מבוריס עד בוריס: 99 ימים לדו-קרב על הכתר

,

,

,

,

,

,

,

,

***

פוסט מאת איתן בקרמן

*

ה4. הכותרת הראשית (המתחלפת) באתר הרשמי של פיד"א, התאחדות השחמט העולמית, הפיפ"א של השחמט, מברכת את חברנו בוריס ואסילביץ' ספאסקי לרגל יום הולדתו ה-75. קשה שלא להצטרף לאיחולים.

ארבעים שנה אחורה, 1972, עבור החלק המערבי של העולם, אותו בוריס ספאסקי היה גילומו של הרע עלי אדמות. אם לא הוא עצמו, אז התפקיד שההיסטוריה יעדה לו.

ספסקי היה אז אלוף העולם בשחמט מטעם ברית המועצות. הסובייטים שלטו באופן מוחלט בעולם השחמט, כיחידים וכנבחרת, והוא היה הבכיר שבהם.

כבר כשהיה בן עשר ניצח (במסגרת משחק סימלוטני) את מיכאל בוטביניק האגדי, והמשיך לטפס במהירות בעולם השחמט הסובייטי. ב-1966 העפיל לדו-קרב על הכתר העולמי, מול האלוף  טיגראן פטרוסיאן הארמני, גם הוא מברית המועצות (ארמניה העצמאית היא כיום מעצמת שחמט עולמית. בכיר השחקנים שלה, לבון ארוניאן, מדורג שני בעולם אחרי הנורבגי קרלסן). פטטרוסיאן ניצח 11.5:12.5,

אבל שלוש שנים אחר-כך ניצח ספסקי את פטרוסיאן בסדרת הגומלין 10.5:12.5 וזכה בתואר אלוף העולם. שתי הסדרות בין ספסקי ופטרוסיאן נחשבות מהגדולות ביותר בהיסטוריה של המשחק.

בד בבד טיפס אל הצמרת העולמית האנטי-תזה הגמורה של ספסקי, רוברט (בובי) פישר. אמריקאי, צעיר מאוד, מטורף, אינדיבידואליסט מוחלט. בשיאה של המלחמה הקרה, בריקיאויק בירת איסלנד, יצאו שתי האימפריות השולטות בעולם לקרב ראש בראש, שקשה היה להמציא סמלי ממנו. הדרבי על אליפות כדור הארץ: בריה"מ-ארה"ב.

פישר, שטעה טעות קשה והפסיד בקרב הראשון, לא הגיע למשחק השני וכמעט הביא לביטול התחרות לקראת הקרב השלישי, הפריעו לו המצלמות באולם המשחקים, אבל בסופו של דבר הוא הביס את ספסקי. אין ספור אגדות  נרקמו סביב הדו-קרב הזה, ספרים נכתבו עליו (בעברית זה היה "הקרב על הכתר" מאת שאול הון, עיתונאי "מעריב" שהגיע לקצה העולם כדי לדווח בטלגרף בלעדית לקוראיו) וגם סרטים נעשו על דמותו ההזויה של פישר (שמת ב-2008 בגיל 64, כמספר המשבצות בלוח, באותה ריקיאויק). זאת היתה אחת הדרמות הגדולות ביותר בהיסטוריה של הספורט.

ספסקי, האיש שייצג את השיטה הסובייטית, ואת כשלונה באותה מלחמה, סומן במערב כאדם אפור וכנציג של המערכת יותר משזכה להכרה שהוא ראוי לה כאחד הגדולים אי פעם. בברית המועצות היה לו קשה להמשיך ולחיות, מונומנט מהלך לאבדן השליטה הבינלאומית בספורט המוח. כבר בתחילת שנות השמונים היגר לצרפת, וגם שיחק עבורה. ארבעים שנה אחרי הדו-קרב ההוא, ספסקי עדיין כאן ומקבל את מלוא הכבוד,

*

ה5. במאי ספסקי יעקוב אחרי הדו-קרב התלת שנתי על תואר אלוף העולם. הפעם הוא ייערך בין הנציגים של שתי מעצמות אטומיות אחרות: הודו וישראל. וישנאנתאן (וישי) אנאנד, אלוף העולם המכהן, נגד בוריס גלפנד, הטוען לכתר. הטוב מ-12 קרבות. אם יש תיקו האלוף נשאר על תילו. עשירי במאי, מוסקבה. עוד קצת פחות מ-100 ימים.

יצא לי לראיין את בוריס גלפנד עבור מוסף "הארץ" בתחילת 2010, אחרי שניצח בתחרות "גביע העולם" בחנאטי-מנסיסק, רוסיה. התרשמתי מאוד. בעיני הוא גדול הספורטאים הישראלים אי פעם. השתכנעתי בכך סופית אחרי שהעפיל במאי האחרון לגמר של כל הגמרים, הדו-קרב על התואר. הוא עשה את זה אחרי שניצח בתחרות המועמדים, שמונה במספר, המשוחקת בשיטת גביע והמנצח בה מעפיל לדו-קרב מול האלוף המכהן.

ב-10 במאי, במוסקבה, גלפנד יתייצב לקרב הראשון שלו מול אנאנד. "הנמר ממדראס" מול התותח מראשון לציון. סך הפרסים הוא 2.5 מיליון דולר, גלפנד והצוות שלו טורחים כבר חודשים, במקצוענות שניתן למצוא רק ברמות הגבוהות ביותר של הספורט, על ההכנה המקצועית, המנטאלית והפיזית.

איגוד השחמט, בראשות היו"ר הטרי משה שלו, מרכז מאמץ בתמיכה בגלפנד ובמערכת שסביבו, בידיעה שההשתתפות בדו-קרב, שיזכה לכיסוי מקיף בעולם ולשם שינוי גם  כאן, תמנף את המשחק המדהים (והזול!) הזה בישראל, כך שאפשר יהיה להמשיך לשלב אותו במערכת החינוך ולהפוך אותו לספורט לאומי (נבחרת ישראל זכתה במדליות כסף וארד באולימפיאדות השחמט האחרונות, לישראל חמישה שחקנים שמדורגים במאייה הראשונה בעולם ואלופי עולם ואירופה בגילאי הנוער).

עשיתי השבוע סקר מהיר בין מכרים שונים. מדהים כמה מעט יודעים, גם מי שמכירים ואוהבים את השחמט, על הדו-קרב במאי ועל ספורטאי העל שמייצג בו את ישראל. עוד שלושה חודשים התקשורת המקומית תתרוצץ כמו מטורפת סביב הסיפור הזה, בינתיים הוא כמעט בגדר סוד. לגלפנד השקט הזה נוח, מקל על ההתמקדות בהכנות. האוהדים שלו, ויש כאן אלפים רבים מהם, כבר עם היד מעל השעון. טאק ומתחילים.

*

פ:ו3 הספר של יוחנן אפק ועמנואל ניימן Invisible Chess Moves נבחר במשאל הגולשים של האתר הפופולרי צ'סקפה לספר השנה 2011. עוד ניצחון לשחמט הישראלי.

*

בוריס ואסילביץ' היקר! / ברכת נשיא פיד"א

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

"דה באזר" בפייסבוק

האם למישהו מספיק אכפת מהאוהד המצרי בכדי להרחיק את מצרים?
הסיפור הנורא על דבי ורון

43 Comments

ניינר 2 בפברואר 2012

אני זוכר שהקרב הזה פישר ספסקי היה חדשות עולמיות עם עדכונים שוטפים בכותרות הראשיות.גמר המונדיאל לא מסוקר ברמה כזו. כל המדינה היתה בעד פישר כי הוא היה משלנו (לפחות כך חשבו אז) כנגד ספסקי שעשו לו דמוניזציה מוחלטת. כל יוקרת המערב היתה מוטלת על כתפיו של פישר, לא פלא שהוא התחרפן.

איתן בקרמן 2 בפברואר 2012

הכל אמת, נינר. אנשים רצו לעיתון על זה. מה שכן, פישר היה שרוט כבר קודם.

אדם בן דוד 2 בפברואר 2012

תודה.
על פישר וספסקי כמובן שמעתי, על בוריס גלפנד טרם.
רק אם אפשר הבהרה:
איך זה שהקרב הוא בין הישראלי לבין ההודי, בעוד שהבהרת ש:"ארמניה העצמאית היא כיום מעצמת שחמט עולמית. בכיר השחקנים שלה, לבון ארוניאן, מדורג שני בעולם אחרי הדני קרלסן)?

ערן לוי 2 בפברואר 2012

בדיוק כמו שנובאק דיוקוביץ' היה נשאר המדורג מס' 1 של ATP גם אם היה מפסיד בחצי גמר אליפות אוסטרליה.

איתן בקרמן 2 בפברואר 2012

כן. דירוגים זה דירוגים, ובשחמט כראוי הם מאוד מורכבים, אבל תחרויות הן תחרויות.

נירדו 2 בפברואר 2012

הלוואי שיהיה הייפ סביב המשחק עוד 100 ימים. זה יאיר את העליבות של כמעט כל ספורט אחר בארץ. קדימה גלפנד !!!

ממליץ מאד על הסרט הדוקומנטרי הנהדר boobie fischer against the world. על בובי פישר, הקרב נגד ספסקי, והמרחק הקטן בין גאונות לשגעון.

יואב בורוביץ' 2 בפברואר 2012

מאוד מעניין. גם אני כמובן לא ידעתי על הקרב של גלפנד. אגב, לפני כמה שנים יצא בהוצאת ספרי עליית הגג "בובי פישר יוצא לקרב", על הקרב המיתי בינו לבין ספסקי. ספר נהדר.

בני תבורי 2 בפברואר 2012

בקרמן,
תודה על הסיפור שלא הייתי קורא בשום מקום אחר.
בסיקסטי'ס ספאסקי היה הנבל בדיוק כמו יורי גאגארין והיוונים ב "בעט אלון בעט". בובי פישר היה מהטובים.

שמעון כסאח 2 בפברואר 2012

תיקון טעות:

פישר הפסיד במשחק הראשון ולא הופיע לשני ולא להיפך כפי שכתוב(חשוב לדייק כמו שאומרים בשחמט)

איתן בקרמן 2 בפברואר 2012

אתה צודק. הוא הרי נעדר כי המצלמות שיגעו אותו בקרב הראשון.תיקנתי. תודה.

דודיק 2 בפברואר 2012

איתן, תודה על הסיפור, שהחזיר אותי לימי נעורי הרחוקים. זכור לי שהדרך היחידה לעקוב ב"חי" אחר המשחקים היתה באמצעות סניף בנק ברחוב פרישמן ליד ככר מסריק, שבחזיתו הוצב לוח הדגמה עליו הוצגו ידנית ההילוכים כפי שדווחו בטלקס.

אני גם מסכים עם הבחנתך לגבי גדולתו של גלפנד, ובהחלט אעקוב אחר הדו-קרב מול אנאנד, גם מבלי לבלות הפעם שעות ברחוב פרישמן…

איתן בקרמן 2 בפברואר 2012

מרתק, דודיק. אתה ראית בעצמך את המשחקים שם? מה היה שם? (ומה זה טלקס)

דודיק 2 בפברואר 2012

כמובן שראיתי, כמעט בלי להחמיץ אף משחק. היה שם לוח תצוגה כפי שמקובל להציב באליפויות ובתחרויות בין-לאומיות, ועליו היו מזיזים את הכלים על פי הדיווחים שהתקבלו בטלפרינטר מרויטר או אי.פי. (ראית אי פעם בסרטים ישנים או תקופתיים, "העוקץ" לדוגמה, את סרטי הנייר הארוכים שהיו משתלשלים מהמכונות הרעשניות???. מזל שמנהל הסניף דאז כנראה אהב שחמט..

איתן בקרמן 2 בפברואר 2012

גדול.

רפאל זר 2 בפברואר 2012

עוד תיקון קטן :
מגנוס קרלסן הוא נורבגי, לא דני

איתן בקרמן 2 בפברואר 2012

ועוד איך נורבגי. ייחסתי לו את הלאום של לרסן. מדהים איך המשחק הזה מביא אלופים מכל קצוות העולם, ספורטאים שבמדינות שלהם הם פיגורות ענקיות ובמעצמה המקומית שלנו אף אחד לא עוקב.

צור שפי 2 בפברואר 2012

תודה על הפוסט בקר וכמה הערות:

לדעתי יש בשחמט כיום שתי בעיות עיקריות. האחת – קצת דומה למה שקורה באיגרוף, יש הרבה שחיתות, אירגונים מקבילים ומתחרים והעדר קריטריונים ברורים המונעים לגבש תחרות אחת שתקבע מי אלוף העולם. הדרך היחידה לקבוע מי השחקן הכי טוב היא באמצעות מד כושר שזו שיטה סבירה אבל לא מלהיבה. תחשבו שאלופת העולם בכדורגל היתה נקבעת באמצעות דירוג פיפ"א ולא במשחק גמר דרמטי. הבעיה השניה היא שהשחקנים הטובים ביותר, כבר לא מעט שנים, הם לא בני אנוש אלא המחשבים. הצירוף של השתים גורם לכך שאני מתעניין היום במשחק פחות מאשר בעבר.

ואם בעבר עסקינן ב-1972 הייתי בן 15 ועקבתי בנשימה עצורה אחרי הדו-קרב בריקיאוויק. בכיכר מסריק פינת פרישמן היה סניף של בנק יפת (לימים בנק אמריקאי-ישראלי מקבוצת בנק הפועלים, אין קשר לארנסט יפת שהיה מנכ"ל לאומי) ובחלון שלו הותקן לוח גדול ועליו שודרו בשידור ישיר מהלכי המפגש הבלתי נשכח ההוא.

כל ערב שבו שיחקו התייצבתי עם עוד כמאה שרופים שעקבו אחרי כל מהלך. כמובן שהייתי כמו כולם בעד פישר ושמחתי בניצחון "הטובים" (עלק) במלחמה הקרה. 18 שנים מאוחר יותר היה לי הכבוד לעשות תיקו עם ספסקי במשחק סימולטני בסנטיאגו דה-צ'ילה. זה היה זמן קצר אחרי התמוטטות ברה"מ. סיפרתי אז לספסקי על "זכרונותי מ-72" והוא התגלה כאיש נחמד, בגובה העינים, עם חוש הומור מפותח, כולל הומור עצמי.

צור שפי 2 בפברואר 2012

אופס – אני רואה שדודיק הקדים אותי (לקטע של הבנק…)

איתן בקרמן 2 בפברואר 2012

צור, אחלה סיפורים. גם העשרת את הסיפור של הבנק וגם הוצאת תיקו מספסקי (כלומר הוא ממך)? באיזה כלים שיחקת? מה הלך שם?

לגבי פיצול ההתאחדויות אני חושב שזה לא מאוד מדויק, מאז שההתאחדויות חוברו מחדש יש הסכמה כללית גם על התחרויות וגם על הדירוג, ואין בכלל מחלוקת מי אלוף העולם ועל הדרך לתואר. נעשו עוד הרבה שינויים שעשו את התחרות ליותר קצבית. תתעדכן :)

ובקשר לבנק, האנשים ניתחו והתווכחו? קפצתם בגולים? כשספסקי נכנע? זה אירוע נפלא.

צור שפי 2 בפברואר 2012

כנראה שבאמת התנתקתי. מקבל בהכנעה את הנזיפה (-:
הכלל בסימולטני הוא שהשחקן החזק משחק בלבנים והחובבים בשחורים. לשמחתי הוא פתח ב-ד4 מה שאיפשר לי משחק הגנתי (אל תשכח, אני אוהד הפועל), די פחדני למען האמת, חיפשתי (ומצאתי) דרכים להרבות בחילופי כלים ולהגיע די מהר לעמדה ברורה של תיקו. הייתי אחד מ-50, הוא ניצח 41, עשה 7 תיקו והפסיד שניים.
ואכן – אנשים עמדו והתווכחו על המהלכים ומה צריך לקרות עכשיו וכו' וכו'. חוויה של פעם בחיים.

איתן בקרמן 2 בפברואר 2012

שתי חוויות של פעם בחיים :)

אתה אומר אם היריב פותח ד4 אוהדי הפועל ברובם מבסוטים. אני יכול לדמיין את אריק ושיסל עומדים ליד הבנק בפרישמן ומריצים קטעים.

ש. בן ד. 4 בפברואר 2012

כנראה שלא סתם הקימו את התאחדות השח-אגרוף (chess boxing)…

B. Goren 2 בפברואר 2012

זכרונות מ-1972. עקבתי אחר הקרב באדיקות ומיד אחר כך אחרי הארועים באלימפיאדה הארורה במינכן.

איתן בקרמן 2 בפברואר 2012

זה היה ממש בחפיפה.

הקרב ה-21 והאחרון של פישר-ספסקי היה ב-31 באוגוסט (היום האחרון של החופש הגדול), האולימפיאדה במינכן נפתחה כבר ב-26 באוגוסט, הטבח היה ב-5 בספטמבר בבוקר. אחרי כמה ימים היה גמר הכדורסל המטורף שבריה"מ ניצחה בו את ארה"ב 51:50 מהסל של בלוב וכל הבלגן.

היה מאוד סוער אז.

אלעד ב. 2 בפברואר 2012

איתן-
מעניין אותי מדוע בחרת בכותרות ה4, ה5 ו- פו3…סתם?
ידוע שפישר, כשהיה משחק בלבן, תמיד היה מתחיל עם ה4…תמיד!

הוא אמר שהוא חישב את כל האפשרויות הקרובות של כל שאר הפתיחות של הלבן (ד4, ה3, ד3, ג4 וכו') והגיע למסקנה ש-ה4 זו האופצייה הכי טובה…במקרה שלו קשה להתווכח על זה.

אגב, הזכרת את השם לארסן…המשחק של פישר מול בנט לארסן נחשב עד היום כאחד ממשחקי ההתקפה הטובים אי פעם…

אמנון 2 בפברואר 2012

אכן, זכרונות נשכחים. בהיותינו נערים שחזרנו וניתחנו את הקרבות על לוח השחמט שלנו לאחר שפורסמו בעיתונים. זה היה נושא מרכזי מאד בחדשות.

הספר שבורוביץ המליץ עליו: "בובי פישר יוצא לקרב" (דייויד אדמונדס וג'ון איידינאו) מעניין ושווה קריאה.

מסופר כל הרקע התרבותי פוליטי וכו' של התקופה (המאבק הבין גושי). פישר הגיע לריקיאוויק, בין היתר, לאחר שיחת שכנוע טלפונית של הנרי קיסינג'ר. היה שם גם סיפור לגבי הכסף שהובטח למתמודדים.

שני ספרים מומלצים נוספים שנכתבו על פישר הם של Frank Brady.

טל 12 3 בפברואר 2012

תודה על הפוסט.במקרה של נצחון יש ברכה לקפוץ או משהו כזה ?

גמל (סתם גמל) 3 בפברואר 2012

איזה כיף שיש מקום אחד באינטרנט שאני יכול למצוא פנינים כאלה. ועוד בעברית!. הקטע פה עם התגובות זה כמו לאכול סטייק משובח ואז לקבל 15 קינוחים.

כשהייתי ילד מיד כשהייתי חוזר מבית הספר הייתי תופס כדור ויורד לשחק. חוזר כל פעם עם חתכים, נקעים, פותח את הראש, שובר את האף, הולך מכות.

יום אחד, בעקבות סרט שראיתי, אמרתי לאמא שלי שאני רוצה ללמוד שחמט. היא התחילה לבכות. עם דמעות וכל התוספות :)

לצערי לא יכולתי לספר בכדורגל שאני משחק גם שחמט. בשביל ילד בקבוצת כדורגל זאת התאבדות חברתית.

יבור 3 בפברואר 2012

יש כאן הרבה חובבי ואוהדים למשחק, וזה כיף.

תמיד רציתי לשחק עם מישהו בחוץ, בפארק, כמו שרואים בסרטים וסדרות אמריקאים. מישהו מבוגר כזה, שיודע דבר או שניים בחיים. תמיד היה נדמה שלחבר'ה האלה יש חוכמת רחוב שגם תופסת בשחמט.

בהיותי בטיול הגדול אחרי הצבא, תוך כדי coast to coast, הגענו לפורטלנד, אורגון – ושם מצאתי את מבוקשי. שאלתי בביישנות אם אפשר לשבת.

"הלוח שלי, החוקים שלי", ענה בחור מבוגר ונחוש. "שים כאן דולר. אם ניצחת – קח אותו בחזרה. הפסדת – הוא נשאר כאן".
נעניתי לאתגר, בלי יומרות מיוחדות לראות שוב את הפרצוף הספציפי הזה של וושינגטון.

סך הכל נהניתי מהמשחק. אימצתי את המוח קצת יותר ממה שהייתי צריך ב-4 שנות שירות פלוס כמה חודשים בפלחה. אחרי 35 דקות בערך הבחור רטן בהפגנתיות והגיש לי חזרה את הדולר.

מאז ועד היום אני מחזיק במאזן של 100 אחוזי הצלחה ב-"street ball", או יותר נכון "street chess"

גמל (סתם גמל) 3 בפברואר 2012

מגניב. עשיתי את אותו הדבר בחוף לחוף שלי, אבל בסן פרנסיסקו

יוני 3 בפברואר 2012

אני מתגאה שהייתי היחיד בבית ספר יסודי בנבחרת בי"ס בכדורגל וגם בשחמט. זו שאלה לחידון של דורפן :)

יש ספר חדש יחסית על שוטר חשאי במוסקווה בשנת 1972 על רקע אירועי ספורט באותה שנה (גמר יורו 72 בין גרמניה לרוסיה, הרצח במינכן, וכמובן פישר-ספסקי).

ואגב, הנושא של גלפנד עלה פה יותר מפעם אחת, בין היתר בעיתונות המודפסת. אני שמח שהרחבת על זה, בקרמן.

שמעון כסאח 3 בפברואר 2012

ויש אחד שהיה גם חלוץ נבחרת ארצו בכדורגל וגם אמן-בינלאומי בשחמט(אח"כ הפך לרב-אמן חזק), מיהו?

יש המשך וזה תוספת לחידון החדש של דורפן, הוא היה מאמנו של אחד משחקני הצמרת של ימינו.

יוני 3 בפברואר 2012

שימי, אני שמח שהתגובה שלי גרמה לך להעלות שאלה מאתגרת אמיתית. מתי תשובות?

אלון זנדר 3 בפברואר 2012

תשובה דווקא יש, אבל לא ידעתי שהוא אימן את קרלסן (או שיש עוד נורבגי בצמרת?)

שמעון כסאח 4 בפברואר 2012

סימן אגדסטיין שהיה חלוץ נבחרת נורווגיה ואמן בינלאומי בשחמט, פציעת ברך קשה קטעה את קריירת הכדורגל שלו.

כאמור, היה רב-אמן חזק והמאמן ש"בנה" את מגנוס קרלסן.

אלעד ב. 3 בפברואר 2012

אגב, זכור לי שלפני 3 שנים פחות או יותר אליפות העולם התקיימה בבאר-שבע שלפי מה שהבנתי היא מעצמת שחמט.
זה באמת נכון?

גמל (סתם גמל) 3 בפברואר 2012

לגמרי נכון. לבאר שבע יש שלוש קבוצות בליגה הראשונה בישראל. ושכשהייתי ילד תמיד התגאו במועדון שבבאר שבע יש הכי הרבה דרגות אמן יחסית לאוכלוסייה בעולם, או משהו כזה. מן הסתם יש לעלייה הרוסית קשר לעניין הזה…

רנדה 4 בפברואר 2012

אח בק, איזה תענוג, תודה
ממליץ על הסרט "Looking for the next Bobby Fisher"
קיל דה אינדיאן בוריס.

עפר ויקסלבאום 5 בפברואר 2012

איתן,
הגעתי לפוסט באיחור ( משפחה, עבודה, פרמייר ליג פנטזי פוטבול, אתה יודע… ).
תענוג!
נהניתי לאללה.
גם מהפוסט וגם מהתגובות.
מחכים, מעשיר ומסקרן.
לא מבין מספיק במשחק הזה, אבל בלעתי בשקיקה כל מילה.
אשמח לקרוא עוד, לקראת, בעת ואחרי הקרב על תואר אלוף העולם

דובי מילר 5 בפברואר 2012

וואו, רק עכשיו קראתי את הפוסט הזה, איזה כייף של פוסט.

כאשר הייתי קטן ועול ימים למדתי לשחק שח עם איזה ספר אפור ועבה שבו בובי פישר לימד לשחק…

מיותר לציין שלא הפכתי לשחקן גדול אבל עד היום אני נהנה לשחק מדי פעם שח במחשב/אייפון.

בקר תודה.

נדב 7 בפברואר 2012

מי שהפך את באר שבע לבירת השחמט של ישראל הוא אליהו לבנט האגדי, שעם בנו דוד (שכונה ג'ניה) שיחקתי כדורגל בשכונה ה'. היו זמנים…

שמואל בר ישראל 5 במרץ 2016

איך והיכן ניתן לראות את הסרט שובר את הכלים -הקרב בין פישר וסםסקי על אליפות העולם 1972

אייל סגל 5 במרץ 2016

תעשה חיפוש בגוגל לפי "שובר את הכלים לצפייה ישירה" או "שובר את הכלים תרגום מובנה". אגב, כתבתי משהו על הסרט בבלוג שלי – http://debuzzer.com/segal/62542 (אם כי רוב הפוסט מוקדש לדברים אחרים שקשורים בפישר).

Comments closed