ועדת חקירה! זה הפיתרון של שרת הספורט. למה? כי נכשלנו באולימפיאדה. לא הבאנו מדליות. המשלחת נכשלה כישלון חרוץ. לראשונה מאז סאול 1988 המשלחת לא זכתה בשום מדליה (וגם אז זה היה רק בגלל יום כיפור). ב-5 האולימפיאדות הקודמות הישראלים זכו ב-67 מדליות בסה"כ, כשבמרבית האולימפיאדות לא ירדנו מ-10 מדליות לתחרות, כולל 21 מדליות זהב.
סליחה, טעות. הקראתי את הנתונים של אוסטרליה, לא שלנו. סליחה סליחה, זאת רק משלחת השחייה של אוסטרליה. תנו לי לבדוק, רגע, אה כן… אנחנו זכינו בסה"כ ב-7 מדליות ב-5 אולימפיאדות, רק אחת מזהב, עם שיא מטורף של 2 מדליות ב-92' וב-2004.
אלה הפרופורציות, זה המצב הסטנדרטי שלנו. בסופו של דבר אנחנו מדינה ששולחת בין 30 ל-40 ספורטאים, כ-5 מהם תיאורטית בתמונת המדליות ובפועל רק 2 ממש ממש מועמדים למדליות. אז בסופו של דבר זה עניין של מזל וטיפה אופי, כמו כדור טניס שפוגע ברשת. פעם הוא נופל לצד השני ויש לנו מדליה, פעם הוא נופל במגרש שלנו. זה מה שאנחנו שווים פחות או יותר, בין 0 ל-2 מדליות.
אם קורזיץ הייתה מזנקת טוב בשיוט הגמר אז לא היו עושים ועדת חקירה? אם שטילוב לא עושה את הטעות המיותרת ויש לנו מדליה במקצוע יוקרתי כמו התעמלות אז הכל בסדר? האיגודים לא מושחתים? העסקנים לא בוחשים? המתקנים כן ראויים? המאמנים כן בסדר? אז אולימפיאדת סידני הנוראה, בה הבטחנו מדליית ארד בחתירה ביום האחרון בקושי רב, הייתה יותר מוצלחת? שיוט המדליות המזליקי של צוברי בבייג'ין עזר לנו לרשום אולימפיאדה בלתי נשכחת?
*
שלא תבינו אותי לא נכון. אין ספק שצריך לעשות חריש עמוק בספורט בארץ מבחינת רמת המתקנים, התקציבים, המאמנים והמנטליות ועוד ועוד. המצב בג'ודו, בו אין איגוד, הוא אבסורדי. התנאים של הספורטאים לא קלים מבחינת מימון ובאמת יש יותר מדי עסקנים וסכסוכים. יכול להיות שטוב שלא זכינו במדליות, ועכשיו באמת יקרה משהו אחר, למרות שאני לא מאמין בזה.
אבל לא צריך לרדת על המשלחת. רשמנו הישגי שיא בשחייה ובהתעמלות, 3 מהג'ודוקאים שלנו הפסידו למתמודדים שזכו בסוף במדליות, אנדיוני ניצחו את השחקן הטוב בהיסטוריה והיו קרובים גם לנצח את הצמד הטוב בהיסטוריה, שחר פאר שספגה כל כך הרבה ביקורות שיחקה במשטח החלש שלה מול השחקנית השנייה בטיבה בעולם, צוברי תפס תחרות לא טובה בתנאים שאינם אופטימליים עבורו, וזה דבר שקורה לכל שייט.
אני לא אומר שמישהו מהם היה זוכה במדליה עם הגרלה אחרת, אבל המצב הוא סביר וסטנדרטי ביחס לאולימפיאדות קודמות. צריך להסתכל על שיפור של ספורטאי לאורך זמן מבחינת התקדמות והישגים, ולא רק באולימפיאדות.
לא סתם הבאתי כדוגמא את נבחרת השחייה של אוסטרליה. ה"אוזיס" – סגני צוברי המדליות באולימפיאדות בשחייה בכל הזמנים – רשמו תחרות עלובה בסטנדרטים שלהם. רק 10 מדליות ורק אחת מזהב (ב-4X100 חופשי לשליחות), המספר הנמוך ביותר מאז ברצלונה 1992 (6 זהב ו-18 סה"כ בבייג'ין, 7 ו-15 באתונה, 5 ו-18 בסידני ו-2 ו-12 באטלנטה). וגם באוסטרליה יקימו ועדת חקירה. זאת סיבה אמיתית לוועדה. האחראים לבדיקה יהיו מאמן שחייה ומדליסטית עבר, ולא שורה של עסקנים שיישבו שעות, יאכלו קוראסונים ויגיעו למסקנות שלא יביאו כלום.
בהצלחה למתעמלות האומנותיות שזכו במקום ה-6 המדהים לפני 4 שנים (מישהו זוכר? למישהו אכפת?)
ונתראה בריו!
***
30 Comments
אני לא מבין איך אין התייחסות לנושא של אלון רונן.
מעבר לכך שכל נושא המשלחת האולימפית צריך להתגמד לנוכח העובדה שנער בן 15 מת בגלל ששיחק כדורסל במתקן שאינו עומד בשום תקן אפשרי. אני היחיד שרואה את הקשר לחוסר ההצלחה היחסי של הספורטאים שלנו?
המתקן הזה הוא מה שמייצג נכונה את הספורט הישראלי, לא המשלחת האולימפית. המתקן הזה, ושאר המתקנים שאינם נבדקים באופן סדיר (רובם, עפ"י מכון התקנים.) וכל האנשים שמנסים לגלגל אחד על השני את האחריות עכשיו. והשרה הארורה הזו, שאחרי מקרה כזה מתעסקת בורשביאקים למיניהם, היא הפרצוף של הספורט והחינוך בישראל.
אם כל הצער והכאב, אם המתקן לא היה נופל, אז הכל היה בסדר. לחילופין, אם דבר כזה היה קורה בארה"ב, וזה קורה בכל מדינה, זה היה אומר שהספורט שם בנסיגה? ראש העיר חולדאי סגר את כל המתקנים עד לביצוע הבדיקה המקיפה. אפשר להתוכח האם זו הפעולה הכי נכונה, אבל להגיד שלא נעשה, זה זול (לא חיי הנער כמובן כי אם הטענה). יש מספיק צער במשפחת הנער, לא צריך תטפוס על זה כותרות.
לסגור את האורווה אחרי שהסוסים ברחו זה לא זהה ל"נעשה."
מצב המתקנים בבתי הספר בקאנטים, ואין על זה פיקוח, זו הבעיה פה, והיא לא היתה נעלמת אם המתקן לא היה נופל.
מסכים איתך וחכן ההערה שלך לא במקום. צריך את הבדיקה, חקירה, ועדה ואיך שלא תקרא לזזה, ללא קשר לאירוע. הוא לא מוסיף ולא גורע. הוא מקרה מצער מאוד, אך לא שייך, לא מוכיח ולא מפריך שום טענה.
ועדיין אני מסכים עם העובדה שחריש עמוק חייב להתבצע בכל הרמות.
המקרה מביא את הבעיה לכותרות. זו בדר"כ הנקודה שבה מתבצע חשבון הנפש הנדרש ע"י מקבלי ההחלטות. כמו לדוגמה כשגיוס מילואים מאסיבי חושף חוסר-מוכנות בימ"חים שכל המערכת יודעת עליו כבר עשור.
אבל מה, המקרה הנוכחי נופל בדב-בבד עם אולימפיאדה שמאכזבת שרת החינוך והספורט, ואת אלה שמנת המשכל שלהם דומה לשלה.
אז מוקמת ועדת בדיקה, אבל היא מתבקשת לבדוק את הדבר הלא נכון. על כך אני מתרעם.
אם זו הכוונה, היא לא הובנה כראוי מהכתוב בהתחלה ואם זה אני בהחלט מסכים.
מדובר על מהנדס שהעביר דוח שלא קיבל התייחסות – שום קשר לספורט. להזכירך תקרת ביה"ס מוזות קרסה רק לפני מספר חודשים.
המחדל הוא של עיירית ת"א על כל מתקניה ולא רק הספורטיביים.
המקרה מצער עד מאד, אבל אין צורך לערבב "ששון" ו"שמחה".
לא הבנתי, אתה אומר שלא צריך לערב את שרת החינוך במצב בתי הספר?
פעם אחרונה שבדקתי גדעון סער עדיין היה גבר.
לימור לבנת, למזלנו, טפו טפו טפו,היא לא צרת החינוך. בתואר הזה מחזיק גדעון סהר.
ואם תוסיף לו "ה" לשם הוא יצליח במעבר בין משרדי הממשלה עד לחוזה הנחשק :-)))
אני לא חושב שיש איזושהי בעיה בהתנהלות של לבנת, אם לוקחים בחשבון את הגדרת התפקיד שלה. כפוליטיקאית המטרה שלה היא לחזור ולהיבחר. מי שחושב שהתפקיד של פוליטיקאי הוא לשרת את הציבור משלה את עצמו. ומכיוון שיודע צדיק את נפש בהמתו, היא נותנת למצביעיה הפוטנציאלים בדיוק את מה שחשוב להם קרי הגנה על הכבוד הלאומי. הרי למצביעים שלה לא איכפת משחיה, התעמלות, גלישה או כל ספורט אולימפי אחר. מה שחשוב להם זה הכבוד הלאומי, והאולימפידה היא רק עוד מקום נוסף שבו הכבוד הלאומי נמדד, כמו בתחרויות מתמטיקה, במלחמות, במצב הכלכלה, ובמסחר. בכל אחד מאלו הדבר החשוב הוא לא לצאת כשהיד על התחתונה. כל אחד מהנושאים הללו (ספורט, חינוך, תרבות, אמנות, חברה וכו') לא חשוב כערך אנושי בפני עצמו.
השאלה הגדולה שצריכה להישאל היא מדוע האזרחים בישראל לא מצליחים לפתח בישראל תפיסה לפיה הנושאים הללו בפני עצמם הם בעלי ערך. מדוע בספורט, לדוגמא, הפירמידה הפוכה ובמקום שמדליות יהיו בסך הכל עדות לאיכות הספורט הן הופכות להיות הדבר עצמו?
אתה מייחס ללימור לבנת יכולות אשר אינן קיימות לה. אין לה יכולת לפתח דוקטרינה מורכבת מסוג זה. כאשר מנת המשכל שלה תעלה על מידת הנעליים – נדבר.
אל תהייה ציני!!!
תפסיק ללכלך על מידת הנעלים של השרה לימור ליבנת.
ליצמן לא מבין בבריאות,לבנת לא מבינה בספורט,ובואו נודה..כחלון גם כנראה לא גאון גדול בכול מה שקשור לאמצעי תקשורת. הכל עניין של מה אותו אדם מוכן לעשות בשביל שם המקצוע שהודבק לו על המצח..וכול עוד נמשיך לקרוא להם ככה בריחוק, "המצביעים שלה.." "מה שחשוב להם…" ולא נבין שאנחנו חלק מאותו חרא,אפילו אם נראה לנו שלא כי דרך המסך לא עובר ריח,זו עדיין הבעיה של כולנו.
נקווה שיום אחד נחליף את המושג מנערי האוצר לנערי החינוך והספורט.
Amir A – התפקיד של פוליטיקאי הוא לשרת את הציבור. לפחות של הבוחרים שלו. זה ממש מצער שאנשים שכחו את זה, בדיוק כמו שזה מצער שהם לא מבינים שהקריאה לועדת חקירה היא פופוליסטית זולה שמצליחה להשיג את המטרה שלה.
פני העם כפני לימור לבנת – וכאשר אבדנו… אבדנו.
המציאות מלמדת אותנו אחרת. פוליטיקאי אולי עוסק בדברים שקשורים לשירות הציבור אבל בפועל הדבר החשוב לו ביותר זה להבחר שוב.
האנונימי זה אני
הפוסט נכון, אך עדיין יש מספר דברים שלא שיכים לועדת החקירה. המשפט "צריך להסתכל על שיפור של ספורטאי לאורך זמן מבחינת התקדמות והישגים" הינו לא קשור לבעיה. הוא מתייחס בהקשר בו הוא כתוב לספורטאי שנימצא כבר בצמר של ההיררכיה (למרות שכל ספורטאי, גם מתחיל, נמדד לאורך זמן עם עקומת שיפור מתאימה). הבעייה נמצאת בכלל בהשמת הסיסמא "מאלפים לאלופים." אם אין שיכבה גדולה של ספורטאים טובים, אין על מה לבסס את המצטיינים. כדי שתהיה שכבה גדולה של טובים צריך מודעות גדולה עם כמות גדולה של העוסקים/תומכים בספורט. החל מרמת המשפחה, בית-הספר, עיריות ועד הועד האולימפי שצריך לעטוף את המצטיינים בכל מה שצריך. כמו שכבר כתבתי, כאשר יהיו לנו למשל, חמישה שישה שחייני 100 חופשי שיעמדו בתאי הקריטריון האולימפי (כמו שיש בצרפת, ארה"ב או אוסטרליה), וצריך יהיה לבחור רק שני שחיינים, לא יהיו לנו בעיות של עמידה בציפיות. כאשר מסתמכים על אחד אולי פה ואחד בתקווה שם, אז נוסעים עם תקוות וחוזרים עם תרוצים (לא של הספורטאים).
דברי טעם. המשלחת לא נכשלה.
המשלחת לא כשלה, כי הציפיות לא היו ל – 10 מדליות. הטור נכון מאוד, אם יש 2 מועמדים למדליות, אז הסיכוי לזכות תלוי בהרבה מאוד מזל. מה גם שבג'ודו ובשיט אין דומיננטיות כמו בענפי ספורט אחרים, וכאשר עושים טעות, אפילו הכי קטנה בעולם, לא תמיד יש אפשרות לתקן.
ההצעה של לבנת לועדת חקירה היא פופוליסטית ותו לא. כמו שהיא קפצה על הפודיום באתונה, עכשיו היא קופצת לכותרות. שטויות במיץ. היא לא מבינה בספורט וגם לא תבין. צריך שר ספורט שמגיע מתחום הספורט, והוא צריך לנווט את את כל הגורמים.
לדוגמא נוספת של פוליטיקה זולה ומגעילה בספורט אפשר לקרוא בטור הבא – http://www.israsport.co.il/?p=5228
שאלה לעורכי הדין שנמצאים באיזור
האם ניתן להגיש תביעה כלשהי נגד מוסד ספורטיבי מסויים שבעקבות כך המשטרה תחקור את אותו מוסד?
מנשהו בסגנון של : "במשך חמש שנים שילמתי לבני הבכור אימונים לקבוצת ג'ודו ובעקבות סכסוכים ישנים ומגוחכים של שניים מראשי המועדונים המתחרים נעשה שימוש בכסף ששילמתי לא לצורכי אימון או כי לצורכי תעמולה"
תשובה תתקבל בברכה
אני לא עו"ד, אבל למיטב ידעתי אתה יכול או לתבוע (אזרחי) או להגיש תלונה (פלילי ואז המשטרה מתערבת).
אין מגבלה על הגשת תביעה או תלונה המבחן הוא איך ביהמ"ש יפרש את החוק וכידוע לא תמיד מדובר בפרשות דבקנית.
להרחבות ותיקונים – הנכד של…
וכמו שגל נבו אמר היום, זה שהיא הכריזה את זה לפני תום התחרויות זה חלק מאותו קונספט פופליסטי. לרכוב על הגל. אבל תמיד היא הייתה מנהיגה.
הדבר היחיד שאינני מסכים איתו הוא המשפט "אז בסופו של דבר זה עניין של מזל וטיפה אופי". לא היה אלאמנט של מזל בזכיות של קלגנוב, ארד, סמדג'ה, פרידמן או זאבי בעבר. הם היו טובים מספיק כדי לזכות, הפעם הנציגים לא היו טובים מספיק.
אבל זה בהחלט רחוק מכשלון.
שטילוב היה מעולה והאכזבה שלו רק מעצימה אותו. וגם בלי הטעות הוא לא היה זוכה. טומרקין טוב מאוד. אדניוני היו טובים מאוד, קורזיץ טובה. לא חסרות נקודות אור.
הכשלונות הם של נציגים ספורים שאולי לא היו צריכים להיות שם מלכתחילה (פאר, זאבי), זה הכל.
מי שצריך לעמוד פה לחקירה זה עיתונאים ושרת חינוך מתלהמים.
אגב, בארץ עשו מטעמים של הלקאה עצמית מפרשת הפקס של חיפה. אז מה תגידו על מה שניו זילנד עשתה לנציגה שלה בכדור ברזל, אלופה אולימפית מכהנת?
http://blog.chron.com/olympics/2012/08/new-zealand-forgot-to-register-defending-olympic-shot-put-champ/
הקיוויז כבר עם 10 מדליות, והגיעו ל 100 בהיסטוריה שלהם… לא רע ל 4.4 מליון.
כל המדליסטים הקודמים שלנו בהחלט היו טובים ומעולים, אבל מזל לא מזיק. אצל ארד זן הוכרע בהחלטות שיפוט גבוליות, צוברי נהנה מזה שהיריב שחו התדרדר במיקום הסיום השיוט האחרון, למרות ששוב, כולם עשו את המוטל עליהם וזה עזר, כמו חלק מהנציגים שלנו הפעם. לגבי פאר וזאבי אני לא מסכים, א. כי הם עמדו בקריטריון וב. למרות שהם מעבר לשיא מגיע להם קצת כבוד כגדולי הספורטאים שלנו, כל אחד בתחומו. ג. זאבי השנה לקח אליפות אירופה, פאר כמעט ניצחה את שראפובה לפני כמה חודשים. ואגב נבחרות – מי שמאכזבת היא זו ש״השתלטה״ על הספורט העולמי בשנים האחרונות- ספרד. עם 12 מדליות הלבד ורק 2 מזהב (אחת של אלבאו)
האמירה שספרד השתלטה כביכול על הספורט היא של מי שמתרכז רק ב3-4 ענפי ספורט. ספרד יציבה פחות או יותר על אותו מספר מדליות כבר כמה אולימפיאדות:
2004 19 מדליות (3 זהב,קאנו, התעמלות, שייט)
2008 18 מדליות (5 זהב, באופניים, טניס, שייט וקאנו),
2012 17 מדליות (3 זהב, בשייט וטקוונדו).
כשהם ארחו ב 1992 הם זכו ב 22, 13 זהב.
על הכדורסל הם לא השתלטו מעולם, בכדורגל הם נהנים מדור זהב שלא משתתף באולימפיאדה, וברוב הענפים הם פושרים.
עוד כתבה מצוינת על מצב האין ספורט בישראל, ומה צריך להיעשות על מנת לתקן/לשפר אותו – http://www.israsport.co.il/?p=5260
הספורט בכלל והספורט הייצוגי בפרט אינו שונה מכל מקצוע אחר שנלמד בבית הספר. בתיכון הרדיפה אחר בחינות הבגרות מחסלת ידע בנושאים אחרים והמורים מתוסכלים. בספורט רוצים אינסטנט מדליה, לא השתתפות מכובדת וללא קשר עם המאמץ המושקע. ואני שואל: אז מה קרה? חייבים להתפאר הישגים שהשיגו הספואטיים? אז אין מדליה!! העלם
הבעיה הגדולה ביותר שלנו היא העסקנות ולא זה לא רק בספורט…