וידוי – צור שפי

סוג הכדורגל שאתלטיקו משחקת דורש שחקנים מכוערים

הנה וידוי לא מפתיע: אני לא אוהב טיקי טאקה. זה חלק מזה שאני לא אוהב שלמות. שלמות היא משעממת. גרוע מזה, היא לא אנושית. בעצם זה אותו הדבר, כדי שמשהו יהיה אנושי הוא חייב להיות פגום בצורה כלשהי. הכדורגל שאתלטיקו משחקת פגום. גם כשהוא במיטבו הוא פגום כי הוא מבוסס קודם כל על הגנה. תראו לי מישהו שבוחר שחקן הגנה לרול מודל שלו ואראה לכם פוזאיסט. כשאתלטיקו לא במיטבה ההגנה מכסחת במקום לבלום נקי וההתקפה נעלמת. התבלין שנבזק על התבשיל הזה הוא בזבוזי זמן בסגנון לופה קדוש זצוק״ל. כשזה קורה המראות קשים לצפייה. מלחמת חפירות שמייתרת את הכדור.

*

פתיחת סוגריים להערת ביניים לא תקינה פוליטית: סוג הכדורגל שאתלטיקו משחקת דורש שחקנים מכוערים. כאלה שייראו סובלים. שחקנים יפים לא מתאימים לזה. גודין הוא אתלטיקו קלאסי, כנ״ל חואנפראן, שניהם כאילו יצאו כרגע מהמכרה. גם דייגו קוסטה הוא דוגמן ניאנדרטלי. איפה הם ואיפה הסטייל והג׳ל של כל מיני פיקאים. גודין בחיים לא ישיג מישהי כמו שאקירה. אין מצב. אם יש סיבה שבגללה אנטואן דה סנט גריזמן בסוף יעבור למלוקקים, אי התאמה ויזואלית היא הסיבה ואין בלתה.

*

סגרנו סוגריים: עשרים הדקות הראשונות בליון (זכרונות מתוקים מהוולה של זה שאת שמו אין לומר) היו בדיוק החרא המכוער הזה. מארסיי שטפה ככל יכולתה המוגבלת והחבורה של צ׳ולו המורחק עמדה באיזור השש עשרה והרחיקה גם היא. בלי שום כתובת. בלי שום מהלך מסודר. ואז פתאום בא הגול. לא מסי שמסי וכל השטויות. יצירתיות זה לחלשים. כמו בג׳ודו, תופסים את היריב בפיז׳מה שלו, מנדנדים לו, מחכים שהוא יעשה טעות ואז מענישים.
נהיו שבעים דקות של גארבג׳ טיים. לא שנרגעתי, ברור שלא, אני אוהד הפועל, פסימיות היא שמי האמצעי, אבל היה די ברור שמאותו רגע הלבלרים באדום-לבן-כחול עברו לטייס אוטומטי. על הספה אצלי התחושה הזו התרגמה לתזוזה הדרגתית מישיבה עצבנית על הקצה להשתרעות נוחה. זה לא קורה לי במשחקים שקולים. הייתי עצבני אבל התת מודע כנראה שידר שיהיה בסדר.

*

אוהו, כמה שהיה בסדר. ארבע דקות לתוך המחצית השניה איש הגריז שם את השני, הפעם אחרי מהלך מתוכנן. צ׳ולו בטח רשם לעצמו בכוך שלו ביציע להזהיר את החבר׳ה מפיתוח יומרות אומנותיות: אנחנו סנדלרים, לא מעצבי נעליים. בשלב הזה כבר הייתי די אופטימי שזה אומר – אין ספק שבדקות הקרובות מארסיי תצמק ואז אתנדנד עד הסוף בסיטואציה של טיפול נמרץ. קוסטאס מיטרוגלו, יווני עם שם טורקי ועיניים עצובות היה מרחק של סנטימטרים מלממש את התרחיש המתבקש הזה. שלחתי בלב חיבוק לנגר שעשה את הקורה.

השלישי של גבי בסוף היה סתם חזירות שלא מתאימה לרוח המועדון אבל סלחתי לו.

אפרופו חזירות, מדריד עיר נהדרת אבל יש עוד ערים נחמדות באירופה, ליברפול למשל. רקומר.

לאן מייקל ג'ורדן היה עובר ב-2018?
צדק גרמני וצדק אנגלי

92 Comments

סער 17 במאי 2018

שורה תחתונה: קבוצה מגעילה. כדורגל מכוער ומשעמם. מאמן שהיה שחקן מגעיל ונהיה מאמן מגעיל.

no propaganda 17 במאי 2018

נכון, עדיף שכל הקבוצות יהיו אותו הדבר בדיוק ואז פשוט זאת שהצליחה להעמיד את התקציב הגבוהה יותר תנצח.

סער 17 במאי 2018

שטויות. יש להם תקציב גבוה מאוד ושחקנים מעולים לשחק כדורגל שגם צופה אובייקטיבי יכול לראות.

D! פה ועכשיו 17 במאי 2018

לא זוכר שהמטרה בכדורגל היא לשחק כך שצופה אוביקטייוי יוכל לצפות. הם רוצים לנצח. אם הם היו רוצים לשחק עבור הצופה ההוא הם היו מחליפים מאמן מזמן

no propaganda 17 במאי 2018

אתה חושב שהם היו מגיעים לאותם ההישגים אם הם היו משחקים טיקי טאקה למשל? סיכוי נמוך עד לא סביר.

וגם העניין הזה של צופה אובייקטיבי הוא מאוד חמקמק.

רומן 17 במאי 2018

מאמן ענק, שחקן מצוין, חלאה שלא נשכח לה את 1998. זה הכל ספקולציות אבל אם לא הגועל נפש שלו יש מצב חזק שבקס היה מניף את הגביע בפאריס.

no propaganda 17 במאי 2018

איזה כיף שעדיין נשארו אוהדי אנגליה שחיים בסרט שלאנגליה יש סיכוי

רומן 18 במאי 2018

היום כנראה פחות, אבל ב 1996 היא היתה הכי טובה באירופה רמסה את הולנד, שלטה מול הנאצים וכרגיל הודחה בפנדלים. ב 98 היא היתה עוד יותר טובה, כי היה לה כבר את מייקל אואן. ואז בא הנוכל הארגנטינופת ושוב שדד את האנגלים, כמו ארגנטינופת אחר 12 שנה קודם לכן.
לאנגלים תמיד יש סיכוי, גם בפעם.

no propaganda 18 במאי 2018

אם שניה נתעלם מכל הקללות אז להשוות את ההרכב של צרפת מול זה של אנגליה ב98, זו ליגה אחרת לגמרי.
ברטז, בלאן, דסאי, ליזראזו, טוראם, דשאן, ויירה( רק אלה עוברים את אנגליה גם אם לפניהם יישחקו שחקנים מנבחרת ישראל) והיה גם את פטי, דג'ורקייף, דוגארי, זידאן, פירס וכמובן החלוץ הגרוע ביותר בהיסטוריה של קבוצה זוכה גיברש

רומן 18 במאי 2018

ולמה בעצם לא לקלל? גם סימאונה וגם מראדונה עשו מעשים בזויים ודוחים. הם רמאים ואני שונא רמאים, יש להוקיע אותם ואת תרבות הרמאות הדרום אמריקנית.

רומן 18 במאי 2018

זה לא שסימאונה אי פעם התנצל על מה שהוא עשה, להיפך הוא גאה בזה, מבחינתו זה היה נפלא הרמאות הזאת, וזה מה שהוא גם מין הסתם מלמד את השחקנים שלו. לצלול/להתחזות/לעשות פרובוקציות. אז תסביר לי למה מגיע לו שלא יקללו אותו?

jhkj 18 במאי 2018

מצחיק, על הפנדל שאנגליה קיבלה על התחזות של אואן, ב-2002 שהדיח את ארגנטינה, שהייתה דאז הנבחרת הטובה בעולם אתה לא מתלונן.

רומן 19 במאי 2018

ב 2002?? פנדל של 100 אחוז, אואן חתך ימינה והמגן שם לו רגל לתוך רגל.
וגם אם לא היה שם פנדל (אבל היה של 100 אחוז) צלילה בטח ובטח לא היתה.
וגם אם תלך ותחפש ותמצא מקרה בו שחקן אנגלי צלל, זה איך אמרו פה פעם? "היוצא מין הכלל שמעיד על הכלל".

jhkj 20 במאי 2018

רואים בבירור בוידאו שלא היה מגע בכלל, קפץ מעל הרגל או איבד שווי משקל, פאול לא היה. מה שאני אומר זה שקל לך להגיד תרבות הרמאות הדרום אמריקנית, ולהתעלם מהמקרים ההפוכים. אם אתה כל כך שונא רמאים יש מקום להפנות קצת שנאה גם למייקל אואן

no propaganda 18 במאי 2018

וגם מה שכתבת על יורו 96 זה אחד המגמתיים. אנגליה כולה ניצחה את הולנד בבתים, מזכיר את הטענה של הרוסים שהם היו הכי טובים ביורו 2004 כי הם ניצחו את יוון בבתים. אנגליה ניצחה בפנדלים את ספרד אחרי שפסלו לספרד שני שערים חוקיים לגמרי.

רומן 18 במאי 2018

חחח, איזה טמבל יטען טענה כזאת?

אריק 18 במאי 2018

אנגליה ספרד היה שוד מכוער מאוד

אמיתי 17 במאי 2018

הפעמים היחידות שנהנתי לראות את אתלטי (על משקל גולדן) הן מול בארסה. אין לי כסף לניתוחי עיניים מיותרים

גלעד בלום 17 במאי 2018

אתמול אמרתי לאשתי אחרי העשרים דקות הראשונות- אתלטיקו לא נגעו בכדור ובסוף ינצחו, את תראי, ככה הם משחקים .

מדהים מה שצ׳ולו עשה מהם, הקטע הוא שהם יכולים לשחק מעולה, אני אוהב לראות אותם כשהם בפיגור וצריכים שער, פתאום הם קבוצה התקפית שיודעת להניע כדור ולהגיע למצבים , אתמול קוסטה בקושי נגע בכדור, בטח השתעמם, אחרי השני של גריזמן סגרתי את הטלוויזיה, הייתי שם משחקים של אתלטיקו( כשהם בפיגור ) כעונש לאסירים בטחוניים.

אם גריזמן יבוא לברסה אז אפשר לסגור את הליגה לעוד עונה

אופיר ממן 17 במאי 2018

לא יודע, הנה קונים עוד בלם חצי אפוי, ומה עם חיזוק לקישור?

ק. 17 במאי 2018

יהיה בסדר. רקאטיץ'-בוסקטס-קוטיניו זאת אחלה חוליה. אולי עוד משהו בסגנון רקאטיץ' שיכול גם להחליף את בוסקטס.
לא אוהב את זה שלוקחים לאתלטיקו את הכוכב שלהם (אם)

אופיר ממן 18 במאי 2018

גריזמן אדיר אשמח שיגיע במקום דמבלה ושמוניר יחזור. הכי חשוב בלם ואריקסן שעושה קולות של מי שרוצה להגיע אבל אני לא מצפה לקסמים מההנהלה הזו

7even 17 במאי 2018

אתה ראית עם אשתך משחק בליגה האירופית?
ועוד קראת לקבוצה סתם אתלטיקו בלי להסביר לה מה הכוונה?
איפה מוצאים נשים כאלו?

גלעד בלום 17 במאי 2018

כשהם מובילים

holden 17 במאי 2018

קיקו
חסוס חיל
אבי נמני
זה מה עולה לי בראש שאני שומע אתלטיקו מדריד,
מועדון ספרדי קשוח שמשחק בסגנון של ארגנטינה של בורוצ'גה,

ניר קלינגר מנסה להיות הצ'ולו הישראלי, הוא עוד לא הפנים שרוני לוי המאמן הבא של הנבחרת

בסמנת הפתיחה של הסרט:"אהבת בשר ודם"של פדרו אלמודובר יש קטע שבו אוטובוס נוסע עם יולדת ברחבי מדריד בשעת העוצר שהטיל משטר פרנקו וברקע שומעים קריין שמשדר בהתלהבות משחק סוער של אתלטיקו

אתלטיקו היא האנטי-דוט לריאל מדריד ולברצלונה,
לא הכי יפה, לא הכי כשרונית, אבל לוחמת עד הסוף,
לך תאמין שאבי נמני שיחק שם

אבי 2 17 במאי 2018

דווקא היה משעשע שנמני היה שם
ככה קיבל את הכינוי הנהדר ״הצב״

אלכס דוקורסקי 17 במאי 2018

זוכר גם את מילנקו פאנטיץ מעונת הדאבל ב-96. היה בועט כדורים חופשיים מחונן.

wazza 17 במאי 2018

צור אתה כותב ממש טוב אני חייב לציין,
לסימאונה אני לא אשכח את מונדיאל 98 אז קשה לי מאוד להיות בעדו

צור שפי 17 במאי 2018

תודה וואזה ואופיר. סימאונה אליל באתלטיקו מאז הדאבל של 1996. ביציע יש הרבה יותר אוהדים עם חולצת ״סימאונה 96״ מאשר של כל שחקן. הסינרגיה מטורפת.

אופיר ממן 17 במאי 2018

צור, בעיני אתלטיקו כבר כמה עונות משחקת כדורגל שהוא בין היפים באירופה עם לחץ גבוה מאוד ותנועה ללא כדור בלתי פוסקת. הגול של גריזמן הוא כאילו מקרי אבל מאוד מתוכנן. מאברוכ על הזכיה.

אבי 2 17 במאי 2018

מדויק אופיר.
זה כל כל עניין של טעם אישי סגנון משחק.
אתלטיקו פשוט נהדרת בעיניי.

אלכס דוקורסקי 17 במאי 2018

מסכים עם שניכם ונהניתי מאוד לקרוא את הפוסט של צור.

no propaganda 17 במאי 2018

1+

אדם בן דוד 18 במאי 2018

זאת אותה אסתטיקה של הפיסטונס והניקס בימים הגדולים.
מי שאוהב מתענג.

D! פה ועכשיו 17 במאי 2018

תכתוב עוד צור.
מזל טוב על הזכייה.

גור אילני 17 במאי 2018

מצוין צור, כיף לקרוא פוסט מלא שלך. אתלטיקו נהדרים ומי שקשה לו עם זה שילך לשתות את מי הים של ברצלונה

יהלי 17 במאי 2018

הדב(נמר/טיגריס/you name it) בצד שמאל של הסמל של אתלטיקו, מזכיר לי את המפה של מדינת ישראל.

צור שפי 17 במאי 2018

זה לא רק הסמל של אתלטיקו, זה גם הסמל של העיר מדריד ששורשיו בימי הביניים ורואים אותו בכל רחבי העיר. זה לא דוב אלא דובה והיא נשענת על עץ קטלב (בספרדית madrono) ואוכלת מפירותיו. שבעת הכוכבים מסמלים את מערכת ״הדובה הקטנה״ וזה החיבור לדובה בלוגו.

ניק 17 במאי 2018

פפ, מוריניו, זידאן…
הכל טוב ויפה אבל המאמן הטוב בעולם הוא אחד ויחיד ושמו דייגו.
היכולת להעמיד קבוצה כל כך תחרותית שנה אחרי שנה, עם סגל ותקציב שכאלה היא מדהימה!

מיכאל 17 במאי 2018

אוהב טיקי טאקה ואוהד ברצלונה. עם זאת, מת על הכדורגל של אתלטיקו, אותי הוא מרגש. כשהתיאם ביניהם מגיע לשיא, היא נראית כמו יחידה צבאית מאומנת לעילא. לי הקבוצה של סימאונה תמיד הזכירה בתנועה, בנחישות ובחוסר הפחד את הסרט 300 כשכמובן צ'ולו הוא ליאונידיס וגודין יהיה זה שיישאר לספר את הסיפור. יש לו 19 נשמות!

דוד 17 במאי 2018

צור,
חושדני שאהדתך לחבילה הזו של "אתלטי וסגנון המשחק שלה" נובע מנטיותיך הפוליטיות(-:
כאוהד מדריד אני חושב שאתלטי הנוכחית היא הקבוצה המגעילה ביותר שהשטן ברא. אהבתי את הקבוצה של פורלאן, את זו של וייה, של פלקאו (איזה חלוץ ענק!!!).
אבל כיום איך שסימאונה משחק, שום גריזמן שבעולם לא יכול לשפר משהו בעניין האסתטי. דוחים.

צור שפי 17 במאי 2018

ביחס לחיבור לנטיות הפוליטיות – בהחלט יש מצב, דוד.

אבי 2 17 במאי 2018

מי זוכר את אתלטיקו הלוזרית טרם הגעתו של צ׳ולו עם הגנה מחוררת ומביכה.
מה שהמאמן הזה עשה שם כששינה את פניו של המועדון הזה הוא מקדנציות האימון המרשימות ביותר שהיו בכדורגל העולמי.
לחשוב שהקבוצה הזאת במרחק פסע היו גם עם 2 זכיות של צמפיונס. כל כך אכזרי.

צור שפי 17 במאי 2018

התחלתי לאהוד אותם לפני המון שנים כשהם באמת היו חרא של קבוצה. הייתי באחד הביקורים הראשונים שלי במדריד, הלכתי לקלדרון נוחו עדן, ראיתי בחורים באדום-לבן משחקים נורא וגם מפסידים (לאיזה אלמריה נדמה לי) וקהל מטורף שדוחף אותם כל הזמן. ההתאהבות היתה מיידית. היתה גם תקופה שלא היה פשוט, כיהודי, להיות בעדם. לא, לא בגלל נמני הצב שהיה מכסימום קומיק רליף, אלא בגלל חסוס חיל שהיה אנטישמי מוצהר וגזען. הבן שלו מיגל אנחל שמחזיק עדיין בנתח הבעלות הגדול ביותר (גם לאחר כניסת מזהם העיר 2.0) הוא במובן הזה, וגם במובנים אחרים, תפוח שנפל רחוק מאוד מהעץ.

אבי 2 18 במאי 2018

צור תודה. יפה.
לצערי הרב, לא הספקתי לוותר בויסנטה קלדרון, הוריי היו במשחק שהם ירדו ליגה והעבירו לי חוויות מטורפות משם.
הייתי השנה עם אשתי בוונדה מטרופוליטנו ב1-0 נגד ולנסיה לפני 3 חודשים.
היה נפלא.

יואב 17 במאי 2018

בקשר לזיכרון בליון- מספרת כמובן(ולא וולה) ואחת המרהיבות שנראו.

יואב 17 במאי 2018

פוסט טוב.

צור שפי 17 במאי 2018

אכן מספרת. ותודה.

אלי - לא אוהד כ"ס 19 במאי 2018

וולה לאחור..

יוסי 18 במאי 2018

אגב, המשחק ההוא עם המספרת התקיים ב Stade de Gerland, האצטדיון הישן של אולימפיק המקומית.

אמוץ כהן-פז 17 במאי 2018

ומילה טובה על רודי גארסיה…
עושה ניסים עם חבורה כל כך מוגבלת (וקוסם אחד שעלה פצוע ונאלץ לנטוש).

דורפן 17 במאי 2018

אתלטיקו קבוצה מרגשת. אופוזיוציונרית מא׳ ועד ת׳

ניב 17 במאי 2018

נפלא נפלא נפלא

ניינר / ווריור 17 במאי 2018

פוסט מעולה צור

איאן ראש 17 במאי 2018

יופי של כתיבה, צור. תן עוד.
בקשר לסגנון, כשיש ריאל וברסה בליגה שלך אני לא מצליח לבוא אליהם בטענות על סגנון מה גם שנראה שהוא תפור על המועדון הזה.

ק. 17 במאי 2018

צור אתה כותב נהדר.
אני אוהד את המלוקקים עם הטיקי טאקה המשעמם אבל מת על אתלטיקו הזאת עם כל האנרגיות והתשוקה, אבל גם לא חסר לה כדורגל ושחקנים טכניים – גריזמן, קוקה, סאול, קוסטה, קוריאה – התבאסתי שקראסקו הלך, חשבתי שהוא הכי מוכשר, היה המצטיין בעיני בגמר 2016.
אגב גם היא מוציאה מבארסה בשנים האחרונות משחקים עם רמת אינטנסיביות ואגרסיביות גבוהה מאוד, הרבה מעל הממוצע שלה. סימאונה בעיני הוא מאמן העשור באירופה (בנקודות על פפ שקבוצת הפלא שלו הייתה קצת בעשור הקודם והיו לו שנים לא מוצלחות. לא סתם סיימה מעל היריבה העירונית בשלוש מחמש השנים האחרונות.

יאיר אלון 17 במאי 2018

נהדר

פיש אנד צ'יפס 18 במאי 2018

לא רואה הרבה הבדלי איכות בין הכדורגל של מורניו לבין סימאונה,מלבד זה שמוריניו בשנתיים שהוא ביונייטד הוציא 350 מיליון יורו והמשכורות שיונייטד משלמים לשחקנים מטורפות.

לסימאונה יש את היכולת להוציא ממך את המקסימום(ככה היה גם בעבר וונגר,ששחקנים שלו הגיעו לקבוצות אחרות וירדו ברמה,אלכסנדר חלב כדוגמה) השחקנים מוכנים להתאבד בשבילו ובשביל הקבוצה, ישנם שחקני בית(גבי,קוקה,פרטיי), וצעירים שמשתלבים(סאול,לוקאס),ושחקני רכש שבמועדון תקופה ארוכה…חבל יהיה שגרייזמן יעבור לבארסה, זה רע לליגה.
מעניין מי יביאו במקומו הרי די ידוע שאלתטי לא קונה סטארים אלא פוטנציאלים בהתהבות האם הם יחפשו קיצוני שמאלי או חלוץ? לואיז אלברטו\טאובן ממרסיי\לוזנו מפ.ס.ו\פקיר מליון אני מניח שיהיו אופציות…לא רואה את אתלטי שתנסה להנחית את אפילו את מחרז מלסטר

ק. 18 במאי 2018

הקבוצה של סימאונה מאומנת התקפית הרבה יותר. הוא לא בא במשחקים מול גדולות ונוקאאוט בלבד בגישה של רק לא להפסיד (אלא אם תיקו טוב לו בגומלין)

אמיתי 18 במאי 2018

יונייטד-68 שערים
אתלטי-56 עם משחק חסר
בחצי מול ארסנל בלונדון שיחק יותר ציני ממוריניו.
לכולם יש נראטיב. אפשר להתווכח עליו. על מספרים יבשים פחות.
מוריניו ציני ואופורטוניסט
צולו מרגש ולוחם
לכל אחד יש מגירה משלו וחס וחלילה לערבב בין המגרות. זה ייצור אי סדר ובלאגן. אולי אפילו מורכבות. פשוט זה הכי קל- החיים זה מלחמת הכוכבים

צור שפי 18 במאי 2018

אמיתי – לעניות דעתי הלגמרי לא אובייקטיבית ההערה על הציניות בחצי בלונדון לא הוגנת. השופט הרחיק שחקן הגנה (ולדסקו) בדקה ה-9 ואת צ'ולו עצמו בדקה ה-12. מה רצית שיעשה? זה היה מלחמת אין ברירה.

אמיתי 18 במאי 2018

מקבל. שכחתי מזה..

ק. 18 במאי 2018

אמיתי, התעלמת מהטענה העיקרית "מאומנת התקפית", חשבתי שמראה העיניים הכואבות מלראות את יונייטד על בסיס שבועי אמור לספק.
בנוסף בחצי השני של העונה, משקוסטה חזר, ויונייטד הפסיקה לתת רביעיות משקרות (על פי רוח מגיבי הבלוג פה) כמו שהתחילה, אתלטיקו גם בנתון המספרי היבש כבשה יותר.
לא כתבתי שהסגנונות שונים לחלוטין, רק החלק ההתקפי, האימון שלו ומיצוי הכשרון שבו שונים (וגם בהגנה – אתלטיקו לוחצת גבוה הרבה הרבה יותר ולא מחכה בתחנה המרכזית מעבר לחצי).
ומה שצור כתב על ארסנל.

אמיתי 18 במאי 2018

אתה התעלמת באלגנטיות מהטענה שלי- מספר הכיבושים..
זה מאד נוח להגיד רביעיות קלות ושאר חצי דעות. בסוף יונייטד מבקיעה יותר בליגה מה לעשות יותר תחרותית וקשוחה.
לא טענתי בשום שלב שיונייטד מענגת לצפייה. רחוק מזה ולא רק בהתקפה

פיש אנד צ'יפס 18 במאי 2018

אמיתי, לא תמיד הסטטיסטיקה מספקת את כל התמונה,הרי בוא לא נשכח שסימאונה היה חייב להשתמש באותו הסגלמשנה שעברה עד ינואר ללא קשר לפציעות ,או שחקנים שהיו בירידת יכולת או לא התאימו לשיטה כמו ה2 שעברו לסין-בעוד שיונייטד רכשה שחקנים ב170 מליון פאונד בקיץ.
אתלטי לא קונה סטארים,במקרה של קוסטה הוא נקנה בגלל ההיכרות שלו עם סימאונה והריב עם קונטה,כמו גם ההצהרה שהוא לא ישחק בשום מועדון אחר מלבד אתלטי.
בוא גם נזכור שאתלטיקו רק לאחרונה עברה לאצטדיון חדש,וכל המשמעויות הכלכליות בכך בתקופה האחרונה.

על כך שאתלטיקו לא נחשב למועדון מהמפוארים בספרד ועד הגעת צו'לו הם היו הבדיחה של הליגה לפחות מבחינה הגנתית.
מלבד וונגר לא חושב שיש השפעה כלכך חזקה של מאמן על מועדון כמו במקרה של סימאונה

ק. 18 במאי 2018

עניתי על הטענה. בנתוני חצי שני של העונה אתלטיקו כבשה יותר. ואתלטיקו עם קוסטה היא האמיתית. גם שנה שעברה כבשה יותר.
והדגשתי, מאומנת התקפית, לא קשור למענגת

אמיתי 18 במאי 2018

מכבד את צולו ואת מה שכתבת על כיבושים ואת כל הסיבות שאתלטי משחקת כמו שהיא משחקת מאז שהגיע אליה. זו תגובת נגד לדואופול שמצליחה באמצעים דלים יותר לתת להם פייט. אחלה. מכבד מהצד- לא אוהב לצפות בזה.
הדיון היה אחר- האם יש הבדל התקפי בין קבוצות של מוריניו (יונייטד) לבין הקבוצה של סימאונה. לטעמי לא ממש. הכיבושים זו סטטיסטיקה שמאששת את טענתי. ק הביא לחיזוק דבריו תגובות של אוהדי יונייטד מהבלוג של דורפן. איכשהו לא השתכנעתי

אמיתי 18 במאי 2018

ק. לא מכיר נתוני חצי עונה..
המענגת היה בקשר להערה על העיניים.
יונייטד סבלה מהכריסמס מהפציעה של פוגבה- זהה לטענה על קוסטה.
באמת שאני לא חושב (וצפיתי פה ושם האתלטי) שהם כאלו מאומנים התקפית. קוסטה כחלוץ מסמל בעיני בדיוק מה שאומרים על מוריניו- מכוער ואופורטוניסט

ק. 19 במאי 2018

מסכים איתך לגבי קוסטה, אבל עם כל הגודל הוא די טכני. אתלטיקו יודעים לצאת קדימה מהר במסירות ובתיאום קבוצתי

7even 18 במאי 2018

אתלטיקו מדהימים באופן שבו הם מתנהלים מול התקציבים המופרכים של בארסה וריאל.

אני אישית בכלל אוהד בילבאו כבר שנים רבות כי האג'נדה שלהם(לא גזענית, לא להתבלבל), שבה הם מצליחים לשרוד (הרבה יותר מרק לשרוד) כבר מעל 100 שנה בליגה הבכירה היא לא פחות ממדהימה.

אלכס דוקורסקי 18 במאי 2018

מזדהה מאוד לגבי בילבאו. לא ממש אוהד אותם, אבל שמח מאוד בהצלחתם.
התוצאות שלהם, לנוכח מדיניותם, הן באמת מרשימות.

עובר אורח 18 במאי 2018

לא שיש לי בעיה עם זה, אבל האידיאולוגיה של בילבאו היא כן גזענית

אריאל 18 במאי 2018

כותב בחסד. הרגת אותי עם התובנות על הכיעור :-)

אלי-לא אוהד כ"ס 18 במאי 2018

צור אהבתי.
תראה, אני לא יכול להתיימר לכתוב כמוך אבל אם יורשה לי, אז לקחת לי את המילים מהפה.
סיפור קצר.
במסגרת העבודה יצא לי להיות בתחילת שנות ה2000 במדריד לא מעט. בהיותי אוהד כדורגל מידי פעם הלכתי לראות משחק של ריאל מדריד. המלון היה די קרוב, במרחק הליכה. ביום משחק הם סוגרים את הרחוב (FOXA) שמוביל לברנביאו לתנועה ואז כל האוהדים מתנהלים בחופשיות על הכביש. חלקם ממתינים בברים סמוכים ויוצאים סמוך לתחילת המשחק. מלא חתיכות שלבושות בבגדי ערב ואנשים עשירים בחליפות. לא משהו שרגילים אליו בארץ. שמתי לב שחלק מהגברים מחזיקים סט מכלים קטן שבדיעבד ותוך כדי המשחק התברר שהם מכילים סיגרים. כל גול של ריאל הם היו מציתים סיגר.
באחת השבתות בבוקר נסעתי לוינסנטה קלדרון. אותו אצטדיון שנראה מהכביש הטבעתי שמקיף את העיר. אתלטיקו שיחקה אז בליגה השניה ואל ניניו היה באמת ניניו. לא היתה שום בעיה ב 11:00 בבוקר להיכנס לאצטדיון ואפילו לעלות על דשא לשניה (בדומה לנימני). חזרתי למשרדים כדי לשאול איך משיגים כרטיס למשחק בערב. גברת צעירה שאלה אותי איך היא יכולה לעזור, הסברתי והיא אמרה חכה רגע וחזרה עם כרטיס, שילמתי ועזבתי.
בערב אני מגיע סמוך למגרש מחנה את הרכב ומצטרף לנחיל האוהדים. אני מבחין שהם שונים תכלית השינוי מהמפונפנים של ריאל מדריד. בגדים רגילים בירה ביד איזה אספרסו בחנות בדרך, לכולם צעיפים אדומים, הנחיל מתקדם בשקט. הבנתי את ההבדל בין המועדונים. בהיותי אוהד הפועל היה לי ברור את למי אני באמת נוטה. היתה הרגשה של בית.
אתלטיקו ניצחו 1:0 משער של הניניו. בתום העונה הם עלו ליגה.

צור שפי 18 במאי 2018

גם אני חייתי תקופות בעיר והחוויות שלנו לגמרי דומות אלי, חוץ מהעובדה שהזכרתי בתגובה אחרת – שבפעם הראשונה שראיתי אותם הם הפסידו, מה שכאוהד הפועל גרם גם לי מיד להרגיש בבית.

אלי-לא אוהד כ"ס 18 במאי 2018

אני כל הזמן בחשש שעם ההצלחות הם הולכים להשתנות. אבל אני מבין שכל זמן שריאל בעיר הם יתפסו את הסלוט של האופוזיציה וייצגו את האנשים הפשוטים. אגב בשנה שעברה נכחתי בגמר האירופית בין יונייטד ואיאקס. באופן מפתיע (בדיעבד לא), יונייטד של מוריניו שיחקה את תפקיד אתלטיקו וניצחה במשחק הגנתי שפשוט לא מתאים למועדון. מסתבר שחשוב מהיכן הגעת לפוזיציה ומה שנראה טבעי ונהדר לאתלטיקו נראה לא מתאים ודוחה על היונייטד.
ועוד משהו, הצ'ולו המדובר היה יכול להתאים כמו כפפה לליברפול ואולי גם לארסנל.

Amir A 18 במאי 2018

הרגת אותי עם הקטע של להדליק סיגר בכל גול של ריאל. אין גבול לטמטום האנושי, והסיפור הספציפי שלך הוא עוד הוכחה לכך שעושר וטעם טוב הרבה פעמים לא הולכים יד ביד.

יואח האדום 18 במאי 2018

אתלטיקו.
הכי הפועל שיש
הקבוצה השלישית שלי.
( השניה היא כל קבוצה שמשחקת נגד מכבי )

אלי - לא אוהד כ"ס 19 במאי 2018

לגבי עושר וטעם טוב זה נכון, וישנה גם האפשרות של פשרה גרועה עם המציאות: שהם לא עשירים ועדיין מדליקים סיגרים.

יואח האדום 19 במאי 2018

קודם כל הם אדומים
קבוצה שהולכת על הקשה, לא תמיד על האטרקטיביות.
לא סקסית
פעם בעשר שנים אליפות אבל תמיד רלוונטית
אם תשאל אותי, זה מה שאנחנו צריכים להיות ( זה מה שאנחנו בתקופות הטובות ) .
ולדעת שתמיד נהייה הקבוצה השנייה אבל יש לנו ים של אופי .עם קהל אוהדים גדול אבל לא ענק
לא חושב שזה פשרה, יותר הסתכלות נכונה על המציאות

תום 18 במאי 2018

אחלה טור צור.
הזדהיתי עם רובם המוחלט של הדברים, ויש לי רק סייג אחד: אני בוחר שחקני הגנה כרול-מודלס.
בעיניי, מהלך הגנתי מתואם, סגירת שטח, עמידה נכונה בצורה שמבטלת מראש את האופציה ההתקפית עוד לפני שזו עברה למתקיף בראש – כל אלו ועוד הם לטעמי תמצית כשרון ברמתה הגבוהה ביותר.
נכון שזה לא מסוג המהלכים שייכנסו להיילייטס, ותמיד יותר נוצץ וקל לשיווק הבקעה וריצה לדגל הקרן לחגיגה (אגב, שמתם לב שבערך 90% מחגיגיות השערים כוללות ריצה לשם? לי זה מוזר נורא, כמו מעין התניה)?
בקיצור, כמו שניתן להבין – אני שחקן הגנה בתפקוד ובאופי. אולי בגלל זה גם קל לי להתחבר לספורט סיבולת, מכיוון שבדומה לשחקני הגנה זה דורש מאמץ מתמשך וסיזיפי, אשר בד"כ לא מתוגמל ע"י הסביבה. אבל זה סיפור אחר, ויסופר בפעם אחרת.

איש הפח 18 במאי 2018

אהבתי את הרפרנס בסוף. ספר ענק (וסופר ענק בכלל).

איציק אלפסי 18 במאי 2018

מודה ומתוודה שאני אטהב טיקי טאקה, אבל זה טקסט נפלא!

ארז 18 במאי 2018

אחלה טור דה צור :)
אוהד בארסה מילדות, אבל אם זה לא היה לא מוסרי להחליף קבוצה הייתי אתלטי מזמן. מזדהה הרבה יותר עם כל מה שקשור אליהם.

jhkj 18 במאי 2018

על אף שאני אוהב ברצלונה וטיקי טאקה, נהניתי מאוד מהפוסט ומברוק על הזכייה. יחד עם זאת יש הרבה מודלים לחיקוי וסמלים שהם שחקני הגנה ואפילו סטארים כמו פויול, מאלדיני זאנטי, ורוברטו קארלוס ואפילו כיום פיקה וראמוס שהם בגדר כוכבים כיום.

איציק מהקיבוץ 18 במאי 2018

צור
פוסט שכייף לקרוא.
אנימחושב שסימאונה מאמן גאון ומצויין. יש לו דרך ויש לו שיטה ואיתה הוא מצליח להביא את אתלטיקו לתארים. כדורגל קשוח יחד עם יכולת להבקיע שערים.
לפניו אתלטיקו היתה בדיחה, הוא החזיר לה את האופי ומצליח פעם אחר פעם להביא חלוצים מצויינים.

רומן- אפשר וצריך להביע דעה מנוגדת גם בלי לקלל. זה סתם מקלקל את הכייף שבפוסט שכתוב יפה.

Matipool 18 במאי 2018

נהדר, צור. מזל טוב.
פלוס הרבה מאד על השורה האחרונה וחבל שאתם לא חגגתם פעמיים על חשבונם כשכל כך הגיע לכם (לפחות פעם אחת).
אם אני זוכר נכון, את האליפות לקחתם באותה עונה של ההחלקה של סטיבי ואולי אתה זה שכתבת (כשהיה נראה שליברפול עומדת לזכות באליפות) שהרומנטיקה חזרה לכדורגל כשאתלטיקו וליברפול רצות לאליפות במקביל.

צור שפי 18 במאי 2018

מתיפול, הייתי בשני המשחקים, אלו היו חוויות קשות מאוד. הלב כנראה איבר מאוד חיוני אם הוא יכול להשתקם משתי פעמים בהם הוא נשבר לרסיסים תוך שנתיים. הייתי גם במשחק הירידה של הפועל בשנה שעברה וזה היה הרבה יותר קל כי היה ברור שהגיע לנו לרדת. לא זוכר אם אני הייתי זה שכתב מה שציינת אבל בוא נגיד שהיה מתאים לי לכתוב דבר כזה. מחזיק חזק אצבעות לליברפול בשבת הבאה.

יניב פרנקו 18 במאי 2018

צור כששיחקנו נגדם בליגה האירופאית בעד מי היית ?

צור שפי 18 במאי 2018

בעד הפועל כמובן, שני משחקים די פארש, חייבים להודות.

אביאל 18 במאי 2018

צור, כתיבה נהדרת, יאללה תכתוב יותר.

צור שפי 18 במאי 2018

תודה לכל המודים שלא הודיתי להם אישית ואם יהיו מודים נוספים תודה גם להם.

Comments closed