איזה כיף, עונה חדשה מתחילה / ניב שטנדל

ולכבודה, תזכורת קצרה מהעונה שעברה

  

הנה מתחילה עוד עונה, ושוב אנחנו נרגשים כמו שרק אוהדים עם קשר רגשי ארוך וזיכרון קצר יכול להיות. במכבי ת"א שוב מפתחים ציפיות שיא על פי הריטואל המסורתי; אוהדי הפועל ת"א מרגישים שהרגו שתי ציפורים במכה אחת – גם נפטרו מטביב וגם השתלטו על המועדון; במכבי חיפה מתרגשים משובם של התלתלים; בקריית שמונה נושמים אירופה; בהפועל ב"ש פוזלים לצמרת; ובבית"ר נדמה שעוד רגע האוהדים יקבעו מי יהיה השחקנים, מי יהיה המאמנים, מי יהיה התוצאה ומי יהיה מזג אוויר.

כן, אנחנו נרגשים כמו כלה בחופתה. כמו זו מהמשל של שלמה שרף – זו שיודעת שהיא הולכת לקבל, אבל לא יודעת כמה. כמה מחזורים יעברו עד שהשופט הראשון יובל למכוניתו תחת אבטחה? כמה עצורים יהיו בסיום המשחק בין סכנין לבית"ר? וכמה פעמים נעצור ונגיד שזה לא יכול להימשך כך, לפני שתגיע השבת הבאה ונגלה שזה יכול להימשך בדיוק כך?

 רק ביוני עוד אפשר היה לחשוב שהולכים לסגור כאן את הכדורגל. היסטוריה מקוצרת של אלימות:

אביחי ידין וסלים טועמה יצאו למתפרצת על השופט מנשה משיח; יובל נעים שרף את האגף הימני במנהרת השחקנים של אצטדיון רמת גן במרדף אחר ג'ונתן אסוס; מוט ברזל חלף סנטימטרים ממסגרת פניו של אלישע לוי; מאיר יצחקי קילל את המאמן שלו מומי זפרן; רימון גז בווסרמיל; רימוני הלם בבית של אלי טביב; וייצמן-יער חקרו שחקנים מאחי נצרת בחשד למכירת התבוסה מול בני לוד; שופטים נחקרו בחשד להעלמת מסים; עמי גניש ויגאל ממן הציגו את גרסתם הצנועה למעשה לינץ' באזרח ערבי; סלימאן אזברגה הראה שלסכסוך יש שני צדדים, ושניהם יודעים להוריד בעיטה לבטן התחתונה כשצריך.

לא נכללה בדו"ח השופט הכרוניקה הפלילית, שהיא כבר חלק בלתי נפרד מהכדורגל הישראלי לא פחות משטרן חלובה: קללות, שירים גזעניים, אבוקות, כסאות בוערים, פריצות למגרשים, כתובות נאצה על קירות מועדונים, שניים-שלושה מצתים שנזרקים על שחקנים שעומדים על דגל הקרן, כמה שמשות מנופצות באוטובוס המוביל שחקנים לביתם, מכות בין שחקנים לשחקנים, מכות בין אוהדים לאוהדים, מכות בין שחקנים לאוהדים, מכות בין שוטרים לאוהדים, משהו עם ערבים ובית"ר, משהו עם הפועל ובית"ר, משהו עם הפועל והיס"מ, צרור ניבולי פה של פרוספר אזגי ושלוש התפרצויות של עמוס לוזון על שופטים. לכל שבת של כדורגל יש יום רביעי של בית הדין המשמעתי.

כשהתפזר עשן האבוקות התייצבו שם שני פטרוני הכדורגל הישראלי – ראש ממשלת הכדורגל אבי לוזון וקומיסרית הספורט לימור לבנת – והתחרו זה בזו בענף הקמת הוועדות. לוזון הציע את תפקיד הקפטן לווטרן המוערך יעקב שחר, אך נאלץ להסתפק לבסוף בשחקן השדה האפרורי דודי כהן; לבנת סגרה במקביל עם הכוכב המבוקש ירון זליכה ועם הקליבר הבינלאומי דוד צור, והבטיחה לכל אחד מהם קבוצה משלו. ורק לאמנון סטרשנוב אף אחד לא קרא.

בינתיים, יו"ר האופוזיציה בעיני עצמו, אייל ברקוביץ', התחפש לדפני ליף, רק בלי הנחישות, הסבלנות וההמונים. אחרי שתי הפגנות שבקושי אפשר היה לסגור איתן טורניר קטרגל שכונתי, יצאה לברקוביץ' הרוח מהמפרשים והוא חזר לשייט בין מיקרופונים. לקריירה של לוזון שלום. אם במקרה חשבתם שכל הסערה האלימה של 2012 תצליח להזיז את הישבן הזחוח של היו"ר במילימטר, חישבו שוב. הכסא שלו יציב כמו שרק כסא שלא ישבו עליו כל הקיץ, כי הבוס ריפד כורסאות יציעי כבוד באוקראינה ובפולין, יכול להיות.

אז נכון שזה היה קיץ ספורטיבי באופן חריג. ביולי אכלנו דשא עם רונאלדו ואינייסטה, באוגוסט טבענו בבריכה האולימפית עם גרטל. אבל האם די בכך כדי לשכוח את הביצה שהשארנו מאחור? את האזגים והיצחקים והטביבים והגל יוספים? את המצח של גניש ואת הסוליה של אזברגה? את הוועדות, והדו"חות, והתוכניות? את אלה שהבטיחו לנו שעד ספטמבר 2012 יהיה כאן כדורגל אחר )ואני מבטיח לכם שהם לא עומדים לקיים את זה)?

כן, גם אני מתרגש כשנפתחת עונת כדורגל. כמו כולם, גם אני סאקר של הכדורגל הישראלי. אוהד נטול רציונל, עם נטייה מובהקת למזוכיזם, שמתרגש לראות את הכוכבים הוותיקים, את הזרים החדשים, את הילדים מהנוער ואת ההוא מפוג'יקום, ושלא יכול כבר לחכות לשריקה של יפת, לטאץ' סקרין של בוני ולוועדת המשמעת הראשונה של אלירן עטר.

אבל עסק – גם אם מדובר בעסק ספורטיבי-תרבותי-בידורי – לא מנהלים מהלב. עסק מנהלים מהראש. והכדורגל הישראלי הוא עסק חולה, גם אחרי ועדת לוין, ועדת פוגל, ועדת מליניאק, ועדת סטרשנוב, ועדת זליכה, ועדת צור, ועדת כהן.

והוא ישאר עסק חולה, כי אנחנו לא דורשים אחרת. כי בעלי הקבוצות כל כך מסוכסכים ביניהם עד שהם לא מסוגלים להתנער מחיבוק הדב הלוזוני; כי לברקוביץ' נגמר הכוח לצעוק חמס ויותר כיף לעשות צחוקים עם הקולגות; כי ללבנת יש הרבה סמכות לצורך הקמת ועדות ומעט כוח להשפיע על הגופים הכפופים לה; כי לוזון לא סופר אף אחד, והוא כל כך בטוח בעצמו שגם אין לו בעיה לומר זאת בריש גלי; כי התקשורת מנהלת דיונים אלימים כדי לגנות את האלימות ולא מזהה את הדבשת הבהמית שצמחה על גבה; וכי אנחנו סאקרים של הכדורגל הישראלי.

לא רק סאקרים במובן של פתיים עיוורים. סאקרים במובנם העברי: פראיירים. פראיירים שויתרו על המעמד המרכזי שלהם בספורט, פראיירים שלא מכירים בכוחם. פראיירים שמוכנים לבלוע כדורגל בינוני, בריוני ומסואב. פראיירים שחושבים ששלושה כסאות בשני דירקטוריונים באמת משנים משהו, ושטועים לחשוב שהם משעתקים כאן מודלים גרמניים וספרדיים. פראיירים שלא מבינים שאין כדורגל בלי אוהדים, ולכן הם אחראים באופן עקיף אך מהותי לרמת הכדורגל שהם צורכים. פראיירים שעם פתיחתה של עוד עונת כדורגל, יש להם סיבה להתרגש, אבל אין להם שום סיבה לחגוג.

נ.ב. מישהו יודע כמה נגמר "הכדור המרכזי"?

*

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

***

ניב שטנדל ב"דה באזר"

מנועים אחורה. הכדורגל של יואב ויכסלפיש
פולהאם. 2-3 עם מחצית אחת טובה

18 Comments

בני תבורי 25 באוגוסט 2012

נפלא ניב. תמונת מראה מדוייקת. הלוואי שנתבדה.

דורי גיל 25 באוגוסט 2012

התגעגענו לכתיבה שלך, ניב-שובר-האיגודים-המקצועיים-מהסינמה-סיטי. תבוא כל יום.

MG 25 באוגוסט 2012

רציתי להגיב על הפוסט, אבל השורה על "מוט הברזל" הוצאיה לי את החשק. יד נמאס לי להשתלחות והשקרים לגבי יחסי יציע ג' – אלישע לוי.
אז ככה:
1. "הקללות" לגבי אלישע של יציע ג' – מדובר על 5 אוהדים שממררים חיי כל מאמן לא כי הם רוצים שהוא ילך הביתה, אלא כי הם רוצים שיצלמו אותם. תבדקו אותי העונה. אחרי הפסד הבית הראשון, שיצלמו את יציע ג', תחפשו מישהו עם שלט או תמונה של אבישי ז'אנו ותראו על מה אני מדבר.
2. נראה לך שאפשר להכניס מוט ברזל לקריית אליעזר? לא מוט ברזל ולא מוט נחושת. מדובר על מוט פלסטיק של דגל. כמובן שאני לא מצדיק את הזריקה והעבריין היה צריך להיתפס ולהענש, אבל התקשורת מתארת את הדברים כאילו נשקפה סכנה לחיי אלישע. אז לא! אפילו לרמב"מ הוא לא היה מגיע. כואב – כן. נזק מוחי לכל החיים – ממש לא.

ג׳נובי 25 באוגוסט 2012

MG, בדרך כלל אני אני קורא את התגובות שלך בעניין כמעט זהה לזה שיש לי לפוסטים שאליהם הן נכתבו. לא מתאים לך להיכנס לשטויות האלה של מוט ברזל או פלסטיק וכמה אנשים צעקו או לא. אלימות היא אלימות. וצריך להפסיק אותה מבלי לחפש הקלות לקבוצה / קהל עמם אנחנו נמנים.

בבקשה ממך, תחזור להגיב עם חשק. :-)

MG 25 באוגוסט 2012

ג'נובי, אני מתנצל אם התפרש באופן כלשהו שאני תומך באלימות – אני לא. אני מגנה אלימות במגרשים מכל סוג. יותר מזה – בבית אני מרשה לעצמי לסנן מילים אלה ואחרות לכיוון הטלויזיה (בהנחה שהבן שלי לא בחדר). במגרש אני עושה את מירב המאמצים לשמור על שפה נקייה ורק לעודד.
מה שאני בא להגיד (ואני מצטער אם לא הובן כהלכה) שלדעתי חלק מליבוי האלימות היא תיאור הדברים. אםנזרק מוט פסטיק ובית הדין נתן עונש לפי זריקת מוט פסלטיק, אבל בתקשורת כתוב מוט ברזל, אז הרושם של האוהדים הוא שזו הענישה על מוט ברזל ויכול להיות שהסנקציה שווה את הפעולה (גם אם הדוגמא הזו לא טובה, אני חושב שהבנת למה הכוונה ולמה זה מקומם אותי).
לסיכום, אני מקבל את ההערה שלך – מודה ועוזב ירוחם.

הרבי מיעוטו 25 באוגוסט 2012

אז אם כבר מבהירים- מה שנזרק לעבר ביתו של טביב היה רימון עשן שלא קלח (לא נפתח), ונמצא בבוקר בסביבת הבית. לא רימון הלם או רסס. כמובן שזה מגעיל, אבל להגיד רימון הלם זה פשוט לא נכון והופך את העניין לכאילו פלילי (על אף טיפול המשטרה שלא התייחסה לעניין ככזה). לא צריך לגרום לאווירה להתלהם עוד יותר ע"י החמרה שקרית של העבירות, גם של אוהדי הפועל וגם של אוהדי חיפה

ניב שטנדל 25 באוגוסט 2012

קיבלתי את התיקונים (זכרתי לגבי המוט, לא לגבי הרימון). אבל כמו שג׳ינובי כתב, זה לא משנה את רוח הדברים, וגם לא משנה בהכרח את התוצאה. אפשר לפתוח ראש או להוציא עין גם עם מוט מפלסטיק.
ולא טענתי כמובן שמדובר בכל האוהדים. כמו שלא כמו אוהדי ב״ש זרקו רימון. הכוונה לא היתה להכתים חוג אוהדים מסוים (לא כל שכן את זה שאני משתייך אליו). אבל דווקא העובדה שיש כאלה בכל קבוצה מעידה עד כמה מדובר בתופעה רחבה ולא במקרים בודדים.

GA'02 25 באוגוסט 2012

ואני חשבתי שאני היחיד שיודע את האמת… אווייש התשקורת התשקות הזאת…

כל מילה שרשמת היא אמת. בתור אחד שבעבר הלא רחוק היה חבר באירגון הקופים הירוקים (הטובים ביותר בארץ) ידוע לי התופעה.איך אח אחד של אבישי ז'אנו ועוד 7 אוהדי מצלמות אחרים מצליחים להוציא שם רע ליציע שלם.איך מוט פייברגלאס כל תפקידו ביציע להחזיק עליו בד עם איור/כיתוב מקורי הפך להיות מוט ברזל קטלני??? רק לתשקורת הפתרונים!

GA'02 – ULTRA BOYS

A.C.A.B

ויכסלפיש 25 באוגוסט 2012

מצוין, ועוד משהו: אנשים תלו תקוות בקבוצות האוהדים קטמון וקביליו יפו, מגיעה קביליו למשחק מכריע על העלייה ולפי השמועות עבריינים נכנסים למגרש ומכריחים את השחקנים להפסיד לכפר שלם מהתחתית, עוד רגע שמוציא הרבה אוויר מהבלון שנקרא כדורגל ישראלי

ג׳נובי 25 באוגוסט 2012

הייתי עם אח שלי השנה בדרבי. הזכרון הכי חזק שלו מהמשחק הזה הוא לא הניצחון המרגש שקטע בצורת דרבים ארוכה אלא את הרקטה שנורתה לעברנו ופגעה במקרה באוהדת אחרת. וזה מהמשחק הכי גדול שלנו השנה בליגה. תוסיף לזה עשרות תקריות יותר קטנות לאורך השנה (גם מצד אוהדי מכבי שאתה ״לא בא להם בטוב״) ומה שאתה מקבל זה גזילה של חווית הכדורגל הבסיסית שלנו לטובת חרדה ופחד שאף אחד לא יחווה מרצון.

וכל מקרה כזה שולח עוד אוהדים טובים להישאר בבית ומרחיק אותם מהכדורגל. ומי שיישאר בסוף אלו גורמים שנוח להם באלימות וכאלו שכבר איבדו תקווה וחא מסוגלים להתנתק. אני רואה איך העסקונה רוצה רק לטאטא את זה ובא לי להתפוצץ.

צ'ה ג'וערה 25 באוגוסט 2012

Viva la Revolución

נא להציע פרקטיקות לשיפור הליגה.
בוא נשמע יותר הצעות חוק ופחות פילוסופיות מדכאות.בואו נקביל את דהבאזר לשולחן העגול ואותנו לאביריו.

הצעה ראשונה- משטרת טריבונות חשאית שמאתרת פורעי חוק ומטפלת בהם בשיטות אינקוויזיציה שונות.

בני תבורי 25 באוגוסט 2012

הכינוי שלך אדיר.

ספי 25 באוגוסט 2012

מחפשים את החלק שלכם בפארסה הזו?
בשלכם אני מדבר על הערוץ שלקח בעלות על דה באזר.
כמובן שאנשים צריכים להתפרנס-אבל ליצור את הבעיה ולצעוק את הפתרונות באותה נשימה? מתי נהייתם בנק?

פס חסדאי כתב דברים חשובים מאוד שספק אם יעלו פה יום אחד.

http://sports.walla.co.il/?w=/3782/2561154

ניינר 25 באוגוסט 2012

אכן כתבה מצויינת על ההתבהמות של ערוץ הספורט. צריך לעשות פעם מחקר איך הפכו ערוץ ספורט אינטיליגנטי ואהוב לערוץ נמוך, עלוב,ציני,צבוע ובעיקר- שנוא.

ספי 25 באוגוסט 2012

ניינר-אני איתך אך לטעמי אתה טועה במילה האחרונה בתגובה שלך.
הערוץ אהוב וזה חייב להיות התירוץ היחיד לתהליך שעבר עליו.
אומרים שסתגלנות זו אחת התכונות החשובות בטבע ונראה שהם עושים שם מה שצריך,חוץ כמובן מלתרום לעיצוב תרבות ספורט חיובית בארץ.
אפשר להתווכח שעות על ביצה(הערוץ דירדר את הספורט) או תרנגולת (הערוץ התאים את עצמו למציאות) אבל לא הביצה ולא התרנגולת ירידו מהאחריות שיש לערוץ על העתיד של הספורט.

ויכסלפיש 25 באוגוסט 2012

לייק גדול לפז וגילוי נאות: עבדתי איתו פעם

אזי 26 באוגוסט 2012

זאת העונה הראשונה הראשונה שיש לי ספורט 1,2
ואתמול בפעם הראשונה ראיתי כדורגל אנגלי וישראלי באותה נשימה.

אז אחרי שראיתי משחק של הקבוצה הכי מפוארת בעולם באצטדיון כנראה השלישי או הרביעי הכי מרשים בעולם, זיפזפתי לוסרמיל.
וגם אני, כמגן ללא תנאים על הכדורגל הישראלי, אמרתי לעצמי "מה זה? איך אפשר לזפזפ מזה לזה?
אבל אחר כך ראיתי את המשחק בטדי. בין האלופה לבין הקבוצה הכי גאה בארץ, וואלה, אין בעיה לראות את זה אחר אחרי השני.
איצטדיון שכיף לצלם בו, הדשא ירוק, אוהדים ביציע, ומלא שערים.
ולפני שמישהו יזכיר את השופט שעלה מלא שטויות, אני אזכיר שהאנגלים המציאו את האווארד ווב.
בקיצור, כמו שאני תמיד טוען. עיתונות הספורט הישראלי תורמת לירידה ברמת המוצר הרבה יותר מהספורט הישראלי עצמו.

אדם בן דוד 27 באוגוסט 2012

טור מעולה. ותגובות לא פחות. לי אישית נמאס שמתייחסים אליי כאל אידיוט (ומוכרים לי נקניקיה?! בשמונה עשרה שקל ומי דיאט פפסי מהולים בלי גזים בעשר שקל אחרי שמכריחכים אותי להגיע ליציע השימשי ללא שתיה, למשל). מאיפה מגיע הכסף לכל העבריינים שמנהלים פה את הכדורגל? מי ממלא טוטו בדיוק? למה אני צריך להמשיך לממן את דני נוימן? הכדורגל הישראלי, שפעם היה מפלט מהמציאות הישראלית- הפך גם הוא להיות כר פורה להתרחשויות שאני לא מסכים איתם אך נאלץ לעמוד מהצד ולראות איך הוא מתרחש לי ועליי מול העיניים. אותם אנשים שבוכים על ביביברקאיווטכל נרקסיסט תורן שעומד בראשות העבודה, ואחר כך מצביעים להם שוב הם אותם אנשים שבוכים על לוזוןחלובהאזאגיאייזנברגאוחנהשרף (שניהם)כל בהמה מקללת אחרת ואחר כך קונים מנויצופיםמאזינים להם כי שוכחים להם הכל. גם אני מתרגש שהליגה נפתחת. גם אני אסיים את העונה בדמעות.

Comments closed