This_Is_The_Sea

THE WATERBOYS – THIS IS THE SEA

"ביג מיוזיק" – כך כינה מייק סקוט, האיש שמאחורי הווטרבוייז, את המוזיקה בשלושת האלבומים הראשונים של הלהקה. את הלהקה הקים סקוט בתחילת שנות השמונים לאחר שקיבל חוזה הקלטות עם חברת תקליטים. במקום אלבום סולו הוא החליט להקים להקה, קרא לה "ווטרבוייז" בהשפעת האלבום "ברלין" של לו ריד ובשנת 1983 יצא אלבום הבכורה שנקרא בפשטות THE WATERBOYS.

האלבום זכה להצלחה מועטה ביותר ובשנת 1984 יצא האלבום השני A PAGAN PLACE שגם הוא לא עורר תשומת לב רבה. עם זאת, מי שכן נחשף לאלבומים הללו גילה להקה נהדרת, בעלת עושר צלילי מרהיב, שירים טובים ומורכבים, הפקה מעניינית וזמר אדיר. הקשיבו לשיר  GIRL IN THE SWING מהאלבום הראשון ותוכלו להבין באילו איכויות קוליות ניחן מייק סקוט ובאופן המרגש בו הוא יודע להגיש את השירה שלו.

גרעין הלהקה התגבש סביב שלושה מוסיקאים מגוונים-מייק סקוט בגיטרות, קלידים, תכנותים וכלי הקשה, אנטוני טיסלוייט בסקסופונים, באס וכלי הקשה וקרל וולינגר, אשף הקלידים והסינתסייזרים. השלישייה הזו צירפה אליה נגנים אורחים ובשנת 1985 החלה בעבודה על אלבומם השלישי שסקוט כבר כתב את כל שיריו.

*

בספטמבר 1985 יצא לאור THIS IS THE SEA, אלבום נפלא, מגובש, עם סאונד עשיר ומרהיב ועיבודים גאוניים העוטפים את השירה רבת העוצמה והרגש של מייק סקוט. אך ליבו של האלבום ומה שעושה אותו בסופו של דבר ליצירת מופת, הם תשעת השירים העילאיים המרכיבים אותו. אפשר לחלק את השירים הללו לשתי קטגוריות: שירי ה"ביג מיוזיק", שירים ארוכים, מורכבים, גועשים ואפיים מצד אחד ושירים קצרים יותר המוגשים בעיקר על רקע עיבודי פסנתר עם תוספות מינימליות מצד שני. ההרכב הבלתי שגרתי של הלהקה בתוספת הנגנים האורחים הניבו צליל חדשני ומרתק, עמוס אך לא מנופח, מלא בהפתעות ומאד ייחודי ומובהק. גם הטקסטים של סקוט היו ברובם פשוט מצוינים ושיקפו היטב את האווירה המוזיקלית.

DON’TBANG THE DRUM פותח את האלבום בסערה. חצוצרה מבשרת בתרועה על השיטפון המתקרב ובא ועם תום ההקדמה נשפכים מפלי הסאונד הגועשים. תופים רועמים, גיטרות חודרות, פסנתר וכלי קלידים ושירה / צעקה אקספרסיבית של סקוט – ביג ביג מיוזיק. העושר הצלילי ורמת העיבודים הם בלתי נתפסים. בהמשך נשזרים בסאונד הסמיך גם כך סקסופונים, כלי מיתר, כלי הקשה שונים ולכולם יש מקום ותפקיד במארג הצליל המרהיב בלי לקרוס תחת עומס יתר. הדואט בין הנהמות של סקוט לסקסופון של טיסלוייט עד לשיא השיר הוא רגע מוזיקלי נדיר, אחד מיני כמה, בשיר העצום הזה.

THE WHOLE OF THE MOON הוא הסינגל המצליח שיצא מהאלבום, השיר המוכר ביותר של הלהקה ואחד הלהיטים הכי טובים של האייטיז. עמוד השדרה של השיר הוא שורה של צלילים יורדים המנוגנים בכלי קלידים שונים בווריאציות שונות. זהו לא להיט קלאסי של בית פזמון אלא עוד שיר ארוך ומורכב מוזיקלית. העיבוד עצמו נשען על אורגן קרקסי ואז לפתע פוצחת החצוצרה בקטע נהדר של מין קאנון בנוסח באך שמוסיף לשיר אלמנט בלתי צפוי ויפה להפליא. החצוצרן, רודי לורימר, מצטרף בליווי שירת פאלצט  מקסימה לשירתו של סקוט ולקראת שיא השיר שוב חוזר הקאנון הבאכי המשלב באופן מושלם ומדויק להפליא בין השירה של סקוט, שירת הליווי והסקסופון למארג סאונד מדהים באיכותו ויופיו.

SPIRIT הוא שיר הפסנתר הראשון. שיר קצר עם שירה אקספרסיבית של סקוט על רקע פסנתר עצבני וקשוח ונגיעות סיתסייזר וכלי הקשה. העיבוד הפשוט יחסית הוא פלטפורמה מושלמת לטקסט של סקוט שמוגש במעין דקלום בשיר פשוט ללא בית ופזמון.

השיר הנועל את צד הראשון של התקליט המקורי, THE PAN WITHIN , הוא לטעמי השיר הטוב באלבום. שיר סוחף, מורכב, בעל טקסט מעולה ששוב בנוי על מספר צלילים יורדים ומתפתח לשיאים בלתי צפויים. השיר מתאר צלילה אל מימד נפשי והצלילים היורדים הללו מתארים היטב את הצלילה הזו. סולו כינור וירטואוזי חותם את חלקו הראשון של השיר האפי הזה ומכין אותנו לחלקו השני ששיאו הוא פראזת גיטרה חודרת עליה משתלבים הכינור והשאגות של סקוט בעוד דואט רב עוצמה. השירה של סקוט בחלקו האחרון של השיר היא מופת להגשה גועשת, מרגשת, דרמטית ורבת הבעה מבלי ליפול למלכודת ההגזמה והפאתוס.

הצד השני נפתח עם עוד שיר גועש – MEDICINE BOW . הקצב מהיר ואינו מרפה לרגע. מבנה השיר פשוט יחסית ומה שבולט בו הוא שוב השילוב בין השירה הדרמטית של סקוט לסקסופונים הפרועים של טיסלוייט.

OLD ENGLAND הוא שיר פסנתר נוסף כשאל הפסנתר מצטרף תיפוף בסגנון מארש צבאי ובנוסף עיטורי סיתסייזר ופריצות סקסופון מחשמלות. סקוט מספר לנו על דעיכתה של האימפריה הישנה בשירה / דקלום רבי הבעה עד לשיא בו הוא מונה את תחלואי האימפריה לשעבר. התוצאה היא שיר חזק, ממוקד המעביר את המסר הנוקב הודות גם לעיבוד היעיל המלווה באופן הדוק את סקוט.

BE MY ENEMY למרות שמו, הוא השיר הכי עליז באווירתו באלבום.קצב מהיר ובסיסי, סקסופון ופסנתר עצבניים וחסרי מנוח עוזרים לסקוט להוביל את הרוקר הנמרץ הזה. אין אף רגע של עצירה בשיר שמתגלגל לו בקצב מהיר, ללא דרמה כמעט, רוקר ישיר וטוב שנשמע כאילו מותיר את חברי הלהקה חסרי נשימה בסופו.

עכשיו כדאי לקחת נשימה ארוכה כי השיר הבא, RUMPETS , הוא שיר נפלא כל כך. שיר פסנתר נוסף, שיר האהבה הטהור היחיד באלבום שבאופן מפתיע הכלי הבולט הנוסף לפסנתר הוא דווקא סקסופון ולא חצוצרה כמתבקש משמו. אבל כשומעים את הליווי היפהפה, מלא הרגש והדמיון של אנטוני טיסלוייט אפשר להבין מדוע. הסקסופון שלו צובע את השיר המלנכולי גם כך בעוד גוונים של עצב. הלחן הפשוט ונטול הפזמון אפקטיבי ביותר ונגינת הפסנתר המלווה אותו מלאת דמיון למרות פשטותה לכאורה. השירה של סקוט הפונה לאהובתו משכנעת ביותר ונוגעת ללב והתוצאה היא שיר יפהפה ונוגע.

האלבום מסתיים בעוד שיר "ביג מיוזיק", שיר הנושא העצום הנישא הפעם על גבי קיר של גיטרות אקוסטיות אליהן מצטרפים כלים נוספים וכלי קשת בעיבודים נהדרים. אין כאן תופים או גרוב אלא שיר שהולך ונבנה, הולך וגדל עד לרגע המרטיט בו שואג סקוט THAT WAS THE RIVER THIS IS THE SEA כשבכל פעם הולכת הדרמה וגדלה. סיום עצום לאלבום עצום.

*

הודות לשיר המצליח THE WHOLE OF THE MOON והקליפ שליווה אותו, זכו הווטרבוייז סופסוף להצלחה מסחרית בנוסף לביקורות האוהדות מהמבקרים. ההצלחה לא הייתה מאד גדולה והלהקה לא הפכה ללהקת על, אך בזכות הלהיט נחשף הקהל לאלבום עצמו שהיה האלבום הראשון של הלהקה להיכנס למצעד האלבומים הבריטי.

דווקא בנקודה זו עזב קרל וולינגר כדי להקים את להקת WORLD PARTY וסקוט החליט לשנות סאונד וסגנון. לא עוד "ביג מיוזיק". האלבום הבא של הווטרבוייז, FISHERMANS BLUES היה אלבום בסגנון פולק אירי ולקח את הלהקה למחוזות מוזיקליים חדשים, ופחות מוצלחים בעיני. גם ההמשך היה פחות מוצלח מבחינה אמנותית ומסחרית והלהקה די שקעה באלמוניות. אבל לנצח ירשם לזכותה אחד האלבומים הטובים ביותר של שנות השמונים, יצירת מופת מקורית ומרגשת עם סאונד גדול מהחיים.

(מוקדש לAMIR A – , רונן דורפן ובמיוחד לבני תבורי שהיה אחד משלושים האנשים שבילו עם מייק סקוט מחוץ לבנייני האומה בירושלים בהופעה אינטימית).

 

 

 

 

 

דה באזר ביטר (1) - אלעד כץ
לא ההוא, ההוא - ניצן פלד