לא תוצרת איטליה – שחר בר

גם אני איטלקי. כלומר סבתא שלי, כלומר יש לי כמה גנים איטלקים ואני בהחלט שמנמן אם כי לא ג'ינג'י

בשש אחרי מלחמת העולם מיהרו המנצחים לחלק את השלל, מתחו גבולות חדשים על מפת אירופה הישנה. משפחת הג'ינג'ים השמנמנים, כמו כל תושבי עיר הנמל לחוף הים האדריאטי, הפכו בן לילה מאוסטרו-הונגרים לאיטלקים. נו, אז עכשיו נהיה איטלקים, מלמלו לעצמם באידיש במבטא של גליציה, ועשו את ההתאמות הנדרשות בשביל הביזנס. מאיר הפך למריו, בנותיו חיה ופנינה הפכו לקרלה ופרלה. האומנת בבית אבא לימדה אותן לדבר בניב של ונציה, ובבית הספר למדו את עיקרי הדת הקתולית ולהצדיע לדוצ'ה. שישים ושתיים שנה אחר כך, בגלל המלחמה ההיא, נולדתי אני שמינית לא-איטלקי.

*

בפיאצה נאבונה לעת שקיעה אני יושב אוחז ביד אהובתי, שיכור ולא מיין. כלומר גם מיין, בהחלט, זה עתה פירקנו בקבוק, אבל גם מהיופי הנצחי של רומא, מהאוויר והאור והארכיטקטורה והשפה המתנגנת, ומפרנצ'סקו טוטי האחד שאין שני לו שאתמול ראינו מנצח את פיורנטינה מבלי להזיע כלל. תראי איזו שכונה אותנטית בחרתי לנו לירח הדבש, סיפרתי לרעייתי הטרייה הנהדרת כשהוריד אותנו האוטובוס באמצע שום מקום, כאן נוכל להרגיש לכמה ימים כמו רומאים אמיתיים. רחוק מעדר התיירים, וגם מרחק הליכה נוח מהוותיקן, נקדים את כולם בבוקר בתור לקפלה הסיסטינית. לעצמי נשמעתי מאד משכנע, לה לקח חמש דקות בערך לגלות שדירת הנופש שלנו נמצאת בצירוף מקרים חשוד במרחק יריקה מהאצטדיון, ובמקרה יש מחר משחק בית וחייבים לרוץ לקנות כרטיסים ליציע שליד הקורבה סוד. ולמחרת אני יושב אתה על ספסל בפיאצה ואוכל ערמונים, מביט בצללים המתארכים על מזרקת הברונזה, והרגע מושלם כל כך מלבד הרצון המעיק שלי לספר לכל האיטלקים נוטפי הקסם והסטייל העוברים בסביבה שגם אני חלק מההצגה המופלאה שהם משתתפים בה מבלי דעת, גם אני איטלקי. כלומר סבתא שלי, כלומר יש לי כמה גנים איטלקים ואני בהחלט שמנמן אם כי לא ג'ינג'י ואתמול באולימפיקו אפילו הצלחתי לרכוש תה חם באיטלקית מבלי שיעלו עלי שאני תייר. למעשה רציתי לקנות בירה, אבל גם לקנות תה בשפה זרה זה הישג מרשים.

*

במקרה גמור יצא שהדירה שבחרנו לגור בה כזוג צעיר מוקפת באיטלקים ירושלמים. לשכן בקומה מתחתי קוראים ברונו, ברונו די-קורי. השכנים במורד הרחוב הם פיפרנו ואורבייטו, אוטולאנגי ודה-לה-פרגולה. בשבתות הם צועדים למרכז העיר, להתפלל בנוסח האיטליאני בבית הכנסת העתיק כמנהג בני רומא. וברחוב שממול בקומת הקרקע נמצא מועדון אוהדי רומא, כרזה עצומה עם סמל רטרו של ראש הזאבה עוטפת את סורגי המרפסת. במחצית המשחק הם יוצאים לעשן ואני מטייל עם הכלב ומת להגיד להם שגם אני איטלקי, אתם יודעים, אמנם מצפון המדינה אבל בכל זאת פאייזאן כמו שאומרים בסרטי המאפיה. אלא שאז ישאלו אותי איך קוראים למשפחתי האיטלקית ואצטרך לגמגם להם שוורצבוים. דה-לה-פרגולה זה שם חזק, זה קשר אחורי קשוח עם עיניים בוערות ששובר ליריבים את הרגליים כשהשופט לא מסתכל. שוורצבוים, עם כל הכבוד, זה שם של פקיד שומה בפנסיה או של מנהל ארכיב עיריית גבעתיים.

*

קרלה גדלה, כדרכם של ילדים, כבר הולכת עם החברים לתנועת הנוער של מוסוליני. כמה נהדר הוא הפאשיזם, היא כותבת במחברות בית ספר מצהיבות שמצאתי כשעברה לבית האבות, רק שגשוג ואושר הביא לכל בני המדינה. וכשבניטו מתחיל להגזים מחליטים השוורצבוימים מיושבי הדעת וכבדי המשקל שהגיעה השעה, אורזים את פרלה וקרלה ועולים בדיוק בזמן על האנייה לפלשתינה. כמתנת פרידה מהארץ שהייתה להם לבית זמני לשלושה דורות הם מודיעים לדיקטטור להיכן יוכל לדחוף את חוקי הגזע שלו. דווקא יפה המכתב שכתבו, אני מראה אותו לעורכת הדין שמתמחה בהשגת אזרחות איטלקית. היא נאנחת ומודיעה לי שאין מה לעשות, יש כאן וויתור אזרחות רשמי ובלתי הפיך, ואני אשאר האשכנזי היחיד בארץ בלי דרכון זר. היא מביטה שוב במסמך לפני שהיא מחזירה לי אותו, מבטה מתמקד בחתימת מאיר שוורצבוים ובז'ז'ניה שוורצבוים לבית קרבס. אני יודע מה היא חושבת לעצמה, עורכת הדין, שמי שלסבתא רבא שלו קראו בז'ז'ניה קרבס אין קייס לשכנע מישהו שהוא איטלקי.

*

אפילו האבל שלהם בסטייל, יושבים במרפסת מעל ראש הזאבה, מוחים דמעה ומורידים מקיאטו. הם ידעו שהיום הזה יגיע, כולם ידעו, ובכל זאת החיסרון הפתאומי מכה אותם באבל. קיסר הגלקסיה ומלך היקום טוטי פרש, איננו, לא יחזור יותר ללבוש את המדים האדומים זהובים ולהוביל את קבוצתו למקום השני הנצחי. ליבי יוצא אליהם אבל הכלב שלי מחרבן באדישות על האספלט מולם, מחזק את תחושת הבטן שלי שהוא אוהד יובנטוס. כלב מגודל שמתעקש להשתין בכל פינה בשכונה ולהציג עליונות על כל יצור אחר בסביבה, נחוש לא להותיר בדל טריטוריה לקטנים ולחלשים ממנו, יובנטוס קלאסי. אני בכל זאת אוהב אותו, את הכלב כלומר, על אף הנטייה הספורטיבית החשודה שלו. ואולי הפעם בחסות ההלם שלהם אשאל אם אפשר להצטרף ואכנס לדירה. יחד נצפה במשחק הפרישה של איל גלאדיטורה, נשתה פרוני קרה ונטעם פפרדלה  מהמסעדה של אוטולאנגי, ואספר להם שגם אני מהעדה. בוא, אני אומר לכלב ומושך אותו ברצועה לתוך הלילה הירושלמי הקר, עזוב אותך, אנחנו לא באמת איטלקים.

 

לדפוק את המלכה - ארם אבירם
דיסוציאציה - עמית פרלה

תגובות

  • ק. הגיב: 3 חודשים לִפנֵי

    מעולה. כתוב נהדר בסוף באמת לא השגת אזרחות?

    הגב
    • שחר בר הגיב: 3 חודשים לִפנֵי

      תודה. כן, כמו שכתבתי, הלכה האזרחות...

      הגב
  • matipool הגיב: 3 חודשים לִפנֵי

    יפה מאד. עיר נהדרת רומא.

    הגב
  • נמרוד הגיב: 3 חודשים לִפנֵי

    מצחיק, נהדר!

    הגב
  • איתמר הגיב: 3 חודשים לִפנֵי

    שוורצבוים, עם על הכבוד, הוא גם שם של שחקן כדורגל. אשר שוורצבוים. אחיין של שייע. שיחק בהפועל בסוף שנות השבעים. 38 הופעות. שני שערים. אחר כך שיחק בהפועל רמת גן. יש לו אפילו הופעה אחת במדי הנבחרת נגד הולנד בטורניר הקדם אולימפי.

    הגב
  • יאיר אלון הגיב: 3 חודשים לִפנֵי

    פנטסטי

    הגב
  • איאן ראש הגיב: 3 חודשים לִפנֵי

    יפה מאוד, רק לפני חודש הייתי ברומא. עיר מדהימה. מה גרם לפוסט הזה לעלות פתאום?

    הגב
    • שחר בר הגיב: 3 חודשים לִפנֵי

      המשחק של רומא נאפולי העלה לי זכרונות...

      הגב
    • Amir A הגיב: 3 חודשים לִפנֵי

      לפני שנתיים. לא יכול לחכות כדי ולחזור לשם.

      הגב
  • ארם אבירם הגיב: 3 חודשים לִפנֵי

    מצוין! אגב, אימא שלי הצליחה לכתוב מכתב תקיף דומה, אבל לגבי האזרחות האמריקאית שלה וכך נותרתי הצעיר מארבעה אחים ואחיות והיחיד שאין לו אזרחות אמריקאית.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *