הפנטזיה ושברה (רחביה ברמן)

בנבחרות חזקות, גם השחקנים האפורים הם תכל'ס קוסמים. עד שבאמריקה לא יפנימו את זה, הם אולי יעפילו למונדיאל רוב הפעמים, אבל לא יעשו בו כלום – ומדי פעם יודחו במוקדמות בהשפלה כמו הלילה

לא קל להיות אמריקאי בזמן האחרון – אלא אם כן כמובן אתה נאצי ואז לא ידעת ימים יפים מאלה – אבל הבוקר הזה קשה במיוחד להיות אמריקאי, לאחר ההדחה המדהימה, המשפילה, הסנסציונית במוקדמות המונדיאל – הדחה שחייבת להביא לשינוי מהותי באופן שבו הכדורגל האמריקאי מתנהל, אבל כמו כל הדברים בעולם ש"צריכים להביא", לא יביא.

קודם נפרט עד כמה ההדחה הזו משפילה. נכון, זה לא כמו שארגנטינה היתה מודחת (מסי החזיר קצת כבוד, אה? סופסוף מופיע במשחק מכריע בנבחרת), אבל זה קרוב. למה זה קרוב? כי אקוודור, על אף שהיא מנמושות דרום אמריקה, היא נבחרת הרבה יותר טובה מפאקינג טרינידד וטובאגו, והיא פחות קטנה באוכלוסייתה יחסית לארגנטינה (כ-16 מיליון לעומת 43 מיליון) מאשר טרינידד וטובאגו (1.35 מיליון) ביחס לארה"ב (330 מיליון). וזה לא שמדובר במקום עם מסורת כדורגל אדירה יחסית לממדיה כמו קוסטה ריקה. הספורט הלאומי בטריני הוא קריקט. כדורגל פופולרי, אבל מקום שני. הנבחרת הזו צברה עד הלילה שני ניצחונות ושבעה הפסדים במוקדמות. לא מעניין אותי שהמשחק היה אצלם ולא שהמגרש בקושי היה ראוי למרבץ חזירים, לפי הדיווחים. לרדת להפסקה בפיגור 2-0 מול נבחרת כזו, במשחק כזה – זו חרפה שיהיה קשה למחוק.

מה שחבל הוא שההדחה המבישה הזו קורית דווקא כשיש לארה"ב סופרסטאר ברמה שלא היה לה אולי מעולם, כזה שבמהלך מסוגל לשנות משחק גם מול הגדולות ביותר, בוודאי מאז ההבלחות של קלאודיו ריינה לפני עשור וחצי בערך. כריסטיאן פוליסיק (אפשר גם פליסיק, בשום אופן לא פוליסיץ או פוליסיץ'. ככה אולי קראו לסבא שלו בקרואטיה, אבל לא ככה הוא קורא לעצמו). אם אתם לא מכירים, (והרי במונדיאל הקרוב לא תכירו למה הוא לא יהיה שם @#$%!!), נסו לתפוס משחק של בורוסיה דורטמונד בליגת האלופות, ותבינו למה הוא השחקן הזר הצעיר ביותר מעולם שכבש שער וגם צמד בבונדסליגה, ולמה עוד לפני שמותר לו חוקית לשתות בארה"ב, הוא כבר כנראה השחקן הטוב ביותר ששיחק במדיה מעולם.

אבל אם נחזור לזוועה שמרגיש כל אוהד אמריקאי, לי יש תיאוריה למה למרות ההשקעה העצומה, והעובדה שהמשחק באמת הולך ותופס, האמריקאים לא הצליחו לייצר עדיין לא ליגה שמי שלא חייב ירצה לראות, ולא נבחרת שתגיע בקונסיסטנטיות לשלבי הנוקאאוט (אם לא לרבע הגמר, בכ"ז מדינה עצומה ועשירה) בכל מונדיאל. לדעתי זה בגלל שהאמריקאים מתייחסים למשחק בצורה טכנוקרטית מדי. הכדורגל אמנם תופס, אבל בצורה מאד מאורגנת עדיין, ולא מספיק כמשהו אורגני שצומח מהרחוב ומהפארקים. אז יש לזה הרבה יתרונות – שחקנים אמריקאים הם בעלי (חלק מה-)יסודות חזקים, ממושמעים טקטית ובעלי כושר גופני מצוין. אממה? לרובם חסר, אפעס, נשמה. חסר מעוף. חסר, אם להשתמש במלה האהובה על בוס לשעבר, פנטזיסטים.

במדינות כדורגל חזקות, השחקן הכי אפור בהרכב הנבחרת הוא פנטזיסט בליגה ברמה נמוכה יותר. אני זוכר כאילו שזה קרה אתמול כשרוברטו דונאדוני הגיע בתור הכוכב המרכזי לפרנצ'ייז הניו יורקי של ה-MLS הטרייה. בתור אוהד מילאן, הערצתי את האדמה שדונאדוני דרך עליה, כמו כל שאר חברי "מילאן האטומית" שדפקה רביעיות וחמישיות בשלבי ההכרעה של גביע אירופה לאלופות בסגנון שפשוטו כמשמעו הציל את הכדורגל. אבל במילאן דונאדוני היה… יוסי אבוקסיס כזה. או ג'נארו גאטוסו כזה אם למצוא השוואה מחמיאה יותר. קשר אחורי קלאסי, לא 50-50 אלא יותר 70-80 הגנה. זה שעם מיקום ותיקול וכושר בלתי נלאה הורס התקפות ומשחרר קדימה לחוליט, לואן באסטן, אפילו לרייקארד שבא על הקו – לאנשים שבאמת ידעו מה לעשות עם הכדור.

בניו יורק מטרוסטארס הפך דונאדוני (ביחס לקומפטישן כמובן. איז דה פוינט) לקאקה. לזידאן. לקשר התקפי (שלא מתבייש גם לרדת להגנה וזה, אבל בכל זאת) שמפרפר ארבעה שחקנים על בלטה ואז משחיל דרך עוד ארבעה מסירה של ברקוביץ' בימיו הגדולים.

וזה למה? כי כאמור, איפה שיש תרבות כדורגל, גם הבלם הגרזן של הנבחרת היה הפנטזיסט של הקבוצה שלו עד גיל נוער כזה. וגם אם לא כי הוא צמח מגיל ילדים במועדון חזק, אז בנבחרת התיכון שלו שקרעה את כל המדינה הוא היה. אצל האמריקאים הטכנוקרטים מתבצע ניתוב נוקשה לעמדות בגיל מוקדם, ואין דגש על הדמיון והיצירתיות. זה עובד בסדר מול יריבות נחותות בכל פרמטר כל זמן שזה עובד. כשזה לא עובד, ואף תוכנית קרב הרי אינה שורדת במלואה מגע עם האויב, אז חוץ מאלה שזה תפקידם "הטבעי" (ושאותם היריב מסוגל לשמור חזק ולהתכונן אליהם) אין כמעט אף אחד שמסוגל לתת את ההברקה שתשבור את הבונקר. נוסיף לזה מאמנים שאו שצמחו בכדורגל האמריקאי והם לא נושמים את המשחק ברמות הגבוהות באמת, או זרים שהיו אולי שחקנים נפלאים, וגם השיגו תוצאות לא רעות כמאמנים (מקום שליש במונדיאל לא הולך ברגל) אבל כשלו בהתמודדות עם האתגרים הייחודיים של נבחרת אמריקאית – בסיס של ליגיונרים ולחץ בלתי פוסק לשלב גם שחקני MLS, כי בכל זאת.

דווקא המבנה המאד מאורגן של הכדורגל בארה"ב, שעומד לו לרועץ כיום, יכול להוות את המפתח לשינוי מהשורש. צריך מנהל מקצועי לא רק לנבחרות ארה"ב, אלא לכל המערכת של כדורגל תיכונים וקולג', שיטמיע ערכים של יצירתיות ושל עמידה בקצב של המשחק ברמות הגבוהות שלו. אולי הטיעון שצריך אנשים עם יכולת של פנטזיסט בעמדות לא-פנטזיסטיות נשמע מנוגד להיגיון במבט ראשון, אבל אנמק בסיפור מתחום שהאמריקאים דווקא חזקים בו – פוטבול. שאנון שארפ היה כוכב-על כתופס במכללות, אבל במכללה קטנה בדרג השני. הוא נבחר בדראפט כתופס, עבר שנה וחצי לא מרשימות בשום קנה מידה, ואז לאחד המאמנים שלו נפל האסימון "תראה, שאנון" הוא אמר לו, "אתה יכול לעבוד קשה ולצאת תופס בסדר… או שאתה יכול לעבור לטייט אנד (עמדה הרבה יותר "אפורה" ברוב המקרים) ולהיות גדול". שאנון הקשיב, עבר לטייט אנד ופרש כאחד הגדולים בעמדה בכל הזמנים.

לסיכום: אם האמריקאים רוצים לעמוד באופן קבוע באתגר הבאמת לא קשה של לצאת 1-3 בבית שמלבד קוסטה ריקה ומקסיקו כולל יריבות ברמת קושי של לוקסמבורג ומטה, ומדי פעם גם לתת בראש במונדיאל עצמו, כך שהגעה לרבע הגמר כמו ב-2002 תהיה החציון ולא נקודת שיא בשני הדורות האחרונים, הם צריכים להתחיל לייצר שחקנים יצירתיים, לתת להם חופש ביטוי מחוץ למערכים הטקטיים החונקים, ואז אולי נראה תוצאות שמתקרבות לאלה של נבחרת הנשים, שמקבלות בונוסים נמוכים יותר על כל טורניר וניצחון אבל מביאות גביע.

(אה, ולמרות הנאמר לעיל – היה הרבה יותר קל לבנות נבחרת נשים ברמה עולמית מאשר נבחרת גברים, כמו שיותר קל להיכנס ולתפוס נתח שוק גדול בתעשייה חדשה יחסית מאשר בתעשייה מבוססת וותיקה. ובנימה פסאופטימיסטית זו ננוחם).

מרתק אך צפוי - ארם אבירם
ספורטנ'רול (כ"ב) - רן עצמון

תגובות

  • שי

    מעניין וכתוב מעולה, סחטיין. כל ההיספאנים בארה"ב לא יביאו את הישועה?

    הגב
    • רחביה ברמן

      לא, כי הם גדלים במערכת האמריקאית. כלומר בסופו של דבר אולי יביאו, אבל עוד לא.

      הגב
  • בני תבורי

    אח ברמן, אח... כיף לראות אותך כאן.

    הגב
    • רחביה ברמן

      תודה, אח. :-)

      הגב
  • shohat

    ניתוח מאד מעניין.
    דעתי היא שעדיפה (בוודאי בטווח הארוך) תרבות ספורט המבוססת על מקצועיות, הקניית יסודות, כושר גופני ומשמעת - עם "מחסור בפנטזיסטים" (זה יבוא, כמו שזה בא בכל ענף אחר, גם בארה"ב) - על תרבות כדורגל/ספורט שבה כולם פנטזיסטים, בעיקר בפנטזיות שלהם.

    האמריקאים התמודדו יפה במונדיאל הקודם, ויתמודדו גם בעתיד.

    הגב
    • מתן גילור

      +1
      מעניין שלגרמניה עד 2006 זה לא הפריע להגיע לפחות לרבע גמר בכל מונדיאל.

      הגב
      • שי

        אבל זה מה שהוא כותב, שגם פועל אפור של גרמניה יהיה פנטזיסט בארה"ב. כי יש לו כדורגל - טכניקה והתמודדות ברמה האישית מול בעיות, ולא רק כבורג במכונה.

        הגב
        • מתן גילור

          הבנתי שזה מה שהוא כותב, רק שעד 2006 זה ממש לא היה ככה.
          יינס נובוטני יכול להיות פנטזינסט? אפילו חלוץ כמו קירסטן יאנקר לא.

          הגב
          • אלעד כץ

            מתן אתה קצת מגזים.
            אנדי מולר, ליטברסקי, וגם לותר מתיאוס ואפילו באלאק, ועוד.
            להגיד שלא היו גרמנים טכנים זו חתיכת גוזמא.

            הגב
            • מתן גילור

              אני לא טענתי דבר כזה.
              אני בטוח שאתה יכול להבין את ההבדל בין התיבה "כל" לתיבה "חלק".
              היום באמת כל שחקן בהרכב נבחרת גרמניה בכל טכניקה עילאית. עד 2006 זה ממש לא היה ככה. היו גם כאלה שלא.

            • יוחאי שטנצלר

              אני חושב שעשו עוול לגרמניה הישנה. היא תמיד הייתה התקפית וכבשה הרבה שערים. היו שחקנים יצירתיים לאורך הדרך בצירוף של שחקנים קשוחים עם משמעת טקטית גבוהה

            • אלעד כץ

              צודק, טעות שלי בהבנת הנקרא.

            • מתן גילור

              יוחאי - בדיוק טענתי. אפשר גם שרק חלק מהשחקנים יהיו טכניים להפליא והשאר יותר אפורים. בירהוף היה טכני? פננטזיסט? לא, אבל באזלר או הסלר שחקנים ששמים לך כדור על הראש מ-40 מטרים וזה כל מה שהוא היה צריך.

  • גילעד

    אני מצטער אבל הבעיה של האמריקאים היא לאו דווקא
    היצירתיות. הבעיה העיקרית שלהם היא טקטית, הם מגינים פשוט נורא ואיום. כמו שהזכרת את פוליסיק, היו גם אחרים לפניו, אבל אני לא זוכר אף מגן אמריקאי ברמה סבירה.
    אגב, דונאדוני היה קיצוני באירופה, בטח לא קשר אחורי הגנתי

    הגב
    • רחביה ברמן

      כן, הוא שיחק בכנפיים אבל לא כקיצוני קלאסי. רחבה לרחבה, כן, אבל זה שחקן של 23 גולים בעשור (כולל משחקי אירופה, לא רק ליגה) במילאן. אסיסטים? חצי מזה. הוא נחשב לשחקן נהדר וחשוב מאד במערך של הגדוּלה שהיתה מילאן, אבל בשום פנים לא הברק ההתקפי שלה.

      הגב
  • ניר לוי

    הבעיה היותר גדולה של הכדורגל בארה"ב זה שהוא צריך להתחרות על כישרונות מול הפוטבול, הבייסבול והכדורסל.
    עילוי אתלטי בארה"ב בד"כ ישחק בתיכון פוטבול ובייסבול, וגם כדורסל אם הוא בגובה מתאים. אם תהיה לו אפשרות להיות כוכב ענק בכדורגל, או כוכב בינוני בכדורסל או פוטבול- רובם לא יבחרו בכדורגל- שם הכסף והתהילה, שם חלומות הילדות. זה הפוך מרוב העולם שבו קודם כל הכדורגל

    כשזה ישתנה, נראה את הכדורגל צומח שם.
    זאת גם הסיבה שבנדים הם מצליחים- הרבה פחות תחרות לענף

    הגב
    • ניר לוי

      בנשים

      הגב
    • shohat

      מעניין לדעת שמאז 2006 מספר המשתתפים בכדורגל בגילאי ילדים ונוער בארה"ב הוא הגבוה בעולם (מעל 3 מיליון). והמספר הוכפל בין 1990 ל2010. נכון שהתמריצים עבור המוכשרים ביותר להצליח בענפים אחרים הוא גדול הרבה יותר. בתיכון כדורגל בנים הוא "ספורט סתיו" שמתחרה בעיקר מול הפוטבול (השנה מתחלקת לשלוש תקופות בהם משחקים ענפי ספורט שונים). כלומר רבים משחקים גם כדורגל וגם כדורסל ובייסבול, ללא התנגשות.

      הגב
      • austaldo

        זה בדיוק העיניין - בתיכון ספורטאים מוכשרים משתתפים בכמה ענפים. ואז מגיעים למיכללות ולמילגות של המיכללות, ולא בוחרים בכדורגל...

        הגב
    • מישה

      ממתי צריך להיות עילוי אתלטי כדי להיות כדורגלן טוב?

      הגב
    • גילעד

      הבעיה הגדולה של האמריקאים היא שהם בטוחים שהבעיה של הכדורגל שלהם זה שאתלטי על מעדיפים ללכת לפוטבול ולכדורסל.
      ביום שיבינו שהאתלטיות אומנם חשובה בכדורגל אבל היא משנית בהרבה ללא מעט אלמנטים אחרים אולי ישכילו להתקדם טיפה.

      הגב
  • גיא זהר

    אחלה. בעיניי חלק מהפתרון (גם של מקסיקו דרך אגב שיחסית לתשוקה שלה למשחק וכמות האוכלוסיה, ההישגים שלה מביכים לא פחות), זה לעשות אוסטרליה ולעבור לדרום אמריקה. אז הם לא יעפילו לכל מונדיאל, אבל ישתלם להם לטווח הארוך.

    הגב
    • מישה

      כמו שהשתלם לישראל

      הגב
      • גיא זהר

        תזכיר לי מתי עלינו למונדיאל דרך אסיה? דרך אגב עד 92 שצורפנו רשמית לאירופה את רוב המוקדמות לנו שיחקנו דווקא באירופה.

        הגב
        • איציק

          1970 אומר לך משהו?

          הגב
          • גיא זהר

            1970 שיחקנו, למזלנו, באוקיאניה.

            הגב
            • איציק

              לפעמים אתה כזה קטנוני

        • מישה

          התגובה שלי התייחסה לזה שרמזת שמעבר ליבשת תחרותית יותר יעלה את רמת הנבחרת. במקרה של נבחרת ישראל זה לא קרה

          ואגב גם אוסטרליה לא התקדמה מאז עברה לאסיה התחרותית יותר. עדיין חיים על טים קייהיל, עדיין חסרי ברק, ליגה משעממת.

          הגב
  • איציק אלפסי

    ניתוח מרתק! תודה.

    הגב
    • רחביה ברמן

      תודה לך.

      הגב
  • AdamB

    בספר שקראתי על מלחמת העולם השנייה - מתאר איש צבא בריטי את ההכנות של הצבא האמריקאי ללחימה - הציטוט הוא " האמריקאים לא פותרים בעייה. הם דורסים אותה". אני מנחש שככה יהיה בכדורגל ברגע שיהיה מספיק חשוב.

    הגב
    • Amir A

      זה כל כך נכון. שאלתי פעם חבר כאן איך לעזאזל האומה הזו הצליחה להשתלט על העולם? התשובה היתה "כח, ואחרי זה עוד יותר כח".

      הגב
    • אריאל גרייזס

      אני שומע את האגדה הזאת על כדורגל ואמריקאים כבר 20 שנה לפחות. "ברגע שהם יחליטו על זה הם יקחו אליפות עולם". אז או שזה לא מעניין אותם או שהם לא כאלו דורסניים כמו שאנחנו חושבים

      הגב
      • Amir A

        כמו שכתבתי כאן למטה, התחושה שלי היא שזה באמת לא מעניין אותם.

        הגב
  • משה

    ניתוח מעניין מאוד וכתוב מצויין.
    מצד שני ברוך שפטרנו מאחת הנבחרות הכי לא מעניינות במונדיאל. סוג של פריכיות האורז של הכדורגל.
    אחרי פוליסיץ׳ נמשיך לעקוב בדורטמונד.

    הגב
    • אורן השני

      די משה, אתה מביך

      הגב
      • משה

        ליצן, אין לך ילדים להפחיד ברחוב ?

        הגב
        • אורן השני

          אני בכלל לא אוהד של מסי אבל מצחיק אותי שנובאדי כמוך קורא ככה לשחקן שצריך לעשות הכל בנבחרת ולא מקבל עזרה כבר שנים משחקנים עם רמת כישרון של מיליארד דולר ביחד. נראה לי שאת התשובה קיבלת בינתיים

          הגב
          • משה

            אני אשקיע בך הסבר, תבקש שיקריאו לך אותו לאט כדי שאולי תואם פרימו כמוך יקלוט משהו.
            הטענה שכל מי שסביבו אשם מתאימה לערן זהבי או לילדים באפרוחים ג׳, זה הסבר מטופש. רונאלדו (ואני לא חובב שלו) לקח יורו עם שחקנים של סוואנזי ובשיקטאש, מראדונה לקח מונדיאל עם שחקנים בניס או נאנט וזידאן לקח עם גיבארש כחלוץ בכיר. במשך למעלה מעשור לא עוזרים לו, לא מופיעים לו ולא נותנים לו. מי יודע כמה שחקנים התחלפו, כמה מאמנים עברו ותמיד אותו הסבר.
            הוא שחקן אדיר אבל כנראה בלי אינייסטה לידו הוא לא מצליח להנהיג. להיות מנהיג זה לסחוט ממי שמסביבך יותר, לא לשלוח את הנמנים של העולם להסביר שאגוארו לא מתפקד ואם היגוואין לא מחמיץ זה נראה אחרת.
            קאפיש ?

            הגב
            • משה

              ואני אפרגן לו בשמחה אם אתמול התחיל פרק חדש, לא דיברתי בשום שלב על היכולת שלו ככדורגלן.

            • אורן השני

              רונאלדו נפצע בגמר וכל שלב הם עברו בפנדלים, האם לפני היורו היית קורא לו "מביך"? או שזו מילה שאתה שומר במיוחד למסי? צרפת שיחקה נהדר באותו מונדיאל ואולי מראדונה באמת סחב לבד אבל מודה שלא ראיתי. כן כשכולם מתרכזים במסי שחקן כמו אגוארו או היגוואין צריך להופיע פעם, וגם כשלא. תסלח לי אבל לקרוא לזה "עוד כישלון" ו"מביך" זו ההגדרה של פרימו רק תחת אנונימיות המקלדת.

            • אלעד כץ

              זידאן לקח מונדיאל כשליליאן טוראם מבקיע צמד! בחצי גמר, ורונאלדו לקח יורו כשאדר הכניס בעיטה מ25 מטר.
              האם זה בעקבות המנהיגות של זידאן ורונאלדו? כנראה שלעולם לא נדע.
              מה שזה אומר זה שצריך התעלות (גם אם נקודתית) של שחקנים נוספים מסביב לכוכב בשביל לקחת טורניר גדול. האם דבר כזה קרה בארגנטינה ב 25 השנים האחרונות?

            • משה

              אז זהו בדיוק שכשרונאלדו נפצע בגמר רבים נהנו לרדת עליו. רונאלדו לוקח את פורטוגל על הגב (בלעדיו הם לא הצליחו להבקיע נגד אנדורה) וכשלא מצליחים אף אחד לא בא בתלונות לקווארסמה ופפה. פנדלים זה נצחון לגיטימי, תאהב את זה או לא. אצל מסי התירוץ הזה מביך וישאיר אותו בדיוק עם אותה כמות הישגים בארגנטינה גם בעתיד. אנונימיות מקלדת ? משעשע לשמוע מאדם שמתקרא אורן השני וקורא מביך לאדם בפניו , למיטב ידיעתי מסי לא קורא דה באזר.

            • אופיר מ

              לא מבין את הצורך לשכנע מגיב אקראי שמסי לא מספיק ראוי או טוב (בניגוד לקרויף למשל). זה עידן של מילים, הכל אפשר לפאר ולגמד בהתאם לרצונות. באותה המידה אפשר לטעון לגבי קריירת המועדונים - אחד מנפח מספרים ואחד צובר אליפויות (6-2 בספרד אם אינני טועה).
              החכם יהנה ממה שעיניו זכו לראות, וזה שלא ובכן... לא

            • משה

              אלעד,
              מנהיג גורם לשחקנים סביבו לשחק טוב יותר. לזידאן הייתה נבחרת נפלאה שהתפרקה כשהוא הגיע פצוע והתקשה לשחק במונדיאל 2002.
              הטענה שלי היא שמסי לא היה ולא יהיה מנהיג ולכן גם ההתייחסות שלי לגדולה שלו שונה. אני אטען משהו שברור שלא יוכח לעולם, להערכתי ארגנטינה עם זידאן או פלאטיני מגיעה רחוק יותר.
              נתון סטטיסטי - 24 שנים מאז 1993 זו התקופה הכי ארוכה של ארגנטינה אי פעם בלי תואר (מונדיאל או קופה). היו הרבה מאוד נגרים בשבעים או שמונים השנים שקדמו לה ועדיין זכתה בתארים. מסי משחק בנבחרת חצי מהתקופה הזו, אין לו שום אחריות לזה ???

            • משה

              אופיר, אל תיקח את זה לרונאלדו מול מסי, זה ממש לא שם, אין בי שום חיבה לרונאלדו. ההתייחסות ליכולות ההנהגה ולקיחת האחריות בלבד.

            • אופיר מ

              אולי לא הבנת את תגובתי, זה בכלל לא הלך לשם. מסי (משה, להבדיל) הביא את הנבחרת שלו שלוש פעמים אל סיפה של הארץ המובטחת. למזלך הם כלכך נרפים וחלשים שזה יכול לשרת את הטיעון שהוא לא מנהיג ראוי, כמו שלא הוביל את הנצחונות על ריאל ובאיירן הגדולות בחצאי הגמר או על יונייטד בגמרים.

            • אורן השני

              משה, שנינו יודעים זאת אך למען הקונטקסט זה היה בהומור (לא מוצלח במיוחד) בעקבות תגובתך מהפוסט הקודם: "מסי בדרך לעוד כשלון ברמת הנבחרת, די מביך." עניתי לך שתגובה כזו היא מה שמביך ואני עדיין חושב כך לא כי מסי כבש אתמול שלושער אלא כי שום דבר במה שהוא השיג ברמת הנבחרת לא מביך, אולי אצלך הכל שחור ולבן. לשם השוואה, את הישגי נבחרת אנגליה לאורך שנים אפשר אולי להגדיר כך או נבחרת ישראל להבדיל.

              לגבי השחקנים שסביב מסי, דווקא בגלל שהם הרבה יותר טובים מאלו של פורטוגל היית מצפה שיעשו משהו, מתישהו! אי אפשר לבוא בטענות לשחקן היחיד שיוצר מצבים בנבחרת כזו ועוד לקרוא לו מביך?

              רונאלדו מוציא יותר מנבחרתו לעומת מסי אין ספק אבל אפילו חבריו הפחות מוכשרים משחקים יותר טוב מאלו של ארגנטינה וזה מה שאמרתי, בלי קשר לויכוחי "מסי נגד רונאלדו".

              אגב לא ראיתי את מסי שולח מישהו להעביר ביקורת על חבריו, זו דעה נפוצה לא רק שלי ושל התקשורת בארגנטינה ודי ברור למה לאור המתרחש במגרש כבר שנים.

            • אורן השני

              בכל מקרה מתנצל על הנימה התקיפה והירידה לפסים אישיים, ניסיתי לעקוץ בקטנה וזה רק החמיר את המצב. מבחינה עניינית לא מסכים איתך בכלל והסברתי למעלה אז נישאר חלוקים. חג שמח

            • אלעד כץ

              משה, מצחיק איך התפיסות שלנו מוגדרות בדיעבד.
              רונאלדו, עד היורו האחרון לא ממש הצליח עם פורטוגל ועכשיו הוא נחשב "מנהיג".
              זידאן היה בינוני מינוס ב98 וה"מנהיג" של צרפת היה בכלל דשאן.
              אם איקרדי או די מריה יתנו דרדלה שיעבור מתחת לבטן של דה חאה או נוייר וארגנטינה יזכו במקרה במונדיאל, פתאום מסי יהפוך למנהיג?

            • משה

              אורן,
              מקבל ואם פגעתי מתנצל גם, היה מיותר.
              חג שמח.

            • משה

              אלעד,
              פורטוגל היא נבחרת דרג שני באירופה שלא זכתה מעולם בהישגים.
              ארגנטינה היא מאריות הכדורגל העולמי, יחי ההבדל הקטן.
              אתה צודק, לפעמים השפיץ של הנעל משנה ויש גם שורה תחתונה אבל זה חלק מהכדורגל ובארגנטינה זה כשלון מתמשך.

            • אופיר מ

              קצת סטטיסטיקה משה:

              מסי הוא מלך השערים בכל הזמנים של ארגנטינה (61) ומלך הבישולים בכל הזמנים של הנבחרת (37).

              בכל 6 הקמפיינים האחרונים של ארגנטינה, מוקדמות וטורנירים, הוא מוביל אותה ביצירת מצבי מפתח קריטיים (העמיד שחקן מול שוער) עם 106 מצבים כאלה
              זה יותר מכל שחקן בכל נבחרת אחרת בעולם.

    • Matipool

      משה - נמשיך לעקוב אחריו בתקווה בליברפול..
      קלופ רוצה אותו מאד.
      חוץ מזה - אמור מהיום פוליסיק כפי שהסביר ברמן.

      הגב
      • משה

        אני מקווה מאוד שנצטרך להתחבט רבות בסוגיית השם בשנה הבאה.

        הגב
  • איציק

    הגישה הטכנוקרטית הפכה את ארה"ב למעצמה הגדולה והחזקה בעולם. יש לכך המון מגרעות, אך כנראה עוד יותר חוזקות. אני לא אוהב את הגישה שלהם בהרבה מקרים, אבל בטווח הרחוק זה כנראה עובד. נראה היכן הם יהיו ב-2050 והיכן אנחנו.

    הגב
    • Gil - Zimbabwe

      איציק ב - 2050 אתה מוזמן לקפה אצלי על המרפסת....ולראות מונדיאל ממעוף הציפר.

      הגב
      • איציק

        תזכור, אני עוד אבוא אליך עם הקטטר.

        הגב
      • Matipool

        יחד עם התקדמות הרפואה והטכנולוגיה, אני מהמר שלפחות אחד מכם (סביר ששניכם) תראו את מונדיאל 2050 בסלון עם הנכדים.
        פעם קראו לאנשים בני 70 זקנים. היום הרבה אנשים בני 70 חיים כמו בני 50 של פעם.

        הגב
        • איציק

          יכול להיות, ועדיין אני לא מותר על הקטטר. הוא יהיה חשוב מאד בכל תסריט.

          הגב
        • אריאל גרייזס

          רק שתדע שאומרים שהדור של האמריקאים שגדל היום יחיה כנראה פחות מאשר ההורים שלהם (שונה משאר העולם, דרך אגב)

          הגב
          • איציק

            ירו בהם קודם.

            הגב
          • Matipool

            אריאל - מוזר. יש הסבר (מזון מתועש, השמנה, סכרת וכו׳)?
            בישראל למשל, בתוך 30 שנה בערך, אורך החיים עלה בממוצע בעשור שלם.

            הגב
            • Gil - Zimbabwe

              מתי, אתה יודע מה אולי אני אהיה עדיין רלוונטי, 90 זה ה - 60 החדש לא?
              רק דבר אחד, שאיציק לא יבוא לי עם הקטטר, אני אתן לו טיטול.

            • איציק

              גיל, לפי התיאור שלך, אנחנו כנראה באותה שכבת גיל. ואני בא עם קטטר, כי במצבך אתה עוד בטעות תיתן לי אחד משומש.

            • Gil - Zimbabwe

              איציק, לא זה העניין. אתה יודע מה זה 30 שנה עם אותה פולניה? וזה לא משתנה...
              חסר לך שתפר את האיזון....:)

            • איציק

              למה, אתה חושב שלהחליף פולניות ישפר את מצבך?

            • Gil - Zimbabwe

              שאתה צודק אתה צודק...."מי שנידפק פעם אחת כבר לא יכול להיגמל מזה..."

  • ברלה

    טור מאוד יפה אבל אני חייב להודות שאני לא מתחבר להסברים תרבותיים בסגנון הזה. הם בדרך כלל טובים כהסברים בדיעבד כשכל מה שצריך זה להחליף את שם המדינה ואת הסטיגמה..
    הסיבה שדונאדוני פירפר את כולם בארה"ב היא שהוא פשוט היה הרבה יותר טוב מהם. אם תשחק עם החברים שלך במגרש ופתאום יבוא בלם נבחרת ישראל לשחק איתכם אתה תהיה בהלם מהרמה הטכנית שלו, מהשליטה בכדור ומהמסירות עין עקומה. ואז תראה אותו על המגרש ותגיד שהוא חסר טכניקה כי הוא תמיד היה בלם ולא יצא מהתפקיד הטבעי שלו. דונדוני ידע את מקומו באיטליה, אבל אתה לא הופך להיות אגדה בסדר גודל שלו בלי טכניקה עילאית.
    לגבי הטענה שמבנה מאורגן פוגע ביצירתיות.. שמעתי טענות דומות גם כנגד אקדמיות באירופה ועדיין יוצאים משם שחקנים גדולים. והרי גם בכדורסל יש מבנה מאורגן, ואם תגיד שבתור ילדים משחקים במגרש הקשוח בשכונה - הרי סטף קרי וקיירי אירווינג לא גדלו בשכונת מצוקה ולא חסרה להם יצירתיות.
    ההסבר שאני הייתי מציע הוא שאנחנו שופטים את הדברים במונחי זמן קצרים מדי. עד שנות ה-90 האמריקאים בקושי השתתפו במונדיאל. היום אנחנו כבר מצפים שיעברו שאת שלב הבתים וכשהם לא מעפילים למונדיאל קוראים לזה כישלון. הדברים מתקדמים לאט אבל מתקדמים. נכון לעכשיו אין להם מספיק כוכבים ששיחקו בליגות הטובות ומהווים השראה לדור הצעיר וכמו שציינו כאן, לאתלטים הכי טובים יש אינטרס ללכת למקצועות אחרים. אבל הכדרוגל כן מתפתח ובסוף גם תגיע הצלחה גדולה.

    הגב
    • רחביה ברמן

      "אם תשחק עם החברים שלך במגרש ופתאום יבוא בלם נבחרת ישראל לשחק איתכם אתה תהיה בהלם מהרמה הטכנית שלו, מהשליטה בכדור ומהמסירות עין עקומה."

      בדיוק! בדיוק! דוגמא שרציתי להביא וויתרתי עליה כי לא בדיוק התאימה - כשהייתי ילד היה משחק אצלנו בשכונה בימי שישי אחד איציק שאשא. שאשא דנן היה אמנם חלוץ למיטב זכרוני, אבל במכבי רמת השקמה מליגה א' (אז הליגה הרביעית). בשכונה? היה צריך לצוות לו את ארבעת השחקנים החלשים ביותר אחרת לא היה שום טעם למשחק. אז כאמור, דוגמא פחות טובה כי גם בקבוצה שלו הוא היה שחקן "טכני", אבל זה בדיוק העניין. קח את בלם נבחרת ארה"ב (איזה זוסי או עומר גוזאלס כזה), שים אותו, סתם דוגמא, בליגה הלאומית שלנו, לא תגיד ליגת העאלק. האם הוא מפרפר אנשים על בלטה כמו שדונאדוני עשה באם.אל.אס? מסופקני.
      (ותודה).

      הגב
  • austaldo

    יוהוווו ברמן, כמה טוב לראות פוסטים שלך

    אני לא יודע אםהמחסור ב"פנטזיסטים" קשור לשיטה האמריקאית - אחרת למה בכדורסל כן יש להם "פנטזיסטים"? למה לנבחרת הנשים האמריקאית אין בעייה כזו? אני חושב שהבעייה הרבה יותר פשוטה - כדורגל פחות אטרקטיבי לנערים מוכשרים שצריכים לבחור כיוון לעתיד הספורטיבי שלהם.

    באופן כללי, בתור חובב גדול של אמריקה בכלל ושל ספורט אמריקאי בפרט, יש לי איזשהי בעייה עם ניבחרת הכדורגל. כאילו, כשהם כבר במונדיאל אני תמיד בעדם, ולו רק בזכות הקטע המושרש שלהם שלא מתבכיינים לשופט וקמים ומשחקים עד לשריקה ולא מיתחזים ולא עושים הצגות כמו פחות או יותר כל הנבחרות האחרות. אבל קשה לי להיות בעדם כשהם נגד כל מני פנמה וקוסטה-ריקה ואל-סלבדור... לאמריקאים יש הכל - פוטבול, כדורסל, הוקי שבשנים האחרונות הם היחידים שנותנים פייט לקנדים, שלא לדבר על אתלטיקה ושחייה והתעמלות ועוד המון ענפי ספורט אחרים שהם אימפריה. אז כשהם משחקים נגד הנבחרות של המדינות הקטנות האלו ממרכז אמריקה זה מרגיש לי קצת כמו כיבשת הרש...

    הגב
    • משה

      כמו לזמן את אולג׳וואן לנבחרת ארהב...

      הגב
    • רחביה ברמן

      תודה לך, אח בפיג'מה. :)

      הגב
  • Eyal

    הם צריכים לדעתי לעשות את מה שעשו באוניברסיטת מיאמי בשנות השמונים . לקחת מדינה עם תוכנית ספורט חלשה שלא מצליחה להעמיד קבוצות ראויות בקולגים ובתיכונים ולדחוף אותה להתמקד בכדורגל. ככה הם יוכלו לבנות תוך עשור קבוצה ראויה של שחקנים שהגיעו מאותה תורת אימון ופעלו במשך תקופות קריטיות באותה מסגרת

    הגב
  • מיקו גוטליב אהלן סבבה

    כמה משחקי הכדורגל המובילים בעולם יכלו להיות שחקני פוטבול או כדורסל? מעט מאוד אם בכלל. התיאוריה על האתלטים שבוחרים בספורט אחר נחמדה על הנייר, אבל הנקודה שהיא שכמו הבריטים, האמריקאים פשוט לא מבינים את הספורט שנקרא כדורגל, ומה צריך לעשות על המגרש.

    הגב
  • Amir A

    ממה שאני רואה כאן מסביב, לאנשים לא באמת אכפת מכדורגל. בגילאי תיכון ילדים משחקים המון ענפי ספורט (למשל לקרוס או הוקי שדה הרבה יותר מפותח אצלנו מאשר כדורגל, במיוחד אצל הבנות), ואפשר לחלקם לשניים. ענפים שעושים מתוך חלום להפוך למקצוענים וענפים שעושים מתוך אהבת הספורט. הכדורגל שייך לקבוצה השניה. אם מצליחים על הבמה הבינלאומית זה נחמד אבל אם נכשלים זה לא מזיז יותר מדי למישהו.

    הגב
    • yaron

      תגיד אמיר, וממה שאתה רואה מסביב אז באמת לא קל להיות אמריקאי בזמן האחרון אלא אם אתה נאצי?

      הגב
      • Amir A

        לא יודע, השנה דווקא די קשה. אנחנו באמצע אוקטובר והטמפרטורות הם בין 70 ל-80. השלכת התחילה אבל זה לא זה כשאתה יוצא החוצה עם חולצות קצרות ומשקפי שמש. אפילו החנויות שמנסות ליצור אווירת סתיו עם ריחות של קנמון לא מצליחות ליצור את האשליה. קשה, קשה כאן השנה.

        הגב
  • אסף the kop

    משהו לא מסתדר לי.
    אם כפי שטענת, נאצים בארה"ב נמצאים בפריחה היום, הייתי מצפה שלא רק יעפילו לגביע העולם אלא שגם יקחו אותו.

    ראה נבחרת גרמניה לדורותיה לדוגמא.

    הגב
    • רחביה ברמן

      נבחרת גרמניה הנאצית השתתפה בשני מונדיאלים, שבשניהם לא היה שלב בתים. שמינית, רבע, חצי וגמר. ב-1934 הם היו לא רעים והגיעו לחצי. ב-1038 הפסידו בסיבוב הראשון.

      * ניטפוק

      הגב
      • רחביה ברמן

        ב-1038, תחת המאמן אוטו הראשון... או משהו. מי היה אבא של ברברוסה? 1938 כמובן.

        הגב
  • אופיר מ

    פוסט מעולה! נוגע ויכוח עתיק עם כמה חברים שלא מבינים שהנגר הכי גדול בקבוצות הטובות ברמות האלו הוא פנטזיסט על בכל רמה אחרת. למשל מסצ'רנו אתמול דוהר על 35-40 מטר ועובר 3 שחקנים.

    הגב
    • אולג נדודה

      כמי שיצא לו לראות את המשחק של ארגנטינה אתמול והתקציר של ארהב מול טרינידד, אומר זאת כך, ההגנות הדרום אמריקאיות במיוחד במוקדמות כשהן פוגשות יריבה דרום אמריקאית פחות נוקשות ,ישנה עמידה טקטית פחות טובה על המגרש פחות לחץ ויותר מרחב לשחקנים לבצע דריבל, זה לא כמו הפרמייר שמיד שחקן מתנפל עליך שניה אחריי שקיבלת את הכדור-אז מסצ'רנו שהוא קשר אחורי במקור גם בגיל 33 יכול לעבור 3 שחקנים במרכז המגרש

      לא מבין איך מסי לא מנהיג,הוא לקח במו רגליו נבחרת שדקה 1 היתה בפיגור למונדיאל ברוסיה, עם כל זה שניסו לעצור אותו ויודעים את יכולותיו,מסי הוא נשק יום הדין של ארגנטינה.

      היום בספורט המקצועני לא משחקים לך גארינצ'ה עם רגליים עקומות,אלא שחקנים עם כוחות סוס ברגליים...בספורט האמריקאי ניתן לראות לדוגמא בחורים שלא היו מוכשרים בפוטבול אך אתלטים שעוברים ללחימה משולבת כמו ג'ון ג'ונס,או גם כמו שחקן העבר ברח לי שמו הכינוי שלו הוא מיט הד, בכדורגל אתלט ללא טכניקה יהיה לך טל בן חיים הבלם,ואילו עם טכניקה השמיים הם הגבול...הבעיה היא שכדורגל הוא ספורט שקשה להיכנס אליו בגיל מאוחר לעומת ספורט אחר

      הגב
      • אופיר מ

        כל מילה

        הגב
  • Srtest - ארטסט

    צ׳מעו לא מבין בזה. לא יודע אם מערכתי או ארגוני או תרבותי בקשר שבין מדינה עם מאות מיליונים של אנשים וחוסר יכולת יחסי בענף כלשהו. בסה״כ חושב שאולי הם צודקים, דווקא הם השמרנים לגבי ענף מגה-שמרני.

    הגב
  • ניצן פלד

    אכן כתוב מצוין!
    אבל:
    1) אני לא חושב שהקניית ערכים של יצירתיות היא משהו שבכלל אפשר לעשות במערכת שכזו, של גידול וטיפוח ספורטאים ברמה ארצית רחבה.

    הגב
    • ניצן פלד

      2) וחשוב הרבה יותר, גם אם זה אפשרי - זה לא יהיה אפשרי לעולם בארצות הברית. טיפוח יצירתיות הוא כנראה הדבר האחרון שכל מערכת גדולה אמריקאית אי פעם תרצה לעשות, שלא לדבר על בכלל תוכל לעשות.

      אגיד את זה שוב, ואני אומר את זה מתוך היכרות עמוקה עם מערכות אמריקאיות גדולות: הקניית וטיפוח ערכים של יצירתיות זה הדבר האחרון שמערכת אמריקאית גדולה תוכל או בכלל תרצה לעשות. הם יעדיפו להיות קומוניסטים לפני שהם יטפחו יצירתיות ויקדשו ״ראש גדול״ ברמה מערכתית.

      הגב
      • ניצן פלד

        שוב, זה מלבד העובדה שאני בכלל לא חושב שזה משהו שאפשרי לעשות בצורה מלאכותית.

        יצירתיות ברמה לאומית רחבה זה משהו שמטפחים באופן כללי, אתוס לאומי שכזה שמחלחל לכל השכבות והפעילויות. וגם אז, זה לוקח עשרות שנים וחייב להיות מחובר למשהו שורשרי יותר.

        אבל מעבר לזה - גם אם ינסו איכשהו, חשוב להדגיש שוב שאפשר למנות עשרות אתוסים שהאמריקאים יטפחו ויקדשו לפני ערכים כמו ״חשיבה מחוץ לקופסא״ או ״יצירתיות אינדיבידואלית״.

        הגב
      • ניצן פלד

        ואת כל זה צריך לקחת בחשבון יחד עם העובדה שעם כל הכבוד ל-300 מליון וקצת האמריקאים שחיים בארה״ב, הרי שמספר האמריקאים שגדלים כשהם חושבים על כדורגל כעל עיסוק מקצועי אפשרי בחייהם הבוגרים הוא מזערי. וזה המספר שצריך להשוות כמשווים אותם לכוחות גדולים בעולם הכדורגל או למדינות גדולות אחרות על פני הגלובוס. כי עם כל הכבוד למספרי ההשתתפות היפים בגילאים הצעירים, אחוזים בודדים מהמשתתפים מסתכלים על הכדורגל כעל אפשרות תעסוקה ממשית מעבר לגיל תיכון, הרוב המכריע בכלל אפילו לא חולם על זה, גם לא בצחוק, כי זה לא נתפש ענף מקצועני רציני בכלל.

        הגב
      • רחביה ברמן

        מבין לגמרי מה שאתה אומר (מתוך היכרות ילידית עם אמריקה) - אבל בכדורסל, לדוגמא, האתוס של היצירתיות קיים בגדול. גם בהוקי, לפחות מאז דה גרייט וואן. אפילו בפוטבול מכירים בחיוניות של השחקנים המבריקים, שמסוגלים לפצח משחק כמו ביצה במהלך אחד. בכדורגל שולט אתוס מאד לבנבן, טכנוקרטי, לפי הספר. לפחות כשאני עשיתי תעודת מאמן (לפני 20 שנה, טל"ח) זה היה ככה.

        הגב
        • ניצן פלד

          אכן, הכדורגל לבן מדי. אם מותר להגיד דברים כאלה פה, אני בהחלט עומד מאחורי האמירה הזו.

          הגב
          • איציק

            אז איך תצדיק את הרמה הגבוהה בהוקי?

            הגב
            • ניצן פלד

              הוקי זה ספורט שילדים משחקים עשרות שנים, וחולמים להיות כוכבים בו. זה ספורט שבאיזורים גדולים הוא מה שילדים גדלים עליו, חלק שורשי ואמיתי מהתרבות.

              הכדורגל "הונדס" אל תוך התרבות האמריקאית בעשורים האחרונים.

              כל הבדל שתרצה בין ההוקי האמריקאי לכדורגל האמריקאי יכול להיות מוסבר על ידי ההבדל הזה, לדעתי.

            • איציק

              נכון, אך אין קשר לצבע השחקנים. עד כמה שאני יודע, רוב שחקני הוקי הם לבנים ועדיין הרמה גבוהה מאד.
              הטענה שהכדורגל ברמה נמוכה כי הוא לבן מידי הוא ללא אחיזה במציאות לדעתי.

            • Matipool

              איציק - עד שנות השמונים לא היו כמעט שחקנים שחורים בליגה האנגלית הבכירה ובנבחרת אנגליה.
              ג׳ון בארנס ירום הודו (האיש שעשה ״ברזיל״ לנבחרת ברזיל ואם היה פותח בהרכב נגד ארגנטינה ב-86׳, יש מצב שדייגו לא היה הופך ל״מראדונה״) אכל הרבה חרא במגרשים באנגליה.
              היום בנבחרת אנגליה יש יותר שחורים מלבנים. בממוצע הם יותר אתלטים, יותר מהירים ויותר חזקים. שים לב לדומיננטיות שלהם למשל בתפקידים של שחקני כנף ששם דרושה מהירות סילונית.

            • איציק

              עד כמה שאני יודע, בכנף אין על טב"ח הבת והוא לבן.
              אני מבין את כל מה שאתה כותב, גם בנבחרות צרפת ואפילו גרמניה יש יותר שחורים. עדיין, גרמניה הייתה מאד חזקה לפני וגם לבלגיה היו אליפויות איכותיות וכך גם להולנד. כלומר אפשר להגיע לרמות מאד גבוהות עם לבנים, הרבה יותר ממה שארה"ב השיגה עד כה.
              לגבי העדיפות השחורה שאתה מדבר, זו נשמעת עדיפות גנטית שאני לא בטוח שמגובה מדעית (כי אם רק סטטיסטית) ויש בה מין הגזענות. זה כמו לומר שהלבנים חכמים יותר, ראה פרסי נובל כל שנה. אני יותר חושב על סיבות סביבתיות כמו של עוני למשל. האם לבנים לא יכולים לקפוץ? ראה את הקפיצה לגובה והקפיצה במוט. כנראה שיכולים, וכנראה מסוגלים גם לרוץ לא רע.
              נ.ב.: איסלנדים, מדינה של 300 אלף איש עלו למונדיאל על טהרת הלבנים (אם יש שחור, פספסתי), אז גם ארה"ב יכולה.

            • ברלה

              נראה לי שהביטוי לבן מדי מכוון למנטליות/שיטתיות שמובילה לקיבעון ומחסור ביצירתיות. אני לא ממש מסכים עם הטיעון הזה, אבל לכך נראה לי הכוונה ולא דווקא לאתלטיות או לגנטיקה

            • איציק

              אם זו הכוונה של ניצן, אשמח שיאשר זאת. התגובה של מתיפוול (איך כותבים זאת בעברית) כנראה תואמת יותר את מה שאני הבנתי.

            • אסף the kop

              איציק
              במקום להקשיב למרתון הסולואים ב 88 אתה כותה בדה באזר ?
              כופר.

            • איציק

              אסף,
              זכרתי שבת משום מה.
              תודה, עובר :-)

            • Matipool

              איציק - לא ראית את הסרט המעולה "ווייט מאנ קנט ג'אמפ"?
              לבנים יכולים לקפוץ אבל לא גבוה כמו שחורים.
              ברור שבכדורגל הבדלי האתלטיות פחות קריטיים מכדורסל ופוטבול ויש הרבה נבחרות "לבנות" טובות מאד.
              כל מה שאני אומר הוא שאם עד לפני דור וקצת לא ראית כמעט שחקנים שחורים בליגות ובנבחרות המובילות באירופה, היום המצב שונה לחלוטין גם בגלל האתלטיות והפיזיות שהיום הרבה יותר משפיעים בכדורגל וגם בגלל שמשכבות עשירות ומבוססות שבהן יש רוב ללבנים, יוצאים פחות שחקנים רעבים וטובים.

            • איציק

              מצטער, ראיתי. סרט נחמד אבל לא בטוח שמייצג. אני שוב אומר, שאם ההבדלים הם תרבותיים אז התרבות הלבנה יכולה לייצר נבחרות טובות מאוד (עדיין שני הכדורגלנים הטובים בעולם כיום הם לבנים, ואחד מהם אתלט גדול במונחי כדורגל). אם הטענה שלך פיזיולוגית, כלומר יש לה בסיס גנטי, אז זה טעון הוכחה. אולי לפי אותו ההיגיון הגנטי השחורים פחות יכולים להיות חוקרים?
              ואם נחזור לסרט, אז לבנים יכולים לקפוץ ולא רע בכלל בסופו של דבר. כמה שחורים יש בתחרות קפיצה לגובה? בארשים, וגם הוא לא מאותם שחורים עליהם אתה מדבר. כמה יש בקפיצה במוט? מי מחזיק בשיא עולם במשולשת? אז כסרט זה נחמד, כבסיס פיזיולוגי עובדתי לא בטוח (אולי נחשון יוכל לתרום כאן).
              ככלל לספורט בהכללה (לא מדבר על גולף או מפרסיות) הרבה פעמים הולכים מהשכבות החלשות כקרש קפיצה לצאת ושם יש הרבה יותר שחורים בייחס לאחוז שלהם באוכלוסייה.

            • Matipool

              בקפיצה משולשת, ג'ונתן אדוארדס הוא פנומן יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל.
              קפיצה במוט זה מקצוע טכני וקשה מאד שדורש סט תכונות שלם ולא רק יכולת קפיצה מולדת.
              בקפיצה למרחק כבר שנים שלא מתקרבים לשיאים של פאוואל ולואיס.
              גם קפיצה לגובה שונה מיכולת הניתור מהמקום שאנחנו רואים אצל הכדורסלנים האתלטים השחורים.
              טענה נוספת שעולה בהרבה דיונים שעוסקים בספורט אמריקאי היא שהאתלטיקה פספסה הרבה ספורטאי על לטובת הפוטבול ורובם ככולם הם שחורים.
              נ.ב. - קרא לי מתי. יותר פשוט וקצר.

            • איציק

              מתי, עכשיו אתה "מאשים" את השחורים בחוסר יכולות טכניות מורכבות שהלבנים כן מוצלחים בהם. את התוצאה של אדוארדס כבר רואים לא ממרחק רב כל כך והיו גם שחורים וגם לבנים בסביבה.
              קפיצה לגובה זה מקצוע טכני ולא טכני. מי שאין לא כח מתפרץ, לא יגיע לכלום ללא קשר לטכניקה, ותאמין לי יש להם ניתור מהמקום משהו משהו. שיחק איתי כדורסל בחור שהיה לא משהו בכדורסל (ושיחק גם כדורעף ששם הניתור שונה מזה שבכדורסל) ובקפיצה לגובה, הלוואי עלי אבל לא עילוי (201 בשיא). הבחור היה רמה בפני עצמה גם ביכולת החסימה ולקיחת ריבאונד בניתור עצום בהשוואה אלינו וגם בכדורעף היה הרבה מעל כולם. וזה רק עם 201, אז תחשוב על אלו שמרחפים מעל 230 ואף 240.
              לגבי פספוס אתלטים בגלל הפוטבול, יתכן, וכנראה גם הפוטבול פספס כמה בגלל האתלטיקה (לא באותו קנה מידה). אני מאמין שרוב הספורטאים אוהבים הכי הרבה את מה שיש להם הכי הרבה כישרון. כנראה רוב שחקני הפוטבול לא היו מגיעים לתוצאות יוצאות דופן באתלטיקה בהשוואה למה שהשיגו בפוטבול (וכמובן יש את עניין הכסף).

            • Matipool

              איציק - חס וחלילה. חששתי שהניסוח שלי יוביל למחשבה כזו.
              הכוונה הייתה שבמקצועות כמו קפיצה לגובה ובעיקר קפיצה במוט, היתרון האתלטי המולד פחות קריטי.
              מה קורה עם הסולואים ב-88 אף. אם? מי השולטים שם?

            • איציק

              מתי,
              כתבתי תגובה ארוכה ומנומקת ובטעות נסגרה לי. שייט, צריך לכתוב בוורד ואז העתק-הדבק.
              נעשה קיצור דברים: הבנתי שאתה לא גזען, אבל גם תגובתך זו לא מנקה אותך. כדור ברזל לא פחות טכני מגובה אבל שם השחורים מצליחים יופי. במשחקים קבוצתיים כדורסל והוקי מאד טכניים כאשר בכדורסל השחורים מצליחים ובהוקי לא. שחייה, ספורט מאד טכני ובשנים האחרונות יש יותר ויותר שחורים מצליחים. מה זה מלמד אותנו. שחורים יכולים ללמוד טוב מאד את טכניקת הכדורסל, שחייה והדיפת כדור ברזל אך מתקשים בקפיצה לגובה, קפיצה במוט והוקי. נראה לא הכי אמין, אבל בסדק.
              לגבי השאלה היותר חשובה: אני לא מבין גדול במוזיקה והיא מתחלקת אצלי למספר סוגים כשהעיקריים אוהב/לא אוהב. את מאונני הגיטרה כמו זה מגאנס אנד רוזס אני מתקשה לשמוע, כמו גם את הגאון ממטליקה, אך מוכן לקבל את גדולתם. העדפות הגיטרה שלי הם באיין מי, גילמור, קלפטון, קנופלר, גרי מור, דג'אנגו רינהארט.
              לכן מבחינתי זה היה חצי-חצי. היו דברים שמאד אהבתי והיו שפחות. בסיכום, היה כדאי.

            • shohat

              בשביל הטריוויה: קופצים לגובה שחורים ברמה העולמית המאד גבוהה כללו את סוטומאיור הקובני, צ'ארלס אוסטין, הוליס קונוויי, דונאלד תומאס (ממליץ לקרוא הפרק בספר הנהדר של דייויד אפשטיין המשווה בין תומאס שנשלף באקראי ממגרש כדורסל ותוך כמה חודשים נהיה אלוף עולם לבין סטפן הולם השוודי המצוין), טרוי קמפ ועוד. לאור העובדה שציימברלין וראסל היו טופ 5 בעולם בזמנם אני בהחלט מניח שלא מעט כישרונות קפיצה לגובה מתמקדים בכדורסל ולא מפתחים היכולת הזו. יש בענף הזה ובקפיצה במוט התמקצעות ומסורת "סובייטית" מרשימה מאד (גם מאמנים מצוינים), וזכינו ליהנות מכמה מתוצרי המסורת הזו גם כישראלים.
              בקפיצה משולשת אחרי אדווארדס שני קופצים של 17.90 ומעלה: מרקוב הבולגרי ואינוזמטסב האוקראיני. ואחריהם מריאן אופראה הרומני.
              בקפיצה לרוחק היו טסאטומאס היווני, אמיאן הארמני, ראדרפורד הבריטי . בודדים, סה"כ.

            • איציק

              נחשון תודה, מלמד כמו תמיד. אם הבנתי אותך נכון, העובדה שקפיצה לגובה זה מקצוע טכני לא מהווה מגבלה עבור השחורים להצטיין בו.

            • ניצן פלד

              אני חד משמעית התכוונתי "לבן מדי" במובן המערכתי. זה לא ענף שורשרי, תרבותי, בארה"ב. זה ענף "מהונדס" - וככזה, לבן במובן הממסדי.

            • איציק

              נחשון, את בארשים אתה לא מחשיב לשחור, לא ברמה הגבוהה ביותר או ב"ועוד"?

        • shohat

          טכניקה זה התמקצעות, תרגול ולימוד. ומאמן טוב.
          אני כופר במחשבה שיש איזשהו תפקיד שיש מניעה ששחורים יצליחו בו. דעות קדומות/חסמי כניסה כאלו תמיד מתנפצים.

          הגב
          • איציק

            תודה רבה, ועכשיו לשאלה ההפוכה. האם יש איזה בסיס פיזיולוגי לטעון שללבנים, אדומים, צהובים אין את היכולת הפיזית להצליח במקצועות כמו ריצה (קצרים, ארוכים), פוטבול, ועוד, כאשר אנחנו רואים דומיננטיות מוחלטת של השחורים שם (להבדיל מ-110 משוכות למשל ששם ניתן לראות לפעמים אירופאים וסינים)?

            הגב
      • W

        ניצן, איך אומרים 'ראש גדול באנגלית?

        הגב
        • yaron

          ביג הד ;-)

          הגב
        • ניצן פלד

          :)
          הייתי מדבר על "אינישיאייטיב", "קריאייטיב פרידום" או ספונטניות או יכולת אלתור.

          או פשוט אומר למישהו שביקשה וויל אינלארג' היז הד.

          הגב
  • ניצן פלד

    ו... אחרי כלללל זה, אגיד עוד דבר אחד:
    קראתי איפושהו שמרבית ה-סלף מייד מיליונרס בדור האחרון בארה״ב הם או מהגרים או בנים למהגרים.
    ואין לי את הנתון, אבל אני די משוכנע שככל שנלך דורות אחורה גם 100 או 200 שנה, תמיד נקבל תוצאה די דומה כשזה מגיע לארה״ב. העצים באש הצמיחה והיצירתיות והתעוזה של ארצות הברית מאז ומעולם, בכל תחום, היו תמיד מהגרים. אלה שבאו לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות עם החלומות והרעב. אמריקאים לבנים דור שלישי-רביעי ומעלה בארה״ב הם לא האמריקה המשפיעה והמובילה והיצרתית שאנחנו מכירים. הם האמריקה הגזענית, הבורה, האלימה שאנחנו מכירים.

    הגב
    • ניצן פלד

      ובתוך המציאות הזו - הכדורגל האמריקאי הוא פשוט לבן מדי. זו הבעיה האמתית שלו. מצטער אם זה נשמע למישהו כמו אמירה גזענית שלא הייתה עוברת אילו הייתי אומר ״שחור״ במקום ״לבן״. אבל זו האמת - הכדורגל בארה״ב ממוסד מדי, ענף של ילדי פרוורים שלא רואים בו דבר מלבד עיסוק סתווי חביב, ומכאן ״לבן״ מדי, כלומר לא נהנה בשום רמה או צורה כמעט מההשפעה הענקית של מהגרים או בני מהגרים או מיעוטים אחרים, שתחומים אחרים בארה״ב תמיד נהנו ממנה. עד שזה לא ישתנה, מה שאנחנו רואים מה-אם.אל.אס ומה-יו.אס.אם.אן.טי לא ישתנה.

      הגב
    • shohat

      לא נוח לקרוא סדרת ההכללות האלה. טיפת צניעות ויותר הערכה כלפי אומה שממציאה ומייצרת כל כך הרבה ממה שאנחנו נהנים ממנו - גם בתחומים מעשיים וגם בספורט ובתרבות.

      אני גדלתי בארה"ב (אפילו שיחקתי בקבוצת כדורגל של התיכון תקופה קצרה, וזה הספיק לי כדי להבין את תחלואות הספורט בישראל, כעניין של חינוך וגישה). נכון שלא מקדשים שם "אלתורים" ו"נסתדר" אבל אצלנו מקדשים זאת אולי יותר מדי. כמו בשרשור הזה.

      אירוני שממדינת ספורט כמו שלנו מרגישים זכות להפגין טון מתנשא כלפי ארה"ב, אפילו בהקשר הכדורגל.

      הנקודה האחרונה שלך נכונה. בארה"ב לא גדלים מגיל חמש עם חלום להיות שחקן כדורגל מקצועני והכדורגל נתפס כנחמד אבל לא מרכזי בתרבות.

      אחרי הכל, נזכור שזו נבחרת שהתמודדה כשווה מול פורטוגל ובלגיה במונדיאל הקודם, ניצחה את גאנה ומתחה את גרמניה. עשו פאדיחה הפעם - חלק מהספורט - וממהרים להפוך את זה לאיזה ניתוח של מגבלות אמריקאיות אינהרנטיות. לא מתחבר לזה. גם איך להתמודד בכדורגל יש לנו הרבה מה ללמוד מהם.

      הגב
      • wazza

        כנראה היה מוקדם לקבוע שהם "ישתלטו על העולם"
        וכנראה שעכשיו מוקדם לקבוע שם אף פעם לא יהיו טובים

        הגב
      • רחביה ברמן

        אחשלו, מבין מה אתה אומר, אבל אני אמריקאי. אני לא אומר את זה ממקום של ישראליקו.

        הגב
      • ניצן פלד

        שוחט,

        אני לא מתנשא על אף אחד ולא אומר שפה טוב יותר. לכן אין צורך בצניעות. מה שכתבתי לא בא לרדת על אף אחד ולא להאדיר את הישראלים, חו"ח. לא רלוונטי עניין הצניעות והאירוניה. אני אומר לך איך לי זה נראה, לא אמרתי דבר על עצמי או על ישראל.

        השיטה האמריקאית הביאה הרבה דברים גדולים, אבל יש לה מלא תחלואים.

        והדברים הגדולים שהיא הביאה ומביאה... לא באו מאמריקאים שנוח להם, כמו שהם באו מאמריקאים-חדשים (מהגרים או בניהם), יותר רעבים ושפחות נוח להם (לא בהכללה, אבל לגמרי כן במובן של חוסר הפרופורציה לחלק היחסי באוכלוסייה - מה שהאחוזים הנמוכים של מהגרים ובני מהגרים מביאים לאומה האמריקאית במובן של עשייה וחדשנות עולה עשרות מונית על חלקם באוכלוסייה, בטח ביחס לחלק הנינוח-דור-חמישי).

        ככה שלמה שאתה קורא סדרת הכללות, אני מבסס על נתונים (כמו העובדה שחלק גדול בצורה לא פורפורציונאלית מהכוח החדשני של ארה"ב מתבסס על מהגרים, ולא על לבנים-דור-חמישי-בארה"ב) ועל ניסיון של שנים בעבודה ישירה מול גופים אמריקאיים גדולים מאוד, וביותר מתחום אחד, שכולם אחד לאחד מאופיינים בדברים שפירטתי.

        הגב
      • רומן

        תהיה סמוך ובטוח שהילדים שכרגע משחקים במגרש מתחת לבית שלי היו דוחפים 6-7 חתיכות לקבוצת התיכון שלך. גם אני שיחקתי בליגה מקומית בארהב , הרגשתי כמו זלאטאן, אם הייתי מסיים משחק עם פחות מ 3 גולים הייתי עצוב , הם תת רמה שם, אין להם מושג. כל מה שהם יודעים זה לצעוק "סוויץ'" ולהעביר אגף. חבורה של חסרי כשרון בקטע אחר.

        הגב
    • ברלה

      מצטרף לשוחט. זה באמת נשמע כמו סדרת הכללות לא מאוד מבוססת. נכון, סיכוי טוב שהמון אמריקאים מוכשרים הם לא סלף מייד מיליונרס אבל אולי זה בגלל שהמשפחה שלהם כבר מבוססת? זה עדיין לא אומר שהם פחות מוצלחים או פחות יצירתיים מבני מהגרים.
      וכן, ברור שהגירה זה מנוע שמביא הרבה רעיונות חדשים ומוטיבציה אבל זה נכון גם לגבי מדינות אחרות בעולם שמורכבות מילידי המקום ועדיין לא שומעים את ההכללות האלו.
      בחיי שאבל אני לא מבין את הטיעון הזה שאמריקאים לא יצירתיים. תסתכל סביבך, האם היוצרים של סיינפלד לא יצירתיים? סטיב ג'ובס? המון חוקרים פורצי דרך, אמנים, מוזיקאים, סופרים. אז נכון שהתרבות הארגונית שלהם לא מורכבת מחלטורה, אבל עדיין אני תמיד מופתע מהניסיון לצייר אותם כמו רובוטים חסרי יכולת חשיבה

      הגב
      • ניצן פלד

        אויש נו תלמד לקרוא.

        אבל קודם - אני רק מדבר משנים של ניסיון של עבודה מול עשרות גופי ענק אמריקאיים ואלפי עובדים בתוכם, בתפקידים של ייעוץ שדורשים מהגוף האמריקאי תעוזה, חזון, יצירתיות וחשיבה קצת פתוחה. אז מבוסס זה מאוד.

        ולעניין ההכללות...
        אני לא מכליל אמריקאים. התייחסתי לגופים אמריקאיים גדולים. וזו לא הכללה, אם אני מדבר מניסיון, כאמור, של עבודה מול עשרות גופי ענק אמריקאיים מכמה תחומים שונים.

        זו נקודה של להבין מה כתבתי. לא הכללתי אמריקאיים, ולכן אזכור אנשים כמו סיינפלד (שהורי הוריו היגרו לארה"ב, אגב) או סטיב ג'ובס (אביו הביולוגי גדל בספריה והוא עצמו בכלל מאומץ) - למרות שבמקרה בחרת בשתי דוגמאות שממש ממש לא מתארות את האמריקאי השבע והטכנוקרט - לא משרת את הטיעון שלך. גם אם סיינפלד וג'ובס היו דור 7 בארה"ב, דוגמאות נקודתיות אינן טיעון רציני. ומה עוד שבכלל לא דיברתי על אינדיבידואלים, אלא על מערכות.

        והמערכות האמריקאיות הגדולות - ביותר מ-90 אחוז מאלה שעבדתי מולן - מפחדות בתור תרבות ארגונית מטיפוח וקידוש ערכים של אינדיבידואליזם, יצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסא ותעוזה חזונית.

        ועוד נקודה -
        ארה"ב היא מדינה ייחודית על פני הגלובוס בהשפעת המהגרים עליה. המהגר עם החלום הוא אתוס מרכזי בתרבות האמריקאית מזה יותר מ-200 שנה. גם אם יש מהגרים שהשפיעו על מדינות שונות בתחומים שונים (למשל, בכדורגל בגרמניה), הרי שקשה לחשוב על יותר מ-2,3 מדינות שהגירה והכוח שהיא מביאה בתעודה לחלום כל כך מרכזיים באתוס שלה כמו ארה"ב (ישראל הייתה כזו). ובטח שאף מדינה בסדר הגודל שלה.
        לכן זה לא משהו שערורייתי בכלל לטעון - מהגרים מהווים חלק חסר פרופורציות ממנועי היצירתיות, החדשנות, התעוזה והחזון האמריקניים. זה "ביי דיזיין" , זה בכוונה, זה אתוס אמריקאי חזק ובולט. ובכדורגל האמריקאי אין לזה השפעה, כי הכדורגל האמריקאי מהונדס על ידי הממסד (הלבן) בתור עיסוק סתווי לילדי וילדות פרוורים (לבנים). וככזה, לצפות ממנו לטפח ערכים של יצירתיות ותעוזה - כמו שהוצע בפוסט - זה לא ריאלי.

        הגב
        • ניצן פלד

          חחחח אביו הביולוגי של ג'ובס גדל ב*סוריה*. אולי גם בספרייה בסוריה, אבל בסוריה בוודאות (ותודה לתיקון האוטומטי).

          הגב
          • ברלה

            'אויש נו תלמד לקרוא'
            אני מבין שאתה גם מנסה לבסס על הדרך את הטענה שישראלים הם בהמות. אני אוותר על המשך הדיון הזה המהנה הזה

            הגב
            • ניצן פלד

              ח

  • אריאל גרייזס

    כמה מחשבות שלי בנושא:
    1. טוב לראות את ברמן אצלנו. כן יירבה
    2. ממה שראיתי מהליגה האמריקאית כשאני פה - ברמה הטכנית השחקנים לא רעים, ברמה הטקטית זה מרגיש כמו משחקים בליגה הישראלית בשנות ה-80. כולם משחקים בכל מקום, הגדרת תפקידים מאוד רעועה, אין לשחקנים משימות טקטיות ברורות. אני חושב שיש מעט מאוד ידע אירופאי טקטי שמגיע לפה (כי אמריקאים יודעים לעשות הכל בעצמם) והשחקנים לא באמת מבינים טקטיקה. זה לא אמור להפריע לנצח את טריננד, אבל זה איזה שהיא הקצנה של המצב.
    3. לפני כמה שנים הייתי פה וראיתי במגרש משחק כדורגל נגד הקבוצה של טיירי הנרי. הנרי אז היה שחקן מזדקן עם מעט מאוד כח, הוא עמד קצת מעבר לעיגול האמצע וזז מעט מאוד. ועדיין, לא יכולת בכלל לפספס כמה הוא הרבה יותר טוב מאלו שמסביבו. הוא עשה מה שהוא רוצה ובסוף גם ניצח את המשחק בעצמו. אז הרמה של השחקנים פה מבחינת יצירתיות היא באמת נמוכה - לא ראיתי שזה ממש השתנה בשנים האחרונות. לייבא שחקנים מזדקנים כמו הנרי או סטיבי ג'י או בקאהם לא באמת משפר את השחקנים המקומיים.
    4. למה היצירתיות כל כך נמוכה? זאת הנקודה הכי חשובה - כי השחקנים האמריקאים גדלים בצורה אקסקלוסיבית במערכת האמריקאית. אני לא קונה את הסיפור על זה שכולם הולכים לפוטבול או בייסבול. באומה של 300 מיליון אני בטוח שאפשר למצוא כמה שחקנים אתלטיים שיגיעו לכדורגל. זה פשוט שהאימון שהם מקבלים הוא בתיכונים האמריקאים ואחר כך במכללות האמריקאיות, שם משחקים שלושה חודשים בשנה. שחקן אירופאי, אפילו בישראל, משחק 8 חודשים בשנה. והוא נתקל בתחרות מהרבה מדינות בעולם. הוא נוסע למחנות אימונים באירופה, למאמנים יש בישראל השתלמויות עם אירופאים. כל ההשפעה הזרה הזאת לא מגיעה בכלל לשחקנים בארה"ב. הם מאוד מבודדים. פוליסיק או איך שלא תרצו לקרוא לו הלך לשחק בגרמניה בגיל מאוד צעיר. תנו לו שלוש שנים במכללות בארה"ב והוא מתנוון לגמרי.
    5. עוד דבר לגבי הנקודה הזאת - בגלל שיטת המכללות האמריקאית, שחקנים צעירים בגיל תיכון לא ילכו לשחק בקבוצות מקצועיות כדי לא לאבד את "סטטוס החובבנים" שלהם. זה בדיוק הגיל - 15-18 שאתה רוצה ששחקנים ילמדו להיות מקצוענים.
    6. אני חושב שדווקא הליגה האמריקאית שהתפתחה בשנים האחרונות היא חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. אם פעם שחקנים אמריקאים טובים היו הולכים לאירופה, מתחילים ברמות הנמוכות ומטפסים את דרכם, היום יש להם הרבה פחות אינסנטיב לעשות את זה. יש להם ליגה מקומית והם יכולים לקבל בה שכר הולם בלי לעבוד קשה נורא. אז למה להם ללכת לאירופה?
    7. בסוף בסוף, היום כבר יש פה פלייאוף בייסבול, מחר יהיה משחק פוטבול ועוד פחות משבוע מתחילה עונת ה-נבא. מחר כבר לאף אחד לא יהיה אכפת פה מנבחרת הכדורגל. בסוף, זה ספורט שנמצא בתחתית הרשימה כאן. ולמה לא, יש להם מספיק ספורט משלהם, הם לא צריכים את העולם כל כך.

    הגב
    • איציק

      אני חושב שנקודה 7 היא הכי חשובה בכל הסיפור. אפילו את טענת הבידוד אני לא קונה. גם בכדורסל ובהוקי הם מבודדים וזה עדיין לא מפריע להם לאכול את כולם בלי מלח (במיוחד בכדורסל) וגם הם מתפתחים באותה מערכת חינוך. אם כדורגל היה מגיע לאחיזה מספיק גדולה באוכלוסיה מבחינת עניין, שכל משחק כדורסל או פוטבול לא היה מיד יותר מעניין מהכדורגל אז כנראה שהם היו מתפתחים בקצב מואץ, למרות חוסר היצירתיות או ליגה קצרה. זה פשוט לא נימצא מספיק גבוה ברשימה ולא נראה שזה ישתנה בקרוב.

      הגב
      • shohat

        גם אני חשבתי כך. נקודות 1 ו-7.
        נקודה 2 סותרת את החוויה שלי כששיחקתי כדורגל בארה"ב, לפני הרבה מאד שנים אמנם (בליגה שם אני לא צופה, אולי אריאל צודק). בקבוצה בתיכון, שהיתה די טובה, התפקיד של כל שחקן במגרש היה מוגדר באופן נוקשה - גזרה, שחקן באחריותך - לא העזת כשחקן אחורי לפרוץ קדימה בלי תיאום שהשחקן הקדמי מחפה עליך. תבניות דומות לפוטבול וכדורסל. וככה שיחקו כל הקבוצות, באופן ממושמע יותר או פחות, זה היה ההגיון. אני חושב שלזה ברמן התכוון. ככה הם מלמדים את המשחק, לפחות כך לימדו.

        הגב
        • אריאל גרייזס

          אני לא חושב שזה סותר. יש הבדל בין לדעת מה התפקיד שלך לבין הבנה טקטית גבוהה של המשחק. למעשה, זה אפילו מתחבר מצוין. כדורגל היום הוא הרבה יותר מאשר הגדרת תפקיד ברורה. יש חילופי תפקידים ויש שיטות לחץ שונות ויש הנעת כדור ותשע מזויף ואלוהים יודע מה. כשאתה גדל בתוך תבנית ברורה, אתה מאוד מוגבל טקטית

          הגב
          • shohat

            קח בחשבון שזה היה ב1989, וזו היתה קבוצת ג"יי.וי. כלומר ילדים בני 15-16. כמו בכל דבר, בעיניי קודמים החינוך, הרצינות והגישה. והרושם החיובי מאלו נותר אצלי חזק עד היום.
            אני לא יודע לנבא מה יתפתח מהכדורגל בארה"ב.

            הגב
      • אריאל גרייזס

        אבל בכדורסל והוקי הם מרכז העולם, בכדורגל החידושים קורים במקום אחר. וכן, אני מסכים שכדורגל לא מגיע לאחיזה הזאת, אפשר לראות את זה לפי דבר אחד חשוב - המרכז של הכדורגל בארה"ב הוא הנבחרת הלאומית, לא הליגה. שזה בדיוק הפוך מכל מדינת כדורגל בעולם (אפילו בדרום אמריקה)

        הגב
        • איציק

          וודאי, והם מאד רוצים שכדורסל והוקי יישארו אצלם מרכז העולם, ולא אכפת להם שבכדורגל מרכז העולם יהיה במקום אחר. אחרת הם היו מנסים לעשות משהו בנידון.

          הגב
  • רחביה ברמן

    וואלה, כבר שכחתי מה זה לכתוב משהו ולקבל כל-כך הרבה תגובות והשתתפות. שימחתם אותי. :-)

    הגב
    • אורן השני

      אם כך עכשיו תמשיך עם ענפי ספורט בהם האמריקאים כן טובים? :)

      הגב
      • איציק

        יש כאלו?

        הגב
        • אורן השני

          ע"ע תגובתיך הקודמות

          הגב
          • איציק

            נכון, הגיל... הסניליות מתחילה להשפיע.

            הגב
            • אורן השני

              דרוש קטטר :)

            • איציק

              :-)

      • רחביה ברמן

        מצב. עושה חשק. בכל זאת לכתוב זה הדבר היחיד* שאני באמת טוב בו.

        * ד'אטס פיט טו פרינט, אניוויי... דורפן, למה אנגלית בתגובות עושה הודעת שגיאה??

        הגב
  • אבירם

    פשוט שיסתכלו על הכדורסל ויבינו איך והיכן צומחת חכמת משחק.

    הגב
  • Tal

    אני לא מסכים. אני גר מזה כשנתיים בארה"ב ודי נדהמתי מכמה שהכדורגל פופלארי כאן - בכל תיכון ישנו מגרש כדורגל ברמה גבוה יחסית, ילדים משחקים כדורגל בשכונה, הליגה האנגלית וליגת האלופות משודרות בערוצי כבלים בסיסיים בשעות פופלאריות יחסית ובעיר מושבי הנוכחית, סיאטל, הכדורגל יותר פופלארי מבייסבול (!!!) ושני רק לפוטבול להרגשתי.

    קשה לשנות תרבות ספורט כ"כ ותיקה ומפותחת במדינה כ"כ גדולה ומבוזרת, אבל השינוי זוחל לאט לאט. לטעמי ההדחה המאכזבת לא הייתה תוצאה של כשל מערכתי, אלא פשוט היק-אפ סטטיסטי של דור מעבר בנבחרת שעוד לא מגובשת על עצמה.

    אני בטוח שלמונדיאל הבא ארה"ב תעלה ותתן בראש.

    הגב
    • אריאל גרייזס

      סיאטל לא דוגמא. בנורת'ווסט (יחד עם פורטלנד ו-ונקובר) כדורגל יחסית מאוד פופולרי. במרבית ארהב זה הרבה פחות. מצליח בגילאים צעירים, לא נחשב אצל מבוגרים

      הגב
      • Tal

        אני מסכים שסיאטל (והיריבות המושבעות שלנו מפורטלנד וונקובר) היא כניראה דוגמה קיצונית, אבל לפני כן גרתי באיזור שיקאגו, איזור מיד-ווסטי מאוד אמריקאי, וגם שם כדורגל היה פופלארי למדי עם הרבה מתקנים ראויים, ששוחקו בהן ליגות חובבים וקולג'ים כשמזג האויר הרשה.

        אני לא טוען שזה הספורט הכי פופלארי כאן, אבל לדעתי יש לו טענה טובה למקום החמישי בטיבו (שזה הרבה במדינה כ"כ גדולה) , והצמיחה בעניין בהחלט מרשימה

        הגב
        • אריאל גרייזס

          יש לו טענה למקום החמישי, אבל במרחק ניכר מארבע הראשונות. אם אתה סופר את הפוטבול ופוטבול מכללות בנפרד ואת ה-נבא וכדורסל מכללות בנפרד (כל אחד מהם עם חוזי ענק ורווחי ענק) הרי שהפער עוד גדל.
          אין ספק שיש התענינות גוברת בכדורגל - אבל הוא עדיין נתפס כספורט חובבני משהו, כזה של ילדים. לכן אתה לא רואה איך הליגה האמריקאית, למרות המון השקעה, באמת תופסת. יש תמיכה בנבחרת והתענינות בה, יש התענינות במה שקורה מעבר לים (השעות לא כל כך עוזרות) אבל בפנים אין צמיחה. אמרתי כבר - אמריקאים רוצים רק את הטוב ביותר. הם יודעים שהליגה שלהם היא לא הטובה ביותר. כל עוד זה המצב, זה ישאר ספורט נישה לדעתי

          הגב
  • איציק

    הסיבה שכדורגל לא יכול לתפוס באמריקה נובע מזה:
    1. שאין פסקי זמן, לכן בטלוויזיה לא ניתן להכניס פרסומות,
    2. התוצאה נמוכה, גורם לכך שאי אפשר בזמן משחק לצאת, לקנות נקניקיה ולחזור בלי להפסיד הרבה. קנית נקניקיה ובדיוק הוכנס שער וכל האקשן פוספס.
    את התאוריה הזו שמעתי דווקא מאמריקאים. האם זה נוגד את התרבות האמריקאית ולכן לא ניקלט?

    הגב
    • אריאל גרייזס

      סיפורים

      הגב
      • איציק

        העיניין הוא שזה סיפורים של אמריקאים, אז אולי הם מספרים משהו נכון.

        הגב
  • zork

    בהסתכלות על 5 המונדיאלים האחרונים יש רק 5 נבחרות שרבע גמר הוא התוצאה החציונית שלהם(ארגנטינה,הולנד,ברזיל,גרמניה וצרפת-ואי העפלה של הולנד כבר העיף אותה משם). אהרהב לא הולכת להצטרף לחבורה הזאת.

    ובשביל להצליח בכדורגל דרושה טכניה הרבה יותר מאתלטיות, בשביל להיות שחקן מוביל אי אפשר לחכות למלגה של המככלות, זה הרבה יותר מידי מאוחר. אני חושב שרוב שחני הכדורגל המובילים בעולם התחילו להתמקצע באזור גילאי 12-13, לא 16-18.

    חוץ מזה, בשביל להתקדם באמת צעירים אמריקאים יצטרכו לצאת מחוץ לגבולות ארהב או שיביאו לארהב המון מומחים מבחוץ. שתי האופציות פשוט לא מתאימות לתרבות האמריקנית. בגלל זה קרואטיה תמשיך לנפק הרבה יותר שחקנים מובילים מארהב.

    הגב
  • אמיתי

    ומה הקטע של בריטים וכדורסל?
    כנראה שאי אפשר הכל..

    הגב
    • איציק

      הם היו מעולים בכדורסל לפני נייסמית.
      מאז הם בירידה מתמדת.

      הגב
      • אמיתי

        אז הקולוניליזם אתה אומר? מעניין

        הגב
  • hh

    הגעתי למשרד אחרי המשחק ולאף אחד לא היה מושג שהיה בכלל משחק. זה עד כמה זה מעניין אותם.

    הגב
    • איציק

      למה הכינוי איץ' איץ'?
      זה עושה רע. באירופה זה כינוי אסור.

      הגב
  • 7even

    ברמן...תענוג שאתה כותב פה!

    הגב
  • רומן

    בלוג קטלני.
    כל מילה בסלע!

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *