ספורטנ'רול (י') – רן עצמון

FIND A RIVER – מסעותיי עם REM  (חלק 1)

reckoning

RECKONING 1984

קיץ 1984.לחנות התקליטים הירושלמית בה אני עובד מגיע משלוח תקליטי קאט אאוט. אותם תקליטים עם ניקוב בעטיפה הנמכרים במחירי עלות היות ונכשלו מסחרית. אני נובר בערימה כדי לחפש מציאות ואת תשומת ליבי לוכד תקליט בעל עטיפה כעורה להפליא. אני לא בטוח אם שם הלהקה הוא REM  או RECKONING אבל העטיפה כל כך מזעזעת שאני לוקח את התקליט הביתה כדי להקשיב לו.

מהרמקולים  נשפכת גיטרה יפה בסגנון הבירדס החביבים עלי. צמד הבאס תופים נשמע מדויק וסולידי כשהבאס מנגן באופן מלודי ויפה לאוזן. הזמר ניחן בקול נהדר והשירה – מלמול שלו מוצאים חן בעיני. מה שעוד לוכד את אוזני הן ההרמוניות הקוליות היפהפיות בפזמון. השיר השני קצת בתקליט קצת בנאלי, אבל השלישי עם קריאת ה -I’m SORRY  כבר נשמע ממש טוב. גיטרה שהיא לגמרי בירדס, לחן עם דרייב מתגלגל, פזמון פשוט אך ממכר ושוב, הרמוניות קוליות נהדרות.

אני מתחיל להתאהב בתקליט הזה ובמיוחד בשני שירים שקטים  ME AFTER TIME CAMERA  היפהפה שנוגע כל כך בגלל הפשטות שבו. מנסה לברר קצת מי זו הלהקה הזו בימים טרום האינטרנט והמשימה אינה פשוטה. בחברת התקליטים סי.בי.אס מספרים לי שחויבו להוציא את התקליט בארץ בשל ההסכם עם החברה בחו"ל. הודפסה כמות עותקים מינימאלית מהם נמכרו חמישה עשר בלבד, השאר ירדו לקאט אאוט וזה בערך מה שהם יכולים לספר על הלהקה. כתבה ברולינג סטון שופכת קצת יותר אור על החבורה שהתגבשה בקולג' שבאת'נס, ג'ורג'יה וזהו בכלל אלבומם השני. אני מנסה לאתר את התקליט הראשון אבל בסי.בי.אס מעדכנים אותי שלא הובאו שום עותקים ממנו לארץ. אני מבקש מהם לעדכן כשייצא התקליט הבא של הלהקה.

יהלום סמוי – CAMERA

r-e-m-_-_fables_of_the_reconstruction

FABLES OF THE RECONSTRUCTION 1985

כמעט שנה חולפת ובחנות נוחת תקליט עם עטיפה שהיא מופת לעיצוב נוראי  אבל אני מזהה עליה את שילוש האותיות REM. לוקח את התקליט הביתה בסוף המשמרת והפעם הגיטרה שנשפכת מהרמקולים היא הרבה יותר עצורה, עצובה, משדרת סוג של חרדה. מייקל סטייפ מצטרף במלמול לאינטרו הגיטרה וגם הבאס תופים מוסיפים לאווירה הקודרת. השיר מתחיל נפלא ואז מצטרפים ללהקה נגני כלי קשת בעיבוד שמשתלב עם הגיטרות באופן גאוני ליצירת אווירה אפלה ומכושפת. ההפקה והעיבוד של השיר הלא קונבנציונלי מרהיבים עד לשיא המרטיט עם שירתו של סטייפ על רקע כלי הקשת רבי ההבעה.

השיר הבא MAPS AND LEGENDS  הוא אחד האהובים עלי ביותר ברפרטואר העצום של הלהקה. לחן מעולה, נגינת הארפג'יו המוכרת של פיטר באק מובילה בבטחה את השיר והפזמון הוא אחד מרגעי השיא ההרמוניים בין פיטר באק למייק מילס. השילוב המרטיט בין קולותיהם של הסולן והבסיסט יהפוך לאחד מסימני ההיכר של הלהקה. 8DRIVER  הסינגל מהאלבום הוא רוקר נמרץ בעל טמפו מהיר אך לא משיאי האלבום. אבל שני השירים הבאים נפלאים כל אחד בדרכו שלו. LIFE AND HOW TO LIVE IT  הוא משירי הרוק הכי טובים של REM  עם באס אדיר של מייק מילס וריף גיטרות מלא דמיון. השיר שסוגר את הצד הראשון של התקליט OLD MAN KENSEY הוא בלדה איטית שנשענת על מוטיב באס בשרני, תיפוף פשוט ומתגלגל ושירה מלאת רגש של סטייפ.

הצד השני של התקליט כולל עוד כמה שירים נפלאים כמו GREEN GROW THE RUSHES היפהפה והענוג, WENDELL GE E עם נגיעות הקאנטרי, וסתם שירים יפים כמו  KOHUTEK ו – GOOD ADVICE.

הפעם צורף לתקליט דף מידע ואז הבנתי למה אני כל כך אוהב את הסאונד של התקליט הזה. המפיק הוא ג'ו בוייד האגדי שהיה המפיק החשוב ביותר של הפולק-רוק הבריטי. בוייד הביא את REM להקליט את האלבום באנגליה וכפי שסטייפ מספר, ההקלטות היו דיכאון אחד גדול. הגשם לא הפסיק לרדת, הלהקה ובוייד לא ראו עין בעין וכל החוויה הייתה קשה עבור הלהקה הצעירה. הדיכאון אכן מחלחל עמוק ל FABLES –  העגמומי והמהורהר וההפקה של בוייד היא המעטפת המושלמת לאווירה זו. עד היום זה התקליט הכי אהוב עלי של REM.

יהלום סמוי – LIFE AND HOW TO LIVE IT

220px-r-e-m-_-_lifes_rich_pageant

 LIFE'S RICH PAGEANT  1986

קיץ בלונדון אליה עברתי מירושלים, ולונדון של אמצע שנות השמונים היא מעצמה מוסיקלית. אני נכנס לוירג'ין מגהסטור לבדוק מה חדש ובכניסה מבשרים שלטים על תקליט חדש של REM. אני רוכש את הקסטה (מיותר לציין כעורת העטיפה) ודוחף אותה בציפייה גדולה לטייפ באוטו. הסאונד שבוקע מהמערכת הוא אגרסיבי עם תופים מנופחים, גיטרת עם נגיעות דיסטורשן, באס חודרני ושירה מלאת גרון של סטייפ. אבל השיר נפלא והחבר'ה הקצת יורמים מאת'נס נשמעים פתאום כמו להקת רוקנרול קשוחה.

לאחר הכישלון המסחרי של  FABLES וחוסר שביעות הרצון הבולטת של חברי הלהקה מתהליך ההקלטה והתוצאה הסופית,  REM משנה פאזה. להפיק את האלבום נבחר דון גהמן, המפיק הלוהט שעומד מאחורי ההצלחה האדירה של ג'ון קוגר מילנקאמפ. הוא נחשב לאחד שיודע להפיק רוק שנשמע גם בועט אבל גם מלודי שמתאים לתחנות רדיו בארה"ב. גהמן אכן לא מאכזב ו-LIFE הוא התקליט הכי רוקי של  REM (עד MONSTER).

האלבום מכיל כמה שירים מעולים ממש: THESE DAYS  הוא שיר רוק סוחף המדגים איך השתפרו חברי הלהקה כנגנים מאז תחילת הדרך. פיטר באק מרשה לעצמו לראשונה להתפרע עם הגיטרה ומראה שהוא הופך לגיטריסט הרבה יותר מגוון. לעומתו FLOWERS OF GUATEMALA  הוא שיר יפהפה המולחן נפלא ומציג את הצד העדין והלירי של REM. CUYAHUGA  הוא עוד שיר עם לחן נהדר שנשען על ריף פשוט, פזמון קצר וקליט וסאונד נהדר והשיא מגיע בשיר מס' 9,  FALL ON ME שהוא בעיני אחד השירים הכי טובים בארסנל של  REM ולא רק בגלל עוד מופע הרמוניות מרהיב בין סטייפ למילס. השיר שהוא מין דואט בין השניים הנו יצירת מופת מכל האספקטים ומאפשרת גם למייק מילס להפגין את יכולתו כזמר. פיטר באק מלווה את השיר בנגינת ארפג'יו כלילת יופי וכל המארג יוצר שיר מרגש ויפה עד כאב.

יהלום סמוי –FALL ON ME

document

DOCUMENT 1987

סתיו בלוס אנג'לס ואני מתחיל שנה ראשונה כסטודנט בתכנית לימודים על תעשיית המוסיקה. כמו כל חובב מוסיקה שנוחת בעיר המלאכים אני ממהר לשים את פעמי לטאואר רקורדס בסנסט בולוורד. בחנות המופלאה אני רוכש מכל הבא ליד ובין השאר את הקסטות של האלבום החדש של REM , אלבום הבכורה  MURMUR וכרטיס להופעה ביוניברסל אמפיתיאטר. חורש את הקסטות בווקמן ובאוטו בפקקים של אל איי ומבין שהחבר'ה האלה הפכו להיות אחת הלהקות האהובות עלי ומסתבר שלא רק עלי. הלהקה בהחלט עושה הרבה רעש ו-DOCUMENT מתקבל באהבה על ידי המבקרים וקהל הקונים. זו כבר לא להקת קולג'ים אזוטרית מהדרום העמוק. זו כבר אחת הלהקות המדוברות והנחשבות בארה"ב.

האלבום עצמו קצת פחות אגרסיבי מקודמו למרות הרוקר הנהדר הפותח אותו  FINEST  WORKSONG. הנגינה וההפקה קצת יותר מתוחכמים ופחות גולמיים ואפשר להבין יותר את המילים של מייקל סטייפ. WELCOME TO THE OCCUPATION  הוא עוד דואט נהדר בין סטייפ למילס ועוד אחד השירים הכי אהובים עלי, גם בגלל הטקסט הקצת הזוי, גם בגלל סולו הגיטרה של באק אבל בעיקר הקטע הזה בו לדעתי REM  הם בשיאם – סטייפ את מילס שרים אחד מול השני.

את הסינגלים מהאלבום אני פחות מחבב.  THE ONE I LOVE  קצת בנאלי בעיני  וכך וגם IT’S THE END OF THE WORLD (למרות שאולי השבוע הפך למאוד אקטואלי)אבל יש פיצוי במלוא החופן של שירים מוצלחים ובראשם השיר המסתורי והמטריד החותם את האלבום 151 ODDFELLOWS LOCAL . לא אלבום ענק יש לציין, אבל להופעה אני הולך כולי נרגש. הקהל מורכב בעיקר מתלמידי קולג' והלהקה נותנת סט מהודק ולא מתחכם. החבר'ה אינם נגנים גדולים, אין הרבה התרחשויות על הבמה, הכריזמה של סטייפ היא מסוג אחר אבל הכל מתחבר להופעה נהדרת.

יהלום סמוי – MAPS AND LEGEND

green

GREEN  1988

עיתונות המוסיקה מדווחת ש- REM עושה את הקפיצה לליגה של הגדולים, עוזבת את חברת התקליטים הקטנה שגילתה אותה וליוותה אותה עד לפריצה הגדולה, וחותמת בחברת הענק וורנר בראדרס (בדיעבד החתמה שתשליך גם על חיי). תחת המטריה של וורנר בראדרס מוציאה הלהקה את אלבומה הששי ואני ממהר לטאואר רקורדס ורוכש את הדיסק של האלבום החדש הנתון במארז קרטון כתום ומכוער.

האמת? אלבום די חלש. הסינגלים, ORANGE CRUSHו- STANDבנאליים וקלישאתיים. שאר השירים לא מתעלים לרמה גבוהה, פרט ל- WORLD LEADER PRETEND ו-TURN YOU INSIDE OUT. ועדיין האלבום הגיע למקום השנים עשר המכובד במצעד האלבומים של הבילבורד. ההצלחה מתבטאת גם בסיבוב הופעות מצליח ובן דודי הצעיר  אלון מבקש שנלך להופעה, הפעם כבר בארינה אמיתית, הפורום באינגלווד, דבר שמעיד על עוד קפיצה קדימה בהצלחת הלהקה. ההופעה עצמה די בנאלית כמו האלבום. הלהקה לא ממש מוצאת עצמה באולם הענק אבל הקהל הרב רוכש מרצ'נדייזינג בכמויות ונראה מרוצה. גם אלון  בן השש עשרה רוכש חולצה ומרוצה שיוכל לספר לחברים על כך שראה את הלהקה המדוברת כל כך. אני בכלל מרגיש שהמעבר לחברת תקליטים גדולה הרג את הלהקה ואת הנשמה שלה ומתחיל להבין שאולי הרומן נגמר ושמעתה אסתפק בחמשת התקליטים הראשונים.

יהלום סמוי –WORLD LEADER PRETEND

 

 

שנתיים וכוס תה (על לימור שפיגל)
אופריישן וולף | Operation Wolf

62 Comments

גיל שלי 10 בנובמבר 2016

תודה רן, מסתבר שיש לי בור בידע שלי על הלהקה הנפלאה הזאת

Amir A 10 בנובמבר 2016

כמוך כמוני. אין לי מושג עליהם חוץ מלהכיר איזה להיט אחד או שניים.

בני 10 בנובמבר 2016

automatic for the people!!!!
automatic for the people!!!!
automatic for the people!!!!

ארז טיקולסקר 10 בנובמבר 2016

לא התחברתי ללהקה, אבל כתוב נפלא. והניקוב בעטיפה! הו הזכרונות.

יואב 10 בנובמבר 2016

לא מהפיבוריטיות שלי אבל אוטומטיק הוא אלבום מופלא ומייקל סטייפ לעיתים נראה לי כמו הבן אדם שהכי הייתי רוצה להכיר.
שמועות אומרות שתקליט משותף שלו ושל קורט תוכנן לפני שקורט התאבד):

ניינר/ווריור 10 בנובמבר 2016

חכה לחלק ג' בו אספר על פגישותי עם סטייפ

יואב 10 בנובמבר 2016

או,,, מחכה(:

יוני (המקורי, מפעם) 11 בנובמבר 2016

יש חלק ג'!!!

Matipool 11 בנובמבר 2016

יש !
דרך אגב – קורטני לאב סיפרה אחרי מותו של קוביין שמייקל סטייפ היה מאד מקורב אליו בשנים האחרונות שלו ושקוביין מאד אהב אותו . קוביין עצמו אמר פעם שהלוואי והיה יכול לכתוב שירים מושלמים כמו R.E.M .

אריק 10 בנובמבר 2016

מרגש. המגיב עירן הוא אחד מה15. שטיפת מח קצרה הפכה את כל שתיארת לפסקול של נערותיי. פול און מי ומאפס אנד לגנד אכן החביבים ביחד עם כל האלבום הראשון שהיה קשה להשיג. באותה תקופה אהדתי שתי קבוצות אגב אחת מהן הספרס. בראיין והסקוטי הכריעו ועד דוקיומנט שקיבלנו מבת דודה שהייתה בלונדון לפני שזה הגיעה לארץ, נשארה רק אחת.

אריק 10 בנובמבר 2016

וההרמניות עם מייק מילס נהדרות גם בביצוע לסופרמן מהצד הראשון של לייף.

ניינר/ווריור 10 בנובמבר 2016

נהדר אריק! ידוע לי שאחיך הוא אחד מאלה שממש מכירים את הלהקה

Matipool 11 בנובמבר 2016

עירן ואריק אחים ?

אמיתי 10 בנובמבר 2016

טוב..איזה להקה. וכמה דיסקים לפני שהם באמת הצליחו..
היית צריך להיות פעם בלש פרטי בשביל לקבל איזשהו מושג
על המוזיקה שאתה שומע. מה שאיפשר למוזיקה לפתוח את הדמיון,
היום כבר יודעים יותר מדי

בני 10 בנובמבר 2016

ואתה רוצה לומר שעד 1988 לא טרחת לשמוע את אלבום הבכורה?

אמיר הממש מקורי 10 בנובמבר 2016

תודה! רץ להוריד את האלבום מ 85 שאיכשהו פספסתי.
רק לאמר את הברור – אוטומאטיק הוא יצירת מופת (נדמה לי בהפקה של גון פול גונס מזפלין) ומהשירים של פוסט-אוטומאטיק אני חושב ש e-bow the letter הוא ענק (קשור איכשהוא למוות של קורט הבנתי). ואאוט אוף טיים גם גדול ואנדר רייטד היום. חבל כל כך רק שהכניסו את הקטע המעצבן באמצע השיר שיכל להיות יפה נורא radio song.
חוץ מזה ממליץ לראות ביוטיוב את סטייפ עם כרס וזקן שר שירים של בואי בהופעה שנערכה לאחרונה לזכרו.

ניינר/ווריור 10 בנובמבר 2016

חכה לחלק ב', בו אדבר על אוטומטיק. JPJ עשה את התזמורים המופלאים, ההפקה היא של סקוט ליט
ואכן E BOW הוא מהיהלומים של היי פיי, גם על זה נדבר :)

shohat 10 בנובמבר 2016

כתוב נפלא.
חוץ מworld leader pretend שהוא פשוט גאוני אני מאד אוהב את you are the everything. מצב רוח מאד מיוחד לgreen.
דווקא murmur התקליט הראשון שדילגת עליו הוא האהוב עליי עד לautomatic for the people.

ניינר/ווריור 10 בנובמבר 2016

תודה! הצלחתי לשים יד על MURMUR רק שלב מאוחר יחסית אז לא הסתדר לי כל כך לשלב אותו בפוסט. זהו אלבום נהדר עם כמה שירים ממש מעולים ועצם העובדה שזהו אלבום בכורה של מוסיקאים חצי חובבים היא כמעט לא נתפסת

יואב דובינסקי 10 בנובמבר 2016

היתה הלהקה האהובה עליי משנות התיכון ועד לאמצע שנות ה20. הלכתי לשתי הופעות שלהם בניו יורק וניו ג'רזי בטיול שאחרי צבא. Fall on me בהחלט אחד האהובים עליי.

גור אילני 10 בנובמבר 2016

חבר שלי פעם נכנס לסרט של טרנטינו, ויצא ממנו נסער לגמרי. כשנפגשנו למחרת, הוא עדיין היה נפעם מההישג הקולנועי – סרט שפתאום נגמר באמצע. אני נזכר באכזבה על פניו כשאמרתי לו שזה פשוט היה החלק הראשון של ״קיל ביל״.

כך קרה לי עכשיו – כשקראתי את הפוסט שלך וחיכיתי לאלבומים שכולם מכירים והם לא הגיעו, חשבתי כבר שהחלטת להתעלם מהם כהתרסה כלפי ההמונים והמיינסטרימרים… עד שגיליתי שזה חלק ראשון…

עומרי (ירוק) 11 בנובמבר 2016

+1
כבר קיויתי שזה סופסוף יגיע לשירים שאני ממש מכיר אבל זה הפסיק באמצע…

רן – מעולה. תמיד כתוב נהדר, ועכשיו פעם ראשונה אני באמת מכיר ומתחבר גם לתוכן.

ניינר / ווריור 10 בנובמבר 2016

גדול גור! יהיו שלושה חלקים

ניר לוי 10 בנובמבר 2016

וואו, איזה להקה. חלק מהטופ-3 שלי (עם דיוייד בואי ורדיוהד).
ואין ספק שהחצי הראשון של הקריירה שלהם אולי פחות מוכר ומצליח, אבל פשוט מדהים, ועוד לא דיברת על אאוט אוף טיים ואוטומטיק, שניים מאלבומי המופת בכל הזמנים בעיניי (אחת השאלות הקשות בעיניי היא איזה מהם יותר טוב. לאאוט אוף טיים יש קצת רושם רע בגלל הסינגלים המבאסים שלו – רדיו סונג ולוזינג מיי רליג'ן המאוס, אבל מעבר לשני אלה- וואו איזה אלבום, עם קאונטי פידבק וכמובן ניר ווילד הבן, כנראה השיר הכי חמוד בהיסטוריה עם קולות הרקע של סטייפ והג'ינג'ית מB52.
אחרי אוטומטיק הם די דעכו, למרות שבכל אלבום היתה איזה פנינה או שתיים.

בכל אופן, אני מקנא במי שלא מכיר את החומרים שלהם מהאייטיז. אתם יכולים לעשות לעצמכם סופשבוע של עונג טהור

ערן קאלימי 11 בנובמבר 2016

לוזינג מיי ריליג'ן היה מאוס, כן, אבל בשמיעה היום, שנים אחרי הטחינה הבלתי פוסקת שלו, מובן למה זה שיר כל כך טוב.

ניינר / ווריור 11 בנובמבר 2016

תגיד, אתה הסתננת למחשב שלי וכבר קראת את חלק ב? על זה בדיוק אני מדבר שם :)

אריק 11 בנובמבר 2016

תמיד יהיה השיר שהפך משהו שלי לנחלת הכלל. (אבל על כך בתגובות לחלק ב' :) )

עירן 11 בנובמבר 2016

השיר שגרם לחברים להתקשר אליי לניו זילנד, שם הייתי דאז, ולהגיד לי שצדקתי על הלהקה הזו שכל הזמן דיברתי עליה….

ניר לוי 11 בנובמבר 2016

שיר טוב, בלי ספק. אבל אני יכול לחשוב על לפחות שלושה-ארבעה טובים ממנו רק באלבום הזה

Matipool 11 בנובמבר 2016

גם אצלי הם בטופ 3 יחד עם דיוויד בואי ויו-2 של עד אכטונג בייבי .

ניר לוי 11 בנובמבר 2016

אוטומטיק ואכטונג בייבי תמיד הלכו אצלי ביחד- שני האלבומים הגדולים של תחילת הניינטיז, של שתי להקות ענקיות, אלבומים שהפכו אותן ללהקות הגדולות בעולם, ובדיעבד היוו שינוי כיוון ופסגה שאף אחת מהן לא הצליחה לחזור אליה.
לדעתי אוטומטיק (ואר אי אם בכלל) צולחים הרבה יותר טוב את מבחן הזמן.

ניינר / ווריור 11 בנובמבר 2016

אכן שני אלבומי על בשנה שהיו בה שפע של אלבומי על. 1991 היא השנה הגדולה האחרונה ברוק.

ניר לוי 11 בנובמבר 2016

שנה גדולה ללא ספק, אבל האחרונה? ממש לא. כל החצי הראשון של הניינטיז היה מדהים, מהצד הבריטי היה את הבטון רוזז, פאלפ, אואזיס, בלר, סווייד וכמובן רדיוהד, בארהב היה את הגראנג' עם נירוונה, פרל ג'ם, סאונדגרדן, פיית נו מור, ובטח עוד הרבה ששכחתי. הרוק ממש לא מת ב91 (וגם לא בסוף הניינטיז)

ניינר/ווריור 11 בנובמבר 2016

כל החלק הראשון של הניינטיז היה נפלא אבל כמות האלבומים הקלאסיים שיצאו ב1991 היא בלתי נתפשת. הכוונה שלי היא שמאז לא היתה שנה עם כל כך הרבה אלבומי על ופריצה של סגנונות מוזיקליים חדשים.
אין ספק שREM שרדו את מבחן הזמן הרבה יותר טוב מU2

עירן 10 בנובמבר 2016

טוב, אז ככה….
אני, כמו שאריק אמר, אחד מה 15 שגילו את רקונינג בזמןמאמת. המוכר המופלא בפאזי המליץ על זה. איזה גאון.
טענו אחרי זה, אגב, שהוא מכר 24 עותקים… שנה אחרי, או פחות, קניתי את מורמור. מקווה שראית אותם שרים את rockville באיזו הקלטה ביתית מופלאה.
ללא ספק הלהקה הגדולה בכל הזמנים. אני מתכוון לרפטואר הלא נגמר. יש שירי על, חלקם באוטומטיק אליו תגיע, כמובטח וחלקם כמו fall on me נהג 8 (הכביר לגמרי), מפות ואגדות, feeling gravity הגאוני ועוד.
מה שמייחד אותם בעיניי הם השירים בקו השני והשלישי, המלאים עד להתפקע בשירים פשוט מצויינים, חלקם על גבול השלמות, כמו tou are the everything, והשיר שדווקא חשבתי שתכתוב עליו begin the begin, בו סטייפ נותן שירה מופלאה בכח שלה. אין לאף להקה יכולת להעמיד שיר כמו welcome to the occupation בשורת השירים השניה שלה, אחרי הכי בולטים. זה כוחה של הלהקה הזו. גם בדיסקים הבאים עליהם תכתוב זה קורה.
גם בעיניי, במחשבה מפוכחת לאחור לאחר אלפי שעות האזנה, fables הכי אהוב עליי.
בעיניי הנשק הסודי שלהם הוא מילס, מוזיקאי אדיר, שאחראי על המלודיות וההרמוניות.
השיר ששמת בסוף הוא הכי טוב שלהם בעיניי. גם עליו מילס אחראי בפסנתר וקולות רקע על הפזמון הכי יפה שאי פעם נשמע.
טוב, נשמור קצת לפעם הבאה.

Matipool 12 בנובמבר 2016

אני חושב שיש קונזנצוס על זה ש – find the river הוא השיר הכי טוב שלהם .

עירן 10 בנובמבר 2016

https://youtu.be/XjX7udu1SxE

ככה הם נראים בהתחלה שלהם. שיר אדיר, אחד הכי טובים שלהם.

עירן 10 בנובמבר 2016

וגם עצם זה שצריך טרילוגיה בשבילם מראה את העומק הבלתי נתפס.

Matipool 11 בנובמבר 2016

מת על driver 8 .

ניינר/ווריור 10 בנובמבר 2016

חיכיתי לתגובה שלך :)
מילס הוא בהחלט הנשק הסודי, מוזיקאי על וזמר נפלא. מבאס אותי מאד שהוא לא הוציא אף אלבום סולו.
עומק הרפרטואר שלהם בלתי נתפס. גם באלבומים הלא טובים, ויש כאלה, תמיד יהיה שיר או שניים מעולים. לעומת זאת באלבומים הטובים שלהם אין כמעט רצועות חלשות.
פאז היתה החנות בה קיבלתי את החינוך המוזיקלי הכי משמעותי שלי. מוכרי תקליטים שהיו אגדות כמו דורון, אורן ומנחם השפיעו רבות על הטעם המוסיקלי שלי וחלק מהסיבות שהלכתי לעבוד בחנות תקליטים.
כתבתי על BEGIN THE BEGIN.הרגע הזה שהשיר מתפוצץ עליך מהרמקולים בפעם הראשונה כשאתה לא מצפה לזה בכלל…

עירן 11 בנובמבר 2016

נזכרתי בעוד יהלום חבוי מגרין. The wrong child. מילים ולחן נפלאים והקטע באמצע עם הגיטרה והפסנתר.

אריאל גרייזס 11 בנובמבר 2016

חוץ מזה שבהחלט כיף לקרוא על REM (סוף סוף להקה בפוסטים שלך שאני מתחבר אליה!), זה בעיקר גרם לי לגעגוע לימים של לנבור בחנויות קסטות. אני זוכר את האושר של להגיע הביתה עם הקלטת של נוורמיינד של נירוונה, למשל. של להכיר דברים שלא הכרת קודם. אנשים יגידו שהיום הכל נמצא ברשת, וזה נכון – אבל דווקא המבחר האינסופי הוא הבעייתי. לך תדע מאיפה להתחיל ואיפה להמשיך. ואולי אני פשוט זקן מדי לגלות דברים חדשים

Amir A 11 בנובמבר 2016

זקן, זקן.

shohat 11 בנובמבר 2016

רומנטי. כמו להתגעגע לאסימונים.

בלייק 11 בנובמבר 2016

וואוו, אצלי זה היה בתחילת עידן הדיסקים. כמה רציתי לשמוע איזה סאונד מהחלל יש ב"אלבום עם העיניים" של השדונים….
עד היום האלבום האהוב עלי של הפיקסיז, בניגוד ל"מה שצריך" להיות (שזה דוליטל להמונים וסרפר רוזה למבינים) לא מעט בגלל האריזה ובגלל שבאמת בוקעים משם צלילים וסיפורים מהחלל.
גוד טיימס.

עומרי (ירוק) 11 בנובמבר 2016

פאקינג אסימונים. קשה לתפוס שחייתי בתקופה הזו, זה נראה כמו ימי ביניים עכשיו

אסף the kop 11 בנובמבר 2016

תודה רן
כתבת יפה מאוד למרות שאני לא מת REM
מקווה שתכתוב גם פרק ד' על הסצנה באתנ'ס (liverpool of the south) שכללה את ה b52, rem ועוד…

ניינר / ווריור 11 בנובמבר 2016

למרות היותי סאותנר בדם, לצערי עוד לא יצא לי להיות באתנס. ברוד טריפ הבא שלי בדרום.

Matipool 11 בנובמבר 2016

וואו , מאיפה להתחיל ?
קודם כל – תודה לרן על הטרילוגיה . ניג׳סנו לך די הרבה בעניין .,
מודה שגיליתי אותם די מאוחר . התחברתי בפעם הראשונה כששמעתי את the one I love אבל הבום האמיתי הגיע לבושתי רק עם אאוט אוף טיים וכן – לוזינג מי ריליג'ן שהטריף אותי במשך תקופה לא קצרה ומאז אני לא מסוגל לשמוע אותו ( הייתי אומר שהוא בין 2-3 השירים שהכי השפיעו עלי בחיים במובן של פתח לי עולם שלם של מי ששר אותו ) . מהר מאד התחלתי לחזור לשנים הקודמות שלהם והתאהבתי בהרבה פנינים שאת חלקם ציינת בטור . אוטומטיק העיף אותי לגמרי ( תפס אותי גם במשבר אישי לא פשוט ועזר לי לעבור את התקופה ההיא ) ומדורג אצלי שני בטופ אלבומים של כל הזמנים אחרי זיגי .
מוזר לי שאף אחד לא ציין את perfect circle מ- murmur . שיר מושלם ואחד מהטופ 5 שלהם מבחינתי .
צירוף מקרים שאתמול בלילה חזרתי מאילת וברכבת מתל אביב שמעתי / ראיתי כל הדרך שירים שלהם מההופעה באת׳נס שצולמה במלואה וסגרה את הטור שלהם אי שם בחצי השני של האייטיז ( כולל fall on me ו- worled leader pretend הנשגבים ) ועכשיו אני פותח את האייפד ורואה את הפוסט המיוחל .
אהבתי אותם בטירוף במשך כמה שנים ולאט לאט נרגעתי . באיזה שלב כבר עברה לי ההתרגשות והאהבה הגדולה שהגיעה לשיאה באוטומטיק ומאז הם היו בנפילה מהשיא למרות פנינים ויציאות יפות פה ושם .
ממתין בציפייה לחלקים הבאים .

ניינר / ווריור 11 בנובמבר 2016

תודה מתי!

בלייק 11 בנובמבר 2016

תודה!
לא מהטופ פייבוריטים שלי אבל להקה נהדרת.
"סוף העולם" שלהם היה שיר שבירת הכוס שלי.
לא כתבו פה, אבל הם הופיעו בארץ אחרי מונסטר, הופעה די בינונית עם סאונד בעייתי באיצטדיון רמת גן. להקה קטנה שחיממה אותם קצת גנבה את ההצגה. זה היה גם הביקור השני של רדיוהד בארץ.

Matipool 11 בנובמבר 2016

הייתי בהופעה . אישית מאד נהניתי אבל אני מבין את הביקורות שהיו .
יותר מדי שירים ממונסטר הבינוני וזה גם לא בדיוק מקום מוצלח להופעות .
רדיוהד לדעתי לא גנבו את ההצגה . שרו שישה שירים ורובנו רק חיכינו שיסיימו ויתנו לח׳ברה מג׳ורג׳יה לעלות .
מי ידע אז שהם הולכים להיות כל כך טובים .

kirma der faux 11 בנובמבר 2016

גם אני הייתי בהופעה, הייתי אז בן חמש עשרה או שש עשרה.
דווקא מאוד ציפיתי לרדיוהד שבאו אחרי The Bends שמאוד אהבתי כשיצא.
כמובן שזה היה קודם כל בשביל אר אי אם שאוטומאטיק פור דה פיפל היה אחד הדיסקים הראשונים שקניתי בחיי, והראשון ששחקתי לגמרי בהשמעות.

ממה שאני זוכר שתי הלהקות נבלעו לגמרי באיצטדיון, והסאונד היה נוראי.
מה שנחקק לי מאותו ערב היה דוקא שלמה גרוניך ששובץ משום מה כהופעת החימום הראשונה והיה לגמרי מחוץ לאלמנט שלו. מול קהל צעיר וחסר סבלנות אני זוכר אותו שולף את משחק המילים "אני לא הם. הם אר אי הם"

בלייק 11 בנובמבר 2016

זה כמובן סוביקטיבי ויכול להיות שהזיכרון משנה מציאות עם הזמן, אבל כן – זה היה הזמן הכי טוב לתפוס את רדיוהד, כשהם היו "סתם" להקה מצוינת שהוציאה אלבום מצוין (פאבלו האני לא כזה, לפחות בעיני), אחר כך יצא אלבום המופת (בלי ציניות) והעמיס עליהם כל כך הרבה, שכבר כלום לא נשמע אותנטי.
אגב, אני זוכר מההופעה של REM בעיקר את התחושות שלי, פחות את הביצועים. וגם את מייקל סטייפ עם הראש למטה חצי הופעה מוודא שהוא מסונכרן עם המילים.

ניר לוי 11 בנובמבר 2016

הייתי בהופעה הזאת, ואת רדיוהד ראיתי עוד פעמיים מאז (אחרי in rainbows ולפני חמישה חודשים), לדעתי בכל מה שקשור להופעות הם רק משתפרים עם הזמן.
אחד הדברים שאני זוכר מההופעה הזאת זה את ההקדמה לפני קריפ- ממש היה חשוב להם להדגיש שזה רק עוד שיר, לא היחיד ולא הלהיט, מאוד פחדו להיות וואן-היט וונדר. ועדיין הם שרו אותו פעם שנייה בהדרן. זאת עדיין לא התקופה שבא הם הרשו לעצמם לעשות מה שבא להם. אח"כ הייתה תקופה של לא מעט שנים שהם לא שרו אותו בכלל.
בסיבוב האחרון השמועה היא שבהופעות שבהן הם נהנים, הצ'ופר לקהל זה שההדרן מסתיים עם קריפ.
כך שלפחות במדד הזה, הם הרבה יותר שלמים עם עצמם.

יואב 12 בנובמבר 2016

ראיתי את רדיוהד ארבע פעמים בארץ.
רוקסן, רמת גן, סינרמה וקיסריה.
הזמן הכי טוב לתפוס אותם היה בהופעה הראשונה. רוק לפנים מתובל בניסורים קשים.

בלייק 11 בנובמבר 2016

ללא קשר, ראיתי/שמעתי את הופעת ה- 25 שנים לטמפל אוף דה דוג (תמיד העדפתי את המקור של MLB ואת ההמשך יותר, במיוחד של קריס קורנל ). יש את כל ההופעה או טרקים נפרדים באיכות ממש טובה ביוטיוב.

בלייק 11 בנובמבר 2016

*סיבוב הופעות

Zak 11 בנובמבר 2016

תמיד מעניין לקרוא על אחת הלהקות האהובות עליך, ואפילו יותר מעניין כשזה משהו שמאיר זווית אחרת ופחות מוכרת של הלהקה. אני פחות התחברתי לאלבומים הראשונים של הלהקה שהיו מעניינים מאוד אבל עדיין בוסריים ולא תמיד אחידים ברמתם. לטעמי מהרשימה דווקא Document ו- Green זאת התקופה בה הם הגיעו לשיא האומנותי שלהם, שניהם אלבומים מושלמים (בנוסף כמובן ל Out of Time ו- Automatic שכמובן היו שונים לגמרי). נקודה יפה היתה האופן שבן המגזין Rolling Stone חזה את העלייה שלהם עוד ב 1987 עם השער המדהים הבא:

https://s-media-cache-ak0.pinimg.com/736x/8d/61/88/8d618867ca1b38d1761a2d2282512653.jpg

ועוד פנינה קטנה שלא ציינת – Dead Letters Office אוסף הבי-סיידס המצויין של הלהקה שיצא ב 1987 ומראה קצת את הפן הנסיוני וגם הומוריסטי שלהם. בהחלט שווה האזנה!

כחול אדום 12 בנובמבר 2016

ממתין לחלק ב' בסקרנות. Hi-fi נטול הלהיטים הוא אלבום מופת, לפי התגובות פה לא מקבל את הקרדיט. לא יצא מהמערכת (מגש של 6 דיסקים…) כל התואר הראשון. בהחלט לא רק e bow

ניינר / ווריור 12 בנובמבר 2016

הוא יקבל ממני הרבה קרדיט בחלק 3
אלבום נפלא

Comments closed