למי יש יותר גדול? (יוספוס לעם 1, הקדמה)

כי יש דברים שלא משתנים גם אחרי אלפיים שנה

מאז המצאת ההיסטוריא כז׳אנר ספרותי במאה החמישית לפני הספירה, היא שִמשה קודם כל לסיפורים על מלחמות. כך כבר הֶרוֹדוֹטוֹס, האיש שטבע את המונח (שמשמעותו ביוונית היא ״מחקר״, וגם ״חיבור פרי המחקר״), פצח בפעילותו הספרותית כדי לספר על מלחמה. הוא אמנם סִפּר גם על הרבה מאד דברים אחרים, אבל זה היה הנושׂא המרכזי.

ההיסטוריון השני (הידוע לנו), תוּקֻדידֶס, כתב גם הוא על מלחמה, ומיד בתחילת ספרו הזדרז להסביר שהחל לרשום רשימות מיד עם פרוץ הארועים, ״כיון שציפה שהמלחמה תהיה גדולה וראויה לסיפור יותר מכל אלה שקדמו לה… ואכן היתה זו התהפוכה הגדולה ביותר בקרב היוונים, ובמידה מסוימת גם בקרב הברברים, ואפשר אפילו לאמר בקרב כל המין האנושי!״. כמעט אלף שנים אחריו, באמצע המאה השישית לספירה, פתח פּרוֹקוֹפּיוֹס איש קיסריא את ההיסטוריא שלו בטענה שהמלחמות של ימיו – הקיסר יוסטיניאנוס נגד העולם – גדולות יותר מכל אלה שארעו לפני כן. וכך פותח גם יוספוס שלנו את ספרו, בהתרברבות בגודל המלחמה ״שלו״:

יוספוס, הקדמה 1-3
יוספוס, הקדמה 1-3

 

מדוע התמקדו ההיסטוריונים במלחמות דוקא? על זה קל לענות. במלחמה קורים הרבה דברים, מהסוג שקל להתמקד בהם וקל לספר עליהם. יתר על כן, מלחמה היא עסק אומלל ומאמלל, ולפיכך היא מעניינת. כפי שהעיר טולקין: על דברים טובים וימים טובים אפשר לספר בקצרה, ואין הרבה למה להקשיב; ואילו חוויות לא-נוחות, מלחיצות ואפילו מבעיתות הן חומר טוב לסיפור, ודורשות רוחב יריעה. ההיסטוריונים העתיקים מוכיחים זאת היטב.

ומדוע חשוב שהמלחמה שלך תהיה יותר גדולה? אולי מאותה סיבה שמלחמות, כמו גם כתיבה היסטורית, היו מלכתחילה (ועד הדורות האחרונים) נחלתם של גברים. ונביא ראיה מהעברית, בה יש שני שימושים עיקריים למילה ״זין״.

RS-20 SS-18 Satan – כלי זין גדול במיוחד

 

 

נקודות מעניינות נוספות שכדאי לתת עליהן את הדעת:

א.  יוספוס מדבר על חיבור קודם על המלחמה שכתב ״בשׂפת אבותיו״. רוב המחקר סבור שמדובר בארמית. אני לא לגמרי בטוח. כך או כך, העובדה שחיבור זה לא שׂרד לימינו היא, לטעמי, אחת האבדות הגדולות ביותר למחקר. היה מעניין מאד לראות איך ניסח יוספוס את סיפורו עבור קהל יהודי, ובשׂפתו שלו.

ב.  כמו תוקדידס ופרוקופיוס שצוינו לעיל, גם יוספוס מתהדר בכך שהיה עד ראיה למאורעות. כמובן, הדבר גם הופך אותו לבעל עניין, ועל זה עוד נדבר הרבה בהמשך. כמו טקיטוס, הוא גם מתהדר בכך שיספר את הדברים ללא הטיות. אנחנו לא נאמין לו, כמובן.

ג.  ממוצא עברי, כהן מירושלם: יוספוס, על פי עדותו (בתחילת החיבור הנקרא כיום חיי יוסף) הוא נצר לבית חשמונאי. כנראה ליונתן כהן גדול (בן-מתתיהו, אחיו של יהודה המקבי), אבל אולי (כך סבור דניאל שוורץ, שהוציא תרגום עברי מוער לחיי יוסף), נצר לאלכסנדרוס ינאי, שנקרא אף הוא יונתן. כך או כך, יוספוס מגיע מלב האצולה היהודית, הישר ממשפחת כהונה גדולה או אף מזרע מלכים ממש.

 

אבקת איוקיין
סוגיית המאה

14 Comments

אסף the kop 3 ביוני 2016

לגבי סעיף א', אני מניח שיוספוס פעל כפי "הארץ": כלפי בני עמו כעלק-ליברל ואיש שלום, וכלפי שאר אומות העולם כמשת"פ של אויבי ישראל.

יובל 4 ביוני 2016

הפוך גוטה, הפוך. כלפי אומות העולם הוא כתב שהיהודים היו גדולים וחזקים אולי אף מכל מי שמרד ברומאים (מה שלא בהכרח מדויק), אלא שעצמת הרומאים היא כה גדולה שלבסוף אפילו היהודים שהיו כה חזקים ואמיצים ניגפו בפניהם. מה כתב לבני עמו היהודים, הרי אין בידנו. ההנחה שלי היא שמצד אחד המשיך את הקו הנ״ל האומר ראו כמה גדולים היינו בעבר וביחד עם זאת נכנס לפולמוס נוקב עם הגורמים הפוליטיים ביהודה שלא הבינו את גדלה וחזקה של רומא והתעקשו למרוד ולא להכנע ולהתפשר.
כאן חשוב להעיר שהקריאה בת ימנו מושפעת מדעות ומפירושיך של ההסטוריה בראי ימינו. וכאן גם אני מניח מראש שהראיה שלי היא סובייקטיבית.

עופר 8 ביוני 2016

יוספוס היה מפקד במרד.

איציק 3 ביוני 2016

האם יש עדויות של אנשים אחרים מתקופת יוספוס המאשרים או הסותרים את מה שכתב? האם יש כתבים כאלו בעברית או בארמית?

אוֹרי אמיתי 3 ביוני 2016

יש כל מיני כתבים מתקופתו הכללית, בכל מיני שׂפות. אבל שלו הוא הדיווח היחיד ששׂרד העוסק באופן מפורט במלחמה הספציפית הזו.

טל 12 3 ביוני 2016

במובן מסוים כולם צודקים לגבי גודל המלחמה מנקודת השקפתם,אבל אני מנחש קיימות סיבות לכותב ההיסטוריה לסדר את המציאות בצורה מסוימת שאמורה לשרת מטרות כאלו ואחרות בהווה? כמו שאמר וולטר, ההיסטוריה היא צרור תעלולים על חשבון המתים.

אוֹרי אמיתי 3 ביוני 2016

נראה לי טריוויאלי שמלחמה שהשתתפת בה, ונהנית או סבלת (או שניהם) ממנה באופן אישי, תהיה הכי גדולה מבחינתך.
העניין שהדגשתי, עם זאת, הוא שהכותבים הללו רצו לטעון שהמלחמה שלהם היא הכי גדולה אי-פעם. וכאמור, יוספוס לא המציא את זה. (ויש לא מעט מקומות בספרו המעלים חשד – וכבר העירו על כך גדולי המלומדים – שספרו הושפע מתוקדידס). ואם היתה מלחמה גדולה יותר – האם פירוש הדבר שמלחמה אחרת אינה ראויה להיות נושׂא מחקר?

טל 12 4 ביוני 2016

אני לא בטוח שהבנתי את הסיפא של התגובה.אולי בגלל שלא קראתי את יוספוס :-). האם כתב כך כדי להצדיק את הצורך למחקרו או לכתיבה שלו על המלחמה? כאילו היא צריכה להיות הגדולה ביותר?

רציתי לשאול האם אפשר להבין מהכתוב מה היו באמת מטרותיו באותה תקופה? גם אפולוגטיקה אני מניח,אבל מעבר?

אוֹרי אמיתי 4 ביוני 2016

שאלתי המרכזית בטור הזה היא: מדוע, מלכתחילה, לטרוח לטעון שהמלחמה שלך היא הגדולה ביותר? והדגשתי מראש – זו אינה המצאה של יוספוס. האם אין טעם לכתוב על מלחמה גם אם אינה הגדולה ביותר?
יוספוס פותח במשפט הזה את החיבור שלו. האם בכך הוא רואה הצדקה? זה פתוח לפרשנות. אבל עובדה שבכך פתח.

לגבי מטרותיו, ולגבי קהל היעד של היצירות השונות, עוד יהיה הרבה מה לאמר. כאן הוא מציין מטרה ספציפית – לתקן דיווחים אחרים על המלחמה, שאינם ראויים בעיניו, מסיבות שונות.

טל 12 4 ביוני 2016

תודה

שאני קורא את שכתב על הצורך לתקן דיווחים,אני מבין שהוא מעוניין להציג דיוק היסטורי ודיווח אוביקטיבי שלו..הוא גם מציין שכבר כתב אז "בשפת אבותי",כדי להראות אותנטית אני מניח.זה חזק. גם פרומו נהדר לספר בימנו.

אחכה בסבלנות להמשך :-)

שמעון כסאח 4 ביוני 2016

לדעתי התשובה היא פשוטה: שיווק

טל 12 4 ביוני 2016

יש בזה משהו אבל אתה כותב בשפת הקפיטליזים על תקופה כל כך רחוקה,לדעתי זו טעות.זה מתאים לומר על ספר בימנו.אני הייתי הולך יותר לכיוון של האדרת שני הצדדים,כמו שיובל כתב בתגובתו לאסף.

אוֹרי אמיתי 4 ביוני 2016

תשובה פשוטה וטובה. לא סותרת את הנטיה הגברית להתפאר בזה שלך יש הכי גדול. אפילו מתאימה לה.

אפשר להוסיף גם, כמובן, נדבך נוסף: מי שנצחו במלחמה היו וספסיאנוס וטיטוס. תוך כדי המלחמה, ובמידה מרובה בזכותה, הפכו לקיסרי רומא. דעה מקובלת מאד במחקר היא שעשׂו שימוש גדול בנצחון זה בתעמולתם. לפיכך, ככל שהמלחמה גדולה יותר, הם גדולים יותר. ומה מועיל יותר להיסטוריון הנהנה מחסדו של הקיסר, מאשר לתרום את שלו לתעמולה?

S&M 8 ביוני 2016

גם הרומאים חשבו שזה היה הנצחון הגדול ביותר שלהם, בטח באותו זמן. עובדה שהנציחו אותו בשער נצחון ליד הקולוסאום שנבנה ומומן מביזת ירושלים.
וזה בזמן שהאימפריה על סף פשיטת רגל. שלל המלחמה הציל את רומא, ונתן זריקת מרץ לכלכלה.

בנוסף לעניינים ארציים כמו כלכלה, בנייה וצמיחה, הם רחשו כבוד ליהדות, לבית המקדש הגדול ולאלוהי היהודים. אולי לכן זה נחשב בעיניהם ניצחון גדול ומלחמה גדולה.
לי (לנו?) זה ניראה מוזר היום, כי מה לי ולגדולת אלוהים, אבל פעם אלוהים בכלל היה עניין גדול, והאלוהים היהודי היה יחיד ומיוחד.

Comments closed