לג בעומר (ג) – הולדתו של חג

הטור בו הופך יח באייר סוף סוף ללג בעומר

לג בעומר נוסח אשכנזהפעם, כיון שאנו מתקרבים במרץ ליח באייר, וכיון שצפויים לי כמה ימים עם גישה מוגבלת למחשב ולרשת, פרק כפול. ולא סתם פרק כפול, אלא שהפעם נגיע, סוף סוף, ללג בעומר! תודו שכבר התחלתם לפקפק שזה יקרה. אמנם, לא צריך להסחף, אף אחד לא הולך להדליק מדורות בשלב הזה. אבל בכל זאת נראה כמה דברים מעניינים: איך מסתמנת תקופת העומר כזמן של אבל, איך מתבלט יח באייר כאתנחתא באבל הזה, איך הופך יח באייר ללג בעומר, ואיך הוא מתמצב סוף סוף כיום של שׂמחה.

בנוסף, יש בשני הפרקים הפעם כל מיני תופינים, כגון תשובה לשאלה מי הוא ״ההוא״ ומדוע זכה לשמו, הסבר מדוע מי שמתחתן בזמן העומר צריך להגיע לחופה בדילוגים, וגם אחת מהערות השוליים השערורתיות בדברי-ימי עם ישׂראל. ויש אפילו הסבר קצר מתי ואיך הפך לג בעומר ליום של ספורט עממי!

העניין החשוב ביותר בפרקים הללו, בעיני לפחות, הוא שבהתחקות שלנו אחרי תולדות החג ראינו הרבה מהסיפור של התפרסות תפוצות ישׂראל. שני צירים בולטים כאן: האחד הוא ציר של מזרח-מערב, מהישיבות של בבל דרך קהילות צפון אפריקא ועד ספרד. מה שנקרא בימינו ״ספרדים ועדות המזרח״ (אם כי, כמובן, עדות המזרח היו שם הרבה, הרבה קודם). הציר השני עובר מארץ-ישׂראל דרך בזנטיון ודרום איטליא לקהילות הריין – אשכנז. זה ציר שיש בו גם אלמנט מובהק של דרום-צפון. כמובן, סיפורו של החג מספר רק חלק קטן מאד מהסיפור הכללי הזה, אבל את קווי מתאר אפשר להתחיל לראות.

המאפיינים של החלוקה הזו חשובים ורלוונטיים ביותר בשתי דרכים. היום נהוג לדבר על מזרחים ואשכנזים, אלא שההגדרות הללו חלקיות מאד, ומאד לא מדוייקות. אם נרצה להתלות בגורם גיאוגרפי, הרי שנכון הרבה יותר לדבר על דרומים וצפונים, ולא על מזרח ו(במשתמע) מערב. קחו מפה, סמנו עליה את כל העדות המוכרות לכם/ן, ובדקו בעצמכן/ם – האם הקו בין ״מזרחים״ ל״אשכנזים״ נמתח מדרום לצפון (כלומר מבדיל בין מזרח ומערב), או שמא הוא נמתח ממזרח למערב (כלומר מבדיל בין צפון לדרום). מצד שני, אם נשאל את עצמנו איזה גורם חיצוני מבדיל בין הצפון לדרום, או בין מזרחים ואשכנזים, נראה שהתשובה תלויה בדת השלטת בארצות השונות. כמעט כל האשכנזים היו כמעט כל הזמן בארצות הנצרות. כמעט כל המזרחים היו כמעט כל הזמן בארצות האשׂלאם. הלקח של לג בעומר, מבחינתי לפחות, הוא שהיה צריך את שתוף הפעולה של כל העדות הללו כדי ליצור יחד את החג.

בתמונה, ארוע בו חידשתי לפני שנתיים את המנהג האשכנזי הנאה, לפיו המלמד מספק לכיתה אלכוהול וממתקים בלג בעומר.

פרק ג: מערבה מכאן – מבגדד לספרד

פרק ד: לג בעומר נוסח אשכנז

חוקי קרי
והגדת לבנך

19 Comments

אמיתי 19 במאי 2016

מצויין. כרגיל. מפיץ בתפוצת נאטו…
מעניינת ההתפשטות של היהדות בכלל והמנהגים
בפרט מבחינה גיאוגרפית. גם מזרח מערב אבל
גם צפון דרום. ממה שאני מבין מדרום לצפון קרה יותר
מאוחר..לפי דוגמאות אחרות של ידע ומנהגים, בגלל סיבות
גיאוגרפיות, לרוב זה רק לרוחב.

אוֹרי אמיתי 19 במאי 2016

ממזרח למערב מתחיל קודם, אבל לא הרבה יותר קודם. פחות או יותר באותו הזמן שהגאונים מפיצים את תורתם מערבה, יש פריחה יוצאת דופן של יהדות בהשפעה ארץ-ישׂראלית בדרום איטליא. אבל אלה תחומים שהבנתי בהם פחותה מאשר בעת העתיקה.

yaron 19 במאי 2016

דיי מדהימה היכולת שלנו להישאר עם אחד ודת אחת עם כל ההתפזרות המטורפת הזאת :-)

אוֹרי אמיתי 19 במאי 2016

מדהימה וחסרת תקדים.
לא ידוע לי על אף מקבילה לזה בכל ההיסטוריא.
לכן גם הויכוחים האינסופיים בשאלה מה ״אנחנו״ – דת, לאום, אומה, תרבות – לרוב לא רלוונטיים בעיני. נבחר באיזו מילה שנבחר – מדובר במקרה יחודי.

אמיתי 19 במאי 2016

בהחלט פנומן..ולמיטב הבנתי אנו עם..נכון לאתמול בבוקר

אוֹרי אמיתי 19 במאי 2016

לא הבנתי את ההערה לגבי אתמול בבוקר

אמיתי 19 במאי 2016

בהומור…אנחנו עדיין עם

בר שושני 19 במאי 2016

קצת חבל לי על הפורמט. זה בלוג, בסופו של דבר.

דורפן 19 במאי 2016

אוהב את היחס שלו ל—-

אוֹרי אמיתי 19 במאי 2016

זה פיתוח של שנים. עוד במחלקת הנוער עבדו אתו על היסודות.

MOBY 19 במאי 2016

אני חייב הרחבה על ההוא.
תמיכה במצביא פנאט שמביא לחורבן (למרות שיש התנערות ממנו) נראה לי סיבה לא מספיק טובה, הסיפור שאני מכיר, על בן 40 שעובד קשה וצנוע ההופך לגדול בלימודיו ובעל קהל רחב. ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול, נראה לי שיש יותר מעלות ממגרעות.
אני כנראה לא מכיר את כל הסיפורים הלא טובים. מבקש הרחבה.

ירון בן-עמי 19 במאי 2016

ת"ר: כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו, ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא.
נענה ר' טרפון ואמר – טוב אתה לישראל מטיפה של גשמים…
נענה ר' יהושע ואמר – טוב אתה לישראל יותר מגלגל חמה…
נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר – טוב אתה לישראל יותר מאב ואם…
נענה רבי עקיבא ואמר – חביבין יסורין.
אמר להם – סמכוני ואשמעה דברי עקיבא תלמידי שאמר חביבין יסורין. אמר לו – עקיבא, זו מנין לך? אמר מקרא אני דורש… וכי חזקיה מלך יהודה לכל העולם כולו לימד תורה, ולמנשה בנו לא לימד תורה?! אלא מכל טורח שטרח בו ומכל עמל שעמל בו לא העלהו למוטב אלא יסורין, שנאמר 'וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה בחחים ויאסרהו בנחשתים ויוליכהו בבלה', וכתיב 'וכהצר לו חלה את פני ה' אלהיו ויכנע מאד מלפני אלהי אבותיו ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו וידע מנשה כי ה' הוא האלהים' – הא למדת שחביבין יסורין.
(סנהדרין ק"א).

לא חביבים יסורים!!!!!!!

עובר אורח 20 במאי 2016

זה הכל??
חשבתי שזה קשור לעניין של התמיכה במרד.

ירון בן-עמי 22 במאי 2016

להשקפתי, כל התמיכה במרד מבוססת על חביבין יסורים

עב״ד 20 במאי 2016

א-פרופו הטענה, בין ״למה ש״ כנגד כי. גם אני זכיתי שיתקנו אותי כמה וכמה פעמים.
מצד שני, כמעט כל החרדים (בישיבה או לא) שפגשתי בימי חיי, היו בעלי ידע לשוני עלוב וגרוע.
אז יכול להיות שאף אחד מהם לא היה או יהיה גדול בתורה או אדמו״ר, אבל…

S&M 24 במאי 2016

מרתק. תודה!!

פספסתי את הפרקים הקודמים. אלך לראות הכל מהתחלה, ואולי שם אבין למה הוא מסתייג מרבי עקיבא כל כך, אבל כן נוקב בשמו של בר כוכבא. ומה יש לו להגיד על מתאבדי מצדה? הרי כולם שייכים לאותו סוג של איוולת (מרידה נגד מעצמה), ולאותם מיתוסים. אז למה רבי עקיבא לא ואחרים כן?

S&M 24 במאי 2016

אחרי שכתבתי ראיתי שירון בן עמי משתתף כאן וכבר ענה. באמת מוזר, ניראה קטנוני החביבין ייסורים (הו הו, שלא לדבר על הכינוי שלי כאן).
אז רבי עקיבא תומך במרד, אז מה – גם אחרים תומכים במרד ואף מנהיגים אותו. אז למה אותם אתה כן מזכיר בשם?
תן בבקשה הסבר אם זו לא טרחה גדולה מדי. או אפילו מראה מקום להסבר, אני אקרא בלי להטריח מדי.

S&M 24 במאי 2016

אגב, מביך שפתאום בפוסט הזה גיליתי את האור, שזה בכלל לא "אשכנז/מערב-מזרח" אלא "צפון-דרום". כל השנים אומרים לנו מזרחיים, וזה נטבע וזהו. עכשיו לך תדבר על צפוניים ודרומיים, שזה אשכרה קלישאה על מפת קיפוח/התנשאות קלאסית. וואו.
באמת תודה, מרתק.

ירון בן-עמי 24 במאי 2016

זה אם מוכרחים ללכת על גיאוגרפיה, אבל הניסוח שיורד לשורש החלוקה הוא "יהודי ארצות הנצרות" לעומת "יהודי ארצות האישׂלם".

לגבי ההוא – התשובה ארוכה מאד, ואולי ביום מן הימים אכתוב אותה בפרוטרוט. אציין רק שוסעיף "חביבין יסורים" (להבנתי את דמותו של ההוא, כפי שהיא עולה מן התלמודים) איננו סעיף משני בהגותו של ההוא, אלא נקודת משען של ממש, ואולי אף נקודת המשען בה"א הידיעה.

Comments closed