אמארה מוסר ד"ש ושיחה עם סטיב נאש / יואב דובינסקי

.

.

.

.

.

.

.

.

***

בדרך החוצה מחדר ההלבשה של הניקס, אחרי ההפסד לאורלנדו, סיפרתי לאמארה סטודמאייר שאני מישראל. הוא בירך אותי לשלום ולחץ את ידי בחמימות. "הקהילה היהודית בניו יורק נהדרת, היא מאוד מחבקת אותי", הוא סיפר.

כששאלתי אותו אם הוא עוקב אחרי כדורסל ישראלי ואם באמת חשב להצטרף למכבי ת"א אם השביתה היתה נמשכת, הוא חייך ואמר "כן, הם משחקים ממש טוב עכשיו, לא? אלה לא היו רק שמועות". הוא לחץ את ידי בחמימות פעם נוספת ואיחל לי בהצלחה.

*

אם יש מסקנה שאני חוזר איתה לקנדה מביקור בחמ"ל של החברים של מנחם, זה שניו יורק חיה ונושמת ספורט. יש לה תסביכים על תסביכים, מאניה דיפרסיה, שילוב של האדרה עצמית עם חוסר ביטחון וחרדתיות.

היאנקיז העשירים והדורסניים מצד אחד, תסביכי האח הקטן של איליי מנינג מנגד, הנאה מזוכיסטית בפיתוח ציפיות לא ריאליות מהריינג'רס והניקס וחיטוט בפצע כשהן לא מתממשות. אבל ניצחון של הג'איינטס על גרין ביי ופתאום זקפה עירונית בגובה האמפייר סטייט.

וכעיתונאי ישראלי, לבוא יום אחר כך למדיסון סקוור גארדן סולד אאוט (19,763 צופים), ביום מרטין לותר קינג, ולראות את הניקס מארחים את אורלנדו מג'יק ועוזר המאמן שלה פטריק יואינג (פעם ראשונה שהרגשתי שאני עומד ליד ענק), היה מרגש. הייתי קצת פרובינציאלי עם אמארה, אבל במילא המשחק הזה היה המתאבן, להכיר את נבכי הגארדן והפרוצדורות לקראת המנה העיקרית – פניקס סאנס שלי וסטיב נאש הגיבור.

לראשונה מזה שבע שנים חזרתי לביקור בניו יורק. משפחה, חברים, ספר המורמונים (בכיתי מצחוק) ו-וויקד (נחמד מאוד) בברודווי, אוכל טוב, קצת אתרי תיירות, קצת קניות במייסיז ושלושה משחקי כדורסל בגארדן (שניים של הניקס ועוד משחק מכללות של נשות סט ג'ון). זה גם הזמן להודות לחברי היקר עכבר הכדורסל איל גרוסברד, שסיפר לי על מלון פנסילבניה, שנמצא מול המדיסון סקוור גארדן (בסיסי מאוד, כ-80 דולר ללילה במרכז מנהטן). אבל המשחק מול פניקס היה גולת הכותרת.

*

45 דקות חיכיתי בחדר ההלבשה של הסאנס לפני המשחק, בתקווה שסטיב נאש יעשה טובה וייצא מחדר הטיפולים ויסכים לדבר איתי על כדורסל בקנדה. אחרי שנמאס לי לבהות בצ'נינג פריי עושה מתיחות ובשחקנים אחרים מפליצים ומתגאים בזה, ניסיתי לדבר קצת עם גרנט היל. הוא אמר שפיזית הוא מרגיש טוב והוא נהנה בפיניקס, אבל "מאן, אני מאוד מצטער, אבל אני מדבר רק אחרי משחקים. איים סופרסטישס, יו סי, סורי". עשר דקות אחר כך ראיתי אותו מדבר עם עיתונאי אמריקני. קצת נעלבתי.

פעם פניקס היתה קבוצה עם כבוד, כל שחקן אישיות, אבל מאז שאמארה עזב הסגל חלש ביותר. אז קשקשתי קצת עם ג'וש צ'ילדרס, אקס אולימפיאקוס, שלא ממש בתכניות של הסאנס. "הכדורסל האמריקני מהיר יותר והשחקנים יותר אתלטיים מאשר באירופה, אבל נהניתי מאוד מהתקופה ביוון", צ'ילדרס מספר. "אני בקשר עם הרבה שחקנים, ביניהם יותם, ניקולה ופאפאלוקאס, אבל לא ממש עוקב מה קורה שם עם כל הבעיות הכלכליות. מבחינת הרמה יותם יכול לשחק באן.בי.איי, אבל לדעתי הוא לא רוצה לשבת פה על הספסל". אז אני נשארתי פרובינציאלי ונאש, אחרי 45 דקות בחדר הטיפולים, ברח ישר לתדרוך.

*

בסוף השבוע הקודם אמארה קיבל סטירת לחי מצלצלת, כשמייק ששבסקי הזמין את חבריו לניקס, כרמלו אנתוני וטייסון צ'אנדלר, לסגל המורחב לאולימפיאדת לונדון והשאיר אותו בחוץ. אמארה לא מצליח לסחוב את הניקס על הגב שלו. הוא מאוד אהוב בניו יורק. הוא מתלבש יפה, מצחיק את הקהל בחיקויים של בארי ווייט והניקס מנסים לדחוף אותו להיות הפרנצ'ייז פלייר, אבל הקבוצה שייכת לכרמלו, שגם הוא לא יציב במיוחד.

מול המג'יק מלו קלע 33 וצ'אנדלר שיתק את דווייט הווארד, אז האשמה להפסד, כמעט כרגיל, שוב נפלה על אמארה. הניקס היו לא רעים והובילו לאורך רוב המשחק, אבל כמה שלשות של טורקוגלו ברבע האחרון – ובפיגור שבע, 1:24 לסיום, הקהל כבר נוהר החוצה.

"בעקרון זאת היתה אשמתי", אמארה הקדים תרופה למכה וזינק ישר לסכיני העיתונאים, "נכנסתי לבעיית עבירות מוקדמת ואני לוקח עלי את כל האשמה על ההפסד. זה לא יקרה שוב".

מובן שבמשחק מול פניקס המאץ' אפ היה בין אמארה ומייק דאנטוני מול סטיב נאש והסאנס. ובאמת אמארה היה יותר אגרסיבי עם 23 נק', אבל קצת נעלם ברבע האחרון. נאש לעומתו סיים עם דאבל דאבל של 26 נק' ו-11 אסיסטים, כולל שש קליעות מוצלחות מהקו במאני טיים, שנתנו לפיניקס ניצחון 88:91 על הניקס הרכים.

*

רציתי להתחיל את הראיון עם נאש בשאלה כללית על הכדורסל בקנדה, ומה צריך לעשות כדי לשפר את המצב ומשם להתמקד בו. אם הציעו לו לסיים את הקריירה בטורונטו ואח"כ להמשיך כעוזר מאמן או בתפקיד ניהולי. או אם יש ניגוד אינטרסים בין לעבוד בטורונטו, שחברת האם שלה היא גם הבעלים של קבוצת הכדורגל טורונטו אף סי, שהיא מתחרה ישירה של ונקובר ווייטקאפס, בה נאש הוא אחד הבעלים.

ובכלל, איך זה מרגיש להיות בעלים לעומת שחקן. ומה הוא למד ממקרה עזיבת הגריזליז את ונקובר כשהקים את הוויטקאפס, ואם הוא חושב לעמוד בראש קבוצת ניהול או קבוצת בעלים שתחזיר קבוצת אן.בי.איי לוונקובר. קיוויתי.

אז שוב פרצתי לחדר ההלבשה ונעמדתי במקום אסטרטגי. הפעם נתתי לכתבי הניקס לשאול על המשחק ואחרי שהם סיימו, פניתי לסטיב בנימוס לגבי קנדה.

איך אתה רואה את העתיד של הכדורסל הקנדי?

"לדעתי יש עתיד מבטיח, יש תכניות לגילאי ילדים ובבתי הספר, יש לנו כישרונות בקולג'ים, אני חושב שאנחנו בדרך הנכונה".

אתה חלק מקבוצת הבעלים של הוויטקאפס, מה למדתם מהכישלון של הגריזליז בוונקובר כשהתחלתם עם הפרויקט?

"תראה, קשה להשוות בין קבוצת אם.אל.אס לקבוצת אן.בי.איי. קבוצת אן.בי.איי זה דבר הרבה יותר גדול. גם בתקופה ההיא זה היה יותר יקר כי שער החליפין היה שונה. בוודאי שאנחנו רוצים לבנות עם הווייטקאפס קבוצה שתתחרה על האליפות, אבל זה דבר שלוקח זמן. כרגע אנחנו בונים קהל אוהדים ואנחנו ברביעייה הראשונה בליגה מבחינת אוהדים למשחק. האוהדים שלנו נהדרים".

אתה חושב על היום שאחרי? מה לעשות אחרי שתפרוש?

"אני לא חושב על זה, אבל אני עסוק בכל כך הרבה פרויקטים, כמו לצלם סרטים עם אח שלי, אז אני לא דואג, אשאר עסוק".

אתה יכול להשוות בין להיות שחקן לבעלים?

"כמובן שאלה דברים שונים לגמרי, אבל אני בספורט כבר הרבה זמן, אז אני מכיר את התחום מצוין".

הודיתי לו ונפרדנו בלחיצת ידיים חמה. לא שאלתי כל מה שקיוויתי, אבל שמעתי תשובות מעניינות, אותי. לפחות. יצא לא רע, רק ששוב הייתי פרובינציאלי, אבל הפעם מהצד הקנדי.

***

יואב דובינסקי ב"דה באזר"

"דה באזר" בפייסבוק


פקאקטה, עוד קלאסיקו
על הפפה של מוריניו / עירד צפריר

10 Comments

יונתן מהתנינים 19 בינואר 2012

אפרופו פרובינציאלי..
קבל ישראלי לפחות בשורשים בראיון קצת יותר נשכני (אני בטוח שאתה מכיר)
http://youtu.be/zYUjIayCJSA

מומלץ לחובבי עלי ג'י סטיב נאש ובעלי הומור.

אייל גרוסברד 19 בינואר 2012

שמח לשמוע ולקרוא את הראיון עם הגיבור שלך. בעצם, הוא הגיבור של רובנו, אחד שעבורו כולנו היינו משלמים והרבה כדי לראות ולא משנה באיזה גיל

מוקי 19 בינואר 2012

בתור אוהד שרוף מאד של פיניקס כבר 20 שנה, הייתי שמח אם תוכל לכתוב עוד קצת על הרשמים שלך בחדר ההלבשה שלהם. מי מנהיג, מי מונהג, מה האווירה לאור המצב הקשה שלהם ובכלל איך זה נראה.

תודה.

יואב דובינסקי 20 בינואר 2012

מוקי,
התחושה מחדר ההלבשה זה שהכל קם ונופל על סטיב נאש. צ'נינג פריי קצת ליצן ומתבדח, אבל היתר בשלהם. גרנט היל הרבה פחות דומיננטי ממה שקיוויתי. בכלל, חצי שעה אחרי המשחק כבר כמעט כולם מקולחים וארוזים ומוכנים לטיסה ליעד הבא.
המאמן נשמע די מיואש וכשדיברנו איתו לפני ואחרי המשחק הוא בעיקר שידר אכזבה מהקבוצה העונה שבקושי מצליחה להגיע ל100 נקודות. מה שכן, הוא מאוד מפרגן להגנה של גרנט היל, שבאמת הוציא את כרמלו מהמשחק.

מנחם לס 19 בינואר 2012

מסר מברבדוס החמה למיסטר דובינסקי וכל הישראלים שקראו את מאמרו וימהרו למלון פנסילבניה: זהו מלון של זונות בעיקר. לפחות כזה היה בשנים שניו יורק היתה ביתי. שמח שהיית עתונאי עם אקרדיטציה. מקווה שנהנית מהאוכל לעתונאים (אם לא הורידו את הרמה בגלל המצב הכלכלי!)

yoav dubinsky 19 בינואר 2012

Oh, and I wanted to tell you, Patrick Ewing is like a giant. I never felt so small next to anyone.

אורי הברווז 19 בינואר 2012

יצא לי לראות רבים וטובים מכוכבי הNBA של שנות האלפיים: קובי, לברון, ווייד, רוי ועוד.
קבוצה כמו פיניקס של סביבות 2006 עם נאש ואמארה משאירה בי את הזיכרון הכי חזק. הם היו מכונה.

אפריים 20 בינואר 2012

איך השגת כרטיסים לוויקד?

יואב דובינסקי 20 בינואר 2012

אפרים, וויקד דווקא לא בעייתי במיוחד. הלכתי למאטינה, אבל קניתי בקופות שעה וחצי לפני ההצגה.

הבעיה היא ספר המורמונים, הצגה שכתבו היוצרים של סאות פארק מאט סטון וטריי פארקר בשיתוף עם בובי לופז, מיוצרי אבניו קיו. מצחיק עד דמעות, אבל מכור חודשים מראש.

קורא 20 בינואר 2012

ניצחון פלייאוף אחרון של הניקס: אפריל 2001.
שוב: אפריל 2001.
אין מה להוסיף יותר על הפרנצ'ייז הזה.

Comments closed