כדורגל בארה"ב תמונת מצב -מרק בלינדר

ליגת ה-MLS  נמצאת במצב טוב מאד. מאז עונת הבכורה שהחלה ב- 1996 עם עשר קבוצות הליגה כבר הספיקה להכפיל את עצמה. המטרה הסופית, אותה חשף השנה הקומישנר דון גארבר, היא ליגה של 28 מועדונים.

יום לפני משחק גמר הליגה שהתקיים בטורונטו בעשירי בדצמבר, סיפר הקומישנר שהליגה מתכוונת להשקיע כספים רבים בקנדה. אחת המטרות בטווח הקרוב של הליגה היא לפתח את הדור הבא של השחקנים הצעירים במדינה. אחת מההטבות שיקבלו הכדורגלנים הקנדים הצעירים שיעברו דרך אקדמיות כדורגל של קבוצות הליגה הוא שהם לא יחשבו יותר כשחקנים זרים בקבוצות האמריקאיות "אנחנו לא נעצור עד שלא נביא את קנדה למונדיאל", הבטיח גארבר.

איכות הליגה אינה מרשימה במיוחד כמובן אך היא משתפרת וזה למרות שהכשרונות האמריקאים הצעירים בורחים לאירופה ולליגה המקסיקנית. מצד שני, גם השחקנים הזרים שמגיעים לליגה צעירים יותר. התקשורת הארצית ואפילו המקומית לרוב עדיין מתעלמת גם מהליגה וגם מהנבחרת ועל תשומת לב עולמית אין מה לדבר כלל. ועדיין, מדובר בליגה שממוצע הצופים במגרש ממקם אותה במקום השישי בעולם. והליגה עומדת להתרחב.

אנשי העסקים עומדים בתור כדי להיכנס. ה-MLS

בעונה הבאה, עם הצטרפותם של מינסוטה יונייטד ואטלנטה יונייטד, תמנה הליגה 22 קבוצות. לוס אנג'לס אף.סי צפויה להיות קבוצה מס' 23 ותתחיל לשחק באצטדיונה החדש ב-2018. כרגע ישנם 10 מועדונים נוספים שהביעו התעניינות להצטרף ל – MLS ובשנה הבאה מנהלת הליגה תכריז על קבוצות מספר 25 ו- 26 שצפויות להתחיל את השתתפותן בעונת 2020, ושנה אחר כך ייבחרו שני המועדונים האחרונים. נכון להיום, כל קבוצה שתצטרף לליגה נדרשת לשלם דמי כניסה של 150 מליון דולר (תזכרו את המספר הזה, הוא חשוב להמשך).

עשרת הערים שמתחרות על ארבעת הכרטיסים האחרונים הן: טמפה\פורד לוטרדייל, סן אנטוניו, שארלוט, סינסינטי, נאשוויל וריילי\ דורהאם, סן דייגו, דטרויט, סט' לואיס וסקרמנטו. ארבעת הקבוצות האחרונות ברשימה מובילת את המירוץ על כרטיסי הכניסה אבל התחרות רק תסתבך בקרוב – כאשר קבוצות מאוסטין ומאינדיאנפוליס צפויות להגיש מועמדות גם כן. הליגה לא מסתירה שהיא מעדיפה לעבוד עם קבוצות רכישה מקומיות עם אינטרסים לפתח תשתיות לקהילה ולהשקיע בעתיד הכדורגל המקומי כמו גם אצטדיון ראוי.

כל התוכניות הללו יצאו לדרך כמובן אחרי שתיפתר הבעיה עם קבוצה מספר 24 – הקבוצה של דיוויד בקהאם במיאמי.

*

בואו נחזור רגע עשר שנים אחורה: דייויד בקהאם מגיע בתרועה רמה ועם חוזה עצום ללוס אנג'לס גלאקסי, מתוך תקווה שההגעה של סופרסטאר הכדורגל אולי הגדול ביותר בעולם באותה תקופה (מבחינה תרבותית לפחות), תשנה את מפת הכדורגל העולמית ותזיז אותה קצת לצפון אמריקה.

בתוך אותו חוזה של 250 מיליון דולר, דאג גולדן בולז להכניס סעיף מיוחד: אופציה, לאחר שיעזוב את הליגה, להקים מועדון כדורגל ב-MLS במחיר זעום של 25 מליון דולר (כן, שישית ממה שנדרשת לשלם כל קבוצה אחרת). ב-2014, בקהאם וסוכן העל סיימון פולר הכריזו שגם הם ינסו להביא קצת טאלנט לסאות' ביץ', ומנהלת הליגה לא יכלה להיות מאושרת יותר. קבוצת כדורגל מקצוענית במיאמי עם השיק של דייויד בקהאם זה בדיוק מה שהליגה צריכה לפרופיל שלה.

רק שכאן הסיפור נעצר. רק אחרי שלושה ניסיונות כושלים נמצאה קרקע לאצטדיון באזור פחות מפואר ממה שבקהאם וחבריו לעסקים קיוו למצוא. הבעיות כמובן לא הסתיימו כאן. כשכבר הוחלט היכן הוא יבנה, קבוצת הרכישה נמצאת במשא ומתן עם מועצת המחוז ובינתיים ישנם חילוקי דעות בין הצדדים על אחוז העסקת המקומיים באצטדיון ועל מקומות חניה באזור, ועל כל על דבר אחר שאפשר לחשוב עליו הקשור בבניית תשתית באזור שסבל משנים של הזנחה.

הזמן של בקהאם אוזל. המועדון היה אמור להיות מוכן עד 2018 עם אצטדיון חדש אבל הקבוצה ביקשה וקיבלה הארכה. על הנייר מיאמי צריכה להיות מוכנה לעונת 2019 אבל הם עדיין מחפשים משקיע נוסף, אבן הפינה לאצטדיון טרם הונחה ואפילו שם למועדון איננו. הקומישנר הודה במספר ראיונות שישנו לוח זמנים ובקהאם ומיאמי יצטרכו לעמוד בו אם ברצונם להצטרף בהתרחבות הבאה. "להבטחה שלנו לדייויד בקהאם יש תאריך תפוגה. אם לא תהיה התקדמות, אנחנו נצטרך להזיז כמה דברים", אמר גארבר במסיבת עיתונאים לפני גמר הליגה.

לאחרונה, המשרד של כוכב העבר הוציא הודעה בה הוא הוא מציין שבקהאם עדיין מחוייב לקבוצת MLS  בעיר, ועדכונים על התפתחויות בנושא ייצאו בקרוב. הסיבה לכך הייתה ביקור של בקהאם בלאס וגאס עם חברו לעסקים טים ווליק, לשעבר מנכ"ל ונשיא AEG , שהוא גם הבעלים של קבוצת ההוקי הלוס אנג'לס קינגס, והגלאקסי.

בקהאם שהגיע לעיר החטאים לקדם בניית אצטדיון במטרה למשוך לסטריפ את האוקלנד ריידרס, ניסה לשכנע משקיעים להביא קבוצת MLS  שתחלוק את האצטדיון עם הריידרס. זה הספיק לטווטירלנד בשביל להפיץ שבקהאם וחבריו מוותרים על קבוצה בפלורידה ומגששים במקומות אחרים.

לא פשוט לסגור עסקאות במיאמי, מסתבר. בקהאם (תמונה: ויקיפדיה)

הליגה כמובן איננה מעוניינת בקבוצה בנבאדה – שוק קטן יחסית שממש לא עונה על הקרטריונים לפיהם בוחנת הליגה ערים פוטנציאליות להתרחבות. היא כן מעוניינת במועדון במיאמי.

סביר להניח שה-MLS לא יוותר על המועדון של בקהאם כל כך מהר. לליגה לא תהיה בעיה לצרף קבוצה נוספת ביחד עם LAFC  ב-2018 ולצרף את המועדון שלו ב-2020 או בסיבוב האחרון. אבל בקהאם כן יכול להפסיד את מיאמי.

בעיר הדרומית יש כבר מועדון כדורגל – מיאמי אף. סי בבעלותו של איש העסקים האיטלקי ריקרדו סילבה. לקבוצה שהוקמה תוך שנה אחת ושיחקה את משחק הבכורה שלה ב-NASL   ב-2016 יש את היכולת לגדול לקבוצת MLS  וקשה להאמין שסילבה, שמוביל את המהלך להקמת ליגת האלופות לכלל יבשת אמריקה, יוותר על ההזדמנות להחזיק קבוצה בליגה הבכירה. לפי ספורטס אילווסטרייטד, סילבה כבר גישש עם ראשי המיאמי דולפינס לגבי אופציה לחלוקה של המגרש.

*

בזמן שליגת ה-MLS  נהנית מפריחה גדולה, הליגה השניה בפירמידה – ה NASL, צועדת בדרך הבטוחה להתפרקות. אם ליגת ה-NASL  המקורית החזיקה מעמד 17 שנים, זאת שהוקמה על שמה שורדת בקושי שש.

שלוש קבוצות נטשו את הליגה בקיץ האחרון – מינסוטה התקדמה ל-MLS , והאוטווה פיורי וטמבה ביי ראודיס ערקו ל-USL והשאירו את ה-NASL  עם 10 קבוצות בלבד. מתוך  אלו שנשארו, לקבוצות מאינדיאנפוליס וקרולינה יש שאיפות MLS  וארבעה מועדונים נוספים נמצאים בקשיים כלכליים. אחד מתוך הארבעה הוא הניו יורק קוסמוס שהוקם מחדש ב-2010, וזכה אליפות בשנתיים האחרונות. ב-2015 עוד ניתן היה לראות על במדי המועדון את ראול הגדול, שסיים בו את הקריירה המקצוענית שלו ב-2015, אבל המצב הנוכחי לא מבשר טובות: כל סגל השחקנים והצוות המקצועי שוחרר, ועתיד הקבוצה לוטה בערפל (נכון להעלאת הטקסט, בלוס אנג'לס טיימס נכתב שהקבוצה התפרקה, אבל אין עדיין אישור רשמי).

הספיקו להתפרק פעמיים, ואפילו לא היו קשורים להסתדרות. ניו יורק קוסמוס

קשה לדמיין את ה-NASL  ממשיכה קדימה ללא הקוסמוס, וכרגע אחת מהמטרות העיקריות של ראשי הליגה היא להבטיח את המשך פעילות המועדון הניו יורקי המפורסם. הקוסמוס מצידם מאוכזבים מהתאחדות הכדורגל וראשי ה-MLS אחרי שגארבר הודיע שלא תהיה קבוצה שלישית מניו יורק בליגה הבכירה, והסיכוי להגיע לראש הפירמידה נעלם.

בעבר הקבוצה קיוותה שה-NASL תקבל סטטוס דומה כמו של ה-MLS  כליגה הראשונה בפירמידה. ב-2015 ההתאחדות לכדורגל קבעה שהיא בעד, כל עוד הליגה השניה תוכל להחזיק 16 קבוצות באצטדיונים של לפחות 15 אלף מושבים וש-75% מהקבוצות בליגה יגיעו ממטרופולין של 2 מליון תושבים ומעלה. בקוסמוס הודיעו שהדרישות האלה לא מציאותיות. רק של-NASL יש גם בעיות מבחוץ.

ראשי ה-USL , עוד ליגה צפון אמריקאית שמחזיקה 30 קבוצות, שליש מהן קבוצות מילואים של מועדוני MLS, הריחו את ההחלשות של ה- NASL  ודרשו מההתאחדות הכדורגל האמריקאית להכיר בהן כליגה השנייה במדינה. תשובת ההתאחדות בעניין הייתה אמורה להתקבל כבר בתחילת דצמבר, רק שההתאחדות לא הצליחה להגיע להחלטה ומסרה שתמסור את תשובתה הסופית עד יום שישי, ה-15 בדצמבר. התאריך הזה עבר ושום החלטה לא נעשתה בעניין. גם לא ברור אם תתקבל החלטה השבוע או שההתאחדות תנקוט במהלך קלאסי של "אחרי החגים" ותחכה ל-2017. רק שהליגות נפתחות כבר באביב, מועד ההעברות באירופה מתחיל בינואר וכל יום הוא קריטי.

הבלאגן בליגות הנמוכות נובע מההתעקשות של שתי הליגות לכסות את כלל צפון אמריקה. אפילו קבוצות ב-MLS  מתלוננות על הטיסות הארוכות בליגה. בתחילת השנה ברוס ארינה, מאמנה החדש של נבחרת ארה"ב, ועד לא מזמן האיש על הקווים של הגלאקסי, אמר שקבוצות בליגה חייבות להתחיל לשכור מטוסים פרטיים כמו שנהוג בליגות הבכירות בעולם, ושזה לא בריא לאווירה הקבוצה כששחקנים מסויימים טסים באי נוחות במחלקת תיירים בזמן שכוכבי הקבוצה טסים מחלקה ראשונה. כמובן שהתנאים בליגות הנמוכות רעים בהרבה. מועדונים רבים כבר גילו בדרך הקשה שאינם מסוגלים לעמוד בעלות הטיסות והמלונות, והם מתקפלים בזמן קצר.

usl_logo_detail
מבקשת לקחת את המקום של ה-NASL ולהפוך לליגה השנייה דה פאקטו. ה-USL

סביר להניח שה-NASL  כבר הייתה מתפרקת אלמלא מחירי היציאה הכבדים שקבוצות נאלצות לשלם בשביל לעזוב (לפחות 2 מליון דולר) לליגה אחרת. רק שאם הליגה תרד אל מתחת ל-8 קבוצות, מה שקרוב לודאי אכן יקרה עם ההתפרקות הצפויה של אוקלהומה, ג'קסונוויל ופורט לודרדייל, המועדונים יצטרכו לשלם דמי עזיבה של כ-25 אלף בלבד. במסיבת עיתונאים השבוע אמר ג'ף בלסקוס,  נשיאה של אינדיאנה אילוון, שהמועדון מתכונן לשחק בעונת 2017, כנראה ב-NASL, "אבל מי יודע מה יקרה". גם ממיאמי וקרולינה נשמעים קולות דומים ושלושתן חושבות לערוק.

אם הקוסמוס, נושאת הדגל של הליגה, או שלושה מועדונים אחרים יתפרקו – זה יהיה הסוף של ה-NASL. או אם ההתאחדות תחליט שה- USL היא עכשיו הליגה השנייה אם אז ה –NASL  תתפרק. יוצא שהקבוצות המבוססות יותר צריכות להמר – אם יחכו עד שהליגה תתפרק בשביל לעזוב ל –USL  הם יצטרכו לשלם מעט, אך אז זה עלול להיות מאוחר מידי בשביל להצטרף לליגה השנייה. אם יחליטו לעזוב כבר עכשיו (כמובן שגם זה יפרק את הליגה), הם יצטרכו לשלם סכומי עתק במושגים מקומיים בשביל לצאת.  התפרקות ה-NASL תהיה צעד אחורה לאלה שמאמינים שבארצות הברית ניתן להכניס את שיטת העולות והיורדות לפירמידה. זה גם יהיה צעד ענק אחורה להתפתחות של הכדורגל באמריקה.

 

Share on FacebookTweet about this on Twitter

38 תגובות ל “כדורגל בארה"ב תמונת מצב -מרק בלינדר”

  1. אלעד כץ (פורסם: 29-12-2016 בשעה 21:18)

    כתבה נהדרת. תודה.
    אם הusl רוצים להפוך לליגה השניה שיחליפו את הלוגו המכוער שלהם.

  2. עומר (פורסם: 29-12-2016 בשעה 21:18)

    אי הצלחת הכדורגל האמריקאי זו אחת התעלומות הגדולות ביותר בעיניי. שמעתי המון הסברים ואף אחד לא שיכנע אותי.
    בפוסט שלך נכתב שזו הליגה השישית מבחינת כמות צופים. אז זה בטוח מעניין מישהו. אני בטוח שכמות האמריקאים שמתעניינת בכדורגל גדולה מכמות השבדים/ווילשים/אחר שמתעניינים בכדורגל, ועדיין ארה"ב מעולם לא הוציאה שחקן אחד וורלד קלאס לעומת האחרות. גם אל תשכחו שיש המון היספאנים בארה"ב (כולל ארגנטינאים, ברזילאים, ספרדים, אפילו ישראלים :) ), שנוטים לאהוב כדורגל מפני שזה חלק מהתרבות שרבים מהם הגיעו איתה (הייתי במשחק כדורגל בארה"ב ורבים מהצופים הם אכן היספאנים).
    בארה"ב גם ילדים משחקים כדורגל בצעירותם. זה כן ספורט שמשחקים ביסודי ואף יותר מכך.
    אפילו מבחינת גנטיקה לארה"ב יש יתרון גדול… סורי שאני לא פוליטיקלי קורקט.
    אחת הסיבות שהאמריקאים טובים בכמעט כל ספורט (ניתן לראות זאת באולימפיאדה) היא כמובן העובדה שיש להם תקציבים ואימונים ברמות הגבוהות, אך אי אפשר להתעלם מההטרוגניות באוכלוסיית ארה"ב, שמייצרת גנטית (או אולי תרבותית ואני טועה) יתרון לאמריקאים. ובכדורגל הם פשוט לא טובים.
    כסף יש, ליגה מקצוענית יש, תרבות ספורט יש, מתקנים יש, נוער כן משחק כדורגל בארה"ב (בניגוד לדעה הרווחת), הון אנושי יש, גודל אוכלוסייה יש… ובכדורגל הם פשוט לא טובים (בהשוואה לאימפריות כדורגל כמובן).
    רואים שהם כן משקיעים בכל אספקט כדי לייצר הצלחה ולייצר שחקנים כבר הרבה שנים, אבל הם פשוט לא מצליחים…
    אז כדורגל לא יהיה בייסבול/פוטבול/כדורסל בארה"ב, אבל הם פאקינג לא יכולים לייצר שחקן מוביל לאימפריה אירופאית? אני לא זוכר שחקן אמריקאי אחד שנגיד הגיע לרמה של וולקוט אפילו…
    פשוט לא מובן לי… אולי למישהו יש את הסיבה שלא עליתי עליה?

    • רומן (פורסם: 29-12-2016 בשעה 21:25)

      ז לא נכון שאין להם שחקן וורלד קלאס.
      תראה את הילד הזה מדורטמונד, זה שחקן שחקן.

      • עומר (פורסם: 29-12-2016 בשעה 22:05)

        פוליסיץ'.
        לדעתי הוא לא שחקן וורלד קלאס… מה שבטוח מוקדם מידי לקבוע כי הוא צעיר ועדיין לא הוכיח זאת.
        אבל אלך איתך, הוא שחקן שחקן, אבל לא נראה לי שזה אמור לשנות את תוכן התגובה שלי.
        גם לנו היה את ברקוביץ'.

    • austaldo (פורסם: 29-12-2016 בשעה 22:20)

      אתה יודע למה למרות הכל האמריקאים לא כל כך מצליחים בכדורגל?
      הבסיס של הספורט בארה"ב הוא המיכללות. כל מה שהזכרת – כישרונות (שמקבלים מוטיבציה בצורת מילגת ספורט) תקציבים, מיתקנים, מאמנים ברמה גבוהה – זה הכל מהמיכללות. כל הליגות והליגות מישנה לא יעלו את הרמה כמו ליגת כדורגל אחת ב NCAA שתהיה לה עשירית מהפופולריות של הכדורסל והפוטבול במיכללות

      • עומר (פורסם: 29-12-2016 בשעה 22:40)

        אתה טועה בעניין הזה.
        בארה"ב יש מילגות כדורגלנים במכללות (יש לי היכרות קרובה עם אחד מהם), יש גם מתקנים, ומאמנים ברמה גבוהה אני לא יודע, אבל אני מצפה מהאמריקאים לייצר מאמנים ברמה סבירה.
        אגב, מילגות מקבלים גם שחקני לאקרוס, הוקי, כדורעף, שחייה, ריצה וכו'… אנחנו פשוט נחשפים לזה יותר בכדורסל ובספורט האמריקאי הפופולרי יותר.
        אבל בהחלט יש דבר כזה כדורגל מכללות!
        אני גם בטוח שמהכשרון הגולמי הנבא הייתה הכי טובה בעולם גם בלי מכללות (ואני בכלל לא מזלזל בתרומה של המכללות). ראינו כבר שחקנים ענקיים שלא הלכו למכללות (קובי, לברון, גארנט ועוד).
        כסף + תרבות ספורט אמור לייצר הצלחה גדולה, אצל האמריקאים זה לא ככה.

        • עופר פרוסנר (פורסם: 29-12-2016 בשעה 22:49)

          זה לא העניין של המכללות, עומר. זה העניין של ספורטאי (בדרך כלל הם משחקים בכמה ענפים), שמסיים תיכון ויכול לקבל מילגה למכללה – כדורגל זה בדרך כלל בעדיפויות האחרונות

          • עומר (פורסם: 29-12-2016 בשעה 23:44)

            גם שחייה בדרך כלל זה עדיפות אחרונה, ועדיין אמריקה היא מעצמת שחייה.

            • no propaganda (פורסם: 30-12-2016 בשעה 09:57)

              זה כי שחייה זה עדיפות אחרונה בכל מקום

            • פה איתמר (פורסם: 31-12-2016 בשעה 08:20)

              שנון

          • יואב דובינסקי (פורסם: 29-12-2016 בשעה 23:57)

            יש כדורגל במכללות, אבל הוא מאוד שולי. מלגה לשחקן כדורגל גברים במכללות באה על חשבון מלגה לקבוצת הפוטבול, שהיא זו שמייצרת כסף. למעשה, בגלל טייטל 9 שמחייב שוויון במלגות פדרליות בין גברים ונשים, אוניברסיטאות מעדיפות לקיים קבוצת כדורגל נשים ולא גברים כדי לאפשר יותר מלגות לפוטבול.
            המון ילדים משחקים כדורגל, אבל מודל הכדורגל האמריקני עדיין לא מצא את עצמו. כלומר, אם באירופה אתה גדל בקבוצות הילדים והנוער ואז עולה לבוגרים או מושאל/נמכר לקבוצה אחרת, אז בארה"ב זה לא ככה ולהבדיל מענפי ספורט אחרים בארה"ב, במערכת החינוך (שם רוב הספורט האמריקני מתפתח) הכדורגל די שולי.

            • austaldo (פורסם: 30-12-2016 בשעה 13:49)

              exactly my point
              ובגלל זה גם האמריקאים מאוד חזקים בכדורגל נשים

              ואגב, שחייה זה לא בדיוק עדיפות אחרונה – זה לא שיש איזושהי התפלגות אחידה של פופולריות בכל מקום. שחייה זה ענף נישה שבמקומות מסויימים לא קיים ובמקומות אחרים הוא בעדיפות מאוד גבוהה. ארה"ב וארץ מספיק גדולה כדי שענפי נישה כאלו יהיו חזקים מאוד.

    • רומן (פורסם: 30-12-2016 בשעה 02:09)

      גרתי שם שנה ושיחקתי באיזה ליגה מקומית.
      חסר להם משהו לחבר'ה האלה, הם צפויים מדי, אין להם את הדחף הזה לחפש את השער ולחפש הברקות. הם מניעים את הכדור טוב, רצים טוב אבל כאילו משהו בגישה שלהם כבוי, אין להם את התשוקה למשחק

      • סמובר (פורסם: 30-12-2016 בשעה 05:52)

        ימות המשיח הגיעו ואני מסכים עם רומן.

        חסר להם את הניצוץ, את הרבאק, הטירוף בעיניים כשרואים שער. אני יודע שזו דיעה לא פופלרית אבל אני חושב שלכל ארבעת הגדולות בישראל (בעונות הטובות שלהן) יש סיכוי טוב לקחת אליפות ב – MLS

        • Dr.van nordstrand (פורסם: 30-12-2016 בשעה 09:48)

          כשרומן רגוע…הוא אומר דברים יפים וענייניים. : )

          • Dr. van nordstrand (פורסם: 30-12-2016 בשעה 10:02)

            סליחה מראש שזה בהודעה חדשה… רציתי לומר על המקרה ההפוך שרובנו מכירים.
            כדורסל אמריקאי לעומת אירופי, או NBA לעומת יורוליג למשל.
            דווקא הכדורסל הישראלי יותר התחבב עלי מהיורוליג עקב ריבוי שחקנים אמריקאים שמרגישים את המשחק אחרת מאירופים.
            אף פעם לא התלהבתי במיוחד מבודירוגה, הנפלד, כל מיני שחקנים לא אתלטים אך חכמים שהיללו וקשרו להם כתרים רבים בתקשורת
            על תבונה רבה, יעילות וראיית משחק בכל מיני פרמטרים וכו'.
            העדפתי לראות פנומנים עם קילר אינסטקנקט, גם אם הם לא ה גו טו גיי…

            לא הצלחתי להבין אף פעם איך מישהו מסוגל להעדיף כדורסל אירופי ( של לפני 15-20 שנה עם אזור הצבע הישן, סגנון המשחק והשיפוט של אז ). אתה יוצא לשחק עם החבר'ה בשכונה וחושב על פוצ'קה ולא דיוויס בויז?

            זה דומה מאוד לדוגמה כאן על הכדורגל… משהו תרבותי, בהרגשה של המשחק, האווירה, ההבנה שלו שונה.
            באמריקה האווירה היא יותר של be all you can be ובאירופה זה שיש חוקים ואתה חלק מקבוצה, מסגרת ויש לכל אחד מקום לפי מספר ולעמדות לא קוראים בשמות מועצמים אלא נקרא לך פינה או שחקן ציר.
            בNBA זה הרגיש כמו מופע רוק כבד ולראות משחק באירופה זה כמו לקרוא על כדורסל בבריטניקה.

            • DaniM (פורסם: 30-12-2016 בשעה 15:11)

              יפה

  3. יואב דובינסקי (פורסם: 29-12-2016 בשעה 22:57)

    כתבה מצוינת. אני חושב שהאמריקנים עדיין מחפשים את המודל שמתאים להם. אני לא שותף לאופטימיות לגבי מצב הכדורגל במדינה, שגם אם יש עניין בענף, הרמה מזעזעת והליגה עדיין מדשדשת אחרי ענפי הספורט האחרים והנבחרת הלאומית על הפנים.
    זו עליבות בלתי נתפסת שקנדה, מדינה מלאת מהגרים, לא מצליחה להעפיל למונדיאל דרך קונקאקאף עם 3.5 כרטיסים, אבל אני חושב שהMLS מזיק לכדורגל הקנדי יותר מאשר תורם לו.. בעיני אחת הסיבות לכשלון הקנדי זה היעדר ליגה מקומית חזקה, שמאפשרת לילדים מקום להתפתח. כי כשהקבוצות מהשווקים הגדולים (טורונטו ובשנים האחרונות גם מונטריאול וונקובר) משחקים בארה"ב, בעייתי מאוד לקיים ליגה מקצוענית רצינית.

  4. orimor2212 (פורסם: 29-12-2016 בשעה 23:27)

    האמריקאים אוהבים בספורט שלושה דברים:
    1. מדדים.
    2. הגדרת תפקיד ברורה.
    3. להיות הכי טובים.

    כדורגל זה לא ספורט של מדדים ולא יהיה למרות שינוי עצום בתחום בשנים האחרונות, אין בו הגדרת תפקידים כל כך ברורה בין עמדות (מאוד משתנה ודינמי), והאמריקאים רחוקים מלהתבלט בו.
    בגלל זה לא אוהבים כדורגל בארה"ב.

  5. Miranda Vera Cruz De La Hoya Cardinal (פורסם: 29-12-2016 בשעה 23:51)

    מאיר עיניים. תודה.
    לי נראה שמה שמעכב התפתחות של הכדורגל בארה"ב הוא הניסיון לממש מודל ליגה בסגנון הפוטבול\בייסבול\באסקטבול: ליגה של 30 קבוצות מקצועניות ומתחת לזה כמעט כלום.
    בכל מדינה שבה יש ליגת כדורגל יש כמה וכמה ליגות , עשרות ומאות קבוצות (אוסטרליה יוצאת דופן וקשה להגיד שהכדורגל באוסטרליה ממש מתקדם). גם במדינת ענק כמו ארה"ב יש מקום למודל כזה שיתן להרבה יותר אנשים מסגרת תחרותית להשתתף בה. אולי הם צריכים ליגות של מדינות שיהיו חצי מקצועניות עם אפשרות לעלות ל MLS כדי שהיה תמריץ כלכלי רציני יותר.

    • ניצן פלד (פורסם: 30-12-2016 בשעה 04:08)

      בתור מי שגם עוקב אחרי העניין הזה יותר מקרוב מרוב חובבי הספורט הישראלים אני מרגיש בנוח לציין את התגובות של דובינסקי האלוף ובר הסמכא ושלך כאלה שמנתחות את הסיטואציה בצורה הכי נכונה. זה לא עניין של תרבות כדורגל אן תשוקה או הסברים רגשיים כאלה ואחרים.

      וזה שמשחקים פה כדורגל בטירוף בגילאים נמוכים לא עוזר כי אף אחד שמשחק לא חושב לעשות מזה קריירה וכשהוא צריך לבחור ענף אם הוא מספיק טוב כדי לעשות ספורט בקולג׳ או בטח מקצועני, כדורגל פשוט לא רלוונטי.

      לכן גם הפליאה מכך שהאומה הזו לא מצליחה להוציא כדורגלן על אחד איננה מחוייבת המציאות, פשוט בגלל שמי שהולך לשחק כדורגל פה בקולג׳ אן כמקצוען זה בערך השכבה ה… מה, עשירית של ההיצע האתלטי והכשרוני של האומה האמריקאית? יש תשע שכבות של צעירים אתלטים ומוכשרים שילכו למלא ענפים אחרים קודם, או בכלל לא לספורט, לפני שיעדיפו לרדוף אחרי קריירת כדורגל.

      התגובה שלך, שמדברת על לפרוש את הכדורגל בליגות איזוריות בפירמידה אמיתית וככה גם לתת יותר קבוצות מקצועניות וחצי מקצועניות שיכולות להעסיק יותר כדורגלנים בלי סכנת פירוק תמידית, היא נבונה מאוד לדעתי ושמה דגש על הבעיה השניה פה, שיכולה לעזור עם הראשונה שהזכרתי פה.

      ואז אתה גם עוקף את המכללות והקטע הזה שדובינסקי הסביר על המלגות.

      • יאיר אלון (פורסם: 30-12-2016 בשעה 09:36)

        +1

      • no propaganda (פורסם: 30-12-2016 בשעה 10:09)

        בגיל שהולכים למכללה, במדינה כמו ארה"ב, כבר אמורים להיות כוכבים פוטנציאליים(זה קורה המון באירופה) ואז כבר לא צריך מכללות, אפשר פשוט לעבור לשחק באירופה.

        דבר נוסף הוא שבכדורגל יש מגוון גדול מאוד של סוגי אתלטיות. לצ'אבי או אינייסטה אין מה לחפש בספורט אמריקאי מסורתי.

        הבעיה לדעתי היא שארה"ב עם כל בכדורגל שמשחקים בה לא מתקרבת למדינות הכדורגל המסורתיות בשני אספקטים אפשריים להצלחה:
        1.כל המדינה משחקת כדורגל, מודל של קבוצות דרום אמריקאיות.
        2. יש אקדמיות וידע אדיר שמאפשר לכוון שחקנים ולמצוא את הטובים ביותר כמו שעושים באירופה.

        • Oded (פורסם: 30-12-2016 בשעה 14:17)

          להציע לילד אמריקאי בן 19 לעבור לאירופה זה בערך כמו להציע לו לעבור לירח

          • no propaganda (פורסם: 30-12-2016 בשעה 19:40)

            לא אם הוא כוכב כדורגל

  6. תום (פורסם: 30-12-2016 בשעה 04:30)

    לגבי מצב האיצטדיון של מיאמי – האופציה הכי הגיונית כביכול הייתה צריכה להיות חבירה לאוניברסיטת מיאמי לבנות אצטדיון ביחד. מה רק שקורל גייבלס (העיירה בה שוכנת האוניברסיטה) בחיים לא תיתן לאף אחד לבנות אצטדיון אצלם, ושאחרי שמיאמי נכוותה קשות האצטדיון של המרלינס, הם לא ממש ששים לתת כסף/אדמה/עזרה פוליטית לבנות אצטדיון.

    לגבי ליגות המשנה – זה צריך להיות כמו בבייסבול עם שני ליגות משנה (3 בעבר) כל אחת באיזור גיאוגרפי שונה.

  7. דנידין (פורסם: 30-12-2016 בשעה 06:08)

    כתבה מעולה על נושא חדש, לי לפחות.

  8. אריאל גרייזס (פורסם: 30-12-2016 בשעה 08:32)

    בוא רק נזכור שכל ההצלחה של הmls נשענת פחות או יותר על הכספים שקבוצות חדשות בליגה צריכות לשלם כדי להכנס. חוץ מזה היא כמעט ולא מייצרת רווחים (מה שלא ברור לי זה למה כולם רצים לשלם כסף כדי לפתוח פרנצייז אבל אני מניח שיש לזה הסברים)כך שההגדרה של הצלחה פה היא מאוד מאוד גמישה. זאת לא ליגה שתקרוס בקרוב אבל אני לא רואה אותה פורצת את תקרת הזכוכית בקרוב. למעט ערים מאוד ספציפיות, הליגה הזאת לא מעניינת את האמריקאים בכלל. לדעתי הפריימרליג הרבה יותר פופולרית באמריקה מאשר הmls, למרות השעות שבהן היא משודרת

    • קאז (פורסם: 30-12-2016 בשעה 16:25)

      כתובים למעלה הרבה דברים נכונים.
      הרעיון בהגדלת הליגה הוא להגיע לטיפיניג פוניט. מהנסיון שלי פה בניו יורק, אמרקיאיים שבאים בפעם הראשונה למשחק של NYCFC מאוד מתלהבים מהאוירה וההתרגשות של המשחק (גם אם ה"אולטרס" ממומנים על ידי המועדון לשיר כל המשחק ) והם יבואו שוב. רבים לא באים בשביל הרמה, אלה מחפשים את האוירה והבידור מסביב. (זאת אחת הסיבות שבטלוויזיה צופים רק המעטים שממש אכפת להם מהקבוצה. בטלויזיה אגב, משחקי הLMS פשוט נראים על הפנים, במיוחד אלו אשר משוחקים באצטדיונים שאינם יעודיים לכדורגל) . כלומר, הטענה היא שאם יגידילו את כמות הצופים מאוד שיבואו לאיצטדוינים, אחוז מסויים מהם גם יצפה בטלוייזיה ויביא עימו חברים וכן הלאה. לא מבין בביזנס של הכדורגל מספיק לדעת אם זה באמת יעבוד. מה שברור הוא שפריימייר ליג יותר פופלארית מLMS , הרבה צופים באצטדיון הם מהגרים שמתגעגעים לחוויה של ללכת לראות כדורגל (לא רק לטינים, גם הרבה אנגלים, ואיטלקים וגם אני).
      מה שחסר פה הוא ליגות אזוריות שמנוהלות על ידי ההתאחדות ולא על ידי MEETUP. ולבנות קהילה סביבה אותה קבוצה. שלא בהכרח קשורה לבית ספר. עוד יעזור כוכבים אמרקאאים. יותר לונדון דונובנים וטים האוורד.
      עוד משהו שיש לציין הוא התחרות מהליגה הסינית על כוכבים. אם טבז הולך לשחק שם ולא באמריקה קרוב לבית (זה לא היה התירוץ שלו פעם? ) אז מאגר השחקנים בדידומי הקריירה שלהם ילך ויאזל.
      עוד משהו אחרון – אם ההתאחדות האמקראית רוצה להיות רצינית .היא חייבת לעצור את הליגות בזמן המונדייאל , הקופה, האולימפדיות או שאר הטורנירים שבהם הנבחרת האמקראית משתתפת. זה בדיחה שבזמן גביע העולם בכדורגל, יש גם משחקי LMS.

  9. יאיר אלון (פורסם: 30-12-2016 בשעה 09:30)

    פוסט מאוד מעניין. אשמח לקישור שמראה את ממוצעי הקהל פר ליגה ברחבי העולם ומדרג את הmls במקום השישי

    • טימבר מרק (פורסם: 30-12-2016 בשעה 16:52)

      זה כרגע הכי קרוב שמצאתי. אני זוכר שראיתי גם טבלה בכתבה אחרת אך לא מוצא אותה כרגע.
      http://www.espnfc.us/major-league-soccer/story/2980505/mls-sets-average-attendance-record-in-2016-as-seattle-sounders-lead-all-clubs

      מה שכן, בארצות הברית סופרים את הכרטיסים שנמכרו ולא ישבנים בכסאות מה שבהחלט מטה את המספרים לטובת ה MLS. כבר הייתי במשחקים ברד בול ארינה שהכריזו עליהם כסולד אאוט אבל ביציעים היה מספיק מקום לפתור חלקית את בעיית המהגרים מסוריה.

  10. עמית הלבבי (פורסם: 30-12-2016 בשעה 10:16)

    יש בשיחה כאן איזושהי הנחת יסוד בעייתית, שיכולת אתלטית/ספורטיבית היא חליפית לגמרי בין מקצועות שונים. על כן האתלטים הטובים (בארה"ב) ילכו לפוטבול או לכדורסל או לעשרה ענפים אחרים (ציינתם שחייה) לפני שיבחרו בכדורגל, כל שמאגר הכשרונות הזמין לכדורגל מדלדל.

    כהדיוט בתחום, נראה לי ש:
    1. פוטבול דורש סופרמנים (גודל+מהירות) לרב השחקנים (רסיברים יכולים להסתפק במהירות + יכולת ניתור). אין יותר מדי "בני אנוש" שבכלל מתאימים לרמת קולג' פוטבול (שלא לדבר על NFL).
    2. בכדורסל יש עדיפות ברורה לגובה שכבר מסנן חלק מאוד גדול מהאוכלוסיה (דובר על כך בפוסטים אחרים)
    3. הרבה ענפי ספורט דורשים משהו מאוד ספציפי שרצוי מאוד שתוולד איתו (שחייה למשל).
    4. כדורגל מאפשר לאנשים "רגילים" (עם המון שעות אימון כילדים ונוער) לככב. תכונה זו למעשה היא אחד מהדברים שכ"כ מנגישים את הכדורגל למאות המיליונים בעולם – גם הכוככבים (או לפחות השחקנים הטובים מאוד ומטה בליגות הבכירות) נראים כמו הדודים או השכנים שלנו (וזה לפני שאנחנו מזכירים את ערן לוי או גאזה שנראים כמו… בואו נגיד "הדוד הבעייתי").

    לכן נראה לי שיש פה פלח שוק מאוד גדול שאין לו את האלטרנטיבות בענפי ספורט אחרים ויכול להצטיין ברמה עולמית בכדורגל בהנתן ההשקעה והמתקנים. איפה הם???

    אני לא בטוח שזה נכון ואשמח לשמוע את הדיעה של מבינים גדולים ממני.

  11. איאן ראש (פורסם: 30-12-2016 בשעה 13:28)

    בכל דיון שעולות בו הבעיות של הכדורגל תמיד מגיעים לרעיון של המודל של ה nba, כלומר תקרה ודראפט. האם חוסר ההצלחה היחסי של הכדורגל האמריקאי מעיד כי הוא לא מודל "הנכון"?

    • אריאל גרייזס (פורסם: 30-12-2016 בשעה 13:35)

      לא חושב שזה קשור. הכדורגל האמריקאי לא מצליח מאותה סיבה שבייסבול לא מצליח באירופה – הוא פשוט לא מושרש בתרבות המקומית

  12. גילעד (פורסם: 30-12-2016 בשעה 16:41)

    הnasl וגם הusl הן ליגות עם רמת כדורגל מזעזעת. חלק מהבעיה היא שהמושכים בחוטים לא כל כך מבינים את זה ועדיין מנסים לשווק את הליגות האלו כאילו זה המוצר האמיתי, עם החתמות כמו ראול, מרקוס סנה וג'ו קול.
    גם הmls היא ליגה ברמה נמוכה, טקטית בעיקר. הרמה של ההגנות בליגה הזו כל הזמן מזכירה למה ארצות הברית לא מצליחה להתקרב לטופ העולמי.

    הדבר הכי טוב שיכול לקרות הוא שיפנימו שאין מקום ליותר מליגה מקצוענית אחת והיתר צריכות להיות בסך הכל ליגות פיתוח ומעבר בין גילאי נוער ומכללות לליגה הבכירה. לא לנסות לשווק את המוצר כמשהו אחר. הליגות האלו צריכות להיות בבעלות הmls ולטובתו, לשמש גם כדי לקדם את המוצר האמיתי.

  13. קאז (פורסם: 30-12-2016 בשעה 17:03)

    כתובים למעלה הרבה דברים נכונים.
    הרעיון בהגדלת הליגה הוא להגיע לטיפיניג פוניט. מהנסיון שלי פה בניו יורק, אמרקיאיים שבאים בפעם הראשונה למשחק של NYCFC מאוד מתלהבים מהאוירה וההתרגשות של המשחק (גם אם ה"אולטרס" ממומנים על ידי המועדון לשיר כל המשחק ) והם יבואו שוב. רבים לא באים בשביל הרמה, אלה מחפשים את האוירה והבידור מסביב. (זאת אחת הסיבות שבטלוויזיה צופים רק המעטים שממש אכפת להם מהקבוצה. בטלויזיה אגב, משחקי הLMS פשוט נראים על הפנים, במיוחד אלו אשר משוחקים באצטדיונים שאינם יעודיים לכדורגל) . כלומר, הטענה היא שאם יגידילו את כמות הצופים מאוד שיבואו לאיצטדוינים, אחוז מסויים מהם גם יצפה בטלוייזיה ויביא עימו חברים וכן הלאה. לא מבין בביזנס של הכדורגל מספיק לדעת אם זה באמת יעבוד. מה שברור הוא שפריימייר ליג יותר פופלארית מLMS , הרבה צופים באצטדיון הם מהגרים שמתגעגעים לחוויה של ללכת לראות כדורגל (לא רק לטינים, גם הרבה אנגלים, ואיטלקים וגם אני).
    מה שחסר פה הוא ליגות אזוריות שמנוהלות על ידי ההתאחדות ולא על ידי MEETUP. ולבנות קהילה סביבה אותה קבוצה. שלא בהכרח קשורה לבית ספר. עוד יעזור כוכבים אמרקאאים. יותר לונדון דונובנים וטים האוורד.
    עוד משהו שיש לציין הוא התחרות מהליגה הסינית על כוכבים. אם טבז הולך לשחק שם ולא באמריקה קרוב לבית (זה לא היה התירוץ שלו פעם? ) אז מאגר השחקנים בדידומי הקריירה שלהם ילך ויאזל.
    עוד משהו אחרון – אם ההתאחדות האמקראית רוצה להיות רצינית .היא חייבת לעצור את הליגות בזמן המונדייאל , הקופה, האולימפדיות או שאר הטורנירים שבהם הנבחרת האמקראית משתתפת. זה בדיחה שבזמן גביע העולם בכדורגל, יש גם משחקי LMS.

  14. Duncan (פורסם: 1-1-2017 בשעה 02:28)

    אפשר לכתוב מלא על סוקר באמריקה. האמת שזה לא מעניין אף אחד. כן יש עשרות אלפי צופים, יש ערים כמו סיאטל עם קהל לא רע, אבל בגדול זה לא מעניין אף אחד.
    אנשים חנוקים על קולג פוטבול,בייסבול, נבא וכמובן פוטבול.
    רוב המוחלט של האנשים לא מכיר את החוקים ולא מזיז לו מה זה סוקר.
    ילדים משחקים פה מגיל שנתיים במסגרות של ללכת לחצי שעה לשחק קצת. זה לא אומר כלום.
    כדורגל זה מסורת. בדיוק כמו שבייסבול.
    לכן נכנסות קבוצות רק אפשר שיש סיכוי לקיום.
    זה למה אין ממש קהל גדול למרות שיש.

    בגדול לילד יש חלום להיות שחקן פוטבול, נבא או בייסבול. ואם לא זה , אז ללכת לקולג וללמוד להיות עורך דין או בנקאי. כלומר אין אפילו את המחשבה שאפשר להתפרנס מזה. והאמת זה לא קל להתפרנס מזה. לא מעט שחקני מלס מרוויחים מעט.

    אז זה למה אין שחקנים גדולים.

    כל המחשבה של גודל אוכלוסיה וכסף יביא כדורגל טוב זה שטות. אחרת רוסיה ובין היו גדולות ולא ספרד,פורטוגל,ברזיל וארגנטינה.

  15. goamit (פורסם: 1-1-2017 בשעה 19:24)

    ראשית תודה למרק על תמונת המצב המקיפה. לא רואה את ESPN מצליחים להרים כזו כתבה.

    רציתי לגעת בשני נושאים שלא הוזכרו בתגובות הקודמות אך מתקשרים לחלק מהטענות:

    1. אקדמיות – יש הרבה אקדמיות לבני נוער שמטרתן לגדל כשרונות ברמה המקומית והלאומית. שחקנים שמצטרפים מקבלים מימון מלא או חלקי והזדמנות להשלמת לימודים אקדמאים. האקדמיות נותנות פתרון לבעיית המלגות לקבוצת הביניים של הכשרונות. כאשר הקרם הולך ישר לאירופה דוגמת פוליסיק. האג׳נדה של האקדמיות הלאומיות מוטה כמובן לנבחרת ופחות לקבוצות ומהווה חלק מדיון ברמה הלאומית שהתרחש בימיו של קלינסמן: ליגה חזקה או נבחרת חזקה. קלינסמן העדיף כידוע שחקנים עם ניסיון אירופאי, כולל ליגות נמוכות לעומת הליגה המקומית וזימן רק כוכבי על דוגמת לנדון דונובן ודמפסי. האקדמיות המקומיות בדרכ שייכות לקבוצת MLS ותפקידן לפתח שחקנים לקבוצה הבוגרת כמו מחלקות הנוער המוכרות לנו. הבעיה העיקרית של קבוצות הMLS בתחום הנוער היא ששחקני האקדמיות אינם שייכים לקבוצות ולא חייבים לחתום על חוזה מקצועני. האקדמיה של קבוצת עיר מגורי, FC Dallas, נחשבת לטובה במדינה מבחינת איכות וכמות הכשרון שנשלח לליגות המקצועניות (לקריאה נוספת: http://www.mlssoccer.com/post/2016/09/23/how-fc-dallas-became-home-best-academy-united-states). לאחרונה גוברת התחרות על כשרונות האקדמיה מצד מועדונים אירופאיים, למשל ווסטון מקיני שחתם לפני כמה חודשים בשאלקה. FC Dallas השקיעו בפיתוח הקשר המוכשר ולא יראו אגורה ממנו. חוקי ההתאחדות החלים על העסקת שחקני נוער יקשו על ה-MLS לקדם כשרונות צעירים לליגה. מצד שני ייתכן והנבחרת תרוויח כל עוד כשרונות אלו יקבלו במה במועדונים אירופאים. לסיכום נושא זה, יש תמריצים ותוכניות לשחקנים צעירים להמשיך לקריירה מקצוענית, הם אמנם לא מגיעים להיקפים של פוטבול או כדורסל המכללות אך משמשים בסיס טוב והתקדמות אדירה לעומת ימיה הראשונים של הליגה. איך הליגה תשתמש בבסיס זה על מנת לקדם את עצמה זה כבר נושא אחר.

    2. כאוהד FC Dallas אני מגיע לעיתים קרובות למשחקים ונהנה מרמה לא רעה, בטח השוואה לליגה הישראלית. כהערת אגב, אינני רואה מצב בו הגדולות הישראליות לוקחות אליפות בMLS. גם אם ההגנות כאן רעועות הן עדיין לא מחפירות כמו בישראל וקצב המשחק הרבה יותר מהיר. הרמה והתרבות הן לא הבעיות העיקריות בעיניי אלא תופעות שטחיות. לאוהד המקומי לא ממש משנה אם יש אזכורים ב-ESPN או USA TODAY היות והתקשורת המקומית בדרכ מכסה את הקבוצה. הקבוצות עצמן מספקות כיסוי אדיר וחוויה משלימה לאוהד דרך ערוצי מדיה חברתית. רמת התקצירים והפרומואים שמספקות הקבוצות והליגה מתקרבת לפרמיירליג. כל מי שעוקב אחרי ה-MLS בפייסבוק יודע על מה אני מדבר. אז מדוע הבאז לא גדל? לדעתי מדובר בבעיה של שיווק. בשוק האמריקאי הממוצע יש עשרות אופציות של משחקי ספורט מקצועני וסמי מקצועני, ברמה המקומית כמובן. ברמה הלאומית יש פי כמה אופציות טלוויזיוניות. רוב הקבוצות שחסרות בסיס אוהד גדול וקבוע לא עושות מספיק עבודה לשווק עצמן לקהל המקומי על מנת למשוך יותר אוהדים. FC Dallas שלי היא דוגמא מצוינת. למרות שהקבוצה זכתה העונה בגביע ובספורטרס שילד (מקום ראשון בליגה בתום העונה הסבירה, הגביע השלישי בחשיבותו…) היא ״השיגה״ את ממוצע הצופים השני הנמוך ביותר בליגה. רוב הפאנדיטס בתקשורת המקומית ובטוויטר בטוחים שזו בעיה של שיווק. קהל לכדורגל קיים בDFW, מטרופולין בן 7 מיליון איש, לראייה בקיץ 2014 כשריאל פגשה את רומא באינטרקונטיננטל קאפ הגיעו כ-50,000 איש לצפות ב1-1 משמים (ללא רונאלדו). אין שום זכר לפרסום טלוויזיוני שקשור למשחקי הקבוצה בשונה מהמאבריקס שלעיתים קרובות משווקים כרטיסים ומנויים בטלוויזיה המקומית. אינני יודע בפירוט מה קורה בשווקים אחרים אך אני משער שמדובר בבעיה דומה. קיים קהל אוהב כדורגל אך לא נעשית שום עבודה על מנת להביאו למגרשי ה-MLS. יש שייאמרו שבעיית הנוכחות במגרשים היא משנית בחשיבותה לכיסוי הטלוויזיוני. במקרה זה אני מאמין שדון גארבר רצה יותר מידי וניסה להתחבב על כל הגופים המשדרים. מחזורי הליגה פרוסים על מספר גדול של ימים ומלבד המשבצת של ESPN לסוקר סאנדיי קשה לעקוב מתי מתרחשים המשחקים (אלא אם אתם אוהד שרוף או סתם עוקב אחרי הקבוצה בטווויטר). מעבר לכך בדומה לנבא הקבוצות אחראיות לשידור המשחקים שלא נבחרו לערוצים הארציים. אך לעומת הנבא הן מתקשות למצוא קונים. FC Dallas נאלצת לשלם על זמן מסך ולהפיק בעצמה חלק מהמשחקים, כל זאת בערוץ שזמין רק למנויי טיים וורנר. הקבוצה בעצם מוצאת את עצמה במין מעגל עוני, חוסר השקעה בשיווק גורם למכירות כרטיסים נמוכות, חוסר באז מקומי, תקציבי פרסום נמוכים שלא מושכים ערוצים ולא תורמים להגדלת החשיפה באמצעות הטלוויזיה, ולא מאפשרים הגדלת תקציבי השיווק. תצרפו את סיבות אלו לכך שבעל השליטה דן נאנט לא ידוע כבזבזן בלשון המעטה ותקבלו מצב אבסורדי בו הקבוצה הטובה במדינה מבחינת איכות הכדורגל מושכת ממוצע צופים מהנמוכים ביותר. ולתוהים לא מדובר בתופעה חד פעמית כשעירוני קריעת שמונה. הקבוצה נמצאת בצמרת הליגה מספר שנים. מקווה שהצלחתי לתת זווית נוספת לבעיות הכדורגל באמריקה מעבר לכוכבים ותרבות.

לא ניתן להגיב.