העוקץ הניגרי (מעשה בשותף מסוכן) / מארק בלינדר

.

.

.

.

.

.

.

באמת שלא היו לנו הרבה דרישות כשחיפשנו שותף חדש לדירה. כל מה שרצינו למצוא הוא סטודנטית בוגרים שקטים שמשלמים שכר דירה בזמן וזוכרים לכבות את האור בחדר ולקחת מפתח כשהם יוצאים מהבית. השותף הקודם שלנו משום מה התקשה מאוד עם שני התנאים האחרונים.

כשג'ורג' הגיע לראות את הדירה קשה להגיד שהתלהבתי. הוא נכנס לדירה לבוש כראפר – עם מעיל שגדול עליו בשלוש מידות וכובע מצחייה שירד כמעט עד לעיניים, הכריז שהוא מניגריה אשר באפריקה (הוא נורא התפלא שאנחנו יודעים איפה זה) ונתן לי כיף עוצמתי.

גם בעת כתיבת שורות אלה המחשבה על שירי ג'יי זי שמאפילים בעוצמתם על מוזיקת הבלוז שנשמעת כמעט בלעדית בביתי, לפחות עד שחברה שלי מגיעה ומתחילה להשמיע אבבא, מעבירה בי חלחלה. האינטסקטים התרפיסטיים שלי אמרו שיש עוד בעיה עם ג'ורג' – כזאת שלא התוודענו אליה בפגישה הראשונה.

אחרי יום או יומיים של התלבטות ופגישה נוספת עם ג'ורג' השתכנעו שהוא מתאים – בכל זאת, תלמיד לתואר שני בהנדסת 'שקר כלשהו' ונראה כבן אדם צנוע ונחבא אל הכלים. אבל האינסטיקט שלי המשיך להדהד: ג'ורג' בעייתי.

בערך יומיים אחרי שעבר לדירה, במהלך שיחת חולין, הוא שאל אותי אם אני אוהב כדורגל. אמרתי שכן ושאני אוהד ליברפול. שאלתי את מי הוא אוהד. התשובה היתה "מאנ יונייטד". שתקתי. בראשי ניהלתי שיחה דמיונית עם החברה לגבי כמה מהר ג'ורג' צריך לעזוב את הדירה. כמו בשיחה הדמיונית, גם במציאות, יותר מאוחר באותו יום, החברה לא השתכנעה. ג'ורג' נשאר, ויום למחרת המאנקס ניצחו אותנו בליגה. הוא התנהג למופת ולא התרברב. חשבתי שניצלתי, שנפלתי על אוהד פרווה. לא יכולתי לטעות יותר מזה.

כשנכנסו לדירה, לקחנו צבע שחור מיוחד שמתייבש להיות לוח (כזה שאפשר לכתוב עליו בגיר) וצבענו מלבן ענק במסדרון שבין הסלון למטבח. בוקר אחד, בדרך החוצה לבית הספר, גיליתי שמישהו כתב בענק על הלוח "מנצ'סטר יונייטד 8, לברפול 0".

חייכתי, תפסתי חתיכת גיר והוספתי 1 לפני ה-0 והלכתי לדרכי. כשחזרתי  אותו מישהו הוסיף עוד 0 ל-8. התוצאה עמדה עכשיו על 80:10 לורודים. הוספתי 0 למספר של ליברפול, אבל מהר מאוד החלטתי שזאת תגובה מאוד ילדותית מצידי להמשיך בדו קרב הזה ומחקתי את הכל.

במקום זה, ניגשתי למדפסת והדפסתי קריקטורה משעשעת של ויין רוני והאוזניים הגדולות שלו והדבקתי על הלוח. למחרת נוסף כיתוב מלמטה "ועדיין הוא נראה יותר טוב מג'רארד". כתבתי ליד זה: "אני מכיר רופא עיניים טוב, הוא יעזור לך".

אחר כך ג'ורג' הדביק ציור של ג'רארד וקישט אותו בשפם ספרדי ודמעות על כך ש"הוא מעולם לא יזכה באליפות". במטבח שנצבע באדום עלה פוסטר ענק שמזכיר "כאן זה אנפילד". בכך בעצם, מבחינתי לפחות, הסתיים שלב הגישושים.

ג'ורג' ואני עדיין ממשיכים לכתוב על הלוח. הוא מזכיר לי כמה אליפויות יש ליונייטד ואני מזכיר לו כמה פעמים זכינו באליפות אירופה. אני מדביק ציור של פרגוסון עם שופט שמציץ עם כרטיס אדום מכיס המקטורן, וג'ורג' מספק לי רשימה של כל המאמנים האחרונים מהמרסיסייד שכשלו בלהביא אליפות (תודה לאל שהוא לא זוכר את גרהאם סונס).

אבל מבחינתי הקרב עלה לשלב הבא. עוד לא שלפתי את התותחים הכבדים. ג'ורג' כבר קיבל איום שיום אחד הוא יחזור הביתה לגלות שכל החדר שלו מלא בשלטים של ליברפול.

הוא חושב שאני צוחק, אבל הסיבה היחידה שזה לא קרה עדיין היא כי אני מגיע לביקור מולדת של מספר ימים ולא יכול להשאיר אותו לבד בבית אחרי מעשה כזה. רק חסר לי לחזור הביתה ולגלות תמונות של סולשיאר מעל המיטה – מתכון בדוק לאין אונות לאוהדי ליברפול. בינתיים, אני עובד על התקנת מצלמה נסתרת בחדר הכביסה, כדי לצלם את הפרצוף של ג'ורג' כשהוא פותח את המייבש ומגלה שכל בגדיו נעלמו ובמקומם מונחת במכונה הגופיה של ג'רארד.

במלחמה הזאת כבר יש מנצח אחד. או יותר נכון מנצחת. אוהדת הסן אנטוניו ספרס שישנה לצידי לא יכלה להיות מאושרת יותר ממאבק האיתנים הזה. עד היום היא ידעה שהיא יכולה לצחוק על חיבתי ללייקרס ככל שרק חפצה נפשה, אבל ליברפול הוא קו אדום שהיא ידעה שאסור לה לחצות. עכשיו יש מישהו שעושה במקומה את העבודה.

רק פעם אחת, בעודי שוקד על ציון הרגליו המיניים של רוני, היא הסתכלה לי בעיניים וביקשה "רק אל תיסחף". הבטחתי לה שאין סיכוי שזה יקרה, הרי בסופו של דבר אני גבר בוגר, כמעט בן 30, תלמיד לתואר שני בעבודה סוציאלית באחד מבתי הספר הנחשבים בניו יורק – אם יש דבר אחד שאני יודע לעשות זה לקחת דברים בפרופרציות.

ועכשיו תסלחו לי, אבל אני צריך ללכת לשלם לתזמורת המריאצ'י שהגיעה לשיר לו מתחת לחלון את 'לעולם לא תצעדי לבד' (עם הדרן שמספר מה הם היו עושים לאוהדי יונייטד, אם רק היה להם כנפיים של דרור ותחת של עורב).

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

 ***

"דה באזר" בפייסבוק

צחוק מהחוק
אז מי באמת קונה אליפויות? / פוסט אורח מאת רז אדלר

31 Comments

עפר ויקסלבאום 27 באפריל 2012

:-)

matipool 27 באפריל 2012

מארק – נפלא .
תהיה חזק ותחזיק מעמד . אנחנו עוד נחזור לגדולה . ! YNWA

בני תבורי 27 באפריל 2012

ענק! קורע. איזה סיפור נפלא. מה הגובה של ג'ורג'?

בLINדר 27 באפריל 2012

1.82 לדעתי. גבוה ממני בס"מ או שניים…או שלוש

בLINדר 27 באפריל 2012

שלושה

בני תבורי 27 באפריל 2012

אז תזהר…

דביר 27 באפריל 2012

נפלא נפלא נפלא!!!!!!!!!!!!!!

פאקו 27 באפריל 2012

פוסט ענק! נקרעתי מצחוק.

פאקו 27 באפריל 2012

משהו במיוחד בשבילך (אתה יכול לשים לו את זה איפשהו):
http://www.youtube.com/watch?v=sXoCly_zMVs

בני תבורי 27 באפריל 2012

קטע ענק! קרלייל באמת אוהד ליברפול.

פאקו 27 באפריל 2012

אכן אכן, וזה לא הסרט היחיד בו הוא משחק אוהד ליברפול. הסרט הזה (51st state) הוא אחד הסרטים המצחיקים ביותר שיש, ואחד האהובים עליי.

בLINדר 27 באפריל 2012

מעולה!

אפריים 27 באפריל 2012

אדיר. ממש לא אכפת לי כמה מתוך זה מציאותי.

סימנטוב 27 באפריל 2012

מצחיק

אריאל גרייזס 27 באפריל 2012

מעולה!

עופר פרוסנר 27 באפריל 2012

אדיר בלינדר, פשוט מצויין.

אורי הברווז 27 באפריל 2012

אם אתם חושבים שהוא מגזים – הייתי אצלו בבית והכל נכון (פלוס בובה של רון ארטסט וג'ון סטוקטון)

ליאן 27 באפריל 2012

מארק כל הכבוד!!!! כתוב יפה ולעניין

קאז 27 באפריל 2012

אתה בא לראות את גמר הגביע ב 11th Street Bar ???

בLINדר 27 באפריל 2012

זה תלוי בכמה אופטימי אני אהיה באותו בוקר

רוני שטנאי 27 באפריל 2012

מצויין מרק ! תזמין אותו אולי למשחק טניס שולחן …

amitpros 28 באפריל 2012

מצוין
לא להתייאש
בסוף יהיה בסדר….

אמי 28 באפריל 2012

BIG like!!! ליברפול ולייקרס… כנראה שאני לא היחיד..

matipool 29 באפריל 2012

יותר טבעי ( וגם יש כאלו לא מעטים ) זה ליברפול והסלטיקס .

קורא אדוק 28 באפריל 2012

מעולה!

עוברים את דנבר okc והספרס ובגמר משתיקים את לברון ושות'

בLINדר 28 באפריל 2012

דאלאס תחכה לנו בסיבוב הבא וממפיס בגמר המערב

יבור 29 באפריל 2012

פוסט נהדר מארק.
גם אני הימרתי בבראקט שלי בהופס על דאלאס בסיבוב הראשון.
יש תחושה בלתי מוסברת כזו ש-OKC הם לא for real, ושלזקנים של דאלאס בוער להוכיח שהם לא אפסים כמו שעשו מהם.
ד"א, כל הבראקט עכשיו דפוק בגלל הברך (היותר דפוקה) של רוז.

ולגבי הניגרי – תלה תמונה של נבחרת קמרון – הוא בטח "ישמח"

דורפן 3 במאי 2012

נהדר

Comments closed