הפעם הכריש לא הריח דם, הוא הריח את הזיעה של טום דמולאן

הקטע השישה עשר, הקטע המלכותי של מהדורת המאה של הג'ירו ד'איטליה – הגראנד טור השני בחשיבותו אחרי הטור דה פראנס – היה אמור לספק את הסחורה בגדול. שלוש פסגות מפרקות רגליים בגובה רב; מעבר מורטירולו, הסטלביו ה'צ'ימה קופי' של השנה, ולבסוף מעבר אמבראיל.

ובאופניים, כמו שיכול לקרות רק באופניים, המזל והטבע משחקים תפקיד חשוב. חשוב? אולי הם בכלל משחקים אתנו כשהתסריט כתוב כבר מראש.

*

עד לקטע השישה עשר, ההולנדי של סאנווב טום דמולאן היה נראה חזק ומדהים. יכולת הנג"ש (נגד השעון) שלו ברמה של כריס פרום אם לא טובה יותר, ויכולת הטיפוס שלו שודרגה פלאים מאז שאסטנה ופאביו ארו גנבו לו מתחת לאף את הוואלטה ב 2015. (מאז ניצח בטור דה פראנס האחרון בקטע התשיעי הקשה) עם היכולת הזו הוא בא לטרוף את הג'ירו.

לניירו קינטאנה – המועמד הבכיר בכל גראנד טור בו לא משתתף כריס פרום – היה קשה. דמולן הוא חיקוי לא רע בכלל לנמסיס פרום ובמסלול בו יש שני קטעי נג"ש באורך כולל של שבעים קילומטרים והפיגור שהוא מתחיל אתו קרוב לארבע דקות. קינטאנה ידע שבכל הר הוא חייב לתקוף את דמולן ולקזז פיגור שהוא צבר/צובר/יצבור בנג"ש. בפסגת הבלקהאוס בקטע התשיעי, הטמפו של קינטאנה לא הספיק כשניצח רק בפער של 24 שניות על פני דמולן, בקטע הארבעה עשר, דמולן כבר ניצח את קינטאנה על פסגת האורפא.

סטלביו - אחד ההרים המיתולוגיים של הג'ירו ד'איטליה

סטלביו – אחד ההרים המיתולוגיים של הג'ירו ד'איטליה

הכול התרחש כצפוי עד שבא הבלתי צפוי וטרף את הקלפים. לקראת העלייה האחרונה דמולן עצר ל…. לחרבן!! זה יכול להעיד על הרבה דברים. מסתם שירותים קלאסי שלא בא בזמן, ועד פעילות מעיים לא תקינה שיכולה לגמור חלומות.

במקרה כזה, הדבוקה מאיטה את הקצב ומאפשרת לרוכב לחזור. אבל לא כך היה היום. דקה שתיים הקצב הואט ומיד אח"כ מוביסטאר של קינטאנה ובחריין של ניבאלי התנפלו על ההר והחלו לעלות קצב. בסוף העליה קינטאנה וניבאלי פרצו יחד עם פוזוביבו וזאקרין, ואז במופע עוצר נשימה של ניבאלי במורד, קמיקאז הירידות עשה שוב כשגישר אל מיקל לנדה וניצח את הקטע המלכותי. דמולן סחב את כל העלייה לבדו והפסיד יותר משתי דקות בסיום.

*

חוזרת ועולה השאלה, מהי ספורטיביות? האם צריך לתת לטבע ולמזל להשתתף במשחק? לסבר את האוזן, כשכדורגלן במגרש נפצע או עושה את עצמו האם הקבוצה מחויבת 'ספורטיבית' (- מדגיש בכוונה) לעצור כל עוד לא עצר השופט את המשחק?

ובאופניים, הענף בו רגע אחד של אי שימת לב גונז חלומות, השאלה רק מתהדקת. אשתקד עוד הולנדי שלבש את הורוודה ננשך ע"י הכריש. סטיבן קרוויזוויק התהפך במורד בקטע התשעה עשר כשהתנגש בקיר קרח. הוא הוביל ביותר מארבע דקות על ניבאלי. ניבאלי לא הביט לאחור, דהר עד הסיום ובקטע האחרון (קטע עשרים וקטע עשרים ואחד פורמלי בו לא מתחרים על הדירוג הראשי) השלים מהפך מדהים וזכה.

אל קו הסיום: ניבאלי (מימין) לנדה (משמאל)

אל קו הסיום: ניבאלי (מימין) לנדה (משמאל)

האם זו הדרך לפודיום? האם לא היה ראוי שמוביסטאר הקבוצה הבכירה ובראשם קינטאנה יאטו את הקצב אחרי שטום דמולאן עשה זאת בדיוק לפני יומיים כשקינטאנה נפגש בצורה לא ידידותית עם האספלט? בטח ובטח אחרי שדמולן הדף אוהד שניסה להפריע לקינטאנה קילומטרים בודדים לפני סצנת השירותים.

הכול יכול להתהפך, ייתכן שבעיית המעיים של דמולן חמורה יותר והוא לא יעמוד בימים הקרובים בקצב, ייתכן שקינטאנה יהיה הקורבן הבא של הטבע, וייתכן שדמולן יכה בנג"ש ביום האחרון. אבל יש ניצחונות ויש ניצחונות. והניצחון של הכריש – וינצ'נזו ניבאלי – בקטע המלכות של הג'ירו היה נראה פחות הרואי ויותר ניצול, מתנה מאימא טבע.

חצי המלכות בקושי.

אני מחכה לכתוב בסיום הג'ירו את המשפט הבא עם דמולן בורוד:
"קארמה איז א ביץ".

ימים יגידו.

 

אליפות של זידאן - יאיר אלון
ההולנדי הבודד - דן ברקאי