ספורטנ'רול (כ') – רן עצמון

GUNS N' ROSES - הלהקה שהחזירה לרוק את הכתר

גאנס

GUNS N' ROSES – APPETITE FOR DESTRUCTION

 

עולם הרוק של אמצע שנות השמונים היה בתקופת שפל. בצד הבריטי של האוקיינוס שלטו בעיקר להקות ניו וייב מבוססות סינתסייזרים בעוד שבצד האמריקאי הלהקות השולטות היו בעיקר להקות HAIR METAL שהמוסיקה שלהן הייתה ירודה ברוב המקרים. הרוק הקלאסי הלך ונדחק לשוליים עד שבאה להקה אחת וגרמה למפץ גדול שהחזיר את הרוק לקדמת הבמה.

בשנת 1985 הוקמה בלוס אנג'לס להקת גאנס אנד רוזס על ידי חמישה חברים שהכירו במהלך פעילותם בלהקותLA GUNS  ו-HOLLYWOOD ROSE. הגיטריסט איזי סטראדלין, הבאסיסט דאף מקאגאן, המתופף סטיבן אדלר, הזמר אקסל רוז והגיטריסט המוביל סלאש. החמישה החלו לחרוש את סצינת המועדונים בלוס אנג'לס וההופעות הללו הקנו להם מוניטין בקרב שוחרי רוק בעיר ובמקביל, החלו החמישה לעורר עניין בקרב חברות התקליטים השונות.

הייתה זו "גפן רקורדס",חברת התקליטים הצעירה והמצליחה של טייקון הבידור דייויד גפן שהחתימה את הלהקה המדוברת. ההחתמה נעשתה על ידי איש ה A&R של "גפן",טום זוטאוט שהפך מאז לאגדה בתעשיית המוזיקה כאדם בעל מגע והחתמות של זהב (בין שאר האמנים שזוטאוט גילה והחתים אפשר למנות את מוטלי קרו, טסלה, אידי בריקל, האנוי רוקס ועוד).

*

אפשר להבין מדוע גאנס אנד רוזס נחשבו לסחורה חמה. היה להם שילוב מושלם של הלוק הנכון, האטיטיוד המתבקש, מוניטין פרוע ומעל הכול מוסיקליות אדירה. כל קלישאות הרוק התגלמו בלהקה: בגדי העור והג'ינס הקרוע, הקעקועים, התכשיטים, השיער הארוך והלכאורה לא מוקפד, סקס אפיל, גישת "כל העולם על הזין שלנו", הסמים, האלכוהול, הגרופיות וגם קצת אלימות להשלמת התדמית הפרועה. בשלב מסוים קיבלה הלהקה את הכינוי "הלהקה המסוכנת ביותר בעולם" מה שרק הגביר את הסקרנות מאלבום הבכורה שלה.

הלהקה נכנסה לאולפן להקלטת  APPETITE FOR DUSTRUCTION עם המפיק מייק קלינק ובחודש יולי 1987 ראה אור האלבום ששינה את מפת הרוק. כבר מפתיחת הגיטרה המתגלגלת בשיר הראשון WELCOME TO THE JUNGLE  אפשר להרגיש את הפיצוץ הקרב ובא. אקסל רוז מצטרף בשאגות לגיטרה ומכין אותנו לכניסת הבאס תופים בגרוב נהדר המשמש במה לגיטרה של סלאש. ואז פורץ אקסל רוז בשירת רוק מלאת עצמה וכל המרכיבים הללו פותחים את האלבום בשיר רוק קלאסי.

למרות איכותו של השיר הסינגל לא ממש תפס עד שדייויד גפן אישית ביקש ממנהלי MTV לשדר את הקליפ לשיר בשעות הלילה המאוחרות. למרות השעות השידור הנידחות הקליפ תפס תאוצה והאלבום עצמו החל לעורר עניין ולטפס לאיטו במעלה מצעד האלבומים של "בילבורד". הסינגל השני SWEET CHILD OF MINE התפוצץ הן במצעד הסינגלים, בתחנות הרדיו ובMTV – ועכשיו לא היה דבר שיעצור את הלהקה לקראת ההצלחה הפנומנלית שלה.

*

SWEET CHILD OF MINE  אולי היום קצת מאוס לאחר שנטחן רבות במשך השנים אבל אם תנסו להקשיב לו בראש פתוח, כאילו זו הפעם הראשונה, תגלו שיר רוק ענק שלא בכדי הפך ללהיט כזה עצום. ריף הגיטרה הפותח הוא מהריפים האלה שאי אפשר לעמוד בפניהם עם יופי מהפנט ורצון שלא ייגמר לעולם. הריף הנפלא הזה מהווה את המצע לשיר שהלחן הנהדר שלו משתלב עימו באופן מושלם. דקה וחצי לתוך השיר מכניס סלאש ריף יפהפה נוסף שמושך את השיר עד לפזמון בו חוזר ריף הפתיחה המקורי. מלאכת מחשבת של עבודת גיטרות מוקפדת וכתובה לעילא אבל סלאש לא מסתפק בזאת-סולו הגיטרה בשיר נהדר ומלא דמיון ורגש. אקסל מגיש אף הוא שירה שהיא רגשנית מצד אחד ופרועה בחלק המסיים את השיר. הצמד מקאגאן ואדלר מלווה את השיר בעבודת באס-תופים פנטסטית והבאס המלודי של מקאגאן מוסיף אף הוא ליופיו של השיר.

ההצלחה העצומה של השיר שהגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים של "בילבורד" סחפה אחריה את האלבום שהתמקם במקום הראשון במצעד האלבומים. הסינגל הבא, PARADISE CITY, הפך את גאנס את רוזס ללהקה הכי חמה בארצות הברית. האינטרו הארוך של השיר הוא הברקה בפני עצמה. הגיטרה העדינה של סטראדלין מנגנת ריף פשוט, התופים מצטרפים ברעם ואז מגיע אקסל ששר את הפזמון בתור הקדמה, מפנה את הבמה לסינתסייזר שבעצמו מכין את הבמה לסלאש. סלאש מתחיל להאיץ את האינטרו עם הגיטרה המסחררת שלו ואז עם שריקת משרוקית הכול מתפוצץ לשיר רוק אדיר וסוחף. הפזמון של השיר הוא קלאסיקת רוק שלא פלא שהפכה לאחד מרגעי השיא בהופעות הלהקה.

הקליפ עצמו שתיעד את הלהקה על הבמה שודר ברוטציה אינסופית בMTV- ועשה מחבורת הג'אנקים ההוליוודיים כוכבי ענק. אי אפשר היה לברוח מגאנס אנד רוזס בקליפורניה של סוף שנות השמונים שם התגוררתי. כל צעד וכל שערורייה שלהם תועדו בהרחבה. הרדיו ניגן אותם בלי הפסקה. בחברות התקליטים השונות הביטו בקנאה ב"גפן רקורדס" וכולם חיפשו להחתים את הגאנס הבאים מה שגרם לפריחה ברוק הקלאסי. "גפן רקורדס" עצמה  הפכה מלייבל קטן יחסית לאימפריה מוזיקלית שכל אמן רוצה לחתום אצלה. אני זוכר שהסטונס הגיעו לשתי הופעות ענק בקולוסיאום של לוס אנג'לס אחרי שנים שלא ניגנו בעיר וכולם התעסקו רק בלהקת החימום שלהם – גאנס אנד רוזס.

*

לא מפתיע ש – APPETITE FOR DESTRUCTION  הפך לכזו הצלחה מטורפת עם מכירות של מעל שלושים מיליון עותקים ברחבי העולם. זהו אלבום רוק בן זונה עםשירים מעולים ונגינה והגשה פנטסטיים בתוספת לגיטריסט על שלא נשמע כמותו מאז אדי ואן היילן. היו באלבום עוד שירים מעולים כמו,ROCKET QUEEN,NIGHT TRAIN ו-MR BROWNSTONE אבל שלישיית הסינגלים הכבירה היא המנוע העיקרי להצלחתו.

הצלחה עולמית לא איחרה לבוא בעקבות סיבובי הופעות ברחבי העולם שעוררו עניין רב ו EP בשם GNR LIES שהיה אקוסטי ברובו וזכה אף הוא להצלחה.

בשנת 1990 הייתה הלהקה אחת הלהקות הגדולות המדוברות בעולם והיה זה אך טבעי שהגיע הזמן להקלטת האלבום השני, פרויקט שאפתני ומגלומני בשם USE YOUR ILLUSION שיצא בשנת 1991 כשני אלבומים נפרדים (ולא כאלבום כפול). עם תחילת ההקלטות פוטר המתופף סטיבן אדלר מהלהקה והוחלף במתופף בינוני בשם מאט סורום. ללהקה צורף גם קלידן בשם דיזיריד והסאונד של האלבום היה מלוטש ונפוח בניגוד לסאונד החד והרזה של APPETITE. גודש השירים היה מוגזם אף הוא וכרגיל עם כל אלבום כפול כמעט, אפשר היה לעשות מצמד האלבומים הדי בינוניים, אלבום אחד טוב.

יש בצמד האלבומים כמה שירים ממש טובים כמו CIVIL WAR, ESTRANGED, PRETTY TIED UPו-COMA , לצד קאברים מיותרים לדילן ו – WINGS וכמה בלדות די מאוסות כמו DON’TCRY  או NOVEMBER RAIN. בסופו של דבר הרוב הגדול של שלושים השירים היה סתמי ברובו והלהקה לא נשמעה טוב כמו באלבום הבכורה.

GUNS
אנשי הד ארצי מעניקים תקליט זהב לדאף מקאגאן ודיזי ריד

אבל הציפיות משני האלבומים היו בשמיים והוצאתם היו מבצע צבאי בפיקוד "גפן רקורדס".חודשיים לפני יציאת האלבומים לאור ב 17.9.1991 התחלתי לעבוד בחברת "הד ארצי" כמנהל הרפרטואר של "גפן רקורדס" ונשאבתי ישר לפרויקט הכי חשוב של השנה. הכול התנהל בסודיות וקפדנות כדי שחלילה לא ידלפו שירים החוצה. בשלב ראשון אישרו לנו רק לייבא דיסקים מוגמרים ואלה הגיעו יומיים לפני תאריך ההוצאה. למרות שהסינגל הראשון  YOU COULD BE MINE די כשל, עדיין הציפייה היתה גבוהה וההזמנות המוקדמות עמדו על מספרים שטרם נראו כמותם בארץ. תחנות רדיו ואנשים התחננו שניתן להם להקשיב לאלבום לפני ההוצאה השמית אבל סירבנו בתוקף. המתח סביב הוצאת האלבום הלך וגאה ובערב של השישה עשר לספטמבר, מספר שעות לפני מכירת החצות שנקבעה במספר חנויות, ארגנו ערב האזנה לשני האלבומים במועדון "רוקסן" בהנחיית שרון מולדאבי.

"רוקסן" היה מפוצץ בבני נוער שבאו לשמוע את היצירה חדשה של גאנס אנד רוזס בהשמעת בכורה לפני כולם. עד כדי כך היה רב העניין סביב הלהקה ומיום המחרת נחטפו הדיסקים מן המדפים. בארצות הברית נכנסו שני האלבומים למקום הראשון והשני במצעד של "בילבורד".

*

במקביל הכריזה הלהקה על סיבוב הופעות עולמי אולם היה ברור שמשהו מתחיל לחרוק. איזי סטראדלין הודיע על פרישתו מן הלהקה והוחלף בסיבוב ההופעות על ידי גילבי קלארק. גם ישראל נכללה באותו סיבוב ובחודש יולי 1993 נחתה כאן הלהקה וכמובן שהציפיות וההתרגשות היו בשמיים. איתרע המזל ומספר ימים לפני הגעת הלהקה לארץ גילבי קלארק שבר את ידו ואיזי סטראדלין הוזעק להחליפו. הלהקה נחתה בארץ עם מערך אבטחה חסר תקדים ובניגוד לכל האמנים האחרים שהופיעו בארץ ונפגשו עם אנשי חברת התקליטים המקומית, לא התאפשרה לנו פגישה עם אקסל ושות'. ההופעה עצמה הייתה בזיון שעד היום מוזכר כאחת ההופעות הגרועות שנערכו בארץ בכלל ובפארק הירקון בפרט. איזי לא היה בעניין וסירב לערוך חזרות לפני ההופעה. גם שאר חברי הלהקה נראו מנותקים וחסרי עניין וההופעה הגרועה הסתיימה במהרה לאכזבת הקהל הרב שמילא את הפארק. לימים יספר לי מנהל הלהקה שההופעה ההיא בתל אביב לא נשכחה מחברי הלהקה שרואים בה את אחד מרגעי השפל שלה.

בנוסף לכך, גם מכירות האלבומים נרגעו די מהר לאחר ששככה ההתלהבות הראשונית. רצף סינגלים די בינוני לא שיפר את המצב ובסופו של יום, USE YOUR ILLUSION לא נמכרו בכמויות שציפינו מהם. היה כבר ברור לכולם ששני האלבומים הם די בינוניים ולא עומדים בסטנדרט שהציב אלבום הבכורה. במקביל הלכו וגברו החיכוכים בין חברי הלהקה, במיוחד בין אקסל לסלאש. אלבום קאברים מחריד בשם THE SPAGHETTI INCIDENT (1993) שנכשל טוטאלית במכירות סימן את קיצה של הלהקה שלא מיצתה אפילו חמישים אחוזים מן הפוטנציאל העצום שלה. בשנת 1995 הלהקה פשוט קרסה לתוך עצמה והתפרקה תוך חילופי האשמות כבדים בין חבריה.

*

במהלך השנים נעשו ניסיונות רבים לאחד את חברי הלהקה המקורית אך ללא הצלחה. אקסל שנותר עם הזכויות על שם הלהקה הוציא בשנת 2008 אלבום בשם CHINESE DEMOCRACY שלקח שנים להקליטו בעלויות מפלצתיות, אך גם אלבום זה התרסק במכירות והראה שגאנס אנד רוזס בהרכבי הטלאים שלה אינה מעניינת איש. אבל כשהכסף הגדול על השולחן, גם האויבים המרים ביותר יחזרו לשתף פעולה. ניסיונות הפיוס בין אקסל לסלאש הצליחו והלהקה הכריזה על סיבוב הופעות עולמי עם השלישייה המקורית אקסל/סלאש/דאף מחוזקת בנגנים נוספים, סיבוב שהתברר כהצלחה כבירה עם הכנסות של מעל 150 מיליון דולר במחצית הראשונה של שנת 2017.

לפני כשבועיים הטור הזה הגיע גם אלינו להופעה אחת בפארק הירקון ומי שלא נכח בה הפסיד את אחת ההופעות הטובות והמלהיבות שהיו אי פעם בארצנו. חברי הלהקה היו נחושים לפצות את הקהל הישראלי על הפיאסקו מ – 1993 ועשו זאת בענק עם הופעה אדירה בת שלוש שעות עם מיטב שיריהם, קאברים פנטסטיים ברובם, סאונד פצצתי שלא נשמע כמותו בפארק ומופע וירטואוזי של גיטריסט על בשם סלאש שהוכיח שוב מדוע הוא גיטריסט רוק כל כך נחשב ומוערך. הלהקה נתנה את כל מה שהיה לה בערב תל אביבי לוהט ולח וששים ואחת אלף הצופים קיבלו תמורה מלאה לכספם. גאנס אנד רוזס הזכירו באיחור של עשרים ומשהו שנים מה עשה אותם ללהקה כל כך גדולה ונערצת והיה ניכר עליהם שגם הם נהנים להופיע ולנגן יחד. כשדיברתי עם מנהל הלהקה אחרי ההופעה הוא אישר לי שהחברים נהנו מאד מההופעה הזו ומהטור בכלל. כששאלתי אותי מהו סוד ההצלחה הפעם ואיך זה שכולם ביחסים טובים התשובה הייתה פשוטה :

FOR THE FIRST TIME THEY ARE ALL SOBER

 

 

 

לחבק את התחרות
אליפות העולם לשחיה (4). אנדי מורז

120 Comments

עידן ש 27 ביולי 2017

פעם קראתי ציטוט של אקסל (מה זה השם הדבילי הזה? ) שאמר "אתה מתמסטל, כותב שיר והוא נראה לך השיר הכי טוב בעולם רק בשביל להבין אחרי שאתה מתפקח שלד זפלין כבר כתבו אותו". הציטוט הזה, בין אם נכון או לא, מסכם את מה שאני חושב על הלהקה המחורבנת הזאת.

בלי קשר אני מאוד אוהב את הכתבות שלך :)

yaron 29 ביולי 2017

לפחות אמר את זה בדיוק כמו שזה.
מצורף קישור להופעה אדירה של לד זפלין, מה באמת השתנה מ-1970 ?
https://youtu.be/oFkzZHIcgFs

בלי קשר, יצא לי פעם לצלם את סלאש בהופעה קצרה באיזה אירוע גדול. הבן אדם מהפנט ומכשף את הקהל.

אמיתי 27 ביולי 2017

אפטייט באמת אלבום מצויין אבל האמת לפני ההופעה שלהם ניסיתי להאזין לו שוב ולא צלחתי חצי. הסאונד מצויין גיטרות לפנים אבל עדיין זה כבר לא זה.
גאנז לא פיספסו קלישאת רוק. מגיע להם איזה פרס על זה שהם עדיין בחיים ובועטים

סימנטוב 28 ביולי 2017

בדיוק

יואב 27 ביולי 2017

לא נגעו בי אף פעם.

Matipool 27 ביולי 2017

כנ"ל.

Amir A 27 ביולי 2017

מצטרף

Amir A 27 ביולי 2017

וחוץ מזה להזכיר את סלאש באותה נשימה עם אדי ואן הלן זה קצת עושה גירוד. השני היה המנוע מאחורי טכניקת נגינה חדשה לגמרי (גם אם היו כאלו שעשו בה שימוש קודם לכן), ועם כאלו ניואנסים בנגינה שגורמים לך להקשיב ולנסות להבין מה לעזאזל הוא עושה שם. הראשון שם כובע על הראש וכופף את הברכיים בפוזה מביכה. חיפשו איזה גיבור לס-פול חדש אחרי שהוד מעלתו ירד מהבמה ומצאו את הדבר הזה. נו, שויין.

גיא זהר 28 ביולי 2017

אולי אדי גיטריסט טוב וחדשני מסלאש, אבל הרבה מהמוסיקה שעשה עע jump חרא.

Amir A 28 ביולי 2017

זה נכון. ;-/

אסף the kop 27 ביולי 2017

כי אתה בריטולוג…:-)

ניינר / ווריור 27 ביולי 2017

אני גם מעדיף את אדי אבל מאז אדי סלאש היה הדבר הגדול הבא בגיטרה ולמרות הפוזות הוא פאקינג גיטריסט על. ואני בכלל ממחנה דייב נאבארו

סימנטוב 28 ביולי 2017

גם בי. וגם המוזיקה שלהם לא עשתה לי את זה….

אסף the kop 27 ביולי 2017

אחלה להקה שבעולם.
האלבום הראשון שלהם היה הפס קול שלי בקיץ 88 שהייתי בפרויקט "חץ וקשת" ולאחר מכן שהתגייסתי והקש שאכלתי בטירונות ובמכ"ים…
מדליק גם הסיפור על איך ש Sweet child of mine בא לעולם, כתרגיל גיטרה שסלאש ניגן על מנת להתאמן, מה שהפך ללהיט ענק במהלך נסיעה בואן מסן פרנציסקו ללוס אנג'לס.
ו November rain הוא לא שיר מאוס בעיני אלה יצירה מרגשת.
כל מי שהיה בשנות העשרה והעשרים לחייו שהם פרצו מתוך הכלום המוסיקלי של סוף שנות ה 80 זוכר להם חסד נעורים.
אחלה להקה שבעולם.

ניינר / ווריור 27 ביולי 2017

כמוך חושב שמגיע להם כבוד גדול שפרצו מהכלום של שנות השמונים. אפטייט אלבום ענק והיה לו אפקט עצום וחיובי על עולם הרוק

אסף the kop 27 ביולי 2017

תחילת שנות ה 80 עד 85-86 דווקא היו אחלה. הניו וייב, הפוסט פאנק והאלקטרוני היו תקופה מרתקת בעיני. גם תרבות המועדונים.
לאחר מכן בא המדצ'סטר אבל לא ממש הרגישו אותו בארץ.
מבחינת רוק הייתה שממה למעט רוק כבד שהיו הרבה שאהבו לשמוע אצלנו בשכבה.

ב"פ 27 ביולי 2017

REM הארדקור פאנק, קלאסיקות: וותיקים שנתנו אלבומים גדולים:

דייר סטרייטס באד בריינז ברוס ספרינגסטין

פיקסיז באד רליג'ין תום וויטס

סמית'ס מיספיטס ועוד פול סיימון

ניק קייב ההתחלה של נירוונה, של FNM ושל מלווינז

קיור

XTC

זה ששמו בMTV את די סניידר מאופר, לא אומר שלא נעשתה מוזיקה ממש ממש טובה בשנות ה80.

ב"פ 27 ביולי 2017

יצא קצת מבולבל, אבל הנקודה ברורה יחסית

ניינר / ווריור 27 ביולי 2017

ברור שלא הכל היה זבל באייטיז אבל לא היו להקות רוק באמת טובות עם רוקנרול בסיסי וישיר. דווקא בעיני אלבומי השיא של דייר סטטרייטס וברוס הם די חלשים שלהם. לעומת זאת גם טוק טוק פעלה באמצע האייטיז אז באמת שלא הכל רע. אבל הרוק היה צריך את הבעיטה שנתנה לו גאנס

ב"פ 27 ביולי 2017

MAKING MOVIES וLOVE OVER GOLD הם אלבומים נהדרים נהדרים נהדרים.

רוקנרול בסיסי וישר הוא ז'אנר עם טווח מוגבל מלכתחילה, ולדעתי גאנז לא השפיעו על אף אחד. ממש, כלום, נאדה. הם היו תופעה בפני עצמם, אבל אתה יכול להצביע על הגל של הארדרוק גלאמי שחיקה את גאנז? שום כלום. אם אתה קורא לגראנג' של שנות ה90 רוק בסיסי וישיר אז מה שהשפיע עליו הם בוודאי הפיקסיז יותר מכל אחד אחר, בטח לא גאנז. ומה שהשפיע על הרוק האלטרנטיבי המוצלח של שנות ה90 זה הרוק האלטרנטיבי של שנות ה80. שרובו ציינתי, והיה לדעתי מצויין לא פחות ממה שבא אחריו ואולי יותר.

בתור אדם צעיר ששומע מוזיקה בדיעבד, ולא בזמן שזה יצא, אני אוהב מאוד את שנות ה80. ולדעתי השם הרע שיצא לשנים האלו זה בגלל שהמוזיקה הפופולארית של שנות ה80 לא הייתה מוצלחת. אבל מתחת לפני השטח? תענוג.

ב"פ 27 ביולי 2017

ודווקא לטוק טוק לא התחברתי בכלל. גיליתי שכל ז'אנר שמוצמד אליו פוסט-" " משעמם אותי למוות

יואב 27 ביולי 2017

טוק טוק לבלבלב
מארק הוליס(לאן נעלמת) לבלבלב

Matipool 27 ביולי 2017

ב״פ – כל מילה. שנים אני נלחם עם מלעיזי האייטיז.
להוסיף קצת על הרשימה שלך:
יו-2 בשיאם, פוליס + אלבום הסולו הנהדר הראשון של סטינג, בואי עם שני אלבומי על, טירס פור פירס, קייט בוש, פיטר גבריאל, ג׳נסיס, בריאן פרי, דפש מוד, הקלאש, פול וולר והג׳אם, הסטרנגלס, אולטרווקס, ABC, ועוד ועוד.
+1 על XTC.

Matipool 27 ביולי 2017

חייב להוסיף את לויד קויל והקומושנס, ברונסקי ביט עם אלבום בכורה אדיר, פרינס ועוד המון להקות שהפציעו לזמן קצר ונעלמו (אייס האוס, הפיקס, OMD וכו׳).

Amir A 27 ביולי 2017

טוב, אם זורקים אלבומים גדולים של שנות ה-80:
גאווין פריידי עם Each Man Kills the Thing He Loves מ-1989
דיוויד סילביאן עם Secrets of the Beehive מ-1987 (אני כמו תקליט שבור עם המלצה על האלבום הזה)
הקיור עם Disintegration המדהים מ-1989
הפריטנדרס עם Learning to Crawl מ-1984 וגם שאר האלבומים שלהם שלא רעים.
Rainbirds עם אלבום נפלא בשם Call Me Easy Say I'm Strong Love Me My Way It Ain't Wrong מ-1989
Working Week עם האלבום Payday מ-1988.

יהיה נחמד אם אנשים ירשמו כאן שמות של אלבומים גדולים ולא מוכרים כדי שנחשף אליהם.

BRT 27 ביולי 2017

אממ איזה אחד מייקל משהו עם Thriller

בובו 27 ביולי 2017

הנה כמה מהאהובים עלי, ואני מניח פחות מוכרים לחלק מהמגיבים
Cocteau Twins: Head Over Heels
Minutemen: Double Nickels On The Dime
American Music Club: California
Diamanda Galas: Diamanda Galas
Talk Talk: Spirit Of Eden
אני יכול להמשיך עוד הרבה רק שבדרך כלל לא מבינים מה אני רוצה עם חלק מהאלבומים האלה אז אעצור פה.

יואב 28 ביולי 2017

אמיר, סחתיין על גוון פראידי וסודות מהכוורת של סילויאן.
כל מהשאוק טוק הוציאו ואלבום הסולואו הראשון של מארק הוליס הוא מופלא.
אגב, סקארי מנסטרס של בואי יצא ב80 והוא מדורג אצלי גבוה מאד.

יואב 28 ביולי 2017

דד קאן דאנס כמובן.

אסף the kop 28 ביולי 2017

בובו
סוף סוף עוד מישהו שבקטע של Minutemen…
זה לא מהעולם הזה.
ואוסיף גם את האסקר דו ו zen arcade
-Mission of Burma
Signals, Calls & Marches
Fresh Fruit for Rotting Vege של הקנדים המתים
Mark Stewart and The Maffia-Learning to Cope with Cowardice
ואת הפנינה Human Sexual Response עם fig 14

Matipool 28 ביולי 2017

יואב – גם אני התכוונתי לסקארי מאנסטרס.

בובו 28 ביולי 2017

אסף, האסקר דו , הקנדים ומישיין היו מופעים גם בטופ 20 שלי. הייתי מוסיף את הנרי רולינס, סוונס, הדינוזאור הצעיר סינדיקט החלומות ועוד רבים וטובים. עשור אדיר, עולה על שנות התשעים ומתחרה בשבעים לטעמי.

ב"פ 28 ביולי 2017

אני לא חושב שדייויד בואי הוא קייס טוב של שנות ה80. כי עשור מוזיקאלי הוא לא בדיוק תאריכים, והאלבומים של בואי הם אלבומי סבנטיז. הוא לא עשה טרנספורמציה טובה לשנות ה80, אחרי SCARY MONSTERS היה לו עשור די מדושדש. מאותה סיבה אני לא יציין את BACK IN BLACK כאלבום של שנות ה80. כי הוא הלכה למעשה אלבום של הארד רוק סבנטיז קלאסי.
שנות ה80 זה העשור שהרוק איבד את האחיזה שלו על מוזיקת המונים. הלכו להם אלביס והחיפושיות, זפלין ופינק פלויד, והגיעו מייקל ג'קסון ומאדונה. לכן אוהבי הרוק כל כך שונאים אותו ולכן יש התרפקות על APPETITE שסוף סוף נתן בראש במכירות. אבל יש כל כך הרבה דברים טובים שאין להם שום סיכוי להגיע לפלאטינה, אבל הם לגמרי לא צריכים. וTPPETITE לא מתקרב אפילו להיות אחד מהאלבומים הטובים ל העשור הזה.

צר לי שאני לא אהיה מקורי במיוחד. אבל האלבום הטוב ביותר של שנות ה80 הוא RIDE THE LIGHTNING

Matipool 28 ביולי 2017

האלבום הטוב של האייטיז הוא עץ יהושע (כן כן, למרות כל מה שאומרים כאן על בונו. אז הוא עדיין היה מלך).
של הסבנטיז זה כמובן זיגי סטארדסט ושל הניינטיז – אוטומטיק פור דה פיפל.

ב"פ 28 ביולי 2017

OBJECTIONֱֱ!!!

האלבום הטוב ביותר של יו 2 הוא WAR

Matipool 28 ביולי 2017

מקום שני יחד עם האש הבלתי נשכחת.

yaron 29 ביולי 2017

Talking Heads !!!
מי שלא ראה את ההופעות המוקדמות שלהם עם Adrian Belew לא ראה (לדעתי) את טוקינג הדס…
https://youtu.be/B-_PC6TlIhs

רועי 28 ביולי 2017

מסכים איתך בעניין נובמבר ריין, בהחלט לא מאוס, יצירה מצויינת.

YG 27 ביולי 2017

לא רק שאף פעם לא התחברתי, אלא שעדיין אני חושב שזו להקה שעשתה קריירה מקלישאות רוק, בדיחות שהצליחו להם ביג טיים, וקאבר מאוד מאוד עלוב לשיר של דילן.

בעיניי- אפילו הם לא האמינו לכל החרטא הזה.

מאיר יהב 27 ביולי 2017

כתוב מקסים כרגיל רק תיקון קטן
Gnr lies יצא כאלבום רגיל שמושתת על ep בשם live like suicide
חציו הראשון (4 שירים) מורכב מקאברים בהופעה (שני שירים של הוליווד רוז הלהקה הקודמת של איזי ואקסל) שיר של ארוסמית ושיר של איזו להקה אוסטרלית בשם רוז טאטו
הצד השני היה אקוסטי כולו והורכב מ 4 שירים חדשים שנכתבו על ידי הלהקה
יאללה ניינרס

אסף the kop 27 ביולי 2017

מאיר יהב מלאומי במקרה ?

ניינר / ווריור 27 ביולי 2017

צודק מאיר

מאיר יהב 28 ביולי 2017

לא
אוהד ליברפול כמוך

מאיר יהב 28 ביולי 2017

יצאו כמה אלבומים לא רעים באייטיז אבל בגדול נעשתה שם חרא מוזיקה
אפילו ברוס ספרינגסטין שהתחיל טוב את העשור (the river המעולה) התחיל ליפול
ואן היילן הוציאו את 1984 המסונתז והמון מעריצי הלהקה התאכזבו ממנו למרות כמה להיטי ענק
מבחינתי רוב המוזיקה הטובה שיצאה באייטיז הייתה מתחום ההייר מטאל (מוטלי קרו וייט ליון סקיד רואו) ואז בא הגראנג' והציל הכל!

ב"פ 27 ביולי 2017

הלהקה היחידה שהייתי אומר עליה שאלבום הלהיטים ממצה אותה לחלוטין. מלבד לעשרת השירים הטובים שלה, היא בזבוז זמן מוחלט

יואב 27 ביולי 2017

אמא של סלאש, עיצבה לדייויד בואי את הביגוד ב75.
זה מה שיש לסלאש להגיד על הדוכס….https://youtu.be/TbEBsK-GSyA

יואב 27 ביולי 2017

הם היו לאברס לתקופה.

ק. 27 ביולי 2017

החסרון היחידי עם הפוסטים שלך הוא שצריך לקרוא אותם במקום שאפשר לשמוע מוזיקה בווליום ראוי.
חוץ מזה כתיבה מעולה…
אני לא עפתי עליהם בזמן אמת (הייתי נער די צעיר באלבום הראשון), אבל לשמוע היום את שלושת הסינגלים ועוד כמה להיטים (לא אל תבכי ודפוק על דלתי מרום שהיו מאוסים בזמן אמת בכיתה ט) זה בא טוב

Tom 27 ביולי 2017

בעייני מאוד מעניין שבתחילת דרכם הם נחשבו הבי מטאל, במידה רבה של צדק, והיום רוק קלאסי באותה מידה של צדק.
אני חושב שאת שינוי התייחסות הכללי לשני הז'אנרים הם אחראיים במידה רבה.

Tom 27 ביולי 2017

צתיקון – לשינוי

יואב דובינסקי 27 ביולי 2017

יפה. הייתי בארץ בזמן ההופעה אבל לא חשבתי ללכת. לא כל כך הבנתי על מה ההתלהבות. עכשיו קצת צורם לי שפספסתי.

רועי 28 ביולי 2017

סיבוב ההופעה חוזר לארהב.
בנובמבר הם בנאשוויל.

חדש 28 ביולי 2017

הם באים לווינסטון סיילם ב NC בתחילת אוגוסט

צור שפי 27 ביולי 2017

הייתי בשתי ההופעות. לשניה הלכתי בלי ציפיות, ובעיקר כדי שאחר כך לא אוכל את הלב בגלל שהפסדתי חוויה מתקנת וזו אכן היתה וואחאד חוויה. נורא פחדתי מהלחות אבל איכשהו היא רק העצימה את האירוע. אגב, לא ידעתי שזוטאוט גילה את האנוי רוקס. הם לא כל כך המריאו אבל זכורים לי לטובה מהופעה מצויינת בקולנוע דן הי״ד. כחובב רוק גם אני לא חסיד גדול של האייטיז אבל פה שם נצצו יהלומי גיטרות ותופים בתוך ים הזבל הקיטשי של מסכי הקלידים.

ניינר/ווריור 27 ביולי 2017

הנה כמה מהאלבומי האייטיז האהובים עלי, כולם בלי יוצא מן הכלל מעולים ורובם די אלמוניים:
FUN BOY 3 – WAITING טרי הול בשיאו, הפקה נפלאה של דייויד בירן ומבט נוקב על המעמד הנמוך באנגליה של תאצ'ר
JAPAN – QUIET LIFE אלבום מושלם
CHINA CRISIS – FLAUNT THE IMPERFECTION פופ רוק נפלא ומלטף בהפקת המאסטר וולטר בקר. אלבום ענק ומפוספס
THE CHURCH – HEYDAY אלבום שלא הצליח מחוץ לאוסטרליה אבל זהו אלבום פסיכדלי מופלא עם גיטרות יפהפיות
XYMOX – TWIST OF SHADOW סינט רוק מעולה
SIMPLE MINDS – NEW GOLD DREAM כנ"ל. אותו מפיק, פיטר וולש
וכמובן אחד מאלבומי העל של האייטיז – ריו של דוראן דוראן. לא ייאמן כמה האלבום הזה אנדרייטד.פופ פאנקי ברמה הכי גבוהה.
רשימה אמריקאית אולי בהמשך

יואב 27 ביולי 2017

וכל מה שטוק טוק הפליצו.

יואב 28 ביולי 2017

ואלביס קוסטלו כמובן. היה לו סטרייק אדיר של שלמות סונגרייטרית. בעצם כל השבעה שמונה הראשונים. יהיה חייב לראות אותו. ואראה אותו.

Amir A 28 ביולי 2017

ג׳ו ג׳קסון! במיוחד אלבום ההופעה החיה 1980/86.

אסף the kop 28 ביולי 2017

אני בא איתך !

Amir A 28 ביולי 2017

כל כך נכון לגבי דוראן דוראן. התדמית שלהם היתה כל כך גדולה שאנשים כבר לא הקשיבו למוזיקה. הם נשפטו בגלל המראה/תדמית/קליפים ולא בגלל המוזיקה.

אריק 28 ביולי 2017

שנות ה-80 הביאו עלינו את בונו וסטינג. לא נשכח ולא נסלח!

סימנטוב 28 ביולי 2017

דעתך על imperial bedroom?
מאוד אוהב אותו גם את הראשון של הסטון רוזס

ניינר / ווריור 28 ביולי 2017

דעתי בקיצור על אלויס קוסטלו – מוזיקאי חסר כשרון, זמר מחריד ואישיות מתועבת.
לצמד המאוס סטינג ובונו הייתי מצרף גם את פיטר גבריאל. מעניין ששלושת אלה התחילו נפלא ועם ההצלחה הגדולה הפכו לבלתי נסבלים

גיא זהר 28 ביולי 2017

+1

יואב 28 ביולי 2017

מוזיקאי חסר כישרון? וואלה? מוזר, שיפבילדינג, פור דה רוזז ,אוליברס ארמי , אברידי איי רייט אה בוק, ועוד עשרות פנינות. מהמחוננים שהרוק ידע.
בקשר לשירתו- אני אוהב אותה אבל היא עניין של טעם. יש כאלה שלא אוהבים את שירתו של דילן או ווייטס.
אישיותו? איי דונט גיב אה פאק.

סימנטוב 28 ביולי 2017

אישיות לא מעניינת אותי. רוג'ר ווטרס טיפוס אז מה לא הקשיב מדי פעם לו מדי פעם?
קוסטין כמו גבריאל הגיעו לגבהים שבזכותם מגיע להם קרדיט. שני הראשונים של גבריאל מצוינים, וקוסטלו עשה יופי של מסע אימפריאל לטעמי נפלא Punch the Clock טוב מאוד, King of America מעניין. ואת זה אני אומר למרות שהוא סקאוזר…

Matipool 28 ביולי 2017

את סטינג ובונו צריך לשפוט עד תחילת הניינטיז ולאחר מכן.
בחלק הראשון הם היו אדירים. מהאהובים עלי ביותר.
ניינר- בהזדמנות אם ייצא לך, תשמע את לקסיקון אוף לאב, אלבום הבכורה של ABC. אני חושב שהוא מתאים להגדרה שלך לאלבום של דוראן דוראן.
מה עם יו-בי 40?

יואב 28 ביולי 2017

בטח שסטון רוזס עם אחד מתקליטי המאה.
כל מה שקוסטלו נגע בו אז היה אדיר.

יואב 28 ביולי 2017

לסימנטוב

סימנטוב 28 ביולי 2017

משמח שמורי ורבי לסדרות בריטיות מסכים איתי לגבי מוזיקה שיוצאת מהאי :)

יואב 28 ביולי 2017

סימנטוב,
נסה את in the dark. מאד מעניינת. 4 פרקים. סיימתי את השלישי.

סימנטוב 28 ביולי 2017

צריך לסיים קודם את line of duty… עצרתי באמצע חוייבתי לראות את brothers in arm המעולה (כן, כן רק עכשיו…)
אין לתאר כמה נהינתי מפיקי בליינדרס, שנים שלא הייתה לי כזאת חוייה

יואב 28 ביולי 2017

סימנטוב,
פייקי חוזרת בקרוב ממש לעונה רביעית ובתפקיד אורח- אנדריאן ברודי…

יואב 28 ביולי 2017

מדברים על שנות השמונים בלי להזכיר את closer של joy division?
ספורים האלבומים שמתעלים עליו(אם בכלל) ללא קשר לעשורים, גלקסיות רחוקות ויקומים מקבילים….

ניינר / ווריור 28 ביולי 2017

מתי, אני מת על לקסיקון אוף לאב! אלבום פופ פאנקי אדיר עם סינגלים נפלאים וסאונד הורס.
לגבי קוסטלו, הוא מקרה אבוד מבחינתי. אפס מאופס חסר כל כישרון.

סימנטוב 28 ביולי 2017

הלוואי והיה לי את האומץ להגיב בצורה כל כך החלטית, משום מה אני תמיד עוצר את עצמי ומעדן את המילים ;)

Matipool 28 ביולי 2017

לקסיקון אוף לאב היה אחד האלבומים הראשונים שקניתי. אהבתי אותם אז בטירוף של ילד בן 14. הפקה וסאונד נהדרים, פאנקי גרוב ושלישיית סינגלים אדירה. שמח שגם אתה חושב כך.

YG 28 ביולי 2017

סטון רוזס זה תקליט מושלם!

גאזה 28 ביולי 2017

ניסחת מצוין, אלבום בכורה מבריק ואז התנפחות מוגזמת וקריסה מפוארת. ועם זאת you could be mine עדיין אהוב עלי מאוד. בטח בגלל שוורצנגר..

שמעון 28 ביולי 2017

כן שימוש בקוק תמידי עלול להוביל לסכסוכים בין משתמשי הקוק

איאן ראש 29 ביולי 2017

גם עלי .

אלון 28 ביולי 2017

דפקתי נפקדות בשביל ההופעה ב 93. ההופעה אולי נחשבת לאכזבה אבל מהנסיון שלי נהנים הרבה יותר שאתה יודע שמחכה לך שבועיים כלא 6 אחרי זה.

אסף the kop 28 ביולי 2017

סוף סוף בחירה נכונה שעשית בחיים. בראבו !

קרה לי אותו הדבר בגמר באיסטנבול, רק שבמילואים מוותרים לך על הקלאבוש…

אלון 28 ביולי 2017

עולים לי עכשיו הזכרונות שלי ושל שמעון לוקחים טרמפים מחברון בשבת בבוקר. לא פשוט עם כל השומרי שבת שם.

yaron 29 ביולי 2017

ב-86 ג'טרו טל, אחת מהטופ – 2 שלי באותה תקופה הגיעו לארץ להופעה בפארק עם מערכת ההגברה של "החומה".
היתה רק בעיה אחת קטנה, זה היה היום של טקס הסיום בתיכון…
למזלי החבר הכי טוב שלי שראה איתי מאות הופעות (חצי מהן בהתפלחות לקיסריה) לא למד איתי בבי"ס והודיע שממש לא מעניין אותו ושהוא קונה קרטיסים ובא לאסוף אותי.
התמונה של ההורים שלי יושבים במטבח, שותים קפה ומעשנים עם פרצוף שהוא שילוב מר בין כעס לאכזבה עצומה ואותי אומר להם: " טוב… ביי…" ויוצא מהבית לא נמחקה מאז.
אחת ההופעות הגדולות שראיתי בחיי והגשמת חלום שלא האמנתי שאזכה לו.

אמיתי 29 ביולי 2017

אני דפקתי נפקדות ממוצב בלבנון התפלחתי לשיירה רק בשביל לראות הופעה של דאוס בעיר השנייה בחיפה (וגם בשביל לראות את החברה)..
נתפסתי כשניסיתי לחזור למוצב והיה לי משפט אצל מפקד היחידה. בסוף המשפט הציע לי לעשות מה שאני רוצה ביחידה. המעז מנצח

שמעון 28 ביולי 2017

אמני המוזיקה אהובים עליי ביותר. חולה עליהם, יכול לשמוע אותם שעות ועל הזין שלי מה כולם אומרים בשבילי הם הכי טובים, הם כמו רונלדיניו, כמו וינס קרטר, הכי כיף לשמוע ולראות אותם, והם הפרפורמרים הכי טובים אבר (רק מייקל גקסון היה פרפורמר ברמה הזאת). נכון לד זפלין פרצו את הדרך אבל הם יותר טובים מלד, התלמיד עלה על מורהו.
וולקאם טו דה ג'ונגל שהיה להיט ענק אקסל כתב אותו כי שהוא ברח מהבית והגיע לאל איי איזה מישהו אמר לו ילד מה אתה עושה פה לבד? אתה בג'ונג'ל, וולקאם טו דה ג'ונגל.
אקסל עם כישרון מוזיקלי יוצא דופן, אף אחד לא שר ולא יכל לשיר כמוהו (AC/DC היחידים שקצת הזכירו את הסגנון הזה), יכולות ווקליות אדירות, משלב במוזיקה שלו הכל, גיטרות, תופים, מקהלה, סולויים, יוצר על.
סלאש הגיטריסט הכי טוב שיש.
ענקיים!!
היום מוזיקה שחורה עדינה עם פופ שולט אבל 1985-1995 היו השנים של הרוק עם כל הגדולים ולדעתי זאת המוזיקה הכי טובה שיש.
בכלל אם אני מדרג את 10 השירים שלי בכל הזמנים לגאנז יש 2 שם. נובמבר ריין זה השיר הכי אהוב עליי אי פעם.

1. November rain
2. sweet child of mine
3. hotel California
4. wind of change
5. nothing else matters
6. send me an angel
7. summer of 69
8. livin on a prayer
9. born in the usa
10. gangstas paradise
9.

בובו 28 ביולי 2017

הרגת אותי עם מספר 10. קאבר מזעזע. תקשיב למקור של סטיבי וונדר אם לא עשית זאת עד עכשיו. האלבום שהוא שייך אליו songs in the key if life הוא יצירת מופת חד פעמית של פאנק וסול שהשפיעה על אינספור אלבומים אחר כך.

שמעון 28 ביולי 2017

אני מאד אוהב את השיר הזה אחינו, זה טעם אישי. מילים פח אבל אחלה ראפ ומוזיקה, אם אני קצת אתאמץ בטוח אחשוב על שירים שאוהב יותר אבל בשליפה זה בטופ 10 שלי.

אגב הנה 10 השירים הכי גדולים בכל הזמנים שאנשים בחרו (יותר מ250 אלף איש הצביעו) ולא כל מיני "מומחים" חרטא.

https://www.thetoptens.com/songs/

בובו 28 ביולי 2017

ברור שהכל טעם וזה לגמרי אישי וכו פשוט המקור של השיר הזה כל כל יוצר טוב עם מילים ממש מעולות ומוזיקה הרבה יותר טובה.

לגבי הרשימה, כולם אחלה שירים (למעט אימג׳ן הגרוע) שאני שומע לעיתים רחוקות בפרצי נוסטלגיה כי יש עוד כל כך הרבה מוזיקה לשמוע והם די נמאסו.

בובו 28 ביולי 2017

המקור נקרא אגב pastime paradise.

שמעון 28 ביולי 2017

שמעתי את וונדר עכשיו, צר לי הקאבר הרבה הרבה הרבה יותר טוב לטעמי.

בובו 28 ביולי 2017

חחח. נסכים שאנחנו לא יכולים להסכים.

שמעון 28 ביולי 2017

שכחתי את the final countdown שנמצא אצלי לפני זה ואפילו מקום 9. אז קוליו ברגע זה מודח מהטופ 10 שלי רשמית.

שמעון 28 ביולי 2017

סבבה האמת לא ידעתי שזה קאבר לשיר של וונדר טוב לדעת

שמעון 28 ביולי 2017

גם אני לא אוהב את אימג'ן בכלל אני לא כזה מתלהב מהביטלס אבל רוח התקופה של אז

סער 28 ביולי 2017

"ניו יורק" של לו ריד. אלבום גיטרה, בס, תופים מושלם. מילים ומנגינה.
"פרידום" של ניל יאנג.

רועי 28 ביולי 2017

יפה מאוד.
בהופעה הראשונה הייתי ילד, שנים שאני לא הולך להופעות,
לזו הייתי חייב ללכת, היה מושלם.
השאיר לי טעם של עוד, עשה לי חשק ללכת להופעה שלהם באוקטובר במדיסון סקוור גארדן. באולם סגור יכול להיות עוד יותר טוב.

שמעון 28 ביולי 2017

אחי היה בהופעה שלהם שם, היה אש הוא אומר, לני קרביץ חימם אותם גם, אבל ההופעה שם לא הייתה 3 שעות.

רועי 28 ביולי 2017

יפה,
הם מבצעים בין 24 ל 30 שירים, בתל אביב היו 30 לכן 3 שעות.

Amir A 28 ביולי 2017

ענק! איך מצאת את זה?

אסף the kop 28 ביולי 2017

חיפשתי לדעת מי הבחורות בקליפים של zz top

Amir A 28 ביולי 2017

הלכתי להקשיב אתמול לאלבום של Minutemen שאתה ובובו המלצתם עליו. אולי זה הגיל ואולי זו היתה השעה המאוחרת, אבל למרות שהיה ברור שמדובר על משהו מעניין לא הצלחתי להחזיק יותר מ-20 דקות. סביר להניח שזה הגיל.

אסף the kop 28 ביולי 2017

הוא לא קל לעיכול… אני מסכים…
אבל הוא מהסוג שמתאהבים בו לאט.

אם אתה מעוניין בפאנק מודרני, אלה-ראמונס סטייל, ואחד מאלבומי הפאנק הגדולים בעינ, אז אני ממליץ על The Lillingtons ‎– Death By Television
זה יתפוס אותך מהשניה הראשונה והיופי בשירים שלהם טמון בכך שמתי שמעת סולו גיטרות בשירי פאנק ?

Matipool 28 ביולי 2017

גדול, אסף.
הן בהחלט שימשו בזמנו מושא פנטזיה..

Amir A 28 ביולי 2017

עדיין הן לא פאולינה פוריצקובה שהופיעה בקליפים של ה- CARS

שמעון 28 ביולי 2017

הנה סרט דוקומנטרי ישן עליהם

https://www.youtube.com/watch?v=imrI2HanX_k

אזי 28 ביולי 2017

מצחיק איך כמה מהתגובות הראשונות הפוסט הזה הוא של מגיבים שכותבים בלהט שגאנז להקה לא טובה.
מזכיר מאוד פוסטים של כדורגל (:
(הקבוצה שלך לא מעניינת אף אחד ועכשיו הנה 1000 מילה שמסבירות למה!)

מנסיבות שונות אני הכרתי את גאנז דווקא מנובמבר ריין ואז הלכתי אחורה, מה שגורם לי לחשוב שכל סינגל שהלהקה שיחררה הוא אחד השירים הכי טובים בהיסטוריה.
מעניין לראות איך מי שעקב אחריהם מהדיסק הראשון חושב שהם התדרדרו וקורא לנובמבר ריין ודונט קריי שירים מאוסים.

בכל מקרה, זאת היתה אחת ההופעות האדירות שהייתי בהן בחיים!

שמעון 28 ביולי 2017

נובמבר ריין ענק. יש דירוגים שהוא טופ 10 היסטורי. לא יודע איך הוא הגיע לזה שזה מאוס? זה לא הארדקור רוק אבל שיר מדהים, פסנתר נהדר, אקסל במיטבו, סלאש עם סולו גיטרה מטורף, הרבה אנשים מחשיבים את זה ואת סוויט ציילד כשירים הכי טובים שלהם.
גם פיישנס שיר נפלא שלהם והוא שיר שקט בכלל.

רועי 28 ביולי 2017

פיישנס אחד הגדולים.

שמעון 28 ביולי 2017

אגב הלהקת חימום שחיממה את גאנז לא רעים בכלל, לא הכרתי אותם לפני, אחרי ההופעה הלכתי לשמוע שירים שלהם, לא רעים בכלל.
tyler Bryant and the shakedown

Duncan 28 ביולי 2017

הלהקה פורקה בגלל אקסל. האחרים שנאו אותו. אקסל רכש את הזכויות לשם עבור סכום מגוחך בתחילת הלהקה (חושב ששילם לכל חבר עשרים אלף דולר עבור זה).
אקסל רצה לעשות הפקות של שירי טכנו סטייל NIN ואפשר להאזין לשיר הכי הזוי שלהם my world ולהבין את הכיוון שלו.
סלאש רצה להמשיך לכתוב רוק.
כבר ב uyi נכתבו שירים ארוכים ואיטיים עם פסנתר. משהו שלא היה קיים והם לא אהבו את זה. אבל אקסל הוא ענק.

בני תבורי 28 ביולי 2017

אני קצת מאוכזב לקרוא תגובות שמדרגות את השיר הכי טוב ואת האלבום הכי טוב והלהקה הכי טובה וכן הלאה, קיוויתי שגולשי דה באזר בוגרים יותר ומסוגלים לאפיין את בחירות הטעם האישיות שלהם באוהב לא אוהב ולא באמירות אמפיריות שנשענות על כלום. ערכתי ושידרתי מוזיקה ברדיו שבע עשרה שנים ומעולם לא העליתי על דעתי לציין אמן או ז'אנר מוזיקלי האהובים עלי כ "הכי טובים".

גיא זהר 28 ביולי 2017

+1

יואב 28 ביולי 2017

Closer של חטיבת השמחה. אינף סייד.

הרב אהרון 29 ביולי 2017

הופעה ראשונה מחורבנת?
SORRY כותב השורות כנראה פספס את הופעת החימום …
אחת ההופעות הכי טובות שהיו בישראל עד אז . למרבה הצער בסוף החימום עלו הרוזס

shohat 29 ביולי 2017

תודה רן על פוסט נהדר.
הכוח של אפטייט שגם מי שאינם חובבי הסגנון – ואפילו רחוק מכך – לא יכלו להישאר אדישים כלפיו ונתפסו, ואם היית בגיל הנכון, הריף של sweet child o mine או הרעש של paradise city מחזיר איזו תחושת חופש (גם אם לא באמת היתה). אלו יצירות שפגעו בול. אם היית נער מתבגר באמריקה ב87 – עוד יותר.

את גדולתו של נובמבר ריין לא תוכל לסייג לעולם עבור מי שסבלו טירונות בחמאם אל מליח בחורף של נובמבר 91. זה היה המנון.

ועל הנגינה של סלאש ב estranged אפשר להתענג שוב ושוב.

סה"כ הלהקה הזו רחוקה מהטעם המוזיקלי שלי ומהסגנון והטקסטים שאני אוהב, מחפש ומזדהה, ואיכשהו תמיד אהנה לשמוע השירים הטובים שלהם וארגיש איזו שמחה והתלהבות לא ברורה.

איאן ראש 29 ביולי 2017

מעניין, גם אני לא ידעתי שUSE YOUR ILLUSION נחשבו ירידה ברמה, אולי כי אני התחלתי מהם.

Comments closed