שנים עשר ביולי , הייד פארק לונדון. אני, בת זוגי וחברי הטוב ליאור, שלושה מעריצים מושבעים של טום פטי שטסו במיוחד, פשוט עפים מההופעה המופלאה והמרגשת של טום פטי וההארטברייקרס. הסט ליסט נפלא, הלהקה בפול כושר, סטיבי ניקס האלילה מתארחת על הבמה לדואט מרגש וטום פטי עצמו, מלא קסם, כובש את הקהל העצום.

אבל כפי שכתבתי כבר, באוויר היה ריח של סוף ובתום ההופעה הנפלאה אמרתי לשותפי למסע שקרוב לוודאי שזו אחת ההופעות האחרונות של פטי אי פעם ומזל שזכינו לראותו ועוד בכזו הופעה כבירה. פחות משלושה חודשים מאוחר יותר, התברר לי לצערי שצדקתי.

*

הכל התחיל בגיינסוויל, צפון פלורידה,  כשטום פטי הצעיר ראה את הביטלס בתכניתו של אד סאליבן והחליט שגם הוא רוצה להקים להקה. באחד הימים התייצב בביתו נער עם גיטרת צעצוע והודיע לפטי שהוא רוצה לנגן איתו. המפגש הזה בין טום פטי למייק קמפבל יצר זוגיות ארוכה ופורייה שהניבה אלבומים מעולים, שירים נפלאים וקריירה אדירה שנמשכה כמעט ארבעים שנה.

מייק קמפבל, שהתפתח במשך השנים לגיטריסט אדיר,  מוזיקאי מעולה ומפיק נחשב הכיר לפטי עוד חבר, הקלידן הפנטסטי בנמונט טנץ' וחטיבת הקצב הושלמה עם עוד שני נערים מהאזור, הבאסיסט רון בלייר והמתופף סטאן לינץ'. תחילה פעלה הלהקה תחת השם MUDCRUTCH אך בסופו של דבר חתמה עם חברת תקליטים קטנה תחת השם טום פטי אנד דה הארטברייקרס ובשנת 1976 יצא אלבום הבכורה של הלהקה.

האלבום הבוסרי הניב שני שירים מצויינים שהפכו ללהיטים מינוריים, BREAKDOWN , וAMERICAN GIRL, הוא עשה קצת רעש בארה"ב אך בעיקר זכה להצלחה בבריטניה. האלבום השני המשיך את הקו של קודמו, כלל עוד מיני להיט בשם LISTEN TO HER HEART אך לא היווה קפיצת מדרגה עבור הלהקה. למרות זאת, אפשר היה להתרשם מהלהקה הצעירה ולהבין שיש משהו בחבר'ה הללו מגיינסוויל. הסאונד היה רוקי בבסיסו אך עם השפעות קאנטרי ובלוז ובעיקר נטייה לסאונד של להקת הBYRD-S שהשפיעה רבות על פטי וחבריו. השימוש הנרחב בגיטרות הריקנבקר שנתנו להארטברייקרס את אחד ממאפייני הסאונד שלהם, ההרמוניות הקוליות ונגיעות הקאנטרי יצרו ללהקה את הצליל שילווה אותה לאורך הקריירה הארוכה שלה.

בשנת 1979 חברת התקליטים הקטנה בה היו חתומים פטי וחבריו נקנתה על ידי תאגיד MCA שלאחר שנפתרו מספר סכסוכים משפטיים עם פטי החליט להשקיע בהרכב המבטיח.  מפיק העל ג'ימי איוביין גויס למשימת ההקלטות והתוצאה היתה אלבום רוק אדיר, חד, משויף, כתוב היטב ומבוצע לעילא- DAMN THE TORPEDOES.

*

השיר הפותח את האלבום, פצצת המצרר REFUGEE הבהיר מייד במה מדובר. שיר רוק עצום עם ריף גיטרות כביר, שירה עילאית של פטי, פזמון סוחף, נגינה ללא רבב, סאונד חד ומדוייק יצרו שיר רוק קלאסי שהפך ללהיט גדול. האלבום המעולה הזה כלל עוד שירים נפלאים כמו HERE COMES MY GIRL עם מפלי הגיטרות המתגלגלים של קמפבל, LOUISIANA RAIN בעל ניחוח הקאנטרי, הלהיט המקפיץ DON’TDO ME LIKE THAT ו-EVEN THE LOSERS בו מתבלט בנמונט טנץ' בנגינת אורגן מלאת השראה.

DAMN THE TORPEDOES זכה להצלחה מסחרית ואמנותית גדולה והפך את הלהקה לאחד השמות החמים ברוק האמריקאי ובצדק. האלבום הציג זמר רוק פנטסטי הנתמך על ידי להקה מעולה ובעלת סאונד ייחודי. הצמד בלייר ולינץ' יצר חטיבת קצב מהודקת ויעילה שאיפשרה לשני הוירטואוזים בלהקה , קמפבל וטנץ' להפגין את יכולתם יכולתם הגבוהה כנגנים וכמוזיקאים מוכשרים. השירים שנכתבו על ידי פטי (לעיתים עם קמפבל) היו מצוינים אחד אחד והתוצאה היא אלבום רוק אמריקאי קלאסי שנשמע חד ובועט גם היום.

*

בשנת 1981 הוציאה הלהקה את אלבומה הרביעי, HARD PROMISES שלמרות שלא היה איכותי כמו קודמו כלל מספר שירים מעולים כמו הלהיט THE WATING שכולל סי פארט נהדר שמכין את הדרך לסולו גיטרה יפהפה של קמפבל ופזמון סוחף והדואט הנהדר עם סטיבי ניקס  THE INSIDER. גם אלבום זה זכה להצלחה מסחרית יפה אך בשלב זה עזב הבאסיסט רון בלייר את הלהקה והוחלף בהאווי אפשטיין. יחד עם אפשטיין הוציאה הלהקה את האלבום LONG AFTER DARK שלא היה ברמת שני האלבומים הקודמים וגם מבחינה מסחרית לא הצליח כמותם. דומה היה שהלהקה הגיע למבוי סתום לאחר שלושה אלבומים בהפקת ג'ימי איוביין ואכן רק לאחר כשלוש שנות הפסקה, בשנת 1985 הוציאה הלהקה את האלבום SOUTHERN ACCENTS.

להפקת האלבום גויס דייב סטיוארט מהיוריתמיקס שנחשב למפיק חדשן בעל מגע זהב אך בעיני החיבור בין סטיוארט שכל כך מזוהה עם הסאונד המסונתז של האייטיז עם להקת הרוק השורשית לא עולה יפה. הסאונד של האלבום לא נשמע טבעי, אפילו כפוי ומאולץ, וכל האלבום מתקשה להמריא למרות שניים שלושה שירים מצויינים. הלהיט הגדול DON’TCOME AROUND HERE NO MORE עם סאונד הסיטאר שלו עוד עובר איכשהו למרות שינוי הכיוון הטוטאלי, וכמוהו גם שיר הנושא הנפלא שמושר בצורה מרגשת על ידי פטי. אבל שאר האלבום לא מתחבר ולטעמי הניסוי נכשל.

ההמשך לא היה יותר טוב. עוד אלבום אולפן חלש , LET ME UP , שהדבר הטוב היחיד בו היה הסינגל שכתב פטי עם בוב דילן JAMMIN ME . אלבום ההופעה החיוור למדי PACK UP YOUR PLANTATION משנת 1986 סגר את הפרק הראשון בקריירה של טום פטי, קריירה שנראה היה כאילו מיצתה  את עצמה לאחר כמה שנים של מדרון מוזיקלי. בתקופה זו ליוו פטי וההארטברייקרס את בוב דילן באותן הופעות נודעות לשמצה והסיבוב הזה לא הוסיף למוניטין שלהם למרות שהטענות היו נגד דילן האפאטי ולא נגד להקת הליווי.

דווקא אז, ברגע המשבר הגדול בקריירה שלו, המציא את עצמו טום פטי מחדש הודות למפגש עם ג'ף לין, המוזיקאי והמפיק המבריק שיצר את ELO. פטי הצטרף לסופרגרופ שהקים לין, "הטראוולינג וילבוריז", שכללה את בוב דילן, ג'ורג' האריסון, רוי אורביסון פטי ולין. מעבר להצלחה האדירה של ההרכב, החיבור בין פטי ללין הזניק מחדש את קריירת הסולו של פטי עם האלבום הנפלא FULL MOON FEVER שיצא בשנת 1989 והפך להצלחה ענקית.

*

האלבום יצא כאלבום סולו של פטי בהפקת לין שכתב עם פטי את רוב השירים. ההקלטות התבצעו באולפן הביתי של מייק קמפבל שיחד עם לין ופטי מרכיב את המשולש עליו מתבסס האלבום כשאליהם מצטרפים נגנים אורחים. לין העניק לאלבום סאונד רך וחלק יותר מהסאונד הרוקי של ההארטברייקרס, עידן את הגיטרות, הוסיף הרמוניות קוליות אדירות כמו בכל ההפקות שלו ויצר סאונד חדש התלבש באופן מושלם על קולו המחוספס של פטי. מבחינת הכתיבה, השילוב בין לין לפטי הניב כמה שירי על, מהטובים ברפרטואר של השניים.

FULL MOON FEVER  נפתח עם FREE FALLIN, שיר ענק שבענקים, עם טקסט מעולה, שירה מרגשת, פזמון  סוחף כשהכל עטוף בסאונד נקי ומלטף שזורם עם השיר לכל אורכו. שיאו של השיר מתחיל לאחר כשתיים וחצי דקות כשפטי מתחיל לטפס בסולם השירה על רקע הרמוניות קוליות מורכבות עד שהפזמון שוב מתפוצץ בהרמוניות הייחודיות לג'ף לין. ולאחר השיר הכביר הזה מגיעים עוד אחד עשר שירים שנעים בין טובים מאד למצוינים. RUNNIN DOWN A DREAM  למשל הוא שיר רוק עילאי עם ליווי גיטרות דוקרני וסולו עצום של קמפבל שהפך במשך השנים לאחד מרגעי השיא בהופעות של פטי. השיר הזה דוהר ודוהר ללא מעצור כמו שיטפון שסוחף הכל בדרכו והוא ללא ספק אחת מפסגות היצירה של טום פטי והשיא של קמפבל כגיטריסט. האהבה הרבה שרוחש פטי לBYRDS- באה לידי ביטוי בקאבר נהדר לשירם I FEEL A WHOLE LOT BETTER עם הרמוניות קוליות וגיטרות הריקנבקר בנוסח המקור.FACE IN THE CROWD היא אחת הבלדות היפות של פטי ולעומתו DEPENDING ONYOU נשמע כמו קלאסיקת פופ מהסיקסטיז עם גיטרות בהשפעת ה-BYRDS והרמוניות קוליות בנוסח הביץ' בוייז. LOVE IS A LONG ROAD הוא שיר רוק מעולה עם עבודת גיטרות אפקטיבית של קמפבל שמשתלבות נהדר עם התיפוף של ג'ים קלטנר, מתופף אולפנים נחשב.

*

FULL MOON FEVER על הצלחתו העצומה והחברות המיוחסת בווילבוריז הפכו את טום פטי לכוכב ענק ומוזיקאי מוערך שקיבל את ההכרה מגיעה לו. למרות שההצלחה יוחסה לפטי כאמן עצמאי את האלבום הבא הוא בחר להקליט עם ההארטברייקרס ועם ג'ף לין כמפיק וכותב כל השירים במשותף. INTO THE GREAT WIDE OPEN מ-1991 הצליח אף הוא אם כי היה זה אלבום פחות טוב מקודמו. ועדיין יש בו שתי קלאסיקות נפלאות, שיר הנושא והלהיט LEARNING TO FLY.

במשך השנים חווה פטי בעיות רבות מול חברת התקליטים MCA שהחזיקה בזכויות על ההקלטות שלו. עכשיו כשהוא כוכב ענק השלים פטי את החוזה שלו מול MCA עם אלבום אוסף וחתם בחברת התקליטים "וורנר רקורדס", איתה שאף לעבוד מאז פרוייקט הווילבוריז שיצא בה. להשלמת אוסף הלהיטים הקליטו פטי והלהקה עוד שני שירים אדירים: גירסת קאבר ללהיט היחיד של להקת "ת'נדרקלאפ ניומן" SOMETHING IN THE AIR ושיר מקורי, MARY JANES LAST DANCE שהוא שיר יפהפה עם נגינת מפוחית מלאת רגש שנותנת לו את צבעו הנוגה.

*

בשנת 1994 יצא פטי לדרכו החדשה כאמן של "וורנר בראדרס" עם האלבום הכביר WILD FLOWRS . ריק רובין, המפיק הכי מבוקש בשנות התשעים גוייס להפקת האלבום ורובין אכן עשה קסמים עם חמישה עשר השירים המרכיבים את האלבום הארוך שאין בו אף רגע חלש. אמנם חברי ההארטברייקרס הם הנגנים באלבום אך האלבום יצא תחת שמו של טום פטי בלבד מתוך רצון להיות יותר חופשיים בתהליך ההקלטה. את המתופף המקורי סטן לינץ' החליף המתופף הבריטי סטיב פרוני והלהקה נשמעה נפלא תחת ההפקה של רובין. השירים ברובם איטיים עד עצלים עם צליל אוורירי והשפעות קאנטרי ניכרות. קצרה היריעה לתאר את כל הפנינים באלבום אבל רגע השיא מגיע ברצועה ארבע עשרה, ממש לפני סיום האלבום, מנצנץ לוהשיר הכי אהוב עלי של טום פטי –CRAWLING BACK TO YOU . הפסנתר המלנכולי של טנץ' וגיטרות הסלייד העדינות של קמפבל הן הבסיס לשיר המרגש אותו מגיש פטי באופן מכמיר לב. סיומו של השיר עם הקטע האינסטרומנטלי שהוא דואט מופלא בין הפסנתר לגיטרה הוא אחד מרגעי השיא של ההארטברייקרס ומהווה רגע של קסם מוסיקלי חד פעמי.

*

טום פטי המשיך עד יום מותו בקריירה מצליחה ומכובדת שכללה אלבומים טובים, שיתופי פעולה רבים עם אמנים מובילים, סיבובי הופעות מצויינים עם ההארטברייקרס. את סיבוב ההופעות של שנת 2008 הם פתחו עם הופעה במחצית הסופרבול בהופעה מלאת אנרגיה שהיתה הרגע הטוב היחיד באותו סופרבול אומלל.

לטעמי המורשת המוקלטת הגדולה ביותר של טום פטי היא קופסת ההופעות THE LIVE ANTHOLOGY שיצאה בשנת 2009 וכוללת חמישה דיסקים המכילים את כל השירים הגדולים של טום פטי בהופעות חיות לאורך שלושה עשורים. הקטלוג העשיר של פטי שמורכב מכל כך הרבה שירים טובים מוגש כאן בביצועים חיים מעולים אחד אחד. זוהי גם עדות לאיכותה של ההארטברייקרס כלהקת רוק מצויינת עם נגנים משובחים שיודעים ואוהבים לנגן יחד. פטי עצמו הוא לא ווקליסט בעל איכויות יוצאות דופן, ההגשה שלו היא מה שעושה אותו זמר כל כך טוב והקול החם שלו תמיד מפעים את הלב.

טום פטי וההאטרברייקרס הם מאבני היסוד של הרוק האמריקאי והרפרטואר העשיר שהותיר מאחוריו טום פטי הוא עדות לגדולתו ככותב שירים מהמעלה הראשונה וכמבצע נפלא. אחד האמנים האהובים עלי ביותר הלך לעולמו בטרם עת והזיכרונות הטריים מאותה הופעה מכושפת רק מעצימים את הכאב והצער.

הפנטזיה ושברה (רחביה ברמן)