בואו יש קונגרס – ירון גרופמן

פורמלי פוליטי ופרקטי נפגשו בבחריין. נשמע כמו התחלה של בדיחה

קונגרס פיפ"א, שהוא הגוף המחוקק העליון של התאחדות הכדורגל הבינלאומית, יתכנס ביום חמישי הקרוב, 11 במאי, בבחריין. על סדר יומו מספר עניינים, מהם בחרתי את השלושה המעניינים ביותר, בהם גם חלו לאחרונה התפתחויות משמעותיות. שניים מהם עניינים כלליים, המושכים תשומת לב עולמית רחבה. השלישי מעניין בעיקר את השוכנים בחבל הארץ הלוהט שלנו, בין הירדן לים. ככזה הדיון בו יכול לעורר אמוציות רבות, דבר המהווה תמריץ חזק לא לעסוק בו. סופו של דברהחלטתי לשים נפשי בכפי וכן להתייחס אליו, להסביר את הסוגיה (ללא קורטוב של נכבה או שואה), את ההתפתחויות האחרונות ולנסות לצייר תמונה עניינית בתוספת הערכה.

הרחבת הפורמט, הקצאה לפדרציות השונות– כזכור, בחודש ינואר האחרון אישרה פיפ"א שמשחקי 2026 ישוחקו לראשונה בפורמט רחב של 48 קבוצות. בקונגרס הקרוב תידון ותאושר הצעת החלוקה החדשה, על פיה: אסיה תקבל 8 מקומות (במקום 4.5), אפריקה 9 (במקום 5), צפון ומרכז אמריקה והקריביים – 6 (במקום 3.5), דרום אמריקה – 6 (במקום 4.5), אוקיאניה – 1 (במקום 0.5), אירופה – 16 (במקום 13), פליי אוף (בהם ישתתפו נציג מכל פדרציה, זולת אופ"א)– 2 מקומות.

האם הרחבת הפורמט עוזרת לנו? האם הקצאה של 16 מקומות לאירופה משמעה סיכויים גדולים יותר לישראל להשתתף במשחקים? סטטיסטית כמובן שהתשובה חיובית ותמיד יש סיכוי (תקווה) לאיזה קמפיין מופלא וכמה הברקות שיביאו אותנו אל היעד. בפועל, מבט ריאלי אל מצבת המתחרות על הכרטיסים האלה מראה שהסיכוי אינו גדול, אולי אפילו דל. כרגע מדורגת ישראל, בדירוג המדינות, במקום ה 22 מבין חברות אופ"א. במדינות המקדימות אותנו מפלצות כדורגל וגם סתם הרבה נבחרות טובות העולות עלינו בכל אספקט של המשחק, קבוצות כמו פולין, רומניה וטורקיה, שאין סיכוי אמיתי לצבור יותר נקודות מהן בקמפיין ארוך או לעבור אותן במשחקי הצלבה (אם יתקיימו בכלל – הקצאת ה 16 מאפשרת 8 בתים, מהם תעלנה שתי הראשונות). גם במדינות המדורגות מאחורינו כמה וכמה נבחרות שקשה מאוד לצפות לעבור אותן (איסלנד, ווילס, ארמניה, צפון אירלנד, סרביה). 16 נבחרות מתוך 54 החברות באופ"א זה שלשת העשירונים העליונים. מישהו חושב ברצינות שאנחנו שם?

*

אירוח משחקי 2026– יחד עם הגדלת הפורמט נקבעו גם שני כללים לגבי אירוח המשחקים. האחד – מדינות מקונפדרציות שאירחו את שני המשחקים האחרונים לא יוכלו להתמודד על האירוח. הכלל מוציא מהתמונה את אירופה (רוסיה 2018) ואסיה (קטאר 2022). השני – לראשונה מאז 2002 מותר למדינות להתמודד במשותף. לאחר התפוצצות פרשת השחיתות ב 2015 והתפטרותו של בלאטר נקבע כי תהליך בחירת המארחת יידחה וההחלטה הסופית, לאחר שלבי סינון ראשוני, הצגת המועמדויות ובחינתן, תתקבל רק במאי 2020. ההתפתחות האחרונה היא מהחודש שעבר,בדמות הודעה של ארה"ב, קנדה ומקסיקו על התמודדות לאירוח משותף. בנוסף הגישו שלושת המדינות לקונגרס הצעת החלטה, על פיה הן יקבלו מההתאחדות פרק זמן של שישה חודשים להכין את ההצעה המלאה (כולל כל ההיבטים הטכניים, לרבות אצטדיונים, תשתיות, תחבורה, לינה ותכנית שיווק). בסיום התקופה תוכל ההתאחדות לאשר את ההצעה ולהפוך אותה לזוכה, למעשה ללא תחרות, או לחזור להליך הביד כפי שסוכם.

יתרונות וחסרונות ההצעה בולטים לעין. התאחדות צפון ומרכז אמריקה והקריביים (קונקאק"ף) לא אירחה טורניר מ 1994, אז הגיע הזמן. ההצעה הצפון אמריקאית ודאי תהיה לעילא ולעילא מכל בחינה וקשה להאמין שהפדרציות האחרות שרלוונטיות לאירוח משחקי 2026 (אפריקה, אוקיאניה ודרום אמריקה) תוכלנה להתחרות בעוצמה המשולבת שנכנסה כאן לפעולה. במיוחד קוסמת ההצעה היות ומדובר בטורניר מורחב ראשון הדורש יכולות משמעותיות. פיפ"א לא רוצה להיכשל בחנוכת הפורמט החדש ומי טוב יותר מארה"ב (פלוס קנדה ומקסיקו, שאינן קוטלות קנים) לארגן אירוע מתוקתק ומהודק? מצד שני ההצעה היא קיצור דרך וזה פחות מושך במיוחד, לאור כוויות העבר והבחירה הקלוקלת והמושחתת ברוסיה וקטאר. תחרות היא תמיד טובה יאמרו המתנגדים. שארה"ב וחברותיה ישתתפו כמו כול יתר המדינות שהביעו התעניינות (מרוקו, מאפריקה ואוסטרליה ניו זילנד יחדיו, מאוקיאניה). בשורה התחתונה, אני אתפלא מאוד אם ההצעה תעבור ואם הטריאומווירט בראשות ארה"ב יקבל את מבוקשו. הרצון להראות שיש תחרות הוגנת על אירוח האירועים הגדולים, שאין העדפה של המערב העשיר, בשילוב סנטימנט אנטי אמריקאי חזק, הקיים כיום כמעט ברחבי העולם כולו, יכריעו את הכף.

*

כדורגל בשטחים שאין הסכמה בישראל איך קוראים להם– עוד על שולחן הקונגרס תפוח אדמה לוהט בדמות הצעת החלטה של התאחדות הכדורגל הפלסטינאית הנוגעת לשש קבוצות כדורגל מיישובים הנמצאים בשטחים הנ"ל, ביניהם קריית ארבע, מעלה אדומים ומושב תומר בערבה. המאבק הזה מתנהל בכמה מישורים. במישור הפורמלי מסתמכת ההתאחדות הפלסטינאית על סעיף בתקנון פיפ"א (72.2) הקובע כי מועדונים השייכים להתאחדות לא יישחקו בטריטוריה של התאחדות אחרת ללא הסכמתה. הטיעון הוא שמאחר והמועדונים הישראליים מארחים משחקים בטריטוריה פלסטינאית זו הפרת התקנון, החייבת לגרור סנקציות ובסופו של דבר גם את השעיית ישראל מפעילות בפיפ"א. התשובה הפורמלית הישראלית היא שמדובר בשטח במחלוקת, שגורלו והריבונות בו טרם נקבעו ושממילא, על פי ההסכמים התקפים עם הרשות הפלסטינאית, מדובר בשטחי C שהשליטה בהם היא בידי ישראל.

המישור השני הוא זירת הקרב האמיתית. זהו המישור הפוליטי. הפלסטינאים הצמאים להישגים פוליטיים רוצים להביך את ישראל ולבודד אותה. הם נישאים על גל החלטת האו"ם מדצמבר בדבר אי חוקיות ההתנחלויות ונשענים על הסנטימנט האנטי ישראלי האוטומטי הקיים אצל רוב החברים במוסדות בינלאומיים. ישראל מנגד מגיבה במגרש הזה בדרכה המסורתית. שגרירויות ישראל בעולם, כמו גם ארגונים יהודיים אחרים הונחו להביע התנגדות לעירוב פוליטיקה וספורט והתנגדות לצעדים חד צדדיים שאינם תורמים לשלום, שיגיע, אי"ה, רק במו"מ ישיר בין הצדדים.

*

בין הוויכוח הפורמלי לעימות הפוליטי יש בפיפ"א זרם מרכזי, פרקטי, אותו מוביל הנשיא ג'ובני  אינפנטינו. הוא הצהיר כבר, בהקשרים שונים, שפיפ"א לא אמורה להכריע או להתערב במחלוקות פוליטיות בינלאומיות, אלא לדאוג לקיום תנאים הולמים וראויים לפריחת משחק הכדורגל ברחבי העולם. ברוח הזו הוקמה ועדת מעקב לגישור בנושא הישראלי – פלסטיני, בראשות טוקיו סיקסוולה מדרא"פ, בה חברים גם היו"רים עייני ורג'וב. כאן נוצר הפתח לפתרון מעשי, עוקף עימות. הועדה התכנסה כמה פעמים וקיימה כמה דיונים, היא שחררה הצהרה משותפת ותצלום לחיצת ידיים משולשת, אבל לא הצליחה להשיג הישגים אמיתיים. חבל. ברור שקיום המשחקים בששת היישובים הנדונים לא פוגע בכדורגל הפלסטיני. דברים אחרים שעושה ישראל בשטח כן. ניתן היה לשפר באופן אמיתי את המצב באמצעות התחייבות ישראלית לחופש תנועה לשחקנים, סיוע בהכשרת מתקנים, אולי אפילו שימוש משותף במתקנים, אימונים משותפים, איזה טורניר מעורב, שום דבר שפוגע בביטחון. צעדים בוני אמון זה נקרא, מושג שפשט את הרגל בשנים האחרונות ללא הצדקה. מה פסול בשת"פ אזרחי שיכול להכניס קצת רוח טובה למקום בו הוא מוצר בחסר? במיוחד בגילאי ילדים ונוער? למרות ההיגיון שבהגעה להסדר, שיביא להסרת ההצעה הפלסטינאית מעל סדר היום, הדבר טרם קרה ולא נראה שיקרה עד ההצבעה. כמו בנושאים האקוטיים שבין הצדדים, גם בנושא פשוט יחסית וחביב כמו הכדורגל בשטחים, המקסימום שהיה מוכן להציע הצד הישראלי רחוק מהמינימום שהיה מוכן לקבל הצד הפלסטינאי. אנחנו במשחק שנתפס על ידי הצדדים כמשחק סכום אפס, לא ממש סיטואציה טובה להיות בה. בשורה התחתונה, בלחץ של אניפנטינו וסיקסוולה כנראה שפיפ"א תחליט להרוויח זמן ולא להחליט כרגע החלטות דרמטיות. ישראל תקבל פסק זמן נוסף להסדרת הנושא ותצא לסבב נוסף של שיחות, לגביו לצערי אין לי שום דבר אופטימי להגיד.

ירדנו בינואר
רטוריקה של התקרבנות

16 Comments

אסף the kop 7 במאי 2017

אי אפשר לסגור את זה עם כמה נערות ליווי לרג'וב ?

צור שפי 7 במאי 2017

למה דחוף להצעה המשולשת (אולי נקרא לה CUSAM?) לא ללכת לפי התקנון ולעורר אנטגוניזם?

רטקסס 8 במאי 2017

תודה על הסיכום, מעניין.
כשהעולם מנה מיליארד אנשים היו 16 נבחרות בטורניר הגביע העולמי. כשנהיה 10 מיליארד – יהיו 48. סה"כ גידול טבעי….

Oded 8 במאי 2017

מעניין מאד
מקווה לפוסט המשך לאחר הכנס

Yaron G 8 במאי 2017

תודה. על החלק השלישי ודאי תשמע רבות בתקשורת הישראלית.
החלקים האחרים פחות מתוקשרים ואשמח לעדכן.

yaron 8 במאי 2017

מעניין, תודה.
תיקון קטן – מושב תומר נמצא בבקעת הירדן ולא בערבה.

Yaron G 8 במאי 2017

צודק. פליטת קולמוס.
היישובים האחרים הם:
קריית ארבע, פסגת זאב, מעלה אדומים, אריאל ואורנית.
התפתחות מהשעות האחרונות – בהארץ התפרסם כי ראש הממשלה דיבר עם אינפנטינו וביקש ממנו להסיר את ההצעה מעל סדר היום. את סדר היום קובעת הועדה האקזקוטיבית שמתכנסת כבר מחר בבחריין. בינתיים הנושא מופיע באג'נדה הרשמית של הקונגרס.
עוד התפתחות הכלולה בדיווח בהארץ – ישראל ביקשה מהנשיא טראמפ לדבר על הנושא עם עבאס בפגישתם לפני מספר ימים בדי. סי. טארמפ הכזיב ולא העלה את הנושא.
רמת המעורבות (נתניהו, טראמפ) מראה את רמת החשש. ובצדק. להערכתי הנושא יעלה להצבעה וישראל תקבל פרק זמן לטפל בו לאחריו יהיו סנקציות.

אסף the kop 8 במאי 2017

לדעתי לא יועלה להצבעה וגם לא יקרה כלום.
אדרבא, הפתרון שהקבוצות הללו ישחק במסגרת הליגה הפלסטינאית. בוא נגלגל את תפוח האדמה הלוהט ונראה איך אלה שרוצים פלסטין יודן-ריין מתמודדות עם ההחלטה הזאת.

שמעון כסאח 8 במאי 2017

יש מצב שפיפ"א תטיל סנקציות על פלשתין בגלל החלאה הגזענית שמשמש כיו"ר התאחדות הכדורגל(וגם הועד האולימפי)?

שמעון כסאח 9 במאי 2017

יישר כח לאלו שלא מוכנים להצטרף למצעד ההתחסדות והצביעות(אפילו שאנו יודעים שלא יעזור, לשתוק אסור)
http://bit.ly/2qLU1nQ

יואב דובינסקי 8 במאי 2017

תודה, מעניין.

אני עני 8 במאי 2017

מעניין מאוד, תודה רבה.

W 9 במאי 2017

וואו, מעניין. תודה רבה. נקווה לעוד פוסטים. ואולי גם תוכל להרחיב מעט על מקור הידע והעניין שלך אישית בנושא כזה?

Yaron G 9 במאי 2017

תודה.
רוב המסמכים – סדר יום, הצעות העולות לדיון וכו׳ – פתוחים לעיון באתר של פיפ"א.
יש שם גם מסמכים שנגישים רק עם קוד, שיש בד״כ רק לנציגי התתאחדויות. למשל פניות והצעות שלא הפכו רשמית להצעות לסדר היום. את אלה אני קורא באדיבות ידיד.
עוד התפתחות מהבוקר – פורסם שישראל העבירה הצעת פשרה, חשאית בשלב זה.
על פי ההצעה המגרש הרשמי של הקבוצות מההתנחלויות יהיה בתחומי הקו הירוק והן יקיימו בו משחקים וגם ״יתארחו״ מדי פעם במגרש המקומי שלהן.
כמו כן צפויות היום פגישות רבות בבחריין לעופר עייני והצוות שלו, גם עם אופ״א וגם כנראה עם סקסוואלה והצוות הפלסטינאי.

אסף the kop 9 במאי 2017

תגובה פחדנית.
היינו צריכים להתעקש שישחקו בליגה הפלסטינאית.
היה אפשר לחשוף בקלות את הפרצוף של הגזענים דוגלי הטיהור האתני הללו.

אלכס(אחר) 9 במאי 2017

רק תגובה עניינית לגבי החלק הראשון, הרחבת הפורמט;
בדרג שמעלינו, רומניה וטורקיה הם לא מה שהיו, ואפשר, פוטנציאלית לעבור אותם ב"קמפיין מופלא וכמה הברקות" כמו שרשמת. פולין טובה משניהן.
מצד שני, מהנבחרות שמדורגות מתחתנו, וויילס גם ככה טובה מכל הנבחרות הללו, כולל אלו שהוזכרו מעלינו, וישראל הצליחה להתמודד איתה בצורה סבירה, כך שלא מדובר בהרעת תנאים בכל מקרה.

Comments closed