על דבר אחד צריך לתת קרדיט לדיוויד סטרן, הוא מצליח לשמור על עניין בליגה שהוא מנהל ביד רמה כמעט 30 שנה. הבעיה כמובן היא שהדרך בה הוא עשה זאת הפכה בשנים האחרונות לספק פלילית.
גם בדראפט של אמש, כמו בדראפט הראשון שנכחתי בו ב-2010, שריקות הבוז האדירות ליוו את סטרן בכל פעם שיצא לפודיום להכריז על המיליונר הצעיר הבא.
גם הפעם, למרות השנאה האמיתית שהיה אפשר להרגיש כלפיו ב'פרודנשיאל סנטר', הוא המשיך לחייך ולהודות לקהל על "קבלת הפנים החמה". הוא אפילו סחט בקלות שריקות בוז נוספות כשהזכיר לקהל מי זכתה באליפות.
אם פעם חשבתי שהחיוך הגדול שלו הוא כיסוי לעלבון שהוא מרגיש מ'כפיות הטובה' של המעריצים, היום אני מאמין שזהו חיוך של עונג צרוף. אני גם מאמין שמעל המיטה שלו תלוי השלט עם הקלישאה – 'אין פרסום רע'.
כל עוד אנשים יושבים לצפות בו ובליגה שלו, ממש לא אכפת לסטרן מה הסיבה שהם עושים זאת. דיוויד סטרן יודע שמוות בספורט מתקיים לא כשאתה מפסיד, אלא כשאתה כבר לא רלוונטי.
*
הדראפט הוא אחד מהימים החשובים בשנה לגרעין הקשה של מעריצי הכדורסל. עד כדי כך הוא חשוב, שאנשים מניו יורק עולים מרצונם החופשי על רכבות לניו ג'רסי. המדיסון סקוור גארדן מנצל את חודשי הקיץ בשנים האחרונות להתרעננות והדראפט הועבר זו השנה השנייה לניוארק – בעלת הדאונטאון המכוער ביותר ממזרח למיסיסיפי.
זאת הסיבה, יחד עם מחיר כרטיסים לא אטרקטיבי במיוחד, שהאולם רחוק מלהיות מלא. בכניסה מחלקים לכולם חוברות ובהן מידע קצר על השחקנים הבכירים יותר ברשימה, סדר הקבוצות בדראפט ומקום להוסיף בכתב יד את שמות הנבחרים, וגם את הרכבי הקבוצות מאשתקד. האוהדים הכבדים ביותר מגיעים עם רשימות משלהם מהבית.
את הנוכחים באולם אפשר לחלק לפי הלבוש לשולש קבוצות שונות: הפרוספקטס ובני המשפחה בחליפות ובשמלות, בוגרי קולג'ים שמגיעים לתמוך בנציגים הטריים של האלמה מאטר, וכמובן אוהדי הקבוצות השונות שאיכשהו תמיד מצליחים להראות לחוצים יותר משאר האנשים באולם.
נדמה לי שהלחץ אצל האוהדים נובע מכך שהם מרגישים כאילו הם מייצגים את הקבוצה. בתור נציג לא רשמי אני מחליט להגיע עם חולצה צהובה ביותר של ג'יימס וורת'י.
ההחלטה לא הייתה קלה, ויתרתי על החולצה החתומה של ג'רי ווסט, כי ללא אליפות של הלייקרס אין לי זכויות דאווין. גם החלטתי שזה ממש לא הזמן לסולידריות עם הבלייזרס או הנטס, ולכן החולצות של פטרוביץ' נשארו תלויות בארון. אולי עד השנה הבאה אני אצליח להוריד 10 קילו ולהיכנס סוף סוף לחולצה של קורט ראמביס.
*
תיאורטית, בתור אוהד לייקרס, אין לי מה לעשות בדראפט. הבחירה היחידה של הקבוצה נמצאת במקום ה-60, האחרונה של הערב, ולמרות העומק של רשימת המועמדים השנה, והעובדה שאשתקד סקרמנטו הצליחו לאסוף באותה בחירה רכז מוכשר מאוד, אני יודע שלא משם תגיע הגאולה.
התקווה האמיתית של אוהדי הלייקרס מופנית לכיוון טרייד מוצלח על גאסול, ובאופן אישי אני מתפלל שקופצ'אק ירד מהרעיון להחליף את וורלד-פיס (יש לי חיבה לא מובנת לבחור).
אני מנסה לאתר בקהל אוהדי לייקרס, בשביל לבדוק אם יש מידע שלא שמעתי, אבל כמעט ואין כאלה באולם. אוהדי הלייקרס היחידים שמצאתי לבשו גופיות של ברייאנט כך שהבנתי שעל כדורסל אין לי מה לדבר איתם.
*
למי שהגיע ל'פרודשניאל סנטר' בצפייה לשמוע על טריידים גדולים בין הקבוצות נכונה אכזבה. אנדי כץ וריק ביוקר, שישבו לא רחוק ממני, השיבו בשלילה לכל האוהדים שהטיחו עליהם שאלות מהיציעים מסביב.
ככל שהדראפט התקדם ושום דבר מרגש לא קרה, ניסיתי ליהנות מהדברים הקטנים. כמו אותו בוגר מכללת וונדרבילט שהגיע חמוש בקסדת פוטבול וחטף כאפות בראש מכל חבריו ברגע שפיסטוס אזלי נבחר במקום ה-30, או הצורה שבה אוהדי הניקס הצליחו להשתיק את אוהדי הסלטיקס שניסו לעשות קצת רעש.
הצטרפתי למחיאות הכפיים לברנארד ג'יימס בן ה-27, שהספיק לשרת בחיל האוויר האמריקאי לפני שנקטף בתחילת הסיבוב השני על ידי קליבלנד (ואמור לנחות בסוף בדאלאס), וגם אני כמעט התעלפתי כשאינדיאנה בחרה בפלאמלי, או כשהכריזו שאנדרה דראמונד, הרכש החדש של הפיסטונס בבחירה התשיעית, קולע 29% מהעונשין.
*
בדראפט פרווה שכזה (מבחינת ארועים, לא כשרון), אני אזכור בעיקר את המהירות שבה התרוקן יציע שלם של בני משפחה רגע אחרי שקיד-גילכרטסיט, הטאלנט המקומי מניו ג'רסי, נבחר במקום השני. אני אזכור גם את הנסיונות הפאתטים של שדרני ESPN לרכב על הדרמה המשפחתית של תומאס רובינסון ואחותו, אבל גם את הרגעים לפני הדראפט בהם דוק ריברס עבר משולחן לשולחן לאחל הצלחה לשחקנים הנרגשים.
ואני כמובן אזכור שאמרתי לכולם מסביבי שלבחור בדמיאן ליליארד, או כל שחקן אחר מדיוויזיית הביג סקיי, בבחירה שישית, זאת טעות קשה של הבלייזרס.
יצאתי מהדראפט המאכזב באמצע הסיבוב השני כשבאולם נשארו בעיקר אוהדי הניקס שחיכו לבחירה שלהם. בדרך החוצה אני קולט בזווית העין באחת מהטלוויזיות הקטנות את אדם סילבר, סגן הקומישנר, יוצא שוב להכריז על בחירה לקול תשואות הקהל. סילבר מקבל תשואות אדירות מהקהל רק בגלל שהוא לא דיוויד סטרן. אני לא אתפלא אם אפילו ג'רי סנדוסקי יקבל פחות בוז מסטרן.
כשאני מוצא את עצמי באוויר החם והלח של ניוארק אני מאמץ עוד תובנה – בערב שבו הקהל שרק בוז לדיוויד סטרן, לסלטיקס ובמיוחד למיאמי היט, בערב שבו ניו אורלינס, יוסטון והמאבריקס התחילו בבניית קבוצות רציניות לפלייאוף של 2015 והלאה, הלייקרס עשו כלום ושום דבר וקיבלו התייחסות בהתאם – התעלמות מוחלטת מקיומם. אולי עדיין מוקדם לפסימיות קיצונית, אבל נדמה שהלייקרס מתחילים בתקופה לא אופיינית למועדון – כרגע, אנחנו לא רלוונטיים.
*
ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url
***
38 Comments
בתור אוהד לייקרס לאוהד לייקרס, תקן אותי אם אני טועה..
הלייקרס מעולם לא הסתמכו על דראפטים..
אני לא מצליח לחשוב על שני שחקנים משמעותיים שנבחרו בדראפט, ביינום נבחר ב2005 (מקום 10 אם אני לא טועה) וזה השם היחד שעולה לי ב15 שנה החרונות..
ואם כבר מדברים על הדראפט של השנה, ההימור שלי שמהבציר הזה השם היחיד שנזכור זה קיד-גילכרטסיט
הממ, מג'יק ג'ונסון, הממ. ג'יימס וורת'י, כמובן
גם קובי בראיינט אמנם לא נבחר בדראפט על ידי הלייקרס אבל הוא הגיע אליהם ביום הדראפט עם טרייד בשביל דיבאץ'
כמו שציינתי.. ב15 שנה האחרונות…
הלייקרס, גם אם אין להם בחירות טובות, בדרך כלל פעילים מאד בדראפט. ככה השגנו את קובי ב96 כשבמקביל עשינו בחירה מאד יפה עם פישר בסוף הסיבוב הראשון. המצב הפעם שונה משנים אחרות – הלייקרס חייבים לעשות שינויים ונדמה לי שהעובדה שכולם יודעים את זה מקשה הורידה את המחיר של פאו גאסול דראסטית (המחיר שלו גם ככה צנח בשנתיים האחרונות). מצד אחד, נדמה שכשרונות תמיד ירצו להגיע ללייקרס בגלל המסורת וכמובן גודל השוק. מצד שני, מאז שג'ים באס התחיל להתערב, הלייקרס לא מצליחים לעשות מהלכים ראויים ועכשיו גם יש סיכוי טוב שרמון סשנס יעזוב ככה שיוצא שהבחירה בסיבוב הראשון שנתנו בשבילו תלך פייפן.
רק דיברנו.. והופה נאש חותם תמורת 4 בחירות דראפט עתידיות..
לא הבנתי את העקיצה המגוחכת הזאת:
"אוהדי הלייקרס היחידים שמצאתי לבשו גופיות של ברייאנט כך שהבנתי שעל כדורסל אין לי מה לדבר איתם"
אין אנשים שלובשים גופיה של בראיינט שמבינים כדורסל?
הנסיון שלי אומר שבד"כ לא.
לא יודע כשאתה כותב: "ככל שהדראפט התקדם ושום דבר מרגש לא קרה, ניסיתי ליהנות מהדברים הקטנים" אני מתחיל להבין שאולי לך אין כל כך מושג.
ג'רארד סאלינג'ר נבחר רק בחירה 21 ואני מבטיח לך שאין אוהד סלטיקס אחד שלא קסס ציפורניים עד שנבחר.
כל אוהדי מיאמי קיוו שפאב מלו יהיה בכיס שלהם ובסוף בוסטון חטפה גם אותו.
פרי ג'ונס ה-3 נחטף במקום ה-28 על ידי אוקלהומה.
להזכיר לך זה שחקן שבשנה שעברה היה צריך להיבחר בין 3 המקומות הראשונים.
כמו כן טורונטו ויתרה על ריברס שאיתו פלירטטה המון ושהוא לקח חלק באימונים אצלה והרשים מאוד.
הסיפור הגדול כמובן זה בארנס ורובינסון שנבחרו בניגוד גמור לכל המוקים למיניהם.
כמו כן דורון לאמב, נבחר עמוק בסיבוב ה-2 זה שחקן עם פוטנציאל ודאי לסיבוב 1 בכל דראפט אחר ככה שלהגיד שלא היה מתח, ריגוש בדראפט הזה זה בעיקר מעיד שאין לך מושג כל כך מי נגד מי.
אבל הכי קל לקבוע שמי שלובש גופיה של בראיינט אז לפי הניסיון שלך הוא לא מבין כדורסל.
אתה כנראה יודע מה שווה הניסיון שלך…
נסכים לא להסכים
K_700 – מהניסיון שלי מי שהולך עם חולצה של קובי בראיינט הוא בד"כ לא אוהד כדורסל אלא אוהד של הירו-בול. (מבלי להוריד מגדולתו של קובי)
חבל בלינדר,אז עכשיו לא נוכל לדבר על כדורסל? :-)
וחוץ מזה,טור מעולה,תמשיך לרשום לפה
מה המידה שלך? אולי החולצה של ראמביס תעלה עליך :-)
אני בהחלט מבין למה אתה לא מבין את החיבה שלך לוורלד פיס.
רונן – אני חושב שהסיבה לחיבה שלי היא שאני באמת מאמין שהוא מנסה להשתפר. לאנשים כמוהו עם בעיות התנהגותיות קשה לשלוט בעצמם כל הזמן. מטה לרוב עושה עבודה טובה ולפעמים זה בורח לו. אני לא מצדיק את שתיית הוודקה שלה באמצע המשחק או ההתקפה על האוהדים ובטח לא את המרפק להארדן, אבל אני מבין מאיפה זה מגיע.
כשהוא תרם את טבעת האליפות שלו למכירה פומבית למען הכנסת פסיכולוגים לבתי ספר חשבתי ברצינות לבקש מNYU לתת לו תואר של כבוד.
ובוא לא נשכח שהוא הגורם העיקרי שהלייקרס ניצחו את הסלטיקס במשחק השביעי …
נהדר! מרתק אפילו ללא מתעניין כמוני בדראפט NBA. נדמה לי גם שאף שם במגוייסים לא עשה גלים כמו שאקיל ולברון בזמנם.
סטרן בטח מרגיש דויד עם הרוגטקה. נדמה לי שהסגן של בן לאדן מקבל פחות טינה באמריקה.
תודה בני, השם הגדול ביותר בדראפט הוא אנת'וני דיוויס, אבל קשה עדיין לאמוד איזה שחקן בדיוק הוא יהיה מכיוון שבמכללה הוא היה מוקף בהרבה שחקנים טובים אחרים. בNBA הוא יצטרך להיות הרבה יותר דומיננטי. שחקנים כמו שאקיל ולברון מגיעים באמת פעם בדור אבל אם יצאו מהדראפט כמה שחקנים ברמה של ברנדון רוי או דרון וויליאמס – דיינו.
שבתור אוהד לייקרס בן 23 (שעוקב אחרי הקבוצה רק כעשור) אני לא רואה סיבה ללבוש גופיה של שחקן כמו מג'יק או ווסט או וורתי' או וואטאבר…
בלינדר, לצערי אני מסכים עם K_700.
אני מבין שבתור אוהד לייקרס זה היה דראפט משעמם, אבל לאוהד הנייטרלי זה היה אחד הדראפטים האיכותיים והמרגשים שאני זוכר. (גילוי נאות – אני לא נטרלי. ירוק בנשמה!)
פספסת…
יכול להיות שהגעתי לדראפט עם ציפיות גדולות מידי ובטוח שהייתי מרוכז יותר במה הלייקרס הולכים לעשותמ מאשר בשאר הקבוצות. חיכיתי לטריידים גדולים שלא קרו ולא היו יותר מידי הפתעות בבחירות שחקנים (לא הופעתי שאוסטין ריברס נבחר רק מקום עשירי למשל). אני חושב שרק בעשור הקודם היו שלושה דראפטים הרבה יותר מהנים לצפייה (במיוחד 2006 שבסופו של דבר מבחינת כשרון אפשר להכתיר אותו כחלש מאד)
ובינתיים במערב פנסילבניה:
http://sports.yahoo.com/news/report-ex-psu-president-okd-153750977–ncaaf.html
שפשוט יסגרו את האוניברסיטה וזהו.
בהחלט מסכים לגבי ההערה על קובי, וההוכחה נמצאת בתגובה 5 של הילד שלא מבין למה ללבוש גופייה של מג'יק… לגבי הדראפט OKC עשו זאת שוב פרי ג'ונס הוא בהחלט הגניבה של הדראפט הזה.
שלום לך אדוני!
בוא תסביר לי למה כן ללבוש…לא ראיתי אותו משחק…
מבחינתי אם אני אי פעם ילבש גופיה של שחקנים שלא ראיתי אותם במציאות אלה סנדי קופאקס (בגלל שהוא יהודי) וג'קי רובינסון (אם לא שמעת עליו בעיה שלך) והם בכלל מבייסבול…
ואני לא אגיד לך שאני מבין יותר ממך בNBA אבל אני בהחלט לא חושב שאני מבין פחות ממך.
מסכים לחלוטין עם ההערה לגבי לובשי הגופיות של קובי.
לפני כמה שנים הם ישבו לידי במדיסון סקוור-גארדן והתלהבו מכל תמונה שלו (הורחק יום לפני זה בגלל החלטה שערורייתית של סטרן ולא שיחק) כשאני ישבתי עם גופיה של ניק ואן-אקסל והתלהבתי מהשלשות של ראדמנוביץ' ומנוכחותו של קארים עבדול ג'אבר בהיכל.
אם תחשוב על זה, ואן-אקסל אהובי הוא גם הסמל של התקופה האחרונה בה היינו לא רלבנטיים. תקופת הלייק-שואו חסר התכלית. התקופה שבין מג'יק לשאקיל.
ואם פתאום מנחם יספר לכם שיש לו גופיה של קובי או לחלופין לברון(רגע יש הבדל בתיאוריה שלכם?) אז גם הוא לא מבין כדורסל??
תיאוריה בשקל 90.
בארה"ב גם אנשים שחיים ונושמים כדורסל וספורט אמריקאי אוהבים ללכת עם הג'רזיס של השחקנים שהם אוהבים.
אני כבר ראיתי גם כאלה בני 60 פלוס שלובשים גופיות של קובי(ושאק כשהייתי שם זה היה הטראנד).
אז מה גם הם מבינים פחות מבלינדר כדורסל??
בכלל בלינדר אתה נכחת בדראפט(והלכת באמצע הסיבוב ה-2 כי אתה פשוט לא מבין, לא מכיר את הנפשות הפועלות ובגלל זה הדראפט פחות ריגש אותך).
לא מבין מאיפה ההתנשאות הזאת והתיאוריות המטופשות האלה.
באותה מידה שמישהו מחזיק חולצה של קובי הוא גם יכול להחזיק גופיה של ג'רי ווסט או מוזס מלון.
באמת לא מאמין שאני מגיב לפוסט הזה.
אחינו רגוע. אני ראיתי את מג'יק וורת'י לייב ויש לי חולצה של קובי :)
הכל בסדר איתך. זכותו לחשוב כך
מצד שני הג'רסי שאני הכי גאה בה היא של הדיזל בצהוב סגול
הבחירה בפלמלי בסיבוב הראשון היא עדות מצויינת לתכונות אותן צריך שחקן כדורסל על מנת להגיע לנבא. אני לעומתך לא מופתע מהבחירה, ראיתי את זה כבר הרבה זמן. הקבוצות מחפשות אתלטיות וכח הרבה לפני כדורסל.
יכול להיות שזאת בחירה טובה ויכול להיות שלא, נחכה ונראה. בכל מקרה לפי כל המוקים והרשימות שהיו בידיי פלאמלי הסתובב סביב סוף הסיבוב השני ויכל להשאר גם בחוץ. יש סיכוי שהפייסרס יכלו למצוא יותר טוב.
אלון, כשזה נוגע לדיוק אתה לא הכי אובייקטיבי (ע"ע ג'ון שייר). מצד שני, אתה ראית את פלאמלי הרבה יותר ממני אז אני אתן לך את הבנפיט אוף דה דאובט.
לא נראה לי שהבנת אותי. אני ראיתי אותו 4 שנים ולכן אני לא מבין מה הוא עושה שם. אין לו הרבה כדורסל אבל יש לו כמה תכונות שעושות את זה ל GM.
הוא הגיע לקומביין עם סיכוי קלוש לסיבוב שני אבל אז גילו שהוא גבוה מרוב השחקנים, חזק מרוב השחקנים, מנתר יותר גבוה מכל שחקני הפנים ויותר מהיר מכל שחקני הפנים. בדיוק מה שצריך בשביל סוף סיבוב ראשון.
לגבי המוקים אתה צודק אבל אצלנו באתרים המקומיים דיברו בשבוע האחרון שכמה קבוצות שבוחרות בעשרייה האחרונה של הסיבוב הראשון הזמינו אותו לראיונות.
צדקת, באמת לא הבנתי אותך נכון. תודה על התיקון.
בליינדר – וואו איזו הפתעה. הנה אוהד לייקרס יוצא מהארון באתר הזה המורכב רובו ככולו בשונאי סגולים-זהובים ברמות שקשה לתאר.
כאוהד צפוף ושרוף ב-20 השנים האחרונות אני פסימי. אכן נראה שאנחנו בדרך להרבה עונות שחונות כמו שחווינו בתקופת ניק דה קוויק וסדריק סאבאלוס. ג'ים באס ומיטש קופצ'אק לא נראים כמי שמסוגלים להיכנס לנעליים של ג'רי ווסט ולהרים את הקבוצה לגבהים הנדרשים.
הנחמה היחידה שנותרה לנו – הקליפרס לדעתי הגיעו השנה לשיא ומשם, כמיטב המסורת, הם בדרך למטה. ובכל מקרה- החוזה של טיים וורנר ומשפחת באס, מאות מיליוני דולר של תמלוגים מהשידורים, יחזיק את הלייקרס רלוונטיים לעוד כמה שנים, כך שאולי עוד לא אבדה תקווה…
לא יודע מה ואיך, אבל מישהו עוד ישלם על זה שכדי לקרוא פרשנויות על הדראפט אני צריך ללכת לוואלה, לטוקבקים כאן ולאתר של מנחם, שנראה כמו התחת שלי ביום רע.
לדעתי הבחירה של שיקאגו באח של ג'ף טיג מאטלנטה יכולה להיות מעניינת מאוד .יש סיכוי שהוא יקבל הרבה דקות בהיעדרו של רוז ואני חושב שיש לו פוטנציאל לא רע בכלל.
גם הבחירה בקיד-גילסטריט עלולה להפתיע לטובה לדעתי.כמובן שימים יגידו,לאיש אין כדור בדולח .
אגב בלינדר,למה אתה כ"כ רוצה טרייד על גאסול,ומה לדעתך יהיה טרייד טוב עליו(כמובן משהו הגיוני) ?? בזמנו שמעתי קצת קצת לחשושים על בוזר וווטסון תמורתו(הלוואי!) אבל לא נראה לי שיש סיכוי .
כשאתה אומר הלוואי, זה כאוהד שיקגו, נכון? כי הלייקרס לגמרי נדפקים בטרייד כזה
קיוויתי שהטרייד על ג'וש סמית יצא לפועל. כואב לי שברגע שגאסול ילך כנראה נאבד את המשחק היפה בין הגבוהים אבל הלייקרס צריכים סיח צעיר יותר שיתן גוף ואתלטיות.
קרלוס בוזר הוא גאסול לעניים עדיף שישאר רחוק מאתנו.
אלעד ,ברור שכאוהד הבולס..אני לא חושב שג'וש סמית הוא ערך שווה לגאסול-בטח שלא עולה עליו.גאסול הוא לדעתי שחקן הרבה יותר טוב ממה שראינו בשנה האחרונה שזה תוצאה של סיטואציה וחוסר קרדיט אולי,אבל אל נשכח איזה שינוי הוא הביא ללייקרס כשהגיע לשם.
אם יעבור לקבוצה בא יקבל יותר קרדיט זה יהיה מעניין והלוואי שזה היה לשיקאגו.