קרבות טריטוריה – ארם אבירם

טורניר ששת האומות 2019: מחזור הפתיחה

ששת האומות השנה הוא לא עוד טורניר. שבעה חודשים לפני אליפות העולם וכששלוש מהמשתתפות נמצאות בחמישייה הראשונה בדירוג העולמי, הטורניר הזה אמור לתת לנו אינדיקציה לקראת האליפות הקרבה. זה הזמן להתכוונן על הסגל, ללטש את הטקטיקה ולדייק את הביצועים. זמן המהפכות והניסויים הגדולים כבר עבר.

העונה הבינלאומית הקודמת הסתיימה עם משחקי הסתיו בסימן של עליה בכוחן של הנבחרות מחצי הכדור הצפוני על חשבון הדרומיות ובמיוחד על חשבון אוסטרליה ודרום אפריקה. ניו זילנד למרות עונה מגומגמת שהסתיימה בהפסד לאירלנד, עדיין מובילה את הדירוג העולמי ובצדק. צריך יותר מכמה משחקים פחות מוצלחים כדי לערער על שליטה לאורך זמן כמו זו של האול בלאקס. בטח אם האחרות לא מראות קונסיסטנטיות לאורך זמן כפי שהתברר אתמול. למרות זאת, יש בהחלט ריח של תזוזה במרכז הכוח של הראגבי העולמי. אם עד לפני שנתיים לא היה כמעט ספק ששלוש הגדולות של חצי הכדור הדרומי עדיפות בכמה רמות מרוב הצפוניות, הרי שעכשיו נראה שההגמוניה עוברת לצפון ולא רק בגלל ההחלשות של אוסטרליה ודרום אפריקה. כחלק מהמגמה, ראינו בעונה שעברה ואתמול ניצחונות של רבות מהגדולות אחת על השנייה. כולנו תקווה שזה יימשך במהלך השנה בואכה אליפות העולם.

*

במשחקי הסתיו ניצחה אירלנד, המדורגת שניה בעולם, את ניו זילנד הראשונה כשהיא מציגה אלטרנטיבה אמיתית לא רק לאול בלאקס כקבוצה אלא גם לסגנון המשחק הניו זילנדי. האירים שיחקו משחק מבוקר דרך הפורוורדס החזקים שלהם ועם הגנה אגרסיבית ואמיצה שהותירה את האול בלאקס בהלם וללא אף טריי במשחק. מצפיה במשחקי המחזור הראשון של שש האומות אתמול, אפשר לומר שהשיעור הזה הופנם גם על ידי נבחרות נוספות. בשנים האחרונות ראינו לא מעט קבוצות שמנסות לחקות את הסגנון הדינמי, הרפתקני, לוקח הסיכונים והמאוד פתוח של האול בלאקס. הבעיה? לרוב הנבחרות אין סגל מלא בשחקני אול בלאקס. נבחרות זנחו סגנון מסורתי שהיווה סימן היכר לאורך שנים כדי לנסות ולחקות את האול בלאקס. אל תבינו אותי לא נכון, זה היה נפלא לצופה הראגבי הממוצע. משחקים מאוד פתוחים ומהירים עם מהלכים מבריקים. הכל היה נפלא, חוץ מאותו הרגע שבו הקבוצה שלך שיחקה מול הדבר האמיתי. או אז, המשחק היה יפה כמו לראות את הכלב שלך נותן פייט הרואי מול להקה של זאבים.

בסוף השבוע (וגם קצת בסתיו) ראינו כמה טקטיקות שקצת נזנחו בתקופת הניסיון של כולם להיות אול בלאקס. ראינו נבחרות משתמשות שוב ושוב בבעיטות חכמות כדי לשלוט בטריטוריה ולתקוע את היריב בהגנה. טקטיקה זו, בשילוב עם הגנות חזקות מאוד, מקשה מאוד על היריב לצאת מהעמדה הזאת וליזום מהלך התקפי. נבחרות טובות, כמו אירלנד, לא ממהרות לוותר על פוזשן ואם מכריחים אותן לשחק בשטחים הנכונים במגרש, הנטייה שלא לוותר על הכדור עשויה להיות בעוכריהן. זה בדיוק מה שקרה אתמול,כשהאירים התנפצו שוש ושוב על חומות ההגנה האנגלית עמוק בתוך השטח שלהם וכמעט תמיד נאלצו לבסוף לבעוט ולוותר על הכדור כשהאנגלים בעמדה טובה מאוד לתקוף אותם שוב ולהדק את המצור. בנוסף, ראינו בשליש האחרון בהתקפה בבעיטות קצרות וחכמות, עם כדורים שנוחתים ממש על סף קו הטריי או מעבר לו ומייצרים לחץ עצום על ההגנה. בסוף השבוע שני טרייז בשני משחקים שונים הגיעו מכאלה בעיטות. טריי נוסף הגיע מבעיטת קרוס לווינגר שגם היא בעצמה נשק שמכריח את ההגנות לחשוב יותר, ועוד טריי אחד בבעיטת גראבר (כדור מתגלגל על הרצפה) אל מעבר לקו. היתרון בבעיטות כאלו הוא שגם אם ההגנה משתלטת על הכדור היא בעמדת מגננה לא נוחה בכלל. זה אומר שקבוצות מוכנות לוותר על פוזשן לטובת טריטוריה. השינוי הזה הוא לא דבר של מה בכך. זה מאוד רחוק מהראגבי שניו זילנד משחקת, שבו כל מקום במגרש הוא עמדה שממנה אפשר להוציא התקפה. הסגנון הניו זילנדי קצת קרוב יותר לסגנון של ראגבי שביעיות שבו הפוזשן הוא הדבר החשוב ביותר גם במחיר של איבוד טריטוריה. בשביל זה צריך המון כישרון, המון אומץ והמון המון תיאום. האם אנחנו עדים להכרה של נבחרות העילית בכך שהסגנון הפתוח לא בהכרח תואם את חומר השחקנים, הסגנון והאתוס שלהן לאורך השנים? אגב, זה לא רק הצפוניות. גם הדרום אפריקאים חזרו בראגבי צ'מפיונשיפ האחרון, עם הצלחה לא מועטה, לסגנון יותר דרום אפריקאי מסורתי, ולא אני לא מתכוון על לדבר המון לפני המשחק ואז להפסיד. בעבר, טריטוריה הייתה הדבר החשוב ביותר בראגבי 15. האם אנחנו עדים לחזרת הטריטוריה למרכז הבמה?

*

משחקי המחזור הראשון:

אירלנד – אנגליה

העונה שעברה הייתה עונה לא טובה לאנגליה. זה התחיל בשש האומות הקודם עם ההפסד הביתי לאירלנד הדומיננטית והמשיך בתצוגות לא מוצלחות בהמשך. אתמול האנגלים באו למעוז האירי בלנסדאון רואוד ופשוט טאטאו את האירים מהמגרש. גם אם במהלך המחצית הראשונה עוד הייתה תחושה שהאירים חוזרים, הרי שלאורך רוב המשחק היה נראה שלאנגלים יש פשוט עוד כמה הילוכים במנוע. האירים הצליחו להבקיע טריי יחיד כשזה עוד שינה משהו (השני היה בגארבג' טיים) וגם הוא היה לאחר פנדל שנתן להם הוצאת חוץ שני מטר מהקו האנגלי וקרב חפירות עד להנחת הכדור מעבר לקו. מעבר לזה, האנגלים שלטו בטריטוריה והכריחו את האירים לשחק מעמדות לא נוחות. ההגנה האנגלית הייתה מעולה ולא נתנה לאירים זמן לפתח משחק מהקו האחורי. חלק מהקושי של האירים נבע לטעמי גם ממשחק חלש של קונור מארי בניהול המשחק האירי ובחירה חוזרת ונשנית שלו לבעוט מעמדת הסקראם האלף מתוך העשרים ושתיים במקום להוציא כדור לפליי האלף עם סיכוי לבעיטה למרחק גדול יותר. בצורה הזאת האירים נתקלו בהגנה מאוד פיזית בכל ניסיון להתחיל מהלך מהעומק ולא הצליחו להרחיק את האנגלים בבעיטה כמעט בכלל.

בצד האנגלי יכולים להיות מרוצים מאוד. משחק מצוין שלהם. מתי נתחיל לשמוע תיאוריות על כך שהעונה המשברית בשנה שעברה הייתה פרי מוחו הקודח של אדי ג'ונס,שרצה להביא את החבורה שלו עם הסכין בין השיניים לעונה של אליפות העולם? ראיתי שג'ונס כבר הצהיר אתמול, שאנגליה אפילו לא קרובה לטוב ביותר שלה. ג'ונס כהרגלו תמיד נהנה לתקוע אצבע בעין של מישהו. אירלנד?אין לה אפילו נקודת בונוס להתנחם בה. האם הם הגיעו לשיא שנה מוקדם מדי?

32-20 לאנגליה בסיום

 

צרפת – ווילס

צרפת הובילה בבית 16:0 רק כדי להתפרק במחצית השנייה מול ווילס ולהפסיד 24-19 בסיום. ראיתי רק תקציר של המשחק כך שאני לא יכול להרחיב אבל גם כאן, בעיטה מדויקת מאוד הכריחה שחקן צרפתי לנסות לגלוש ולהשתלט על כדור מתגלגל קרוב לקו הטריי מה שהוביל לטעות וספיגה של טריי.

 

סקוטלנד – איטליה

בראגבי אתה יכול להיות טוב בכמעט כל אספקט של המשחק ועדיין לא להיות קרוב לניצחון בכלל. האיטלקים משחקים טוב. הם מאוד התקדמו. אם תסתכלו על הסטטיסטיקות של המשחק תראו מספרים דומים מאוד בין שתי הקבוצות כמעט בכל פרמטר: מספר מטרים שהושגו, נשיאות כדור, מסירות, תאקלים מוצלחים, תאקלים שפוספסו,איבודי כדור, יו ניים איט. איפה ההבדל? במשהו מינורי שנקרא טרייז. זה מה שחסר לאיטלקים. נראה כאילו הם ממש שם אבל לא. חמישה טרייז מול שלושה (שכולם בגארבג' טיים) לסקוטים ו- 33-20 בסיום.

 

בשבוע הבא:

סקוטלנד – אירלנד

איטליה – ווילס

אנגליה – צרפת

 

קשה זה הכי - עומר תבורי
הפחד - אסף שלום

תגובות

  • רון

    הטורניר מספר 1 של עונת הרוגבי,
    מה שיפה, בניגוד לרוגבי בדרום כדור הארץ, זה שהכל פתוח ואין אף אחת שיודעים מראש שהיא תהיה אלופה. שנה שעברה אנגליה האלופה קיבלה בראש, השנה אירלנד עם הפסד בפתיחה.
    תוצאות המחזור הראשון טובות ליצירת עניין בטורניר.
    מחזור הבא 2 משחקי מפתח סופר חשובים, יכול להיות מצב שבו גם אירלנד וגם צרפת יאבדו רלוונטיות.

    הגב
    • Mnm

      משחק המפתח יהיה ווילס אנגליה

      הגב
  • אלכס דוקורסקי

    ארם, מעניין מאוד. תודה רבה.

    הגב
  • אורן

    כרגיל, טור מעולה.

    הגב
    • ארם אבירם

      תודה!

      הגב
  • אסף כלשהו

    מצטער על הטרחנות אבל בגלל שזה בכותרת המשנה- אומרים שש האומות ולא ששת (המילה אומה היא נקבה).

    הגב
    • ארם אבירם

      תודה. עברית נכונה זה חשוב. בייחוד כשאני יכול להפיל את השגיאה הזאת על העורך... :)

      הגב
  • Wazza

    תודה רבה ארם
    כמעט שכחתי מהטורניר ותפסתי את אנגליה אירלנד רק במחצית השנייה
    שאלה למי שיודע,
    איך זה שרוגבי יוניון הרבה יותר פופולרי מהליג ברמת הנבחרות?

    הגב
    • אחד שכמעט בטוח שיודע

      היוניין פופולרי יותר באופן כללי. זה קשור לעניינים היסטוריים כאלה ואחרים (באנגליה מוגבל בעיקר לשלוש מחוזות צפוניים; בצרפת המשחק "הוכחד" בידי משטר וישי, וכו' וכו'); ובעיקר העניין הוא החשיפה התקשורתית הנמוכה של הספורט (בקושי אפשר למצוא תקצירים אולי רק של הנ.ר.ל). ובסופו של עניין זה בטח קשור לכך שיש מעט נבחרות אירופאיות ברמה עולמית מלבד אנגליה, ולשליטה הכמעט מוחלטת של אוסטרליה בגביע העולמי.

      הגב
      • אחד שכמעט בטוח שיודע

        אה, שכחתי עוד דבר: האנשים שמנהלים את הליג הם אנשים חדלי אישים שפשוט לא יודעים לשווק אותו לקהל רחב יותר.
        כמובן שאנשי היוניין הסנובים האלה על הדרך יאמרו שהוא קוד חוקים נחות לעומת הקוד החוקים שלהםץ

        הגב
    • ארם אבירם

      אני באמת לא יודע. היוניון פופולרי בהרבה ו"אחד שכמעט בטוח יודע" סיפק כאן כמה סיבות. באופן אישי, אף פעם לא התחברתי למשחק הזה. מין משחק של טאץ' ראגבי עם תאקלים שורה מול שורה וסוג של חצי דרך לכיוון הפוטבול האמריקאי עם 6 הנסיונות להתקדם. יותר גרוע, בפוטבול יש גמול אם עברת מרחק מסויים (10 יארד) ואז אתה מקבל סט נסיונות חדש. בליג יש לך חמישה ואז אתה מעיף כדור בשישי. אני מעדיף בהרבה את האפשרות ביוניון לפתח התקפה לאורך זמן, לעשות תרגיל, להתארגן מחדש אחרי תאקל ולצאת שוב להתקפה. אני חושב שהליג נורא מוגבל במה שאפשר לעשות כי בסופו של דבר אחרי כל תאקל שורות השחקנים מתארגנות ושוב מנסים שתי מסירות וקראש לתוך קו ההגנה. כמו בפוטבול, העובדה שיש לך עוד ניסיון מייצרת משחק שבו הכי חשוב לא לאבד את הכדור. לכן לא כדאי לקחת יותר מדי סיכונים ואין מה לתכנן תרגילים מרהיבים שמשלבים חילופי מסירות ומקום. הרי כל דבר כזה הוא פוטנציאל לאיבוד כדור וכמעט תמיד עדיף להרוויח כמה מטר בקראש לתוך ההגנה כי הכדור נשאר אצלך. מונוטוני ולא מעניין, לא לשחק ובטח שלא לצפות. זו כמובן דעה אישית שלי ולא הסבר לשאלה.

      הגב
  • Gil - Zimbabwe

    הטורניר הזה יכול להוות קנה מידה את מי ניו זילנד תיפגוש בגמר הגביע העולמי. אסור לשכוח שזה ביפאן, והמקומיים יכולים להפתיע ולהגיע לשלבים הגבוהים.

    הגב
  • Smiley

    האנגלים נתנו חתיכת משחק מול האירים. ממש הפתעה לאחר שהאירים נראו ממש חזקים מול האול-בלאקס. כאילו האנגלים ידעו מה הולך לקרות כל מהלך וממש שברו את האירים (ועוד באירלנד).
    השאלה אם לאחר הניצחון המרשים הזה, האנגלים שוב יתנפצו על גלי התקווה או שימשיכו במומנטום.
    אני חושב שהקריאת השכמה הזו לאירים תוביל אותם לסיים ראשונים לבסוף

    בחצי הכדור הדרומי הרוגבי ליג הולך להיפתח אוטוטו והסיפור המעניים הוא חזרתו של מאה נונו לבלוז כי הוא רוצה מקום ביפן (והדיווחים שהוא בכושר מצויין).
    הרבה שחקנים השנה יהיה במוקד כי האול בלאקס עומדם לפני חילופי משמרות לאחר הטורניר שיהיה האחרון עבור הרבה שחקני מפתח.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *