אלכסנדר וגביהא – סיפור לכה בסיון

סיפור ממגילת תענית על מה שלא קרה כשאלכסנדר הגדול הגיע ארצה

היום בדיוק, לפני זה-לא-קרה-במציאות שנים, מספרת מגילת תענית…

 

מגילת תענית, כה סיון (מהדורת נעם)
מגילת תענית, כה סיון (מהדורת נעם)

 

מגילת תענית היא רשימה, שהצטברה והתגבשה בימי בית שני, של מועדים בהם קרו דברים טובים לעם ישׂראל בארצו. כל-כך טובים היו הימים הללו, שחכמים פסקו שיש לציין אותם משנה לשנה, ושלפחות בחלקם אין לספוד ואין להתענות. שְׁבוּ, מלאו כוסות, קחו לכן/ם רגע לחשוב על זה.

עם חלוף השנים ולאחר חרבן הבית, הלך ונחלש כוחו של האיסור על מספד ותענית בימים הללו. במקביל, הלכו והתרחקו הארועים עצמם מהזכרון העממי, וחלקם נשכח. לפיכך ישבו חז״לים אלמוניים וקבצו פירושים למועדים השונים. חלק מהפירושים הללו השתקע בתלמודים ובמדרשים, ורובם שובצו במה שזכה לכינוי הסְכֿוֹליוֹן (מהמילה היוונית σχόλιον, שמשמעה פירוש, או הערה) למגילת תענית. הסיפור שהבאתי בתמונה לעיל הוא פירוש הסכוליון למועד החל בחודש סיון: בעשׂרים וחמישה ביה אתנטילו דימוסנאי מן ירוש׳. כמו בכמה מקרים אחרים – נראה שהקשר בין הארוע לבין הפירוש נעלם גם מזכרונם של בעלי הסכוליון. הדימוסנאים (כך משער המחקר) הם אולי גובי מסים כלשהם, שאינם מופיעים בסיפור כלל. אבל לפני שנפנה לסיפור, כמה מילים על גלגולי המגילה עצמה.

מגילת תענית היתה ידועה לחכמי ישׂראל לדורותיהם בעיקר בזכות חיבור ימי-ביניימי, שקיבץ את מסורות הסכוליא השונות (זו צורת הרבים של סכוליון) לכלל חיבור אחד. מגילת תענית זו שמשה את אבי ההיסטוריא של עם ישׂראל בעת החדשה, היינריך גרץ, שאף זיהה את ההבדל בין המגילה עצמה לבין הסכוליון עליה. (אם תרצו, ההבדל שקול לזה בין משנה לגמרא). עם זאת הכיר המחקר בכך שהחיבור הוא חדש יחסית, וסבר שהוא נחות בעדותו מהתלמודים ומן המדרשים של שלהי העת העתיקה. מהפכה גדולה בתפיסתנו את המגילה ארעה בדור האחרון, בזכות פרופ׳ ורד נעם מאוניברסיטת ת״א, אשר חשׂפה באמצעות עיון בשני כתבי-יד (אחד באוקספורד והשני בפארמא) כי הסכוליא למגילת תענית משקפים בעצם מסורות עתיקות בהרבה, שחלקן מגיע עד לימי בית שני ממש! תגליותיה של פרופ׳ נעם, שפורסמו במסגרת המהדורה המדעית המשובחת שהוציאה למגילה בהוצאת יד בן-צבי, החלו כבר לעצב מחדש את תפיסת המחקר לגבי ספרות חז״ל כעדות לתקופת בית-שני, והשפעתן (כך אני מעריך) תרבה ותגדל ככל שתנקפנה השנים.

התמונה שהבאתי לעיל לקוחה מתוך מהדורת נעם, ומשקפת את כתב-יד אוקספורד. יש לציין שקיימות מקבילות לסיפור לא רק בכתב-יד פארמא, אלא גם במסכת סנהדרין (צא א) בתלמוד הבבלי, ובמדרש בראשית רבה (סא ז). הגרסא המובאת לעיל היא המלאה ביותר מכל הגרסאות שציינתי.

Screenshot 2016-07-01 09.48.31

 

אז מה קרה שם, בעצם, עם אלכסנדר הגדול? ראשית צריך לאמר, שגם אם התרחש מפגש מעניין בין אלכסנדר הגדול לבין נציגי השלטון היהודי בארץ-ישׂראל (אני סבור שהתרחש, רוב המחקר מכחיש), לא כך התנהלו הדברים. הסיפור הנוכחי הוא אחד מתוך מגוון מסורות, שכולן מכילות גרעין היסטורי כלשהו, אבל מכסות אותו בשכבות עבות של אגדה. בימים אלה ממש אני שוקד על כתיבת ספר שירכז את המסורות השונות ויציע ניתוח לכל אחת מהן לחוד, ואולי גם לכולן יחד. ביחס לסיפור הנוכחי, דעתי היא שנולד בעקבות הגעתו של פומפיוס ״הגדול״ לארץ ישׂראל. פומפיוס, שזוהה עוד בצעירותו עם אלכסנדר, צמצם באופן משמעותי את תחום השלטון היהודי (ואף ביטל את המלוכה היהודית), ובשלב מסוים אף שמע מגוון תלונות של שאר תושבי הארץ כנגד החשמונאים בפרט והיהודים בכלל. לאחר מכן התפנה לצור על ירושלם, כבש אותה, ואף נכנס באופן אישי לקודש הקודשים. עד שאסיים את ספרי הנוכחי, אפשר לקרוא את עיקרי דעתי במאמר שפרסמתי עליו לפני עשׂור. בשארית הטור אתייחס למספר נקודות מעניינות (בעיני).

NY Carlsberg Glyptoteque, Copenhagen          פומפיוס              תמונה: ויקיפדיא

 

ראשית אפנה לטענת הכנענים. הכנענים, הלא הם הפיניקים, מגיעים לאלכסנדר ואומרים לו: בתורה של היהודים כתוב שהארץ נקראת ״כנען״. אנחנו כנענים – לפיכך הארץ שלנו. משיב גביהא, נציג היהודים: כתוב גם שכנען יהיה עבד לאחיו, ורכושו של העבד הוא רכוש אדוניו. יוצא מזה שאתם עבדינו, וממילא רכושכם רכושנו. לא מפתיע שפלפול תורני שנכתב על-ידי יהודים מסתיים בנצחון יהודי בהבאת הוכחות מן הכתוב. מאלף לראות, עם זאת, שהשימוש בהוכחות מן התורה לבעלות על הארץ אינו המצאה מודרנית. אנחנו חיים בארץ עתיקה מאד עם סיפורים עתיקים מאד.

כך גם עם הטענה המצרית, על גזלת כלי הכסף והזהב במהלך יציאת מצרים. טענה זו כנגד בני-ישׂראל אינה יחודית לסכוליון של מגילת תענית, אלא מופיעה במגוון מקורות מהעת העתיקה. וגם היא מופיעה באורח מפתיע ובלתי צפוי (או שמא?) בזמנינו אנו. בשנת 2003 הוביל פרופ׳ נביל חִלמי, אז דיקן הפקולטא למשפטים באוניברסיטת א(ל)-זקאזיק במצרים, מהלך שמטרתו לגבש תביעה בינלאומית כנגד יהדות כל העולם, בגין גנבת כלי הכסף והזהב המסופרת בספר שמות. (כאן תרגום אנגלי באתר ממרי של ראיון עם פרופ׳ חלמי באל-אהראם, 9 אוגוסט 2003). סכום התביעה האסטרונומי לא ננקב במפורש, אבל פרופ׳ חלמי היה מוכן בנדיבותו לפרוס את התשלום על פני 1000 שנים. אני תמה אם נמצאה הנשמה הטובה שסיפרה לו על גביהא בן-פסיסא, לפני שהספיק להגיש את התביעה…

תמונה: moviemarmiteman. הזכויות מן הסתם של דיסני.
תמונה: moviemarmiteman. הזכויות מן הסתם של דיסני.

 

ובכן, מי הוא אותו גביהא בן-פסיסא, שגבר על כל המלעיזים והעז להתייצב מול אלכסנדר? הסיפור קורא לו ״שומר הבית״, כלומר בעל תפקיד כלשהו בבית-המקדש. מחילופי הדברים שלו עם אלכסנדר ניתן ללמוד שהיה גיבן (ומכאן גם שמו). מחוש ההומור שלו ניתן ללמוד שהיה יהודי. אבל המידע החשוב מכל לגבי זהותו של האיש נמצא, איך לא, אצל יוספוס, במשפטים הראשונים של ה״אוטוביוגרפיא״ שלו, חיי יוסף (תרגום דניאל שוורץ, בעיבודים קלים מאד שלי):

ומצד אמי, אני גם מיחוס מלכותי. שהרי בני-חשמונאי, שהיא היתה מזרעם, שימשו כהנים גדולים ומלכו בעם שלנו זמן ניכר. הרי אילן היחס: הסבא-רבה שלנו היה שמעון, הנקרא גם ״המגמגם״. הוא חי בזמן שכהן ככהן גדול בנו של שמעון כהן גדול, ראשון הכהנים הגדולים ששמו היה הֻרקנוס. לשמעון המגמגם היו תשעה ילדים, ובהם מתתיהו… הלה נשׂא לאשה את בתו של יונתן כהן גדול… ונולד לו בן – מתתיהו המכונה גם ״הגיבן״, בשנה הראשונה לשלטונו של הורקנוס.

המגמגם, ביוונית, הוא Psellos, כלומר פסיסא. הגיבן הלא הוא גביהא (שכאן הוא נכדו של המגמגם, ולא בנו). היחוס הכהני הנכבד של המשפחה מסביר מדוע מכהן אחד מבני המשפחה כ״שומר הבית״. שנת שלטונו הראשונה של הרקנוס הראשון, בה נולד מתתיהו-גביהא היא 135 לפנ׳. לפיכך בשעת ביקור פומפיוס בבית-המקדש, בשנת 63, היה בן 72. הדמות המרכזית באגדה אמנם לא חיה בימי אלכסנדר, אבל מסתבר שבעצם היא היסטורית לגמרי.

נחש הנחושת מתל מבורך: Mikranet.co.il
נחש הנחושת מתל מבורך: Mikranet.co.il

 

הנקודה האחרונה שאני רוצה להעיר עליה היא הנחש בסוף הסיפור. עניין שהטריד אותי מאז שקראתיו לראשונה הוא, שבעצם הסיפור לא מבהיר לחלוטין את מי הכיש הנחש. הדעת נותנת שאת אלכסנדר, ושכך הגן רבש״ע על קדש הקדשים מפני חילולו. אבל זה לא נאמר בבירור. והוסיפו על זה – מכל שלוחיו עלי אדמות, מדוע נדרש רבש״ע דוקא לנחש כדי להגן על בית מקדשו? אמנם, היה היה פעם נחש נחושת מקודש לאלהי ישׂראל עוד מימי משה רבנו. אלא שהנחש ההוא כותת בימי חזקיהו, ובכלל מאז נעשׂה מאמץ כביר להפטר מכמה שיותר שיירים של עבודת האלילים שרווחה בקרב ישׂראל הקדמון. מאידך, האגדות והסיפורים על אלכסנדר הגדול זיהו אותו עם נחשים כאלה ואחרים, ונטען אפילו שהאל אמון הוליד אותו בעת שלבש דמות נחש. היתכן שהנחש בסיפור הוא אלכסנדר, או לפחות שהנחש נשלח כנגד גביהא?

אני נותר עם התמיהה, ולקוראות ולקוראים אאחל יום דימוסנאים שׂמח.

קשה, מתוק.
Ni all ddysgu

33 Comments

דיזידין 1 ביולי 2016

מרתק.
האם זה יהיה מוגזם לומר שההיסטוריונים של היום בעצם כותבים אגדות על העת העתיקה?
הרי יכול להיות שלעולם לא נדע מה קרה בפגישה לפני חודש בין פוטין לנתניהו בארבע עיניים – והנה ההיסטוריונים בונים סיפור מתיאור עתיק של פגישה בין אישים שבכלל לא חיו באותה תקופה.
מזכיר לי קצת את הרגשתי כשלמדתי פילוסופיה יוונית: יש פילוסופים שכל מה שנותר מהם זה משפט אחד או שניים (פרגמנטים) אבל זה לא הפריע לחוקרים להסיק מהמשפטים האלה תיאוריה שלמה. לי זה נראה אז מפוקפק.

אוֹרי אמיתי 1 ביולי 2016

לא אגדות, כיון שיש שאיפה מוצהרת להשתמש בכל העובדות הקיימות הרלוונטיות.
האם אנחנו יודעים כל מה שקרה בעת העתיקה? ודאי שלא. האם אנחנו משלימים מדעתנו, או מנחשים? כמובן שכן. אבל היסטוריון ראוי מציין בדיוק מה עובדה, מה השלמה ומה ניחוש, ומשתדל להשתמש באמות מידה של הגיון.

austaldo 1 ביולי 2016

ולא היה אף הסטוריון ראוי שיספר לאותו דוקטור מיצרי שיציאת מצרים היא אגדה שאינה מתבססת על עובדות?

Amir A 1 ביולי 2016

משהו אומר לי שזה לא היה מעניין אותו במיוחד.

אוֹרי אמיתי 1 ביולי 2016

קראת את הראיון המתורגם? הוא מאד מעניין (לצערי, לא הצלחתי לשׂים יד בזמנו על עותק של העיתון בערבית, וגם הערבית שלי לא-משהו).
בין השורות, נראה לי שיותר משהיתה כוונה כאן לתבוע הון-עתק, היה רצון לגרום לטוען יהודי להתנער מהאמת המוחלטת בתורה.
אבל אולי זה רק הרושם שלי.

austaldo 1 ביולי 2016

לא, אבל אם אתה ממליץ, אני אקרא

Amir A 1 ביולי 2016

נביל חילמי הוא פרופסור לחוק בינלאומי ומכאן ברור שהוא לא חשב לרגע שהתביעה שלו תביא למשהו (למרות שנציגים בכירים בקהילה המצרית בשוויץ נרתמו גם הם לסיפור הזה). מעניינת המוטיבציה באמת ומעניין איך הסיפור הזה הסתיים.

גיא זהר 1 ביולי 2016

למיטב ידיעתי כל מוסלמי אדוק (וגם נוצרי) מאמין באמת המוחלטת של התורה. אם הוא יטען אחרת תהיה לו בעיה הרבה יותר גדולה מאשר עם ישראל

אוֹרי אמיתי 1 ביולי 2016

אמיר –
לפעמים חוק בינלאומי גם רושם הצלחות. ממה שאני יודע (בעצם, ממה שאני לא יודע), הסיפור הסתיים בקול ענות חלושה.

גיא –
אתה צודק. היו יכולות להיות לסיפור הזה כל מיני השלכות מעניינות מאד.

austaldo –
בעיני זה מרתק. אכן, ממליץ…

גיא זהר 1 ביולי 2016

נושא יציאת מצרים מורכב מכדי לדון בו כאן. ברור שהסיפור כפי שכתוב בתורה לא התרחש. מצד שני כנראה שחלק מאלו שהיו ממרכיבי עם ישראל/ממלכת ישראל שהו במצרים

שלמה 1 ביולי 2016

מרתק ומרחיב דעת. תודה ! שלמה.

שניר 1 ביולי 2016

מרתק, תודה רבה.
אני חושב שדווקא נחש בגלל "הפורץ גדר ישכנו נחש", ויתכן שדווקא נחש בגלל סיפור הגירוש מגן העדן, כאשר אדם חורג מתפקידו ומנסה לעשות דברים שהם מעבר ליכולתו (לאכול מעץ הדעת, להיכנס לקודש הקודשים) יש לרבש"ע גורם 'ארצי' שדואג להזכיר לי מי הוא ומה הוא, בסה"כ בן אדם.

אוֹרי אמיתי 1 ביולי 2016

״פורץ גדר ישכנו נחש״ הוא הצעה נאה מאד בעיני, גם בגלל החלק הראשון של הפסוק – חֹפֵר גּוּמָּץ בו יפול. במהלך חייו התחיל אלכסנדר להשתכנע שהוא בעצמו אל, והנחשיות היתה חלק מן המהלך הזה. אולי יש כאן ביקורת פנימית מתוחכמת מאד. לכל הפחות, אנחנו יכולים לקרוא את זה כך היום.

אדם פחות מתקשר לי, כיון שהוא לא ניסה שום טריקים לפני שהגיע הנחש. הנחש הוא זה שהכניס לחוה רעיונות מפוקפקים.

Amir A 1 ביולי 2016

האינטואיציה שהיתה לאלכסנדר, לקבל על עצמו את מנהגי המקומות שאותם הוא כבש כולל נישואין על מנת לשמר את כוחו ומעמדו, לאן היא נעלמה בימינו? גם אם לא היתה בכך יד מכוונת עושה רושם שהיתה לו תבונה מדינית רבה יותר מהרבה מנהיגים מודרנים.

אוֹרי אמיתי 1 ביולי 2016

עמיר (אמיר?) –
ביחס לביקור בירושלם, אין ערובה שהוא אכן הגיע לשם, הקריב בבית-המקדש מתוך כבוד למקום (כמו ביוספוס) וכיו״ב. אני סבור שכן, אבל אני במיעוט גורף במחקר. ביחס לנישׂואין לרוקסנה, זה אכן היה צעד חיוני שבלעדיו לא היה אפשרי עבורו להמשיך ולהחזיק בחלק זה של העולם (צומת הסטאנים – אפגניסטן, טרקמניסטן, אוזבקיסטן, טגיקיסטן). ונכון בהחלט שהוא החל לאמץ לעצמו לבוש מזרחי ומנהגים מזרחיים עוד קודם לכן.

מאידך, חיוני לזכור שההתמזרחות הזו היתה מאד לא אהודה על חלק גדול מהחיילים והמפקדים המקדוניים והיוונים בצבאו – עד לדרגות הבכירות ביותר. היו קנוניות לחיסולו, ויש הטוענים שאף מותו היה תוצאה לא של מחלה או תשישות, אלא של הרעלה. אין דרך לדעת, אבל האפשרות הזאת לא-בלתי-סבירה בעיניה. התנשׂאות על רקע מוצא ולאום גם היא אינה המצאה חדשה.

Amir A 1 ביולי 2016

(אמיר) כן, ברור שהתבונה של אלכסנדר היא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל גם לזמננו וגם לזמנו.

שלמה 1 ביולי 2016

היה לו ממי ללמוד, כורש נקט במדיניות זו (בין היתר אם אני לא טועה גם כלפי סבא שלו).

שלמה 1 ביולי 2016

אוקי, אני רואה שמבחינת תאריכים זה לא הגיוני מבחינת התאריכים. יתכן שזה היה דריווש, בכל מקרה המדיניות הזו איפיינה את מלכי פרס.

באבא ימים 1 ביולי 2016

התביעה הזו היא הדבר הכי טוב שיקרה לנו:

אם תובע אותו מצרי את ישראל יאלץ אותו מצרי להוכיח את נכונות הסיפור המקראי. בהנחה שיצליח בכך (כמה קשה זה כבר יכול להיות). תזכה ישראל בפסק דין של בית משפט בינלאומי המבסס את זכותו ההיסטורית של העם היהודי. על אותה פיסת אדמה בין הירדן לים (ואם הוא יהיה ממש טוב ועל הדרך יוכיח את קיומו של אלוהי אברהם יצחק ויעקב, את ברית בין הבתרים, ואת הציווי לאברהם אבינו) גם את נכונותה של התביעה הדתית של היהודים.

אני לא מוטרד מסיפור כלי הכסף. ממילא נוציא הודעת צד ג׳ לאיטליה (כיורשי האימפריה הרומית), גרמניה ושווייץ שישלמו למצרים ישירות את מה שהם חייבים לנו. לך תדע- אם בית משפט יורה על מתן פירוט הנכסים אולי המצרים ימצאו שם את כלי הכסף שלהם (רמז – זה אלו עם כתב החרטומים למרות שבינינו זה לא סביר- כולם יודעים שכל מה שנגנב אי פעם ממצרים שוכן היום בבריטיש מוזיאום).

לנו יהיה פסק דין שיאפשר לנו להוציא צו סילוק יד לכל הפולשים הזרים. אם תוך 30 יום הם לא מפנים את השטח נוכל לסלקם בכוח (לאחר שתינתן להם זכות טיעון כמובן ולאחר שיעתרו לבג״צ אשר ידחה את תביעתם, אחרי הכל אנחנו מדינת חוק). בשטח שיתפנה נוכל לבנות עוד ארמון לביבי שימשח למלך ישראל על ידי הנביא בצלאל ותשקוט הארץ 40 שנה.

לא סבבה? אני קורא למדינת ישראל לממן את התביעה.

אוֹרי אמיתי 1 ביולי 2016

הראיון המדובר נערך בשנת 2003, כאמור. לא הייתי עוצר נשימתי בציפיה להגעתו לבית-דין כלשהו.

Amir A 1 ביולי 2016

עכשיו ראיתי באתר ירושלים אונליין, אשר מצטט את ממרי, שאחמד אל ג'מאל, כותב טורים לאל אהארם, ניסה את אותה הטקטיקה גם ב-2013 וכלל גם את הנזק של עשר המכות. בכתבה באתר מסופר אותו המקרה המצויין כאן ולפיו אלכסנדר הגדול פסל את התביעה להחזרת רכוש של המצרים על בסיס החוב לעבדים היהודים. מעניין שבאתר בשפה האנגלית מתורגם שמו של גביהה ל- Gadha. אין לי מושג מה משמעותו.
יכולה להיות תביעה מרתקת, אבל כנראה שהיא לא תצליח להגיע לבית משפט בגלל התיישנות. אם יהיה לנו מזל אולי תא הסטודנטים של הלייבור באוקספורד יהיה אווילי מספיק כדי לארגן איזה משפט ראווה ליהודי העולם על המקרה האמור.

Oded 1 ביולי 2016

מזכיר קצת את הדיונים בתקופת ימי הביניים בין הנוצרים ליהודים

אוֹרי אמיתי 1 ביולי 2016

באמת מזכיר. אלה הימים בהם עדיין התייחסו לטקסטים הללו בשׂיא הרצינות כמסמכים משפטיים.

Amir A 1 ביולי 2016

ומה לגבי היום? האם בבתי הדין הרבניים לא מתייחסים לטקסטים הללו (ולפרשנותם) כמסמכים משפטיים?

אוֹרי אמיתי 1 ביולי 2016

אני חושב שבעיקר לפרשנויות על פרשנויות.
אבל אני לא טוען דייני או דיין, ולא מכיר את העולם הזה.

yaron 1 ביולי 2016

אם יצרפו לתביעה את נזקי עשר המכות אז באמת כמו ש'באבא ימים' כתב למעלה היא תהיה הדבר הכי טוב שקרה לנו.
ניתן להם קצת זהב וכסף, משלוח של שמפו נגד כינים וספר מתכונים לרגלי צפרדעים ונוכל לשים סוף סוף את הסכסוך מאחורינו :-)

באבא ימים 1 ביולי 2016

גאוני!

לתבוע את מצרים על העבדות. 600,000 איש כפול 400 שנה כפול (כמה זה שכר מינימום?) פלוס שעות נוספות ועבודה בחגים ושבתות, פלוס סביבת עבודה עויינת, פלוס עגמת נפש על השלכת ילדים ליאור, זה בצירוף קנסות על הלנת השכר הגדולה וככל הנראה הארוכה בהיסטוריה וזה עוד כלום לעומת 3,000 שנה של גפילטעפיש וחזרת, נהרות יין שנשפכו בציפיה לאליהו הנביא, משפחות שנהרסו עקב השאלה איפה אתם בסדר, מערכות עיכול שנהרסו בגלל המצות. מכרה זהב… מי צריך גז טבעי. אני לוקח את זה על אחוזים.

באבא ימים 1 ביולי 2016

חובה לקרוא את הראיון,

זה המניפסט האנטישמי המצחיק ביותר בהיסטוריה.

דיקאן הפקולטה למשפטים(!) מבסס את הקייס החוקי שלו על כך שלפי עיקרי הדת היהודית אסור לגנוב. דא עקא שהאיסור דנן הוטל לאחר שבני ישראל יצאו ממצרים מה שאומר שהוא לא היה בתוקף בעת ביצוע העבירה.

אוֹרי אמיתי 1 ביולי 2016

זה גם. וגם התיישנות של 3000 פלוס שנים.

באבא ימים 1 ביולי 2016

זאת ועוד,

אף אחד מן הנתבעים לא עשה את המעשה המיוחס לו. הוא תובע את כל יהודי העולם. רק לחשוב איזה תביעה הייתי יכול להגיש לו ניתן היה לתבוע את כל העיראקים בעולם על מה שהבבלים עשו לנו, את כל הרוסים בעולם על הפוגרומים, את כל הספרדים בעולם על האינקוויזיציה, את כל האנגלים בעולם על עלילות הדם (למען האמת מטעמי נוחות הייתי כבר תובע את כל הנוצרים בעולם על הכל ביחד ועל הדרך את כל המוסלמים בעולם על טבח באני קורייזה). נראה לי שהיחידים שבאמת שילמו היו הגרמנים אבל זה בגלל שהם פראיירים אשכנזים.

אסף The Kop 1 ביולי 2016

זה עוד כלום.
מה הפיצויים על עשרות שנות עבדות ?
אני רוצה את הפירמידה של ח'ופו על שמי בטאבו.

דוד מירושלים 1 ביולי 2016

מעולה!!

איתמר המנומר 1 ביולי 2016

מצויין.
תודה!

Comments closed