על פי האמונה היהודית, הימים שלפני ביאת המשיח נקראים חבלי משיח, ימים נוראיים לעם היהודי עם הרבה קשיים, ואז בדיוק שכבר הכל שחור ונראה שאין תקווה, המשיח מגיע, גואל את כולנו ומוביל לעולם שכולו טוב. לא יכולתי למצוא דרך שתתאר יותר טוב את הגעתו של ג'ורדי קרויף, האיש בעל הראש המבריק למכבי תל אביב. אחרי שנים שהיו קשות מנשוא לאוהדים שכללו כמעט ירידת ליגה, התבזות על בסיס קבוע בגביע המדינה ואל תתנו לי אפילו להתחיל לדבר על מפגשי הדרבי.

*

אז איך נפרדים מאגדה שכזו? דמעות כנראה שלא יהיו פה כי ג'ורדי בעצמו היה זה שדאג שתהיה תדמית עסקית לכל התקופה שלו בארץ, אפילו שיש כיסאות במועדוני בתל אביב, שממש כמו בבתי הכנסת עם השם שלו מוברג עליהם, לא הפריע לתדמית הג'נטלמן שלו. כמעט כל מי שנפגש איתו אפילו לרגע בקיוסק באזור שרונה לא יכל להגיד מילה רעה, כולם הוקסמו.

אני אישית הוקסמתי, כשפגשתי אותו כמה מפתיע, במועדון תל אביבי – מהרגע שחבר דיווח לי שהוא נמצא במקום, כאילו נכנס בי שד, קפצתי מהכיסא והפכתי ללא רגוע, בכל זאת כמה פעמים בחיים יוצא לכם לפגוש את המשיח בכבודו ובעצמו? שיננתי משפטים, בדיחות, הצעות ייעול לתפקוד של מיכה. ואז הגיע רגע האמת, סידרתי את השיער כאילו שאני בדרך לפגוש את הקראש שלי מכיתה ז' הצגתי את עצמי, קשקשנו קצת, לא היו פה הצעות ייעול וגם לא בדיחות, פשוט שיחה זורמת, נדהמתי לגלות כמה התדמית האהובה שלו נכונה, הוא היה נגיש מאוד, חברותי. אך לדבר אחד הוא לא הסכים, להצטלם ("יחגגו על זה אם אני אצטלם במועדון"), הבנתי אותו מן הסתם, ואיחלתי לו בהצלחה, והוא מצידו הבטיח לי שיש לנו קבוצה טובה השנה, ושאני יכול להיות רגוע, "ברגע שיחזרו הפצועים אתה תראה" (ציטוט מדוייק, נשבע).

*

ג'ורדי החייה מועדון שנדמה והיה כבר למת, לשוב לפסגה במלוא התפארת – אליפויות שהפכו לטרבל קל, מפגשי הדרבי שנהיו משחקים בהופעת צד אחד בלבד וכמובן רגע הפיק, הרגע המרגש ביותר, העפלה לליגת האלופות. תשאלו כל מסעדן והוא יגיד לכם שממה שהוא הכי חושש זה לא מרגע הפיק שהמסעדה שלו מלאה, אלא מהרגע שאחרי, שהמסעדה מתחילה להתרוקן. אז כמו שבמסעדות אחרי הפיק מגיע השלב הקשה באמת, זה בדיוק מה שקרה אחרי ליגת האלופות, לג'ורדי נהיה קושי לשחזר את ההצלחות הכבירות שהביא למועדון, המועדון אומנם מתחרה על כל התארים שנה אחר שנה אבל בשנתיים האחרונות זה נגמר בטעם מר.

אפשר להיות כפוי טובה ולהגיד ברוך שפטרנו, אבל אל תהיו כפויי טובה, תנסו להיזכר מה היה בתקופה שלפניו: טיטולים שעפים למגרש, מחאות, חרמות ומה לא? על כל הדברים הטובים כבר דיברתי וזה עוד מבלי שהזכרתי את החתמת זהבי, פריצה, קרלוס גרסיה, סדרת החינוך ליצחקי ואפילו תהליך הבגרות שהעביר את עטר. נכון, יכול להיות שג'ורדי מיצה את עצמו במועדון, ההשפעה היא כבר לא אותה השפעה, ואולי זה באמת הרגע שלו לעזוב אותנו, אבל ג'ורדי ייזכר לנצח כאיש שהחזיר אותנו מהחושך אל האור, זה שלימד את כולנו מחדש מכביסטיות מה היא. והרי מי יודע לאן היינו מגיעים אם היינו ממשיכים להחליף אוטוריטה מקצועית בכל שנה, אליפויות? דרבי? ליגה אירופית בכל שנה? אני בספק.

*

עיתוי ההודעה יכול רק לשחרר את הלחץ שיש על המועדון, השחקנים ועל ג'ורדי עצמו. כולנו מקווים שלפני שהוא יעזוב הוא יוכל ללכת באותה צורה כמו שהגיע, עם הנפת צלחת אליפות. על פי האמונה היהודית התקופה שלפני ביאת המשיח מתוארת עד לפרטי פרטים, אבל דבר אחד הם לא אומרים, מה בעצם קורה אחרי שהמשיח כבר סיים את מלאכתו והגיע שעתו לעזוב? בשביל לגלות את זה כנראה שנצטרך לחכות עוד כמה מאות שנים, אבל את סיום סיפורו של המשיח הצהוב כולנו נגלה כבר בעוד תשעה מחזורים.

 

האס המנצח - בר חפץ
שנת ההכרעה - אריאל בן חיים