לא ההוא, ההוא – ניצן פלד

למה ראסל ווסטברוק לא צריך לזכות ב-MVP העונה וג׳יימס הארדן כן

דה ווטס אר אין, ובזמן שליגת ה-NBA השיקה את הניסוי הכי מעצבן שלה בשנים האחרונות – זה שדוחה את רגע חשיפת הזוכים בפרסי מצטייני העונה עד לאחרי הדראפט (!) – דווקא בשנה בה המירוץ ל-MVP כל כך מרתק, דווקא בשנה (הראשונה אי פעם?) בה שני המועמדים הראשיים לתואר האישי הכי חשוב בספורט האמריקאי נפגשים ראש-בראש כבר בסיבוב הראשון, אנחנו בעיקר יכולים לעשות שנים דברים: 1) ליהנות מדמיונות על מציאות אלטרנטיבית, למשל בה גביע ה-MVP תלוי מתקרת האולם במשחקים של יוסטון נגד אוקלהומה סיטי (רעיון כביר שאוהד שלח במייל לביל סימונס). 2) להמשיך להתווכח. בכל מקרה, שני הדברים חסרי תוחלת באותה מידה. כן, בגלל שהקולות כבר נשלחו, וכנראה גם נספרו.

ולכן, דווקא בגלל ששני הדברים כל כך מיותרים – אנחנו נעשה את שניהם!

mvp_pic

יופי.

*

אז למה ראסל ווסטברוק לא צריך לזכות ב-MVP העונה וג׳יימס הארדן כן?

אני אמנה פה כמה סיבות. בכולן אני מאמין לגמרי. חלקן ניסחתי לעצמי בראש ובקבוצות וואטסאפ בשבועות האחרונים, חלקן נוסחו טוב יותר על ידי אנשים כמו סימונס, זאק לאו, דייויד ת׳ורפ,

ג׳קי מקמולן, קווין אוקונור, קווין ארנוביץ, ג׳ון שומן, הווארד בק ועוד כמה עיתונאים בכירים ו/או מעולים, שאף אחד מהם לא הצביע לווסטברוק ל-MVP. מה שכנראה אומר שכולם הייטרים חסרי מושג. כמו כותב שורות אלה.

 

1) הסיבה הראשונה שאיננה סיבה אמתית לזכייה ב-MVP, אבל היא כנראה בסופו של דבר הדבר שהכי ישפיע לטובתו אם הוא אכן יזכה – היא שהוא סיים עונה עם ממוצע של טריפל דאבל. אין מנוס אלא להתחיל מזה.

הטענה הראשונה נגד זה היא שזה ״סתם מספרים עגולים״. שזה חסר משמעות ושאין שום דרך להגיד האם משחק של 30-10-10 טוב יותר או פחות טוב ממשחק של 27-12-8 או של 33-8-7. וזה נכון. זה שהמספרים עגולים ויפים ושיש להם שם שיווקי מוצלח כמו ״טריפל דאבל״ לא נותן להם שום יתרון על פני שורות סטטיסטיות פחות עגולות. מלבד, כאמור, ביח״צ. המספרים העגולים האלה חירפנו את כולם כל השנה, ונתנו לווסטברוק יתרון מטופש לחלוטין במאבק על תואר ה-MVP. בשורה התחתונה, ווסטברוק נתן עונה של 31-11-10 בקבוצה במקום ה-10 בליגה, וג׳יימס הארדן נתן עונה של 29-8-11 בקבוצה במקום השלישי בליגה. תקראו את המשפט הזה שוב. אבל אין, מה. מספרים עגולים זה השיט.

 

2) ״אבל ווסטברוק עשה משהו שלא עשו מאז 1962!״. המ, כמה פעמים המשפט הזה נכתב או נאמר בבלוגים, פורומים, וואטסאפים ושיחות ברזייה (לא ראיתי ברזייה כבר עשור)? אז בואו רק רגע אחד נשים דברים על דיוקם: ווסטברוק עשה משהו שלא נעשה מאז 1962… אבל הארדן עשה משהו שלא נעשה מאז 1965. כן, אותה תקופה, אותו שחקן שעשה זאת אז (אוסקר רוברטסון). אז שוב: ווסטברוק עשה משהו שלא נעשה מאז 1962, בקבוצה במקום ה-10 בליגה. הארדן עשה משהו שלא נעשה מאז 1965, בקבוצה במקום ה-3 בליגה. כמה פעמים קראתם את המשפט הזה בסיקור על המירוץ ל-MVP בשבועות האחרונים?

 

3) על הדרך הארדן גם היה הראשון אי פעם שבעונה אחת קלע 2000 נקודות ושהאסיסטים שמסר היו שווים עוד 2000 נקודות. אז זה אף אחד לא עשה קודם, לא רוברטסון, לא ווסטברוק.

 

4) ומאחר ושמתי דגש די רציני עד כה על העובדה שהארדן עשה את מה שהוא עשה בקבוצה מהמקום ה-3 בליגה, לעומת ווסטברוק – שעשה את מה שהוא עשה בקבוצה מהמקום ה-10 בליגה – צריך כמובן להתייחס למה שהקבוצות שלהם עשו.

אז קודם כל – כדורסל הוא משחק קבוצתי, ה-MVP של ה-NBA הוא תואר שמעט קשה להגדיר במדוייק, ולכן מה שיש לנו כדי להגדיר אותו זו המציאות. והמציאות היא ששחקנים מהמקום ה-10 בליגה לא זוכים בפרס הזה. בכמעט כל שנה אפשרית בתולדות הליגה, בין אם בתקופה שהשחקנים הצביעו (עד סוף שנות השבעים) ובין אם מאז שהתקשורת מצביעה, הפרס הזה הולך לשחקן מהטופ 3 בקונפרנס שלו או הטופ 4 בליגה. בודדים בודדים המקרים שיוצאים מן הכלל הזה. הפעם האחרונה הייתה ב-1982 (מוזס מאלון, יוסטון רוקטס, מקום 6 במערב, 9 בליגה. נתן 31-15. הפעם האחרונה בהיסטוריה שמישהו העמיד מספרים כאלה). כלומר, המציאות אומרת – לא אני! – שהצלחה קבוצתית היא חלק בלתי נפרד ומהותי מאוד מהזכייה בתואר הזה. עכשיו, אפשר להבין בחירה בשחקן מהמקום ה-10 בליגה בשנה שאן מועמדים טובים מאוד לפרס בטופ של הליגה. אבל נראה לי שיש השנה.

 

5) הנקודה השנייה שחשוב להדגיש בהקשר של שתי הקבוצות האלה היא שאין הבדל מהותי באיכות בצוותים המסייעים שלהם. ויש לכך ראיות רבות. הראשונה היא מה כולם חשבו עליו רק לפני חצי שנה. בתחזיות לעונה של בליצ׳ר ריפורט מאוגוסט ומספטמבר, של הבלוג 538 מערב פתיחת העונה, או יחסי האנדר-אובר של לאס וגאס לסך ניצחונות העונה, כולם – בלי שום יוצא מן הכלל שהצלחתי למצוא בגוגל – שמו את אוקייסי מעל יוסטון. כלומר, רק לפני חצי שנה, רגע לפני שהעונה הזו התחילה, כשמישהו הסתכל על אולאדיפו-אדאמס-קאנטר-רוברסון ושות׳, הוא ראה לכל הפחות חבורה שוות ערך לגורדון-בברלי-אריזה-אנדרסון ושות׳. וזה בלשון מאוד זהירה. והאמת היא, שהיה בזה לא מעט צדק. כלומר, ברור שהיה בזה צדק – כוווווווולם כתבו את זה. והפערים, אגב, היו גדולים. התחזיות לאוקייסי זזו בין 43,44 ניצחונות ל-50, עם ממוצע של כ-46. אלה של יוסטון דיברו על 41-42. סטיבן אדאמס סיים את הפלייאוף שעבר כשכולם בטוחים שהוא הדבר הגדול הבא בעמדת הסנטר, בייחוד מבחינת התאמתו לכדורסל העכשווי. ליוסטון לא היה כזה (אף אחד לא תפס מקלינט קאפלה ממש עד העונה). אנסהקאנטר נחשב לכוח ההתקפי הכי יעיל שעולה מהספסל בליגה כולה. ליוסטון אין כזה. אנדרה רוברסון הוא שחקן חמישיית הגנה ראשונה או שנייה, וכנראה אחד מה-2,3 שומרי פרימטר הכי טובים בליגה. ליוסטון יש גרסה פחות טובה של זה בדמות פטריק בברלי. ו-ויקטור אולאדיפו הוא טו-וויי פלייר שרק לפני שנייה היה שחקן של 17-5-4. הדבר הכי קרוב שהיה ליוסטון ערב פתיחת העונה זה אריק גורדון, שהפעם האחרונה שאפשר היה לסמוך עליו שייתן עונה של מספרים כאלה פלוס הגנה טובה, בלי להיפצע לחצי מהעונה, הייתה לפני 5 או 6 שנים. וגם היום, אם נותנים לאנשי כדורסל להתחיל לבחור קבוצות מבין כל שחקני אוקייסי ויוסטון מלבד ווסטברוק והארדן, סביר מאוד להניח שה-5,6 שחקנים הראשונים שיילקחו יהיו ברובם מאוקייסי. או לפחות חצי-חצי.

במלים אחרות – על הנייר, הצוותים המסייעים שלהם די דומים ברמתם.

קיימת טענה – נכונה במידה לא מעטה – שגם אם האיכות של הסגלים דומה, הרי שזה של יוסטון בנוי טוב וחכם ומתאים יותר לתקופה מאשר זה של אוקייסי. וכאמור, זה נכון. זה נכון קודם כל בצורה שצריכה לתת קרדיט למי שבנה את הסגל – זה של יוסטון עמוס קלעי שלשות, זה של אוקייסי הוא אחד הגרועים בליגה בזה (ואני אטען שאם הם היו נוגעים יותר בכדור ומשחקים עם יותר בטחון, ומניעים את הכדור טוב יותר, הם גם היו קולעים טוב יותר. אבל עוד נגיע לזה). אבל זה גם נכון בצורה שמחייבת לתת את הקרדיט לא רק למי שבנה את הסגל, אלא גם למי שהוא נבנה סביבו. הארדן קיבל בחדווה את תפקידו כאינאייבלר, התמסר לשיטה מאוד יעילה וקבוצתית, וכולם מרוויחים מזה. ווסטברוק לא נתן לשום שיטה לצמוח סביבו, לא משנה מי משחק סביבו. אז גם זה שהסגל של יוסטון מתפקד טוב יותר סביב הארדן מאשר זה של אוקייסי מתפקד סביב ווסטברוק, זו נקודת זכות להארדן ונקודת חובה לווסטברוק.

 

6) וגם אם לא השתכנעתם עד עכשיו שזו התמונה, ששני הסגלים האלה מאוד מאוד דומים ברמתם, לפחות על הנייר, אז יש לי שני דברים להגיד לכם: א) בניכם לבין עצמם אתם מבינים שזה לפחות הרבה יותר קרוב ממה שרוב האנשים שלא מבינים כלום חושבים. ו-ב)לפני חצי שנה כוווולם חשבו ככה. כולל אתם.

 

ומה שקרה בחצי השנה שחלפה מאז – כלומר, עונת NBA מלאה – זו כנראה הסיבה המרכזית שהארדן הוא ה-MVP ו-ווסטברוק לא.

 

7) כי אם אתם מסתכלים עכשיו על אולאדיפו-רוברסון-אדאמס-טאג׳-קאנטר-מקדרמוט-גרנט ושות, ומצד שני מסתכלים על גורדון-אריזה-וויליאמס-אנדרסון-בברלי-קאפלה-ננה ושות׳, ובטוחים בצורה חד משמעית שהחבורה השנייה פה טובה ב-ה-ר-בה מהחבורה הראשונה… ובכן: זה בדיוק כתב האישום נגד ראסל ווסטברוק וכתב הניצחון בעד ג׳יימס הארדן. הראשון הצליח בחצי שנה של בול-הוגינג לרסק, לסרס, לכווץ, לרוקן, להקטין ולחרב את המוניטין והבטחון העצמי של כל כך הרבה שחקני NBA לגיטימיים, שעד לפני חצי שנה כולם ראו בהם ״צוות מסייע״ טוב יותר מזה של יוסטון. השני הצליח בחצי שנה של כדורסל יעיל, מהיר ושיתופי להעלות, לרומם, להלל, לשבח, לקלס ולהשביח את המוניטין והבטחון העצמי של כל מי שמסביבו. גורדון ואנדרסון? הגיעו מניו אורלינס הכושלת כשני שחקנים שבורים ששיאם מאחוריהם. שלא לדבר על ננה. קאפלה? במשחקים שפתח בהם בעונה שעברה נתן 8 נקודות ב-55% מהשדה. העונה סיים עם 12 (קפיצה של 150%) ו-64%.

העובדה שאתם חושבים – בטוחים! – שהצוות המסייע של אוקייסי נחות משמעותית מזה של יוסטון היא היא התשובה שלכם למי באמת היה ה-MVP של העונה.

 

8) ויש שיגידו: זה לא הארדן. זה המאמן. אז לכם אני אגיד: לפני שנה בילי דונובן זכה לשבחים מקיר לקיר, והעונה התחיל את שנתו השנייה עם הקבוצה. מייק דאנטוני הגיע ליוסטון כסחורה פגומה אחרי שני כשלונות מפוארים ומתוקשרים בשתי הקדנציות האחרונות שלו בניו יורק ובלייקרס. מי שסירס את דונובן ואת החלומות שלו לראות את הקבוצה שלו מניעה כדור, ועל הדרך מצץ ורוקן מתוכן את כל הצוות המסייע שלו, זה ווסטברוק. ומי שהזניק את הקריירה של דאנטוני מחוסר רלוונטיות מוחלט אל מועמדות לתואר מאמן השנה זה הארדן. הארדן היה השנה האינאייבלר של השיטה ההתקפית אולי הכי יעילה בליגה (בטח ביחס לכשרון) ואחת היעילות אי פעם בכל תולדות הליגה, שהחייתה את הקריירה של כל מי שנגע בה. ווסטברוק היה השנה הדיסאייבלר של כל מראית עין של קבוצתיות, בעונה שהורידה את הערך של כל מי שבא במגע איתו.

 

ואם אתם מרגישים שנקודות 5-8 כאן מעט דומות והיו יכולות להיות כולן אותה נקודה, אז אתם צודקים.

 

9) ״או שאתה מאמין בזה, או שאתה לא. אני מאמין – וזה לא רק אני בעיוורן, זה אני אחרי הרבה שיחות עם אנשי כדורסל – אני פשוט מאמין שיש לזה מחיר, ללשחק בדרך בה הת׳אנדר משחקים. אני מאמין שיש לזה מחיר בפיתוח של שחקנים כמו ויקטור אולאדיפו ושל אחרים, וביכולת שלהם לתפקד כשחקני התקפה אפקטיביים כשזה חשוב. אני מאמין שיש לזה גם מחיר בטווח הארוך. דיברתי עם שחקנים בליגה שאמרו לי שהם היו מצביעים לווסטברוק ל-MVP, אבל לא היו רוצים לשחק איתו באותה קבוצה. ואני שואל: זו לא בעיה? האם אתה לא רואה בזה איזשהו מסר סותר? אז או שאתה מאמין בזה או שאתה לא. או שאתה חושב שהוא פשוט משחק עם שחקנים שלא יכולים לקלוע, זה בסדר. אני מאמין שיש לזה מחיר. ראיתי בליגה הזו מספיק יחידות-שניות, חבורה של שחקני ספסל, שסוחטים נקודות למשחק כמה דקות למרות מעט מאוד כשרון בכך שפשוט הריצו התקפות פשוטות עם תרגילים בסיסיים בהם כולם חותכים וחוסמים וזזים ומעבירים את הכדור אחד לשני, שאני פשוט חושב שקצת יותר – וזה לא שאני חושב שווסטברוק צריך להיות על יוסג׳ רייט של 28 – אני רק אומר 35. מעט יותר העצמה לשחקנים האחרים אני מאמין שיש לזה השפעה שקשה לכמת במספרים על כל הסגל. זה מה שאני מאמין. אם אתה לא מאמין בזה, זה בסדר. אבל זה מה שאני מאמין״.

זאק לאו, בפודקאסט עם קווין ארנוביץ, ב-20 באפריל, מסביר בדרכו הכל כך זאק לואוית החביבה, המתחשבת, אבל היחד עם זאת חדה וברורה, מה ווסטברוק עשה העונה. מה היה המחיר במסע המטורף שלו אל עבר ממוצע של טריפל דאבל. מה המשמעות של היוסג׳ רייט הגבוה בהיסטוריה (42).

אתה רואה את אוקייסי משחקים, ואתה רואה התקפה אחרי התקפה, כל כך הרבה פוזשנים, בהם אף אחד אחר לא נוגע בכדור. ואתה רואה כל כך הרבה פוזשנים בהם אם הוא מוסר הוא מיד רץ לכיוון של השחקן שהוא מסר אליו כדי לקבל את הכדור בחזרה. ״זה נראה שלאוקייסי יש חוק שמותר לך לכדרר פעם אחת ואז אתה חייב למסור בחזרה לראס״, הייתה אבחנה באחד הפודקאסטים האחרונים של סימונס. אתם שיחקתם כדורסל בעצמכם בחיים שלכם. כמה היה חשוב לכם – לבטחון העצמי, לחדוות המשחק, לחדות בביצוע, רק לגעת בכדור? ואתם לא טובים בכדורסל. גם אני לא. אבל הכדורסלנים המקצועניים שמקיפים את ווסטברוק, אלא שרק לפני חצי שנה כולם חשבו שהם יותר טובים מאלה שמקיפים את הארדן, טובים בכדורסל. ומגיע להם לגעת בכדור.

 

אתה רואה את אוקייסי משחקים, ואתה רואה משחק ענק של ווסטברוק שהוא היה בו 11+ או משהו, אבל הם עדיין הפסידו כי הקבוצה איבדה את מרבית היתרון בדקות בהן היה על הספסל. והדבר המטופש לעשות זה להגיד ״איזה חרא הם בלעדיו״. והדבר הנכון לעשות הוא להסתכל על המשחק ועל מה שאתה רואה, ולהבין שכאשר אתה משחק 85 משחקים בהם רק שחקן אחד עושה הכל, יהיה קצת קשה לכל היתר לתפקד כשהוא לא שם. בחצי השנה האחרונה הצוות המסייע של ווסטברוק היה משולל זכויות וכדורים, אז מה הפלא שהם נראים רע, חורקים וקרים כשהם צריכים להסתדר בלעדיו כמה דקות? אוקייסי שיחקה כדורסל כל כך מטומטם העונה, שגם בדקות בהן ווסטברוק על הספסל והם נמצאים על המגרש עם כדורסלני NBA לגיטימיים, אין להם שום שיטה להריץ שתוציא מהם את המיטב. שתעזור להם לצלוח את הדקות האלה בכדור. הם נאלצים להמשיך לשחק את אותו הכדורסל המטומטם שווסטברוק כפה עליהם כל השנה, רק בלי ווסטברוק. נו, מצה אתם מצפים שהם יעשו? ווסטברוק יש רק אחד. הוא כנראה השחקן היחיד בעולם שהיה מצליח להוציא 47 ניצחונות העונה בשיטה הזו עם הסגל הזה. אבל השיטה הזו והסגל הזה היו שווים יותר אם ווסטברוק היה מאפשר להם לשחק כדורסל, כדורסל קבוצתי, איזושהי שיטה. אם הם היו מניעים כדור, אם הם היו אוהבים לשחק איתו. הציטוט של לואו לגבי השחקנים בליגה שלא היו רוצים לשחק עם ווסטברוק, והבעות הפנים של גיבסון ברבע האחרון של משחק 2, שנראה היה כאילו הוא לא מבין למה הוא צריך את זה בכלל, מספרות סיפור של משהו די מדהים. אבל לא של MVP. אותו גיבסון, אגב, שלצד ווסטברוק ירד מ-19% ריבאונד הגנה בשיקגו ל-14.8% באוקייסי. מה שמחזיר אותנו למחיר שאוקייסי שילמה העונה עבור המרדף של ווסטברוק אחרי הטריפל דאבל, וכל הסיפור הזה שהם מפנים לו ריבאונדים. בדיקה אקראית שביצעתי לפני כשבועיים על פני כ-10 משחקי טריפל דאבל של ווסטברוק ושל הארדן העונה הראתה שווסטברוק מוריד כמעט שני ריבאונדים במשחק מהחטאות עונשין של היריבה, בהן אף אחד – באמת, אף אחד – לא הולך לריבאונד, לא אדאמס, לא גיבסון, לא אף אחד, רק ווסטברוק. וזה לא בשביל להריץ את ההתקפה מהר קדימה. ב-90% מהמקרים האלה זה המשיך להתקפת חצי מגרש רגילה. אלא זה רק בשביל שווסטברוק יוכל לצבור עוד ריבאונדים. כי אנחנו יודעים מה הוא עושה כשהוא לא מגיע למספרים שלו – כמו המשחק בפיניקס בו הוא התעקש להמשיך לחפש את האסיסטים שהיו חסרים לו, גם במחיר של ויתור על זריקות שראסל ווסטברוק – בחיאת, פאקינג ראסל ווסטברוק – לוקח בלי מצפון לא משנה באיזה יום הוא נמצא. הוא נתן אחרי המשחק את התירוץ שהוא היה ביום קליעות רע. כאילו שזה אי פעם עצר אותו מלזרוק ולזרוק (4 מ-18 מהשדה ברבע האחרון במשחק 2 לא הפריעו לו כל כך… אולי כי הטריפל דאבל כבר היה הלכה למעשה עובדה מוגמרת? מי יודע… סתם ניחוש). או הנתונים המזעזעים לגבי מספר הפעמים והתדירות בה ווסטברוק קונטסט זריקות לשלוש. לפני כשבועיים התפרסם הנתון הזה, לפיו מבין כמה עשרות שחקנים שעומדים בתנאי המינימום למבחן, רק רודי גובר ודאנדרה ג׳ורדן (שני סנטרים שחיים מתחת לסל בהגנה) קונטסט פחות זריקות שלוש מווסטברוק העונה. וזה פשוט כי הבנאדם עוזר את השחקן שלו שוב ושוב ושוב ושוב בניסיון להתמקדם לקראת ריבאונד ההגנה. לא יודע אם גם יצא לכם לראות איך הפקיר את בברלי לשלשה קריטית מהפינה בסיום משחק 2, פשוט כי חיכה ליד הצבע לקחת ריבאונד הגנה (שלא הגיע). זו אמנם דוגמא מוחשית אחת, אבל המספרים הכלליים של העונה מספרים תמונה מאוד מאוד ברורה. כולם באוקייסי עבדו והקריבו בשביל המספרים של ווסטברוק, הקריבו מספרים אישיים, הקריבו נגיעות בכדור, הקריבו את המהות של כדורסל כספורט קבוצתי, כולל ווסטברוק עצמו, שהקריב בעיקר את המחויבות שלו לצאת לשלשות של השחקן שלו…

הכדורסל של אוקייסי העונה הלכה למעשה הוריד את התקרה שלה כקבוצה. האם היא עשתה את המיטב עם הכדורסל שהיא שיחקה? אני מאמין שכן. אני מאמין שאף שחקן אחר בליגה לא היה מוציא יותר מ-47 ניצחונות עם הקבוצה הזו, בכדורסל שהיא שיחקה העונה. הכדורסל שווסטברוק כפה עליה. אבל האם היא הייתה טובה יותר כקבוצה, אם ווסטברוק היה על יוסג׳ רייט של 35, כפי שזאק מציע, וכל היתר היו טובים ושמחים ומחוברים יותר? ובכן, התשובה שלכם לשאלה הזו קובעת מה אתם חושבים על משחק הכדורסל. אם אתם חושבים שמשחק קבוצתי שמערב את כולם וששומר את כולם בתמונה ושמחים ומחוברים מוציא יותר, אז ראשית – אתם צודקים. ושנית, זה אומר שווסטברוק לא יכול להיות ה-MVP של העונה. אם אתם חושבים אחרת, אתם טועים לגבי הכדורסל. וזה מוביל אתכם גם לטעות לגבי מי צריך להיות ה-MVP העונה.

ואתם אתם חושבים שנקודה 8 היא בעצם 3 נקודות נפרדות, אז אתם שוב צודקים.

10) מניתי עד כה בעיקר סיבות למה ווסטברוק לא צריך להיות ה-MVP. וזה הגיוני, כי רוב התקשורת ומכונת היח״צ ודעת הקהל חושבת שהוא כן. אז היה צריך להשקיע בלמה הוא לא. אבל למרות כל הדברים שנכתבו פה, ווסטברוק יכול היה להיות בחירת MVP לגיטימית העונה, אם לא היו מועמדים טובים יותר. אם לא היה שחקן של 25-6-4-2 בקבוצה של 60+ ניצחונות, שהוא במקרה גם כנראה שחקן ההגנה הכי טוב בליגה (בטופ 2-3 לפחות בוודאות). או אם לא היה שחקן של 25-4-7-2 בקבוצה של כמעט 70 ניצחונות (שכחתם אותו, הא?). או שחקן של 29-8-11 בקבוצה של 55 ניצחונות, ומקום 3 בליגה. אבל מה לעשות שיש?

משחקים תשעים דקות ובסוף כולם מפסידים
לקראת מרתון לונדון

77 Comments

yaron 22 באפריל 2017

הצביעו, כנראה גם נספרו ועדיין יש לנו סדרה שלדעתי תענה על השאלה הזו הרבה יותר טוב מכל דעות המומחים.

ניצן פלד 22 באפריל 2017

אני דווקא לא יודע כמה הסדרה הזו תענה על השאלה.
בוא נגיד שווסטברוק נותן מספרים יותר טובים בהרבה מהארדן – ומפסיד. מה זה אומר?
בוא נגיד שווסטברוק משנה את עורו ואוקייסי משחקים התקפה אחרת לגמרי, והמספרים שלו יורדים, אבל הם מנצחים בסדרה?
יש לא מעט תרחישים בהם זה לאו דווקא עונה חד משמעית על השאלה.

AdamB 22 באפריל 2017

חידשת לי שמודיעים השנה רק בסוף יוני. בזמן הזה שניהם כבר יהיו בקאריביים.

ניצן פלד 22 באפריל 2017

כן. משהו מטומטם אש. יהיה טקס. למי כבר יהיה אכפת?

49ers 22 באפריל 2017

האמריקאים חסידי סטטיסטיקות… איני רואה שום מצב שבו נותנים (נתנו) להארדן את התואר.
ובסטטיסטיקות היבשות, יש מספיק כאלו שכתבו בלי סוף, בדיוק כמוך – אך להיפך, מדוע ווסטברוק ראוי לזכות.
מבחינתי זהו דיון עקר, ללא ספק שהארדן ראוי ביותר, יהיה חבל אם אחרי עונה כזאת, הוא ישאר ללא כלום.
לצערי איני רואה אותם עוברים את השלב הבא.
בכל מקרה, נהנתי לקרוא.

ניצן פלד 22 באפריל 2017

תודה. מסכים איתך לגמרי – עושה רושם שזה ילך לווסטברוק:
http://www.thedreamshake.com/2017/4/21/15378112/russell-westbrook-nba-mvp-james-harden-vote-tracking

אריק 22 באפריל 2017

הארדן גם שומר נפלא. בעצם כדורסל זה רק התקפה ככל הנראה…

ניצן פלד 22 באפריל 2017

אף אחד מהם לא שומר נפלא, זה בטוח. לכן גם הצבעה לקוואי היא כמובן לגיטימית לחלוטין. אבל האמת היא, כמו שאמר לי חבר בקבוצת דיון אחרת, ה-MVP הוא פרס שהיסטורית נוטה בהרבה להתקפה.

אריק 22 באפריל 2017

אני לא חובב ווסטברוק בעיניי שנח השחקנים הטובים בליגה הם בקלות לברון ולנארד כי הם עושים הרבה יותר ממה שבסטטיסטיקה שזה בכלל דבר שנוא עליי במדדית שחקנים. אני בעד מראה עיניים. לברון בכלל בקלאס משלו אבל עם מישהו מתקרב אליו זה לנארד. ווסטברוק שומר סביר לגמרי הארדן זה בדיחה. שחקן שלא שומר לא יכול להיות שחקן העונה. לא בכדורסל

ניצן פלד 22 באפריל 2017

גם אם נסכים לגבי זה שמי שלא שומר בכלל לא יכול להיות ה-MVP:
1) התקדים כבר נקבע. (נאש, למשל)
2) מבין שניהם, ווסטברוק אמנם הוא זה שיכול להיות שחקן הגנה כביר, אבל דווקא זה שמחפף בהגנה עוד יותר.

אריק 22 באפריל 2017

האמת שכל שאלת השחקן המצטיין היא די אווילית. בסוף מה שחשוב זה אליפויות וקריירה ההיסטוריה שכחה אם נלך לענף אחר שקווין פיליפס וז'וניניו היו שחקני העונה בפרמייר ליג, תואר שסקולס למשל לא זכה לו.

ניצן פלד 22 באפריל 2017

אתה בגדול צודק, אבל כמו שכתבתי בתחילת בפוסט – הפרס הזה באמת חשוב בספורט האמריקאי. יותר מכל MVP אחר.

אודי 22 באפריל 2017

מסכים ממש. לפי הדיון צריך לקרוא לפרס ׳שחקן ההתקפה של השנה׳ OPOY

דיזידין 22 באפריל 2017

קודם כל, פתאום אני מתגעגע לשדמי.

שנית, אחרי שלושה מחזורי פלייאוף די ברור לברון הוא הMVP של הליגה הזו.
איפה הוא, המשחק השלם והבנת המשחק שלו, ואיפה שני מפלצות הסטטיסטיקה.

שלישית, בין ווסטברוק להארדן אני בוחר בראשון.
אני מחבב את ווסטברוק, הוא עושה דברים שטרם נראו כמותם, ונכון שאם הוא היה עושה פחות כולם היו עושים יותר והקבוצה היתה טובה יותר (כפי שהיה בחלקים של הניצחון אתמול).
הארדן, שחקן מפחיד, הוא קונטנדר לשחקן השנוא עלי בליגה (למרות שיהיה קשה לעבור את דוראנט) והתמחות בסחיטת עבירות בלייאפ זה לא MVP.

ניצן פלד 22 באפריל 2017

לברון הוא השחקן הכי טוב בליגה. בטוח. זה לא כמו להגיד שהוא ה-MVP. עם קבוצה עם ביי פאר הכי הרבה כשרון במזרח הוא הצליח לסיים 2, אחרי שהיו סביב 50% הצלחה בחצי השנה של העונה. זה מחסל לו את הסיכוי לזכות ב-MVP לפי כל מדד שאי פעם נלקח בחשבון לבחירת הפרס הזה.

מסכים איתך שקשה לאהוב את הארדן.
פחות מסכים שחיבה אישית לסגנון של שחקן צריכה להיות מדד ל-MVP.

דיזידין 22 באפריל 2017

עם כל הכאב אני נאלץ להודות שאתה צודק בכל מילה.

ניצן פלד 22 באפריל 2017

:) :( :/

עמית זילברבוש 22 באפריל 2017

הופה, תראו מי פה…
מקיף ומעניין כהרגלך.
אני הצבעתי לקאווי.

ניצן פלד 22 באפריל 2017

ממתי ישך זכות הצבעה יא מניאק

עמית זילברבוש 22 באפריל 2017

קומבינטור..

ניצן פלד 22 באפריל 2017

tamidayita

ניצן פלד 22 באפריל 2017

אני בכלל מופתע שלא הערת כלום על כישורי ה-paint שלי

עמית זילברבוש 22 באפריל 2017

יוו…לא שמתי לב. זה שלא שמת את זה כתמונה ראשית זה בזבוז של ההשקעה.
אני כבר הפכתי את זה לתמונת הרקע שלי במחשב.

ניצן פלד 22 באפריל 2017

:D :D
אני לא קובע מה תמונה ראשית פה ומה לא :/

מה שאתה אומר זה שבעצם לא ממש שמים לב לזה?

עמית זילברבוש 22 באפריל 2017

אני לא שמתי במבט ראשון. אבל אולי זה רק אני וחוסר תשומת הלב שלי לפרטים..

אלון 22 באפריל 2017

אתמול בסוף המשחק הוא לקח שלשה רחוקה עם שני שומרים עליו. אולדיפו היה לבד בפינה אבל המסירה לא הגיעה ווסטברוק החטיא.
אוסקר הגיע מקום שלישי שבחרו את ה mvp ב 62. ראסל צריך להגיע חמישי.

ניצן פלד 22 באפריל 2017

+1

רון טחן 22 באפריל 2017

מעולה ניצן

ליבר 22 באפריל 2017

הסיבה העיקרית שהייתי בוחר בווסטברוק היא שהוא היה הסיבה היחידה להתעניין במה שקורה בעונה הסדירה. כל חובבי הליגה רצו לראות מה הוא עשה במשחק והאם הצליח להשיג עוד טריפל דאבל. בלי המירוץ המטורף של ראסל לשיא הזה באמת שלא היה שום עניין לעונה הסדירה הזאת.

Ivan Pedroso 22 באפריל 2017

טור מקיף ומעולה

יוסי מהאבטיחים 22 באפריל 2017

אפשר להתייחס לגדולה של הארדן בלי להקטין את המאמן שלו.
מה שעשה דאנטוני השנה לא עשו כבר הרבה זמן. זה לא רק להכות את התחזיות, זה לשנות לסופרסטאר שלך את כל הלך החשיבה ודרך המשחק.

גם שנה שעברה אפאחד לא עף על דונובן כי גם שנה שעברה אוקייסי שיחקו כדורסל לא יפה. השנה זה בכלל ברור יותר שהמאמן הוא די חסר מושג.

אני הייתי מחלק את הפרס בין שניהם כמו שעשו לרוקי העונה עם קיד וגרנט היל.
וכפרס הייתי מושיב את שניהם במשחקים של הספרס או הקאבס כדי להראות לשני הליצנים שאפשר לעשות מספרים כאלו גם בלי לנוח בהגנה.

ניצן פלד 22 באפריל 2017

:D :D
+2!

Yavor 22 באפריל 2017

לא יקרה.
אתה לא יכול לתת לאותה קבוצה את פרס מאמן העונה (דאנטוני ככל הנראה), השחקן השישי (גורדון די בוודאות) וגם MVP.

ניצן פלד 22 באפריל 2017

קרה כבר

אלון 22 באפריל 2017

פילדלפיה ב 2001. אייברסון, מקיי, מוטומבו ובראון

אורן 22 באפריל 2017

כל כך הרבה מילים על למה ווסטברוק לא, במקום להנות מהתופעה המדהימה הזו. לא ראינו מאז ג'ורדן מישהו שמשחק בעוצמות כאלו. אין ספק שהמשחק שלו לא מתאים לדרך הרומנטית של חובבי הכדורסל המודרני, אבל הוא ממש מדהים.
לטעמי דוראנט, לברון יותר יציבים, אבל הוא הדבר המרגש ביותר בכדורסל. כל המילים האחרות זה ניסיונות להצדיק את הקול הפנימי שבכם.
אגב, לגבי אוקלהומה, הם הפכו את הסגל ובנו אותו בשביל דוראנט ואז הוא חתך להם, והשאיר אותם עם סגל לא מאוזן שחסר 30 נקודות בהתקפה בערב. התוצאה היתה שהקבוצה ירדה ברמה אבל היתה צריכה שווסטברוק יעלה את עצמו, וכך הוא עשה. להגיד שהוא פוגע בקבוצה? תבדקו קצת סטטיסטיקות שאתם כל כך אוהבים…

זאב 22 באפריל 2017

אני לא חולק את המדהימות הזו. זה תמיד נהדר לראות תשוקה למשחק, אבל לא כמו שדוחה לראות 1 מנסה לשחק כדורסל מול 5. יכול להבין איך אוהדי אתלטיקה מתחברים לזה. פחות איך אוהדי כדורסל.

לגבי הסגל הלא מאוזן – ניצן התייחס לזה מעולה בסעיף 9, באמצעות הדברים של זאק לואו. וכולנו היינו סבבה אם היה לו 35 אחוזי יוסג', והתקפות שכוללות כמה חסימות ומסירה או שניים

אגב – אולדיפו הוא אחלה שחקן התקפה, והוא הראה זאת באורלנדו. קאנטר הוא אינסטנט אופנס. שחקנים טובים פחות מאדאמס וגיבסון שמו מספרים בהתקפה.

ולגבי המשפט האחרון שלך, הוא גם כנראה מוסבר באחד הסעיפים של ניצן, אבל אשמח אם תכוון בדיוק לאילו סטטיסטיקות אתה מתכוון

shadow 22 באפריל 2017

בפליאוף יש חשיבות עליונה להגנה וקנטר הוא מסננת.

NoOne 22 באפריל 2017

בוא נתחיל מהנקודה שכל MVP שלא הלך ל-לברון מ 2010 בערך הוא MVP שקרי
לברון הוא השחקן הכי טוב ב NBA בפער גדול , הוא ה MVP בכל שנה , ווסטברוק , הארדן קארי ודוראנט הם בערך 3 רמות איכות מתחת ל-לברון.
לברון הוא כרגע שני רק למייקל ג'ורדן ורוב הסיכויים שהוא יעבור אותו עד תום הקריירה.

לא מבין את כל הנקודות שאתה מעלה לגבי כל הכתבים האלה , אף אחד מהם לא אוביקטיבי , רובם מבינים בכדורסל פחות ממך.
השנה ה NBA אפילו לקח מכל הכתבים המקומיים את יכולת ההצבעה ל MVP ולקבוצות ה ALL NBA בגלל שהם לא מסוגלים להיות אובייקטיבים.

גלגל 23 באפריל 2017

לברון יעבור את מייקל? בסטטיסטיקות שונות, אולי, אבל לעולם לא בדיון על ה-GOAT. לעולם.

מתן גילור 22 באפריל 2017

מצוין. מסכים כמובן.
במהלך העונה כבר כתבתי משהו דומה – חלק מהטיעונים שלנו חופפים:
https://matangilor.wordpress.com/2016/12/08/1-%D7%A2%D7%9C-1-%D7%A8%D7%90%D7%A1%D7%9C-%D7%9C-mvp%D7%A2%D7%9D-%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%99-%D7%A7%D7%95%D7%92%D7%9F/

שמעון 22 באפריל 2017

כל דבר שהוא לא אמויפי לראסל יהיה בושה. ראסל גם יזכה ובצדק. הארדן לא בלבל שראסל עשה ויש להארדן קבוצה יותר חזקה.

הארדן היה בהחלט צריך לזכות לפני שנתיים שקרי זכה אבל גם קרי היה לגיטימי. שנה שעברה זה הלך לקרי ובצדק, השנה רק ראסל בלבל משלו, לצערו של הארדן שנותן עונה ענקית הוא נפל בעונה היסטורית שראסל נותן וכן 30 10 ו10 זה הרבה מעל 28 9 ו8 כי את השני הרבה שחקנים בהיסטוריה עשו ולברון עשה את זה בהמון עונות. עונת טריל דאבל עשו רק פעמיים בהיסטוריה ויש הבדל עצום. זה כמו ההבדל בין ריצת ה9.78 של בולט לשאר הריצות, יש הבדל עצום!!!

ניצן פלד 22 באפריל 2017

בארורררר!!!!1111

ירושלמי 22 באפריל 2017

ולהלן הסיבות למה הארדן הוא זה שצריך להבחר לMVP
https://youtu.be/yujtV9GGskA

למרות שלי קשה מאוד לראות שחקן שלא שומר מקבל את התואר.

shadow 22 באפריל 2017

עצם העובדה שצריך לרשום מניפסט כזה ארוך בשביל להסביר למה ראסל הוא לא הMVP דווקא מוכיח הפוך.

ובהפוך על הפוך כמו שעשית בחלק מהנקודות שלך (כמו עם הצוות המסייע לדוגמא).

בנוסף אתה צריך להרחיק עד סטטיסטיקות אקזוטיות בשביל למצוא טיעונים להאחז בהם, אבל בדרך מתעלם מתובנות הרבה יותר פשוטות ורלבנטיות בחלק מהמקרים כמו העובדה המרכזית שהלך שחקן שנטען שהיה הכוכב של הקבוצה, שהייתה לו קבוצה פצועה בתחילת העונה, אז ממילא אני לא מבין איזו שיטה אחרת אפשר היה לפתח בנסיבות האלה.
מה גם שהקבוצה לא נבנתה לשחק סביב שחקן כמו ווסט שעיקר הכוח שלו בחדירות (למרות שהוא שיפר פלאים את הקליעה לשלוש ועומד על האחוזים הטובים בקריירה).
אתה מתעלם ממזרח ומערב.

אין ספק שבחלון מי שהתחזקה יותר היא יוסטון עם לו ווילאמס שמהספסל לא רואה אף שחקן חמישיה של אוקלהומה (שלא עונה לשם ראסל).

בסופו של יום זה עניין של גישה(או אמונה) כמו שציינת בחלק מהפוסט.

אני מקווה שאוקלהומה יעשו קאמבק ויעיפו את יוסטון (הם כבר היו ממש קרובים לגנוב ביוסטון) ואז באמת שכבר לא יהיה על מה להתווכח ;)

ניצן פלד 22 באפריל 2017

1) העובדה שהפוסט ארוך היא בגלל שיש המון תפישות שגויות להילחם בהם. הוא ארוך ככל שההייפ סביב ראסל מוגזם. ביחס ישיר.

2) כשאתה אומר ״להרחיק עד סטטיסטיקות אקזוטיות״… על איזה אתה בדיוק מדבר? הטיעון הזה שלך הוא פוסט-אמת קלאסי. אומר מה שבא לך, ומתעלם מכך שבכל הטור כולו אין ולו סטטיסטיקה אקזוטית אחת (ואם אתה חושב שיוסג׳ רייט היא כזו, אז, ובכן, חבל).

3) זה לא עניין של גישה. זה עניין של להבין מה אתה רואה ושל להבין מה המשמעות של הפרס הזה – בלי להסתנוור מעניינים מסנוורים אך לא רלוונטיים.

shadow 23 באפריל 2017

אני חושב שיוסטון בלי הארדן מפרקת את אוקלהומה בלי ראסל.

יוסי מהאבטיחים 23 באפריל 2017

ברור, כי שחקני יוסטון ראו כדור העונה.
כאמור, הטרום העונה אף אחד אחר לא חשב כמוך.

שמעון 23 באפריל 2017

יוסטון לפני שנתיים עם הארדן ודוויט הפח סיימה עם מאזן די דומה לשנה. הארדן פשוט שנה שעברה היה חלש מאד וירד ביכולת מלפני שנתיים והשנה שהוא בשיאו הם עם מאזן די זהה ללפני שנתיים.

אורי 23 באפריל 2017

ניצן בתגובתך בנקודה השנייה התעסקת בטפל –
מה שshadow אמר זו אחת הנקודות המרכזיות לטובת ראס (שהתעלמת ממנה לחלוטין) – אוקייסי קבוצה בפוסט טראומה. השחקן הגדול בהיסטוריית הפרנצ'ייז עזב, וגם אם לא השאיר אדמה חרוכה, השאיר לא מעט משקעים. ובור מקצועי של 28/8/5 שצריך למלא.
אז כן, צריך מישהו שיקח על עצמו את הקבוצה אחרי מעבר כזה, שבדרך כלל קבוצות מתמוטטות אחריו.

בנוסף בהצבעה לMVP יש השפעה גם לוואו-פקטור (ניתן למדידה אמינה על ידי ספירת הפעמים שאתה תופס את הראש אחרי מהלך של השחקן). ופה ראס לוקח בענק

קפטן קוקי 22 באפריל 2017

אני עוקב מרחוק אחרי שאלת הMVP לווסטברוק, וחייב להגיד שזה מגעיל אותי שאפשר להקריב קבוצה שלמה בשביל סטטיסטיקה של שחקן אחד שהופכת את כל הסיפור לפסטיבל ולא ספורט תחרותי.
יש פה יופי של קייס עם שימוש בסטטיסטיקות אזוטריות (-; (הייתי צריך לבדוק מה זה יוסג' רייט…) שאני לא בטוח שהוא ישכנע את כל המעריצים העיוורים אבל הוא בהחלט עוזר בוויכוחים ליד הברזייה.

עפיף אבו מוך 22 באפריל 2017

כמה מלל בלי להגיד שום דבר.
ראסל ווסטברוק שחקן שבשבילו באים לראות כדורסל.
גיימס זקן שחקן שמשניא טת המשחק.
זהו- בשצי שורות סיכמתי למה אתה מבלבל בביצס

לירן 23 באפריל 2017

גם תגובה חלשה וגם לא מכבדת
1-

אסף 23 באפריל 2017

לגבי התחזיות מתחילת העונה: בדרך כלל הן עובדות לפי שיטת ״מה שהיה הוא שיהיה״ עם עידכונים קלים בהתאם לשינויים בסגל. המון פעמים זה עובד, אבל לפעמים יש פיספוסים.
לדוגמה: את עונת 14/15 יוסטון סיימה עם 56 נצחונות. תחזית הנצחונות שלה לעונת 15/16 היתה…. 56 ( espn, bleacher report ). בעונת 15/16 איכזבו וניצחו רק 41 משחקים. כמה חזו להם לנצח השנה? נכון, 41-42 משחקים. ובחשיפה בלעדית, הנה התחזית לעונה הבאה: 55 נצחונות.
מה שחשוב בקיץ הוא לא התחזית באתרים אלא העבודה של הפרונט אופיס.
ביוסטון בנו קבוצה מודרנית אחרי העזיבה של הווארד, הקיפו את הארדן בקלעי שלשות וגם הביאו מאמן שמבין דבר או שניים בנושא. באוקלהומה לא הזיזו אצבע אחרי העזיבה של דוראנט. פשוט כלום. סמכו על ווסטברוק שיקח את הקבוצה על הכתפיים. עשו טובה לפני חודש וחצי והביאו שחקן שיודע לרווח קצת (מקדרמוט). זו גישה של שנות התשעים, לא של 2017. וככה הקבוצה שלהם נראית.
לא אומר שזו סיבה להעדיף את ווסטברוק על הארדן, אבל בעיני זה ההסבר האמיתי להבדל במאזן בין הקבוצות.

ניצן פלד 23 באפריל 2017

הככככלללל נכון (לא לגמרי לדעתי, אבל נזרום)

ההסבר שלך לא סותר את מה שאני כתבתי, ואיננו טיעון לטובת או נגד אף אחד מהם, לכאן או לכאן

יש מספיק קבוצות שנבנו טוב יותר או טוב פחות, וזה לא הספיק להן כדי להכות את התחזיות ב-14 ניצחונות

כלומר, הסיבה המרכזית לכך שהרוקטס לא רק הכו את התחזיות ואובר-אצ׳יבד ביחס לסגל שלהם היא גם בניית הסגל (יש לזה פרס), גם העבודה של המאמן (יש לזה פרס) וגם העובדה שהכוכב היחיד שלהם נתן עונת שיא מטורפת ואיפשר לכל מה שהצוותים המקצועיים בנו והתכוונו לצאת לפועל עם עונה אישית עילאית ונדירה (אחרונה כזו: 1965) – ברמת יעילות קבוצתית של טופ10 היסטורי פחות או יותר. וגם לזה יש פרס.

omer 23 באפריל 2017

כל מה שרשמת על הארדן נכון, עם זאת זה לא הופך אותו לmvp.

אני אוהד יוסטון. זאת הייתה העונה הרגילה הכי כיפית שלי. לפרקים, היה נפלא לראות את הסינרגיה ההתקפית והפחד של היריבות מהארדן.

אבל צריך להזכיר גם את הצד ההגנתי. יוסטון, כאסטרטגיה קבוצתית, עובדת בהגנה כדי שהארדן לא ישמור. הוא יותר על תקן סייען.

יש לו ידיים ארוכות וזריזות, יכולת טובה לצפות את המהלך הבא והרבה חופש. הוא תמיד "ישמור" על הנגר של היריבה. אז הוא עוזר (לעתים ביעילות), חוטף (בעיקר מהימורים, פחות מהגנה טובה) ואף ויוצר דיפלקשנס, אבל כאן בערך מסתיימת תרומת ההגנתית, וזה די בעייתי למועמד לmvp.

קוואי הוא הmvp. טופ 3 התקפתית והגנתית בקבוצה של 60+ ניצחונות בקונפרנס החזק. mvp קלאסי.

omer 23 באפריל 2017

+100

ג'יימס הארדן קיבל קבוצה בהזמנה אישית והגיב בעונה התקפית הכי טובה במאה הנוכחית, בה כל אחד מהשחקנים ששיחק איתו (פרט לאריזה שתמיד יציב) נתן עונת שיא או העונה הכי טובה שלו ב5 השנים האחרונות.

בצד השני, ההנהלה של אוקלהומה מביכה שנים.
אדאמס, אולדיפו וקאנטר יעלו החל מהעונה הבאה 65 מיליון דולר ולכל ה3 חוזים לטווח ארוך. תקרת השכר שלהם סתומה. אין להם נכסים להציע בטרייד. לא נראה שיש להם סיכוי לשפר את הקבוצה או לכל הפחות להתאים אותה לווסטברוק בקיץ הקרוב.

ניצן פלד 23 באפריל 2017

מעניין איך זה טיעון בעד ראסל למו״פ ונגד הארדן

omer 23 באפריל 2017

לא הבעתי כאן דיעה בנושא הmvp.

אני סבור שאתה לא הוגן אם ווסטברוק.

כשאתה קוטל אותו כאן, אתה לא לוקח בחשבון את הסיטואציה שבה הוא נמצא. את סוג (לא איכות) השחקנים שמשחקים איתו.

ההנהלה של אוקלהומה נוראית. כבר שנים. העונה נבנתה חמישייה בה אין אף קלעי חוץ. ב2017.

לאור מה שקורה שם ב5 עונות האחרונות, עד כמה תופתע אם אחרי ווסטברוק סיאטל סופרסוניקס תקום לתחייה?

ווסטברוק הוא הילד עם האצבע שסותמת את החור שבסכר. הוא אולי לא הmvp, אבל הגזמת עם השחיטה הזאת.

ההנחה שלך שטריפל דאבל חשוב לווסטברוק מהניצחון היא לא ראויה וחסרת כבוד בעיניי.

ניצן פלד 23 באפריל 2017

הוא, חיכיתי שמישהו יתחיל עם ההגזמות.
שחיטה? אני סבור שהוא השחקן שאמור לסיים במקום ה-2 או ה-3 במירוץ למו״פ.

אבל בשיח בימינו אין באמצע. או שאתה אול-אין, או שאתה הייטר. נו מילא. או שאתה בעדו, או שאתה שוחט אותו. ח.

ולעניין 1) ווסטברוק גורם לזה להיראות כאילו הוא הילד עם האצבע בסכר, אבל זה רק כי הוא הורג את כל מה שסביבו ולא מאפשר לשום משחק קבוצתי לצמוח. אז זה נראה כאילו הכל קורס, כשבפועל זה יכול היה להיות הרבה יותר טוב לכולם מסביבו.

ובוא אני אספר לך משהו שירעיד את עולמך… אולאדיפו (34% משלוש בשנתיים קודמות, 36% השנה), אברינאס (38% השנה כרוקי), גרנט (38% העונה), סאבוניס (32% העונה כרוקי) ומקדרמוט (36% העונה עם אוקייסי) קלעו העונה במדי אוקייסי ב-36% משלוש.

סוללת הקלעים המפחידה של יוסטון? גורדון, וויליאמס, אנדרסון, אריזה ובברלי קלעו העונה במדי יוסטון 37% לשלוש.

רק שמה? ברור מה – החבורה הראשונה סורסה, לא נגעה בכדור, נאלצה להסתפק בשאריות, וקלעה ב-36% את הזריקות שבקושי נשארו לה, אחרי שלא נגעו בכדור, קרים ומחוץ לסינק, מחוסרי בטחון, ובלי שאף אחד ייתן להם אור ירוק לזרוק ולהיכנס לקצב. אז היא זרקה מה שנשאר לה לזרוק, וקלע ב-36%. החבורה השנייה קיבלה את כל מה שהייתה צריכה כדי להפציץ ובכמויות – קיבלה את הבטחון, את השיטה, ואת הכוכב שיאפשר לזה לקרות. זרקה המון וקלעה ב-37%.

ואם זה היה הפוך? מה היה אז? מה היה אם חבורת ה-36% המדוכאת של ווסטברוק הייתה סביב הארדן ולא סביב ראסל, והייתה נוגעת בכדור הרבה יותר, מקבלת את הבטחון, את המסירות הטובות, את הריווח… מה אז?

ואם חבורת ה-37% של הארדן הייתה סביב ווסטברוק ולא סביב הזקן, עומדת בפינה, מחכה לשאריות, לא נוגעת בכדור, מתקררת, לא מקבלת את הבטחון והאור הירוק לזרוק, ולא את הריווח המספק… מה היה עולה בגורלה אז?

החבורה של יוסטון זרקה הרבה יותר וקלעה ב-37%, כשהיא מלאת בטחון וכשהשיטה עובדת בשבילה.
החבורה של אוקייסי זרקה הרבה פחות וקלעה ב-36%, כששום דבר לא עובד בשבילם.

איך אומרים היום? טייק דאט פור דאטה.

ולעניין 2) אני לא המצאתי את זה. הקבוצה עובדת בשביל שהוא ייקח ריבאונדים. הסטטיסטיקות (והעיניים) מראות בדיוק כמה הוא מפקיר בהגנה לטובת הריבאונדים. ואת המרדף שלו אחרי אסיסטים ראינו במו עינינו מול פיניקס כדוגמא בוהקת במיוחד. שום דבר פה הוא לא המצאה.

שמעון 23 באפריל 2017

שורה תחתונה אוק מול יוסטון בלי ראסל והארדן על מי הכסף שלך יהיה? שנינו יודעים טוב מאד מי ינצח בסוויפ ועל מי תשים את הכסף שלך. זה מוכיח הכל כמו כן ראסל שחקן יותר טוב מהארדן. איך בלט אמר פעם מי שלא מקום ראשון לא זוכרים אותו והארדן השהה לא מקום ראשון בכלום. ראסל מקום 1 בטריפל דאבלים בהיסטוריה לעונה מקום 4 בכל הזמנים שכבר עונה הבאה יהיה מקום 3 וראסלל מלך הסלים והקבוצה שלו הייתה פצועה בחלקים גדולים העונה וגיבסון הגיע בטרייד מאוחר. שים את ראסל ביוסון לדעתי הם מנצחים יותר וראסל עושה מספרים יותר מפלצתיים. שים את הארדן באוק הזאת והם לא בפלייאוף

Omer 23 באפריל 2017

ניצן,
להשוות קלעי שלשות רק על סמך אחוזים? באמת? נהיינו דמגוגים?
זה לא זריקות עונשין. מה עם נפח וסוג זריקות? מה לגבי מהירות שחרור הזריקה, האספקט הכי חשוב לקלעי 3 בכדורסל של היום?

לנו יש 5 קלעי שלשות ששייכים לעשירון העליון בליגה בתחום- אריזה, אנדרסון, גורדון, לווווו (כולם היו כאלו גם לפני שפדשו את הארדן) והארדן. לת'אנדר אחד, מקדרמוט.

החבר'ה מלמעלה ביוסטון ייקחו זריקות רעות/קשות ל3 על זריקות לא טובות ל2. אף אחד מהם לא יפסיק לזרוק גם ביום רע. שוב, זאת השיטה . 1/9, 2/13 ל3- אלו סטטיסטיקות אינדיבידיאוליות שרואים על בסיס כמעט קבוע בכל משחק של יוסטון, גם בטובים.

לגרנט או אולאדיפו זה לא היה קורה. הם יעצרו אחרי הזריקה השנייה במידה ויחטיאו את ה2 הראשונות.

גרנט קולע ב38% ל3. הארדן באזור ה35%. אם אתה מאמן, אתה מעדיף שגרנט ייקח שלשה לפני הארדן? ומה עם ג'ו אינגלס האגדי? האם הוא קלעי טוב מקארי העונה? באחוזים הוא מנצח את קארי.

ניצן פלד 23 באפריל 2017

Omer
לא לא, ממש לא. זו לא הייתה הכוונה.
וגם כתבתי שברור שזה בווליומים יותר גבוהים ושאי אפשר להניח שהאחוזים יישארו אותו דבר עם יותר זריקות.
אבל יש פה עוד אלמנט שאתה בעצמך מזכיר – איכות הזריקות. החבר׳ה של יוסטון זורקים הרבה יותר, אבל גם זורקים הרבה יותר זריקות טובות, כשהם בעצמם עם יותר בטחון (שמגיע מכל המערכת, ולא רק מעצמם), וכשהם כל הזמן חלק מהמשחק ונוגעים בכדור ולכן חמים יותר.

אז אולי יותר זריקות פוגע באחוזים (לא בטוח), אבל יותר בטחון ויותר נגיעות בכדור משפרים את האחוזים (בטוח).

אז בוא נניח שעם יותר זריקות האחוז של קלעי אוקייסי היה יורד מעט?.. אבל בוא נניח שאם הם היו חלק מההתקפה ומקבלים זריקות יותר טובות ונוגעים בכדור יותר וחמים יותר וכל המערכת הייתה נותנת להם יותר בטחון לזרוק (ולא, כמו שאתה אומר, להפסיק אחר 2), האחוזים היו משתפרים מעט?..

אז בוא נניח שזה מבטל אחד את השני?..

בכלמקרה, הנקודה הייתה להראות שההבדלים הם לא של שמיים וארץ. כי זה גם לא שה-36% של קלעי אוקייסי באים מדגימה קטנה ומקרית – של 3-4 זריקות למשחק. מדובר בכ-350 קליעות מתוך כ-950 זריקות. זה המון, ומותר להניח שאם היו זורקים יותר, וחמים יותר, וחלק מהמשחק השוטף יותר, ונוגעים בכדור יותר, ומקבלים גם זריקות טובות יותר, ומקבלים גם יותר בטחון מצד כל המערכת לזרוק יותר – אולי אולי אולי אולי גם היו משתפרים באיזה חצי אחוז…

יואב דובינסקי 23 באפריל 2017

למה ווסטברוק ולא הארדן? בגלל הטריפל דאבלים. לא טוב לך סמנטיקה עגולה? לך תשחק סטנגה בנס ציונה. וחוץ מזה, שהארדן יתגלח.

למה ווסטברוק ולא קוואי (שחקן ההגנה הטוב ביותר) או קארי (שוב קלע מיליארד שלשות ולראשונה קבוצה משיגה 65 ניצחונות 3 פעמים ברציפות)? אין לי טיעון מנצח, אבל אני עם ווסטברוק. בגלל הטריפל דאבלים.

שוב, לא טוב לך טריפל דאבלים? סטנגה, בנסצי.

לא נכון בהגדרה 23 באפריל 2017

לך תצא מהמשחק בחצי…אוהב ספורט אעלק

ניצן פלד 23 באפריל 2017

דובינסקי
סתום
ח
נשיקות

NoOne 23 באפריל 2017

הדירוג שלי הוא כזה:
1. לברון ג'יימס
2. קוואי לאונרד

3. ווסטברוק
4. הרדן

לא נכון בהגדרה 23 באפריל 2017

יופי

אסף 23 באפריל 2017

מסכים. במיוחד עם הרווח בין מקום 2 ומקום 3.

ארז 23 באפריל 2017

פוסט אדיר. נהדר. מחכים.
תודה ניצן. תבוא יותר.

קלבדוס 23 באפריל 2017

וכמעט אף מילה לא נאמרה על מה ששום סטטיסטיקה לא יכולה לעשות –
ההנאה מהצפיה בשחקן.
זה לא הקריטריון היחידי, ואולי גם לא הקובע, הטיעונים בזכות הארדן (ואפילו לברון) משכנעים מאוד.
ובכל זאת, ווסטברוק הפך את העונה הזו (עבורי לפחות) להרבה-הרבה יותר מהנה, עם הרבה-הרבה יותר רגעים בלתי נשכחים, מאשר הארדן.

שהם זיו 23 באפריל 2017

משהו שאני רוצה לשים עליו זרקור (או פנס לד עם בטרייה נחלשת):

ווסטברוק שנה שעברה היה שווה ערך לדוראנט. השנה כנראה אין עם מי לשחק וההחלטה לשים את הכדור ביד שלו היא קודם כל של צוות האימון. הזכרת את פילדלפיה, אז גם שם אייברסון היה בול הוג לא פחות מאשר ווסטברוק. זו השיטה שבה הוחלט לשחק השנה באוקייסי ועדיין ווסטברוק סיים עם 10 אסיסטים בממוצע, כך שהוא לא ממש לא רואה אחרים כמו קובי בימיו הגדולים (אם כי קובי עשה גם הגנה).

והכאה על חטא אצלי. כשסאן אנטוניו בחרו את קוואי חשבתי שזו טעות. על פי הסרטונים הוא היה אתלטי, אבל היו חסרים לו יסודות שאצל ווצ'ביץ', לדוגמא, היו קיימים. זה רק מראה כמה אני מבין.

פאקו 23 באפריל 2017

בול בפוני.

עידו 23 באפריל 2017

חושב שברוב הנקודות אתה לגמרי צודק, ואולי אפילו אפשר להגיד שגרף ההשתפרות הקבוצתי של הארדן העונה גבוה מאוד ומראה שיפור ברמת המשחק שלו, עוד נקודה לזכותו. עונה שעברה, הארדן היה שחקן דמוי לברון, מקפיא פעמים רבות, והולך לליי אפ או לצבע בלי מסירה. השנה הוא שחקן שלפעמים לא מרגישים אותו במהלך המשחק אבל רק אחריו, כשיוסטון מסיימת עם ניצחון.
נראה לי שהנקודה החזקה ביותר לזכותו של ראס היא שזו כבר שנה שנייה ברציפות שהוא עובד יותר קשה מכל שחקן בליגה (לדעתי), ומצליח להתמודד עם הצל של דוראנט יותר טוב ממה שהיינו יכולים לצפות. אולי בגלל דברים כאלה לא ניתן לקבוע בדיוק למי משניהם ניתן להעניק את התואר, ולכן פשוט ניתן אותו לאייזאה.

היסטוריון של ספורט 23 באפריל 2017

הכל נכון …ועוד טרפ המאמר הבחירה שלי הארדן….אבל אין מה לעשות בליגה שיווקית ובתואר שהוא בעיקרו שיווקי….השיווק יכריע ללא תחרות של ממש ראסל.

Shadow 23 באפריל 2017

שיווקי? ראסל?

אם כבר היו הולכים על לברון או על קאוואי או על דוראנט או על קרי.

אתה לא חזק בשיווק אני מבין.

7even 23 באפריל 2017

פוסט אדיר. אבל ממש.
אהבתי את הטיעונים הבהחלט מדוייקים ונכונים.
בכללי כל שחקן שרודף אחרי סטטיסטיקות הוא בושה למושג כדורסל.

כמו שכתבתי כבר כאן באתר:
כל עוד לברון ג'יימס משחק כדורסל הוא השחקן הכי טוב על הפלנטה מהסיבה הפשוטה שכל טרייד שלו עם כל שחקן בליגה הופך את אותה קבוצה למועמדת, לכל הפחות, לפיינלס.
אין שום שחקן….שום שחקן בליגה שאפשר לומר עליו את אותו הדבר.

Comments closed