גלעד בלום על נס ערב יום כיפור 1993 (מוקדש לקוראים הראל לוי ודודי סלע)

גלעד בלום על היום שהגדיר אותו בציבוריות הספורט בישראל. ניצחון ערב יום הכיפורים על יעקוב לאסק שהשאיר את ישראל בבית העליון. וגם מילה על היום שאחרי. מוקדש לקורא הראל לוי ולקורא דודי סלע

הרבה בחיים שלי אני חייב לענף הטניס. את אשתי אפילו פגשתי על הרכבת בדרך ליו אס אופן (כמאמן ועיתונאי). בזכות הטניס גם נפגשתי (ושיחקתי  כדורגל) עם מראדונה, נפגשתי (ושיחקתי טניס) עם רוברט פלאנט וג'ימי פייג', השתתפתי בשתי אולימפיאדות ועברתי לא מעט רגעים מרגשים בסבב העולמי. לא צריך להזכיר שהיו גם לא מעט אכזבות, פציעות, משברים, אינספור הפסדים מדכאים ורגעים קשים.

אבל אם אני צריך לבחור משחק אחד בקריירה שלי שהצדיק את כל אימוני הבוקר המתישים, את הטיסות ואת ההקרבה לאורך השנים אז זה המשחק המכריע מול יעקוב לאסק במפגש ההישרדות מול שוויץ ברמה'ש בערב יום כיפור 1993.

אנשים זוכרים בעיקר את המשחק המכריע שלי במצב של 2-2 במפגש כולו אבל הם שוכחים שכל המפגש כולו היה רב תהפוכות ובאיכות גבוהה מאד.מה שעוד שוכחים זה שעמוס מנסדורף הגדול עשה אותי גדול במו ידיו כשהביא 2 נקודות עם טניס אדיר ונתן לי את האפשרות לצאת גדול. עד היום אני מודה לו על זה.

כבר ביום הראשון של המפגש היתה דרמה לא קטנה במשחק שלי מול מארק רוסט שהיה בעשיריה הראשונה בעולם. אני הייתי מדורג 142 בעולם והשווייצרים הפעילו לחץ פסיכולוגי בעתונות עם כל מיני ציטוטים כמו "בלום זה החוליה החלשה בנבחרת" וכו'…הפסיכולוג שלי השתמש בציטוטים כדי להטריף אותי, זה היה מצב קלאסי שבו הייתי האנדרדוג שאין לו מה להפסיד, עליתי בלי הרבה לחץ. מה שהשוויצרים לא ידעו זה שהיתה לי הכנה מצוינת ושהגעתי בכושר מצויין.

הכושר הטוב שלי לקח אותי ליתרון של 2-1 במערכות מול רוסה ובמצב של 4-4 ובפיגור 30-40 נפסקה קריאת פוטפולט לרעתי(פסול פסע בעברית תקינה).למי שלא מבין שופט הקו קבע שדרכתי על קו הבסיס לפני ההגשה. ההפסד של הנקודה העניק לרוסה את השבירה הראשונה שלו במשחק והמומנטום עבר אליו במערכה החמישית. זו היתה הפעם הראשונה (והאחרונה) בקריירה שלי שנקראה כזו קריאה נגדי ושיחקתי מעל אלף משחקים.

שופט הקו (אדם בשם מוריס קאהן) ספג קללות ויריקות מהקהל וכשיצא מהאיצטדיון ברכבו אחרי המשחק נאלץ לספוג עוד קללות כשאוהדים צבאו על רכבו ודפקו על החלונות עם עוד קללות וגידופים.אני מצידי תמיד הייתי מודה למוריס כשהייתי רואה אותו בשנים אחרי המפגש כי אם הייתי מנצח את המשחק ההוא כל הדרמה של המשחק עם לאסק לא היתה מתרחשת.

המשחק עצמו מול לאסק היה התגלמות כל מה שכל ספורטאי חולם עליו. משחק ביתי עם קהל פנאטי (לפחות 6000 צופים) במגרש שבו למדתי טניס לראשונה בחיי. 500 מטר מהבית שבו נולדתי וגדלתי. מול יריב ראוי במשחק מכריע ועוד במדי הנבחרת. כלומר לא סתם נצחון אישי אלא תרומה לנבחרת ולמורל הלאומי.

אני זוכר שבזמן המשחק של עמוס מול רוסה התאמנתי עם שחר פרקיס במגרש צדדי ולפי המחיאות כפיים של הקהל הבנתי שעמוס בדרך לנצחון שמשמעותו 2-2 במפגש כולו. כלומר הכל על הכתפיים שלי. ההבנה הזאת הכניסה אותי למוטיבציה ולהתרגשות חיובית, ידעתי שזה הולך להיות משחק מכונן בקריירה שלי והבנתי שזו הזדמנות הסטורית.

לאסק, שהגיע למקום הרביעי בעולם בשיאו, קרע אותי בשתי מערכות חלקות שנה לפני המפגש ברבע הגמר במוסקבה (באולם סגור) והיה בדיוק 100 מקומות מעלי (דורג 42 בעולם). במפגש במוסקבה לאסק תקף את ההגשה השניה שלי ,השיג שבירות מוקדמות בשתי המערכות ושלט במשחק מתחילתו.

תכנית המשחק של שלי היתה להכניס הגשות ראשונות באחוזים גבוהים כדי להימנע מתסריט דומה. גליקשטיין הקפטן הציע לי להפתיע אותו ולהכות אותו בנשק שלו: "תנסה לתקוף את ההגשה שלו. זה יכול להפתיע אותו ולהוציא אותו משיווי המשקל."

זה היה מסוג המשחקים שבהם הכל הלך לפי התכנון. לא הפסדתי את ההגשה לכל אורך המשחק אפילו פעם אחת. בנוסף, הטקטיקה האגרסיבית השתלמה כי העליות שלי לרשת תפסו את לאסק לא מוכן והוא איבד בטחון. אחרי מערכה ראשונה שקולה הצלחתי לשבור אות ב-5-4 ובמערכה השניה הקהל נכנס למשחק ואני לזון עם 6-1. בשלישית המשכתי עם המומנטום ואז התחיל הגשם במצב של 5-3 ו-30-15  (עם הגשה של לאסק)לזכותי. גליקשטיין המחושב נתן לי תכנית משחק מדויקת לשתי הנקודות ולמזלי הגשם פסק ועלינו להשלים את המשחק. לאסק עוד הציל נקודת הכרעה אחת אבל בשניה הצלחתי לסיים את המשחק עם ווינר גב יד חלק ואז החל הטרוף כמו שרק ישראלים יודעים לחגוג.

האווירה שהיתה באותו משחק היתה חד פעמית. גם בגלל כמות הצופים וגם בגלל שזה לא היה רק קהל הטניס הרגיל,לא מעט מהצופים הגיעו למשחק טניס לראשונה בחייהם כי אמרו בטלוויזיה שהכניסה חינם. כמות האהבה שקיבלתי בימים שאחרי היתה אדירה. בואו נגיד שלא הייתי צריך לשלם על ארוחות ומשקאות במשך כמה ימים. לכמה ימים הרגשתי כמו כוכב סטייל אלי אוחנה. עד הדייויס הבא מול צ'כיה שנערך באותו איצטדיון כמה חדשים אחר כך. באותו מפגש לא הייתי במיטבי ונאלצתי לספוג שריקות בוז וקריאות מהיציע. כמו-"תתעורר כבר יא אפס", או "בלום, אתה לא פוגע".

איך שגלגל מסתובב.

תור הזהב של מרוצי המכוניות - חלק ראשון
הפרישה של ג'ו טורה

8 Comments

צור שפי 18 בספטמבר 2010

זה לא יכול לעבור ככה. אתה חייב להרחיב קצת איך יצא לך לפגוש ולשחק טניס עם האגדות פלאנט ופייג'.

DI 18 בספטמבר 2010

גלעד,
שני שאתה פה בצוות.
תופסת נהדרת.

גלעד בלום 18 בספטמבר 2010

צור שפי-זה לאוטוביוגרפיה שאכתוב ביום מן הימים,אבל הנה הפרטים הכלליים:ב-1999 הוזמנתי לטורניר בסבב הוותיקים בזאגרב,טורניר שבו השתתפו שחקנים מהסוג של בורג,מקנרו,ווילאס,נואה. ,הסתבר לנו שפייג' ופלנט מופיעים באותו אולם של הטורניר ומהר מאד אורגנו לנו כרטיסים.להופעה הלכתי עם מקנרו ו-ווילאס (ישבנו ממש על הבמה) ואחרי ההופעה נפגשנו עם השניים לדרינק והסתבר שהם חובבי טניס מושבעים,בעיקר פלנט.הם היו אורחי הטורניר ופלנט הרחיק לכת והזמין אותי לשחק איתו ולהיות אורח שלו בהופעה באנטוורפן כשבועיים אחרי הטורניר.כמובן שהסכמתי בשמחה.השניים אירחו אותנו(אותי ועוד שני חברים)על חשבונם במשך יומיים כולל המלון והארוחות וגם העניקו לי סוודר של הלהקה שעד היום אני לובש.שיחקנו טניס 3 שעות ופלנט היה ממש באורגזמה ,"fuck rock'nroll",הוא צעק אחרי חבטה יפה.אני יכול לספר לך שהיתה ארוחת ערב על כמה בקבוקי יין עם פלנט(הוא שותה יין רוז'ה) שכללה סיפורים משנות הששים והרבה בדיחות על חשבון פייג' וג'ון פול ג'ונס בעיקר.היו גם כמה דרינקים עם פייג'(וויסקי) ודיבורים על מוסיקה.

אבל השיא היה כשבמהלך השיר "whole lotta love" פלנט החל לעשות תנועות של גב יד עם המירופון במהלך הסולו של פייג' תוך כדי שהוא מצביע עליי ומראה לי את התנועה שלימדתי אותו בשיעור כמה שעות לפני ההופעה.אף אחד מ-12000 הצופים לא הבין מה התנועה שפלנט עשה חוץ ממני ומפלנט,רק בשביל הרגע הזה היה שווה לחטוף צעקות משלמה צורף כל השנים… 

צור שפי 18 בספטמבר 2010

תודה. אין לי מילים.

גלעד בלום 18 בספטמבר 2010

מיקרופון

משה לונדון 18 בספטמבר 2010

איזה זכרונות גלעד, זכרונות של כולנו… מתי באמת תוציא ספר?

רועי מ 18 בספטמבר 2010

ימי ילדותי.
הכל אז נראה יותר גדול וכך גם החבורה שלכם בטניס.
אני זוכר נמויין את המשחקים הללו.
והכן חוויה כנראה לשחק עם שתי אגדות רוק . מקנא בך.

Comments closed