היא היתה לבושה כולה תכלת, אהובתי החדשה / עירד צפריר

.

.

.

.

.

.

.

.

***

אהדת קבוצת כדורגל זה בערך כמו אהבת אישה. לפעמים אתה הכי נמשך אליה בעולם, בטוח שזו הבחירה הכי טובה והכי מרגשת שעשית בחיים שלך. לפעמים אתה תוהה מדוע הגעת דווקא אליה, ומה היה קורה אילו; מה היה קורה אם היית הולך על הבחירה הכי פשוטה, או דווקא על הבחירה הכי לא צפויה, כזו שלבטח היתה מביאה עליך תגובות זעם מהמשפחה הקרובה או מהחברים בשכונה.

לפעמים אתה סתם מרגיש שהשגרה כבר מפריעה לך; שאתה חייב רענון, משהו חדש, שונה, שיגרום לך להתרגש. זה לא חייב להיות משהו רציני. אתה גם יודע שזה לא יימשך יותר מיום אחד, אולי טיפה יותר, אבל זה בחיים לא יהווה תחליף לאחת שלך. ובכל זאת, אתה חושק באיזה פלירטוט קטן.

אמש, בין 21:45 ל-23:40, זה קרה. הפלירטוט הזה – שהרבה זמן כבר לא קרה לי, שכבר כלל לא חשבתי שאי פעם יתרחש – סוף סוף הופיע. היא היתה לבושה כולה תכלת. כל התסמינים היו שם: שעה לפני שראיתי אותה כבר חשתי פרפרים בבטן. הרגשתי שהולך להיות מעניין ומשהו עשוי לקרות שם.

כשהיא הופיעה מולי, עיניי נפקחו לרווחה. לך תסביר – זו משיכה? אולי סתם התפעלות משילוב של יופי ואופי. ובעצם, איך אדע את אופיה, הרי אני לא רואה אותה כל יום. למעשה, אני רואה אותה מעט מאוד. ובכל זאת, עשרות אלפים עומדים לכבודה. עומדים ומריעים, עומדים ושרים, עומדים ומספקים תפאורה יפהפיה.

הם מדליקים זיקוקים ביציע, הם מחזיקים פלקטים בוהקים, הם מנפנפים בדגלים אינספור, הם קוראים את שמה בעוצמה ובגאווה אדירה. הם, אוהדי נאפולי, היו הטריגר למשיכה הראשונית. אבל הם בלבד לא מספיקים. ההתאהבות התרחשה רק כשהיא החלה להראות מה היא יודעת. והיא יודעת המון.

***

 

זה לא הכדורגל שאני רגיל אליו – לא הכי מהיר, לא הכי טכני, לא הכי אגרסיבי. אבל שילוב במידות גבוהות של כל אלמנט, כמו חתיכות קטנות שהרכיבו פסיפס.

כשראיתי את ה-1-4-5 הזה פרוש על האל.סי.די, הבנתי כמה דברים: א. הפנמתי כמה טוב שקניתי סוף סוף טלוויזיה חדשה שעוזרת לזהות שחקנים וצורת משחק באופן הרבה יותר ברור. ב. הכרתי בכך שעל אף שנסיבות מסוימות גורמות לי להפחית בחשיבותו, הרי שמאמן כדורגל בהחלט יכול לנצח משחק בעיקר בזכות טקטיקה.

לקח לי כמה דקות להבחין בכך. אני לא בקיא לגמרי בכל השמות והמספרים שלה, אבל מערך שלושת הבלמים של נאפולי הוא בהחלט שינוי מרענן מהמשחק האנגלי, הספרדי והישראלי, שתופסים את רוב זמן המסך שהכדורגל מקבל אצלי בבית.

סלבטורה ארוניקה כבלם השמאלי יותר – בן 34, רגל שמאל טבעית, רעמת שיער בולטת, מסירות מדויקות והרבה לחימה.

הוגו קמפאניירו כבלם הימני יותר – בן 31, רגל ימין סבירה, חזק וקשוח כמו לוחם רחוב מקורדובה. גם אחרי שפתח את הראש, חזר כמו אריה. גם כשספג מכות חוזרות ונשנות בפלג הגוף העליון, לא היסס לעלות לנגיחות אמיצות. גם כשהפצע שוב נפער, המשיך בשלו ושיחק כשפדחתו מלאה בדם.

דווקא ביניהם, פאולו קנבארו – האח הצעיר, סמל וקפטן נאפוליטני לתפארת – פישל הפעם. ניסיון הרחקה שהשתבש לגמרי סידר לצ'לסי יתרון. בניגוד למהלך המשחק. עד אז באמת הרגשתי שהפלירטוט הזה לא רק מרגש אותי, הוא גם יכול להוביל לאנשהו. אכזבה. אבל רגע, אל תמהר להתאכזב.

***

השחקנים של וולטר מצארי הם כחומר ביד היוצר. נדמה שהם מכירים את המערך באופן עיוור, גם כשהמאמן מורחק ויושב ביציע. החיפוי ההגנתי, התנועה ללא כדור, המחויבות בחזרה לעמדות המוצא אחרי כל איבוד. לפעמים נדמה שהם מחוברים בחוטים ומצארי מפעיל אותם מלמעלה.

ולא שחסר שם כישרון. לאבצי הוא חתיכת מוביל כדור. מחולל קסמים של ממש כשהוא מגיע עם הפנים לשער. מהירות, חוזק וטכניקה תוצרת ארגנטינה, אבל עם ממזריות איטלקית בדם. כל כמה דקות הוא נדרש להחליף עמדה עם מארק האמשיק, בריון סלובקי עם לוק משתנה של פאנקיסט ולפרקים כדורגל של פנטזיסט. רגע אחד לאבצי בשמאל והאמשיק בימין, ורגע אחר להפך.

ומעליהם, חלוץ על. הכל הוא עושה – מהומות ברחבה, תנועה לאגפים, לחץ על הבלמים, משחק ראש משובח, טכניקת בעיטה על סף השלמות, פירגון וראיית משחק. מאתמול יש לו גם גול עם הכתף (א-לה מוריס אוזן), שמצטרף להיילייט של שערים נדירים מבין כמעט 100 שאדינסון קבאני כבר הבקיע מאז הגיע לסרייה איי ב-2007.

אבל עם כל הכבוד לשלישייה הזו – שבעיניי שייכת לטופ העולמי, איש איש באמנותו – הרי שנאפולי היא לא החבורה הכי נוצצת שיש.

נכון, גם כריסטיאן מאג'יו שחקן אגף ימין נהדר שמצטרף להתקפה בתזמון מושלם; וגוקאן אינלר השוויצרי נהדר במרכז הקישור; ו-וולטר גרגאנו האורוגוואי מתעתע בך לחשוב לעתים שזהו לאבצי שמכדרר. אבל בסופו של דבר, נאפולי של אתמול היתה פשוט מכונה מתואמת בצורה שקרובה לשלמות. שחקניה ביצעו פעולות מבריקות בכל רגע, אלא שמדובר היה בעיקר בפעולות טקטיות שמעוררות השתאות.

***

כשצ'לסי ויתרה על שחקן באגף ימין בדקה ה-70, הספסל של נאפולי הגיב בפעולה שלא רואים הרבה – שינוי המערך, שעד אותו רגע הביא יתרון 1-3 על קבוצה אירופית עדיפה. לאבצי יצא והאמשיק עבר לשחק מאחורי קבאני, כמעט כמו חלוץ שני, בלי שחקן באגף שמאל – שם הרי לא היה יותר לצ'לסי שחקן התקפה. חואן סוניגה הקולומביאני קיבל את האחריות על הקו השמאלי, עם עזרה בעת הצורך מגרגאנו או אינלר.

שמונה דקות ללא מצב רציני לזכות צ'לסי חלפו, ומצארי שוב לא היסס לשנות – הפעם גוראן פאנדב נכנס לחוד וקבאני הלך ימינה. המדהים בדקות האחרונות היה לא רק שינויי המערך התכופים, אלא בעיקר כושר ההסתגלות של שחקני נאפולי. אף לא רגע אחד של בלבול, אף לא שחקן אחד שאינו יודע לאן עליו לנוע. גם כששחקן אחר נותר מחוץ לעמדת המוצא לרגע, מיד צצו החיפוי וההתאמה המערכתית.

אפשר לקחת את העניין הטקטי וליצור סביבו תיאוריה שלמה. הרי מילאן ואלגרי עשו בית ספר טקטי לארסנל ולוונגר. הרי אף אנגלית לא תהיה כנראה ברבע גמר ליגת האלופות.

יש שיתפלספו שאולי משהו בעושר וביוהרה של הקבוצות האנגליות גורם להן להתרכז פחות בטקטיקה. אולי האיטלקים, אחרי שנים של נסיגה והפיכה לאנדרדוג, הבינו שצריך לחזור לבייסיק שהפך את הכדורגל האיטלקי לדומיננטי כל כך בשנות ה-80 וה-90.

ואולי סתם נתקלנו בשני מאמנים, וילאש בואש וארסן ונגר, שכשלו. לא אתיימר כרגע למצוא את התשובה. ככה זה בסטוצים – מומלץ בדרך כלל לחשוב פחות וליהנות יותר. ואוי, כמה שהיא היתה טובה איתי ביום שלישי בלילה.

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

עירד צפריר ב"דה באזר"

"דה באזר" בפייסבוק

 

חיים בסרט
למה סופו?

11 Comments

Sooner 22 בפברואר 2012

בסופו של דבר כולנו מושפעים מהגלוריפיקציה התרבותית שהוליווד העבירה את המאפיה, בעיקר האיטלקית. נאפולי היא הקבוצה הנכונה לאהוב אחרי שראית את הסנדק, טיול השורשים של טוני סופרנו או סרטים איטלקיים מקומיים אחרים. הם רעים, מסוכנים וכיף להתחבר אליהם מבעד לאל סי די או מסך הקולנוע, כל דבר מבודד יספיק. זה סקסי וזה מגניב, הרבה לפני שפורטים את הקבוצה הזו, שיש טובות ממנה באיטליה שלא לדבר על אירופה, למערכים ושחקנים בודדים. דה נירו, פאצ׳ינו, גנדולפיני, סקורסזה וקיפוחה יכולים היו בקלות להחליף את קבאני, לבאצי וקמאפנירו כגיבורי הפוסט הזה

ג'ורג' 22 בפברואר 2012

זכותך כמובן להתאהב כמה שאתה רוצה, אבל רק ע"ס משחק אחד? מה אני אגיד לך: לא הייתי רוצה להיות אשתך…. :-)
בסה"כ את צ'לסי של אתמול – בלי הגנה ובלי מרכז שדה – אפילו ארסנל היתה מנצחת. לצ'לסי היו את ההזדמנויות שלה לעשות את זה 2-3 ולהיות יותר בטוחה בבית. מאידך, נאפולי היתה יכולה לשים עוד אחד קטן ולגמור סיפור. מה שאני אומר בשני המשפטים הללו זה ששתי ההגנות היו חלשות. המזל (והרבה אנרגיה) היו בצד התכול.
(דיסקליימר: זו הפעם הראשונה שראיתי את נאפולי. בכל המסגרות. אז אני באמת לא יודע אם התאהבותך במקום. אבל, איך אפשר להתווכח עם אהבה?)

ניינר 22 בפברואר 2012

לפני שלוש שנים הייתי במשחק בסן פאולו בין נאפולי ליובנטוס ומאז התאהבתי לחלוטין בקבוצה המטורפת הזו.אי אפשר לתאר את האוירה במגרש, במיוחד מול יובה השנואה. נהניתי אתמול מאד לראות את התכולים מפרקים את החבורה העלובה של אברמוביץ וחבל שלא נגמר 5-1 כפי שהתבקש.
עושה רושם שאיטליה חוזרת בגדול למרכז העניינים וכרגיל, יש בסרייה א' כמה מאמנים פנטסטיים כמו מצארי, אלגרי, גווידולין (וגם ספאלטי) שחושבים מחוץ לקופסה ועושים בית ספר לכל מיני וילאש בואשים שמיהרו להכתיר אותם לפני שבאמת מגיע להם.
פורצה נאפולי!

בני תבורי 22 בפברואר 2012

ניינר,
ספאלטי מאמן כיום דווקא את זניט סן פטרסבורג, אבל זה לא אומר שהוא לא מאמן מצוין. חוץ מזה, מה אכפת לך לפרגן קצת לקונטה, למרות השנאה ליובה…?

ניינר 22 בפברואר 2012

בני יקירי , לכן רשמתי את ספאלטי בסוגריים. מה שכן אתה בהחלט צודק לגבי קונטה רק שעולה בבריאות לפרגן ליובה

יוני 22 בפברואר 2012

אני גם מרגיש את זה לגבי נאפולי. הם לא הקבוצה שלי באיטליה, אבל אתמול נפלטה לי צעקה בגול של קבאני. יש בהם משהו דוקר, פרוע, שמח, כיפי. והפרגון בגול השלישי מקסים.

matipool 22 בפברואר 2012

לא ראיתי את המשחק אבל מצעקות השמחה וההתפעלות של הבן שלי ( בן 17.5 ) שברגיל הוא אוהד ליברפול , הבנתי שהוא מצא לו קבוצה שנייה לאהדה .
מאחל לעצמי לראות את קבאני עם סוארז בחוד של ליברפול בעונה הבאה .

אופיר 22 בפברואר 2012

נאפולי היתה אתמול נהדרת. נהדרת!

עופר פרוסנר 22 בפברואר 2012

אחלה פוסט עירד, גם אני נהניתי אתמול מנאפולי. פשוט קבוצה שכיף לראות, ובמיוחד מול צ'לסי. בקשר ללבאצי אני רק רוצה להזכיר את אלי אוחנה שבמשך כל שלב הבתים טען שהוא לא סקורר או איזו שטות מעין זו.

ואגב הליגה האיטלקית בכלל נמצאת בהתעוררות לדעתי, ועוד שנתיים כשההשפעות של הסכם חלוקת הכספים מהשידורים ייתן את אותותיו עוד יותר, אני מעריך שהתחרותיות בה תגדל.

ברק 22 בפברואר 2012

מבחינתי זה לא גילוי. לא שאני מכיר את לבאצי וקבאני מהסדיר, אבל אני תמיד אהיה ערני לקבוצה שמרדונה שיחק בה

אפריים 23 בפברואר 2012

אם האיטלקים היו בונים אצטדיונים נורמאליים… (אבל אז אולי לא היה ניתן לראות את השינויים במערכים כמו שניתן לראות מזווית 'מעוף הציפור' הנוכחית)
ואני חושב שספרד יצאה באופן רשמי מהדיון על 'מי הליגה הטובה ביותר'.

Comments closed