מרוסיה באהבה – יגאל לרנר

בסוף אין כמו הדג נחש

אני לא מתחרט על מה שעשיתי, אני מצטער על מה שלא הספקתי לעשות, משפט שאמרתי לחבר אורי מספר פעמים ומבחינתו הפך למוטו שלי. דווקא כשהייתי באוטו שלי הגיעה ההזדמנות, אחרי שפעמים פספסתי את הרכבת החלטתי שלזו כבר לא אתן לחמוק וכל העסק נרקם במהלך יום שלישי אחד בחודש יולי, אורי ניסה לשכנע אותי שמדובר בחוויית חיים ושבוע לאחר מכן כבר הייתי בדרך חזרה ממוסקבה, תמיד יש מקום להפתעות באמצע החיים, שר לי שמעון בוסקילה, באוטו.

חמוש עם שיר בלב (זרמתי על המנון המונדיאל של שרוטונים הודות לבני יהונתן), פספורט בכיס וטרולי קטנטן יצאתי סולו לרוסיה להגשים את חלום המונדיאל.

עם שחר ובעזרת שאטל אוטובוסים שרכבת ישראל הפעילה דווקא בתקופה הכי עמוסה בשנה התייצבתי בנתב"ג, המקום האהוב ביותר בישראל עפ"י יהונתן גפן. הדיוטי מעולם לא היה כ"כ לא אטרקטיבי, צ'ק אין מהיר עצמאית, גומרים הולכים, טסים. הופה היי ואני במטוס עמוס ישראלים בדרך לטיול בר מצווה מאוחר (עם דיליי של עד שנתיים בגיל הילד) או טיול פנסיה מוקדם והבא נגילה, רק הפעם עם הנחיתה ברוסיה.

הטייס מאחל הצלחה במשחקים (מבחינתי מדובר בשתי שמיניות הגמר במוסקבה המערבות את רוסיה ספרד, אנגליה וקולומביה) עם מחיאות הכפיים בנחיתה כולם כבר מתעניינים היכן ניתן להנפיק את כרטיס האוהד שמאפשר כניסה למתחם האצטדיון.באופן מעניין/תמוהה/הזוי נראה שישראל היא המדינה ששלחה הכי רבה צופים מבין המדינות שלא משתתפות באירוע הספורט המדובר ומוציאים כ"כ הרבה כסף על צפייה בנבחרות אחרות. בלטו בנוכחותם אוהדי ביתר ומכבי חיפה שתמיד מצאו את דרכם לפריים הטלוויזיוני.

במקרה או שלא נמצא גם חבר ילדות, עשר שנים לא תצליח לפגוש אותו בארץ, אבל דווקא במוסקבה כן… מדינה גדולה, עולם קטן. "איזה בעל מזמין את אשתו לטיול כדורגל" שאל אותי יניב, "מה עבר לי בראש" הוא תהה בקול ובלע צלחת פילמני" ועוד לקחת רוסיה למוסקבה" ענתה לו רונית "אפילו חנויות האופנה המובילות לבשו ירוק דשא" היא מתמוגגת, נו דוואי.

בהמשך הוא הבין למה חשוב לצלם כמו שנבחרת ספרד משחקת – לרוחב, רונית זרמה כדוגמנית מפורסמת מלבנון בפני העוברים והשווים ואני נזכרתי בתובנה מטיול אחר: כשאתה מטייל עם עוד מישהו, אתה מטייל גם את הטיול שלו.

.רוסיה-ספרד

מרושתת בשניים עשר קווי מטרו מתחת לאדמה עם יותר ממאה ושבעים תחנות, יותר מכל עיר אחרת בה ביקרתי.האקוסטיקה של מנהרות המטרו המובילות לאצטדיון הלוז'יניקי מגבירה את ההתרגשות, זמן לרומנטיקה על הדשא. בדוכנים, נותני החסות מציגים לראווה את אומנות המרצ'נדייז, אלפי רובל לפריט, לא פלא שהמארגנים הודיעו שהחזירו את ההשקעה על סך 800 מיליון יורו.

בין גירוש ספרד לעליה הגדולה מרוסיה בחרתי באמצע, "ציירי את שני הדגלים" ביקשתי מהמאפרת לפני המשחק. שמונים אלף צופים אנרגטיים (מבירה) באצטדיון,סיפורו של הקהל והגלמול שחקן שמרים בהינף יד או רגל את באי האצטדיון.

הנבחרת המקומית הציגה משחק מבוקר ומבוצר לצופים שידעו רק שיר אחד (לא שלישראל יש רפרטואר רחב יותר מישראל מלחמה) ולבסוף קיבלו ניצחון מתוק ומפתיע.

המקומיים אדיבים באופן יוצא דופן, בסוף יום קיבלתי הזמנה לדונר ובירה מקומית, "כולנו בני אדם מסביר יורה", רוח האחווה עושה את שלה ואולי זו האופוריה של ניצחון הנבחרת המארחת על ספרד.

בין שני המשחקים, יום מנוחה עאלק

כמויות האבטחה מטורפות – תכול מדים אחד על כל מטר, לא נותנים לחוליגנים להרים את הראש, כי אף אחד לא רוצה להרגיז את המארח פוטין.

במקביל לכוח האדם האדיר שהוקצה לביצוע המשימה גם לטכנולוגיה הייתה דריסת רגל: החל מהשימוש בשופט הוידיאוVAR , העברת מידע מיידית בוואטס אפ והשימוש בגט טקסי כבר בשדה התעופה. מעט מאוד אנגלית במוסקבה, כתובה ומדוברת במדינה הלאומנית והמדובבת הזואך מאחר ונולדתי בברית המועצות, מוזר לי להיות בניכר ולהבין על מה מדובר.

כולם כאן עברו למוד תעריף מונדיאל: המלונות, נהגי המוניות וחבר סיפר שגם היצאניות.

12,560 מסעדות יש כאן, אמליץ על שתיים hishink steaks והמבורגרים משובחים שטעימים יותר בזמן שצופים בבלגיה חוזרת בענק מול יפאן המפתיעה. הצורמה מציעה אוכל אותנטי ממנו אפשר להינות מפארק גורקי הסמוך כשממול על הנהר שטה אניית בירה ממותגת ועליה מסוק שמביא בשורה אדומה גם ביום גשום ואפרורי, נכון, יש פה גשם גם ביולי.

לא רחוק משם (תחנת מטרו אחת) במתחם אוקטובר האדום, דגמי מרצדס מייבאך מקשטים חניונים נובורישים במועדונים מפונפנים, למי שנשאר מקום אחרי הבירות.

ביניהם שווה לבקר במוזיאון הנודד של פיפא. על קיר הזכוכית של הבניין מתעדכנות התוצאות ובכניסה מוקרן סרטון שמזקק לתוכו כל כך הרבה אמוציות ומזכיר למה הספורט הזה מתקרב לרמה של דת כשהמונדיאל הוא סוג על אירוע פולחן/עליה לרגל. "תראה את המדים של אברהם קליין במקסיקו 1970" מסית את תשומת ליבי עוזי יצחקי יו"ר איגוד השופטים שנכח במקום, הקשר הישראלי.

על האוטובוס של קרואטיה כתוב: מדינה קטנה, חלומות גדולים, למה לא אנחנו שאלתי ואין עונה.

מריו, ארגנטינאי חביב שגר שלושים וחמש שנים בשיקאגו אבל אהבתו נתונה למולדת כבר שמונה מונדיאלים בהם ביקר עד כה, ממתין איתי קצת אחר כך בתור הבלתי נגמר בקרמלין "הפסדנו לצרפת כי שיחקנו בעת ובעונה אחת מול שחקנים משבע מדינות שונות", צודק. "המארגנים בונים על האוהדים מאסיה, אפריקה ודרום אמריקה, לכם האירופאים זה ענין חד יומי, באים רואים משחק וחוזרים הביתה". ומה לגבי הביקור שלכם בארץ הקודש שאלתי, "זה מה שקורה שמערבים ספורט ופוליטיקה, למה היה לכם כ"כ חשוב שמסי יצטלם ליד הכותל". בפנים, מתחם המוזילאום של לנין עם יותר מאבטחים מתיירים, מוודאים שלא יהיו תקלות והסדר התקין יופר.

ביציאה פגשתי את סומאש מכלכלתא הגיע מהודו לצפות במשחקים על אף שנבחרתו אינה נוטלת בהם חלק, בכך אנחנו חולקים אותה שותפות גורל ושאיפה שהנבחרות שלנו ישתתפו יום אחד באירוע, הודו למונדיאל כי טוב.

אנגליה קולומביה

עמוס מתנות למשפחה (קטע פולני גם ברוסיה) ממתחם הארבייט המתוייר לעבר מגרשה של ספרטק. הארי מלידס מצביע על הגביע הקדוש ומשלהב את שאר הנוסעים בשירת Its coming home

"אנחנו יהודיים" מסביר לו אחד המקומיים ולכן אנחנו בעד אנגליה, "שכחת את המנדט" אני מזכיר לו.

אנגליה, מולדת הכדורגל עם הליגה הכי תחרותית באירופה שולחת חמשת אלפים אוהדים זהירים פחדו מנקמה בעקבות "התקרית הסובייטית" כהגדרתם במארסיישל אליפות אירופה לפני שנתיים,המתח הפוליטי השורר לאחרונה בין האנגלים לרוסים וודאי לא סייע.

בכניסה לאצטדיון ציפתה לאנגלים דווקא חגיגה לטינית, שלושים אלף קולומביאנים בשאגות עידוד לקפטן והחלוץ אל טיגרה פאלקאו, ואמוס קולומביה.

במקביל, ניסיתי להפתיע את זוגתי שתחיה בברכה מצולמת של אוהד אנגלי נועז ליום נישואינו שחל יום קודם, זה לא הספיק, היא רצתה את זה מרונאלדו או שמייכל הבן, מזלי שהם הודחו כבר קודם.

בפנים האצטדיון, אווירה קוסמופוליטית – לפני ישבה קטרינה מברזיל, מאחורי עוד ישראלי שמחליף את חולצת היונייטד האדומה שלו לצהוב קולומביה ולשמאלי אללה מירדן, במקור ממזרח ירושלים או ליתר דיוק ליפתא, "אתם גירשתם אותנו, לא מוכנה להצטלם אתך" תודה ששאלתי.

בתוספת זמן, הצהובים משווים מבעיטת קרן מתועדת "מי שלא ראה שמחה של גול בדקה ה 95 לא ראה שמחה מימיו" הסביר לי ארתור חצי שעה לפני שהנבחרת השמחה הזו הפסידה בדו קרב בעיטות הכרעה. ברכבת חזור סבסטיאן הקולומביאני והנינוח מסביר ש"פנדלים זה הימור, קצת רום פיאסטה והכל עובר" מנחם, אהבה קולומביאנית.

פרולוג

ועד לקטאר בעוד ארבע שנים נשאר עם התמונות, הזיכרונות וקדחת הדשא הזו.

נותרתי בלי קול אבל עם הכול וזה הרבה -החוויות שבין שמחת המנצחים בצד הרוסי לטוגת המפסידים בזה הקולומביאני, כמה הכדורגל יכול להיות ספורט נפלא ואכזרי.

בטיסה חזור אמג'ד ואחיו משפרעם שנסעו לצפות באירוע ממתחם האוהדים (פאן זון) בלבד, מקווים שעוד ארבע שנים יהיה אלכוהול בקטאר."חג מונדיאל שמייח" חייכתי לאנשי ביקורת הגבולות "מה זכית בלוטו" שאלו אותי,"יותר טוב עניתי להם", חזרתי ממוסקבה.Im coming home ותודה למשפחה ולרעידת האדמה שקיבלה את פני, הכי טוב לחזור כש welcome to Israel של הדג נחש מתנגן ברקע.

 

על העיVARון - צור שפי
ובמקום השני - ארם אבירם

תגובות

  • אדם בן דוד

    ראשית תודה על הטור.
    שנית , סליחה על החטטנות, אבל כמי שפינטז וגנז על סמך מצב העו"ש-
    מה סדר הגודל של החוויה- נכון שלא ניתן לכמת בסכומים רגש וזכרונות
    אך ניתן גם ניתן טיסות ומלונות

    הגב
    • איגי לרנר

      התמזל מזלי ומדובר באלף יורו.

      הגב
  • שחר

    טור יפה, מעביר את החוויה.
    משום מה רוסיה הצטיירה לי כיעד לא פשוט לארגן אליו נסיעה, בעיקר לערים המרוחקות.
    וזה למרות שכבר הייתי ברוסיה.
    היו שם דיבורים על "חומרים כימיים" שנבחרת רוסיה נעזרה בהם לכאורה במשחקים?
    לגבי עלויות, ששאל קודמי, שבוע לאדם כולל כניסות למשחקים טיסות ומלונות, יתקרב בקלות לאזור ה 10-12 אלף שח להערכתי

    הגב
  • פרסלני

    מבחינת תקציב, הכל תלוי למתי תוכנן ואיפה.
    לקאזאן לרבע הגמר ברזיל בלגיה
    כרטיס 550 יורו דרך viagogo (חלק קנו ב400 וחלק ב900) לקטגוריה 1.
    מלון סביר ל4 ימים 1000 שח (וזה מחיר מונדיאל יקר)
    מזון ממש זול. מאד טעים לאוהבי בשר. כמו שעזי דן כתב היום. עיר מדהימה ומעניינת.
    טיסה - אני ב760 וחבר חצי שנה קודם תכנון ב 350 דולר.
    בסט פטרסבורג, כרטיס במחיר ב350 יורו קטגוריה 1 מסקוטי-ברזילאי מאוכזב. זה היה הסיכון שלקחתי לא לקנות מהארץ.
    גם בגלל התכנון הלקוי שלי אז מלון טוב 2500 שח ל3 ימים ואוכל כמעט פי שתיים יותר יקר מקאזאן. בדיעבד הייתי מוזיל את המלון . הרכבת לשם הייתה חוויה ולא יקרה.
    העיר עצמה יפה מאד אבל קצת פחות התחברתי אליה מלקאזאן.

    הגב
  • שי

    יפה, תודה! להיות במונדיאל באמת נשמע חוויה, כששקלתי לטוס חשבתי רק על המשחקים ולא על המסביב.

    הגב
  • אביאל

    אחלה טור, תודה.

    הגב
  • ק.

    אכן להיות במונדיאל זה אחד מחלומות הילדות שעדיין לא עזבו אותי

    הגב
  • wazza

    אני נוסע לקטאר, מוזמנים

    הגב
    • אלון

      יאללה וואזה אני בא. רק משחקים של אנגליה.
      מעניין אם יתנו לישראלים להיכנס, למרות שיש לי דרכון בריטי..

      הגב
      • wazza

        יש לי גם דרכון בריטי אבל לפני 5 שנים נכנסתי לשם עם הישראלי בלי בעיה (בדרך לנפאל) רק קצת מבט מוזרים

        הגב
  • אלכס דוקורסקי

    נהניתי מאוד לקרוא. הצלחת באמת להעביר את החוויה בצורה מאוד מעניינת.
    תודה.

    הגב
    • איגי לרנר

      תודות

      הגב
  • איציק אלפסי

    נהדר. תודה

    הגב
  • דורון (אחר)

    אני רק הגהה - פרולוג נמצא לרוב בהתחלה. אפילוג בסוף.
    ותודה על הפוסט. מעניין וחווייתי.

    הגב
  • ויכסלפיש

    קראתי באחד האתרים הזרים שהבעיה הייתה להנפיק FAN ID בלי כרטיס למשחק וגם לקנות כרטיס למשחק בלי FAN ID, מה היה הפתרון המקובל?

    הגב
  • ציונה

    כתיבה יפה איגי
    פאוזה באמצע יולי איזה כיףףףףף

    הגב
    • איגי לרנר

      תודות

      הגב
  • אורי וייספלנר

    מונדיאל זו באמת החוויה הספורטיבית הגדולה מכולן. כיף לך :)

    הגב
  • איגי לרנר

    תודה רבה לך חביבי

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *