איכס, צבי

כבוד יו"ר הוועד האולימפי ממשיך להתפטם. לך, לך כבר

פוסט מאת איתן בקרמן
 
את הפוסט בהמשך כאן מתחת פרסמתי אתמול. הוא ניסה להביע נואשות ממצבו של הספורט הישראלי, לנוכח יום התחרויות העלוב שלשום. קיבלתי כאן ביקורת לפיה משתמע זלזול בספורטאים, השניים שלא נקבתי בשמם. הרעיון היה הפוך, ה"הזרה" של הנוצאי ושל המתעמלת ("הזאת" קראתי לה) באה לרמוז שלא מדובר אישית, אלא במצב אינסופי בו רק השמות מתחלפים. אבל גם אם יצא לי הפוך, זה לא מאוד משנה. כי אני כותב טור, לא יו"ר הוועד האולימפי הישראלי.
אחד משיאי השפל של שלמה שרף כמאמן הנבחרת היה כשנכנס בשוער שלו, רפי כהן, מול כל העולם מיד אחרי המשחק מול ספרד.  וזה היה בלהט המשחק, לא בטלפון עם קופמן אחרי עוד איזו פגישה מפוטמת.
זה הפיטום. רק לפני כמה ימים כתבתי כאן על הגסות של צבי ורשביאק בתגובה להצהרה, שהיתה או לא, של האירנים. נדמה לי שתפסתי טוב עם הטענה שלמי אכפת מהאירנים, אכפת שנושא תפקיד כזה הוא איש גס ואטום. מהר מאוד הדבר הזה פנה הביתה פנימה. סיימתי את הפוסט ההוא בבדיחה שמסתיימת במילים "איכס, צבי", אבל נמנעתי מלתת את זה בכותרת. בכל זאת אירנים.
לא מספיק שהמתעמלת הצעירה התרסקה, ולך תאושש אותה עכשיו, בא יו"ר הוועד ומאשים אותה בנפילה אל מול מדינה שלמה. לך, לך כבר.
*** כך נזכה במדליות רבות  ***
1. עד היום לא הצלחתי להבין אם אומרים בדמינטון או בדמינגטון, מסוג תעלולי הזיכרון האלה שאתה זוכר שזה ההיפך ממה שאתה חושב, נאלצתי ללכת לויקיפדיה, ששם זה 'בדמינטון', וגם לגוגל שמראה תוצאות מעניינות  גם ל'בדמינגטון'. מאיפה באה הגימל, לא יודע. 
– 
בכל מקרה, מאתמול  אני יודע שלספורט הזה קוראים נוצית. כדור נוצה ידעתי, אבל נוצית חדש לי. כדאי לזכור: נוצית. אני לא אגיד 'תרשמו לפניכם' את שם הנציג הישראלי, כנהוג במקומות מסוימים (רק אידיוט באמת מוציא עט ורושם דבר כזה) וגם ידוע שהוא לאולימפיאדה הבאה מיועד, הגיע לצבור ניסיון, אז ניזכר בשמו בעוד ארבע שנים. אבל נוצית יכול לשמש לטריוויה וכושא לשיחה.
אז בעצם  אומרים נוצאי? ונוצאית? צמד הנוצאים הסינגפורי? חשוב לדעת שאבשלום קור קובע, וחזר ומסר, שנכון לומר ג'ודאי ומספיק עם כל הג'ודוקא הזה. גם פורטוגלי ולא פורטוגזי (נדמה לי).
אני אוהב גם לשחק וגם לצפות בנוצית. לא שיוצא לי הרבה.  הרבה ישראלים חבטו בעברם במטקה של נוצית, יותר מכפי שיודו בכך. הכדור יורד לאט, לא מפחיד כמו במטקות, נחמד לעתים לשחק נוצית על שפת הים.  זה ענף עם עתיד. אפשר לפתח כאן את הבדמינטון חופים, למשל, ולקדם הכנסתו למשחקים.

2. פעם זה היה טרנד לצחוק על הספורטאי הישראלי, האולימפי בפרט. להריץ עליו קטעים. בסיאול 88' עבדתי בעיתון "חדשות" ונתתי לידיעה על שחיין ישראלי את הכותרת "צב מים". רק על זה אבי רצון השאיר אותי, השמאלני, משכתב שם. ממש זלזלנו בהם אז.

מאז הקשיחו כאן את הרף, ואפילו זכו במדליות, ובכלל יחסית המצב פחות מחפיר. הסברתי דעתי זו בהרחבה לחיים שדמי, כשהוא סיפר לי על הראיון שלו עם לימור פרידמן. הנמקתי דברים בזכות הקריטריון והיחידה לספורט הישגי ושכמותם, הבהרתי למה היום זה לא אפשרי.  ואז באה לי זאת ומתרסקת שלוש פעמים רצוף. אחת יותר מפרידמן. מה תגיד.

השחיינים, שהתחילו סביר, שוב טובעים בשרשרת. והג'ודאים הצעירים מחרחרים. ושחר פאר פנסיונרית. כשהרוסיות שיחקו כאן גנבתי ממרכז הטניס ברמת השרון את הפוסטר של שחר ושראפובה. הוא פריט נדיר. מגולגל אצלי בדירה ומעלה אבק. הקאמבק של שראפובה טוב לפוסטר הזה. לגבי הנפילה של שחר אני עוד מתלבט, אולי גם.

3. יש גם הישגים. מניתי לפחות שלושה: הקלוז אפ על אלכס גלעדי בטקס הפתיחה, קונאטה כבר כבש שלושה גולים, בלאט ניצח את בריטניה. איכשהו בסוף זה תמיד נגמר במכבי תל אביב.

4. למרות היום הכושל, אני מאמין בישראלים שיתנו אולימפיאדה יפה. עכשיו נכנסים למים, ושמה נראה להם מה זה. הטקטיקה הישראלית לזכיה במדליות בנויה על למידה מהקומנדו הימי. בשקט בשקט, הרחק מהעולם הרוחש ובוחש בתחרויות על פני האדמה, נעלמים לוחמינו במימי הים, עושים מה שעושים מתחת לרדאר, ושבים עם מדליות. בנושאים כאלה יפה השתיקה.

אני הולך על קורזיץ. צוברי נסיך, השייטים והשייטות סבבה, אידלמן ספורטאית למופת, אבל קורזיץ הכי משוגעת. זאת נולדה קומנדו ימי. היא גם הכי אלילה במשלחת מבחינתי (בבנות. אין מה לעשות, אריק מלך ישראל).

5. חוץ מאנשי הצפרדע, והפנטזיה על זאבי (או אליס בארץ הפלאות), הכל סובב על שטילוב. זה גם כן פטנט ישראלי, מדינה של גמדים מביאה לספורט של גמדים את הספורטאי הכי גבוה. כמו שאברבוך זה הקופץ במוט הכי נמוך, רק להיפך.

פעם היפנים הציעו, לפני שאירחו ב-1964 את האולימפיאדה, להגביל את הגובה המותר לשחקני הכדורסל ל-1.90 מ'. לא התקבל.

5. הספורט הישראלי, ללא ספק, צריך לחתור לכיוונים שכאלה. יצירתיים. אהוד ברק בתחפושת אישה. מה אם נשבץ את הקלע שלנו בתחרות חץ וקשת? למה לא ירוץ האתיופי מהמרתון את מאה המטרים? את הסגל האולימפי הבא צריך לבנות בסיוע מכון וייצמן. או וולקני. מי שמוציא גזר קרם יוציא גם קלע שקולע. הנה הקוריאנים הלכו על קשת עיוור.

מן הראוי ליצור פרויקט לאומי המקדים את זמנו. פרויקט פיסטוריוס 2020. האפשרות החדשה לשילובם של איברים מלאכותיים בקרב ספורטאים פותחת כר נרחב למדע, להייטק, לרפואה, לביו-טכנולוגיה ולננו-טכנולוגיה הישראליים.

פרויקט כלל-לאומי מסוג זה, בחסות הנשיא פרס, יכול לייצר דור שלם של זוכי מדליות תוך שנים לא רבות. יש בישראל מספיק קטועי גפיים בגילאים הנכונים ובכושר הנכון, מחד, ומספיק מוחות (ובכלל זה מדענים שיחזרו מחו"ל) מאידך, כדי לפתח בטווח משוער של שמונה שנים מטיל כידון אולימפי עם כתף ביונית, ברמות הגבוהות ביותר. לדוגמא. על בסיס דומה, אם כי פשוט יותר, אנחנו נוחלים הצלחה לאורך השנים בספורט הנכים. המדינה הזאת נבנתה על חזון. עם פרויקט מסוג פיסטוריוס 2020 הכל אפשרי.  כבר בריו 2016 נוכל להגיע להישגים יוצאי דופן. אם רק נשמור על העמימות.

*

(בהצלחה לנבחרות הגלישה והשיט!)

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

*

זו לא את
5 שאלות אולימפיות

21 Comments

MG 30 ביולי 2012

בקרמן, יפה מאד. משעשע ומעביר את המסר.
אגב, נראה לך שהכתף של מנחם לס עומדת בהגדרה? אולי תהיה מדליה ראשונה ליוצא דה-באזר?
ועוד משהו על הביוניות – כאשר טל פרידמן גילם את סטיב אוסטין ב"חלומות בהקיציס" הוא אמר את המשפט הבא: "פעם נפגשנו אני, משה דיין, עופר שלח וניר קלינגר לשיחה ב-4 עיניים".
ועוד שאלה לסיום: לא ראיתי את טקס הפתיחה. אריק כבר שם תחבושת על הראש?

איתן בקרמן 30 ביולי 2012

גדול. לדעתי עלית על התכנית הסודית של לס. הוא תמיד הקדים את זמנו, הוא ד:ר סריננג'לס של הספורט (לא מתווכח שהוא תופעה..). בכל מקרה יצא לך מצחיק, עלית על משהו.

אזי 30 ביולי 2012

וואו
ירית אותם אחד אחרי השני…

לייק מאוד…

MG 30 ביולי 2012

כנראה שיש לי יום מעייף בעבודה… ;)

אריאל גרייזס 30 ביולי 2012

מעולה!

צור שפי 30 ביולי 2012

וסלבדור דאלי קשישא היה אומר
עין

צור שפי 30 ביולי 2012

…תחת…עין

מישו 30 ביולי 2012

1. בדמינטון. זה בדוק. אין ג'. על שם בית בדמינטון, גלוסטרשייר, בבעלותו של הדוכס מביופורט (בעבר…). וזה פורטוגלי אם אתה מדבר על ארץ המוצא של מי שנולד בפורטוגל. אם אתה מדבר על השפה המדוברת שם (ובברזיל), זוהי פורטוגזית, אז אתה צודק.
2. קראתי והתביישתי. בהתעמלות הגברים, בתחרות הקרקע, התמודד בין היתר ברזילאי, דייגו היפוליטו שמו, והתרסק במהלך תרגיל הקרקע על הפרצוף. לא סתם נפל, התרסק אחרי סלטה על הפרצוף. שלא לדבר על יפני, גרמני, ארגנטינאי סיני ושני דרום קוריאנים, שעוד עשו תרגילים גרועים יותר וסיימו אחריו בדירוג תרגילי הריצפה. נראה לכם שעשו עליהם כזה אמבוש אח"כ? או שהכינו "קליפ" של הנפילות והטעויות שלהם? רק אצלנו יש כזו הלקאה עצמית לספורטאים שבין כה לא היו מועמדים למדליות, ופשוט באו לא מספיק מוכנים או מאומנים (הרבה בגלל תנאים לקויים). ועדיין, גל נבו פיספס רק בקצת, בג'ודו לא ציפינו מאלה שהודחו להתקדם יותר מידי. לא כל פעם שלא מנצחים זה אוטומטית כישלון.
3. עם כל הצחוק והציניות, נחמד שמנית את הכשלונות ולא את העובדה ששטילוב בשני גמרים. שאפו.

בקיצור, אני מבין שזה פוסט שאמור להיות הומוריסטי וציני, אבל הוא הופך להיות מעליב בשלב כלשהו. בבקשה ממך, איתן, תנסה לתת להם גם כבוד כשראוי, גם כשמפסידים, אפילו כשממש לא עומדים בציפיות. כי אם אני אבי רצון, אני מגיע אליך עכשיו, מוריד לך כפה (בכל זאת, אבי רצון), ומשאיר אותך לשכתב גם הערב.

בהצלחה לספורטאינו!

גל דגון 30 ביולי 2012

בגדול נהניתי מהפוסט, אבל צורם מאוד לקרוא "זאת," כאילו שמקסיוטה לא ראויה להיקרא בשמה אחרי הפאשלה הנוראית. מציק.

יואב 31 ביולי 2012

סעיף 3 -(((:

MG 31 ביולי 2012

הוא פשוט טירן מרושע!
בקרמן, צריך לזכור שאצלנו זה לא חורג מהנורמה, הרי יו"ר ההתאחדות לכדורגל כבר יצא נגד שחקנים אחרי טעויות במדי הנבחרת ובמדי מכבי פ"ת (אחרי שכבר עזב את תפקידו הרשמי במועדון).
בלא מעט פוסטים באתר ובתגובות להן נכתב שהביקורת של התקשורת והציבור יוצרת לחץ שפוגע בהישגי הסורטאים.
לדעתי, אחרי המקרה הזה שמצטרף לעוד שורה של מקרים ובראשם הביקורת על אריק זאבי אחרי האולימפיאדה הקודמת (כאילו הוא לא זכה במדליה באולימפיאדה לפניה), הביקורת ממנה מפחדים הספורטאים ושפוגעת בהישגיהם היא קודם כל של האדון הנכבד, מר צבי וורשביאק.

kush 31 ביולי 2012

איכס איכס איכס.

להקיא אותו ושכמותו מקרבנו.

האם אהוד ברק יודע (או לפחות ידע) לעשות דברים כאלו?

http://www.youtube.com/watch?v=beon5zVDyn0

jk 31 ביולי 2012

רק לי היה נדמה שורשביאק היה שיכור בראיון עם הקוף אתמול?
ורשביאק ציין כי הוא חוזר ממפגש עם יושב ראש הועד האמריקאי ומספר חברים, והיה נשמע קצת אפוף ולא לגמרי מאופס. עמית ענבר לא יכול היה להפסיק לצחוק, והקוף שאל את צביקה שאלות שתפקידן להביך, בקצב של מכונת ירייה. ורשביאק לא היה לגמרי מיושר, ואני בטוח שהקוף קיבל את המידע הזה לפני הראיון. הקוף התנהג כמו חיית טרף שזרקו לה פגר של צבי, כאשר כל שנותר לה הוא לפרק אותו לגזרים. אחרי כמה שאלות צבי התבלבל והתחיל לירות לכל עבר, בעיקר על הבחורה המסכנה בהתעמלות.

אני לא יודע איך להתייחס לראיון הזה, אבל כל מה שקשור אליו מעלה ריח חזק של זוהמה. הן התנהלותו המבזה של ורשביאק (שבמקום לדאוג למשלחת ולתמוך במשחה ההיסטורי של עברי הולך לשתות עם חבריו העסקנים), והן ההתנהלות של הקוף, כעיתונאי שרק מחפש לנער את הפגר שזרקו לו. ערוץ 5 ידע מתי הוא תופס את ורשביאק, איפה ובאיזה מצב, הקוף דאג להבהיר את זה לצופה כבר בשאלה הראשונה. שחס וחלילה הצופה לא יחשוב שהקוף בצד הרע של השיחה.

אני הזדעזעתי משני הצדדים בראיון. הן מצד ורשביאק שהיה נשמע שיכור, לא מאופס וחסר אחריות, אבל הן מצד ערוץ 5 והקוף, שפשוט עטו על הגוויה, ניערו אותה והוציאו ממנה כל מה שניתן, אבל על חשבון כבודם של הספורטאים. היחס של קופמן לספורטאינו אינו מכובד יותר מיחסו של ורשביאק, ויעיד על כך ריכטר, שבמשך תקופה ארוכה רק שומע כמה פוף-פוף זה לא ספורט.

ורשביאק דוחה, אבל אסור להתעלם מהדרך בה נוהל הראיון ע"י הקוף, כזה חוסר כבוד (הן כלפי ורשביאק והן כלפי ספורטאינו) פשוט לא ראוי.

יוסי 31 ביולי 2012

מחזור הטבע של עיתונות הספורט בישראל:
קודם מנפחים ציפיות לא ראליות ומגמדים את היריבים. אחר כך גומרים את הספורטאים ועושים מהם אפסים. ובסוף מקטרים על האופי "הישראלי" המחורבן שלא נותן כבוד לספורטאים.
מה יהיה?

אגב, שווה לשים לב שגם קופמן מדבר על ההוא "שהתחרה בפוף פוף".

אסף THE KOP 31 ביולי 2012

ורשביאק והעיתונאים בישראל ראויים אחד לשני.

ששון 31 ביולי 2012

בקרמן, אני מאלה שלא הבינו את כוונת המשורר בפוסט המקורי.
אני מתנצל.

גל דגון 31 ביולי 2012

כנ"ל.

מורן 1 באוגוסט 2012

אין במדינב הזאת עסקן אחד ראוי ובגלל גם רוב הספורטאים שלנו נראים ככה…
ביום שהעסקנים יהיו ברמה גבוהה גם הספורט והספורטאים יהיו כאלה.
הימור שלי – לא יקרה

רןדהגריק 3 באוגוסט 2012

כיף לקרא אותך בקרמן

Comments closed