אם לא בכוח, עוד יותר בכוח (להתארח בוועדת הספורט)

.

.

.

.

.

.

.

פוסט מאת ד"ר שלומית גיא

בשבוע שעבר השתתפתי בישיבה של ועדת החינוך והספורט בנוגע להחלטות בתי הדין של כדורגל, בהקשר של ההורדה / דחיית ההורדה / החזרת הורדת הנקודות למכבי פתח-תקוה. הדיון לא עסק באופן ישיר בבתי הדין, אלא היה הזדמנות נוספת למטחי האשמות של כולם על כולם, בהקשר של האלימות בכדורגל הישראלי.

ישבו בוועדה חברי הכנסת אלכס מילר (ישראל ביתנו), שהוא גם יו"ר הועדה, ח"כ כרמל שאמה (ליכוד) וח"כ דב חנין (חד"ש). עוד השתתפו מנכ"ל ההתאחדות, ראשי ערים, בעלי ומנהלי קבוצות, נציגי האוהדים, נציג ארגון השחקנים ועוד. סדר הדיבור היה גם, בערך, סדר המשתתפים, כפי שפירטתי כאן.

לילה לפני הוועדה הכנתי מצגת בבית. כמי שחקרה איך נעלמה תופעת החוליגניזם באנגליה, נראה לי שיש לי מה לתרום. הישיבה התחילה ב-11:00 בבוקר ואמורה הייתה להסתיים ב-13:00. בערך בשתים עשרה ורבע התחלתי להבין שרשימת הדוברים עוד ארוכה, הזמן מתקצר, ואם לא אדבר בקרוב, ייתכן שעשיתי את כל הדרך מבאר שבע לחינם.

במהלך אותה שעה ורבע נאמרו הרבה דברים שהכעיסו אותי. ח"כ מילר, לדוגמא, סיפר שהוא ועמיתיו לכנסת ביקרו לפני כשבועיים ברוסיה, שם לקחו אותם למשחקי כדורגל. "אין אלימות במשחקי כדורגל ברוסיה", הוא סיפר לנו. "יש שם כל כך הרבה משטרה וכוחות ביטחון, שאוהדים מפחדים לנשום".

למה אוהדים צריכים לפחד לנשום במה שאמור להיות אירוע תרבות, לא כל כך ברור לי, אבל מנדנודי ההסכמה של חברי השולחן תהיתי אולי אני זאת שלא בסדר. אבל כשאיתמר צ'יזיק אמר: "צריך ליישם פה את המודל של אנגליה, כלומר – ענישה, ענישה, ענישה", כבר לא הצלחתי לשתוק ואמרתי לו שהוא טועה. שלא כך עשו באנגליה. מיד לאחריו קיבלתי את זכות הדיבור.

* המקל והגזר *

התחלתי מסיפור. כשהייתי קטנה היה לי ספר בבית, ובו סיפור על איכר קשה יום שמבקש להגיע מביתו בחווה לכיכר השוק המרכזית כדי למכור את תוצרת פרי האדמה שלו. לרשותו חמור זקן אחד. יום אחר יום עושה החמור את הדרך הקשה, צועד בשבילי עפר, סוחב על גבו תבואה רבה.

יום אחד התעייף החמור, ולא רצה להמשיך ללכת. עמד, רגליו נטועות עמוק באדמה. לקח האיכר את המקל, הכה בישבנו של החמור העקשן. מכאב המכה המשיך החמור מספר צעדים, ועצר. הכה האיכר שוב, שוב הלך החמור מספר צעדים, שוב נעצר. כך המשיכו, זה בשלו וזה בשלו, עד שהגיעו לבזאר וחזרה.

למחרת בבוקר התרגל החמור למכות, ונעמד עיקש מתמיד במקומו, מסרב לזוז. היכה האיכר חזק יותר, עד שכמעט גרם לפציעתה של החיה. שוב התקדם החמור מספר צעדים, ועצר, עד שהגיעו לבזאר. ביום השלישי לא עזרו כבר המכות הקשות, והאיכר נותר חסר אונים.

חשב וחשב מה לעשות. להכות אותו חזק יותר הוא לא יכול מבלי להסתכן בהריגת החיה, ואת זה כמובן אינו רוצה לעשות. לבסוף עלתה מחשבה בראשו: לקח המקל, קשר בסופו גזר, והחזיק כך שהגזר יישאר תמיד מספר צעדים לפני החמור. והחמור, מכיוון שכה רצה לטעום מהמתוק, המשיך ללכת וללכת, עד שהגיע לבזאר המרכזי, ואפילו הוא עצמו לא הרגיש שעשה זאת.

זה מה שקרה בכדורגל האנגלי. לאורך כל המאה העשרים היה הכדורגל באנגליה אלים ויצרי, אבל בשנות השבעים החלה תופעה חדשה להתפתח – החוליגניזם. החוליגנים היו צעירים, בעיקר לבנים בני מעמד הפועלים. הם התארגנו בקבוצות, הפגינו לאומנות, טריטוריאליות, גזענות, שתיה מוגזמת של אלכוהול ואלימות נגד המשטרה.

בשנת 1989, אחרי שורה של אסונות במגרשי כדורגל (אגב, לא בהכרח בהקשר של חוליגניזם), הוקמה ועדת טיילור, מתוך כוונה לשפר את הכדורגל האנגלי. ועדת טיילור היתה התשיעית מתוך ועדות חקירה. כל שמונה הועדות הקודמת נכשלו, מכיוון שהציעו בעיקר ענישה, משטרה והגבלות תנועה.

לאורך שנות השמונים היו פרושים 5000 שוטרים בכל סוף שבוע במגרשי הכדורגל, נעזרים בכלבים ובסוסים. היציעים היו מוקפים בגדרות תיל (בסטמפורד ברידג' היתה אפילו גדר חשמלית!), ולא בכדי נקראו היציעים "מכלאות" (pens).

הסיבה העיקרית לכך שדו"ח טיילור הצליח במקום בו נכשלו הוועדות האחרות, היא בזכות הצגתה של תפיסה מהפכנית: הכלה חברתית של האוהדים. במילותיו של הדו"ח:  "יש להתייחס אל האוהדים כאל צרכני תרבות, המגיעים ליהנות מפעילות פנאי תרבותית של שבת אחר הצהריים" .

כך טוען הדו"ח: "על אף שהאוהדים מוזמנים על ידי המועדונים ליהנות ממשחק, לרוב המתקנים גורמים להם בעיקר לסבל. האוהדים עומדים ביציעים החשופים לכל מזג אוויר, התנאים הבסיסיים, שיש לצפות להם ממקום בילוי לשעות הפנאי… מזוהמים. השירותים הציבוריים פרימיטיביים, אינם מתוחזקים ואינם קיימים בכמות מספקת. עובדה זו מורידה באופן אוטומטי סטנדרטים של התנהגות אצל האוהדים. השתנה מול הקיר וביציעים הפכה מחלה מדבקת ומבוצעת על ידי גברים שלא היו מתנהגים כך בשום מקום אחר". המרחק בין אדם שמפשיל מכניס בפרהסיה לאדם שהשליך אבן למגרש, לא רחוק.

כך גם הצעת החוק החדשה שהציע חבר הכנסת מילר. הרעיון לעצור מנהלתית אוהדים לפני משחק, כדי למנוע מהם להתפרע, הוא הצעת חוק מדירה ומדכאת, שמעודדת חוסר אמון במערכת, מסמנת אוהדים כעבריינים בפוטנציה, וסביר שתפעל כנבואה שמגשימה את עצמה. לא ייתכן שאוהדי כדורגל יישבו במעצר מנהלי יחד עם חשודים בטרור.

* האוהד הוא האורח *

המלצותיה של ועדת טיילור היו מכוונות אוהדים: יש לשפץ את האצטדיונים או לחילופין לבנות אצטדיונים חדשים. יציעים יותאמו בהדרגה לישיבה בלבד. כמות השוטרים תצומצם והם יוחלפו באנשי ביטחון אזרחים ללא מדים. ראוי שמפיקי האירוע ידאגו לתוכנית אמנותית על הדשא קודם למשחק. שירותים ציבוריים לשני המינים מוכרחים להיות מותקנים בכמות מספקת. מומלץ שהאוכל המוצע בחנויות יהיה מגוון, בריא והיגייני. פחי זבל צריכים להיות מותקנים במקומות רבים ככל האפשר. רצפה עשויה גומי תמנע החלקה ותסתיר לכלוך. לסיכום, המועדונים מזמינים את אוהדי הכדורגל לאירוע של שבת בצהריים. כיוון שכך, על המועדונים להתייחס אל האוהדים כאל אורחיהם.

יו"ר ועדת החינוך התרבות והספורט, אלכס מילר

בשלב הזה יו"ר הועדה עצר אותי. אולי דיברתי קצת יותר מדי. אולי התעצבן על הביקורת שהעברתי על החוק החדש. היו לי עוד הרבה דברים לומר, אבל לא התעקשתי. הנה חלק מהם:

לאור התנהגויות אלימות במגרש הכדורגל אנו מגיבים אינסטינקטיבית מהבטן, דורשים את הענישה המידית של העבריינים. אין ספק שלגבי שחקנים שהתנהגו באלימות – יש להעניש. אבל ענישה לא חייבת להיות סקילה בכיכר העיר. צריך ואפשר לבחור בענישה חיובית, כמו התנדבות בקהילה וקנסות שיועברו לפעילות קהילתית. בארצות הברית נהוג לשלוח אנשים אלימים לייעוץ ולסדנאות ניהול כעסים. הענישה בישראל, הדוגלת בהרחקה, לא תועיל אם לאחר מספר חודשים יחזור השחקן ויתפרע במגרש.

בנוסף, יש לזכור כי ענישה היא כלי מרתיע ולא כלי מחנך. לכן יש לעודד את כל קבוצות הליגה לקבל סדנאות בנושא ערכים. בנוסף, אפשר להדריך את המועדונים כיצד להפוך את שחקניהם לדמויות חיקוי על ידי קישור שלהם להתנהגויות תרבותיות. באנגליה לוקחים שחקנים כדי שינחו קורסים שמשודרים בטלוויזיה לילדים. זה לא דורש מאמץ מיוחד. כפי שפברגאס נרתם לספר לילדים האנגלים על עיר מולדתו, ברצלונה, יכולים שחקנים לספר על הקהילות מהם הגיעו, המנהגים בבית, שירים שהם מכירים, מקומות שביקרו בהם בעולם.

הפיכת השחקן למודל חיקוי פועלת בשני הכיוונים: ראשית, הוא מקבל לגיטימציה מהקהל שלו, שיחשוב פעמיים לפני שיקלל או יעליב או יפגע בו בכל  צורה. שנית, השחקן עצמו, לפני שיכנס למריבה, יחשוב על כל הילדים שרואים בו מודל חיקוי, וסביר שימנע מהתנהגות מבישה.

*

את הדברים האלה, כאמור, לא הספקתי להגיד. חצי שעה אחר כך הישיבה הסתיימה. ח"כ מילר סיכם ואמר שהוא מצפה לשינוי בחודש הקרוב. אם לא יגיע שינוי כזה, הזהיר, אנחנו, כלומר המשטרה, ניכנס בכל הכוח, ולא מעניין אותנו מה יהיו התגובות בעולם.

ברור לכל בר-דעת שהציפייה לשינוי התנהגות אמיתי ב-30 יום היא מגוחכת. באנגליה היו תופעות אלימות עד שנת 2000, כלומר 11 שנים לאחר יישום המסקנות. זה לא גרם לאף אחד להכניס שוטרים למגרשים ולחזור בו מהדרך.

דבר אחד נאמר בוועדה שגם לי לצאת מירושלים אופטימית. בשני האירועים האחרונים, זה שבפתח תקווה וזה שבלוד, עמדו האוהדים ביציעים ולא הצטרפו לאלימות. וזאת למרות שיכלו לעשות זאת בקלות, לאור העובדה שאין גדרות.

איכשהו נראה שמכל הפוליטיקה והאינטרסים, האוהדים הישראלים הם הגורם השפוי והרציונלי ביותר באזור. כוחם המתחזק בעקבות התפתחותם של ארגוני אוהדים יכול להפוך אותם לחוואי היצירתי שהוציא את החמור מעקשנותו והוביל אותו אל כיכר הכפר. זו אחריות גדולה, אבל גם סיכוי אמיתי לשינוי.

***

שלומית גיא ב"דה באזר"

"דה באזר" בפייסבוק

טקסט יבש
מדינה חסרת אחריות/ פוסט אורח מאת גבע גל

64 Comments

תומר חרוב 30 באפריל 2012

שלומית, פוסט ענק וחשוב.
זה פשוט מקומם שאלו האנשים שיושבים בועדות הללו, גועל נפש. מה שהכי מעצבן אותי שהאישיו בכלל לא צריך להיות האלימות. נכון שיש אלימות אבל היא פועל יוצא של השחיתות ושל התפיסה שהאוהד הוא חוליגן מטומטם שרק צריך לשלם כרטיס ולסתום את הפה.
באים אנשים ללא שום ידע, ללא שום הבנה של השטח, ללא הכרות עם מידע כמו שלך או אפילו רצון לספוג את המידע הזה ומחליטים החלטות שערוריתיות. זה ברור שזה יגמר בהכנסת שוטרים ובאלימות ממסדית ומה שעוד יותר מקומם זה שימחאו להם כפיים על זה, עד שתגיע התקרית הבאה.

שלומית 30 באפריל 2012

מסכימה איתך, תומר. ולכן לנו האוהדים יש תפקיד מאוד חשוב היום. אולי התפקיד הכי חשוב שהיה לאוהדים בישראל מעולם.

אלקו 30 באפריל 2012

שלומית, את אדם גדול. חבל שמקבלי ההחלטות לא מבינים עשירית ממה שאת מבינה בנושא שהם אמורים לנהל.
מה שהכי מפחיד אותי זה שההגיון העקום שלהם יוביל אותם למסקנה שאם יש אלימות על הדשא אז צריך להחזיר את השוטרים ליציעים.
למרבה האבסורד זה עוד יכול לקרות.
ומה שיותר מפחיד אפילו מזה זה משפטים כמו "ענישה, ענישה, ענישה!!!"
ומילה אחרונה על הצעת החוק של מילר, היא לא מדירה ומדכאת. היא פאשיזם טהור.

יריב 30 באפריל 2012

מה שהכי מפחיד אותי זה שהאנשים האלו מקבלים החלטות בכל נושא ואני לא רואה סיבה לחשוב שבדיונים בנושאים אחרים הם יותר רציניים. זה, כמובן, כבר דיון אחר.

matipool 30 באפריל 2012

זה בדיוק הדבר הראשון שחשבתי עליו כשסיימתי לקרוא את הפוסט .
פשוט מפחיד .

שלומית 30 באפריל 2012

מסכימה, לצערי. אבל אסור לאבד תקווה. אם נאפשר שזה יקרה בכדורגל, מה ימנע מהפאשיזם לחלחל למקומות אחרים?

אלקו 30 באפריל 2012

את כמובן צודקת, אבל אני חושש שלמקומות אחרים הוא כבר חילחל עמוק יותר.

אלון זנדר 30 באפריל 2012

סליחה על האריכות!
לפני הכל, הבהרה לקורא א. מילר: ברוסיה יש ה-מ-ו-ן אלימות סביב הכדורגל. יש בעיות גזענות באצטדיונים ומחוצה להם, בעיה של כנופיות חוליגנים, ועוד הרבה. מה שיש מעבר לכך זוהי משטרה קשוחה אך מושחתת, והרבה מאד השתקה וכיסוי תחת.
בגרמניה פועלים בשני מישורים לסיום החוליגניות. שניהם דורשים השקעה, אבל יש להם יתרונות גם על השיטה האנגלית. מישור אחד הוא הענישה – מעבר לדין האזרחי, יש ענישה מרכזית המתבטאת בהרחקה ממגרשי כדורגל. זה יכול להיות מגרש ספציפי, או נכון לכלל המדינה. זה יכול להיות לחודש, ויכול להיות לכל החיים. יש בית דין, יש תקדימים ויאללה.
שלושה יתרונות לענישה הזו – פשטות יחסית (צריך רק לגלות את האדם בעזרת המצלמות ועדויות), הרחקת הגורם המפריע מהמגרשים ובכך הקטנת הסיכון, וההרתעה. חוליגן, ולא משנה אם הוא הולך למגרשים מתוך אהדה או סיבה אחרת, ירצה חהמשיך להגיע לאצטדיון כמדי שבוע. לקחת ממנו את זה זה עונש מכאיב ומפחיד.
המישור השני הוא פעילות חברתית-סוציאלית. גופי אוהדים, שגם הם מעוניינים בשקט יחסי, וגרומי קישור במועדונים עובדים ביחד כדי לפתח אסטרטגיה ופרוייקטים למניעת חוליגניות ורעותיה החולות.
במועדונים פועלים עובדם סוציאליים מנוסים, מרכזי פרוייקטים ועוד. בין השאר מדובר בפעילות חברתית במרכזי מצוקה, בפעילות והסברה מונעת, ובמיסגור מחדש של התופעה. הקמפיינים מסבירים לאוהדים שהם בעצם תמיד היו ליברלים, סובלניים, מתעבי אלימות ואפליה. וזה עובד יופי, ויוצר אפילו גאוות יחידה. באווירה כזו מאד קשה לחוליגן לפעול – ואם הוא מנסה, הוא מיד מוקף בבריונים מאיימים הגאים על סובלנותם שמסייעים לו באדיבות ליפול לרגלי הסדרנים. שמצידם מעבירים אותו לכוחות הביטחון. (כמובן שיש פה צורך בשינוי תקנונים של האצטדיונים ופעילות המועדונים, אבל זו לא בעיה אמיתית).

היתרונות מול השיטה האנגלית הם שניים: שמירה על אווירה של כדורגל, התלהבות והמשך מסורות ותיקות, כולל יציעי עמידה. יתרון שני הוא שבדיוק אין מתייחסים לאוהד כאל לקוח או חס וחלילה כאל אורח. יחס כזה היה גורם מהומות של ממש בגרמניה. האוהד הוא לא אורח, הוא בעל המקום. זה שלו, והוא גאה בכך. השחקנים משחקים עבורו, והוא בתמורה תומך בהם בכל ליבו. הוא לא בא למופע!
הביקורת על המיסחור הזה והיחס המדובר לאוהד גורמים היום להרבה התמרמרות באנגליה, לפחות על פי מה שאני שומע משם. מה שגם מתבטא במחירי כרטיסים מופרכים (ראי גם הפוסט שלי מהיום).
יכול להיות שבישראל צריך שיטה אחרת, או שילוב של שיטות. ברור שאת המתקנים צריך להעלות בכמה דרגות, למשל. אבל בעיית האלימות במגרשים היא א. מראה של בעיית אלימות ורמת עצבנות קשה גם מחוץ למגרשים, וב. תגובה על זלזול מוחלט באוהד הישראלי כמטומטם שאפשר למכור לו הכל.

רן אלתר 30 באפריל 2012

כיוון שלא הכרתי את השיטה הגרמנית, אני מודה לך על שהסבת את תשומת ליבי אליה! זו שיטה שנשמעת כאילו ניתן ללמוד ממנה פה בישראל. אני מרגיש שהשיטה שנדרשת בישראל היא משולבת, השיטה האנגלית תשרת בעיקר את המתקנים הנוראיים פה בארץ(ואני לא מרבה להסתובב בהם…) הגרמנית תשרת את הממשל עם הענישה שקיימת בה, את האוהדים כי היא תשמר את הלוויין והריגוש מהמשחק, אבל בעיקר צריך לאמץ יותר ויותר את המודל הכללי שיש בגרמניה(בעיקר) וזה לתת לאוהדים אפשרות להוות גורם יותר משמעותי בקבוצות. זה יכול לעשות רק טוב לדעתי – על אף שיש גם מכך הסתייגויות…
בכל מקרה, יש תקווה לענף בארץ. רק צריך שהאנשים הנכונים ידריכו אותנו לכיוונה!

שלומית 30 באפריל 2012

אלון, אני בעד לנסות ולאמץ בישראל כל שיטה שעובדת.
אני לא כל כך מסכימה איתך לגבי מחירי הכרטיסים, אבל זה נושא לדיון אחר. לענייננו- מודלים לא חסרים, רק צריך למצוא את האנשים האמיצים שייאמצו אותם. חשובה גם ההתמדה. בארץ ניסו לאמץ את המודל האנגלי (החוק למניעת אלימות של אבו וילן ותירוש, 2008) אבל אחרי שנתיים החליט שהוא כשל. לא ייתכן שהאיום על הכנסת שוטרים ירחף כל הזמן באוויר שכן, אנו חוזרים לאותה נקודה: האוהדים הם עבריינים בפוטנציאל והשוטרים מחכים מעבר לפינה כדי לעצור אותם.

IDO 30 באפריל 2012

טקסט מבאס , אבל הוא גרם לי לחשוב שהעתיד לא צריך לבוא מהלייצנים ששלומית מתארת.
אם יזוז משהו זה רק אם בן אדם פרטי ייקח את זה על עצמו. דהיינו ליגה סגורה במודל אמריקאי שיאגד בתוכו את הקבוצות המובילות, אולי בתוך כמה שנים אחרי שההתאחדות תתייבש אז זה יקבל הכרה ממסדית והחזרה לאירופה תגיע.

נכון לעכשיו הכדורגל הישראלי בידיים חולות. וזה מבאס.
אבל היי לפחות הזמינו את שלומית לוועדה….

אריק 30 באפריל 2012

הכדורגל בידיים חולות? עוד רגע האלכס מילר הזה ושכמותו יחליטו אם לתקוף באירן… אתה חושב שועדות התקציב למשל מתנהלות אחרת? הלוואי וזה היה רק בכדורגל כי כדורגל (ישראלי) זה אחרי הכל רק כדורגל (ישראלי).

שלומית 30 באפריל 2012

IDO, לא רוצה לבאס אותך עוד יותר: הם לא הזמינו אותי, הלכתי על דעת עצמי. עם זאת, אני חושבת שכל משבר הוא הזדמנות והמשבר הנוכחי הוא ההזדמנות של האנשים הטובים, שבמשך שנים עובדים בשקט, ביציעי האוהדים, במחלקות הילדים ובבתי הספר, להתרומם ולהגיד: יש תקווה. ולמזלנו, יש הרבה אנשים כאלה. הם האלטרנטיבה.

הגולנצ'יק 30 באפריל 2012

WELL SAID,
פוסט יפה, תמיד מעניין לשמוע על איך משפרים את הכדורגל (גם אם זה רק במקומות רחוקים מאיתנו, פיזית ומבחינת התפיסה) ואני מתכוון גם לפוסט של ד"ר שלומית גיא וגם לתגובה של אלון.
את הספר "אימפריה" (גם הוא של שלומית גיא על הכדורגל האנגלי) קיבלתי ליומהולדת, את רוב הפוסטים פה באתר אני קורא (מלבד אלה על הNBA שהוא ממני והלאה) ואז, בטעות, אני מתחיל להיות אופטימי. אבל זה בסדר אז מגיעה ועדה בכנסת ומודיעה "ענישה ענישה ענישה !" והפתרון היחיד שהיא מציעה זה משטרה ביציעים ומעצר מנהלי.

ככה זה בכל הדמוקרטיות ? המומחים יושבים באקדמיה ובאינטרנט ומקבלי ההחלטות רחוקים מהם מרחק מזרח ממערב ? הלוואי שהייתה כזו הפרדה גם בין ההתאחדות לבתי הדין שלה…..

כסיפוביץ 30 באפריל 2012

פוסט מעצבן, מרגיז וגורם לי לתלוש שערות מהקרחת.
אני ממש נגד אלימות אבל פשוט בא לי להיכנס לישיבות האלו של הכלומניקים הרדודים הללו ולתת להם ענישה ענישה ענישה על הכלום שהם מייצרים.
חבל שאת מבזה את עצמך בניסיון להשמיע את קולך אצל הנבזים האלו.

אוף…כל כך מרגיז.
וראו את תגובת אריק מעלי עד כמה זה גם מפחיד

אזי 30 באפריל 2012

הכי עצוב שיושב הראש בועדת החינוך חודש שרק ענישה יכולה לחנך.
למרות שאני באמת חושב שהענישה וההרתעה בארץ הם בדיחה.
צריך להיות פה שילוב של יחס יותר טוב לאוהד, ובמקביל הפעלת ענישה, לא רק במגרשי הכדורגל אלא בכל תחום בארץ.
תנועה, אלימות וכו..

במקביל אני חושב, שכל עובד בכיר במוסד ציבורי (ח"כים, מזכירות ההתאחדות וכו'), שמרים את הקול שלו, מקלל, או מתנהג באלימות במהלך עבודתו – צריך להיות מפוטר באותו הרגע!
ענישה, ענישה, ענישה!
רק כח הם מבינים שם… :)

בני תבורי 12 בדצמבר 2012

אזי,
מה אתה רוצה ממנו, זה החינוך שהוא קיבל…

ניינר 30 באפריל 2012

אם אידיוט כלומניק ואפס מאופס כמו אלכס מילר הוא יו"ר הועדה, למה מישהו בכלל חושב שייצא ממנה משהו חיובי?

כסיפוביץ 30 באפריל 2012

כפי שכתבתי גם אצל אלפסי קודם כל צריכה להיות ענישה תואמת בכנסת.
כל קללה, הפרעה לדיון תרבותי וכינויים בשמות גנאי תגרור ענישה כבדה על החלאות שם.
אם חברת כנסת מרשה לעצמה לשפוך מים בדיון, היא צריכה להיכנס לכלא ל 3 חודשים לפחות עם שלילת פנסיה וחיי מותרות על חשבון הציבור.

קודם כל שידאגו לטהר את עצמם ואח"כ שינסו לדאוג לנו.

אזי 30 באפריל 2012

ואז, בע"ה, לא ישאר אף אחד בכנסת..
אולי פרס, דב חנין ואביגדור ליברמן (מי יכול להכניס אותו לכלא??)

היה לי פעם ויכוח עם חבר, שהוא אופטימיסט מושבע ואני ריאליסט מושבע, והסברתי לו שבחיים לא תהיה פה הנהגה יותר טובה, כי אנשים טובים הם לא פופוליסטיים מספיק כדי לגרום לאנשים להצביע להם.

בגלל זה מהפיכות, כמו במצריים לדוגמה, לא באמת ישנו כלום. כי שוב ישתלטו על השלטון הבהמות שיצליחו לגרום להמון המשולהב להתאהב בו.

כסיפוביץ 30 באפריל 2012

מזכיר לי גם דיון על שחיתות בארץ ובמקומות אחרים.
פוליטיקאים מושחתים יש בכל מקום.
אבל אם כבר מושחתים אז לפחות בסטייל…

שלומית 30 באפריל 2012

אני זוכרת שיעור אזרחות כשהייתי צעירה. המורה לימדה אותנו שבמשטר דמוקרטי לכל אדם יש זכות לבחור את המנהיגים שלו ויש לא זכות להיבחר בעצמו. ואני זוכרת שאמרתילעצמי: זה לא יכול להיות. אם לכל אדם יש זכות להיבחר, אז מדוע אבא שלי, לשם דוגמא, לא מתמודד לראשות הממשלה? הוא דווקא אחלה אבא…
מה שאני מנסה להגיד הוא שלדעתי האנשים הטובים, האיכפתיים, שמגיעים מאהבה, יכולים וצריכים למלא תפקידים פוליטיים וחברתיים, שישנו את החברה בישראל. לא חסרים אנשים כאלה. אז למה בעצם אנחנו לא קמים?

אפריים 30 באפריל 2012

ראיתי את הדיון בטלוויזיה והתביישתי.
ההתנהגות של מילר כלפייך, מי שניסתה לתת זווית שונה, הייתה פשוט מגעילה ואני יודע שרבים נוספים חושבים כמוני (במצב בכדורגל המדאיג יש לא מעט "חוליגנים" שרואים דיונים מהכנסת, תיאטרון האבסורד).
קראתי לא מזמן את הספר שלך ואני יכול רק לשלוח את מי שעוד לא עשה זאת לחנות הספרים. יופי של ספר ואני מסכים עם האמירה שלך בסופו.
אם לא יתחילו להתייחס לאוהדים כמו בני-אדם מתורבתים הם לא יתנהגו כמו בני-אדם מתורבתים. בהקשר הישראלי- מי שמוכר גרעינים ולא שם פחים, שלא יתפלא שכולם מפצחים על הרצפה.
לצערי, כנראה שאנחנן בכיוון ההפוך.

שלומית 30 באפריל 2012

אפריים, תודה על המילים החמות. מאוד מחמם את הלב.

ניתאי 30 באפריל 2012

עכשיו בגלי צה"ל

ניתאי 30 באפריל 2012

נשמע שהתוכנית בגל"צ הייתה כמו הישיבה. חצי שעה מעלים כל מיני חבר'ה שכל מה שהם אומרים זה הרתעה הרתעה הרתעה, ואז רבע שעה של הסבר מה אפשר עוד לעשות. כלום לא ישתנה.

צור שפי 30 באפריל 2012

כל האלכס מילרים לסוגיהם הם, אהמממ, נבחרינו. הבעיה כמובן נעוצה בשיטה שבה אתה לא בוחר פרלמנטרים אלא מפלגות אבל אנחנו לא יכולים לנקות את עצמנו מאשמה לגמרי כי אנחנו לא מענישים אותם בבחירות (תוך התגוננות, לא בלתי נכונה, שקוזי פאן טוטי).

מה שעושים בגרמניה, על פי ההסבר של זנדר, פשוט מעורר קנאה.

יריב 30 באפריל 2012

מדבריך עולה כאילו בשיטה בה בוחרים פרלמנטרים ולא מפלגות המצב עדיף, ואני כלל לא בטוח בנוגע לזה. הבעיה נעוצה בחוסר מעורבות פוליטית של רוב גדול של האזרחים. אם שיעור המעורבים בבחירות הפנימיות במפלגות מבין המצביעים להן היה כמה עשרות אחוזים, ואם לאנשים היתה התנגדות להתנהגות כזו היית רואה איך היא נעלמת.

שלומית 30 באפריל 2012

מסכימה עם יריב. אולי הדרך לשנות את הכדורגל היא לשנות את מאזן הכוחות בפוליטיקה.

צור שפי 2 במאי 2012

יריב – סליחה על האיחור. אני לא מסכים. הבחירות הפנימיות ברוב המפלגות ואצל רוב המועמדים הן מסחרה, ניצול עקרונות דמוקרטיים תוך ריקונם מתוכן, לעתים קרובות הן נשלטות על ידי קבלני קולות המחתימים חמולות ומקורבים על טפסים, אלה אנשים שמתפקדים ומצביעים בפריימריס למפלגות שלעולם לא יצביעו עבורן בבחירות. לעומת זאת בבחירות אישיות על פי אזורי בחירה אתה מצביע לפרלמנטר "שלך" שצריך לעבוד כדי שאתה תהיה מרוצה כי אם לא, אתה לא תצביע עבורו בפעם הבאה. זו לא שיטה נטולת פגמים אבל היא הרבה יותר טובה מהמצב הנוכחי שבו מרבית הפרלמנטרים מחוייבים רק "כלפי מעלה" (מנגנונים, ראיסים, טייקונים, לוביסטים) ולא לבוחרים שלהם.

דורפן 30 באפריל 2012

שלומית – פוסט מעולה. רציתי לכתוב תגובה ארוכה על הכיבוש ומי מבין בעקבותיו רק כוח. אבל שכל אחד יסיק את מסקנותיו.

מאשקה 30 באפריל 2012

שלומית פוסט נפלא ומאלף.
בדיוק לפני שנה בחופשתי באיים המלדיבים קראתי את הספר שלך "אימפריה", על מיגור האלימות באנגליה. דווקא במקום השלו הזה.
מי שלא קרא את הספר הזה אני ממליצה עליו בחום, וגם אולי לשלוח אותו לחברי הועדה בכנסת שלא נתנו לך לדבר.
אמש במשחק הכדורסל במלחה מול חולון, במחצית המשחק הייתה תגרה בין אוהדי חולון לאוהדי הפועל ירושלים. באו כוחות אבטחה גדולים וביד חזקה וזרוע נטויה תרתי משמע סילקו את אוהדי חולון שגרמו למהומה, אח"כ נודע לי שחלק מאוהדי חולון נעצרו.
מה שיותר הדאיג אותי, שאחרי אותה תקרית ראיתי באולם מלחה שוטרי יס"מ עם כל הציוד והארסנל שלהם, ( אלות וכו' ) כאילו אנחנו איזה עברינים.
כמו שכתב דורפן מעלי, כוח מביא רק יותר כוח בכל מגזרי החיים שלנו.
מה יהיה בהמשך סדרת המשחקים בין חולון לירושלים? אני יודעת שמה שאני חושבת ומפחדת לומר כאן מפחיד מאוד.
אני לא מתכוונת מי ינצח בסדרה, כוונתי לרמת האלימות במשחק הבא בחולון, ואחריו במלחה וחוזר חלילה.
את מלכה שלומית, הלוואי שירבו אנשים כמוך בידע שלהם והפתרון שלהם לאלימות בספורט.

שלומית 30 באפריל 2012

את יודעת, מאשקה, זה מצחיק. הבאתי איתי שני עותקים של הספרים כדי לתת לחברי הועדה, אבל ברגע שהישיבה הסתיימה הם נעלמו כל כך מהר, שלא היה לי למי לתת את הספרים. קצת עצוב.

פולדש 1 במאי 2012

האנדר-סטייטמנט של השנה.

אנונימוס 30 באפריל 2012

והיום קראתי שכמה אוהדי חולון הורחקו מהמגרשים לשנתיים בעקבות התקרית הזאת.
אין לי מושג מה היה שם, אבל אני די בטוח שלא ביררו תוך כמה שעות מה היה שם ברמה כזאת שכבר יודעים שהם ראויים להרחקה של שנתיים.
גם זו חלק משגעון המערכות פה, והדחקה של טיפול אמיתי בניכור המוחלט בין אנשי הממסד לאוהדים

יואב בורוביץ' 30 באפריל 2012

שלומית- אחלה פוסט.
אני לא מבין מדוע אף אחד לא חושב לאמץ את המודל האמריקאי- איסור כמעט מוחלט של קללות ובוודאי של אלימות פיזית מכל צורה באצטדיון או מחוצה לו.
את האכיפה לא עושה המשטרה אלא סדרנים שיש להם סמכות להעיף מהאצטדיון או לעקב אוהדים לחקירה (עד שמגיעים שוטרים). אף אחד לא מעז להתעסק אתם.
אני לא חושב שהרשויות כאן רוצות לאכוף משהו. עובדה שהגזענות מחוץ לחוק ולמרות אלפי קללות גזעניות אף אחד לא נעצר עד היום. אז אני לא מאמין להם שהם באמת רוצים לשנות משהו. כולם עושים לעצמם יחסי ציבור, לא הרבה מעבר.
כדי לשנות צריך לתת לסדרנים סמכות לעקב לחקירה ובעיקר להרחיק מהאצטדיון. המשחק הוא אירוע שמפיקה הקבוצה ולכן יש לה זכות לדרוש אלו כללים שבא לה. אני יודע שזה יישמע לרובכם גרוע ולא צודק, אבל אם הפועל תל אביב היא מפיקת האירוע אז מותר לה לדרוש שלא יהיו שלטים נגד ההנהלה.

אם רוצים לשנות את התקנה הזו, ואולי יש צורך בכך, אז ההתאחדות צריכה להחליט שחוקי להכניס שלטים מסוימים (אבל אז יהיה קשה להחליט מה פוגעני ולא ראוי ומה כן. אבל ברור כי המצב כפי שהוא היום לא יכול להימשך. שאין שום חוק. שהכל פרוץ. שפעם מותר להכניס שלטים מסוימים ופעם אסור. בלי שום דרך מסודרת).

אבל עכשיו לנקודה חשובה יותר בנוגע להתנהגות קהל בתוך האצטדיון. אם קבוצה היא מפיקת האירוע אז היא צריכה להיות אחראית למעשים אלימים שנעשו בתוכו. לכן לקבוצה יש סמכות להעיף את מי שהיא רוצה מתוך האצטדיון או לדרוש את אי הכנסתו של מי שהיא רוצה.
זה אירוע שהיא מפיקה והיא אחראית לכל השלכותיו!

אני משוכנע שזה לא נראה לרבים מכם אך מה האלטרנטיבה? מי תפיק את האירוע אם לא הקבוצה? ההתאחדות? המשטרה?

בגדול אני לא חושב שאלימות פיזית היא בעיה קשה בכדורגל שלנו. היא לא מתרחשת יותר מדי למרות כל התקריות האחרונות שנותנות תמונה קצת מעוותת. כבר כתבתי שבעיני האלימות המילולית היא בהמית ואיומה כשלעצמה וחייבים להילחם בה ולמגר אותה כמעט בכל מחיר.

כמובן שלכדורגל שלנו יש הרבה בעיות מעבר לאלימות המילולית וחשובות ממנו. ראשית, הרמה. כל עוד זו תהיה הרמה- אז מעט אנשים יגיעו לכדורגל. זה נשמע טריוויאלי ולא קשור, אבל זה מאוד קשור. הרמה מוכרחה להשתפר אם הכדורגל הישראלי רוצה שתהיה לו תוחלת מעבר לאיזטוריה שלעברה הוא שוקע.
כדי שתהיה רמה צריך שההתאחדות תחוקק חוקים נוקשים של השקעה במחלקות נוער כחלק די מהותי מהתקציב של המועדון. כמובן שהמציאות מאוד רחוקה מזה וכיום בנטל נושאים כמעט רק ההורים- שילדיהם לא מקבלים באמת תנאים של חממת טיפוח כשרון.
לאחר מכן ההתאחדות צריכה להחליט שכל קבוצה חייבת לשתף לפחות 2-3 שחקנים מתחת לגיל 19 בהרכב בכל רגע נתון. אנשים אוהבים לראות צעירים. זה מרתק. ובלי קידום צעירים גם לא תהיה תוחלת של איכות לכדורגל שלנו.
כמובן שההתאחדות גם חייבת להחליט שיהיו נציגי אוהדים בדירקטוריון של כל קבוצה. ושיהיה דירקטוריון! ולא כמו היום שכמעט כל קבוצה מתנהלת כמו דיקטטורה.
צריך גם להחליט על מחירי כרטיסים זולים בהרבה, כרטיסי ילדים ונוער בכל זמן, ועוד פעולות למען שיפור חווית הצפיה במגרשים (מסך בכל אצטדיון שיראה שידורים חוזרים, כמו באמריקה ובמקומת מסוימים באירופה. כיום אפילו לעיתונאים אין אפשרות לראות שידורים חוזרים של משחקים שהם משדרים. פארסה!)
הבעיה היא שהדרישות שלי הן דרמטיות. חייבים לדרוש וליישם אחת אחת. אסור כמעט לוותר על אף אחת. ואני לא רואה אף גוף מסודר שדורש מספיק דברים חשובים. היוצאים מן הכלל הם ארגון היציע, שיש להם דרישות מעולות אך היציע לדעתי חייב להוליך מהלך של חרם כלל-ארצי.
האוהדים חייבים לנסח מסמך דרישות ועד שהוא אינו מיושם (בחלקו הגדול אם לא בכולו) עליהם פשוט לא לבוא למשחקי הכדורגל. כפי שכתבתי בתחילה, חלק מהשינויים צריך לדרוש מהאוהדים עצמם (קללות, גזענות וכו').
אבל אם אוהדי הכדורגל לא יתאחדו ולא ישבתו ויחרימו אז אני לא רואה סיכוי שדברים דרמטיים כאן ישתנו.

דודו 30 באפריל 2012

מבעס. בעיקר כי אין שום דבר חדש.

אי שם לפני כמה שנים יצא לי להיות בדיונים של הועדה הקודמת (ההיא של וילן), אנחנו האוהדים ניסנו להסביר כמה אבסורדי הוא המצב בארץ (תתחילו מהשאלה לאיזה אצטדיוןן מותר להכניס דגלי חכות, תמצאו את עצמכם מחלקים את המשטרה למחוזות ונפות, מי יכול היה לנחש שר"ג ובלומפילד זה 2 מחוזות שונים עם חוקים שונים? ) , כמה הבעיה היא פחות האלימות בנגרש עצמו ויותר מה שקורה מחוץ לאצטדיונים ובעיקר אחרי המשחקים,כמה היסמניקים עסוקים בלתפוס מדליקי אבוקות וכו. המסקנות שלהם היו שצריך עוד כח לשוטרים שיוכלו לזרוק מאצטדיונים אוהדים סתם ככה.

אי אפשר היה שלא להתרשם שמדובר בפרלמנטרים שאין להם שמץ מה זה מרגיש לעמוד עם ילד בדוחק של כניסה ליציע או לנסות למצוא כרטיס נוער בתור קהל חוץ במשחק נגד מכבי פ"ת, שלא לדבר על להוביל לכזה אירוע 3 אוטובוסים עם 100 כאלו שראו את הקופאי מחייך את החיוך של המאנייק ואומר "אין כרטיסים. תקנה בוגר".

לא ממש עניין אותם אז, לא מעניין אותם היום.
הם בעניין לחנך את ההמון הפרוע.

לכו תסבירו להם שהכדורגל שלנו נראה מעפן, משווק מעפן ומצולם בערך כמו הליגה האלבנית ומשוחק בשעות שאף הורה שפוי לא ייקח את הילד שלו.
כשזה המצב נשארים רק ההארד קור והם בעיקר מתוסכלים מכל מה שעברו.

הופמן 30 באפריל 2012

פוסט מאלף ומרתק.

מנקסון 30 באפריל 2012

איפה ניתן לרכוש את הספר "אימפריה" ?

עפר ויקסלבאום 30 באפריל 2012

בחנות הספרים של שלום עליכם, מתחת ליציע המזרחי, בטדי

שלומית 30 באפריל 2012

מנקסון, אפשר לרכוש אותו כאן והוא יישלח לביתך: http://shlomitguy.co.il/?page_id=672

עפר, לייק גדול :)

MOBY 30 באפריל 2012

אחלה פוסט.
אבל לדעתי הרכבת עזבה את התחנה.
1. האלימות שעלתה כיום בארץ היא לא של האוהדים. והאיצטדיון בפ"ת הוא מהמשובחים של ארצנו. ולא הייתה צפיפות והאוהדים אינה הבעיה….(הם אינם)
כאשר אף בעל עסק כבר לא מכבד את עצמו ואת עיסוקו מה לנו כי נלין?
סבי היה פועל ייצור במפעלי הזיקוק בחיפה. הוא היה גאה בעבודתו ועבודתו איפשרה לו לפרנס את ביתו ואת ילדיו ולהקנות להם חינוך וערכים. שחקן כדורגל ומאמן כדורגל שבועטנוגחמאגרף את ראשו של שחקן אחר צריך לאבד את הרשיון שלו ולתמיד.
2. כאשר אין שופטים בישראל (וזה לא משנה באיזה בית המשפט) כאשר הענישה היא שלא ע"י חוקים ברורים ומסודרים וכל פרוטקציונר מקבל הקלה (ושוב זה לא משנה איזה בית דין זה) יש בעיה שורשית יותר.
וכן מילר אדיוט, אבל מי שלא קם (או קפץ מארצות ניכר) על מנת להצביע למי שנכון להצביע לדעתו נותן למילרים את הכוח.
אז לכו התפקדו למפלגה, או לפחות תזיזו את התחת מהמשחק של … נגד… ותצביעו בבחירות. כל קול שינתן לאדם טוב לדעתכם יוריד מכוחו של הרע לדעתכם. ואין קיזוזים.

י גלילי 30 באפריל 2012

אחלה פוסט שלומית. ידעתי למה אסור לעלות לי-ם..(-;
יש לי הרבה מה לומר בעניין ואולי אכתוב משהו בעיתון,
י

שלומית 30 באפריל 2012

חברים, אני מתנצלת שאני מצטרפת לדיון באיחור עקב עבודה. תודה על המילים החמות ואני מקווה שהפוסט לא גרם לייאוש. אני באמת מאמינה שיש הרבה לעשות וגם שבכוחנו לשנות. בשטח עובדים כבר כמה שנים הרבה ארגונים ועמותות, שפועלים מלמטה, מכיוון האוהדים, מחלקות הנוער והמועדונים. אם ארגונים אלה יקבלו תמיכה ממסדית הם יוכלו לתת את הטון בשנים הבאות ולשנות את המשחק. זה גם בידיים שלנו ואסור לנו לוותר על המשחק שלנו.

תומר שור ליבפלד 30 באפריל 2012

אני לא מבין את הכעס על אנשי ליברמן – מי שמצביע ליברמן חושב שכל בעיה תפתר בכוח או בעוד יותר כוח. למה שהם לא יישמו את גישתם לגבי ההתנהלות הבנ"ל לשאר אורחות החיים? העמדות שהוא הציג מהוות עקביות במהותה. נסו את אנשי ליברמן במשרד החינוך – ותראו איזה יופי של דעות….

מאשקה 1 במאי 2012

מתוך אתר קומץ חולון מאמש והיום

http://gate3.ios.st/Front/Newsnet/reports.asp?reportId=212249 אין לי יותר מילים

אפריים 1 במאי 2012

זה פשוט מגעיל.

איתן מקטמון 3 במאי 2012

הם החליפו את הלינק:
http://gate3.ios.st/Front/Newsnet/reports.asp?reportId=289867

ויכסלפיש 1 במאי 2012

"גל האלימות" מורכב בעיקר מאלימות של עסקנים ומקורבים בתוך המגרש ופחות מאוהדים מחוצה לו. התקשורת עסוקה בשטויות במקום לחשוף את הפרצופים שמושכים בחוטים ואת האינטרסים שלהם. רק חרם אוהדים יעזור, ואז מחירי הכרטיסים יירדו באופן חד

ברק 2 במאי 2012

נכון מאוד.
לצערי עשיתם פה מיש-מש. שני מקרי האלימות שגרמו לזימון הדיון נבעו בראש וראשונה מכך שעסקני הכדורגל הם תת-רמה. המיאוס העונה הוא פחות מהאלימות ויותר מזה שהתחושה שמי שמתמודד עמה מונע מאינטרסים לא טהורים.

לגבי אלימות אוהדים – בארץ המאפיין הייחודי שלה הוא שהיא מונעת ע"י בני נוער, לפחות בבית"ר (ההתקהלות במלחה והמכות בשירותים), חיפה (יציע ג') והפועל (יציעים 4-5). יש דרכים לשנות התנהגות של בני נוער, אבל לא נראה לי שהמודל הגרמני תופס במקרה הזה. האנגלי לא מכוון – אבל אולי יפגע

פנדלוביץ 2 במאי 2012

מה הקשר בין מחיר הכרטיס לאלימות?

האלימות של אוהדי הפועל בדרבי – גם של עסקנים?

אדם בן דוד 2 במאי 2012

תודה על הפוסט. כבוד על האוטימיות. השארת אותי מיואש. כולם- כל האוהדים השפוים הכוונה, יודעים את העובדות- כולם יודעים ששוטרים ביציע=הרבה יותר אלימות. אבל את חברי הוועדה מעניין הרבה יותר ששמם יופיע בעיתון מאשר למצוא פיתרון- בטח כזה שדורש אורך רוח.

אדם בן דוד 2 במאי 2012

*אופטימיות

פנדלוביץ 2 במאי 2012

נדמה לי שהתמונה שאת מציירת ד"ר גיא – פשטנית מעט. דו"ח טיילור אמנם המליץ על רוויזיה בתנאי המגרשים, אבל דו"ח טיילור לא בא בעקבות אלימות. הוא בא בעקבות אסון הילסבורו.

תוצר לוואי של המלצות לורד טיילור לשיפור המגרשים היה עליה משמעותית במחירי הכרטיסים שהובילה בין היתר להעלמות של קבוצות חוליגנים מהיציעים, אבל להציג את זה כפתרון לאלימות באנגליה זה לא נכון.

באנגליה יש שיפוט מהיר בבית דין פלילי למתפרעים במגרשי כדורגל. יש הרחקה של אוהדים מתפרעים ממגרשים לתקופות זמן ארוכות. יש מצלמות לזהוי מתפרעים והעמדתם לדין. במקומות מסויימים בוטלו קווי רכבות בזמן משחקים. נאסר על מכירת אלכוהול. על חוליגנים ידועים נאסר ללוות את נבחרת אנגליה לחו"ל.

ועם כל זאת, עדיין יש קרבות אוהדים, לא אחת מאורגנים מראש, מחוץ לאיצטדיונים לפני ואחרי משחקים ויש נוכחות מורגשת מאוד של כוחות משטרה סביב המגרש.

חברי הכנסת אולי בורים מעט וגסי רוח, אבל נראה לי שאת מציעה פתרון אוטופי מדי שלא מתיישב לחלוטין עם הנעשה באנגליה.

אין לעצור אוהדים שאולי יתפרעו לפני משחק. אבל יש בהחלט מקום להרחיק אוהד שהתפרע. והדרך היחידה להבטיח שהוא אכן לא מגיע למגרש היא לדרוש את התייצבותו בזמן משחק בתחנת משטרה ולחתום שם.

ראוי להזכיר שכמה ממקרי האלימות האחרונים קרו במגרש החדיש בארץ – המושבה, ובמגרש אחר מהטובים בארץ – בלומפילד.

אפריים 2 במאי 2012

אני לא מתיימר לענות במקום שלומית, ובכל זאת….
האם קראת את סיפרה? האם חקרת לעומק את הנושא כמוה? אני לא שואל את זה בהתרסה או בזלזול אלא כדי לדעת על מה אתה מבסס את טענותייך ומה מידת ההיכרות שלך עם הנושא.
כמו היא ניסתה לומר בוועדה (וכמו שנראה בבירור בחלק של דו"ח טיילר שמצורף כנספח בספרה), כל הזמן מזכירים את וועדת טיילר בהקשר של המלחמה בחוליגנים כשבפועל רובו המוחלט עוסק בשינוי תפיסתי של היחס לאוהדים שיוביל לשינוי בהתנהגות.
לא מדובר רק באיכות המתקן אלא גם על ההתנהלות בתוכו- ביקרת בקופות המועטות בפתח-תקווה? במזנון? בשירותים הדחוקים בבלומפילד? היחס הוא מזלזל ולא מעודד התנהגות תרבותית.
ותיקון קטן- מוכרים אלכוהול באיצטדיונים באנגליה. במתחמי האוכל. אסור להיכנס עם אלכוהול ליציע עצמו. בארץ מותר לשתות בירה רק בעמידה בפיצוציה ברחוב.

פנדלוביץ 3 במאי 2012

לא, לא קראתי את סיפרה. אני מתייחס רק למה שהיא הציעה כאן, שכל כולו עוסק בשיפור החוויה התרבותית במגרש ושולל או לא מזכיר ענישה של מתפרעים ואלימים.

פנדלוביץ 3 במאי 2012

כמובן שביקרתי במגרשים בארץ אם כי לא ב"מושבה". אני יודע על הגהנום בכניסה למגרש, התסכול והשפלה בקניית כרטיסים, ישיבה בשמש קופחת ובגשם זלעפות (אם כי יש לזה לפעמים קסם, ע"ע דרבי המטריות).

אני ציינתי שטיילור הוא לא המתודולוגיה להדברת האלימות ונדמה לי שגם לא זו הייתה המטרה: דו"ח טיילור בא בעקבות הילסבורו, שלא היה ארוע של אלימות. את הטיפול באלימות של תגרות אוהדים, כניסת חוליגנים מאורגנים, טיסת חוליגנים למשחקי הנבחרת בחו"ל לא פתרו ע"י ישום המלצות טיילור.

שלומית 3 במאי 2012

פנדלוביץ, שלום. תודה על ההערות. אין ספק שהבאתי קטן רק חלק קטן מהעניין. והרי לא באמת אפשר לדון בשינויים בכדורגל האנגלי ב-1200 מילה. שלוש נקודות שחשוב לי לציין: הראשונה, לא טענתי שלא צריך להעניש שחקנים/ אוהדים שעברו על החוק. כתבתי שה"ענישה לא חייבת להיות סקילה בכיכר העיר" אלא עדיפה ענישה חינוכית.

שנית, לגבי חלק מהטענות שלך, אני לא מסכימה. ועדת טיילור מונתה כדי להציע פתרונות אחרי אסון הילסבורו, אך גם כדי להציע שינוי דרמטי בכדורגל. זו הסיבה שהיא מפרסמת שני דוחות, הראשון ב-1989 והשני ב-1990. כפי שענה נכון אפריים, אלכוהול לא היה הסיבה לאלימות, ועובדה היא שעדיין מוכרים אותו באצטדיוני הכדורגל. הטענה לגבי עליית מחירי הכרטיסים, שהרחיקו את מעמד הפועלים לא מחזיקה מים בעיני. כרטיס למשחק (לא בספסרות) עולה עד 45 פאונד לקבוצות הגדולות. כל אנגלי עם שכר ממוצע יכול להרשות לעצמו לקנות כרטיס.

נקודה אחרונה וחשובה, כפי שציין השופט טיילור, השינוי צריך להיות גם בלבנים וגם ביחסי אנוש. את יחסי האנוש, לצערי, קצת שכחו אצלנו.

פנדלוביץ 3 במאי 2012

תודה על התשובה, ד"ר גיא.

פנדלוביץ 2 במאי 2012

"למה אוהדים צריכים לפחד לנשום במה שאמור להיות אירוע תרבות"

ואני שואל: כשרוב שירי האוהדים הם קללות ושנאה – "בן זונה", "הומו", "מוצצת לכל השכונה", "למשרפות", "תתאבד", "מחבל", "על הזין", "מוות לערבים", ,"מוות ליהודים", "השופט בן זונה" …

– על איזה תרבות מדברים?

דביר 5 במאי 2012

פוסט יפיפה! נתראה בפאנל כדורגל בראשון באוניברסיטת בן גוריון

אנדרה 12 בדצמבר 2012

יופי של טקסט, ועוד יותר מכך: יופי של דיון.

בני תבורי 12 בדצמבר 2012

פוסט מצוין וחשוב אבל לא פחות מכך חשוב לומר את הדברים האלה: אלכס מילר יכול להיות יו"ר ועדת חינוך מהיום ולתמיד, אבל הוא לא יכול לבוא במקום הורים. כשילד רואה את האבא פותח ג'ורה על מאמן/שחקן/שופט, הוא נצרב לעד ואי אפשר לבוא בטענות למילרים. אבא שמשחרר את הכלבים השוטים בנשמתו לחופשי אחראי להתפתחות האוהד האלים והגס של עוד עשר חמש עשרה שנים. אפשר וצריך לאמץ שיטה שמתאימה למציאות שלנו, אנגלית או גרמנים או שילוב של שתיהן, אבל צריך בראש וראשונה לחנך לחנך ולחנך.

Comments closed