ראשית יש להבין שהשינוי הוא כביכול לא דרמתי. כלומר בפעם הקודמת שריאל זכתה באליפות היא הגיעה ל-100 נקודות! שזה באמת יוצא דופן.

הפעם היא עשתה זאת עם 93 נקודות (גם 91 היו מספיקות לה) שזה די דומה לעונות הקודמות- 87, 90, 92 ובהן היא לא זכתה באליפות. אז השינוי שזידאן עשה הוא לא דרסטי אבל הוא סופר משמעותי, זה קצת כמו ריצת 100 מטר בה כל שיפור של מאית השנייה הוא חשוב, מאמן שמשדרג את הספרינטר שלו בעשיריות שנייה יעשה עבורו את ההבדל בין תהילת עולם לבין הדחה מוקדמת.

אבל מה זידאן כן עשה שאחרים לא עשו, מה שאפשר לו לא רק לזכות באליפות אלא גם להגיע לגמר הצ'מפיונס ליג, ובכן:

הלך בכל הכוח עם קאסמירו- יש ויכוח האם הקרדיט מגיע לבניטז שרצה ללכת עם הברזילאי ופרז התנגד או שזו הברקה של זידאן, בכל אופן הרכש מסאו פאולו היה די באנקר אצל זיזו, שחרר את מודריץ' ובעיקר את קרוס לעזור יותר להתקפה ותרם לשכלול סגנון המתפרצות שריאל כל כך אוהבת.

הכריח את כריסטיאנו למנוחה- מתוך הסכמה או לא, גם פה הדעות חלוקות וזה לא מאוד משנה. רונאלדו לא פתח בכל המשחקים, הוחלף מדי פעם ובדרך זו הושגו שני דברים, ראשית אלוף אירופה הטרי הצליח להגיע חד יותר לרגעי ההכרעה של העונה אליהם הוא בדרך כלל מגיע באפיסת כוחות. שנית המאמן שידר לשאר החבר'ה שסומכים עליהם ואינם רק תפאורה בהצגה של אחד השחקנים הגדולים בתבל.

שילב חבר'ה צעירים- אפרופו סומך עליהם מהסעיף הקודם, בניגוד לעונות קודמות הפעם אסנסיו ולוקאס ואסקז (21 ו-25 בהתאמה) היו לחלוטין חלק מהרוטציה, קיבלו דקות משמעותיות ולרוב החזירו בגדול. לשם השוואה בעונה בה זכו עם אנצ'לוטי בצ'מפיונס ליג (2014) הסגל הסתמך באופן בלעדי על שחקני רכש שהגיעו בשיא הקריירה שלהם. חסה ומוראטה שהיו אז בערך במעמדם של ואסקז ואסנסיו קיבלו הרבה פחות קרדיט.

כמובן שהיו גורמים נוספים שראויים לאזכור כמו הפריחה של קרבחאל ובעיקר של מרסלו. ההפרדה שעשו חאמס ומוראטה בין המרמור מחוץ למגרש למספרים שניפקו כשעלו על כר הדשא. היכולת המשודרגת של נאצ'ו בכל פעם שנקרא לדגל. העובדה שרפאל וראן הצליח להישאר כשיר רוב העונה.

אולם שלושת הנקודות שהוזכרו קודם לכן הן לדעתי המשמעותיות ביותר בכך שהפעם, הלילה הזה מכל הלילות, ריאל מסיימת כאלופת הליגה הספרדית.

 

מכבי, מכביזם, כדורסל, עיתונאות - אוהד גרינוולד עונה לקוראים
הכריש ממסינה - דן ברקאי