לג בעומר (ד) – סוף מעשׂה במחשבה תחילה?

סוף סוף מדורה בלג בעומר. ועוד אחת. ועכשיו כבר המון. געוואלד!

אחרי ששה פרקים וכשעתיים של שׂיחה, מסתבר שלג בעומר הוא כנראה הגמיש והמשתנה שבין החגים, ושהחג כפי שהוא מוכר כיום, הוא המצאה חדשה לגמרי. התכנסות לקראת המוכר מתרחשת כאשר הסיפור חוזר (אחרי סיבובים ארוכים בגולה) לארץ-ישׂראל. הדבר קורה בהר מירון, ולא מפתיע לפיכך שההילולא הגדולה במירון היא עד היום הארוע המרכזי של החג. כמו כן, מעניין לראות שיחד עם החזרה לארץ חוזרת הדאגה המרכזת של אמצע חודש אייר: האם יהיו, או לא יהיו, מספיק מים כדי לעבור את הקיץ? נקודה יפה בעיני, שכבר בְּעדויות מוקדמות אפשר לראות לה זכר, היא שחג אמצע אייר (שמתלכד לו עם לג בעומר המגיע מהגולה עם עליות גירוש ספרד), נחוג על-ידי יהודים וישמעאלים כאחד. לשתות ולהשקות, הרי, צריכים כולם.

עוד תוצאה של חשיבות עליית מגורשי ספרד היא הפיכתו של ר׳ שמעון בר-יוחאי לדמות המרכזית בחג. אמנם, הציון לקברו של רשב״י מדווח במירון מזה זמן רב, אבל ראשית הפעילות של אמצע אייר באתר מקומה דוקא סביב הציון של שמאי והלל. ומדוע עלה רשב״י? כיון שהעולים מספרד הביאו אתם את תורת הקבלה הפרובנסלית-ספרדית, ובלבה את ספר הזוהר – שרשב״י היה גיבורו המרכזי. עניין משעשע במיוחד הוא שמלכתחילה נועדה ההילולא לציין את יום נישׂואיו של רשב״י, אבל בגלל טעות סופרים (שמאחריה סיפור מרתק במיוחד) התפרש יום שׂמחתו כיום פטירתו. כך או כך, נישׂואין או פטירה, היום צוין בהבערת אש, כמצוין בספר הזוהר, והנה לנו תחילת המנהג המוכר לנו בימינו. המנהג להדליק אש לזכר רשב״י הפך למנהג כללי להדלקת נרות נשמה לעילוי נשמת גדולים וחשובים בעם ישׂראל. בתמונה כאן נר נשמה לזכר הרצל, שהודלק בבית כנסת בעיר דרנה שבמזרח לוב בשנת 1945.

קנדיל הרצל
התמונה מתוך: לוינסקי, יום-טוב. תשי״ט. ספר המועדים ו. ת״א: דביר. ע׳ 362

ואיך הפכו המדורות ללב העניין? ובכן, בשנת 1876 נרכש קבר שמעון הצדיק בירושלם על-ידי קונה יהודי, ולציון המאורע הוחל שם בחגיגות מקומיות של הילולת רשב״י, כולל מדורה כנהוג במירון. במקום מדורה אחת, שתיים. עם העליות הראשונה והשניה, והיווצרותו של הישוב החדש, הפכה ההילולא הירושלמית בלג בעומר ללהיט. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה צרפה תנועת הנוער ״מכבי״ לעניין תהלוכת לפידים ומפגני אש שונים, כמקובל בתנועות נוער. לאחר המלחמה הפכך העניין למגפה, ומדורות החלו מבצבצות במקומות שונים בכל רחבי הישוב העברי בארץ. דמות מרכזית בתהליך זה היה מיכאל הלפרן, אחת הדמויות הצבעוניות בימי העליות הראשונה והשניה (והיו לא מעט דמויות צבעוניות להתחרות בהן…), שהשתמש במדורות להגברת הרגשות הלאומיים, וטיפוח מתוס הגבורה היהודי. כאן חָבַר ללג בעומר גם בר-כוכבא, שהועלה על נס כמי שידע להרוג הרבה גוים.

המסקנה מהמסע הארוך הזה, מהמבול עד ימינו ולאורך ארצות ויבשות שונות, היא שלג בעומר (או ימי אמצע אייר, אם תעדיפו) פשט תמיד ולבש צורות, בהתאם לדרישות הזמן והמקום. לפיכך, וכאן אני דובר על דעת עצמי (כלומר בן-עמי לא אחראי לזה), יש שתי נקודות מרכזיות למחשבה לקראת העתיד:

(א)  אין עוד מקום לטקסי זיהום האוויר ההמוניים שאנו עורכים. כן, מדורות הן כיף. כן, יש קסם גדול באש פתוח ובהתכנסות סביבה – קסם הנובע מן הסתם מהתפקיד המכריע ששׂחק אילוף האש בעצם ההתפתחות האנושית. אבל אין סיבה להמשיך לזהם את האוויר באופן המוני כזה. זמן טוב לעצור ולחשוב איך אפשר להמשיך לעתיד בו ננשום אויר נקי יותר, במקום להוסיף עוד דלת ארון מצופה פורמייקא למדורה.

(ב)  בנו של מיכאל הלפרן כותב, בספר שחבר לזכר אביו (ירמיהו הלפרן, אבי מיכאל הלפרן, עמ' 85; ציטוט מויקיפדיא):

״לא עקידת יצחק דרושה לנו, אלא מרד המכבים ובר-כוכבא, הבוז לדמעותיכם ולתחנוניכם, כי לא באלה ניוושע.״

אפשר בהחלט להבין את חשיבות הציטוט לזמנו. אלא שבינתיים השתנו הזמנים. אז, למשל, אז היה ידוע לכל שמרד בר-כוכבא הסתיים בקטסטרופא. היום כבר הרבה פחות ידוע. לפי שמיטה שלמה צפיתי בטקס לג בעומר בבית-הספר היסודי הקרוב למקום מגורי (פרטים על התקרית כאן). לחרדתי, ראיתי שמרד בר-כוכבא מוצג כנצחון צבאי מובהק על הכובש הרומי. במציאות, כמובן, קרה ההיפך הגמור. לא רק שבר-כוכבא וכוחותיו הובסו והמרד דוכא, אלא שהחרבן העצום שנגרם הביא, למעשׂה, לירידתו של הישוב היהודי בירושלים ובסביבותיה עד לעידן המודרני.

המסר שמעביר סיפור זה מסוכן בעיני מאד. הוא מסוכן, כיון שהוא מזלזל באופן מוחלט בעובדות, לטובת מתולוגיא דמיונית וחסרת ביסוס. מערכת החינוך אמנם מנסה בהמשך הדרך לתקן את הנזק שהיא עצמה גורמת (בכתה יא למדתי שמרד בר-כוכבא נכשל, ומבירור שערכתי עולה שהחומר נלמד גם היום, לפחות בחלק מבתי-הספר), אבל המסר העובר בטקסי לג בעומר בבי״ס יסודי חזק בהרבה מעוד פרק שנלמד לבגרות ושפרטיו נשכחים מיד עם היציאה מחדר הבחינה. כך, לפחות, התרשמתי מסקר לא אמפירי שערכתי בקרב הורים וצעירים סתם במדורות בשנים שעברו מאז. והזלזול בעובדות מסוכן שבעתיים כאשר, כמו אצל מיכאל הלפרן, בר-כוכבא מוצמד למרד המקבים, וזוכה גם הוא למשהו מהילת ״מעטים מול רבים״ והנצחון בחסד אלוהי. בעולם האמיתי, בו מלחמות מתנהלות בפלדה ובנפץ, ולא ברכיבה על אריה, חשוב מאד להתנהל לפי חוקי הטבע, ולא לסמוך על נצחון משמיים.

וזה, נראה לי, המסר שלי ללג בעומר הנוכחי, ועד להודעה חדשה: הבה נייחד אותו להבנה שהמציאות משתנה כל הזמן, וננסה להתמודד בראש גלוי עם העובדות. אה, כן, ודי כבר עם הפורמייקא.

אש, קרח ומה שבינהם - יומן משחקי הכס (פרק 5)
האם המרדף אחרי 73 הרג את גולדן סטייט?

59 Comments

אריאל גרייזס 24 במאי 2016

די כבר עם המדורות האלו!!! איזה נזק סביבתי נורא. ועכשיו זה כבר שבוע של מדורות במקום יום אחד. שמישהו יעצור את הטירוף!

אוֹרי אמיתי 24 במאי 2016

מסכים ומצטרף. מלכתחילה העניין שלי ללכת על לג בעומר בסדרה הזו הוא כדי להכניס דברים להקשרם, ולנסות להסיט את עיקר החג ממדורות למשהו אחר.

ניב 24 במאי 2016

ד"ר אמיתי בשביל זה תצטרך לכתוב ב- one

אוֹרי אמיתי 24 במאי 2016

גדול עלי בכמה מספרים

ישי 24 במאי 2016

די היה בעיון בויקי כדי לגלות שנר נשמה כלל אינו קשור לעניין. אף שאין לי כוח לצפות בכם מדברים מהפוסטים שכתבת ומהתגובות נראה לי שהרצון לנפץ מיתוסים נראה לי מאוד חזק בסדרה הזו.

גיא זהר 25 במאי 2016

ראשית ממליץ לך לראות גם את הסרטונים ותבין שיש דיון מעמיק בגלגולו של החג שלא בהכרח קשור בניפוץ מיתוסים. שנית, הבנת הנקרא: לא נאמר שההילולא לזכרו של הרשב"י שקשורה בהדלקת אש היא המקור להדלקת נרות נשמה בכלל אלא שסביבה התפתח נוהג להדליק במקביל נרות נשמה באותו היום לזכרם של גדולי אומה. ודבר שלישי, ויקיפדיה היא כלי לא רע בכלל אבל יש בה המון אי דיוקים ומעצם טבעה אי העמקה, מה שלא ניתן להגיד על הסרטונים הללו. טיפה כבוד.

ישי 24 במאי 2016

ועוד דבר – הרגע שאלתי את בתי שעדיין אינה בת 6 מי ניצח בר כוכבא או הרומאים, ותשובתה: הרומאים. כבר בתגובות לפוסטים קודמים עלתה הטענה שבחינוך דתי זה מה שלומדים. יכול להיות מעניין לבדוק את זה.

אוֹרי אמיתי 24 במאי 2016

לא יודע ספציפית לגבי החינוך הדתי. אני פגשתי את זה בחינוך ממלכתי רגיל לגמרי.
מאידך, טוב לדעת שיש מקומות בהם יש גם כבוד לעובדות הבסיסיות.

ישרון 24 במאי 2016

למדתי בחינוך דתי עד התיכון וגם לי זכור שלימדו אותנו את זה נראה לי שזה היה תוך כדי שלמדנו על ויכוח בין רבי עקיבא לרבנים אחרים מאותה תקופה לגביי בר כוכבא והמורה הסבירה שהוא הפסיד והאשימו אותו בחורבן היישוב העברי בירושלים.

MOBY 24 במאי 2016

אני מכיר את הסיפור שהמדורות הן להזכרת הלפידים/מדורות של בר כוכבא ואנשיו להעברת מסרים (זה סופר בזמני, ובזמנים אלו גם כן).
INDIAN STILE
אז הינקים לא גנבו לנו את הסיפור?

אוֹרי אמיתי 24 במאי 2016

לא מוכר לי הסיפור הזה, לא מילדותי ולא מהבירורים שעשׂיתי מאז.
יכול להיות שהתערבב כאן משהו מתחום המשׂואות של קידוש החודש (עניין סבוך, שלא למדתי מעולם באופן מסודר ואינו ברור לי די צרכו).

אריאל גרייזס 24 במאי 2016

זה סיפור מוכר מאוד – אבל לא קשור בכלל למרד בר כוכבא אלא להפסקה של המגיפה שהרגה את תלמידי רבי עקיבא. פשוט הסיפורים התערבבו בינהם כי בר כוכבא נתמך על ידי רבי עקיבא והכל היה באותה תקופה

אוֹרי אמיתי 24 במאי 2016

איך הפסקת המגפה קשורה להעברת מסרים?

אריאל גרייזס 24 במאי 2016

זה הסיפור שאני זוכר מבית הספר (הדתי) שהדלקת המדורות היתה לסמן את זה שנגמרה המגיפה

אוֹרי אמיתי 24 במאי 2016

סיפור מוזר.
מי החליט שהמגפה נגמרה?
ואם המגפה היא המרד, למי היה צריך לבשׂר שהוא דוכא סופית?
ומתי החליטו על שיטת הפצת המידע הזו?

אבל אתה מעיד פה, לדעתי, על כוחם של סיפורים מוזרים שפוגשים במערכת החינוך, אבל לאו דוקא כחלק מה״חומר״ הרשמי של משׂרד החינוך.

MOBY 24 במאי 2016

אולי מסרים זה אינטרפטציה שלי.
מסר אחד – המורדים הדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד. והמדורות שמדליקים היום בל"ג בעומר הן זכר לאותן משואות

אוֹרי אמיתי 24 במאי 2016

יכול להיות שהעבירו מסרים באמצעות משׂואות עם פרוץ מרד בר-כוכבא. אינני מכיר שום מקור המספר על כך (בכלל, המקורות מועטים ודלים), אבל זה לפחות הגיוני.

אבל תקוותי שהסברנו שאין קשר למדורות לג בעומר, שראשיתן במנהגים במירון.
הקישור לבר-כוכבא הוא הצדקה לאחור.

אגב, כשאני הייתי ילד עוד שׂרפנו בלג בעומר את נאצר (על אף שהלך לעולמו שנים לפני כן). בהתאם לתפיסת ההיסטורית המבולבלת שרווחה אז (ואפילו לא היתה באשמת מערכת החינוך), נאצר היה המלך של הנאצים.

ישי 24 במאי 2016

אצלנו את צדאםץ
לא נראה לי שהקישור לבר כוכבא הוא הצדקה לאחור. עד כמה שאני מבין הוא המצאה ציונית. שאלתי עכשיו חבר חרדי על ל"ג בעומר וכששאלתי אם זה קשור לבר כוכבא הוא לא הבין מה אני שח.

אריאל גרייזס 24 במאי 2016

הי, לא אמרתי שזה אמת. אמרתי שזה הסיפור

אוֹרי אמיתי 24 במאי 2016

אני רושם לעצמי לכתוב מתישהו בקרוב טור על עמדתי בסוגיית האמת והעובדות.

ישי 24 במאי 2016

המגפה שהרגה את תלמידי ר"ע היא ככל הנראה מרד בר כוכבא.
בכל אופן לא הבנתי איך זה אמור להיות קשור.

yaron 24 במאי 2016

זה הסיפור עליו גם אני גדלתי – בימי המרד הכוחות אותתו אחד לשני ע"י הבערת מדורות בפסגות ההרים.

אוֹרי אמיתי 24 במאי 2016

אציין רק שוב שאינני פוסל מציאות בה אותתו כוחות אלה לאלה באמצעות אבוקות, משׂואות או מדורות. (למרות שאינני מכיר עדויות שכך היה). רק שאין שום קשר למדורות לג בעומר של ימינו.

גאזה 24 במאי 2016

גם אני

גאזה 24 במאי 2016

גדלתי על סיפור האיתות באמצעות מדורות

yaron 24 במאי 2016

שתי שאלות פשוטות:
1. מדוע פרץ המרד
2. מה היה קורה אם לא היה פורץ?

דעתי האישית והלא מלומדת:
המרד פרץ בשל נסיון למנוע מהעם היהודי את המשך קיומו.
ללא המרד לא בטוח שהיינו כאן.
כן, שילמנו מחיר כבד…

ישי 24 במאי 2016

1. שאלה טובה
2. שאלה לא משהו.

וביתר פירוט:
1. אין כמעט שום מידע על המרד ולכן עוסקים בניחושים. מקובל לחשוב שהסיבות המידיות היו איסור על המילה ובניית ירושלים כעיר אלילית וזה בתוספת למתחים שונים (העברת לגיון נוסף לכפר עותנאי, בעיות כלכליות, משיחיות).
2. זו שאלה בשביל אוהדי ספורט – ללא נס בדלונה איפה מכבי הייתה היום – אבל לא למחקר היסטורי. נראה שהנקודה שלך היא שרק עם התנגדות לגזרות היינו ממשיכים להתקיים, אבל אחרי מרד בר כוכבא היו גזרות על קיום מצוות (ולא רק על מילה), הן לא הביאו לחידוש המרד, ובכל זאת היום אנחנו כאן. זה כמובן לא מוכיח שום דבר.

אוֹרי אמיתי 24 במאי 2016

1. שאלה פתוחה. לפי התשובה שהצעת, כדאי לכוון לאחד מעיקרי המחלוקת – האם הגזרה על המילה קדמה למרד והיתה סיבה לו, או שהגיעה אחרי המרד והיוותה עונש עליו. אי-אפשר לדעת בודאות מי מהאפשרויות נכונה עובדתית. כיון שכך, אתה יכול ודאי להבין שאי-אפשר גם לענות על השאלה באופן מושׂכל.

2. על השאלה הזו אי-אפשר לענות באופן מושׂכל בכל מקרה. הקיסר הדריאנוס, שבימיו שלטונו פרץ המרד, הלך לעולמו בקיץ 138 לס׳, כשש שנים לאחר פרוץ המרד. נניח שגזרות הדת הגיעו *לפני* המרד, ונניח שבאמת היתה כאן כוונה לשׂים קץ ליהדות (מה שאינו הכרחי כלל אפילו אם ההנחה הקודמת תתברר כנכונה), יתכן שהיו מתבטלות הגזרות עם מותו של הקיסר. אפילו הגיוני, בהתחשב בכך שמימי אנטונינוס פיוס ואילך התקיימו יחסים סבירים עד מעולים בין (לפחות חלקים מתוך) יהדות ארץ-ישׂראל לשלטון הקיסרי. ואם כך אחרי מרד כה קשה, קל וחומר בלעדיו.

אז כן, שלמנו מחיר כבד, על זה אין ספק בכלל. יש ספק רק לגבי התמורה שקבלנו, אם בכלל.

yaron 24 במאי 2016

1. נראה לי שבכל מקרה צריך סיבה מ א ו ד טובה בשביל להתחיל מרד שבו מתים מאות אלפים. בלי להיות בקיא במחקרים, תמכה שכזאת במרד מחייבת סיבה אמיתית ומאחדת.
2. פתחתי ב- "דעתי האישית", הוספתי "סביר להניח". מאחר ובאמת אין אפשרות לענות על השאלה – איש באמונתו יחיה.

* אם אינני טועה העם היהודי הוא העם העתיק ביותר שקיים היום – כנראה שעשינו משהו נכון לאורך השנים :-)

אוֹרי אמיתי 24 במאי 2016

ממש לא. אפשר להתניע מהלכים עם תוצאות קטסטרופליות בגלל הסיבות הדביליות ביותר.
ואפשר גם להעלות על הדעת סיבות שאינן קשורות בגזרות דת. היו מרידות אינספור כנגד השלטון הרומי, בכל מיני חלקים של הקיסרות, בלי מניעים דתיים בכלל.

yaron 25 במאי 2016

זה שיש דוגמאות שונות ושאפשר להעלות על הדעת סיבות אחרות לא אומר כלום על המקרה שלנו.
אתה ההיסטוריון…
אפילו אתה מסכים שייתכן שגזירת המילה קדמה היתה הסיבה למרד אבל בכל מקרה ברור שגזירות אחרות קדמו לו.

אוֹרי אמיתי 25 במאי 2016

ממש לא ברור שגזרות אחרות קדמו. בכלל, שום דבר ביחס לפרוץ המרד ממש לא ברור.
וזה שאפשר להעלות על הדעת סיבות אחרות ודאי קשור, ולו כמשקל נגד להנחות שהנחת אתה כמובנות מאליהן (שמדובר במאבק לחיים ולמוות על צביון דתי). פרץ הרי מרד בשנות ה-60, שלא היה קשור בגזרות דת. פרץ מרד נוסף בתפוצות בשנות העשׂרה של המאה השניה (מרד התפוצות), שעד כמה שידוע לנו – שזה מעט מאד למרבה הצער – לא היה קשור אף הוא בגזרות דת. כלומר בהחלט היו מרידות יהודיות כנגד רומא שפרצו בשל סיבות אחרות. אין סיבה להניח אוטומטית שמדובר בגזרות דת. ואין סיבה לפסול סיבה זו באופן עקרוני, רק כי המקור לכך לוקה לעתים באי-דיוקים. כדאי לדעתי להודות באי-ידיעה, כשזה המצב.

yaron 25 במאי 2016

אורי, עם כל הכבוד ובלי שום כוונה לפגוע, אם כך אתה קורא טקסטים היסטוריים המצב לא משהו…
אתה – "כדאי לדעתי להודות באי-ידיעה, כשזה המצב"
אני – "דעתי האישית והלא מלומדת"

אוֹרי אמיתי 25 במאי 2016

התייחסתי לעצמי. אני מודה באי-הידיעה ביחס לגורמים למרד.
עליך אני לא לוקח אחריות אפילו קצת – עם כל הכבוד ובלי שום כוונה לפגוע.

yaron 25 במאי 2016

אורי,
באמת שלא התכוונתי להיכנס לפינה הזאת ואם נכנסתי אני יוצא ומתנצל :-)
אבל עכשיו ברצינות, כתבת שהנחתי הנחות כמובנות מאליהן ולא כך הוא.
אם הטענה שלך היא ש "שום דבר ביחס לפרוץ המרד ממש לא ברור" אז זה כבר לא בדיוק דיון של היסטוריונים.
לדעתי הסיפור של העם היהודי הוא דיי מדהים ואם הצלחנו לשמור על הזהות הדתית והלאומית שלנו אלפי שנים כנראה שאנחנו עושים משהו נכון לא?

ד״ר א. 25 במאי 2016

שמע, זה כן דיון בין היסטוריונים, אבל כזה שמתנהל על בסיס עדויות סותרות וחסרות. זה מתסכל, אבל מה אפשר לעשׂות?

ויכול להיות שהטענה שהצגת נכונה – ואכן היה נסיון לחבל יסודית ביהדות (במכוון או מתוך חוסר תשׂומת לב – גם טענה כזו קיימת). אבל אין דרך להיות בטוחים. אגב, אם לחזור לניסוח שלך – למה שמישהו ירצה למנוע מהעם היהודי את המשך קיומו? מה האינטרס של קיסר רומי לעשׂות כן?

לגבי הסיפור של עם ישׂראל ושל היהדות – הוא ללא ספק יחודי. לכל הפחות, אני לא מכיר שום דבר דומה, או אפילו בר-השוואה. האם זה אומר שאנחנו עושׂים משהו נכון? זה כבר תלוי בנקודת המבט שלך לגבי מה נכון. אולי בכלל אנחנו לא מחמיצים הזדמנות לטעות באופן גרנדיוזי וספקטקולארי?

ישי 26 במאי 2016

אני מניח שאתה מכיר את התשובה של מור לשאלתך – הדריאנוס חשב שחיזוק האופי היווני של מזרח האימפריה יועיל ליציבות השלטון הרומי שם והוא כנראה גם לא היה מודע לעוצמת ההתנגדות שהדבר יעורר בקרב היהודים (כמו שפטרוניוס למשל הופתע).

ישי 24 במאי 2016

לגבי רעידת האדמה (באיחור קל) –
באיגרת המיוחסת לקיריליוס נאמר שזה היה בי"ט באייר ולא בי"ח.
אני מבין שמקור נוסף הוא כתובות הקברים מצוער אבל שם התאריך המצוין הוא יווני. ככל הידוע לי ברור שבמאה ה-4 הלוח העברי עדיין לא היה קבוע לחלוטין, ואם כך התאריך לא יכול להיקבע במדויק. מצד שני, אני מניח שהנוצרים לא חיכו לקביעת השנה העברית, כך שייתכן שי"ט באייר של קיריליוס היה בעצם י"ל באייר של היהודים.
תוכל להרחיב לגבי הידע שלנו על התאריך?

איברה 25 במאי 2016

אני לא מבין כל כך את הקביעה שהתאריך (העברי?) לא יכול להקבע במדויק. נדמה לי שיש כאן ערבוב של שני נושאים: קביעת הלוח העברי שאמנם לא ארעה לפני המאה הרביעית פירושה שקביעת החודשים והימים מראש לא נעשתה עד אז אלא מחודש לחודש. אבל בוודאי שהיו ימים ותאריכים מדויקים וברורים במאות הראשונות לספירה שבאמצעות חישוב אפשר להקביל אותם לללוח היווני-רומי. לכן הקביעה שיום שני בחודש ארטימיסיוס בשנה המדוברת חל ביח אייר אפשרית בוודאי.
אם אני זוכר הסבר החוקרים לפער של יום בדיווח על רעידת האדמה הוא שהיו רעידות משנה לאורך כמה שעות ומאחר שעל פי הידוע מדובר בשעות הערב והבוקר אז זה יכול להביא ליום הפרש בין העדויות.

איברה 25 במאי 2016

סליחה, יום שני ה-28 לחודש ארטימיסיוס

ישי 25 במאי 2016

אם הקביעה נעשתה מחודש לחודש על פי ראיית הירח, אתה לא יכול לדעת מה בדיוק היה.
האיגרת אומרת שהרעידה התחילה בי"ט באייר והמשיכה ביום שלאחריו.
הסתכלתי שוב במאמר וראיתי: א. הי"ט באייר הוא באמת 19 במאי והחוקר שפרסם אותה אומר שבאותה שנה מאי ואייר היו חופפים. ב. הוא משער שהבנייה התחילה יום קודם ומכאן התאריך של י"ח באייר.

איברה 25 במאי 2016

היא נעשתה על פי הירח ואפשר בדיעבד לדעת לפי הצלבות של דיווחים שונים.
בניגוד אליך לא עיינתי באיגרת עדיין אבל עד כמה שאני זוכר במקרה הזה קיריליוס מדווח שהיו רעידות בשעה השלישית ובתשיעית שבלילה בין ראשון ושני (בערך שווה היום ל22:00 לעומת 4:00), מה שעשוי להוביל להפרש של יום בדיווח, אולי גם כתוצאה מכך שמחשיבים את היום מהשקיעה (הלוח הסורי) או מ-12 בלילה (הלוח היוליאני).

אלכס דוקורסקי 25 במאי 2016

אורי, מרתק. תודה רבה.
מסכים שלמען איכות הסביבה שלנו, לא היה מזיק לצמצמם את מספר המדורות (אין לי מושג איך עושים זאת. חקיקה בעניין זה, תיתקל, מן הסתם, בהתנגדות רבה).
מכל מקום, זה לא הולך להישמע (או להיקרא) טוב כל כך, אבל עד גיל 15 האסוציאציה של ל"ג בעומר היתה אצלי (ובטח אצל כמה מחבריי) איסוף קרשים והרמתם (תרתי משמע) מאתרי בניה שונים. רוטינה שהיתה מתחילה היכנשהו בימי חול המועד פסח.

yaron 25 במאי 2016

וגם לגנוב שוקו ולחמניות לפנות בוקר :-)

אוֹרי אמיתי 25 במאי 2016

אין טעם בחקיקה. זה רק עניין חינוכי. וכמו שכתב האייל בתגובה הבאה – שאלה גדולה גם מה שׂורפים. לא בכדי בקשתי פעמיים להפסיק עם הפורמייקא.
ומה שכן אפשר לעשׂות – לא בחקיקה אבל באופן ממסדי – הוא להוריד הוראה בכל מוסדות החינוך להפסיק עם שבוע המדורות, ולרכז הכל שוב ביום אחד.

שמעון כסאח 25 במאי 2016

שעתיים אתה מתאר ומסביר את התפתחות החג וכשהילדים בשיתוף ועדי ההורים מרחיבים את החג לכמה ימים אתה בא לעצור את זה …?

אל דאגה עוד 100 שנה ישבו ויספרו ירון ואורי של העתיד למה יש שבוע חופשה מלימודים בשבוע ל"ג בעומר.

yaron 25 במאי 2016

אינשאללה :-)

אוֹרי אמיתי 25 במאי 2016

עוד מאה שנה ישבו חבר׳ה אחרים לגמרי ויסבירו מדוע באמצע אייר מצוה להוריד את מסכות החמצן כזכר ללוחמים בשוחות של מלחמת העולם.

אייל הצפון 25 במאי 2016

אין אומה שאין לה חג אחד שבו עושים מדורות ושורפים בהן צוררים (או תפוחי אדמה שזה אותו דבר). שהאנתרופולוגים יתווכחו ממי היהודים אימצו את המסורת, והההיסטוריונים איך ( ומתי) שידכו את הדלקת המדורות למרד בר כוכבא.
אסור להפסיק את המדורות. הנזק החברתי יהיה רב מהתועלת הסביבתית.מה שכן, צריך להפסיק לשרוף עצי בניין או רהיטים ישנים. צריך לעבור לשרוף גזם חקלאי, או פסולת עץ ממפעלים (כמו למשל משטחי עץ שנשברו), שממילא הולכים לשריפה.
את סיפור מרד בר כוכבא (ההיסטורי) חובה ללמד בבתי הספר. רק שצריך להדגיש שבר כוכבא נתפס, על ידי גדולי החכמים של תקופתו (ע"ע רבי עקיבא), כמשיח (שוב בהתאם לתפיסות התקופה), ורק 100 שנה אחרי כשלון המרד, החזלים (שבאותה תקופה כבר עברו כולם לבבל), השחירו את דמותו (ועשו כל מאמץ לא לפגוע בתדמית של רבי עקיבא, בין היתר כחלק מהמאבק הפוליטי על הסמכות ההלכתית, בין בבל לארץ ישראל. הבבלים ניצחו באופן מוחץ.
ולהוסיף בהערת שוליים, בר כוכבא היה גיבור. הוא לא הצליח להקים את בית המקדש, אז עדיף לא לנסות לפני שיבוא המשיח (ולא זרבי מברוקלין לא נחשב.
הסיבה לכך שעירבבו את המרד הגדול עם מרד החשמונאים היא שהחשמונאים כן הצליחו להקים את בית המקדש ולחדש את הפולחן, והיה חשוב ליצור את הרושם שבר כוכבא כן הצליח.

שמעון כסאח 25 במאי 2016

מקום נוסף של חגיגות מקומיות של הילולת רשב״י הוא האי ג'רבה.

אוֹרי אמיתי 25 במאי 2016

אשׂמח לשמוע פרטים נוספים.

ירון בן-עמי 25 במאי 2016

שמעתי על זה משהו, אשמח לשמוע הרבה יותר. ספר-נא!

שמעון כסאח 25 במאי 2016

ניסיתי לשאול את אימי אך היא אינה יודעת ממתי ואיך, גם חיפוש בסיסי ברשת לא נחל הצלחה כבירה אבל מצאתי את הדבר המעניין הבא:

"בכל הספרים המרובים שיצאו מבית הדפוס המפורסם בג'רבה לא נזכרה אף מילה על המנהג היפה ביותר שראיתי באי ג'רבה, ההילולא דרשב"י בל"ג בעומר. בין שתי הערים עומדים שני בנינים, בית כנסת עתיק ומפואר הנקרא אל-ג'רבה, שכולו עטוף מסתורין. לא ידוע מתי נבנה ולאיזו מטרה נבנה. הוא ביכ"נ יחיד במינו הכולל "קודש" ו"קודש קדשים", חדר בפנים חדר שהוא כמין ארון קודש ענקי בו היו כששים ספרי תורה. הבניין השני בעל שתי קומות שימש אכסניא לאלפי היהודים שבאו לחוג את החג מכל תוניסיה. ואע"פ שבזמן ביקורי הדרכים היו משובשים גייסות, והנסיעה שמה עלתה לא רק בקשיים אלא בסכנה הקהל לא נמנע מלנהור שמה. שרו ורקדו והתפללו. אבל רק ההמון השתתף בחגיגה זו. הרב חלפון הכהן, רבה הראשי של אי ג'רבה, וכל הלומדים נעדרו. וכששאלתי אותו לסיבת העדרו אמר לי שהם לא מסכימים לכל הטכס הזה שלפי דעתם אין יסודו ב"הררי קודש" וכמעט שהביע אותה הדעה של החתם סופר בתשובתו על ל"ג בעומר במירון.

וזה שמביא אותי לעניין היותר מעניין של יהודי ג'רבה, שיטת הלימוד שלהם והפצתו. בכל ג'רבה היתה משפחה אחת מכובדת של מקובלים, משפחת עידן, וחוץ מהם יהודי ג'רבה לא התעניינו כלל וכלל בזוהר, בניגוד מוחלט לכל עדות המזרח שהכרתי."
http://www.daat.ac.il/daat/history/nidhey/rabinovitsh.htm

בכל מקרה ההילולה עצמה נמשכת יומיים ולא יום אחד, כאשר סיפרתי לאמא שלי לפני שבוע לערך שקראתי באתר מסויים בשפה האנגלית כתבה על חידוש הילולת הרשב"י בג'רבה לאחר הפסקה של מספר שנים מאז פרוץ החורף האיסלאמי, היא ירתה מיד "זה בוודאי ב25 ו26", קצת על החגיגה עצמה אפשר לקרא פה:
http://he.danielventura.wikia.com/wiki/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA_%D7%90%D7%9C%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%91%D7%94

צריך לזכור שקהילת יהודי ג'רבה היא מהקהילות היהודיות העתיקות ביותר ונושאת מסורות ומינהגים שחלקם ייחודיים/מיוחדים ואולי יש פה רעיון למחקר שיוסיף עוד לתמונה הנהדרת שפרסתם לפנינו.

שמעון כסאח 25 במאי 2016

רק סיימתי את התגובה ומצאתי את זה:
http://bit.ly/1XUBizJ

הבט בסעיף 1.6

ד״ר א. 25 במאי 2016

מר כסאח – ישר כחך!

גם הבאת מסורת מבית אמא, וגם נתת קישור לחיבור המעניין הזה. לא הספקתי לעבור עליו באופן יסודי, אבל מיד בולט לעין עניין מוכר: ההילולא אורכת כמה ימים, סביב אמצע אייר. לג בעומר הוא חלק ממערכת שאינה רק יום אחד. וזה מצער אותי, בגלל עשן המדורות המתרבה, אבל מלמד אולי שבן-עמי ואני לא טעינו יותר מדי כשהרחבנו את היריעה לכמה ימים. והשטח, נוער וטף וועדי כיתה – אולי הוא מבין משהו עמוק וחמקמק באופן טבעי ובלתי-מושׂכל.

כך או כך, אתה צודק מאד לגבי קהילת ג׳רבה (ואתה ודאי יודע עליה הרבה יותר ממני). לא פעם שמעתי שיש למקום מסורות מיוחדות, חלקן עתיקות יומין אפילו במושׂגים של דברי-ימי עמנו. לא אני האיש לחקור, אבל אני בטוח שמחקר לעומק הקהילה ומסורותיה יניב פירות רבי עניין.

דוד מירושלים 26 במאי 2016

באופן כללי יהודי צפון אפריקה מעריצים את ר' שמעון בר יוחאי בצורה לא הכי מידתית.

לגבי ההילולה באלגריבא, אירוע שמקורותיו קדומים למדי. אבל כאן צריך להכניס את ההבדלים בין הקהילה היהודית בתוניסיה (בעיקר בצפון המדינה, אבל לא רק) ובין הקהילה היהודית בג'רבא.
זו בגרבא הייתה אדוקה מאוד ולמדנית מאוד, לעומת הקהילה בתוניסיה עצמה שהלכה והתחלנה, מגמה שהגיעה לשיא בשנות השלושים.
אבל עדיין הגיעו ל'זיארה' השנתית בלג בעומר, ולחלק מרבני גרבא (שהתנגדו לפתיחת בית ספר של אליאנס, ודרשו הפרדה בגני הילדים מגיל 3) האירוע היה צורם. בעיקר בשל עירוב נשים וגברים.
זו הייתה הסיבה העיקרית, פחות עניין האמונה הרציונלית שאכן התברכו בה בני האי, אבל עדיין רשב"י מבחינתם נחשב לאחד מהחשובים.

כך או כך, ביקרתי בגרבא (יש בה קהילה של כ1500 יהודים), ובית כנסת אלגריבא עומד ביופיו אם כי מנותק משכונת היהודים של היום (פעם השכונה שהוא נמצא בה הייתה הרובע הגדול של היהודים, רובם המוחלט של תושביו עלה ארצה) ולצידו האכסניה. מחבריי שחיים בתוניסיה אני רואה שהאירוע מתקיים כרגיל (וברציפות) למעט שנה אחת שהוא לא התקיים מסיבות של 'ביטחון התיירים'…

אמיתי 25 במאי 2016

מה שלי כל הסידרה הזאת העלתה, ושוב תודה וכל הכבוד,
הוא היחס בין ההיסטוריה למיתולוגיה למה שאירע באמת.
המשולש הזה, בטח במיקרה הזה, איננו שווה צלעות.
אני מסיק מזה שברוב המיקרים מינהגים מסורות וכמובן
מיתולוגיות נוצרות בצורה מיקרית או ככורח שמשרת משהו.
מה שאירע באמת או שאנו יודעים עליו ממקורות הוא רק
חומר גלם. ההיסטוריה ובאופן ספציפי תולדות עם ישראל
הם פסיפס שחובה עלינו לקרוא עם מגלי מקום. כמוכם.
או במילים אחרות הספק הוא האמת..
למדתי והחכמתי שוב תודה

ד״ר א. 25 במאי 2016

בשׂמחה ותודה!
אני מציין לפני שוב את הצורך לכתוב טור על עובדות, אמת ומתוסים.
אבל בקצרה – העובדות הן באמת רק חומר גלם. לבדן, אין בהן הרבה. המשמעות נוצרת, או לפחות תופסת נפח, כשהעובדות מסודרות לפי הגיון כלשהו, וכשנמתח בינן קו סיפורי. מידת המחויבות של הסיפור לעובדות היא אמת המידה המרכזית להבדל בין היסטוריא ומתוס.

דוד מירושלים 26 במאי 2016

סדרה מופלאה, תודה רבה ד"ר א וירון!

Comments closed