תמונת השער: Bastos Ace spanishdeck

***

כל מי שרואה NBA בשנים האחרונות רואה את השינוי שעברה הליגה, וכמו שדורפן כתב פעם: "קבוצות שבוחרות גבוה – בוחרות גבוה".

כך בדיוק גם בגידול אבוקדו. כפי שבטח שמתם לב, אין דבר טרנדי היום מאבוקדו, על הטוסט, בסלט ובכל מקום. רק לשם המחשה, צריכת האבוקדו לנפש  בארצות הברית עלתה פי ארבע בפחות מעשרים שנה. גם בישראל (אנחנו מקום שלישי בעולם בצריכה לנפש), הכמויות הכפילו את עצמם תוך פחות מעשור.

וכל זה קרה בזכות דוור אמריקאי בשם רודולף האס שקנה חצי הקטר של אבוקדו בדרום קליפורניה בשנות הארבעים. עד אז,  ולמעשה עד סוף שנות השמונים הזן ששלט בעולם האבוקדו היה הפאורטה, זן ירוק ואגסי שרובכם מכירים. האס הוא למעשה זריע של פאורטה שגדל לרודולף בחלקה. (העץ המקורי קיים עד היום).

בעשרים שנה האחרונות עבר עולם האבוקדו מהפך כאשר יותר מתשעים אחוז מהסחר העולמי באבוקדו מתבצע בזן האס.

אבוקדו מזן האס מניב בממוצע כ- 20-30 אחוז פחות יבול מהזנים האחרים, הוא גם הרבה הרבה יותר סירוגי (נותן בשנה אחת יבול רב מאוד ויבול מועט בשנה שאחריו), רגיש הרבה יותר למחלות, עץ עם צימוח מאוד חזק שדורש הרבה עבודת גיזום, ופרי יחסית קטן שדורש יותר עבודה בקטיף ואריזה. איך, אם כך, אפשר להסביר כי הוא מביס בנוק אאוט את כל הזנים האחרים?

התשובה, כמו בלא מעט ענפי ספורט מאוד פשוטה, בגלל הצבע, או בלי פוליטקלי קורקט, פשוט כי הוא שחור. ולא לא כי שחור זה יפה – דווקא היהודים החיים בציון מעדיפים גדול וירוק, ברוב העולם רוצים את האבוקדו שלהם קטן ושחור. הסיבה מאוד פרוזאית בעוד בישראל כולם ממששים את הפרי לפני הקנייה בודקים שהוא כבר לא קשה ובטח לא רך מידי. באירופה וארצות הברית קונים בעיניים , אבל גם שם לא רוצים לקנות אבוקדו שלא יבשיל, ובמסע פרסום די מאסיבי הצליחו להסביר להם ששחור זה טוב, ואם צבע האבוקדו התחלף מירוק לשחור אז סימן שתוך יום יומיים אפשר לאכול אותו. השלב השני היה מעבר למכירה של אבוקדו מוכן לאכילה (ready to eat) שעובר הבחלה, וגם כאן הטכנולוגיה היום יודעת לקבוע לפי הצבע את רמת הבשלות ולפי זה לשווק לחנויות.

*

שני המהלכים האלו בעצם השאירו את האס כמעט לבד בשוק האמריקאי והאירופאי, כשהזנים האחרים הופכים לזני שוק מקומי, או לשווקים פחות מפותחים כמו מזרח אירופה.

היום אפשר לקנות בחלק מהרשתות באנגליה שלישיית אבוקדו שאחד יהיה בשל מחר, אחד בעוד שלושה ימים, ואחד בעוד חמישה. מה שעצוב שכל הטכנולוגיה הזו רלוונטית גם בישראל, אבל כמו בספורט כנראה אנחנו מתעקשים לא להצטרף לארופה, אלא לחזור לאסיה….

 

 

 

 

 

 

 

הגודל קובע? - ארם אבירם
מיצה את עצמו - דור מאיר מועלם