לאורך כל תקופת ההכנה לעונה, וביתר שאת אחרי הניצחון בשיניים על בני לוד, יצאו רבים בביקורת כנגד מוטי איווניר על מערך שלושת הבלמים שהוא מנסה ליישם בהפועל. הטענות העיקריות כנגד איווניר הן שהמערך הגנתי מדי, בטח לקבוצה כמו הפועל תל אביב שאמורה לשלוט במשחקיה בלאומית, ושתפגוש בעיקר קבוצות שיבואו להסתגר נגדה. לדעת הרבה אנשים בתקשורת ובקהל האוהדים, איווניר צריך לשחק שיטה התקפית יותר, עם שני בלמים בלבד, וכך יוכל לנצל את היתרון האיכותי שיש להפועל על רוב קבוצות הלאומית.

מנגד, טוען איווניר כי המבקרים מיושנים בתפיסתם, וכי מדובר בשיטה מודרנית שיכולה להיות גם מאוד התקפית, וכדוגמה הוא נותן את צ'לסי של האליפות האחרונה, ואת רוב הקבוצות האיטלקיות הדומיננטיות, ובמיוחד יובנטוס של השנים האחרונות: כולן שיחקו כדורגל התקפי ודומיננטי, וכולן שיחקו עם שלושה בלמים בצורה קבועה.

אז מי צודק, המבקרים או המאמן המקועקע?

*

צודק איווניר כשהוא טוען ששיטת שלושת הבלמים יכולה להיות התקפית, והאילנות בהם הוא נתלה אמנם גבוהים, אבל בהחלט מראים כי הדבר אפשרי. יתרה מזאת, לאחר ההצלחה של צ'לסי בשנה שעברה, נראה כי הרבה קבוצות בליגה האנגלית מנסות לסגל לעצמן את השיטה החדשה-ישנה, כולל טוטנהאם של פטוצ'יני, פפ גווארדיולה חובב הפוזשן במנצ'סטר סיטי ואפילו ארסן ונגר המיושן בארסנל ניסה לשחק כך בחלק האחרון של העונה. אלה מראים כמה צורות בהן השיטה יכולה בהחלט ליצור יתרונות התקפיים ולא להיות שיטה הגנתית בלבד כפי שאנשים כמו שייע פיינגנבוים, חושבים, ולא רק באנגליה. גם אצלנו ראינו לא פעם קבוצות דומיננטיות משחקות במערך של שלושה בלמים. אם זה מכבי של סוזה, באר שבע של העונה שעברה בכמה משחקים, חיפה של לוזון וגם מכבי של קרויף השנה עשתה זאת לא אחת.

הבעיה הגדולה היא שבמקרה של איווניר המבקרים דווקא צודקים. לא בגלל השיטה, כאמור אלא בגלל הדרך שאיווניר מנסה ליישם אותה. ובשביל להבין היכן איווניר נכשל, צריך קודם לנתח איך האחרים הצליחו להוציא מהשיטה יתרונות התקפיים בהתמודדות עם מערכים מודרניים אחרים ובראשם ה 4:4:3 שהפך בשנים האחרונות לברירת המחדל של רוב הקבוצות.

*

ה 4:4:3 נתן דגש מחודש על מרכז השדה, ובכך הראה את החסרונות של ה 4:4:2, ששם את הדגש על הכנפיים. גווארדיולה בברצלונה עם המסירות הקצרות, ומנגד מוריניו עם הכדורגל מבוסס האתלטיות, הראו, כל אחד בדרכו, כיצד שליטה במרכז השדה (כששלושה שחקני מרכז שדה נמצאים בעדיפות מול שני קשרים אחוריים ב 4:4:2 המסורתי) חשובה יותר ממשחק אגפים, וכיצד היא מאלצת את היריב לוותר על הדומיננטיות גם אם הוא מחזיק יותר בכדור (במקרה מוריניו), ובו זמנית, השלישייה ההתקפית, שמשחקת לרוב עם שחקן בצד ההופכי לרגל הדומיננטית שלו, יוצרת יתרון מספרי מול צמד הבלמים ממול ולמעשה משתקת את המערך הקלאסי, כשהמחיר הוא ויתור על משחק אגפים התקפי של שני שחקנים על כל קו.

מערך שלושת הבלמים ההתקפי לוקח את השיטה הזאת ומשכלל אותה. מצד אחד, שלושת הבלמים נצמדים לשלישיית ההתקפה היריבה ומונעת מהם יתרון מספרי. מצד שני, מנסה השיטה ליצר מחדש את היתרונות של האגפים ב 4:4:2 כששחקני הכנף נעים לאורך כל הקו ונספרים למעשה כשחקני קישור, מגדילים את רוחב המגרש ולמעשה נותנים יתרון מספרי במרכז המגרש, דבר המאלץ את מגני היריבה לצאת אליהם ומשאיר שלישייה קדמית מול שני בלמי יריב.

*

הכול טוב ויפה, אך כדי לעשות זאת, אתה צריך שחקנים מסוגים מאוד ספציפיים שמשותף להם היא גמישות. אתה צריך שני שחקני אגף שטובים בהתקפה לפחות, אם לא יותר, משהם טובים הגנתית. לשלוח קדימה מגן שאינו יודע להרים כדור או לנוע במהירות על הקו גורם לפספוס היתרונות ההתקפיים העיקריים של השיטה. שנית, אתה צריך ששני שחקני ההתקפה בצדדים ידעו לפנות מקום לאותם שחקני אגף וידעו לעשות תנועה חכמה למרכז רחבת היריב תוך כדי דריבל חכם ומשחק מסירות מהיר.
דבר חשוב נוסף הוא הימצאותם של שני שחקני קישור אמצעי "גרזנים" שידעו לחסל את ניסיונות התקיפה של היריב דרך המרכז, היות והם צפויים להיות במיעוט מול שלושת שחקני הקישור של היריבה.
ודבר הכרחי נוסף, בעיקר כנגד קבוצות שבאות להסתגר, הוא בלם שיודע לצאת קדימה עם הכדור ולשחק סוג של "ליברו", שחקן עם גמישות מחשבתית ויכולת לנוע בין תפקיד הבלם לתפקיד הקשר האחורי, כמו שבונוצ'י עשה ביובנטוס בשנים האחרונות, כמו שעשה הובאן בשנה שעברה בבאר שבע וכמו שעושה לעתים גם שרן ייני כשהוא מתופקד פורמלית בקישור האחורי של מכבי.

*

אם נחזור לאיווניר והפועל, לפי ארבעת המשחקים ששוחקו עד עתה לא נראה שאיווניר מבין את הצרכים הללו או שיש לו את חומר השחקנים לבצע זאת.המאמן מנסה לשחק ורסיה מוזרה מאוד של שיטת שלושת הבלמים, כאשר במרכז השדה שלו שחקן דפנסיבי אחד בלבד (וכשידין פצוע זה אפילו פחות מזה, היות ומחליפיו לקס וגרץ הם שחקני 50:50 ולא קשרים הגנתיים).

לפני ידין הוא פורס מערך די משונה של ארבעה שחקנים התקפיים, כשגלבאן מצוות לצד השמאלי של הקישור ההתקפי, גנדה לצד הימני וברשצקי משחק כשחקן החופשי מאחורי החלוץ הבודד אקסברד. מדי פעם השיטה משתנה כאשר גנדה עובר לשחק כחלוץ שני ליד אקסברד וברשצקי, שגם הוא כמו גנדה שחקן עם רגל שמאל דומיננטית, עובר במקומו לצד הימני של הקישור ההתקפי. מדובר בשיטה מוזרה מאוד, שלא יצא לי להיתקל בדומה לה באותן אילנות בהן נתלה איווניר. אבל גם אם ישנה אותה לשיטה מעט מוכחת יותר הוא יתקל בלא מעט בעיות:

  1. שחקני הכנף: מצד שמאל נראה שבדש מאוד מתאים לצרכי השיטה, אבל עידן כהן, למרות משחק לא רע מול בני לוד, איננו ווינגר אלא מגן שמאלי לכל דבר ועניין, והיכולות ההתקפיות כמו גם הדינאמיות שלו משאירה את הקבוצה לא פעם עם מחסור התקפי מצד ימין.
  2. מבחינת שחקני ההתקפה, שוב אנחנו רואים בעיה. פדרו גלבאן לא מתאים לשחק מצד שמאל של שלישיה התקפית. הוא סטטי כמעט לרמת הגדרה של דומם ב"ארץ עיר", הוא לא לוחץ על בלמי היריב, לא פותח כראוי שטח לווינג שלו ולא עוזר מצד שני לשחקני מרכז השדה בניהול המשחק מאחור. פדרו יכול לשחק רק כשחקן החופשי מתחת לחלוץ, אם כשזה ב4:2:3:1 או אם כשזה הקדמי בקישור בשיטת המעוין. ב3:4:3 אין לו ולסט הכישורים שלו מקום. מצד שני, נראה שהכישורים של שני המצטיינים של הפועל עד עתה חופפים בשיטות הקיימות. שניהם בעלי רגל שמאל דומיננטית, שניהם ניידים מאוד ומתאימים לשחק כשחקן הימני בחוליית ההתקפה. ואכן נראה לפעמים במשחק כי הם דורכים אחד על רגלי השני, ושהדמיון במשחק שלהם גורם לצפיפות של שחקני הגנה שבאים לשמור עליהם.
  3. כפועל יוצא מעודף השחקנים במרכז ההתקפה היא תקיעות של המשחק. מצד אחד פקק באזור ה16 מטרים של שלושה קשרים התקפיים, ומצד שני מחסור בשחקן ליד ידין שינווט את המשחק.ואכן, בשני המשחקים האחרונים ראינו שהחלפת גלבאןבגרץ יצרה איזון בניהול המשחק ושיחררה את הפקק האמור, גם בגלל השיטה וגם משום שגרץ שחקן דינמי בהרבה מפדרו.
  4. הבלמים עצמם עושים אמנם עבודה מצוינת מבחינה הגנתית ובמיוחד מרשים אותי בנש, מגן ימני במקור שמתפקד לגמרי לא רע במרכז ההגנה, אבל אף אחד מהם לא מחזיק באינטליגנציית משחק שתאפשר לו לשחק כליברו, ומהתרשמות שלי מהמשחקים עד כה, בהחלט יש צורך בבלם כזה, היות וקבוצות רבות בליגה יבואו להסתגר מול הפועל ולשלוח קדימה שחקן בודד או שניים, ובכך משאירים בלם אחד ללא משימות הגנתיות כשמהצד השני חסר שחקן שיתרום בצד ההתקפי או בניהול המשחק. מהבלמים הקיימים היחידי שיכול לעשות זאת הוא דגני, אבל נראה שימיו בקבוצה ספורים, ולא נראה שלברונו, בנש או ראש יש את סט הכישורים הנדרש לשחק בפועל כקשר אחורי.
ראגבי צ'מפיונשיפ (2) - ארם אבירם
בלוגרנה (2) – אופיר ממן