משחק 2: הניתוח של רב אמן רם סופר (+ הפוסט המצטבר)

.

.

.

.

.

.

.

***

פוסט מאת איתן בקרמן

קבלו ניתוח מענג, טקסט פלוס וידיאו, של רב אמן רב סופר, באתר איגוד השחמט

***

סיבוב ראשון: תיקו. 1-1. תחושה דומה לאותה תוצאה במערכה החמישית בטניס. נדמה לי שבוריס זוכה בינתיים למחמאה הבאה:  אם המומחים לא היו יודעים מי משחק, גם לא היו יודעים מי מהם אלוף העולם, המדורג והמנוקד גבוה יותר, ומי הצ'לנג'ר שבמשאל גולשים האמינו בנצחונו 12 אחוז מהם.

שפת הגוף של הדו-קרב היא של שני חברים, אבל במשחק תחרותי בין שני חברים יש משהו הכי מיניאקי. אני אוהב במיוחד את הקטע שהם מחליפים מבטים. אין שם טראש טוק, בשיחה האילמת ביניהם, אבל יש דו שיח חשדני של מי עומד פה להביא בהפוכה למי. ג'ודו.

הולכת ומתחדדת אצלי התחושה שיש כאן מפגש עולמות בין, אם נשטח את זה, חשיבה מזרחית למערבית. נקרא לזה חוכמת המזרח והמערב. אנאנד זה מאסטר. יש לו יכולות קלקולציה של אחד למיליארד, אבל בסוף הוא הולך על האינטואיציה. הוא חזק באמנות הלחימה שלו במידה שקשה מאוד להפיל אותו. בוריס לא ניצח אותו במשחק רגיל מזה 19 שנה. לא שנפגשו כל יום.

אנאנד הולך ומתחזק בנטייתו הכללית לתוצאות תיקו. הוא כבר לא בשלב של הנמר הצעיר שבא לטרוף, הוא כבר חמש שנים המאסטר של השחמט העולמי, וכנמר בוגר המהות שלו היא לנפנף את מי שבא להשיל אותו, מתחום טריטוריה, יותר מלהרחיב אותה.

גלפמד זה הפרופסור. המדען הלמדן. למדנות אריסטוטלית יהודית. כזו שמזכירה לי את ראשוני אלופי העולם, שטייניץ ולסקר, יהודים (מרכז אירופאים), ממשפחות דתיות, שפרצו החוצה בתקופת ההשכלה. אדפטציה של מוחות גדולים וחשיבה מדהימה לעולם שבחוץ. וינה, ברלין, לונדון, ניו יורק. אותו תהליך שבסופו של דבר הקים גם את ישראל.

בוריס יודע כל דקה, מגיל ארבע בערך, מה הוא הולך לעשות עוד שבועיים ושעתיים, גם אם זה תחת הסעיף "מנוחה". הוא מאמן ומתרגל את המוח שלו בשיא היסודיות, ללא לאות, וזה מה שאיפשר לו את הקאמבק. ההיזכרות שמדובר בקאמבק, של שחמטאי שבצעירותו היה שלישי בעולם רק לקרפוב וקספרוב, מחזקת את ההבנה של העוצמה שלו. הוא גאון בתורה כמו שרק אבא שלו אברם ז"ל ידע לזהות עד כמה (בהנחה שיזכה בתואר..).

בשנים האחרונות הוא ממוקד מטרות. לא מעניין אותו באמת הדירוג או הניקוד, הוא כבר היה בסרטים האלה. הוא עובד נקודתית. מבצעים של סיירת מטכ"ל.  מתוכנן עד הקצה. כל בוקר בתשע  ביצה, ב-12 במאי מהלך שלישי פרש וו שלוש. יש מסביבו מעטפת אישית ומקצועית שעמדה בהצלחה בכל המבחנים בשנים האחרונות.

כדי להגיע הלום גלפנד ניצח עשרה דו-קרבות. שבעה בגביע העולמי שהובילו לשלושה בתחרות המתמודדים. זה קיצוני. בשנים האחרונות הבנאדם, כשזה מגיע לדבר האמיתי, הופך לקטלני. הוא חזק בקרבות הכרעה, הדו-קרב הזה יכול להסתיים גם עם עשרה או 12 תיקו, מה שיזעזע אולי את עולם השחמט, אבל הוא לא תסריט ששני התותחים קרי הרוח האלה יפסלו בהכרח.

מצד שני, ותחרויות כאלה תמיד נמדדות לאחור, אולי בכלל עוד לא התחלנו. ישראל והודו שתיהן מעצמות אטום. שתיהן משחקות שח אטומי מול יריבות מוסלמיות לא פראייריות. אצל ההודים יש גם גבול משותף. לא ההודים ולא הישראלים ולא ברית המועצות ולא אירן או פקיסטן זרקו עד היום פצצת אטום. היחידה שעשתה את זה היא ארצות הברית. זאת ששליחה עלי אדמת השחמט היה בובי פישר. המפוצץ הגדול.

מי יזרוק ראשון את הפצצה, אם יש לו כזאת, ומתי? ההפתעה המסוימת במשחק הראשון, עם הגנת גרינפלד שהצוות הישראלי שלו מתמחה בה אבל הוא מיעט לשחק בה, הספיקה לגלפנד כדי להיות לפחות מאוזן לאורך המשחק. ההתקפה שלו במשחק השני, בלבן, הובילה אותו די מהר לעמדה של תיקו לפחות, אבל אם היה מממש אותה לניצחון זאת היתה הפתעה.

מחר, אחרי שנרגענו מרצף הפתיחה, הם יתיישבו לבית-חוץ נוסף, כרגיל יומיים רצופים, כשגלפנד ראשון בלבן. אליפות לוקחים עם הלבן. הזדמנות שניה מתוך שש לראות אם הוא הכין את הפצצה. הכל שקט מסביב, אבל לוהט. אחרי שיובקע השער הראשון, המשחק כולו ייפתח. בוריס אוהד בארסה, וישי אוהד ריאל. קלאסיקו לפנינו.יאללה בוריס!

*****************************************************************************************

12 במאי  / לקראת משחק מספר 2

בשתיים משחק מספר 2. בוריס בלבן.  רושם זמני מאתמול: גלפנד לא מרגיש נחות. הוא היה אתמול יוזם, מפתיע, התגונן חלק וסגר תיקו הגיוני.

בתגובה 28 פה בדיון למטה, של איל, מובא ציטוט של אנאנד שאומר שהכל מסתכם ביכולת חישוב תחת לחץ. התחושה אתמול היתה שלנמר ממדראס זה היה קצת יותר מסובך מאשר לפרופסור, כמו שכמה מהשחמטאים מכנים אותו. לגלפנד עוד אין כינוי, אני אוהב את הפרופסור. בגלל הידע, הגיל, הדיוק, המקצועיות והמקצוענות שלו. גם המקצוען בא עליו טוב. קילר אמיתי בדרכו השקטה והיסודית.

נראה מה אנאנד הכין לו היום בהגנה, וכמה הוא מוכן לזה. שידור המשחק עם פרשנות של נייג'ל שורט.

אין על התמונה הזאת. קדימה בוריס, נשמה!

***

גביע "אלוף העולם בשחמט 2012" של פיד"ה (התאחדות השחמט הבינלאומית)

*****************************************************************************************

11 במאי / קרב מספר 1: סיכום קצר של המשחק הראשון (ארנון חלמיש)

*****************************************************************************************

בלי גישושים, בלי היסוסים, גלפנד הפתיע את אנאנד כבר במהלך השני ובשלישי, כשבחר לפתוח בהגנת גרינפלד שלא שיחק שנים רבות. אנאנד נראה כאילו אינו מופתע, אולי בשל העובדה כי זוהי הפתיחה החביבה על עוזריו של גלפנד בדו-קרב. אולי גם בגלל ששם הפתיחה בעברית כולל את אותיות שם המשפחה של בוריס.

אחרי כעשרה מסעים, נראה היה כי לאנאנד תמורה מספקת לרגלי העודף של גלפנד, בזכות פיתוח כלים עדיף. כמו שקורה פעמים רבות, במסעים הבאים גלפנד החזיר את הרגלי תמורת ביטול יתרון פיתוח הכלים והחלפת מלכות, והגיע לסיום עם עדיפות קלה. עדיפות זו באה לידי ביטוי בזוג רצים וברגלי חופשי בטור א', אולם נראה כי אינה מספיק משמעותית בכדי להמשיך לשחק על ניצחון, בפרט בכך שהיא מלווה בפיגור בזמן.

 כך שבסיום – תיקו. שני הצדדים נראו מרוצים. אנאנד על ששרד הפתעה בפתיחה, גלפנד על תיקו שהשיג בקלות יחסית בשחור. ואנחנו, פרט לאכזבה הקלה מסיומו המוקדם של המשחק, יכולים להיות שמחים על פתיחה מענינת, שמבטיחה רבות לקראת המשך הדו-קרב.

תוצאת הדו-קרב: 1/2-1/2.

שבת שלום.

*****************************************************************************************

11 במאי / משחק מספר 1: פוסט לייב – מהסוף להתחלה (ארנון חלמיש)

*****************************************************************************************

תיקו עכשיו? גלפנד עם יתרון קטן, אולי קטנטן, בודאי מרגיש קצת עייף מהמאמץ ורוצה לנוח לקראת משחקו בלבן מחר. חבל, היתה פתיחה מבטיחה מאד.

***

קצת על אורכו של הדו-קרב. בהשוואה לאליפויות עולם מהעבר, הפורמט הנוכחי קצת יותר, והולם את רוח התקופה. כמו שקיצרו את המערכות בכדורעף ובפינג-פונג, כמו שקיצרו את שעון 30 השניות בכדורסל. אולי הרמה נפגעת, אבל המשקל היחסי של כל משחק (או נקודה במשחקים הנ"ל) עולה, ואיתו עולה גם פוטנציאל ההתרגשות של הקהל.

אבל אני רוצה לקחת את זה לכיוון של השוואה עם מקצועות ספורט אחרים. למה בטניס, בפוטבול ובכדורגל מכריעים הכל במשחק אחד? למה בכדורסל ובבייסבול ההכרעה נופלת אחרי סדרות של חמישה או שבעה משחקים? ולמה בשחמט מדובר ב"סדרות" כל כך ארוכות? נראה שהסיבה העיקרית היא מרווח השגיאה המאד קטן בשחמט – שגיאה אחת חמורה, או אפילו חצי-חמורה, ואתה גמור. בטניס אם עשית דאפל-פולט או חבטת וולי לרשת יש לך הרבה הזדמנויות לתקן. ואולי ישנן סיבות אחרות?

***

בצער רב אנו מודיעים על הסתלקותן של שתי המלכות מהלוח. אנחנו קרבים למה שנקרא – שלב הסיום. ולמרות שזה נשמע כאילו הולכים הביתה, זהו שלב שעשוי להימשך זמן רב. לגלפנד כרגע זוג רצים ורגלי חופשי בטור א'. אם יוחלפו הצריחים תהיה לכך משמעות רבה. מצד שני הוא עדין לא השלים את פיתוח הכלים שלו, מה שמחזיר אותנו לשלב הפתיחה. הצלחתי לבלבל את עצמי… דניאל, מישהו, באיזה שלב של המשחק אנחנו לדעתכם?

***

עולם השחמט קיבל מה שרצה – משחק מענין, דינמי, א-סימטרי. לשחור רגלי יותר, ללבן פיתוח כלים עדיף בהרבה. חומר מול רוח. היום אנחנו בעד החומר.

***

בוריס נזכר ששישי בצהריים והלך לישון. אולי הוא אוגר כח להזיז יחדיו את הצריח ואת המלך בהצרחה.

הוא כבר בפיגור של כמעט 40 דקות, נקוה שלא ישלם על זה בהמשך.

***

יפה. נכשלתי בהימור. אנאנד פתח ד4, ובוריס ענה עם הגנת גרינפלד, אותה לא שיחק 15 שנה. משהו כמו שאתם תשחקו עכשיו חמש אבנים.

***

אזמן לעצמי הזדמנות להימור כושל כבר במהלך הראשון. התחושה שלי היא שאנאנד יפתח ה4, כדי לבדוק אם גלפנד בענין של פטרוב או סיציליאנית. יותר מתחושה זו תקוה. למרות שאני שחקן של ד4. יותר מדי דו-קרבות על אליפות העולם חלפו ללא ה4.

*****************************************************************************************

11 במאי / הפתיחה (ארנון חלמיש ורונן דורפן)

*****************************************************************************************

ארנון (חלמיש)

צהריים טובים.

בשעה שאתם מתלבטים בין שלאף שטונדה של שישי לבין בירה צוננת בשמש הנעימה, יתייצבו להם שני גברים בשנות הארבעים של חייהם בגלריה במוסקבה כדי לשחק שחמט.

כתבנו המשוטט רונן נמצא כמובן באתר האירוע, והוא ישתה וודקה קפואה וידווח לנו מהשטח. באולפנים בכרכור ובהרצליה נשב דניאל פורת ואנוכי, נשתה פטל ונצפה במשחק באמצעות אחד האתרים שמשדרים אותו. ונשתדל לשתף אתכם בהתרשמויות ובתחושות שלנו מההתפתחויות במשחק.

קצת על צפיה במשחקי שחמט. במשחקי הספורט האלימים האלה שאתם אוהבים לצפות בהם, אתם רואים את השחקנים עם או בלי הכדור, ומתוך זה מנסים להבין מה הולך. בשחמט זה שונה. אמנם יש גם אתרים שמשדרים את תמונת הוידיאו של השחקנים עצמם, אבל עיקר הענין הוא במתרחש על הלוח, ובראשם של השחקנים.

מכיוון שכרגע אין לנו צילומי CT-מוח זמינים, אנחנו מסתפקים בתמונה של לוח המשחק, המתעדכנת אוטומטית עם כל מהלך של השחקנים. רוב האתרים מספקים גם ניתוחי מחשב של העמדה והמהלכים הצפויים, ומלווים את השידור בפרשנות של שחמטאים בכירים. אלפי הצופים ברחבי העולם משתפים אף הם את הערכותיהם באמצעות צ'אט ומנהלים דיונים סביב המשחק.

האם ניתוח מחשב מעקר חלק מהענין? בוודאי. הדור הממהר שלנו מעדיף במקרים רבים להימנע מהמאמץ של התבוננות בעמדה, הערכתה ובחינת המהלכים הכדאיים, ומקבל את כל אלו מהמחשב.

בנוסף לכך, עולה השאלה לגבי משמעות השידור הישיר עם ניתוח המחשב לעולם כולו על השחקנים עצמם – אם פעם טעות שלהם היתה מתבררת ככזו רק בניתוחים שלאחרי המשחק, היום תוך פחות משניה המהלך נצבע באדום זוהר, ואלפי הדיוטות יכולים לבשר בצ'אטים מה הם חושבים על "רב האמן האפס הזה". אני מניח ששני השחקנים שלפנינו מספיק מנוסים כדי לא להילחץ מכך.

ולבסוף, האם צורת שידור כזאת מצליחה להעביר את הדרמה המתרחשת באולם המשחקים? נסו ותראו. לדעתי השילוב של וידיאו + פרשנות  + ניתוח מחשב עושים את העבודה.

תבלו.

*

רונן (דורפן) 

טוב, אנחנו יוצאים לדרך עם קרב מספר 1. המתח במוסקבה הוא משהו שקצת קשה לתפוש אותו. היה אתמול קטע יפה בטלוויזיה הרוסית. לפני ההגרלה נתנו סרטון פרומו של אלופי העולם. קפבלנקה, אליוכין, בוטביניק ביומני קולנוע. פטרוסיאן מתקבל על ידי ההמונים בארמניה. קספרוב מוקף באלפים ברחובות מוסקבה. המקום הזה נושם וחי שחמט. וחשבתי על גודל המעמד שגלפנד ויתר עליו, בתרבות שרואה כך שחמט, כדי לייצג את ישראל.

במקביל לסיקור אפשר לעקוב חי אחר הקרבות באתר הזה:

*****************************************************************************************

11 במאי / דורפן ממוסקבה + חידון סובייטי!

*****************************************************************************************

11 במאי / חיים על לוח השחמט – סיפור סופ"ש משובח של בני תבורי

*****************************************************************************************

11 במאי / היום זה מתחיל (איתן בקרמן)

*****************************************************************************************

 

זה הלינק לשידור החי

נסו גם את זה

*

פרשנות מעניינת לקראת הדו-קרב, של רב אמן רם סופר, אפשר למצוא באתר איגוד השחמט. שימו לב לוידיאו למטה.

*

דבר חנופה למנכ"ל דה באזר:  שווה לקנות היום את "ישראל היום", ולו בכדי לקרוא את הכתבה של דורפן ממוסקבה (כן, אני יודע).

*

היום זה מתחיל. בשתיים בצהריים שעון ישראל שריקת הפתיחה,  ולא כל כך נעים לי להגיד, אבל אני מתרגש. צפיתי בטקס הפתיחה אתמול, ולא נורא התרגשתי. טקס. אבל כן התרגשתי בשביל גלפנד. יש לו קסם ביישני, שמופיע ברגעים בהם העניינים משתבשים, שאי אפשר לא ליפול בו. הסיבה לכך פשוטה: הוא בנאדם נחמד. הוא מאמין בעצמו, אבל הוא לא יהיר. זה די קטע שהספורטאי מספר אחד שלנו, אחרי הכל, חמוש במשקפיים לא דקים. גלפנד הוא הכל מלבד "יהדות השרירים".

לפני עשרים שנה, אלוף ישראלי עם השם בוריס, היה מוגדר כאחר. שלנו ולא משלנו. היום בוריס זה האח מהמילואים או מנהד המחשבים או הסבל עם הכתפיים שהעביר ליערה צרי את הדירה, ושאל במבטא ראוי "גברת, איפה לשים פוסטר של מגריט?".

אז בגלריה טרטיאקוב, שם הסתיים אתמול טקס הפתיחה במיני קונצרט של מוסיקה קלאסית, כולל שני ילדי פלא,  תתחיל מיד תחרות הקולטורה הגדולה, שמתחת לכותרת שלה מסתתרת השאלה מי האדם עם המוח הכי חזק בעולם.

גלפנד בשחור. תיקו יהיה תוצאה מספיקה לשלב הזה.  תוכניות עבודה ומחנות אימונים ממוחשבים שנמשכו חודשים, יעמדו למבחן ראשון ודרמטי. בדו-קרב כל כך קצר על התואר, הטוב מ-12 (סביר מאוד שרוב המשחקים יסתיימו כמקובל בתיקו), לכל משחק משמעות כבירה. בטח לראשון. יאללה בוריס!

לשידור הווידיאו של המשחק

אתר איגוד השחמט הישראלי

*****************************************************************************************

9/5  ביום שישי זה מתחיל! / איתן בקרמן 

*****************************************************************************************

שטייניץ, לסקר, קפבלנקה, אליוכין, אייבה, בוטביניק, סמיסלוב, טל, פטרוסיאן, ספסקי, פישר, קרפוב, קספרוב, קראמניק, אנאנד.

15 אלופי העולם בשחמט. מאז השנה בו הושגה הסכמה לתואר, ב-1886, ועד לשנת 2012, כלומר מעל מאה ורבע מאה של שנים, 15 בני תמותה היו "אלוף העולם בשחמט".

כל אחד מהם גאון. המילה הזאת משומשת מדי, אבל כאן אין להטיל בה ספק. מגדולי המוחות של האנושות. כל אחד מהם ספורטאי, פייטר, קטלני, קילר. כשהוא עולה למגרש הוא מוכן לשסע את יריבו, במאבק מתומצת שנמשך שעות. ולא רק במשחק אחד, אלא בדו-קרב מתמשך שנפרש על פני ימים ושבועות ולעתים גם חודשים. מאמץ מוחי, מנטאלי וגופני עליון.

איזה פרסונות, ואיזה יצרים. רוסים אדומים מול רוסים לבנים, חשוד בשת"פ עם הנאצים מול גיבור מחתרת הולנדי, ארצות הברית מול ברית המועצות, נציגי השלטון מול מתנגדיו מבית, אנשי האיגוד (פיד"ה) מול המורדים (קספארוב).

מאז האיחוד המחודש של עולם השחמט, ב-2006, תחת המטרייה של פיד"ה, הרוחות נרגעו מעט. נדמה כי העניינים מסתדרים ארגונית טוב מאי פעם. אולי כי הפוליטיקה העולמית סוערת פחות. שני האלופים האחרונים, קראמניק ואנאנד, הן לא דמויות מעוררות סערה. גם בוריס גלפנד לא.

* הודו – ישראל

אבל תראו איזה תרבויות ענק מתמודדות הפעם. אצל אנאנד הדימוי מובהק: הוא הודו. הוא מעצמת אלפי השנים, בעלת החכמה העתיקה, זו ששיחקו בה שחמט כשבאירופה עוד טיפסו על עצים. אנאנד הוא בן למשפחת עלית, אביו היה מנהל הרכבת של דרום הודו. מדובר באחת מרשתות התובלה המורכבות בתבל, זה בעידן טרום המחשב. אמא שלו לימדה אותו שחמט. הוא נחשב אדם מקסים ואציל. בהודו הוא אחת מגאוות המדינה המוסכמות על הכל. שמור לו מקום בפרלמנט שם, במסגרת המקומות השמורים לענקי התרבות.

גלפנד מייצג את ישראל. הוא לא צבר, הוא עלה בגיל שלושים, אבל הוא ישראלי. הוא לא יעזוב את הארץ, הילדים שלו נולדו כאן, הוא אוהב את החיים שלו בראשון לציון. מובן שמצד השחמט הוא מייצג את התרבות של מדינות חבר העמים (הוא גדל במינסק, בלארוס). זו תרבות שהיא משורשיה של התרבות הישראלית, לצד זרמים אחרים, מראשית הציונות ועד לגלי ההגירה ההמונית האחרונים.

שטייניץ ולסקר, שני האלופים הראשונים, באו ממשפחות יהודיות דתיות ממרכז אירופה. חלק ניכר מהאלופים היו יהודים או יהודים למחצה. היה להם תפקיד מפתח בשליטה הסובייטית בעולם השחמט (עשרות רבות של שנים, עד לדו-קרב בין אנאד לטופלוב הבולגרי, לא היה דו-קרב אליפות אחד בלי שחקן אחד, לפחות, מברית המועצות לשעבר).

ההודים המציאו את האפס. הוא מרכיב מהותי בפילוסופיה שלהם. היהודים המציאו את האחד. בני ישראל, שאימצו אליהם את היהדות (לא להיפך), הצליחו לשמר אלפי שנים תרבות משלהם בתנאים שורדניים, וסגרו מעגל עם מדינת ישראל. גלפנד הוא חלק מהסיבוב הזה. אצל ההודים זה אחרת. הם פשוט יושבים שם, חמשת אלפים שנה, מספרם גדול ממיליארד, דבר לא יכול לפגוע בהם.

שתי מדינות שקיבלו עצמאות מהבריטים ב-1948. אתה נוסע בהודו ואתה רואה מגדלי סילו כמו בקיבוצים ומחנות צבא דמויי צריפין. שתיהן מתפתחות בקצב מסחרר, שתיהן מעצמות אטומיות, שתיהן מעצמות הייטק ומדעים. האחת עצומה והשניה זעירה.

אם זה דוד מול גולית, אז דוד המארח. קיום הדו-קרב במוסקבה הוא יתרון לגלפנד. לא שזה מה שישבור את אנאנד, שגם ככה חי גם בגרמניה, מלבד בצ'נאי (מדרס), ומשחק מגיל צעיר בכל העולם. במובן הזה שחמטאים הם כמו טניסאים. מטורניר לטורניר לטורניר.

* פילאטוב

ההודים ביקשו לארח את הדו-קרב בצ'נאי, הציעו בסביבות שני מיליון דולר פרסים למתחרים, אבל אז בא פילאטוב והציע שניים וחצי. פילאטוב הוא אוליגרך, יש אומרים מיודד עם פוטין, הוא בין מאה העשירים בעולם, יש לו חברת תשתיות. הוא אוהב שחמט, הוא למד עם גלפנד באקדמיה לשחמט במינסק, והוא הציע 2.5 מיליון רק לפרסים, אם הדו-קרב ייערך בגלריה טרטיאקוב.

יש לאוליגרך פילאטוב פילוסופיה כלכלית-תרבותית מעניינת, שמחברת בין שחמט, אמנות ותרבות רוסית. אותו קהל, אותה קולטורה.העלאת היוקרה של האמנות הרוסית, שעשרות שנים של קומוניזם וריחוק לא עשו טוב ליחסי הציבור שלה, יכולה להביא תועלות כלכליות ואחרות שמצדיקות את ההשקעה (עוד כשני מיליון על הוצאות התחרות).

* שלו

מחר בערב ההגרלה, באירוע מפונפן בגלריה. בראש המשלחת הישראלית באירוע יעמוד יו"ר איגוד השחמט, (ידידי) משה שלו (ש' שמאלית). כאיש עסקים מצליח, מודע לתקשורת, שלו מבין שנפלה לידיו, כבר בשנתו הראשונה בתפקיד, הזדמנות נדירה למנף את הענף, לנער את התדמית המאובקת שדבקה בו, לחבר אותו תודעתית לעולם המחשב והתקשורת, ולהפוך אותו לספורט הלאומי של ישראל, כך ממש.

נבחרת ישראל בשחמט זכתה במדליות הכסף והארד בשתי האולימפיאדות האחרונות. קשה שלא להסכים שהידע השחמטאי שנצבר ומועבר כאן הוא בגדר משאב לאומי

* בית-חוץ

בשישי בצהריים המשחק הראשון, בשיטת הטוב מ-12. במקרה של שוויון יהיו פנדלים (משחקים מהירים ומשחקי בזק). בהגרלה ייקבע מי ישחק בלבן במשחק מספר 1 (וגם 4,5,8,9,12). העיקרון המנחה דומה קצת לבית-חוץ בכדורגל. בלבן שואפים לנצח, בשחור תיקו מספק. כך בנסיבות רגילות, כמובן.

* הגדול מכולם

אני חושב שבוריס גלפנד, עוד לפני שהזיז את החייל הראשון בצבא שלו מול הצבא ההודי, הוא גדול הספורטאים של ישראל בכל הזמנים. אני חושב שהעובדה שלא חצי מדינה מתרגשת כבר עכשיו לקראת שישי, מלמדת עלינו כמה דברים. מצד שני, אנחנו תמיד רוצים להשתפר.

כמו שבירך אותו דורפן בחידון של יום שישי – יאללה גלפנד! נראה לי שזה הסלוגן הנכון לקמפיין כולו.

* זהו בוריס

כתבה מצוינת של דיאנה בחור ניר, שהתפרסמה לפני שלושה חודשים בכלכליסט.

*****************************************************************************************

4 במאי / החידון של דורפן  – יאללה גלפנד!

*****************************************************************************************

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

איתן בקרמן ב"דה באזר"

"דה באזר" בפייסבוק

 ***

ערס-פואטי
ליגת שוקי ההון: הנה בא המבול

94 Comments

Sooner 9 במאי 2012

כן, כולם צריכים לעצור את נשימתם לקראת אליפות העולם בשחמט…אכן דרישה הגיונית

איתן בקרמן 9 במאי 2012

צריכים? לעצור נשימה צריך רק לקראת הפועל-בית"ר, זאת הרי פסגת הספורט.

Sooner 9 במאי 2012

לא פסגת הספורט, אבל בהחלט ספורט.

זאב אברהמי 10 במאי 2012

סונר, אל תהיה שלילי. מה כן? מעקב יומי בכותרת?

גלן 9 במאי 2012

יפה מאד.

גלן 9 במאי 2012

סונר יש לך בעית קריאה. לא כתוב שם כלנו אלא רק חצי. וכן זה בערך המספר שמדינה כמונו צריכה. במדינות יותר גדולות ובנסיבות פוליטיות (ולישראל יש) כמו עם פישר זה מביא להתעניינות מרובה. אפילו בין אוהדי אוקלהומה סונרס….

Sooner 9 במאי 2012

מופרך לא פחות

דורפן 9 במאי 2012

סונר – מה בדיוק הבעיה שלך להשתייך לחצי שלא וזהו? נכון שאנחנו אוהבים את התדמית שאנחנו מעצמת כדורגל בהתקדמות וכבר מעצמת כדורסל שנורא מעניינת את העולם – ועדיין יותר אנשים יודעים מיהו אלוף העולם בשחמט מאשר מי אלופת אירופה בכדורסל מועדונים. הרבה יותר.וזה היה נכון גם לפני שהאלוף היה הודי.

Sooner 9 במאי 2012

אני לא בחצי שלא. אני ב98 אחוז שלא. סליחה, 99. לא תמיד הם טועים, בניגוד למקובל לחשוב. על מקומה בעולם הספורט של זכיה באליפות אירופה בכדורסל למועדונים אתה לא צריך לדבר איתי.

Sooner 9 במאי 2012

סליחה, אני מתקן. לא "טועים", אלא "ראויים לביקורת".

איתן בקרמן 9 במאי 2012

נדמה לי שקוראים לזה טרול. מה באת להטריד. לא רוצה לא צריך, זה לא מדע ואין תשובות מוחלטות, כל אחד והטעם שלו.

Sooner 9 במאי 2012

טרול אני לא, פשוט מישהו שלא מסכים עם המדרג שלך

אזי 9 במאי 2012

זה בסדר.. סונר לא מייצג את ישראל

Sooner 9 במאי 2012

וואלה, קלעת בומבה

גלן 9 במאי 2012

צודק מופרך ואין על מה לדון. הלאה.

Sooner 9 במאי 2012

וזה עדיין, כפי שכתבת, טקסט יפה מאוד

איתן בקרמן 9 במאי 2012

תודה

תומר חרוב 9 במאי 2012

גם בדוד מול גולית המקורי דוד אירח, אז נראה לי שיש פה סיכוי.
בהודו שומרים מקום בפרלמנט לגדולי התרבות? למדתי משהו חדש.

תומר ש 9 במאי 2012

יאללה גלפנד!

נביא בעירו 9 במאי 2012

זאת אמנם טענה קצת קלישאתית, אבל אני באמת חושב ששחמט קצת מרחיב מדי את ההגדרה של "ספורט". נראה לי שזה יהיה נכון להגיד שאם שחמט הוא ספורט, אז הוא בוודאי הענף היחיד שבו מה שנמדד, הוא באופן מובהק לא יכולת פיזית (אני מכיר כמובן את הטענה לגבי היכולות הגופניות הנדרשות, אבל אז זה יהיה נכון לכל דבר בערך. גם פרס נובל לפיזיקה מוענק לחוקר שצריך כושר ריכוז וסיבולת שתאפשר לו לערוך מחקר תובעני ונגיש כל כך. אז פיזיקה זה גם ספורט?).

זאב אברהמי 10 במאי 2012

נביא בעירו, אני מציע לך לצפות פעם אחת בתחרות שחמט רצינית. מדובר ביכולות פיזיות כבירות, משהו ברמה של קריירה שלמה של מגינים ימניים.

איתן בקרמן 11 במאי 2012

עזוב, זה דיון נצחי אבל עבורנו הוא פאסה. הקו של מערכת דה באזר הוא ששחמט הוא ספורט לכל דבר, ואחד המדהימים והתחרותיים ביותר שבהם.

yinon 9 במאי 2012

כתבה נהדרת.
אשמח לשמוע עוד על ההיסטוריה של השחמט. רק 15 אלופי עולם במעל מאה ורבע מאה של שנים? זה ממש מעט. מה הסיפור?

תיקונים:
ההודים לא המציאו את האפס. הערבים המציאו.
ההודים קיבלו עצמאות מהבריטים ב-1947.

יריב 9 במאי 2012

תיקון לתיקון, האפס הומצא בהודו והגיע לאירופה דרך הערבים. זו הסיבה שהספרות נקראות "ספרות ערביות" (לעתים). עם זאת, הוא בהחלט הומצא בהודו.

איתן בקרמן 11 במאי 2012

אף אחד לא היה שם כשזה קרה, אבל לא צריך לדעת המון בפילוסופיה הודית כדי לשער שהאפס לכל הפחות התקבל שם בברכה..

עפר ויקסלבאום 11 במאי 2012

:-)

אזי 9 במאי 2012

תשמע, השח מט הוא ספורט כמו שפוקר הוא ספורט.
אני מאמין ששניהם לא מקצועות ספורט, אבל שניהם תחרותיים (ומייצגים בדיוק את ההפכים המוחלטים באופיו של האדם).

כמובן שאם לא היית כותב את הפוסט הזה, לא הייתי יודע שיש אליפות העולם בשחמט, ולא הייתי יודע שאנחנו משתתפים פה.
למעשה אני עדיין לא משוכנע אם זה כבר הגמר מול ההודי או שיש עוד טורניר לפנינו.
איך משחקים? מה זה משחקי בזק? ולמה לעזאזל מודדים זמן כשמשחקים שחמט?

חבל שלא מקדישים יותר תשומת לב לעניינים האלה..
בזמן האחרון הזקפה הלאומית שלנו זקוקה לויאגרה דחופה…

Sooner 9 במאי 2012

מה נחוצים לך החוקים? אתה מבין בשיט? שיוט מדליות? ג׳ודו? איפון, ווזארי? תהנה מזה באותה מידה, זה המגן דוד, לא מט הסנדלרים.

אזי 10 במאי 2012

לא, אני לא מבין באף אחד ממה שכתבת…
אבל ככל שמצליחים בזה יותר, אני מתעניין בזה יותר..

יש לך איזה טראומת ילדות שקשורה בשחמט?!

Sooner 10 במאי 2012

קיבלתי מט סנדלרים מראש עיריית קרית מלאכי

יריב 9 במאי 2012

משחקים לפי החוקים הרגילים, מודדים זמן כדי להגביל את היכולת של השחקנים לחשוב על כל מהלך (וגם כדי להגביל את היכולת למשוך זמן, מן הסתם). זמן יכול להיות גלובלי (זמן למשחק), זמן למהלך או מצבי ביניים (זמן לקבוצת מהלכים, או שינוי באמצע המשחק, במהלך מסוים). משחקי בזק הם פשוט מהירים בהרבה ממשחקים רגילים, יש גם מדרגת ביניים (משחקים מהירים).

איתן בקרמן 11 במאי 2012

אזי יש טיעונים טובים גם לזה ששחמט לכאורה לא ספורט. ידוע. ההקבלה לפוקר היא לא אחד המוצלחים שבהם..

אזי 13 במאי 2012

הקבלתי לפוקר בעיקר בגלל הויכוח הדומה שמתפתח פה באתר עם כל פוסט בנושא פוקר.
גם ההקבלה נורא שיעשעה אותי, כי מצד אחד שחמט זה הסמל לחשיבה, לשחקנים מלומדים, למוחות מבריקים, אל מול הפוקר שהוא סמל לעבריינות והתמכרות להימורים…

מצד שני, לפי הוליווד,
פוקר הוא משחק של מאפיונרים אמריקאים. שחמט הוא של מאפיונרים רוסים.

אייל 13 במאי 2012

בניגוד לסמלים ולדימויים, כנראה שבמציאות הכישורים שנדרשים כדי להצליח בפוקר ובשחמט הם לא עד כדי כך שונים – יש לא מעט שחקני שחמט מקצועיים שטובים גם בפוקר. המקרה הבולט ביותר הוא זה של אלכסנדר גרישצ'וק, מי שהתמודד מול גלפנד בגמר המועמדים, שלפחות עד לפני כמה שנים היתה לו קריירה מקבילה ומוצלחת מאוד בפוקר (נדמה לי שבראיון אחד הוא אפילו אמר שהוא מקדיש לפוקר יותר זמן מאשר לשחמט).

צור שפי 9 במאי 2012

אני מאוד אוהב שחמט אבל לא כל כך עקבתי אחרי מה שקורה. אשמח על קצת פירוט לגבי הדרך לגמר שעשו שני המתמודדים ועוד שאלה – האם מגנוס קרלסון לא היה עדיין אלוף עולם?

איתן בקרמן 9 במאי 2012

אנאנד הוא האלוף מאז 2007. בוריס הגיע דרך תחרות המועמדים, שמונה במספר, שנערכת בשיטת גביע.

גדליה 9 במאי 2012

מגנוס? זה לא האיש החזק בעולם?
וברצינות, הוא לא היה אלוף עולם, אבל כן היה מדורג ראשון בעולם (לפני שלוש שנים, כמדומני)

איתן בקרמן 9 במאי 2012

הוא עדיין מדורג ראשון.

צור שפי 9 במאי 2012

ונגד מי הוא הפסיד בתחרות המועמדים? אגב, השיטה הזו שזכורה לי עוד משנות השישים היא לא צודקת. היא נותנת יתרון עצום לאלוף העולם המכהן שצופה בשלווה בכולם מתכתשים על הזכות להתמודד מולו. לפחות זהות האלוף לא נקבעת במשחק אחד (כמו במונדיאל).

גלן 9 במאי 2012

צור הוא פרש בטורניר ההזמנה לגמר אבל נדמה לי שהוא בהחלט המועמד המוביל. אל תדאג המיליונים שלו מהפרסומת ל gstar יחד עם ליב טיילור עושים אותו אייקון בנלאומי. לפחות בארצות שמתעניינות בשחמט. טפו טפו הוא הבא בתור. נדמה לי שניצחון של גלפנד יהיה הפתעה. אבל גמר עם הנורבגי זה כבר יהיה שו גדול.

צור שפי 9 במאי 2012

תודה גלן

הקורא בפוסטים 9 במאי 2012

מכיר את החוקים באופן בסיסי ולא ממש מתעניין אבל מחזיק אצבעות ואם היה שידור מלווה בפרשנים הייתי בכיף מתיישב לראות.מחזיק אצבעות מעיר היין (והפשע לאחרונה..).

גיל 9 במאי 2012

אני חושב שאם הדו קרב הזה היה מתקיים לפני 20-30 שנה אז לא חצי אלא כל ישראל הייתה עוצרת את נשמתה. שחמט הפך בשנים האחרונות לספורט נישתי הרבה יותר, כזה שנאבק על קיומו. פחות אנשים משחקים שחמט מקצועני וההילה סביבו קטנה בגלל סיבות שונות כמו סיום המלחמה הקרה, מחסור באלופים כריזמטיים וגם לדעתי העובדה שמחשבים מנצחים בני אדם מה שהופך את השחמטאים לקצת יותר אנושיים.

אגב, זו לא פעם ראשונה שתיקו מוביל לשח מהיר? חשבתי שתמיד האלוף שומר על התואר שלו בתיקו.

דניאל 9 במאי 2012

כל יום 12 משחקים. כדי לקבוע מי ניצח ביום הרלוונטי, עושים משחקי בזק.
יש כמה ימים לתחרות.
זה מה שאני הבנתי

איתן בקרמן 9 במאי 2012

כל משחק זה יום. אחרי כל צמד משחקים יש יום מנוחה אחד (בהתחלה) או שניים (בסוף)

גיל 9 במאי 2012

רגע, לא הבנתי, אתה רוצה לומר לי שבכל יום תהיה הכרעה במקרה של תיקו סטייל פנדלים? זה נראה לי כל כך אנטי שחמט.

גיל 9 במאי 2012

אוקיי, עכשיו ראיתי שהשובר שיוויון זה רק בסוף התחרות. זה נראה לי קצת משונה וגם העובדה שהמשחקים קצרים יותר מבעבר (אולי לא רוצים לתת למחשבים לנתח עמדות בין הימים?). גם 12 משחקים נראה לי די קצר בהשוואה לעבר.

מנחם לס 9 במאי 2012

הגדול מכולם הוא בובי פישר. חבל שהגאוניות שלו שיגעה אותו לחלוטין.

אבל איתן, אולי תתפלא אבל אני קורא מילה מילה, ומנסה להבין את הכתוב. אתה כותב שבני ישראל אימצו את היהדות ולא להיפך. אני מנסה להבין את הכוונה ועומד בפני שוקת שבורה. התוכן לעזור?

ובזה שאתה אומר שההודים המציאו את ה-0 והיהודים את ה-1, אתה מתכוון שאצלהם יש אפס אלוהים ואצלנו אלוהים אחד? אחרת גם את זאת אינני מבין כי למצרים היה אפס ואחד הרבה לפני.

צור שפי 9 במאי 2012

אתה מכיר את הבדיחה על הפולניה שמדברת עם בעלה בינארית? אפס אחד.

איתן בקרמן 9 במאי 2012

כמובן, מנחם. העברים (בני ישראל) הם שקיבלו עליהם את תורת משה, אחרי שהיתה להם כבר היסטוריה משלהם.

לגבי האחד והאפס אכן התכוונתי קודם כל לסימבולים.

יריב 10 במאי 2012

למצרים לא היה את מושג האפס (כמספר), וכן לא היתה להם שיטת מספרים מבוססת מיקום (כלומר, שיטה דומה לזו שיש לנו היום), כך שלא היה להם שימוש לסימן מקביל. אחד היה להם.

yinon 9 במאי 2012

And if someone needs a pipi break? do they stop the time? or maybe there's injury time…

איתן בקרמן 11 במאי 2012

היתה כבר פעם מהומה על הטענה שקספרוב טרק את דלת השירותים חזק מדי.

אלון 9 במאי 2012

עוד מעט יבוא זה מהבלוג הסמוך ויכתוב שלהודי מגיע לנצח כי הוא יותר אתלטי. לי נראה שהכל בראש.
יאללה גלפנד, תביא גביע (ומליון דולר).

דניאל פורת 9 במאי 2012

טקסט נהדר.
מחכים לדו-קרב.
בודקים אפשרות לפנק עם java וקצת פרשנות.

פאקו 10 במאי 2012

מחכה בכליון עיניים.

איש 10 במאי 2012

כמעט מחצית מאלופי העולם הם יהודים. להודים זה אלוף ראשון. היהודים הם 13 מיליון, פסיק, ההודים מיליארד ומאתיים מיליון כמעט, קרוב לעשרים אחוז מאוכלוסיית העולם. בקרב האלופים הרוסים, אלופי ברה"מ, הרוב המוחלט יהודים. בהצלחה לגלפנד.

איתן בקרמן 11 במאי 2012

קצת פרספקטיבה ידידי: הודו היתה מחוץ לעולם עד לא מזמן. לעולם לא תדע כמה גאונים מאיזה כפר הוחמצו. אני לא בטוח שהתרבות והיסטורית המחשבה ההודית, עם עומק אלפי השנים שלה, פחותה מזו של היהודים. לא משווים בין אבא ואמא :)

אייל 10 במאי 2012

יינון – לגבי מספר אלופי העולם המועט יחסית לאורך ההיסטוריה, הוא קשור במידה רבה לפריבילגיה העצומה שיש באופן מסורתי לאלוף העולם המכהן להשתתף באופן אוטומטי בדו-קרב על האליפות; כל האחרים צריכים להתמודד על הזכות לשחק נגדו. לשם השוואה, תחשוב על מצב שבו הזוכה במונדיאל היתה מקבלת אוטומטית כרטיס לגמר המונדיאל הבא.

גיל – לגבי שובר השוויון ופורמט של 12 משחקים: זה התקבע בעקבות הדו-קרב בין קרמניק לטופאלוב ב-2006, שהיה דו-קרב "איחוד" שנועד לאחות את הקרע מ-1993 (שנוצר בעקבות הסכסוך עם קספרוב) ביןFide לשושלת ה"קלאסית" של אלופי העולם – מכיוון ששני המתמודדים הגיעו לדו-קרב כאלופי עולם מכהנים, לא היה כביכול מקום ל-draw odds המסורתי של אלוף העולם. אבל מאז זה נמשך גם בד-קרבות "נורמליים" יותר. אני מניח שיש מקום לטענה שכאשר הדו-קרב קצר במידה כזאת, draw odds לאלוף העולם המכהן (כלומר, שהוא פשוט שומר על התואר במקרה של תיקו) הוא יתרון גדול מדי.

אגב, מספר קטן של משחקים קלאסיים ומעבר שנראה מהיר מדי לשובר שוויון ב"פנדלים" שחמטיים העיב בעיני הרבה חובבי שחמט על תחרות המועמדים האחרונה, שגלפנד זכה בה – ברבע הגמר וחצי הגמר היו דו-קרבות של 4 משחקים בלבד, ובגמר של 6 משחקים; מתוך שבעה דו-קרבות שהתקיימו בסך הכל, ארבעה הוכרעו בשובר שוויון. זו מן הסתם אחת מהסיבות העיקריות שבגללן תחרות המועמדים הבאה תיערך בפורמט של טורניר – מה שמבטיח אולי יותר "צדק", אבל פחות דרמה (כי מבחינת דרמה שחמטאית, אין כמו פורמט של דו-קרב).

גיל 10 במאי 2012

נכון, אני זוכר את הביקורת שהייתה על הנושא בתחרות המועמדים.

devito 10 במאי 2012

בתור מכור ל E4
יאללה גלפנד תביא לנו גאווה !!

אייל 10 במאי 2012

בהתחשב בכך שגלפנד הוא באופן מובהק לא שחקן של 1.ה4 (הוא לא פתח כך באף משחק רציני מאז 2006), ושהפופולריות של המסע הזה בצניחה מתמשכת בקרב הצמרת הגבוהה (בגלל ההגנות הסופר-סולידיות שפותחו נגדו), אני לא בטוח שצפויה לך הרבה נחת מהבחינה הזו:-)

רמי פורטלנד 10 במאי 2012

מעניין מאוד,אשמח לקבל עדכונים או לדעת היכן אפשר לקבל עדכונים ופרשנויות.שיהיה בהצלחה לגלפנד!!

מתי עושים טורניר שח של קוראי וכותבי דה-באזר? יכול להיות מעניין..

חובבן 10 במאי 2012

המשחק לא יוצר ענין עולמי מסיבות טובות:
שני מתמודדים ממדינות עולם שלישי
אחד המיתמודדים,גלפנד, ממוקם נמוך מאד במד הכושר (15).
גם אם יהפוך אלוף עולם, איש לא יחשוד שהוא השחקן הטוב בעולם.
אני לא חושב שיש תקדים לכך (אבל אולי אני טועה).

בישראל, שלא משופעת באלופי עולם בענף מרכזי (עם כל הכבוד לשייט), זה לא יוצר ענין כי:
גלפנד הוא "רוסי"
כלי התיקשורת ממוקדים בהתמקדות בספורט "עממי" ככל האפשר. מכות בכדורגל וכדומה.
רוסי שמשחק שח? במקרה הטוב כתבה בהארץ.

אייל 10 במאי 2012

בדרוג הרשמי האחרון מתחילת החודש הנוכחי ((http://ratings.fide.com/top.phtml?list=men, גלפנד אפילו מקום 20 – אבל זה כשלעצמו רק מדגיש את גודל ההישג שלו בהעפלה לגמר.

אם יש משהו שמעיב במידה מסויימת על ההישג של גלפנד ועל המשמעותיות של הדו-קרב זה יותר הפורמט המפוקפק של תחרות המועמדים (שהזכרתי קודם), וגם העובדה שבדרך גלפנד לא היה צריך להתמודד ראש בראש עם אף אחד משלושת השחמטאים שמדורגים ראשונים ונחשבים פוטנציאלית לקונטנדרים החזקים ביותר – קרלסן, ארוניאן וקרמניק (הראשון לא השתתף בתחרות המועמדים מתוך מחאה על צורת הניהול השערוריתית של FIDE, השניים האחרים נוצחו ברבע- וחצי-הגמר על-ידי גרישצ'וק, מי שעלה לשחק נגד גלפנד בגמר).

מצד שני, שום דבר מזה הוא כמובן לא "אשמתו" של גלפנד – בסופו של דבר הוא יכול לשחק רק בפורמט שנקבע ולנצח רק את מי שמתמודד מולו. מבחינת דרגת האנדרדוגיות שלו כמועמד, הדו-קרב היחיד בעידן שלאחר מלחמת-העולם השנייה שניתן לחשוב בו על מצב דומה הוא זה של שורט נגד קספרוב מ-1993 (שורט היה אז מדורג 11, מצד שני קספרוב היה השחקן הגדול בהיסטוריה).

הארכיון 10 במאי 2012

תודה אייל.
זה מה שנקרא תמצית עניינית

איתן בקרמן 11 במאי 2012

לגמרי. אשמח אם תגיב ותסביר עוד עניינים.

איש 10 במאי 2012

חובבן, אתה מדינת עולם שלישי. ישראל מדורגת בצמרת המדינות במדד הפיתוח האנושי. התמ"ג שלה כבר משתווה לזה של צרפת. איזה ליצנים יש, בחיי.

ירון 10 במאי 2012

ישראל לא עולם שלישי אבל עדיין רחוקה מצרפת מבחינה כלכלית
(32K לעומת 44K תל"ג לנפש לשנה לפי ויקיפדיה)

http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_GDP_(nominal)_per_capita

איש 12 במאי 2012

אכן, ראיתי נתונים לא נכונים.

מאשקה 10 במאי 2012

אהבתי את מה שקראתי בטור הזה.
איתן, זוכרת גם את הכתבה שלך לפני שנים בעיתון "הארץ" על השחמט.
באמת נפלא ושיהיה לו בהצלחה.

פולדש 10 במאי 2012

אהבתי את מה שקראתי, אבל אני מודה שכמו תומר חרוב מעליי, התרשמתי בעיקר מהרעיון שחלק מחברי הפרלמנט ההודי ממונים על סמך התמחותם באומנות או במדעים.

ארז 12 במאי 2012

זה לא בדיוק פרלמנט, יותר בית עליון, כמו בית הלורדים באנגליה, או מה שהיה הסנאט בארה"ב בהתחלה.

טל 12 10 במאי 2012

יאללה גלפנד

http://moscow2012.fide.com/en/

יונתן 11 במאי 2012

לא מאלה שאוהבים לצעוק אנטישמים אבל בשום מקום באתר לא מצויין שגלפנד מייצג את ישראל. ליד השם של אנאד כתוב בגאווה הודו וליד גלפנד מאום רק טורחים להזכיר שהוא נולד במינסק.

יאללה בוריס מלחמה!

ויכסלפיש 11 במאי 2012

1. הלוואי שגלפנד ייקח. 2. שחמט אינו ספורט משום שגם אדם נכה ברמות קשות כמו סטיבן הוקינג מסוגל לזכות בו בתואר אלוף העולם, ולא בשום ענף אחר. אין בשחמט מרכיב של פעילות גופנית, גם לא בפוקר

איתן בקרמן 11 במאי 2012

תיאורטיקלי הוקינג יכול עם האצבעות בלבד לזכות במדליה אולימפית ברובה או בחץ וקשת.

אייל 11 במאי 2012

אנאנד על השחמט כספורט בראיון ל-CNN:

When I hear other sportsmen talk about their sport, I can relate to almost everything they say: it comes down to nerves, the ability to calculate under pressure […] winning a game, not cracking under tension – things like that, which you can relate to in any other sport. I accept that the physical component isn’t visible, but it is nonetheless there: you need to be fit in order not to tire and make mistakes

הכתבה המלאה:

http://www.dailymotion.com/video/xg5kp2_is-chess-a-sport_sport

ויכסלפיש 11 במאי 2012

ברור שיש גם דעה שזה ספורט לכל דבר, אבל במבחן המוסדי שחמט אינו עומד. הוא לא ענף אולימפי וגם אינו משתתף ב"משחקי העולם" – ההתאחדות למשחקים חוץ אולימפיים. יש לו סטטוס מיוחד והתאחדות בינלאומית אוטונומית. מצדדי ההגדרה כ"ספורט" מניחים מן הסתם שזה מוסיף ליוקרתו או מעמדו. אני חושב שמעמדו מכובד מאוד גם אם נכנה אותו "משחק מחשבה תחרותי"

איתן בקרמן 11 במאי 2012

ויכסלפיש, תגובה מעט ממסדית, לא? לא הוועד האולימפי הבינלאומי יקבע לנו מהו ספורט, גם אם יחלקו מאה מדליות בשחייה צורנית. דבר אחד בטוח: שחמט הוא הרבה יותר מדיד אובייקטיבית, הכי מנוטרל מהשפעות חוץ, מכל ענף ספורט שאני מצליח לחשוב עליו.

פולדש 11 במאי 2012

מהה הבדל בין שחמט לקליעה?

ניב שטנדל 14 במאי 2012

דווקא כמי שלא חושב ששחמט הוא ענף ספורט (וכמי שחושב שהוא משחק מרתק ותרבות עילית), אני מתקשה להבין את העניין בלהכתיר אותו ככזה. לא כל ענף שמתקיימים בו משחקים ותחרויות הוא ענף ספורט. אם ספורט הוא, אליבא דוויקיפדיה, פעילות גופנית תחרותית, הרי שאני לא בטוח ששחמט נכלל בהגדרה.
צריך להוסיף שאני אומר זאת מתוך בורות מסוימת – מעולם לא הבנתי את הפעילות הפיזית יוצאת הדופן הכרוכה במשחק שחמט. גם כשאני קורא למשל דברים של אנאנד, שמסביר שדרושה סיבולת גופנית כדי לשמור על ריכוז במהלך שעות ארוכות, אני לא רואה בכך מקבילה לענפי ספורט מסורתיים.
אנסה לומר זאת בפשטנות: אם בעבור רוב ענפי הספורט דרישת הסף היא כושר פיזי טוב, בעבור שחמט זו אינה דרישת הסף.
שאלה להמחשה: האם כאשר נער רוצה להתחרות בשחמט הוא נדרש לעבור מבדקים פיזיים, כפי שקורה אם הוא רוצה לשחק כדורסל נניח?
ושוב – למה זה בעצם חשוב להגדיר את השחמט כספורט?

ארז 12 במאי 2012

"מה בטניס, בפוטבול ובכדורגל מכריעים הכל במשחק אחד? למה בכדורסל ובבייסבול ההכרעה נופלת אחרי סדרות של חמישה או שבעה משחקים? ולמה בשחמט מדובר ב"סדרות" כל כך ארוכות?"

יש שתי סיבות. בגדול, מבחינת הספורטיביות, סדרה תמיד עדיפה על משחק יחיד, וליגה תמיד עדיפה על סדרה בגלל שלאורך זמן האלמנטים האקראיים מתבטלים.

אם אני אעמוד מול פדרר, יש סיכוי שהוא יחליק או משהו ואני אקח ממנו נקודה. יש סיכוי שטניסאי חובב יקח ממנו משחקון, ויש סיכוי שטניסאי מדורג יקח ממנו מערכה, אבל לנצח אותו ב-5 מערכות צריך להיות נדאל או דג'וקוביץ'.

אותו דבר בכל ענף. במשחק בודד יכולות להיות הפתעות. בסדרה יש כבר אלמנטים מצטברים ובליגה צריך להפגין יכולת טובה לאורך זמן. עדיין יכולה להיות אלופה במשחק האחרון בסל עם הבאזר, אבל זה מבוסס על שנה שלמה של הישגים שמביאים לאותו רגע. בטניס, כל טורניר הוא בנוק אאוט, אבל יש דירוג שנתי שכל טורניר מצטבר אליו, אז גם אם לשחקן היה יום לא טוב, יש לו שנה לתקן.

האמריקנים משלבים בין השיטות, ליגה ופלייאוף של סדרות, חוץ מבפוטבול, שם אי אפשר לשחק סדרה בגלל המאמץ שדורש משחק יחיד. בגלל זה זו גם עונה קצרצרה מאוד. בייסבול, להבדיל, אפשר לשחק כל יום ואפילו פעמיים ביום לפעמים, אז אין בעייה לשחק סדרות.

במשחקי הביליארד, למשל, אין בעיה פיזית לשחק עשרה משחקים ביום, ולכן כל טורניר מורכב מרצף של סדרות. כך גם בשח – גרנד מאסטרים יכולים לשחק גם 30 משחקים בו זמנית, אמנם רצוי לא נגד גרנד מאסטרים אחרים, אבל מבחינה פיזית אין בעייה לשחק סדרה, וזה עדיף.

הבעייה מתחילה שמארגני הטורנירים רוצים בחוסר ספורטיביות, ואז הם בוחרים בשיטת הנוק אאוט, כמו בכדורגל (שזו, אגב, הסיבה למה להגיד ש"עד שמסי לא לוקח גביע הוא לא ברמה של הכי גדולים" זו שטות גמורה או למה קרויף לא לקח גביע עולמי).

גם בגביע העולם בקריקט משחקים על נוק אאוט, למרות שאין שום בעיה לשחק הטוב מ-7 ב-10 ימים. משחק יחיד עושה יותר באז, יותר נחשב לפרסומות, יותר דרמטי, ויש יותר סיכוי שיקרו הפתעות, מה שלארגוני הכדורגל שחיים על הנבחרות/קבוצות הקטנות חשוב יותר.

אייל 13 במאי 2012

שיטת ליגה או טורניר (שבה כולם משחקים נגד כולם) לעומת שיטת נוק-אאוט זו הבחנה אחת, וסידרת משחקים לעומת משחק אחד זו הבחנה אחרת; הן כמובן לא חופפות – אפשר לשחק סדרות בתוך שיטת נוק-אאוט. זה, אגב, המצב ב-cycle הנוכחי של אליפות העולם בשחמט: גלפנד הגיע לדו-קרב עם אנאנד אחרי שניצח שלושה דו-קרבות בתחרות מועמדים, שכללה שמונה מתחרים והתנהלה בשיטת נוק-אאוט (מרבע-גמר עד גמר, "סדרות" של 4 עד 6 משחקים). ולמעשה, הוא הגיע לתחרות הזו אחרי שזכה בגביע העולם, שבו מתחילים 128 משתתפים וישנם שבעה סיבובי נוק-אאוט (מיני-דו-קרבות של 2 עד 4 משחקים).

באופן כללי, יכול להיות שבשיטת ליגה יש יותר צדק (או "אוביקטיביות"); אבל לשיטת נוק-אאוט יש יתרון מובנה ברור מבחינת יצירת דרמה.

אייל 13 במאי 2012

בעצם, יכול להיות שאנחנו פשוט משתמשים במונח "נוק-אאוט" במובנים שונים – אני חושב על זה במובן של כל שיטה שהולכת על פי העיקרון של המנצח ממשיך/המפסיד יוצא (בלי קשר לשאלה אם מדובר במשחק אחד מכריע או בסידרה).

ארנון 13 במאי 2012

מבחינת הצופים ההבדל המשמעותי הוא ברמת הדרמה. כשיש משחק אחד, כמו בסופרבול או בגמר גראנד-סלאם/מונדיאל, יש דרמת שיא במשחק זה. בסדרות NBA או בדו-קרב בשחמט, הדרמה מגיעה לשיאה רק לקראת ההכרעה, כשהמשחקים הראשונים מענינים, אבל מוטיב הדרמה מינורי.

אייל 13 במאי 2012

איתן – אני לא בטוח למה התכוונת ב"זיגזג" אבל מחר גלפנד פותח בשחור, לא בלבן. יש החלפת סדר צבעים, אבל היא מתרחשת רק במחצית הדו-קרב – כלומר, גלפנד פותח בלבן במשחקים 6-4-2 ואז 11-9-7 (הרעיון הוא למנוע משחקן אחד את היתרון שבלקבל תמיד את הלבן אחרי יום המנוחה).

D! במולדת 13 במאי 2012

תודה על סיקור מרתק ומלמד
מתי מתחילים המשחקים?

אייל 13 במאי 2012

למי שמסוגל לעקוב אחרי הניתוחים, הערה קטנה בתוספת לניתוח של רם סופר למשחק השני. ההסתעפות האלטרנטיבית שהוא מציין במסע 15, בעקבות המסע ר-ז5 של הלבן (במקום דXה5, כפי ששיחק גלפנד), ושמובילה רק לשוויון, כבר ארעה למעשה במשחק ששוחק לא מזמן – רובלבסקי נגד גוגאנוב מ-2011 (http://www.chessgames.com/perl/chessgame?gid=1625213). אלא ששם סדר המסעים היה שונה – השחור שיחק קודם הXד4 במסע 14, ורק אחר-כך פ-ו6 במסע 15, בעוד שאנאנד שיחק פ-ו6 מייד במסע 14.

הנקודה היא שסדר המסעים של גוגאנוב מאפשר ללבן לשפר את משחקו ולהשיג יתרון מסויים, ברוח המשחק של ריאזנטצב נגד מאטלקוב 2011 שמוזכר על-ידי סופר; לעומת זאת, סדר המסעים שנבחר על-ידי אנאנד אינו מאפשר ללבן לעשות זאת ופחות או יותר כופה עליו את ההסתעפות הפחות מוצלחת, ששוחקה ברובלבסקי נגד גוגאנוב, אם הוא מחליט ללכת על המסע ר-ז5.

זוהי דוגמה טובה לסוג הניואנסים והדקויות ששחמטאי צמרת צריכים לעבוד עליהם באופן מתמיד במסגרת מה שמכונה "הכנה תיאורטית" או "תיאוריית פתיחות" (ובהקשר זה, גם לחשיבות של התעדכנות מתמדת במאות ואלפי משחקים שמשוחקים בתחרויות שונות, כדי לא להחמיץ רעיונות חדשים).

אייל 13 במאי 2012

סליחה – במשחק שהזכרתי גוגאנוב היה לבן ורובלבסקי שחור, אז בתחילת הפיסקה השנייה צריך להיות "סדר המסעים של רובלבסקי"

IDO 14 במאי 2012

טוב אני לא רב אומן ואפילו בתור חובב אני לא ממש מתמיד, אבל, גלפנד חושב הרבה יותר מידי בשביל לעשות את הצעד הבנאלי. בסוף המשחק שיש לו אפשרות לסגור (לדוגמא במשחק 2 השחור היה צמוד לקצה (H) ) או במשחק הראשון שהוא היה ביתרון כלי) הוא הלך על התיקו כי הוא היה בלחץ זמן.

אנאנד רך איתו מדי, הוא לא היה צריך לקבל תיקו במשחק 2.
הייתי רוצה לראות את בוריס מזיז את הכלים יותר מהר בשביל להגחע לשלב הסגירה עם שעה ביד.

שם נחוץ 14 במאי 2012

על מה אדוני מדבר? מה פירוש לסגור? מתי השחור היה צמוד לקצה? במשחק הראשון אף אחד לא היה ביתרון כלי.

Comments closed