בסוף באלוטלי העדיף את פאולינה

חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי, לא עזר

פוסט (וצילומים) מאת יערה צרי

 

*

יש לי אנקדוטה ממש הזויה שאין לי מושג איפה לשלב אותה, אז ראו זאת כסיפור תלוש אבל מעניין: הידעתם שיש קטע בבתים בפולין לשים תמונה מעל מפתן הדלת של רבי יהודי סופר כסף? התמונה היא כמו סוג של קמיע, שאמור להעניק מזל, עושר ושגשוג כלכלי.

זריקה בטוסיק

ועכשיו לפוסט המסכם את שהותי בפוזנן (כמתנדבת במרכז התקשורת של אופ"א):

הגיע הזמן לעזוב… זו לא סיסמא ניו אייג'ית, באמת פשוט הודיעו לנו שאנחנו צריכים לעזוב.

במשחק האחרון בפוזנן, אירלנד-איטליה, שנראה כאילו היה לפני שנים, ישבתי ביציע העיתונאים ולמעשה הסתכלתי בשלושה משחקים בו בזמן: גם במשחק המקביל בין ספרד לקרואטיה, גם באירלנד-איטליה כפי ששודר בטלוויזיה וגם באירלנד-איטליה שהתרחש בדשא מתחתי.

כבר הייתי במשחקי כדורגל, אבל אני חושבת שעד אותו ערב לא הבנתי את ההבדל בין לראות משחק במגרש עצמו לבין לראות אותו במסך הטלוויזיה. שני משחקים שונים. קרה לא פעם שהסתכלתי על מסך הטלוויזיה של השדרנים ולא האמנתי שאני רואה אותו המשחק.

בסוף המשחק, שחקני איטליה המתינו עוד דקה מאופקים לשמוע את התוצאות מהמשחק המקביל ולוודא שהם עולים ואז רצו בטירוף והתחבקו על הדשא. הקהל האירי נשאר כולו ולא הפסיק לשיר לטובת הנבחרת שלו. אח, איזה קהל יש לאירים – רק על התמיכה הזאת שמחתי בשבילם כשאנגליה עפה ברבע הגמר. במקביל הבנתי שבזמן שהאיטלקים עולים עוד שלב, אצלי הסיפור של היורו מגיע לקיצו.

ירדתי למסיבת העיתונאים שאחרי ופתאום חטפתי כאב בטן די מטורף. הייתי אחראית להחזיק את המיקרופון, ובזמן שפראנדלי עונה לכל העיתונאים הנרגשים, אני מנסה לא להתעלף.

הרגשתי ממש רע. למסיבת העיתונאים של אירלנד, שהייתה מיד לאחר מכן, כבר הייתי באמבולנס בחוץ. קשה לי להסביר לכם עד כמה הדיאלוג הבא מסכם בעיניי את ההוויה הפולנית לכל בעיה שנקרתה בדרכי במהלך השהות:

–        "אני חייבת כדור", אמרתי לפרמדיקים חצי מקופלת

–        "אנחנו לא נותנים כדורים. רק זריקה"

–        זריקה? אין כדור?

–        "זריקה".

–        אוקיי, אז זריקה, איפה זריקה?

–        "בישבן".

–        בישבן, לא רוצה בישבן. למה בישבן?

–        "בישבן".

–        אין לכם כדורים?

–        "רק זריקה.. לישבן… זה מאוד מקובל בפולין".

–        לא רוצה זריקה.. אין כדור?

–        "זריקה".

אין סיכוי. התחלתי לחזור למרכז תקשורת בתקווה שיש למישהו כדור. בחוץ גשם שוטף ואני כולי מדדה ומקופלת. פתאום ראיתי שב"חנות המתנות" כל המוצרים של איטליה ואירלנד ירדו לחצי מחיר. בכוחותיי האחרונים הוצאתי את הארנק וקניתי כובע של איטליה. 50 אחוז? לא נקנה?  :)

אוהד שרוף, בלי נבחרת

במרכז התקשורת, המתנדבים כבר התחילו בצילומים המבויימים שמסמנים את הסוף ואני ניגשתי לאחד הבחורים שיותר אהבתי, אדו מברצלונה, שמתנדב איתי במרכז. הוא נראה מבואס, לא רק כי כולנו נפרדים, אלא בעיקר כי ספרד עלתה לרבע הגמר.

ביום הראשון שנפגשנו, כשאדו אמר לי שהוא מקטאלוניה, ישר הבנתי מה הסיפור ועל כן נמנעתי מהשגיאה שעשו הפולניות שאחרי. לשאול "אה, אז אתה מספרד?"

אדו הוא קטאלוני גאה. הוא סיפר לי שיום לפני גמר המונדיאל בין הולנד לספרד הייתה הפגנה ענקית בברצלונה לשחרור קטאלוניה, ואז ביום שאחרי, שבו ספרד זכתה, היו חגיגות ניצחון גדולות ברחובות, והוא לא הבין מאיפה הגיחו פתאום כל האנשים שבעד ספרד, אחרי ההמונים שהיו נגדה יום לפני.

אמרתי לו שכנראה הם פשוט הרבה אנשים בברצלונה. "את יכולה לדמיין מה זה שאין לך נבחרת כדורגל לתמוך בה? כל מי שאני יכול לתמוך בו זה הנבחרת שמשחקת באותו זמן נגד ספרד. זה מבאס. אני רואה כאן את הפולנים עם דגלי פולין בכל מקום צועקים 'פולסקה'. לי אין את זה".

הוא סיפר לי שהוא מקווה שהמשבר שפוקד את ספרד ייתן את אותותיו ויאפשר את ההיפרדות של קטאלוניה. הוא לא כועס על השחקנים הקטאלונים שמשחקים בנבחרת, כי הוא מבין שאין להם מקום אחר לשחק. הוא מעריץ את אולאגר פרסס,

"זה שחקן מאוד משכיל, יש לו תואר בסוציולוגיה, מה שבכלל חיזק אצלו מאוד את הזהות הקטאלונית שלו, הוא מסרב לדבר ספרדית ומסרב לשחק בנבחרת והוא שילם מחיר אישי ומקצועי יקר על חיזוק הזהות הזאת".

רציתי להציע לאדו את אסכולת 'לאומיות וכדורגל בלי קשר זה דבר די דבילי', אבל החלטתי פשוט לשתוק ולספוג את הכאב האמיתי שניכר בו. איחלתי לו שפעם הבאה שניפגש – לקטלוניה כבר תהיה נבחרת.

בלונדינית לוהטת עם מזל בחיים

אחרי זה הלכתי להיפרד מפאולינה (בתמונה בחולצה שהבאתי מהארץ), הבלונדינית הלוהטת וחברה טובה שלי במהלך היורו. פאולינה אמרה שהיא חייבת לספר לי משהו ממש מרגש שקרה לה.

"אתמול הרשו למתנדבים להיכנס ולצפות באצטדיון באימון של נבחרת איטליה. אחרי רבע שעה האימון נסגר לתקשורת וגם אנחנו היינו חייבים לצאת. בזמן שאני יוצאת החוצה, פתאום פגע בי כדור בראש. זה ממש כאב, אבל אז הסתבר שזה היה באלוטלי שבעט כדור לכיוון שלנו. בהתחלה לא הבנתי מה קורה, אבל אז החברים שלי אמרו: 'פאולינה, תסתכלי'. הסתכלתי למגרש וראיתי את באלוטלי קד לי קידה של התנצלות אחרי שהוא הבין שהכדור פגע בי".

–        "תני לי להבין", אמרתי לה, "חטפת כדור מבאלוטלי בראש, התנצלות בצורת קידה וסוג של התייחסות?"

–        "כן, איזה מגניב!!!! אני לא הולכת לשטוף את הראש שלי עכשיו שבוע", היא אמרה.

–        "את יודעת שזה היה החלום שלי? כלומר קיוויתי שמישהו מהנבחרת יוציא אותי לבלות, אבל אם לא זה, אז לפחות לחטוף מהם כדור והתנצלות. דמיינתי את עצמי בבית חולים והם באים לבקר אותי רגע לפני הגמר ואני נהיית כוכבת בעיתונות המקומית".

פאולינה חייכה בחוסר נעימות. "לא נורא… את הופעת בטלוויזיה הסלובנית עומדת מאחורי בנוצ'י".

אני אסיאתית אקזוטית!

אז זהו, אני בבית. עם חוויות רבות שלא את כולן יכולתי לחלוק בין אם בשל קוצר זמן, חוסר עניין לציבור או שפשוט אסור לפרסם (אם תזמינו אותי לקאווה, יש מצב שאשתף). את הגמר אני אראה ממסך טלוויזיה כלשהו אי שם בישראל. קצת מבאס.

אין דרך אמיתית לסכם את החוויה השונה/הזויה/מרגשת ובעיקר מומלצת הזאת, שכללה עבודה עם ארגון ענק, באחד האירועים הגדולים בעולם, ובדרך, מה לעשות, גם להיתקל בהבדלי תרבויות וסגננות. וכדי להמחיש את זה בצורה הטובה ביותר, אשתמש בדברים שאמר לי אחד המתנדבים: "את יודעת, ג'ערה? זה ממש מטורף שבאת עד לכאן מאסיה רק בשביל היורו!".

כן, זה נראה לי די ממצה :)

אוי מיי גוד, אני ביוטיוב  

ברגע האחרון: ידידה מפוזנן שלחה לי מייל. צריך רק לפתוח בקובץ יוטיוב נפרד, להמתין רק עד שהפרסומת נגמרת, לעבור רק חצי דקה בקליפ (בין השניות 33 ו-45) ומי מחזיקה את המקרופון? עשיתי משהו בחיים!

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

יערה צרי ב"דה באזר" 

יורו (21) גיבור לאומי. גיבור הרגע
יורו (6) - סיכום חצאי הגמר. על שוערים ומאמנים

17 Comments

הופמן 29 ביוני 2012

תודה על סיקור מענג ומעניין.

בני תבורי 29 ביוני 2012

חבל שנגמר, תודה.

אור שחולם להיות אלבס 29 ביוני 2012

וואו נשמע שהיה לך אדיר!
איזה כיף!!!

גיל 29 ביוני 2012

נשמע חווייה מגניבה לאללה.

דורפן 29 ביוני 2012

אז מכל משלחת דה באזר לפוזנן אני היחיד שלא הטריד את צוותי החירום?

איתן בקרמן 30 ביוני 2012

למה, מה קרה עם זנדר?

דביר 29 ביוני 2012

בקרמן תחתים אותה לכל החיים!

איתן בקרמן 30 ביוני 2012

גבר, יערה ממש מהראשונים בדה באזר, לא רק בכתיבה גם בהרבה תועלות אחרות (אני דוחף אותה להקים עסק בשם "יערה יכולות"), היא לגמרי מבכירי הצוות שלנו, ולא נרחיב בכישרון הכתיבה שלה.

אפריים 30 ביוני 2012

מצטרף למודים ולמקנאים גם יחד.

boys in green 30 ביוני 2012

איך יוצרים קשר? אני אשמח להזמין אותך לקאווה ולשמוע סיפורים

גל דגון 30 ביוני 2012

אהבתי את השיטה של הזריקה. מפריד את אלה שבאמת בצרות מאלה שרק צריכים קצת זמן להתאושש.

מצטרף למחמיאים. סדרת כתבות מאוד מהנה.

מאשקה 30 ביוני 2012

יערה, איזה יופי של פוסט.
כיף לך שהייתה לך חוויה גדולה שכזו,
ולנו שכתבת כל כך יפה.
תודה לך – ג'אנקוייה !!! :) חוצ'טו דומה

ארנון 30 ביוני 2012

יערה, את המרענן הרשמי של יורו 2012.
מקוה שיסדרו לך איזה תפקיד במרכז התקשורת בוימבלדון. אין שום סיבה שפדרר לא יבחר בך.

ניסן 30 ביוני 2012

יערה, כל הכבוד ותודה על הפוסטים המעניינים, אני חייב להודות שהיה ממש כיף והפתעה לטובה לפגוש אותך במרכז התקשורת בפוזנן!:) עשית עבודה מדהימה שם והיה כיף לפגוש דוברת עברית, ובחורה כזו נחמדה כמוך. מקווה לראות אותך גם בטורנירים אחרים, וכמובן מוזמנת לבקר בפולין!:)

בני תבורי 30 ביוני 2012

אגב זריקה, כחלק מהשפעות הביקור שלי בבודפשט, חליתי קשות והרופא שהוזעק הציע כמובן זריקה. ככשאלתי אם יש משהו אחר, הוא אמר שכן, אבל זה עולה המון כסף.

אופיר 30 ביוני 2012

re:youtube – את אחלה חמודה!

ג'רמי 1 ביולי 2012

"הידעתם שיש קטע בבתים בפולין לשים תמונה מעל מפתן הדלת של רבי יהודי סופר כסף?"

לא חושב שאנשים ציפו לסטריאוטיפים אחרים מזה מצד הפולנים על יהודים…

Comments closed