כן, אמא, אני מרוויח בסדר גמור / דניאל פורת, לאס וגאס

.

.

.

.

.

.

.

.

אני תמיד שוכח להתקשר הביתה. השעות בהן אני נזכר הן לרוב שעות לא נוחות לטלפן לארץ. יש לכך הסבר הגיוני: מתי שהראש האמריקאי עובד (ואני נזכר בקיומם של האנשים שבראו אותי) הראש הישראלי ישן. אומרים שהראש היהודי עובד בכל שעות היממה, אבל כיום לא ברור כמה ממנו אמריקאי וכמה ישראלי.

איך שלא יהיה, ברור הדבר שההורים שלי לא משתגעים מזה שאני כאן. אבא לא יודע אם אני מסתדר ואמא לא יודעת מה להגיד לחברות הפולניות שלה.

חוויתי גילוי שכינה שכזה והתקשרתי הביתה. אמא התרגשה לשמוע את קולי אבל מיד התעשתה… איך מחזירים את הילד, כמובן. "אל תשאל איזה אוכל הכנתי אתמול (שבת) לאורחים, הם השתגעו!". מה אמור לגרור אותי הביתה אם לא אוכל של אמא? התואר במשפטים שמחכה שאסיים אותו?

אם אני כבר על הקו, לא מזיק לשמוע חדשות או איזו רכילות עסיסית: "אתה מרוויח?". גם עורכי דין ורופאים נשאלים אם הם מרוויחים? אבל אני לא מתווכח… עדכון על מצב האחיינים שלי (עם אחי ואחותי יוצא לי לדבר אפילו פחות) והשיחה נגמרת.

החברה שלי אומרת שנמאס לה להיות כמו אמא שלי. היא רוצה שגם אני אזכור לעשות חלק מהמטלות ולא אהיה שקוע כל הזמן בפוקר.

שלא תבינו לא נכון, החברה שלי משחקת הרבה יותר שעות ממני. היא זקוקה למעט מאוד שינה לפני שהיא יוצאת לסשן של 24 שעות משחק. אני זקוק למעט מאוד שעות משחק לפני שאני הולך לישון.

החלק התיאורטי הוא האהוב עלי ביותר במשחק. לא תאמינו כמה זמן אפשר להשקיע בניתוח יריבים, סימולציות, טווחי ידיים, אחוזים, תוכניות.

אני פעיל בפורום אמריקאי שנקרא 2+2, שם אני מתעסק בכל הדברים האלה. מעבר לצד התיאורטי, חשוב גם לעבוד על הצד המנטלי, פסיכולוגי, פיזיולוגי. להבין קצת במתמטיקה ובשפת גוף. פוקר הוא עולם ומלואו, וכדי להכירו אני קורא ספרים, מאמרים, צופה בסרטוני הדרכה, משחזר בראש מהלכים שביצעתי ועוד.

חשוב גם לבצע מעקב אחר התוצאות שלי. לא בשביל להרגיע את אמא, אלא כדי לדעת מהו צפי הרווח שלי והסיכון, ועל סמך זה לתכנן את המשך הדרך.

המשחק הזה שונה מאוד ממשחקי הקזינו או ממה שהוא מצטייר על ידי רבים בישראל. הפוקר בארץ, בטח שמעתם, איננו חוקי, והמקומות שכן פועלים נראים בהתאם. זה כמו מעגל קסמים כזה: במקום שקיימת אי חוקיות צצים עבריינים ובמקום שקיימים עבריינים צצה אי חוקיות.

ואז ישנה לאס וגאס. אח, לאס וגאס היפה שלי. רצועה של מספר קילומטרים מחברת כמה מהמלונות המפוארים בעולם, המהווים בית לפעילות פוקר מקצועית ועניפה.

יתרון נוסף של לאס וגאס הוא שמשוחקת כאן וריאציית הפוקר האהובה עליי – Omaha High-Low (מעתה: "אומהה"). בארץ, טקסס הולדם הוא שם נרדף לפוקר. זקני השבט עוד זכו ודאי לשחק פוקר סגור (Draw) או צ'יקט ((5-card Stud, אבל הצעירים של היום נחשפו למשחק אחרי הבום הגדול של ההולדם ועבורם 'פוקר = נו-לימיט טקסס הולדם'.

סגנון משחק סבלני ושמרני ושנאת סיכון משכו אותי אל ה"אומהה", וריאציית המשחק המעניינת הזו שכלל לא מוכרת בארץ. מספר האפשרויות באומהה גדול יותר (מאשר בהולדם), חוזקה של יד מנצחת ממוצעת נוטה להיות רב יותר והקופה לרוב מתחלקת בין שני שחקנים או יותר.

ישנם מאפיינים נוספים ששמתי אליהם לב, שקשורים דווקא לזהות המתמודדים: שחקני אומהה נוטים להיות מבוגרים זועפים אחרי פנסיה, שמכלים את זמנם בתלונות על חוסר מזלם. מיעוט בין שחקני האומהה הם צעירים, אבל גם הם נוטים משום לב להיות בכיינים או רוגזים. דילרים כבר יודעים שמטיפים נאים הם לא ייהנו בשולחן האומהה, אבל לקללות ולגידופים הם יזכו בלי סוף.

וזה מוזר, כי התיירים, השיכורים וילדי המסיבות שמגיעים לחדר הפוקר לרוב עטים על שולחנות ההולדם. כנראה שלא צריך להיות בור (במשחק) או עם רמת אלכוהול גבוהה בדם כדי להתנהג כמו אידיוט.

ומה עם הישראלים? הם באים עם הידע מהבית ומתיישבים לשחק נו-לימיט. הישראלים ידועים בחדרי הפוקר בווגאס, מה לעשות, כטיפוסים קולניים ביותר ומתורבתים פחות. הם גם נחשבים לשחקני פוקר גרועים.

חוק ה-"אנגלית בלבד בשולחן" שהוזכר ברשימה הקודמת חוזר ובגדול, עם משב רוח ציוני. לא משנה כמה תפציר בהם, הישראלים ימשיכו לדבר ביניהם עברית בשולחן.

מכאן אני שולח דבר הזדהות למנהלי חדרי הפוקר, אך יחד איתו יוזמת כניעה: אתם רוצים שהישראלים ידברו אנגלית כדי שלא ייהנו מיתרון שמבוסס על תקשורת שאחרים לא מבינים – אבל אם הישראלים ידברו אנגלית, אתם חושבים שמישהו יצליח להבין אותם?

*

לשם כתיבת שורות אלה חדלתי מצפייה בסרט הישן "אקספרס של חצות". אני לא חובב סרטי כלא, ובכל זאת "חומות של תקווה" הוא הסרט האהוב עלי.

מסתבר שיש מן המשותף לסרטים ולרעידות אדמה – בשניהם התורכים זקוקים ללא מעט סיוע ישראלי. כל עוד לא יוכח אחרת, כל אחד מהתורכים בסרט נחשד על ידי כישראלי בפוטנציה. עם קצת עיבוי שפם וכרס, כל אחד מאיתנו יכול היה לכבוש את תעשיית הסרטים התורכית. שינוי מרענן למי שנתפשים כמשחקי דמויות מחבלים בלבד (או מאפיונרים רוסיים אם אתה מוני מושונוב; או גופות אם אתה מיכל ינאי).

באתי לכתוב: "מספיק על הערות השוליים", ובדיוק נזכרתי שהסרט "הערת שוליים" מגיע לאולמות הקולנוע המקומיים – גם לוגאס! מעניין מה תהיה התגובה לסרט שאת עיקר ההומור שלו צריך להיות ישראלי כדי להבין.

(אם מישהו יכול בהזדמנות לומר לי למה הסרט התורכי "שלושה קופים" נקרא כך, אני אודה לו מאוד).

*

טיפ הפוקר השבועי: סרטים הם דרך נהדרת להתגבר על ערב קשה בשולחן הפוקר. הם לוקחים אותך למחוזות רחוקים ומנקים לך את הראש. רק אל תשכח לקרוא ביקורות לפני שאתה בוחר את הסרט שלך,

*

מגורים: לאס וגאס. מקצוע} פוקר / דורון פורת

"דה באזר" בפייסבוק

אל אל אפואל
הורג אותם ברכות (פוסט מאת עמית לוי)

25 Comments

B. Goren 8 במרץ 2012

נהניתי לקרוא דורון. חוץ מזה, תמיד אהבתי את נבאדה.

פולדש 8 במרץ 2012

מאוד נהניתי לקרוא. אומהה היי-לו אחלה ורסיה, לטעמי.

אני רואה שאתה שוזר בתוך הטקסט כל מיני פרטים ביוגרפיים קטנים על עצמך, אבל אפשר אולי בכל זאת לבקש אקספוזיציה? אולי איזה פוסט על איך ומתי התחלת עם העניין הזה, כמה שנים אתה עוסק בו ומה התוכניות לעתיד?

גיאקו 8 במרץ 2012

אתמול התחיל שלב העדויות במשפטו של דניאל מעוז.
הוא הטיח באחיו התאום האשמות שהוא למעשה רצח את שני הוריהם, והארץ הזדעזעה.

למה זה רלוואנטי? כי דניאל מעוז היה אדם נורמטיבי, עו"ד מצליח – עם "באג" קטן. איזה באג? התמכרות לפוקר שהתחילה כשנסע (כשליח מטעם הסוכנות היהודית) לארה"ב וגילה את המשחק.

ועכשיו, אחרי אקספוזיציה ארוכה, לנקודה: פוקר זה לא ספורט ולטור הזה אין כל מקום באתר.
לא בכדי פוקר לא חוקי בארץ, זה משחק שכל מטרתו הימורים, משוחק בחדרים אפופח עשן ואלכוהול, ונדמה שקשה לחשוב על ניגוד גדול יותר בין ספורט – המקדש את בריאות הגוף והנפש – לבין משחק הפוקר – שמעודד התמכרויות ןלילות ללא שינה רוויים באלכוהול וסיגריות.

גיא

דניאל פורת 9 במרץ 2012

גיא,

הקצנה של תיאוריה או תחום רב פנים תיקח למחוזות נוראיים.

אין בפרסום הטקסטים שלי כדי להציג מציאות שקרית או מגמתית בהקשר לפוקר.

הטקסט הראשון, למשל, מציג באופן די ברור את חולייו של עולם הפוקר כשאנחנו פוסעים לנו על הציר עם הפנים לרע, לממכר, להרסני.

עדיין, אין שום דימיון בין המתואר ברשומת הפתיחה לבין הגרוע מכל אליו כולנו נחשפנו, וגם לא צריך להיות שום דימיון. מה שקרה הוא הקצה של הקצה, כה רחוק על הציר שנהיה תמימים אם נאשים בכך את הפוקר ויחד עם זאת תמימים אם נתעלם לחלוטין מהחלק שלו בסוף המזעזע…

אני חושב שדווקא בימים אלה, חשוב להראות שניתן לקחת את המשחק הזה למחוזות אחרים. בכולנו צדדים נרציסיסטים, שיוצאים במסגרות כמו משחק הפוקר. לכולנו נטיות הרס עצמי שעשויות לסכן אותנו ואת היקרים לנו מכל. אנחנו מתגברים על כל אלה בשליטה עצמית, במודעות עצמית, בניהול אורח חיים שחותר למימוש עצמי ודאגה לזולת.

בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו עושה את בחירותיו ואחראי לאיך שייראו חייו. אני מוקף במכורים להימורים, אלימות, אלכוהול, סיגריות, מקדונלדס, קוקה קולה ועוד, שבשלב מסוים נפגמה יכולת הבחירה השלמה שלהם. עם זאת, כולנו יודעים שההחלטה הגדולה והחשובה מכולן היא האם להיכנס לדברים האלה, ולאחר מכן האם לחזור ולהתעסק בהם.

אני לא משחק במשחקים שאין לי בהם יתרון,
לא אלים לסובבים אותי,
לא שותה או מעשן,
אוכל רק אוכל מזין ושותה מים או תה צמחים בלי סוכר.
לפעמים אני אפרוק כל עול ואזמין לי מיץ.

השתקה באה להגן עלינו מעצמנו, כי אנחנו האויב הגדול ביותר שלנו.
עם זאת, השתקה איננה מובילה אותנו לשורש הבעיה. הפתרון הוא בדיון שנוצר כאן.

יונתן 8 במרץ 2012

לא קשה להתפרנס ממשחק שרוב מכריע של הקופות בו נגמרות בספליט?

ולמגיב שמעלי – פוקר הוא משחק שמשלב ידע תאורטי, מתמטי, פסיכולוגי וכן יש בו גם אלמנט של מזל אבל הוא ממש לא העיקר בו. לקרוא לו משחק הימורים זו בורות.

דניאל פורת 9 במרץ 2012

אני לא חושב שהקושי להרוויח נובע בהכרח מהנטייה של קופות להתחלק. זה יהיה קצת כמו להגיד שקשה להרוויח בנו-לימיט הולדם כשמריצים פעמיים כל פעם שיש אול-אין גדול לפני הריבר.

מה שכן, העובדה שהמשחק הוא במבנה הימורים של לימיט (fixed limit) הופך את העיסוק לגריינד לא נורמלי.

אבל מה לעשות, אני אוהב את משחקי הלימיט, בין אם זה לימיט אומהה היי-לו (LO8), ראז (Razz) או 2-7 טריפל דרו (2-7TD Lowball).

אני מאמין שמשחקי הלימיט גם יותר מתאימים לאופי שלי כפי שניסיתי להראות בתיאור במאמר, מדגישים יותר את הצדדים החזקים שלי ומצניעים את החלשים.

למרות הגדילה בפופולריות של משחקי המיקס (Limit mix games), שמשוחקים בין השאר בחדר ה-היי לימיט בבלאג'יו (Bobby's Room), ושל פוט-לימיט אומהה (PLO), שערימות עוברות שם מיד ליד כל הזמן, עושה רושם שבסכומים הנמוכים, הכמות הגדולה ביותר של כסף מת עדיין נמצאת בנו-לימיט הולדם.

גיאקו 8 במרץ 2012

ליונתן.

ניסית פעם לשחק פוקר בלי שיש בו את האלמנט הכספי? אולי המשחק המשעמם בהיסטוריה. לא אמרתי שפוקר זה רק מזל, בהחלט יש בו אלמנטים של יכולת וידע.
אבל, וזה העיקר, זה משחק שהעיקר בו, הריגוש, "הכיף", הוא הסיכון הכספי. קרי, ההימור.
משכך, הוא מושך מהמרים, עבריינים ושאר מרעין בישין, ולדעתי אין לו מקום באתר בלוגים איכותיים שעוסקים בספורט.

חשבתי לסיים בהשתלחות קטנה, ולכלול בה את המילה בורות, אבל במקום זה אסתפק בלציין שלא היה כל צורך להשתמש במילה.

IDO 8 במרץ 2012

אני גם לא נהנה לחשוב על משחק שיש בו כל כך הרבה ניצול של אנשים שנופלים קורבן לבורות שלהם או להתמכרות שלהם.

זה לא מפריע לך לקחת את הכסף של החובבים המסכנים שמשחקים מולך?

דניאל פורת 9 במרץ 2012

עידו,

אנשים מתיישבים לשולחן הפוקר משלל סיבות. כולם רוצים להרוויח, אבל ציפייה לרווח היא רק מניע אחד.

אם כולם במצב רוח טוב, אני מרגיש שעשיתי את שלי.

אם אתה מצפה לטקסט המשך על הומניזם ופוקר, צר לי לאכזב אותך.

אזי 8 במרץ 2012

עם כניסת ההימורים לכל ענף ספורט ולכל אלמנט בענף ספורט, אי אפשר להגיד שפוקר מושך יותר גורמים עבריינים.
אפילו להפך.
כי בכל ספורט אחר, מהמרים על אנשים אחרים. בפוקר אתה מהמר על עצמך.
אין קניית משחקים או קניית שופטים או שומדבר..
אתה בא לשחק משחק, אם תדע לשחק אותו, תרוויח.
מה ההבדל בין פוקר לבין הפורמולה 1 נניח?
נהג שבא להציג את המיומנות שלו, ואם הוא ינצח הוא ירוויח כסף.

אפשר להתווכח אם זה ספורט או לא. כי בכל זאת יושבים ומשחקים קלפים, ואף אחד לא יציע שטאקי זה ספורט.
אבל אני לא מסכים עם הקביעה שזה ענף לעבריינים…

ארנון 8 במרץ 2012

אזי, הבעיה כאן היא לא אם אתה משחק טוב ומרויח. עד כאן זה באמת היינו הך בכדורגל או בפוקר. הבעיה מתחילה כשאתה מפסיד. כמו שהימורים על רולטה או על משחקי ספורט עלולים להביא להתמכרות מסוכנת, לאובדן כסף רב וחו"ח למה שקרה לדניאל מעוז, כך גם להמר על עצמך.
זה ההבדל, והוא משמעותי.

אזי 8 במרץ 2012

אני מסתכן בזה שאני כותב דברים מחצאי ידיעות, אבל בטורנירים רציניים, שחקן משלם דמי השתתפות ומשחק עד שיפסיד חשם יקבע אם הוא ירוויח כסף.
יש מספיק טיפשים שהפסידו את התחתונים שלהם בהימורים על מרוצי סוסים וכדורסל (אפילו ברנדון נפל בזה :)
פוקר כשמשחק לעבריינים הוא דיעה קדומה, כמו שכדורגל לערסים… אם רוצים אףשר לשנות את ז

הקומיש 8 במרץ 2012

ענף לעבריינים ממש לא. זה גם לא ספורט זה משחק.
לפוסט הנפלא יש מקום כי דה באזזר מתעסק בהרבה יותר מספורט וטוב שכך.מציע שבפעם הבא על תפתח פוסט על פוקר אם אתה סולד ממנו.
ובכל אופן יקח עוד הרבה שנים ועשרות מחקרים עד שידעו מה ההשפעה האמיתית של הפיכת המשחק למיינסטרים
בכל מקרה להאשים קלפים ברצח כפול זה כמו להבדיל אלפי הבדלות להאשים את טביב או את השופט בהתפרעות בבלומפילד.
חרא אנשים זה חרא אנשים עם הם משחקים שח או פוקר

דניאל 8 במרץ 2012

פוקר משודר בESPN. לכן, הוא ספורט.

Tal 8 במרץ 2012

פוקר הוא כנראה הספורט היחיד בעולם שאף אחד מהעוסקים בו לא מגדיר את עצמו כספורטאי..

Tal 8 במרץ 2012

אבל לא התכוונתי להצטרף לצד המגנה, אני דווקא אוהב מאוד את המשחק וחושב שהטורים האלו רצויים ומעניינים מעל במה זו – במיוחד אם הם יעסקו בניתוח מצבים וסיפורי מורשת קרב ממשחקים מעניינים, בשילוב נקודת מבט אישית ואולי גם המחיר האישי שגובה העיסוק באופן מקצועי ב'ספורט' הזה. יישר כוח על שני הטורים המעניינים.

מנחם לס 8 במרץ 2012

אני מרגיש ממש נחות באתר הזה כי אני כותב רק על ספורט (והייתי בקלות יכול לכתוב על סקס – אינציקלופדיה שלמה, שבחלקה הגדול אינני גאה כלל).

IDO 9 במרץ 2012

ספורט זה לא. בטלוויזיה מראים טורנירים שמשחקים שחקנים מקצועיים אחד נגד השני
מתקבלים אליהם על סמך הישגי עבר ונסיון משחק.

מה שכותב הטור עושה זה ללכת לשחק בווגאס נגד כל מי שמתיישב בשולחן. זה כמו שקובי ברייאנט ישחק אחד על אחד מול יעקב הלל בכדורסל. כוחות זה לא. לכן זה לא ספורט אלא ניצול ציני. ואני לא אכנס לדיון על הומניזם ופוקר.

דניאל פורת 10 במרץ 2012

השונות משחקת תפקיד משמעותי בפוקר בטווח הקצר.
לכן, לחובבן סיכוי לא רע להרוויח בפוקר בכל יום נתון ולמקצוען יהיו הרבה ימים של הפסד, אפילו תקופות ארוכות.
זה לא המצב באחד עד אחד עם קובי או במשחק שח נגד אנאנד.

בטווח הרחוק, מרכיב היכולת אמור לשקף את הפערים בין השחקנים.
בין לבין, שחקנים שלא משחקים לפרנסתם יכולים להנות מהאתגר, מהפן החברתי (לא כל יריב סובל מהתמכרות) ומהתחביב לשעות הפנאי, שלא בהכרח יקר יותר מרכיבה על סוסים, צלילה או איסוף אמנות.

כשמדובר באנשים עם בעיות של התמכרות, הדיון מסתבך.
אני חושב שאנשים כאלה, אם לא יתאפשר להם להתעסק בפוקר, ימצאו להם התמכרות אחרת, מזיקה אף יותר. אין להאשים את הפוקר במצבם.

עצם היות הפוקר משחק של אנשים ושל קבלת החלטות (יכולת) אמור להפוך את ההתמודדות עם ההתמכרות לקלה יותר מאשר בהתעסקות עם כרטיסי גירוד או מכונות מזל. ואפילו לא הזכרתי התמכרויות מסוגים אחרים…

לגבי טורנירי ההזמנה, דע לך שהם נדירים ובדרך כלל טורנירי פוקר פתוחים לכל אדם שברצונו וביכולתו לשלם את דמי הכניסה.

IDO 10 במרץ 2012

אתה משלה את עצמך ומטעה את הקוראים .
אפשר להשוות את ההוצאות מתחביב בפוקר לרכיבה על סוסים רק אם אתה מחזיק 2 סוסים חוות הובי וארווה…

פוקר על פי המחקרים באוסטרליה יכול להגיע ל50000 דולר בשנה בממוצע.
הבעיה העיקרית של החובבים זה שהם מרוויחים אחת ל… בגלל זה הם ממשיכים.

אתה כמקצוען יודע לאיזה ידיים לא להכנס ועל איזה מתחרים אפשר ללחוץ, לחובבן אין את הכלים האלו. לכן משחק בינכם
זה לא התמודדות של שווים.

IDO 12 במרץ 2012

אתה מאד לא מדייק בעובדות…
המחקר של הממשלה של ויקטוריה מצביע על $50000 בשנה הוצאות על פוקר של חובבים בשנה, זה באמת כמו לגדל סוס עם קונים סוס חדש בשנה שמים אותו על חווה שקנית בכספך ומשלמים משכורת למשהו שינקה את האורווה.

עכשיו בא חובב כזה שמשחק פעם בחודש או בשבוע ומשחק מול אחד כמוך שמשחק כל יום. לחובב יש יותר לחץ להמר על כל יד (כי הרי אין לו זמן) יש לו פחות נסיון לקרוא את השולחן והמתמודדים ממך (כי הריי אתה משחק כל יום מול עשרות כמוהו) וגם אין לו את הזמן לאזן את הסטטיסטיקה שלו. ואלוהי הפוקר עוד מקלל אותו ונותן לו לנצח בידיים הראשונות… . אז תבין שלחובבן אין "טווח רחוק" .

שירן 12 במרץ 2012

תגיד, אתה רציני שאתה קורא למצב שבו אתה מרוויח על חשבון מישהו פחות טוב ממך – "ניצול ציני"?!
אם כך – ג'ורדן ניצל ניצול ציני את כל שחקני הNBA במשך כמה שנים טובות… עכשיו אתה תגיד שפה מדובר בחובבנים ושם במקצוענים – השאלה מה אתה מגדיר כחובבן ומה כמקצוען?
האם חובבן שמשתתף בפעם הראשונה בחייו בטורניר פוקר רשמי ומגיע לשולחן הגמר הוא חובבן או מקצוען? אולי רק אחרי פעמיים הוא נהיה מקצוען? אין לזה הגדרה, אני שיחקתי פוקר בוגאס במשך שבוע אחד בלבד (וגם אז מעט מאוד) ועדיין לא חושב על עצמי במונחים של חובבן. זה הכל שאלה של כמה אתה טוב בתכונות שחשובות למשחק (ולא, מזל זאת לא תכונה עיקרית במשחק).
הכותב לא קובע מי יישב בשולחן, הוא לא מוודא לפני שהוא מתיישב שבשולחן יושבים שחקנים שמשחקים לכיף ואין להם בעיה לבזבז כסף, הוא משחק את המשחקים שבהם הוא טוב ללא קשר לזהות היריבים ורמתם.
דבר אחרון והכי חשוב – אולי בארץ יצא לפוקר שם של משחק לעבריינים כי החכמולוגים אצלנו הוציאו את זה מהחוק (אבל השאירו את הלוטו) אבל בארה"ב זה ממש לא משחק של עבריינים, להפך – משחקים שם הרבה אנשים שהיית מגדיר כסוג של "ילדי כפות", אני לא יודע אם אתה בקיא בשמות ואם לא תנסה ביו-טיוב אבל אנשים כמו דניאל נגראנו, טום דאוון, בארי גרינשטיין (מבוגר-כאפות), פיל אייבי ועוד כל כך הרבה הם אנשים שרואים ערס ובורחים אז לא נראה לי הגיוני לקרוא לאנשים הללו עבריינים, דרך אגב – מדובר בשחקנים מהטופ העולמי שעושים המון כסף מתכונות ייחודיות מאוד שאין להן שום קשר למזל.

נ.ב –
ההשלכה שעשית לגבי שחקני פוקר בעקבות מקרה הרצח היתה לא לעניין מזכיר לי שכותבים על אונס אצל החרדים ואז כולם אומרים שאצלם יש הכי הרבה מקרים כאלה.
הימורים שנעשים ללא שליטה ורק למען הריגוש זאת מחלה שיש לטפל בה בלי קשר לפוקר ספציפית, לפעמים יש לי הרגשה שאני גם יכול לשחק על סכומים הרבה יותר גבוהים ממה שאני משחק אבל אני לא עושה את זה כי אני לא מרוויח מספיק בעבודה שלי כדי לסכן סכומים יותר גדולים בפוקר – וככה המנגנון אמור לעבוד אצל כל אחד ששולט ביצר ההימורים שלו.

דניאל פורת 13 במרץ 2012

שירן, תודה.

הערה חשובה אחת:

"הכותב לא קובע מי יישב בשולחן,"

נכון.

"הוא לא מוודא לפני שהוא מתיישב שבשולחן יושבים שחקנים שמשחקים לכיף ואין להם בעיה לבזבז כסף, הוא משחק את המשחקים שבהם הוא טוב ללא קשר לזהות היריבים ורמתם."

לא נכון.

table selection הוא אחד הדברים הכי חשובים למקצוען פוקר. בררנות בבחירת השולחן ואגרסיביות במעבר משולחנות עם שחקנים יותר טובים לשולחנות עם שחקנים פחות טובים יכולות לבדן לעשות פלאים לwinrate של כל מקצוען.

הרי בסופו של דבר, החוזק של כל אחד כשחקן איננו כה חשוב במובן האבסולוטי. השחקן העשירי בטיבו בעולם, למשל, יפסיד לאורך זמן אם ישחק עם תשעת השחקנים הטובים בעולם פעם אחר פעם. מה שחשוב הוא החוזק היחסי. בפערים ברמות (reciprocality) נמצא הכסף.

מה קורה כשיש רק שולחן אחד במשחק שבו אני טוב (לדוגמה, Pot Limit Omaha)? בעיה! לכן, כל שחקן שחושב להיות מקצוען, כדאי לו לשלוט ביותר מואריאציית פוקר אחת. היכולת להיות מגוון ולשבת באיזה שולחן שנראה טוב (juicy), תהה הואריאציה אשר תהה, עשויה להיות שווה הרבה כסף בטווח הרחוק.

שירן 13 במרץ 2012

זאת שאלה מעניינת – אתה בוחן שולחן ואז מחליט אם להתיישב בו או מתיישב בשולחן ואם הוא לא מתאים ליכולות שלך אז אתה עובר?
במה שכתבתי – התכוונתי לאופציה השנייה…

בלי קשר – כתבת לגבי השחקן שמדורג עשירי בעולם שיישב עם 9 שמדורגים לפניו – לא נראה לי שיש הבדל מהותי ביכולות של השחקנים הטובים בעולם, אני לא יודע אם אפילו אפשר לדרג אותם שכן כל אחד חזק בתכונה אחרת אז אני מניח שהוא יהיה מאוזן פחות או יותר ולאו דווקא מופסד.

דבר אחרון – אתה מציג את עצמך כאדם שמשתדל להתנהל בצורה שקולה כשהוא משחק פוקר ולכן זה קצת מוזר שאתה בוחר לשחק אומהה שזה משחק הפכפך מאוד שבו כל קלף משנה את התמונה מהקצה אל הקצה והמזל משחק בו תפקיד יותר גדול, אני מפספס משהו?

דניאל פורת 14 במרץ 2012

1) "זאת שאלה מעניינת – אתה בוחן שולחן ואז מחליט אם להתיישב בו או מתיישב בשולחן ואם הוא לא מתאים ליכולות שלך אז אתה עובר?
במה שכתבתי – התכוונתי לאופציה השנייה…"

לרוב פשוט יושיבו אותי בשולחן. בשאר הזמן, כשניתנת לי אופציית הבחירה הראשונית ויש מגוון אפשרויות, אבחר שולחן לפי קריטריונים כלליים, שחלקם עשויים להתפרש כדעות קדומות, אבל צריך להתחיל מאיפשהו…

2) "בלי קשר – כתבת לגבי השחקן שמדורג עשירי בעולם שיישב עם 9 שמדורגים לפניו – לא נראה לי שיש הבדל מהותי ביכולות של השחקנים הטובים בעולם, אני לא יודע אם אפילו אפשר לדרג אותם שכן כל אחד חזק בתכונה אחרת אז אני מניח שהוא יהיה מאוזן פחות או יותר ולאו דווקא מופסד."

אתה צודק. הדוגמה הזאת יותר תיאורטית מאשר פרקטית.

3) "דבר אחרון – אתה מציג את עצמך כאדם שמשתדל להתנהל בצורה שקולה כשהוא משחק פוקר ולכן זה קצת מוזר שאתה בוחר לשחק אומהה שזה משחק הפכפך מאוד שבו כל קלף משנה את התמונה מהקצה אל הקצה והמזל משחק בו תפקיד יותר גדול, אני מפספס משהו?"

המשחק העיקרי שלי הוא לימיט אומהה היי-לו, שהוא שונה לחלוטין מפוט לימיט אומהה. אני מתאר לעצמי שאתה מדבר על האחרון (PLO), משחק עם תנודות גדולות אבל גם כסף לא רע…

Comments closed