זיכרון מאליפות אוסטרליה בטניס

.

.

.

.

.

.

.

.

***

פוסט מאת איתן בקרמן

*

18 שנה מאז שהקלטתי משחק טניס בווידיאו. המשחק הראשון בחיים שלי שהקלטתי, של טניס, וגם האחרון. הוא היה חלק מאליפות אוסטרליה בטניס, שוחק בלילה שבין שישי לשבת, ואני נאלצתי לנטוש אותו כי הלכתי לאיזו מסיבה. מסיבה בבית פרטי, כמו שהיה נהוג אז עדיין.

כל שנה באליפות אוסטרליה אני נזכר בסיפור הזה, כשכאן החורף ושם הקיץ. הדברים הפוכים באוסטרליה. כמה חודשים לפני שהקלטתי משחק טניס, בקיץ, כשבאוסטרליה היה חורף, הייתי במנהטן והכרתי שם אוסטרלי אחד.

בקצרה, הוא היה באמצע שנות העשרים, הומו, נרקומן של הרואין בניסיון גמילה מי יודע כמה בתקופה שהאיידס פרח בה לתפארת, מלצר במסעדה יפנית, בעל יופי מלאכי, חכם ומצחיק באופן לא מצוי, שעבר כבר מגיל צעיר באוסטרליה ואחרי זה בניו יורק כל מה שאתה לא רוצה להעלות על הדעת. בנאדם סרט. חודש חיינו איתו באותו הבית ובאותן הסמטאות, יום ולילה. בעיקר לילה.

ואז הוא נעלם. יום אחד. לא שזה היה בלתי צפוי. אנשים כאלה הם מקסם שווא גם כשהם מולך. כולם הסכימו שיכול להיות שהוא התחתן עם נסיך סעודי, או חלילה נרקב באיזה חור, או חלילה חולה, או מקליט עכשיו יחד עם מדונה או צם במנזר בתאילנד. פתוח.

יום אחד הקלטתי משחק מאליפות אוסטרליה, וכשחזרתי הביתה צפיתי בו בווידאו, ובקהל היו אנשים עם פאות גדולות של שבדים. אולי  זה היה משחק של אדברג. זה היה די חידוש אז הפאות האלה, והמצלמה עברה לכמה שניות על פניהם של החבושים הצוהלים, והיה נדמה לי שאני רואה אותו שם. ביציע של האוסטרליין אופן. מה לו ולטניס.

יכולתי למצמץ באותה שניה ולא לראות אותו. יכולתי לא למצמץ ולהיות משוכנע שדמיינתי. היה מדובר בשניות לכל החבורה.  אבל זה היה משחק הטניס היחיד שהקלטתי בחיי, ככה שיכולתי להחזיר את הווידיאו. אלא שגם כשהצלחתי להביא את התמונה למצב של פריז לא הייתי סגור שזה הוא.  שבריר שניה בצילום מרחוק מתחת לפאה, לא ברור.

זה היה באמצע הלילה, בינואר, ובבוקר התקשרתי לחברה שלי, שהיתה איתי בקיץ במנהטן והכירה אותו יותר טוב ממני. היא באה לראות ואישרה בוודאות שזה הוא. וזהו, מאז לא שמעו או ראו אותו, ככל הידוע לי. היא עצמה מתה שש שנים אחרי זה, בזמן אליפות אוסטרליה, ומאז עברו עוד שתים עשרה שנים. בדיוק היום. כל שנה אני נזכר בסיפור הזה בזמן אליפות אוסטרליה.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

אמיר אשר / געגועי למיכל

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

איתן בקרמן ב"דה באזר"

"דה באזר" בפייסבוק

 

בחזרה למגרשים
האיש השווה מאות אלפים. סיכום חצי עונה של ליברפול (עמית פרוסנר)

13 Comments

עפר ויקסלבאום 21 בינואר 2012

אח'לה פוסט, בקרמן.
זורם, מהודק, מרגש.
מעט שמכיל בתוכו עולם ומלואו.
כשאתה עוזב את בית וגן ומתחם וולפסון במנוחה, יוצא ממך הכי טוב.

איתן בקרמן 21 בינואר 2012

תודה עפר על המחמאה (בע"מ..). זה קל מדי לעזוב אותם במנוחה, להשאיר את הפוליטיקה לאחרים ולכתוב "יפה".

יניר 21 בינואר 2012

תמשיך בקרמן,
רוצים גם וגם- גם סיפורים מהחיים שלך וגם מהחיים שלנו

אופיר 21 בינואר 2012

הפוסט השנתי לזכר מיכל ניב.

איתן בקרמן 21 בינואר 2012

בדיוק…

מאשקה 21 בינואר 2012

מחר, 22/1/12 ימלאו 17 שנה למותו של אחיינה אמיר הירשנזוןז"ל, שנהרג כחייל בפיגוע מתאבדים בצומת בית ליד.

סופרפלי 21 בינואר 2012

מרתק, אמן לפחות פוליטיקה ויותר פוסטים כאלה.

מאשקה 21 בינואר 2012

איתן, לזכר הימים הטובים שהייתי מחכה כל שבוע לטורים שלך בעיתון "הארץ" של יום שישי,
הנה בא טור נפלא זה.
תודה לך

מיכל 22 בינואר 2012

'מאז שום דבר לא אותו דבר'.
מהפוסטים המשובחים.

שודד 22 בינואר 2012

פוסט נהדר, תמשיך לכתוב

תומר חרוב 22 בינואר 2012

יום ארוך מאוד. אחלה טקסט, אחלה באז קוקס, אחלה לילה שיהיה.

red sox 22 בינואר 2012

מלכה לב אדום.
RIP

פדרר-דל פוטרו, נדאל-ברדיץ' ברבע.
אוווו מאמה!

אורי 23 בינואר 2012

סיפור אדיר

Comments closed