מישהו עוד ישלם על זה / דניאל פורת, לאס וגאס

.

.

.

.

.

.

.

אני לא אוהב נו-לימיט הולדם! לא, לא אוהב! ההימורים גדולים, הקופות ענקיות, יש משחקי ניחושים! וחוץ מזה מה כבר אפשר לעשות עם שני קלפים? זה גדול עלי ועל הלב החלש שלי!

אני אהיה מוכן לדבר שעות על Razz, וריאציית פוקר שמוציאה שחקנים משלוותם. למשחק הזה חזות פשוטה ומשעממת. המטרה היא ליצור את היד הנמוכה ביותר האפשרית, אס הוא קלף נמוך וצבע/רצף הם חסרי משמעות. אני אפילו לא מגדיר את עצמי כמומחה. הניסיון החי שלי במשחק הוא אפסי, כי חדרי פוקר פשוט לא מציעים אותו יותר.

משחק ה-Razz התפרסם ב-1992 כשהמהמר הנודע ארצ'י "היווני" קאראס הגיע לוגאס עם 50$ והפכם במהרה ל-30,000$ בעיקר במשחקי Razz. ב-Binions-Horseshoe הוא המשיך ועלה ל-7,000,000$, לפני שקרא תיגר על טובי השחקנים בעולם לבוא ולהתמודד איתו במשחק ראש בראש. אז התרחש דו-קרב ה-Razz המפורסם בהיסטוריה, כשאגדת הפוקר הטראגית סטו "סטואי" אונגר התייצב להתמודדות.

למי שלא שמע, אונגר נחשב היה לגדול שחקני הנו-לימיט הולדם וג'ין-רמי, 3 פעמים אלוף העולם בפוקר ודמות שנויה במחלוקת שהסתבכה בסמים ושערוריות. למרות המיליונים שהרוויח במהלך השנים, הוא נפטר חסר כל ב-1998, שנה אחרי שזכה באליפות העולם השלישית במספר. הקדשת הזכיה לבתו סטפני, שאת תמונתה הראה למצלמות, ריגשה ועדיין מרגשת את מי שיודע דבר או שניים על חייו.

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

במשחק הראש-בראש נגד קאראס שרד סטואי לא יותר משבוע לפני שהפסיד חצי מיליון דולר. עם רצף הנצחונות הגיע קאראס ל-40,000,000$. הוא המשיך להמר בגדול, אבל הפעם לא בפוקר, עד שלבסוף איבד את הכל בריצה שנמשכה רק קצת יותר משנתיים.

לריגוש הרב הזה אין זכר היום במשחקי ה-Razz באונליין (בערך המקום היחיד שאפשר למצוא אותם).

עם זאת, אותי המשחק מרתק. החזות הלא מורכבת שלו מטעה מאוד, והוא מציע לא מעט הזדמנויות למהלכים מתוחכמים, המבוססים על מתמטיקה מתקדמת וקריאת ידיים מדויקת.

על Omaha Hi/Lo אני בכלל לא מתחיל לדבר. העיסוק שלי בתיאוריית המשחק הזה היא אינסופית, מפרסום תגובות בנות תריסרי פסקאות בפורום של אסטרטגיה ועד הרכבת סימולציות לתיאור יחסי הכוחות בין טווחי ידיים שונים.

אבל את הקורא זה לא ממש מעניין, הוא רוצה לשמוע על מהלכים משוגעים, בלופים גדולים, השוואות חולניות וקיפולים אדירים, ועל מנת לספקו, אני אתיישב לי למשחק נו-לימיט הולדם ואפילו אקנה במקסימום שהשולחן מאפשר. אבל אני אשחק רק בבליינדים של 1-2$ ובסגנון יותר שמרני מבנדיקטוס, יש גבול כמה אני מוכן להקריב.

אני מרגיש כמו מייקל פלפס בתחרות שחייה צורנית (טוב נו, שיהיה בסגנון גב); אולי כמו אדם צעיר וצלול הכלוא בתוך הגוף של עצמו:

 

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

בדוקו המעולה הזה צפיתי מוקדם יותר היום, ממתין ליפהפיה הנרדמת שלי שתקיץ משנתה אחרי עוד לילה ארוך של פוקר, כדי שנוכל ללכת ולקרוע את השולחנות. אמש היא שיחקה מיקס ב-אריה ואני הייתי אכול קנאה. כששמעתי על המיקס כבר היה מאוחר מדי, כי הייתי בדרך לעשות מה שאני עושה יותר טוב מכל דבר אחר: לישון.

המיקס הוא מספר ואריאציות פוקר שמשוחקות ברוטציה. כל מספר ידיים מוחלף המשחק. הדגש הוא על רב-הגוניות של השחקן, יכולתו לשחק כל ואריאציה לפחות בצורה סבירה (קרב רב, אם תרצו). מומחה גדול למספר משחקים מצומצם יהיה בבעיה במיקס וצפוי לאבד במשחקים החלשים שלו את מה שהרוויח במשחקים החזקים ואפילו יותר.

בניגוד לאונליין, שם ניתן למצוא נו-לימיט הולדם ופוט-לימיט אומהה במיקס, בוגאס כל משחקי המיקס הם במבנה הימורים של לימיט קבוע (fixed). בעיר החטאים לא חסרים משחקי נו-לימיט על סכומים גדולים, אבל המשחקים הענקיים באמת תמיד היו משחקי המיקס, כשהידוע והאקסקלוסיבי ביותר יושב במרכז חדר הפוקר של הבלאג'יו, ב-Bobby’s Room. כמות הכסף על השולחן היא בלתי נתפשת ואחד הקבועים שם הוא ישראלי שחי בארה"ב, מצליחן לא קטן, שבשבילו הפוקר הוא רק תחביב (למרות שהרבה מקצוענים היו שמחים להיות "חובבנים" כמוהו): אלי אלעזרא.

אגב בלאג'יו, אני אוהב לעבור שם בדרך לאריה. בין שני המלונות המפוארים שבאותה בעלות מחברת רכבת אווירית בסגנון 2112 (tram). רגע לפני העלייה לתחנה של הבלאג'יו אני עוצר באחד מסימני ההיכר של המלון – תערוכת הפרחים. זהו אולם פתוח לקהל הרחב בו מוצגות דמויות ענק עשויות פרחים. תאווה לעיניים. התערוכה משתנה כל מספר חודשים. גם הנושא מתחלף. הפעם פוסלו תחנות רוח, נעלי עץ ענקיות ובין לבין עברה תעלת מים. השתעשעתי עם חברה שלי במחשבה שאשאל תיירים אמריקאים לזהות נושא התערוכה. לפני שהספקתי לסבך את עצמי, אם אמריקאית טיפוסית הסבירה לשתי בנותיה שזוהי תערוכת האביב :).

בדרך חזרה מהאריה עברתי שוב בין הפרחים והפעם היה זה בחור אמריקאי שאמר לשני חברים שלו שזוהי תערוכת האביב :).

האם הסיבה לבלבול היא הפריחה (והעובדה שהאביב בפתח)? אכן מטעה, מה פתאום מציגים סתם ככה פריחה ב…תערוכת פרחים?!

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

הטמטום האמריקאי מטריף אותי לפעמים, או בשפת הפוקר: "מכניס אותי לטילט".

המיקס הראשון שהפך לפופולרי הוא H.O.R.S.E, קיצור להולדם, אומהה, ראז, סטאד, וסטאד היי-לו.

כל המשחקים הם במבנה של לימיט, כולל ההולדם (לימיט הולדם בניגוד ל-נו-לימיט הולדם). אומהה משוחק היי-לו.

אליפות ה-H.O.R.S.E הגדולה הראשונה בסבב הפוקר העולמי בוגאס כונתה גם אליפות המקצוענים, ולשולחן הגמר הגיעו תשעה מהשחקנים הטובים בעולם, בו הם שיחקו דווקא נו-לימיט הולדם.

עוצמת המתמודדים איננה מקרית. אם בשולחן גמר בנו-לימיט הולדם יכול להיות שם לא מוכר עם מזל של מתחיל, במיקס השליטה ההכרחית בכל המשחקים הופכת את אלמנט היכולת למכריע. הזוכה היה דיוויד "צ'יפ" ריס, מהקבועים ב-Bobby’s Room, שלאחר מותו כעבור פחות משנתיים נקרא הארוע על שמו.

ריס, אגב, היה אחד השמות הגדולים שראו את האבק של ארצ'י קאראס באותה ריצה סנסציונית, אבל נשאר חיובי כתמיד, למרות המיליונים שהשאיר מאחור, והודה בפני היווני: "אלוהים עשה את הביצים שלך מעט גדולות יותר, אתה טוב מדי".

משחקים של נו-לימיט יש כאן בשפע ואני רק צריך לאזור אומץ ולהתיישב. יאללה, let’s do it, פעם אחרת…

***

דניאל פורת ב"דה באזר"

"דה באזר" בפייסבוק

אולימפיאקוסיות?
למה היורוליג לא מצליחה לפתח מינימום של מסורת?

9 Comments

ריקי רומא 5 באפריל 2012

מה זה החוסר פרגון הזה?
אחלה פוסט, כותב מעניין, גם בפעם הקודמת שמת קישורים ליו טיוב מדהימים

יש מצב אתה מעלה פוסט על זיהוי סימנים של שחקנים (טיילס)

אמיר 5 באפריל 2012

ידוע שכל הגדולים באמת מתמחים בכל המשחקים והרבה פעמים הולכים
לשחק במשחקים צדדים כאשר הם עפים מטורנירים דווקא משחקי מיקס שונים.
אבל לא משנה מה יהיה עדיין בסופו של יום כולם חוזרים לנולימיט האהוב ואולי רק בגלל שהוא מצולם כל כך טוב והפך לפופולרי בקרב צעירים וקל להבנה.

טימי 5 באפריל 2012

נהנה לקרוא כל מילה שלך על פוקר. תמשיך לשחק ולשתף..

Sp 5 באפריל 2012

מצויין! תודה

IDO 6 באפריל 2012

היי דניאל, אני חייב להודות שאני מחכה לטורים שלך.
אמנם לא הייתי מתחלף אתך (גם שחקן פוקר וגם מגורים בווגאס..)
אבל, אם אתה כבר שחקן פוקר וטורח על כל התאורייה הזאת אז יאללה תתחיל להכנס בכרישים הגדולים במקום להטפל לדגי רקק.

ספר לנו איך היה בשולחן אם הסכומים הדמיוניים.

דניאל פורת 6 באפריל 2012

עידו,

אני משחק במשחקים קטנים יחסית, ויכול לספר על מה שקורה בBobby's- Room רק ממה שמתגלה מבעד למחיצת הזכוכית.

אבי 6 באפריל 2012

"אבל את הקורא זה לא ממש מעניין, הוא רוצה לשמוע על מהלכים משוגעים, בלופים גדולים, השוואות חולניות וקיפולים אדירים, ועל מנת לספקו, אני אתיישב לי למשחק נו-לימיט הולדם ואפילו אקנה במקסימום שהשולחן מאפשר. אבל אני אשחק רק בבליינדים של 1-2$ ובסגנון יותר שמרני מבנדיקטוס, יש גבול כמה אני מוכן להקריב."

דניאל,
דבר ראשון נהניתי לקרוא את הפוסט. תודה.
דבר שני הייתי שמח לשמוע את דעתך על הדבר הבא:
נו לימיט הולדם הוא לא(!) משחק ל cash money אלא משחק לטורנירים. הסיבה לכך טמונה במבנה הבליינדים הבעייתי שמתגמל שחקנים להיות אולטרה-שמרנים ולהמתין ל nuts.
טורנירים לעומת זאת מכריחים את השחקן להיות מגוון במידת השמרנות. זהיר בהתחלה, שכן הבליינדים נמוכים ורצוי לחכות ליד נכונה ונועז ככל שהמשחק מתקדם, שכן בשלבים מתקדמים הבליינדים "אוכלים" את השמרנים מדי.
איפה המשחקים האחרים על הסקאלה הזו? (שאני מכיר את החוקים של רובם אך בעל נסיון מועט, בוודאי ביחס להולדם)

דניאל פורת 7 באפריל 2012

אבי,

נו-לימיט הולדם הוא משחק לטורנירים, אבל הוא גם משחק לקאש.

1) שמרנות היא תכונה שאיננה בהכרח רעה למשחק.

2) מבנה הבליינדים איננו תמיד אחיד.
בתוכנית High Stakes Poker של GSN, המשחק משוחרר למדי.
אני מצליח לחשוב על מספר סיבות לכך:

א- פערים ביכולת: הליין-אפ כולל מקצוענים מהשורה הראשונה וחובבנים עשירים כקורח. החובבנים נכנסים עם הרבה ידיים כי הם באים להינות ויכולים להרשות זאת לעצמם. המקצוענים נותנים אקשן כי הם רוצים לשחק ידיים עם החובבנים.

ב- אנטה: מלבד הבליינדים, השחקנים שמים בתחילת כל יד אנטה שנאסף למרכז ויוצר את הקופה ההתחלתית. זהו כסף מת ששווה להילחם עליו.

ג- סטאקים עמוקים: שחקנים יושבים עם ערימות שמגיעות ל-200, 300, 500 ואפילו 1000 ביג בליינד. בעומק כזה, ומשיקולי סיכון/תוחלת, משתלם לשחק מגוון רחב יחסית של ידיים.

ד- סטרדל: מקובל במשחקים האלה לשים בליינד שלישי, המכונה סטרדל. גם הסטרדל יוצר כסף מת ששווה לנסות ולאסוף. לכל הפחות, מקנה הכסף המת לשחקנים יחס טוב יותר על הידיים שלהם.

לגבי שאר המשחקים –

במשחקי הסטאד (סטאד היי, סטאד היי/לו וראז) יש אנטה וברינג-אין. ככל שהאנטה גדול יותר ביחס ללימיטים, משתלם יותר לנסות לגנוב אותו. במשחקים האלה יש גם קלפים פתוחים, מה שמאפשר לשחקן להשתמש בלוח שלו, בין אם כדי לגרום ליריב לקפל יד עדיפה (כשהוא מראה לוח מפחיד) או להשוות עם יד נחותה (כשהלוח שלו לא מפחיד).
לדוגמה: ברחוב השלישי בראז, אם יש שחקן אחד בלבד שמראה קלף נמוך, יש לו גניבה קלה, לא משנה מה הקלפים שמתחת או כמה שחקנים נמצאים מאחוריו.

באומהה היי/לו אנטה הוא דבר נדיר, וכדי לגבור על מספר יריבים, צריך לרוב השחקן להראות את הנאטס או קרוב לכך. לכן, בשולחן של 9-10 שחקנים ברמה סבירה לפחות, אומהה היי/לו הוא בזבוז זמן, משחק של: "מי יראה את הנאטס הפעם?"

כאן נכנס טריק חדש. באינטרנט נדיר למצוא את המשחק משוחק בשולחנות מלאים, אבל הוא פופולרי מאוד בשולחנות של שישה שחקנים, ואפילו בשולחנות ראש בראש. במשחקים קצרים, הנאטס כבר לא דרוש בכדי לנצח, וכך נוצר משחק אמיתי ומורכב.

אם נו-לימיט הולדם מתאים למבנה של טורניר כמו כפפה ליד, לימיט הולדם כנראה שלא ממש. לימיט הולדם הוא משחק של ניצול יתרונות קטנים שוב ושוב, וקאש מאפשר זאת. שלבים מאוחרים של טורנירים לא.

אבי 7 באפריל 2012

תודה על התשובה המושקעת והמחכימה.

Comments closed