לפעמים נדמה, שהשמש תשקע לעד,

ורוג׳ר פדרר יפציע במקומה, ויעלה, ויזרח אל העולם,

חובט במיתרי האור, מחזיר את קרני השמש אל מקומם,

אל הסדר הקוסמי הקיים.

 

לפעמים נראה, שהארץ תידום מלכת,

שאריסטו ותלמי יפרצו מְשאוֹל מתים,

שהכנסייה תעקוֹד עולם לִשקרים, ורק אז,

ככוכב נועז ענק, יבוא וינוע הבורא נפלאות, המשכיח עוולות,

וישיב תבל לשבילה וכדור זעיר למסלולו.

 

לעיתים נִגלֶה, שאטלס פסק ממלאכתו,

שהרקולס נח מעמלו, שסיזיפוס עצר סבלו,

ורק רוג׳ר, עוד ממשיך עבורם, לשאת ולעמוס עולם,

לגלגל בזיעת אפו הכביר, כדור אחר כדור,

מעלה ומטה מעל רשתו המפורזלת של הפייסטוס,

לבדו מול זאוס המבריק והנורא.

 

לעיתים אולי, מתגלה, מתדמה,

שרוג׳ר הוא רכס הרים בעבים, טבע אלוהים, אל בין אלים,

סיזיפוס נאצל שצר עולמו כעולם חבטה

ומהוללה דמותו כיציר אגדה.

 

מאי נפקא מינו - יוחאי פורת שושני
לא סופר קלאסיקו - ארם אבירם