ספורטנרול (ט') – רן עצמון

מהדרום באהבה - לידתו של הרוק הדרומי (עם כל הכבוד לדילן)

%d7%90%d7%95%d7%9c%d7%9e%d7%9f

BEGINNINGS – ALLMAN BROTHERS BAND

 

ספר עב כרס לא יספיק כדי לתאר את כל ההיסטוריה הארוכה, הטראגית והמרתקת של להקת האולמן בראדרס, אחת הלהקות החשובות והמשפיעות בהיסטוריה של הרוק האמריקאי. במשך הקריירה שלה שנמשכת מעל חמישים שנה ידעה הלהקה מקרי מוות, בעיות קשות של התמכרות לסמים, משברים כלכליים, שינויי הרכב רבים, מריבות אישיות ומה לא ועדיין השכילה, במיוחד במהלך שנות השבעים, ליצור אלבומי מופת ולבסס את מעמדה כלהקת הופעות מעולה. האולמן בראדרס היו חלוצי הרוק הדרומי והנגנים הנפלאים שנמנו על שורותיה יצרו תמהיל מוסיקלי של רוק, בלוז,קאנטרי, ג'אז ואפילו מוסיקה קלאסית כשהכול עטוף בצליל האופייני והמובחן של הלהקה.

*

הכול התחיל עם צמד האחים, הגיטריסט דווין והקלידן גרג אולמן, אשר הקימו להקות שונות באזור מגוריהם בצפון פלורידה בסוף שנות הששים. במהלך ההופעות הרבות שערכו השניים הם התוודעו לנגנים שבבוא היום יצטרפו ללהקתם, הגיטריסט דיקי בטס, הבאסיסט ברי אוקלי וצמד המתופפים בוטש טראקס וג'יימו ג'ונסון.

במקביל להופעות בהרכבים שונים עם אחיו הפך דואיין אולמן לגיטריסט אולפנים מבוקש. הוא השתתף בהקלטות של אומנים ידועים כמו ווילסון פיקט, אריתה פרנקלין, קלארנס קרטר והקלטות השיא שלו הן עם אריק קלפטון באלבום הקלאסי LAYLA AND OTHER LOVE SONGS של DEREK AND THE DOMINOS. האמרגן מג'ורג'יה פיל וולדן מאד התרשם מהגיטריסט הצעיר והכה מוכשר והציע לו להקים הרכב משלו. דואיין אולמן לא היסס. הוא אסף את החברים הישנים, שכנע את אחיו גרג להצטרף כקלידן וכזמר ולהקת האולמן בראדרס יצאה לדרכה הארוכה והמפותלת.

*

לפני תחילת הקלטת אלבומה הראשון הרבתה הלהקה להופיע בפלורידה וג'ורג'יה, הופעות בהן התעצב הסאונד המקורי שלה, סאונד שהוא האבטיפוס לרוק הדרומי (SOUTHERN ROCK ) . ההרכב היה לא שגרתי. שני מתופפים שיחד עם הבאסיסט יצרו יחידת קצב דינמית שאפשרה לשני הגיטריסטים המופלאים להפגין את יכולתם הוירטואוזית שהפכה לסימן ההיכר של הלהקה. גרג אולמן, נוסף להיותו קלידן מצוין התגלה כזמר אדיר בעל גרון חרוך ומלא נשמה שקשה להאמין שהוא שייך לצעיר לבן. וכך כאשר כל המרכיבים במקומם הגיע  זמנם של אולמן בראדרס להקליט את שני אלבומיהם הראשונים THE ALLMAN BROTHERS BAND (1969)ו-IDLEWILD SOUTH (1970) אשר יצאו תחת כותר אחד בשם BEGINNINGS (1973) שהוא בעצם מוכר ופופולארי יותר מאשר שני האלבומים בנפרד.

BEGINNINGS מתפקד באופן מושלם כאלבום כפול או כדיסק בודד היות ושני האלבומים המקוריים משלימים אחד את השני ויוצרים יחדיו אלבום רוק דרומי מגוון בעל ערך מוסיקלי יוצא דופן שקשה להאמין שנוצר על ידי חבורת צעירים בתחילת שנות העשרים שלהם. בין ארבעה עשר השירים, חלקם מקוריים וחלקם גרסאות כיסוי לשירי בלוז, ישנם שירים קלאסיים שילוו את הלהקה בארבעים  השנים הבאות ויהפכו לנכסי צאן ברזל ברוק האמריקאי.

*

DREAMS הקסום, יצירה מורכבת בעלת לחן יפהפה הנשען על מקצב ואלסי באופיו. גרג אולמן משתפך בשירה מלאת רגש המלווה בנגינת אורגן מעודנת עד לשיא היצירה המושתת על סולו גיטרת סלייד חלומי של דווין אולמן. WHIPPING POST שהפך לקטע חובה בכול הופעות הלהקה היות והוא פשוט יצירת רוק מבריקה. החל מן הפתיחה האגרסיבית וכלה בקרב הגיטרות בין דווין אולמן לדיקי בטס המסיים את השיר בסערה.

MIDNIGHT RIDER  היא בלדה קלאסית המבוססת על גיטרה אקוסטית מצד אחד ועל עיטורי גיטרה חשמלית מצד שני המעניקים עושר צלילי לשיר היפה כל כך.

IN MEMORY OF ELIZABETH REED  הוא קטע אינסטרומנטלי שחיבר דיקי בטס המאפשר לו להפגין את כישרונו העצום כגיטריסט בסולו מורכב ואת השילוב הפנטסטי שלו עם דווין בקטעים בהם מנגנים שניהם יחדיו את המלודיה. לצד קטעי הרוק הללו שובצו באלבום קלאסיקות בלוז שנתנו ליצירות הישנות מימד חדשני ומרענן הודות לביצוע הכלי המורכב ורב ההשראה של הלהקה.  שני הגיטריסטים החמושים בגיטרות "גיבסון לס פול" היו פורצי דרך בכך ששילבו שתי גיטרות מובילות בהרכב אחד. הגיטרה החדה והרוקית של בטס השתלבה להפליא עם הגיטרה הרכה והעגולה יותר של דווין שגם הרבה לנגן בגיטרת סלייד.

גם שני המתופפים השלימו אחד את השני באופן מושלם והעניקו למוסיקה של הלהקה  מימד קצבי עשיר ומורכב שהושפע לעיתים מג'אז ולעיתים מFאנק. יחד עם הבאס המלודי של ברי אוקלי ונגינת האורגן המלטפת של גרג אולמן יצרה הלהקה צליל חדש ורענן שנבע מהמסורת המוסיקלית של הדרום העמוק, צליל הSOUTHERN ROCK שהיווה השראה ללהקות רבות.

*

שני האלבומים לא זכו להצלחה גדולה במועד יציאתם המקורי אם כי קיבלו ביקורות טובות. הלהקה לא נואשה והמשיכה במסעות הופעות אינסופיים בהם בנתה לעצמה קהל נאמן שנחשף לאיכותה יוצאת הדופן.

נקודת המפנה הייתה עם הוצאת אלבום ההופעה AT FILLMORE EAST  (1971). האלבום הכפול זכה להצלחה מסחרית גדולה ולקהל הרחב הייתה אפשרות להכיר את להקת ההופעות הטובה בארה"ב. FILLMORE EAST  פרץ את הדרך לקונספט של אלבום הופעה כפול שהפך לדבר מובן מאליו בקריירה של כל להקה או אמן שמכבד את עצמו, אבל בתקופה בה יצא היה זה רעיון מהפכני למדי. בזכות אלבום זה הפכו האולמן בראדרס ללהקה חמה ביותר ודומה היה שדווין, גרג וחבריהם מתחילים להמריא לקריירה מצליחה.

*

הלהקה החלה בעבודה על האלבום הבא אך באוקטובר 1972, בהיותו בן עשרים וארבע בלבד, נהרג דווין אולמן בתאונת אופנוע, לא הרחק מאולפן ההקלטות במייקון, ג'ורג'יה. למרות הטרגדיה הצליחה הלהקה לסיים את האלבום EAT A PEACH, אלבום כפול נוסף שזכה להצלחה מסחרית רבה והציב את האולמן בראדרס בצמרת הרוק האמריקאי. חברת התקליטים ניצלה את המצב והוציאה מחדש את שני האלבומים הראשונים כאלבום כפול בשם BEGINNINGS שנמכר היטב. הלהקה פעלה כעת כחמישייה וחבריה החלו בדיונים האם לצרף מחליף לדווין לקראת הקלטת האלבום הבא כשהטרגדיה הכתה בהם פעם נוספת.

הבאסיסט ברי אוקלי נהרג אף הוא בתאונת אופנוע שדמתה לתאונה בה נהרג דווין באופן מצמרר. במקומו צורף הבאסיסט לאמאר וויליאמס וכמו כן הצטרף הקלידן צ'אק ליבל ויחד עם ארבעת החברים הנותרים יצרו את הפאזה המצליחה ביותר של האולמן בראדרס מבחינה מסחרית. דיקי בטס שנותר כגיטריסט בודד הפך לדומיננטי ביותר ותחת הנהגתו הפך הסגנון המוסיקלי של האולמן בראדרס לפחות מורכב ויותר מסחרי עם השפעות חזקות של מוסיקת קאנטרי. ההרכב הזה הקליט את האלבום המצליח ביותר של האולמנים, BROTHERS AND SISTERS  , שכלל את הלהיט הגדול RAMBLIN MAN  ואת הקטע האינסטרומנטלי היפהפה JESSICA . שני הקטעים נכתבו על ידי דיקי בטס ואפשרו לו להפגין את יכולתו המסחררת כגיטריסט וגם לקבע את מעמדו כדמות המובילה בלהקה.

*

עם ההצלחה המסחרית החלו הצרות האחרות. חיכוכים תכופים בין גרג אולמן לדיקי בטס ערערו את שיווי המשקל בלהקה. גרג, שהתמכר לקוקאין הספיק גם להתחתן עם הזמרת שר לאחר הכרות בת יומיים, להתגרש ממנה לאחר מספר ימים, שוב להתחתן איתה ואז להתגרש סופית. סיבובי ההופעות האינסופיים גבו אף הם מחיר יקר וחלק מחברי הלהקה פיתחו הרגלי שתייה הרסניים. נוספו לכך בעיות כלכליות בשל פשיטת רגל של חברת התקליטים וכל המטען הזה גרם להתפרקות הלהקה בשנת 1976.

בשנת 1978  הוקמה הלהקה שוב, תחילה עם דיקי בטס ולאחר פרישתו הסופית עם גיטריסטים שונים אבל הקסם הישן אבד. מדי פעם הוציאה הלהקה אלבומים, מהם טובים, מהם פחות טובים, אבל אף אחד מהם לא ברמה שהתקרבה לאלבומים הקלאסיים. הלהקה פעילה עד היום עם גרג אולמן בראשה ומדי שנה מקיימת סדרת הופעות מצליחה ביותר בניו יורק אבל זהו רק הד קלוש להצלחת העבר.

*

ָבראייה היסטורית האולמן בראדרס היא אחת הלהקות החשובות, המשפיעות ופורצות הדרך ברוק האמריקאי, הלהקה שהמציאה את הSOUTHERN ROCK והציבה אותו על המפה. בזכותם הפך הרוק הדרומי לזרם מרכזי בארה"ב בו פעלו להקות דרומיות גאות כמו LYNYRD SKYNYRD, BLACKFOOT , MARSHAL TUCKER BAND , CHARLIE DANIELS BAND ורבות אחרות. לרוב הלהקות הללו הייתה גם זיקה פוליטית והן נשאו בגאווה את דגל הקונפדרציה ועצם היותן מהדרום היווה חלק חשוב בתדמית ובאג'נדה שלהן. האולמן בראדרס לעומת זאת התגאו הכך ששילבו נגנים שחורים בהרכבי הלהקה.

BEGINNINGS הוא התחלת הסיפור הארוך של האולמן בראדרס, ומהווה מצבה לאחד הגיטריסטים הגדולים בתולדות מוסיקת הרוק וציון דרך חשוב ביותר בתולדות הרוק הדרומי בארצות הברית.

*

המהדורה המומלצת של הדיסק היא זו שיצאה ברמיקס מחודש בסדרת ALLMAN .BROTHERS REMASTERS

*

מפיק:

אדריאן בארבר (THE ALLMAN BROTHERS BAND ) וטום דואוד (IDLEWILD SOUTH)

משתתפים:

דווין אולמן – גיטרות

דיקי בטס – גיטרות

גרג אולמן – אורגן, פסנתר, שירה

ברי אוקלי – באס, שירה

בוטש טראקס – תופים, טימפאני

ג'יימו ג'ונסון – תופים, קונגות

*

אלבומים מומלצים נוספים:

At Fillmore East (1971)

Eat a Peach (1973)

Brothers and Sisters (1972)

Win Lose or Draw (1975)

Live at Atlanta Pop Festival (2003)

 

יום כיפור. על ספורט ודת
איך הכלכלה חיסלה את הגזענות בכדורגל האנגלי

33 Comments

אסף the kop 13 באוקטובר 2016

תודה רן על הטור האדיר
נזכרתי על הדרך איך אהבתי לקרוא את טורי המוסיקה של רון מיברג

ר.בקצה 13 באוקטובר 2016

אח, מייברג…
הבנאדם יורה 10,000 מילה בכתב לפני ארוחת הבוקר..

ניינר / ווריור 13 באוקטובר 2016

תודה אסף. גם אני הייתי קורא נלהב שלו

Amir A 13 באוקטובר 2016

כשמקשיבים היום לטראקס וטדסטצ'י מנגנים עם הלהקה שלהם את KEEP ON GROWING של דרק והדומינוס יש בזה יופי של סגירת מעגל. למי שלא יודע, דרק טראקס הוא האחיין של קלוד טראקס, המתופף המקורי של האולמן ברודרס, והיום הוא הגיטריסט שלהם. הוא נגן אדיר ששווה לפנות כמה דקות כדי להקשיב לקטעים שלו.

https://www.youtube.com/watch?v=cYXSTMK8MU8

ניינר / ווריור 13 באוקטובר 2016

כילד דרק טראקס היה באולפן בפלורידה בזמן שדרק והדומינוס הקליטו את ליילה. הוא בא עם הדוד שהגיע לבקר את דואיין

ניר 13 באוקטובר 2016

כישראלים בעידן החד ערוצי, גדלנו באופן כללי על טעם די טוב במוזיקה שהנחילו קוטנר ושות' (מי יכול לתאר לעצמו תוכנית כמו הפסקת עשר של מיכל ניב בעשר בבוקר בגלצ של ימינו?) אבל גם הפסדנו ז'אנרים שלמים שנחשבו נחותים ע"י הברנז'ה הזו – בראשם רוק דרומי וקאנטרי. Play some Skynyrd man!

Matipool 13 באוקטובר 2016

אני זוכר את מיכל ניב ז״ל ( ושרון מולדבי ) בעשר בלילה .

ניינר / ווריור 13 באוקטובר 2016

סאותרן רוק נחשב למוזיקה די נחותה פה ומעולם לא היה לה איזה מיסיונר שדחף אותה ברדיו, אולי פרט לאורי לוטן. השגריר הכי גדול של הז'אנר בישראל היה כמובן רון מיברג אבל בכללי הסגנון הזה לא ממש פופולרי בישראל.

גיא זהר 13 באוקטובר 2016

רק הזכרת השם של אורי לוטן מעוררת ערגונות. עצוב.

Amir A 14 באוקטובר 2016

גם קאנטרי לא זכה לחשיפה מי יודע מה. חוץ מעמק הנהר האדום האדיר. ״או כמה שאני עצוו ווו ווו ווווב״

ניר 14 באוקטובר 2016

אני מטרחן פה בתשובה למה שמתיפול כתב כי אני בעצמי לא בטוח שאני זוכר נכון – "הפסקת עשר" המקורית של מיכל ניב היתה תוכנית בוקר, שצליל הפתיחה שלה היה Bring on the Dancing Horses של אקו והבאנימן.

קשה להאמין שזה אשכרה היה בגל"צ בבוקר, במקום לשמוע את עתונאי מהברנז'ה מספר חמש טוחן את מה שעתונאים מהברנז'ה מספר 1-4 טחנו בשעות שלפניו… יכול להיות שאני מדמיין את זה?

Matipool 14 באוקטובר 2016

בדקתי ושנינו צודקים ..
התוכנית התחילה באמת בבוקר בזמן שהיא שירתה כחיילת סדירה ושרון מולדבי היה העורך שלה .
מאוחר יותר , לאחר שהשתחררה , היא חזרה לתחנה והגישה את ״הפסקת עשר בערב״ .

צביקה 13 באוקטובר 2016

נפלא

אוהד נ. 13 באוקטובר 2016

פילמור איסט הוא אלבום גיל ההתבגרות שלי. אחד הגדולים עדיין, ולדעתי הכי טוב של הלהקה הזו.

באבא ימים 13 באוקטובר 2016

נהנתי לקרוא- בקטע שצורף הריפים של הגיטרה זה ריפ אוף של זאפה.

אביב 14 באוקטובר 2016

זאפה עושה לוויפינג פוסט כבוד באחד מאלבומי ההופעות שלו. כבוד אמיתי – לוקחים את השיר הלאה ולא מסתלבטים עליו כמו שזאפה היה נוהג לעשות. הזמר בשיר הוא הקלידן ריי משהו.

dk 13 באוקטובר 2016

תודה רבה!!!

ממש אוהב את האולמנס, מאוד נהנתי לקרוא :)

מאיר 14 באוקטובר 2016

מת על סאותרן רוק למרות שפחות התחברתי לאולמנים ויותר ללינארד שגם היא להקה עם אסונות מטורפים ומוזיקה נצחית….אגב לינארד מגיעים מג'קסונוויל פלורידה מאיפה האולמן בראדרס?

ניינר / ווריור 14 באוקטובר 2016

בשנים האחרונות גם לי יש נטייה לחשוב שסקינירד בסופו של דבר היא ה-להקת סאותרן רוק.
האולמנים נולדו בנשוויל, הסתובבו הרבה באזור גקסונוויל וצפון פלורידה ואז התמקמו במייקון, גורגיה שם היה המטה של חברת התקליטים שלהם.

אביב 14 באוקטובר 2016

עצמון כרגיל כתבת מעולה. מייברג אולי ידע לכתוב יפה אבל לא הבין בשיט במוזיקה ולכן המגילות שלו היו בלתי נסבלות בעיני.

AB היו פורצי דרך. שתי הגיטרות (עם דגש על נגינת אוניסון) זה הם ועוד להקה שידוע לי שאתה אוהב – ווישבון אש בצד השני של האוקיינוס. שני המתופפים זה משהו שאהובך זאפה המציא, אבל AB פירסמו יותר ;-)

לעומת זאת שילוב ג'יימו ג'ונס השחור בלהקה שפעלה דרומית לקו מייסון-דיקסון, בסוף שנות השישים, היה משהו שהיום אולי היה מזכה בפרס נובל לשלום. זה בערך כמו שאייל גולן יעלה לבמה באליפות של בית"ר וייתן לסמיר שוקרי לשיר "מי שמאמין לא מפחד".

יצא לי לשמוע את יוסי פיאמנטה זצ"ל מבצע את "אליזבט ריד" בבארבי והיה מרגש. יצא לי גם לראות את -AB בביקון בנ"י באמצע שנות התשעים, שגם זה כבר די מזמן … ;-)

הכתבות שלך הן מופת למוזיקה.

ניינר / ווריור 14 באוקטובר 2016

תודה! הייתי שמח אם השם של זאפה לא יעלה פעם בתגובות :)

אביב 14 באוקטובר 2016

לא הייתי הראשון ;-)

אביב 14 באוקטובר 2016

ואני גם עושה לך דווקא ;-)

באבא ימים 14 באוקטובר 2016

איזה כיף- אני טרול!

נדבושקה 14 באוקטובר 2016

את האולמן בארדרס הכרתי באחד מביקוריי התכופים בסניף האוזן השלישית בחיפה שהיה קרוב לבית ספרי (או שאולי את האלבום הזה בכלל קניתי בחנות החיפאית המיתולוגית "הג'אנק"? כבר לא זוכר בדיוק…)

העטיפה של EAT A PEACH משכה אותי. תוך שבועיים היו בידיי בערך כל אלבום של הלהקה המופלאה הזאת…

הסאונד שלהם בהופעה פשוט מדהים, יש בו משהו ממכר

ג'נובי 14 באוקטובר 2016

לחובבי הז'אנר ממליץ לתפוס גם את laid back, אלבום הסולו של גרג אולמן מ-73.
בעיניי הוא חתיכת קסם.

ניינר / ווריור 14 באוקטובר 2016

לגמרי. וגם אלבום ההופעה מ1974 הוא מופלא

תיקו 14 באוקטובר 2016

השם המדויק של התקליט הוא Layla and other assorted love songs

ההכרות עם דווין אולמן הייתה די באקראי….. לדברי בובי וויטלוק…. הוא (בובי) ואריק קלפטון עמדו מול נגררת של משאית (18 גלגלים) והקשיבו לאולמן ברדר'ס שנגנו מול 175 איש לערך מעל גבי המשאית…. בובי ואריק זחלו מתוך לחבלים והגיעו כה קרוב שדווין הסתכל עליהם מלמעךה שקוע כולו בנגינה עד שלפתע הבין שאריק קלפטון מולו…… והפסיק לנגן…. מכאן זה התחיל… אחרי ההופעה הזו …מעבר למשאית… אריק ובובי וויטלוק הזמינו אותו לאולפן במיאמי להקלטות עם הדומינו'ס ואריק קלפטון כשדווין אגב תורם את ריף הפתיחה הגיטרה האלמוותי של ליילה ……

בעוד זמן קצר ייצא ספר עב כרס על התקליט הספציפי הזה

ניינר / ווריור 14 באוקטובר 2016

תיקו יש לך את מהדורת הסופר דלוקס עם האלבום בדולבי 5.1? איך אני אוהב להיצמד לרמקול שמשמיע את דואיין

תיקו 14 באוקטובר 2016

לא….. יש לי ב 180 גרם וויניל אלבום כפול

shohat 14 באוקטובר 2016

תודה על הפוסט הנהדר. מעניין ומסקרן (לשמוע יותר).
חיכיתי ל Soulshine…

גלעד בלום 15 באוקטובר 2016

וואו פוסט מעולה, אני מקשיב לרדיו הסטלייט של סיריוס ( תחנת קלאסיק וייניל ) כל יום באוטו ואין יום שאין 4-5 שירים של האלמן ברד׳רס, להקה עם צליל הכי ״טייט״ שאני מכיר, זו לא רק הווירטואוזיות, זה התיאום המושלם בין הנגנים, אפשר לשמוע שהם גדלו ביחד וניגנו מגיל אפס, הם לגמרי אנדר רייטד מחוץ לאמריקה , בין חמשת ללהקות הרוק/בלוז הגדולות אי פעם.

ניינר / ווריור 15 באוקטובר 2016

תודה גלעד. אין ספק שהסאונד שלהם נפלא. משלב כל כך הרבה סגנונות ועדיין מאד ייחודי להם

Comments closed