עדשה מספרת – איתי סממה

זהבי שאיש לא מכיר

"אתה מזהה מי זה" היא שאלה בעודו מתבונן בהשתאות בתמונה המוזרה שנפרשה לנגד עיניו.  "אני לא יודע אמא", הוא השיב בנימה מבוישת המנסה להבין מי השחקן שלובש את המדים של הקבוצה האהודה עליו. "זה ערן זהבי" היא אמרה וחיכתה לתשובה. "זה לא הוא" הוא ענה בפסקנות, כמסרב להאמין שככה נראה גיבור ילדותו. אבל היא התעקשה, וביקשה ממנה לקרוא את שכתוב בתחתית התמונה. "זה באמת ערן זהבי" הוא אמר לה בפליאה מהולה בעצב כשהם סיימו יחד לקרוא, והיא הסתובבה אליי בחיוך וסיפרה איך התמונה שברה משהו קטן בדימוי של השחקן האהוב על בנה.

*

התמונה, שצולמה בדקה ה-82 של משחק העונה נגד הפועל באר שבע על ידי הצלם עוז מועלם, מתארת את ערן זהבי בפוזיציה חדשה – "זהבי היה מתוסכל כפי שלא ראיתי אותו מעולם לפני כן, ולרגע אחד מצא את עצמו בטריטוריה שאינו מכיר – כישלון". כותב מועלם בבואו לתאר את מהות התמונה. הכישלון שמציג בפנינו מועלם, הוא לא רק כישלון שחווה ערן זהבי, אלא גם כישלון הכרתי שאנו חווים בתור צופים בעודנו ניצבים בפעם הראשונה אל מול צד חדש של זהבי, שנגלה לנגד עינינו רק כשאנו נחשפים לדמותו בצורה ישירה, ולא מבעד לענני המילים שעוטפים אותה בדרך כלל.

*

הרי מעבר ליכולתו המופלאה של זהבי, וכיבושיו הנהדרים שיוצרים את דמותו כפי שאנו מכירים אותה. ישנו נדבך נוסף המתווסף אליה, שנוצר עקב אלפי המילים שנכתבות עליו וגורמות לדמותו להיות רחוקה ושונה ממה שהיא באמת. זהבי נתפס כמעין ישות "ביונית" בשדה הכדורגל המקומי, וכשחקן שניחן ביכולות כמעט על טבעיות, בשל יכולתו להפוך את הקערה על פיה כל פעם שקבוצתו נמצאת במצוקה. הררי הסופרלטיבים שנכתבו עליו, הפליגו עד לגדולי כדורגלני דורנו, ויצרו דמות שבכל פעם שהיא מועדת או נכשלת, אנו מגיבים בפליאה לאור העובדה שלמילים שבהן אנו משתמשים, יש את היכולת לסלף ולהאדיר את המציאות ולא לייצגה כפי שהיא באמת. מה שגורם לפער בין הדמות שאנו רואים למי שהיא באמת.

*

לעומת המילים, לצילום, כפי שכותב עוז מועלם "יש את היכולת להנציח את הסיפור שמספר את המשחק ברגע אחד". הצילום, אינו עסוק בריפוד המציאות והאדרתה, אלא בניסיון לתאר אותה כפי שהיא מתרחשת ללא כל מסננים. הצילום מצליח להעביר לנו הצופים, מנעד רחב של רגשות והבעות, המזקקות עבורנו פיסות מאישיותו של האובייקט המצולם, שאילולא נחשפנו אליהן בצורתן הגולמית לא היינו עדים אליהן מעולם.

כך, באמצעות המצלמה שבידו, מצליח מועלם לא רק לתעד את הרגע הראשון שבו חווה זהבי תחושת כישלון. אלא גם לגרום לנו כצופים למעין תחושת זעזוע, כשאנו נפגשים עם חלק אותנטי מאישיותו של זהבי שמגיח מבין סבך המילים המסתירות אותו ומאיימות לאיינו.

*

(תמונת השער זכתה בקטגורית בחירת האוצרת בתערוכת "עדות מקומית")

 

 

 

יומן האליפות של הפטס (17) - הניצחון על יוסטון
התיקו במנצ'סטר

19 Comments

אריאל גרייזס 15 בינואר 2017

אבל איפה התמונה??

יואב 15 בינואר 2017

תמונה נפלאה

אמיתי 15 בינואר 2017

מצויין וקולע. יין ויאנג

ערן (המקורי) 15 בינואר 2017

שיחק אותה הצלם, בדוק כמו כל צלם שיתפוס סלב בדיוק בשבריר השנייה של התעטשות, או כשמחליק ומועד, או אוכל בפה פתוח. צילום צהוב, ירוד, מיותר.
פוסט מביך.

Miranda Vera Cruz De La Hoya Cardinal 15 בינואר 2017

בהחלט.

Miranda Vera Cruz De La Hoya Cardinal 15 בינואר 2017

"תגיד לי, ואיפה אתם בתמונה?
אנחנו בערך פה. פה היה עץ – מאחורי העץ".

אריק י. 16 בינואר 2017

ענק

ניר 15 בינואר 2017

לא ברור על מה מדבר המשורר, הרי זהבי אף פעם לא היה מנסיכי הכדורגל הישראלי דוגמת ברקוביץ', נמני או בניון שכוכבם דרך עוד מגיל הנעורים.

זהבי התחיל מלמטה ורק בשלוש- ארבע השנים האחרונות ביסס את מעמדו בצמרת כדורגלני ישראל עת עשה חיל במכבי תל אביב והתחילה לעבוד סביבו מכונת היח"צ, וגם בתקופה זאת אפשר למצוא תמונות בפוזה כזו שלו, רק צריך לבחור משחק אקראי של נבחרת ישראל.

יש בפוסט כמה משפטים מגוחכים דוגמת:
"…מתארת את ערן זהבי בפוזיציה חדשה – "זהבי היה מתוסכל כפי שלא ראיתי אותו מעולם לפני כן, ולרגע אחד מצא את עצמו בטריטוריה שאינו מכיר – כישלון"
או
"מצליח מועלם לא רק לתעד את הרגע הראשון שבו חווה זהבי תחושת כישלון. אלא גם לגרום לנו כצופים למעין תחושת זעזוע".

WTF, האם הכותב הוא ילד בן עשר שנחשף לקריירה של ערן זהבי רק לפני ארבע שנים?

ערן (המקורי) 16 בינואר 2017

בחייך, למה להתיחס לטקסט הנלווה לתמונת פפראצי?
תמונה פוגענית וירודה (כמוה מצולמות ונגרסות תמונות רבות מדי יום), אשר כל בעל אתיקה היה גונז, במקום להתפלסף וללהג.

שכונה ד' 16 בינואר 2017

יאללה. יאללה.

זאזא 16 בינואר 2017

אם לא הייתי יותר בעניינים הייתי יכול לחשוב שהטקסט נכתב ע"י אייל שני בנסיונו לתאר בפיוטיות סופר מוגזמת עגבניה שצמחה ממי השופכין של עזה.

אזי 16 בינואר 2017

למגיבים – לא צריך להסחף, התמונה היא לא תמונת פפרצי צהובה ומלוכלכת. התמונה מצלמת את הבנאדם שיודע שהוא הכי מפורסם במכרז איצטדיון עם רבבת אנשים
לכותב – לא צריך להסחף, התמונה תמונה טובה כשמציירים את הקונטקסט כמו שציירתם אתה והצלם בהגזמה כלשהי. ערן זהבי היה בשנים האחרונות האדם הכי תחרותי בארץ, הוא היה מתוסכל במידה כמעט זהה אם היה לא היה מקבל כדור כשהוא מול שער ריק ומכבי כבר מובילה 5-0

אריק 16 בינואר 2017

לא מסכים לחלוטין עם הטור, מה שכן – התגובות פה דוחות. תלמדו לתת ביקורת בונה במקום לטנף. ההתנשאות הזו דוחה ועצובה.

אריק 16 בינואר 2017

כל עוד אתה מגיב לעניין ולא מגיב על יונייטד אז אין טעם לעדכן אותך שהכינוי כבר מקושר למגיב אחר

אריק2 16 בינואר 2017

מצטער אבל הביקורים פה אינם תכופים, אני אריק 2 לצורך העניין;)

קונסטנטין מרקו 16 בינואר 2017

בתור מי שעבד לתקופה בעיתון ספורט, תמונה כזאת היא באמת נדירה וכיף גדול לקבל אחת כזו, שתעשה את העמוד מעניין יותר, תספר את הסיפור, וכמובן תשמש בעתיד לכל כתבה רלוונטית.
תמונה באמת ייחודית.

אוהד כ. 16 בינואר 2017

תמונה נהדרת ונדירה (סחטיין לצלם). בעולם בו כל השחקנים השופטים ועוזרי השופטים זוכרים לכסות את פיהם לפני שהם אומרים משהו. בעולם בו לכאורה כל זווית במגרש מכוסה על ידי מצלמות, וכל פרשן יודע להסביר לנו מה השחקן חושב ולמה לעזאזל הוא לא בעט עם הפאלש של הרגל – סוף סוף רואים את השחקן שכמעט נבחר להיות שחקן העונה, כשמשהו באמת משגע אותו. בעיניי זה לא גורע מגדולתו של זהבי. הוא עדיין אדיר (אך אודה כי זאת מזכרת נחמדה מההתמודדות של באר שבע נגד מכבי תל אביב, ותזכורת נעימה לתוצאותיה).

Comments closed