ברית עם רומא (יוספוס לעם 5, א 38)

סוף מעשׂה במחשבה תחילה? התועלת והמחיר של ברית עם רומא

את סיפור המעשׂה פותח יוספוס עם אנטיוכוס (הרביעי, אפיפנס) ועוזריו, אך הוא לא מתעכב על הפרשיה הסבוכה והטעונה הזו כלל וכלל. עוד נמצא את הזמן והמקום לדון בהרחבה בדרך לחנוכה, אבל בינתיים אפשר להסתפק באבחנה חשובה: רדיפות אנטיוכוס ועליית החשמונאים בעקבותיהן סימנו נקודת מפתח בדברי-ימי ישׂראל. הרדיפות הותירו לנו את מורשת מוות על קידוש השם. מלחמותיו של יהודה המקבי קבעו את התקדים של נצחון כוח מקומי מאומן ומצויד למחצה על צבא אימפריאלי מקצועי. הישׂגי החשמונאים לאחר מות יהודה הפכו את יהודה לישות ריבונית עצמאית, לראשונה מאז ימי בית ראשון.

אבל יהודה לא היה רק מנהיג מקומי של חבורת פרטיזנים, והפעילות של אֶחָיו כללה יותר מאשר נצחונות בשׂדה הקרב. למעשׂה, מרגע שהחלו לרשום נצחונות והישׂגים, פעלו האחים החשמונאים במרץ גם בחזית הדיפלומטית. אחד מהישׂגיהם הבולטים ביותר היה כינון ברית הגנה הדדית עם רומא. וכך מספר לנו יוספוס:

יהודה לא חשב שאַנטיוֹכוֹס יֵשב באפס מעשה, ולכן גייס חילות מקומיים והיה הראשון שכרת ברית ידידות עם הרומאים.

אכן, יהודה המקבי היה המנהיג היהודי הראשון שכרת ברית עם רומא. עיקרי הברית מפורטים בספר מקבים א (שאף שִמֵש את יוספוס כמקור):

מקבים א ח 22-29 (תרגום רפפורט)
מקבים א ח 22-29 (תרגום רפפורט)

 

הברית, אם כן, היא סוג של חוזה הגנה והתקפה הדדי: אם יתקוף מישהו את יהודה, הרומאים יחלצו לעזרתה. אם יתקוף מישהו את רומא, תחלץ יהודה לעזרתה. עד כמה שידוע לנו, סעיפים אלה של הברית לא קוימו מעולם. בתור ישות מדינית בהתהוות מצאה יהודה את עצמה במלחמה כמעט בלתי-פוסקת. אף התערבות רומאית ישירה לטובתה אינה ידועה לנו. מאידך, הרפובליקא הרומית היתה נתונה בשרשרת מלחמות בלתי-פוסקת משלה, והסתדרה יפה מאד גם ללא חיל משלוח יהודי שיתערב לטובתה.

באופן עקיף, אפשר אולי לטעון שהלחץ הרומי על הממלכה הסלאוקית המתפוררת יכול להחשב, מצדם לפחות, כמילוי הברית עם יהודה. עובדה היא, עם זאת, שרומא נלחמה במלכי בית סלאוקוס עוד לפני עליית בית חשמונאי, ואפילו לפני שעלה אנטיוכוס הרביעי לשלטון. לפיכך, ודאי שלא היתה זקוקה לעידודו של יהודה המקבי בעניין. מאידך, במאמר שכתבתי לפני כמה שנים העליתי בשולי הדברים את האפשרות הדחוקה שאולי יונתן החשמונאי הפעיל קשרים בקרב יהדות צפון-אפריקא, כדי שתסייע לרומאים במלחמתה נגד קרתגו באמצע המאה השניה לפנ׳ (המלחמת הפונית השלישית). אבל מדובר, כאמור, בהשערה מרחיקת לכת, הררים התלוים בשׂערה.

אנטיוכוס הרביעי (הרשע, המשוגע, האל הנגלה) המוסיאון הארכיאולוגי, אתונא
אנטיוכוס הרביעי (הרשע, המשוגע, האל הנגלה)
המוסיאון הארכיאולוגי, אתונא

 

עכשיו, אילו למד יהודה המקבי היסטוריא רומית, היה יודע שהשיטה היא כזו: היום אתה בעל-ברית וידיד של רומא, מחר אתה אויב, מחרתיים אתה נתין מעלה מס. ההגיון של השיטה היה פשוט למדי. בעולם הקדם-מודרני התרחשו עימותים צבאיים כמעט אך ורק עם שכנים. כדי להקשות על השכן להלחם בך, מועיל לכרות ברית עם השכן של השכן, כדי שהיריב המידי יוטרד משני הצדדים בו זמנית. אלא שאחרי הכנעת היריב המידי וכיבוש ארצו, נוצרים יחסי שכנות עם אותו שכן-של-השכן, ויחד אתם החיכוכים רגילים של יחסי שכנות, המובילים בסופו של דבר למלחמה, וחוזר חלילה. דפוס זה חזר על עצמו שוב ושוב לאורך כל דברי-ימי רומא, החל בימים המוקדמים בהם הזירה המצומצמת הוגבלה ללטיום ואטרוריא (טוסקנא של ימינו), דרך ההשתלטות על איטליא כולה, המלחמות בקרתגו, וכך עד שהשתלטה רומא על הים התיכון כולו.

כשאני מלמד בכתה את העקרון הפשוט הזה של האימפריאליזם הרומי, אני נשאל תמיד את אותה שאלה: איך הם לא למדו לקח? מילא בהתחלה, אבל אחרי מאות שנים, האם לא הבינו העמים והמנהיגים במרחב שברית עם רומא היום פירושו מלחמה עם רומא מחר ושעבוד לה מחרתיים? מה, הם לא למדו היסטוריא רומית?

אימפריאליזם

אם נשאל את השאלה מנקודת מבטו של יהודה המקבי, התשובה תהיה, כנראה, שלילית. אמנם, היסטוריא רומית החלה להכתב כבר בשלהי המאה השלישית לפנ׳ (ההיסטוריון הרומי הראשון המוכר לנו היה פאביוס פיקטור), ותאורטית היה יכול יהודה לעיין בכתבים הללו. מעשׂית, קשה מאד להאמין שספרי היסטוריא רומית הסתובבו להם סתם כך במזרח, ושליהודה היו הפנאי, הרצון והיכולת לקרוא בהם בעיון.

לחילופין, אפשר לטעון שאפילו היה ליהודה המקבי רעיון כללי בדבר הסכנה ארוכת הטווח הטמונה בהסכם עם רומא, בכל זאת העדיף את הרווחים בטווח הקרוב והבינוני, ודחה את הדאגה לזמן בו הוא, בניו ובני-בניו כבר לא יהיו עוד בין החיים. התועלת של הברית עם רומא לא הצטמצמה לתחום האסטרטגי, אלא נשׂאה פירות גם – אולי בעיקר – בתחום הדיפלומטי ובתחום הפוליטי הפנימי. דיפלומטית, הברית הפכה את יהודה הצעירה לשׂחקנית לגיטימית בזירה הבינלאומית. הישׂג לא מבוטל, בהתחשב בכך שיהודה לא נהנתה ממעמד עצמאי כזה מאז המאה השביעית (או תחילת השישית) לפני הספירה. בתחום הפוליטי הפנימי, די לעיין בכתב האמנה של שמעון החשמונאי (אחיו של יהודה) בפרק יד של ספר מקבים א, כדי להבין את חשיבות הברית עם רומא כביסוס ללגיטימציא של השלטון החשמונאי.

ואולי אפשר גם להשוות את החלטתו של יהודה המקבי לזו של המלך חזקיהו (ישעיהו לט, מלכים ב כ), שכרת ברית עם מלך בבל כתרופה ללחץ האשורי שהופעל עליו. כמו הרומאים, כך גם הבבלים, כרתו ברית עם עם רחוק בבחינת אויב-אויבי: ידידי, וסופם שהשתלטו גם על יהודה. מי שחזה את כל זה מראש היה הנביא ישעיה, שאף התנבא על כך בפני מלך יהודה. אלא שחזקיה המלך לא נבהל, והשיב (בנוסח של ספר מלכים): טוֹב דְּבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, הֲלוֹא אִם שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְיָמָי. יהודה, להבדיל מחזקיה, לא נהנה משלום אפילו לרגע, על אף הברית עם רומא.

דוראנט, קרי, לברון, קיירי ו... דראגן בנדר
כסף, מלא כסף

41 Comments

דוד מירושלים 29 ביוני 2016

מרתק ונפלא.
תודה!

phyllo 29 ביוני 2016

ממש! מצטרף לתודות.

ניב 29 ביוני 2016

איזה כיף כאן.

אוֹרי אמיתי 29 ביוני 2016

בשׂמחה, חברים. הקרדיט לדורפן, שהגה את העניין הזה.

עופר 29 ביוני 2016

מאוד מעניין. למה אי אפשר להירשם לפוסטים?

אוֹרי אמיתי 29 ביוני 2016

כנראה מאותה סיבה שאני אפילו לא מבין את השאלה.
מה פירוש ״להרשם לפוסטים״?

אריאל גרייזס 29 ביוני 2016

אני מניח שהכוונה היא לקבל הודעה כשפוסט חדש מפורסם. היה לנו פעם משהו כזה, נראה לי. היום אני חושב שאפשר לקבל מייל יומי עם כל הפוסטים האחרונים של אותו יום

גיל שלי 29 ביוני 2016

נהדר, בדיוק ביקרתי במוזיאון ישראל בירושלים כך שהתזמון של הפוסט הזה מושלם מבחינתי

אוֹרי אמיתי 29 ביוני 2016

איזו תערוכה מוצגת שם עכשיו?

גיל שלי 29 ביוני 2016

בדיוק על התקופה שאתה כותב עליה, וגם על חזקיה

דורון (אחר) 29 ביוני 2016

תודה.
מאוד נהנה לקרוא כאן את הסקירות ההיסטוריות

yaron 29 ביוני 2016

תודה אורי,
העקרון הזה של האימפריאליזם הרומי מעניין ומרתק.
כמה זמן הוא יושם ובאיזה גודל היתה האיפריה הרומית בזמן שיהודה כרת איתם ברית הגנה.

אוֹרי אמיתי 29 ביוני 2016

בבקשה…

העקרון הוא עתיק יומין, כפי שניסיתי להמחיש על-ידי הסיפור על חזקיה. נראה לי שהוא מסוג העקרונות שאנשים חושבים עליהם באופן עצמאי, בכל זמן ובכל מקום.

לעניין ההתפשטות הרומית – קודם כל קח לך כמה דקות לבהות בגיף שצירפתי. הוא לא מביא את כל הדקויות, כמובן, אבל מסביר יפה את התמונה הכללית.
בזמן הברית עם יהודה (נאמר, 161 לפנ׳), הרומאים שלטו ישירות כמעט בכל איטליא של ימינו (כולל קורסיקא), ובחופים הדרומיים והמזרחיים של ספרד (כולל חלקים מתוך הארץ פנימה). עם זאת, בשלב זה הספיקו כבר הרומאים לבסס את עצמם בתור המעצמה הצבאית המובילה בכל מרחב הים התיכון, אחרי שורת נצחונות על קרתגו, על מקדוניא ועל הסלאוקים.

שימי 29 ביוני 2016

תודה רבה,
ד"א, יכול להיות שהגיף לא מגיב?

אוֹרי אמיתי 29 ביוני 2016

אצלי על המסך הוא מגיב יפה. אבל לכל מחשב תפיסת מציאות משלו.

שימי 29 ביוני 2016

אה, אני על הרשת המשרדית,
יכול להיות שעל מחשב חופשי יותר בדעותיו זה יסתדר.

ישי 29 ביוני 2016

אני לא בטוח שהבנתי איזה הפסד היה יכול לצמוח מברית עם הרומאים. נניח שיהודה הייתה שורדת גם בלי הברית, הרי שבכל מקרה היא הייתה הופכת להיות שכנה של הרומאים. השאלה האם יהודה המקבי הבין שיש כאן בעיה אסטרטגית לטווח הארוך (מאוד) היא מעניינת אבל אני לא חושב שהיא אמורה להשפיע על השיקולים לכריתת הברית, אלא לנסות להגות איזה רעיון שיגן בעתיד על הממלכה.

אוֹרי אמיתי 29 ביוני 2016

זה לא ״היה יכול לצמוח״, זה ״צמח״. רומא, כידוע, הפכה את יהודה לחלק מהאימפריא. האם המנעות מברית היתה יכולה למנוע את הכיבוש העתידי? מן הסתם לא.

דורון (אחר) 29 ביוני 2016

ולכן תשובה נוספת לשאלה של התלמידים שלך היא "למה לא?" – איזו תועלת היתה צומחת ליהודה מאי חתימה על הסכם עם הרומאים? שום תועלת, הרי הם היו כובשים את יהודה עם הברית או בלעדיה, כך לפחות יהודה קנה לעצמו עוד זמן, ובזמן הזה מי יודע, רומא היתה יכולה להיחלש משמעותית או לשנות את מדיניותה (כמובן שזה לא קרה, וכבר בזמן אמת סביר שלא היה קורה, אבל למה סתם לעצבן את הכוח הצבאי העולה של זמנך?)

אוֹרי אמיתי 29 ביוני 2016

השאלה הקבועה אינה מגיעה לגבי יהודה המקבי, אלא (בד״כ) לגבי המקרים המוקדמים של העקרון, באיטליא. שם, בקרבה גדולה לעיר רומא ומתוך היכרות עם התנהלות הדברים, בהחלט יש מקום לשאלה. את יהודה המקבי אני תמיד מביא כאנקדוטא במהלך ההסבר.

ישי 29 ביוני 2016

אנחנו שואלים כאן על יהודה המקבי, ומנסים להיכנס בנעליו. נניח שהוא יודע שרומא מתפשטת ושברגע שתתקרב ליהודה היא תרצה להתפשט גם אליה. עכשיו הוא מתלבט האם לכרות איתה ברית. ושוב אני שואל איזה הפסד יכול לצמוח לו מכריתת הברית? כיצד כריתת ברית יכולה לפגוע בעצמאות היהודית?
זה שיהודה הפכה לחלק מהאימפריה הרומית ממש לא אומר שזה צמח מהברית של יהודה איתה. העובדה שאירוע X קרה לפני אירוע Y כלל לא אומרת ש-X גרם ל-Y.

אוֹרי אמיתי 29 ביוני 2016

אתה די חוזר על מה שאמרתי לעיל.

yaron 29 ביוני 2016

אורי,
גם אני הבנתי מדבריך שמדובר בטעות…
לא יכול לשפוט כי אין דרך לדעת איך היו מתפתחים הדברים ללא ההסכם אבל נראה לי שספרי היסטוריה רומאית לא היו עוזרים לו בשלב הזה
אלא קריאת עיתונים וצפייה ב- cnn
:-)

אוֹרי אמיתי 29 ביוני 2016

מה הטעות, שיהודה המקבי לא למד היסטוריא רומית? הטענה שלי היא שככל הנראה לא היו לו האמצעים ללמוד אותה.
ועוד אני מוסיף שבטווח הקצר והבינוני הוא (וביחוד אחיו) הפיקו תועלת מהברית.

yaron 29 ביוני 2016

שלא היתה עדיין מספיק היסטוריה רומית ללמוד ממנה :-)

אוֹרי אמיתי 29 ביוני 2016

בשלב הזה היתה כבר המון היסטוריא רומית. אמצעי לימוד היו מעט.

no propaganda 30 ביוני 2016

לדוגמא היא יכול היה לכרות ברית עם האויבים של רומא ובכך להחליש אותה והיה לוקח יותר זמן עד לכיבוש( אני לא טוען שזה היה עובד לו אבל זו אפשרות)

ישרון 29 ביוני 2016

תודה רבה מעניין מאוד.
למה אתה משתמש ב"ק" ןלא ב"כ" ?

אוֹרי אמיתי 29 ביוני 2016

ההשערה המקובלת היא שהשם מגיע מהמילה ״מקבת״. כלומר, בלשוננו היום – יהודה הפטיש.
האיות ב-כ מתועד לראשונה (לידיעתי) במאה ה-10 בדרום איטליא, בתרגום העברי (מלטינית).
הוצאת יד-בן צבי, שאחראית לשתי המהדורות הנאות החדשות של ספרי מקבים א ו-ב, בחרה אף היא באיות ב-ק.

יובל 29 ביוני 2016

מסתייג במחילה, מהקביעה הנחרצת לגבי מדיניות ההתפשטות של רומי. מסתמך על שני מקורות עיקריים – סקיפיו הגדול מנפוליאון של בזיל לידלהארט והאסטרטגיה רבתי של האימפריה הרומית של אדוארד לוטוואק. בתקופת החשמונאים היו ידידינו הרומאים עסוקים למדי בהתכתשות עם קרתגו והיו די קרובים להפסיד בהתכתשות זו. על פי הצרות שעשו לסקיפיו נראה שהיתה חשובה להם יותר ההתעסקות בפוליטיקה הפנימית מאשר חזון אימפריאלי.
לוטוואק מתאר על פי שלש תקופות עיקריות את הדרך שבה שלטו הרומאים באימפריה. בעת כיבוש יהודה שהיה ב63 לפנה״ס הם העדיפו לתת לנאמנים מקומיים (אנטיפטרוס ואח״כ הורדוס) לנהל את הענינים, כאשר המקל הרומי נמצא לא הרחק אבל ברקע.

אוֹרי אמיתי 29 ביוני 2016

במחילה, עשׂית סלט גדול מהעובדות.

קרתגו כבר לא היתה אתגר צבאי אחרי המפלה הסופית של חניבעל, בשנת 202 לפנ׳. הברית עם יהודה התרחשה שני דורות לאחר מכן, וכחצי דור לפני שרומא התפנתה לחסל את קרתגו סופית (בזמן שכבר לא היוותה איום צבאי, ודאי שלא כזה שיכול להנחיל לרומא מפלה).

ביחס לקשר בין אימפריאליזם לפוליטיקת פנים – זה מקרה מובהק בו הסבר של ״גם וגם״ עדיף על הסבר של ״או-או״. מלחמות מוצלחות היו אחד המנועים הפוליטיים החשובים ביותר ברומא הרפובליקנית. מי שניצח במלחמה נהנה מהילת המנצח בבחירות הבאות, והנחיל כבוד גדול למשפחתו, מה שעזר לדור הבא במסלול הפוליטי, וחוזר חלילה. לפיכך, יש צורך מתמיד במלחמה חדשה בכל דור ודור, וביותר מחזית אחת.

לוטוואק פחות מקובל היום, ובכל מקרה עוסק בתקופה הקיסרית (בזמן שהדיון לעיל שייך לתקופה הרפובליקנית).

גיא זהר 29 ביוני 2016

הערה לסיפור ביקור המשלחת הבבלית בירושלים. היו שתי מרידות בבליות באשור שהיא דווקא היתה בתקופה זו הרומא של המזרח הקדום אחת סביב עליית סנחריב לשלטון ב705 שנמשכה חודשים ספורים והשנייה ב589 שהסתיימה בהריסת בבל ובזיזת מקדש מרדוך. אם היה ביקור משלחת בבלית סביר שהתרחש ב705 ולא קשור למסע סנחריב ליהודה. כמובן שנבואת ישעיהו היא בדיעבד.

אוֹרי אמיתי 29 ביוני 2016

כל מה שקשור בישעיהו נמצא, להערכתי הזהירה, בחמישיה הפותחת של הנושׂאים השנויים ביותר במחלוקת בכל העולם האקדמי. הייתי נזהר עם ה״כמובן״ הזה.

גיא זהר 30 ביוני 2016

זה נכון שספר ישעיהו הוא אחד הספרים המורכבים בתנך ובמחקר מקובל שיש לפחות שני ישעיהו ןיש כאלו שטוענים שאפילו ארבעה, לא קשור לזה ש"הנבואה" הספציפית הזו מקובלת כמאוחרת. אבל זה בשולי הדברים. העיקר הוא שלא כל כך ניתן להקביל את הבבלים לרומאים.

אוֹרי אמיתי 30 ביוני 2016

מילא ארבעה. ראיתי פעם טענה שעשׂרה ישעיהואים.
לגבי ההקבלה – בטור על ווינטרפל וקנאי היה לי הסבר על mutatis mutandis.

גיא זהר 30 ביוני 2016

לגבי עשרה ישעיהויים, אני לר ראיתי טענה כזו' הטענה המקובלת במחקר (לעשר שנים אחורה היא על שלושה. להשוות אפשר תמיד והיסטוריונים אוהבים לעשות זאת אבל ההשוואה במקרה הזה היא כמו לנסות ליצור קשר בין נבוכדנצאר הראשון לנבוכדנצאר השני.

איברה 30 ביוני 2016

גיא זהר, נדמה לי שבתגובה שלך יש נתונים לא מדויקים.
אם המשלחת המדוברת היא ב 705 הרי שיש קשר ברור למסע סנחריב ביהודה (701 לפנה"ס). המסע הזה היה מסע ענישה כנגד איגוד הארצות המורדות בסנחריב, כך שהאירועים לא מנותקים זה מזה.
מרידה בבלית באשור לא התקיימה ב 589 שכן מדובר בכמעט שלשים שנה לאחר מחיקת אשור מהמפה על ידי נבופלאסר (מייסד הממלכה הבבלית החדשה), ולא ידוע לי שבבל נהרסה אז (ימי נבוכדנאצר, כובש יהודה).

גיא זהר 30 ביוני 2016

המרידה של בבל באשור התקיימה ב689. לזה קוראים טעות סופר. לגבי 705 גם אם היה שיתוף פעולה בחודשים הספורים שמרדך בלדאן היה בשלטון בינו ובין חזקיהו אין כל דמיון בינו לבין הברית רומי יהודה. זה כמו שתשווה בין הברית בינינו לבין הכורדים לברית בינינו לבין ארהב

שמעון 29 ביוני 2016

מעולה ומעניין

אריה לייב טרוצקי 30 ביוני 2016

יצאתי עכשיו ממבחן מחורבן ושמחתני מאוד עם זה. תודה לך, לבורא עולם ולדורפן

Comments closed