לגמרי במקרה

לזכר מאיר אריאל זמ״ל

את מאיר אריאל – שהלך לעולמו השבוע לפני 17 שנה – הכרתי לגמרי במקרה. הימים היו ימי פסטיבל ערד, בתקופה שהוא כבר הפסיק להיות ארוע מחתרתי שהתרחש בחצרות של בתים פרטיים ולפני שהוא הפך למפלצת מסחרית שהסתיימה באסון. בקיצור, במקום הנכון בזמן הנכון. חבר של חבר, שנהנה ממוניטין של מי שמבין משהו, התרה בי שלא אעז לסוע בלי ללכת להופעה של מאיר אריאל. הכרתי אז רק שיר אחד של מאיר: אגדת עם מקסיקנית (שנקרא בעצם ״שיר מחלק מוסר השׂכל״, אבל לא ידעתי את זה אז). במציאות של ימינו הייתי טורח ומברר ושומע לפני ההופעה. אבל אז לא היה יוטיוב, והאינטרנט בכלל היתה מין מילה עלומה כזו שלא היה לי ברור מה באמת היא טומנת בחובה. לקנות תקליטים של אמן לא מוכר רק כדי להתכונן להופעה היה גדול על היכולת התקציבית שלי (בטח כשכל הכסף הלך למימון הנסיעה והכרטיסים), אז נסעתי ככה, בלי להתכונן. תהיתי לעצמי – השיר עם המקסיקנים והתהום, הוא ישיר את זה בהופעה? התשובה הגיעה תוך שניות: זה היה שיר הפתיחה.

בסוף השיר מצאתי את עצמי תייר ב-terra incognita. כל מה שיבוא עכשיו, יהיה חדש לפי הגדרה (בדיעבד קלטתי שגם נשל הנחש, שבדיוק יצא אז לרדיו, הוא בעצם של מאיר). ואיזה תיור זה היה. כשחזרתי מערד קניתי עד מהרה את שלושת התקליטים שיצאו עד אז (לא כולל ירושלם של ברזל), וחרשתי אותם מכל כיוון אפשרי. מפה לשם, הם הפכו לחלק מהותי מהפסקול שלי לבערך עשׂור. במקביל הלכתי לכל הופעה של מאיר שהסתובבה בשטח. עם אדם מדר, לבד, עם הרכבים מזדמנים – הכל הלך. אחת האחרונות שהספקתי לתפוס, קצת לפני שנסעתי ללימודים בארה״ב, היתה זו – איחוד של להקת קאריזמא (איות במקור) בהארד רוק קפה בת״א:

 

אם הקשבתם/ן ל״לילה שקט״ הזה (ואם לא, אז כדאי…), שמעתם/ן משהו אופייני למאיר אריאל: הוא לא רק שר שירים, הוא גם סיפור סיפורים, בתוך השירים ומחוץ להם. ולא סתם סיפורים, אלא כאלה עם מסר, שלפעמים היה משאיר אותי נבוך ומבולבל לחודשים או אפילו שנים. בהקדמה ל״לילה שקט״ הוא טמן מסר אופטימי פשוט ומדויק – כפי שכל טוב נגמר בסוף, כך גם כל רע. לפעמים מה שצריך הוא פשוט להוריד את הראש ולהמשיך לסחוב, בתקוה שתוכל יום אחד לשיר על זה.

ולפעמים המסר היה מורכב ועמוק בהרבה. למשל, בשיר הזה: מה חדש במדע: מסה בשלושה חלקים, שהוא אמנם שיר, אבל בעצם הוא דיון פילוסופי. למעשׂה, עם כל הספרים שקראתי מאז, ועם כל הדיונים המלומדים שנהלתי מאז, עדיין לא פגשתי תשובה טובה יותר לשאלה: מה הוא טבעי?

על פי מדעי הטבע
האדם כלול בטבע
אם כלול האדם בטבע –
כלולים כל מעשיו.
יוצא שעל פי המדע
טבעי הוא מעשה האדם
אף פרי מעשה האדם
טבעי הוא לכל פרטיו…

אם כן מה הוא "מלאכותי"? "מלאכותי" להלכה
זה כל דבר שנעשתה בו מלאכה
אך אינו בניגוד ל"טבעי", כמקובל
במילון, בתשבץ, או בדרך כלל…

אבל לא בכל המקרים התרשמתי מדעותיו של מאיר. זכורה לא לטוב ההזדמנות בה שחרר בראיון כמה התבטאויות, איך נאמר, ״לא לעניין״ על הומואים והומוסקסואליות. המילים ״מדגרה של מחלות״ הגיעו אז לכותרות. זה היה מקרה מובהק של ״הממזרים שינו את הכללים״. ההתגבשות של הקהילה הגאה בארץ, אפילו בת״א, היתה אז רק בראשיתה. בעצם, התגובה להתבטאות האומללה הזו היתה (להערכתי, אבל אולי בקיאים ממני ילמדוני אחרת) גורם מזרז ומגבש כשלעצמו. מאיר מצא את עצמו נרדף, נתקל בבני קהילה שהגיעו להופעותיו וגרמו בעיות, באו להציק לו בביתו, ועוד כהנה וכהנה. זמן קצר לאחר מכן התנצל ובקש סליחה ומחילה, ואמר שדבריו נבעו מבורות ומדעה קדומה. צָדַק בבקשת הסליחה וצדק גם בהסבר.

כמה שבועות אחרי פטירתו של מאיר חזרתי לחופשת מולדת, ועברה שמועה שבימי רביעי יש בביתו בפרדס-חנה מעין התאספות כזו, שלא לגמרי ברור מה טיבה. איכשהו קבלנו כתובת, והגענו. כשנכנסו בדלת, נשלחו אלינו מבטים מוזרים, מהולים בחשש ומתובלים בעקצוץ של עוינות. החבר׳ה הגיבו באופן המתבקש, הוציאו את הגיטרות והתחילו לנגן. תוך דקות האוירה נרגעה והתקבלנו בחיבוק גדול. בדיעבד, אחרי שהכרתי קצת את בני הבית, הסתבר לי שחשבו שאנחנו כולנו מ״הקהילה״ (באמת, היינו רק בנים באותו ערב), ולא ידעו באיזה מצב רוח הגענו, ועם אילו כוונות.

הארוע אליו הגענו, כך הסתבר בהמשך הערב, היה בכלל שעור פרשת השבוע. מאיר אריאל היה בעיצומו של תהליך התחברות למקורות ולדת, ונהג לקיים שעורים שבועיים בביתו. השעורים נמשכו גם לאחר מותו, כשרעייתו פותחת את הבית בפני כל דכפין. בכל חופשת מולדת מאז הקפדתי להגיע, ואחרי ששבתי ארצה, וביחוד משעברתי לגור בבנימינה, הפכתי לאחד מ״הקבועים״. באחד השעורים הללו, לגמרי במקרה (או שמא?), קרה בפעם הראשונה שהתחיל אתי גבר באופן שאינו משתמע לשני פנים (רגל לרגל מתחת לשולחן). הייתי מופתע מאד, אבל בדיעבד גם מוחמא. הוא בהחלט היה בחור מרשים, וקבל ברוח טובה את חוסר העניין שלי. ואפילו נהיינו חברים לזמן מה, עד שהחיים לקחו אותנו איש לדרכו.

כתבתי כבר שמאיר נהג ללוות את ההופעות שלו בסיפורים בין השירים. אחד מאלה חשׂף פן שלו שעד כמה שראיתי לא זכה לפרסום – אהבתו לספורט. ובאופן יותר ספציפי – לכדורגל. ובואו נקרא לילד בשמו – הוא היה אוהד בית״ר. עכשיו, אני לא יודע עד כמה הסיפור המסוים הזה היה קשור למציאות (שׂוחחתי על זה פעם עם אחד מבניו, שטען שאינו יודע על זה כלום), אבל גם אם הוא לא עובדתי, הוא אמיתי לגמרי.

האהבה של מאיר לבית״ר, אתם מבינים, לא הסתכמה בהליכה למשׂחקים, אלא נמתחה גם לתחום ההימורים הבלתי-חוקיים. לקראת כל משׂחק הוא היה מהמר בסכומים משמעותיים נגד קבוצתו האהובה. מדוע נגד, תשאלו? כיון שאם הקבוצה שלך מנצחת, מה הם כמה אלפי שקלים שהלכו להם כלא היו? שטויות… שׂמחת אוהד על נצחון הקבוצה מאפיל על הכל. מצד שני, אם הקבוצה הפסידה, אמנם אין שום דבר שיכול לבטל את רוע הגזרה, אבל בכל זאת, להמתיק אותה עם כמה אלפי שקלים, זה לא הולך ברגל…

מפה לשם, התחילו החובות להצטבר. משם לפה, היה צורך באשפוז כפוי. האשפוז, כך מאיר, היה הרבה פחות גרוע משנהוג לחשוב, אבל בסופו של דבר מיצה את עצמו. ואז, ״עת השתחררתי, הרופאים המליצו לי…״

מותו של מאיר תפס אותי בחו״ל. ערכנו לו טקס אזכרה בדירת חברים בסן-פרנסיסקו. במהלך היום הגיע שכן להתלונן על הרעש. בן-עמי (זה הטיפוס הכביר מסרטוני לג בעומר), שאצלו התאספנו, אמר לשכן בקול קרוע צער ואלכוהול – Sorry for the noise, man. The Israeli Bob Dylan just died. אילו היו שערי מרום, ואילו היה מעלה מישהו בדעתו לחסום אותם בפני מאיר, בשלב הזה גם הוא היה מוותר.

 

עוד כמה מחשבות על מצעד הגאווה
בולט: מיהו שמאלני?

121 Comments

גיא זהר 21 ביולי 2016

מצוין. יהיה זכרו ברוך.

אריאל גרייזס 21 ביולי 2016

נהדר. אמן השפה הכי גדול שהיה לנו. להטוטן של מילים. ונדמה שכל שנה שחולפת מאז המוות שלו רק מגדילה את השירים שלו

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

אמן שׂפה יותר גדול מישעיהו הנביא? יש תחרות קשה פה, על 3000 שנה…

גיא זהר 21 ביולי 2016

גם אלתרמן נותן פייט

אריאל גרייזס 21 ביולי 2016

אמרתי לנו – ישראל המודרנית

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

זה ה״אנחנו״ האוטומטי שלך? לי יש כמה ״אנחנו״, מבלבל לתמרן ביניהם.

אריאל גרייזס 21 ביולי 2016

האנחנו האוטומטי שלי הוא ליברפול, אבל לפעמים אני מגוון

רן הנרגן 22 ביולי 2016

דוד אבידן מתהפף מקינאה בקיברו.

shohat 21 ביולי 2016

תודה על פוסט נהדר.
פלוגה בקו (או לגמרי במקרה) מהשירים האהובים עליי.
ובכלל, שירים שמעוררים ערגונות.

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

ו״ערגונות״ היא אחת המילים האריאליות האלה, שהפכו אותו למה שאריאל כתב לעיל.

גור אילני 21 ביולי 2016

לבנונית

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

פארא-פסיכו-פתולוגית

גיא זהר 22 ביולי 2016

העין הקלופה, הצלופה, השטופה

אוֹרי אמיתי 22 ביולי 2016

ירח שועלים

שלו 21 ביולי 2016

כחבר בתנועת נוער, ובוגר שלה (כנחלא"י) ממש שנאתי את מאיר אריאל.
תיקון, ממש שנאתי את הסצנה של מי שאהב אותו.
לא הכרתי, וסוכני החיברות שלו אצלנו היו אנשים שסלדתי מהם.
כך ההתאהבות בשירתו היה תהליך ארוך שהתחיל מנקודה נמוכה מאוד.
זה התחיל בלבנון, ברצף של קווים שנראה כמו מלחמת ההתשה.
קו – קורס סמלים – קו – קורס קצינים – קו – אימון – קו.
אי שם באמצע, אחד הסמלים הביא את הטרילוגיה, ודרך המילים גיליתי את השירים.
את האיש שמתח את העברית מעבר לקצותיה.
שידע לתאר לי את הרגשתי (תה פלחתי תפוח, ירח שועלים ועוד)
אחרי השחרורו מסע מסביב לעולם רגע לפני הלימודים, עבדתי כמאבטח חדר מיון באיכילוב.
שם מאיר אישפז את חייו ושם גם היה מותו.

כמורה ומחנך ירושלים של ברזל מופיע כל יום ירושלים לצד ירושלים של זהב,
ותמיד יש שיעור על מדרש יונתי.
לצערי היום חלק לא קטן של התלמידים צריכים מילון כדי לעקוב אחר השירים,
אבל כסוכן חיברות של הדור הבא,
אני שמח למצוא אותם מתעניינים ומתפתחים עם מאיר כחלק מגיבורי התרבות הישראלים.

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

מבין את עניין ״סוכני החברות״. זה באמת היה עניין כמעט מחתרתי, להקשיב למאיר אריאל.
אבל מה שאתה מספר על שימוש בשירים בהוראה – זה נהדר בעיני. עם קצת מזל, ימשיכו ללמד אותו פרטיזנית ביום ירושלם ובשעורי שׂפה ובכלל, ולא יהיה בשום רשימה לבגרות.

דן 21 ביולי 2016

ללמוד את מדרש יונתי בבית ספר זה כבר לא חמש יחידות ספרות
זאת הנקודה השישית.

שלו 22 ביולי 2016

ואני בכלל מורה לפיזיקה

גאזה 21 ביולי 2016

נהדר, תודה

אסף the kop 21 ביולי 2016

הנה אתגר למיטבי לכת:

מי יכול לצרף קישור לשיר הנפלא "רבי מאיר בעל הטקסט" של הלהקה "בגלל מיקי" ?

שנים שאני מחפש.

אסף the kop 21 ביולי 2016

ובעודי מקשקש…

https://m.youtube.com/watch?v=n6cFECbOvf0

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

הרמת לעצמך להנחתה, מה שנקרא

אסף the kop 21 ביולי 2016

במשך שנים חיפשתי את ה ep שלהם או לפחות את הסינגל הספציפי הזה.
באינטרנט לא היה זכר לביצוע.
אחרי שכתבתי אמרתי לעצמי שעבר הרבה זמן מהחיפוש האחרון והנה הפתעה !

מי אמר שחוקי מרפי הם תמיד לטובת הרע ?

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

לפי יוטיוב, הסרטון הספציפי הזה באוויר כבר שלוש שנים ומעלה.
אבל אולי הוא התחבא בנבכי האלגוריתם (דברים כאלה קורים).

אסף The Kop 21 ביולי 2016

יכול להיות.
אני אישית לא מצאתי.

אלעד 21 ביולי 2016

היה ערב לזכרו לפני כשנה. בזמן השירים הקרינו על מסך מאחור את מילות השיר. אם עד אז עוד היה ספק איזה אמן של מילה הוא היה, אז באותו רגע כל הספקות נעלמו.
ו"לילה שקט" השיר האהוב עליי מכל.

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

גם עלי זה השיר האהוב מכל, אבל אל תגלה.

באבא ימים 21 ביולי 2016

גם עלי

אלעד 21 ביולי 2016

אגב איים בזרם, היום (21.7) זה יומולדת 117 של ארנסט המינגווי.

גילי פלג 21 ביולי 2016

פוסט נהדר ליוצר גאון. ב״שיר כאב״ הוא הגה את השורה העברית הבאה ״לכל הכיוונים הסתחלתי״- איזה חיבור סמנטי ושורשי מבריק בין הסתכלתי להזדחלתי, וכמובן בהקשר של השיר זה מקבל משנה תוקף. בכל פעם שאני שומע את השורה הזו בשיר אני מחייך לעצמי חיוך דבילי ושקט, משל אני אברהם אבן שושן שנתקל עתה במילה חדשה של אליעזר בן יהודה….

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

ואולי גם מלשון סחלה?
אם כי ברישומי פחם זה כבר נקרא ״נפש הבקבוק״

גילי פלג 21 ביולי 2016

וואלה, לא חשבתי בכיוון הזה..

אלעד כץ 21 ביולי 2016

אתה בטוח שזה לא "השתכלתי"?

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

בדקתי עכשיו בשירונט – הסתחלתי.
יושב בגולה כרגע, ואין לי המילים המצורפות בדיסק.

אלעד כץ 22 ביולי 2016

טוב, שינית לי עכשיו פרספקטיבה של שנים.
נאלץ להאזין לשיר שוב, לאור המידע החדש.

פאקו 22 ביולי 2016

אני שנים חשבתי שזה הזדחלתי, עד שקראתי את זה במילים.

באבא ימים 21 ביולי 2016

פלוגה בקו זה השיר היחידי של מאיר אריאל שאני אוהב בגלל המוזיקה. הפרטלס בהתחלה הורג אותי.

דן 21 ביולי 2016

אני מתוך עקרון לא ממליץ לביתי הטין-אייג'רית על מוזיקה. רק עוקב בעניין אחרי ההתפתחות של הדברים שהיא בוחרת לשמוע ומקפיד להיות מעודכן.
ועדיין אני מתפלל שיום אחד היא תגיע למאיר אריאל ואז תעצור רגע כדי להקשיב. כמה שאני מתפלל.
לבחור שיר אחד? אכזרי. אבל אני אלך עם הראשון שגרם לי לצחוק ולבכות בו זמנית: ארול

https://www.youtube.com/watch?v=yfNFKvQ8Iu0

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

בכל העשׂור שהייתי בהופעות של מאיר, הוא שר אותו לייב רק פעם אחת, בסוף התקופה, בהופעה שחציה כבר היה ברנרד ולואיז. מצמרר, זה היה.

ומותר לך להמליץ, מה יש?

דן 21 ביולי 2016

כי היא בוחרת כל כך טוב ומעניין. כולל דברים שלא הכרתי עד שהיא השמיעה לי.
ואת מה שאני ממליץ – היא דואגת לא לשמוע.
אני חושש שהיא איבדה את King Crimson לנצח בגללי…

אמוץ כהן-פז 21 ביולי 2016

בבוא הזמן היא תמצא.

אלעד 21 ביולי 2016

כשהבת שלי הייתה קטנה, השמעתי לה הרבה מאיר אריאל והיא מאוד התחברה. נהייתי שאנן.
חלפו שמה שנים והיא באה וביקשה שאשים לה ביוטיוב את "טרמינל 3". לא הבנתי מה זה השלוש הזה, ושמתי לה את טרמינל של מאיר אריאל. היא הסתכלה עליי במבט מוזר ואמרה שהיא התכוונה לשיר של דודו אהרון. עכשיו זה סטטיק ובןאל תבורי. the horror;
מצד שני, היא עדיין קטנה מדי מכדי להתחבר למילים של מאיר אריאל. נקווה שהיא תתחבר כשתגדל.

באבא ימים 21 ביולי 2016

לא שמתי לב לזה – וזה גם באמת לא חשוב. אם היום יום השנה ה 17 למותו של מאיר אריאל זה אומר שהוא מת ביום השנה ה 30 לנחיתה על הירח.

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

נפטר ב-18 ביולי (אבל הייתי בכנס, ולא היה לי זמן לכתוב את הפוסט כראוי)

ניינר / ווריור 21 ביולי 2016

הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן
אני נכנס לאט עם הרבה טקס בישבן

ניינר / ווריור 21 ביולי 2016

שתי שורות שהן גאוניות צרופה

גיא זהר 22 ביולי 2016

הן לא סתם שורות גאוניות, מתארות מצב באמצע שנות ה70 כשכמעט רק בנתבג היו דלתות אוטומטיות שנחשבו לפלא.

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

לפני ככה וככה שנים, נסעתי במורד פרויד, והזדמן לי גל ירוק נהדר בואך מרכז הקונגרסים. פתאום הבכורה שלי, מהמושב האחורי, אומרת: הרמזורים מנחשים אותנו ונהיים ירוקים מעצמם.

טל 12 22 ביולי 2016

:-)

yaron 21 ביולי 2016

לגמרי במקרה בדיוק שמעתי את השיר הזה היום ברדיו :-)
מאיר אריאל ענק בין הענקים ואם למישהו יש במקרה את הביצוע של מיקי שביב ל"איזו מדינה" ממסע הבחירות של קאריזמא וישתף פה אז בכלל גדול.

אוֹרי אמיתי 21 ביולי 2016

של אלי לוזון?
אני מצטרף לבקשה

yaron 21 ביולי 2016

כן, של אלי לוזון, ביצוע אדיר! של מיקי שביב.
ראיתי אותם בעין הוד. אחת ההופעות הטובות בחיי :-)

yaron 21 ביולי 2016

לדעתי היחידי שיכול להיות שיש לו זה קוטנר.
אני מחפש את זה שנים…

yaron 21 ביולי 2016

אורי, מה אתה אומר על להזמין את קוטנר לראיון או פוסט אורח?

yaron 21 ביולי 2016

אפילו סתם להזמין אותו לקרא את הפוסט והדיונים.

אוֹרי אמיתי 22 ביולי 2016

אם יש לך קשר אליו, אתה יותר ממוזמן להזמין. לראיון – קטנתי. זה פרויקט לדורפן.

yaron 22 ביולי 2016

אז דבר עם דורפן :-)

אביב יריב 22 ביולי 2016

אני רוצה לפגוש אותה לגמרי במקרה? :)
כמעט כל שרשור ותגובה כאן מעלים איזה הקשר של מאיר אריאל.

yaron 21 ביולי 2016

אורי, סלח לי על ההצפה, אבל הפוסט הזה הולך ישר ל- hall of fame של debuzzer
תודה :-)

אוֹרי אמיתי 22 ביולי 2016

תודה לך ~

פה איתמר 22 ביולי 2016

+1

עב״ד 22 ביולי 2016

אם שומעים מישהו מזמזם/שר חלקים ממנו, סימן שהוא עובר פרידה/אכזבה רומנטית. בדוק.

bhr 22 ביולי 2016

שיר מוסר השכל היה גם הראשון שלי. בחרתי את 'וגלוי עיניים' באקראי כשי לפסח בכיתה ז' (היו בקיבוצים מנהגים נחמדים, היינו צריכים לבחור שי מתוך מבחר תקליטים).

הכי אהוב עלי הבית מ'טיפש חכם' –
"על פני שולחנם עוברים שלובים אדם ותדמיתו
ומחייכים למצלמה נסתרת
בדרך אל השירותים הם נפרדים
אדם נכנס ותדמיתו נשארת"

וגם דר התחכמות
ובס בבלון.

אני חושב שהמוזיקה שלו under estimated

אוֹרי אמיתי 22 ביולי 2016

הבית שהבאת – לפילוסוף היה לוקח כמה עמודים להגיד אותו הדבר. זה בדיוק העניין אצל מאיר.

טל 12 22 ביולי 2016

טרמינל לומינלט אחד האהובים עלי

דיזידין 22 ביולי 2016

נהדר.
ההופעה הראשונה שלו שראיתי היתה כנראה ב-1979, בחופשה מהצבא.
בר ביפו, שישה אנשים בקהל כולל אני, מאיר אריאל לבד עם הגיטרה.
שם הוא באמת הפך בשבילי לבוב דילן הישראלי.

ולחובבי המוזיקה שבינינו, הבת שלי ממליצה לחפש ביוטיוב את TATRAN.
כך תכירו אותם שנתיים לפני שהם יכבשו את העולם.
הנה דוגמית שבה הם משפרים את הביטלס, למרות שהדברים המקוריים שלהם וההופעות מצויינים:

דיזידין 22 ביולי 2016

אופס, הנה: https://www.youtube.com/watch?v=S7N4bYStTeE

מה דעת המקצוינים, באבא, ניינר, אמיר?

דיזידין 22 ביולי 2016

המקצווענים

דיזידין 22 ביולי 2016

אוף, חמש בבוקר ויותר מדי סמים

ניינר / ווריור 22 ביולי 2016

להקה טובה מאד עם פוטנציאל גדול
אין דבר כזה יותר מדי סמים (בהנחה שאנחנו מדברים על גראס או כיף)

Shadow 22 ביולי 2016

++++

באבא ימים 22 ביולי 2016

מאוד אהבתי.

גיטריסט שמזכיר את מורדי פרבר ומתופף שששמע המון סטיוארט קופלנד.

notRobot 22 ביולי 2016

הגדול מכולם
מחייה השפה.
אומן המילה הכתובה הגדול ביותר שהיה פה.

ג'ון מקינטייר 22 ביולי 2016

הדיווח על מותו (רדיו בסובארו החבוטה מיכה פרידמן 6 וחצי בבוקר) ממוקם אצלי בתא של "איפה היית כשהודיעו ש….".
זוכר ומצטמרר.

פה איתמר 22 ביולי 2016

תודה אורי.
אחלה תור.
אני מחבב את זרעי קיץ התקליט והשחר
ובעיקר את תקצירי שירי החורף הבא.

פה איתמר 22 ביולי 2016

וגם את שיר כאב עם מספר המעלות שצריך כדי להקיף אישה.

ואת שדות גולדברג שמתכתב עם האמנם שמתכתב עם שלונסקי ואלתרמן ושאר משוררי הדור.

ושנים לא הבנתי עם הוא הרס את הצורה למכונית השכורה או לבחורה והחברה שלי, החברה שלי, שטוענת שזה שיר אלים.

ואת בס בבלון וכל הכאבים שמלבינים בכותנה הצומחת. רק שומע ונזכר באבי
איש המים של הקיבוץ והשעות הארוכות שעבד בשדה.
לא פיספס קטיף כותנה גם כשעבר לעבוד במפעל.
והיום כבר אין קיבוץ וגם אין אבא ואני מתגעגע.

אוֹרי אמיתי 22 ביולי 2016

לפי השיר, ברור שלבחורה.
לפי המשפחה, ברור שלמכונית.
בזמנו עמתתי את תרצה אריאל (הרעיה המתולוגית) עם חד-המשמעיות שבטקסט, והיא השיבה לי בשורת סיפורים ארוכה על כל המכוניות שמאיר החריב לאורך השנים.
מה שנקרא, פנים לכאן ולכאן.

ר.בקצה 22 ביולי 2016

גם אני זוכר שהיא תמיד סיפרה שהוא נהג מחורבן.

Wazza 22 ביולי 2016

יפה!

שלו 22 ביולי 2016

אפרופו מכבי חיפה באריאלית :
"כמו שאנחנו צחקנו לא בכינו שנים".

ירוק 22 ביולי 2016

היית חייב אה? :)

YG 22 ביולי 2016

ביסודי אודי אריאל ואני היינו באותה הכיתה. יום אחד באסיפת הורים של כיתה ג׳, אבא שלי אמר לאמא, ״תראי את מאיר אריאל ממשמרות, מגיע יחף לאסיפת הורים, צורה לו״.

וככה, ילד בכיתה ג׳ הולך ומתחיל לברר מי זה בעצם מאיר אריאל הזה, ומתלהב, ומתחיל לשמוע שירים שלו (כי הוא מכיר אותו אישית, הלא הוא היה באסיפת הורים..) וכלל שהזמן עובר הוא נחשף לעוד ועוד חומר ומתאהב לגמרי.

ומגיע להופעות, וחווה בזמן אמת יציאת תקליטים, וקונה אותם, וחוקר את המילים הגאוניות וחי את האיש והתופעה.

ואז ביום בהיר אחד, מסתובב לו בוינה בקרטנר שטראסר, ומקבל צלצול מחבר ושותף לאהבה, שאומר לי במילים אלו- ״תשב רגע, אני צריך להגיד לך משהו״ והבנתי שמשהו נורא קרה, והתיישבתי על ספסל. ״ זצ״ל נפטר״ הוא אמר ״קרציה״.

והייתה שתיקה, ואז התחלנו לשיר, האחד בישראל, השני בוינה, בטלפון, את ״ דוקטור התחכמות״.

פסקול חיי

אוֹרי אמיתי 22 ביולי 2016

צמרמורת קלה העברת בי.
התאפקתי מאד לא לכלול גם את הקרציה במסגרת ״לגמרי במקרה״.

משה 22 ביולי 2016

כחודש לפני מותו ישבנו מספר חברים בדירה המעופשת שלי בב"ש ולמדנו למבחן בפיזיקה 3. לקראת ערב הטלפון צילצל וחבר אחר הודיע לי שריקי גל שהייתה אמורה להופיע באוניברסיטה הערב חלתה והביאו במקומה את מאיר אריאל. עזבנו את המחשבונים ואת תורת היחסות באותו רגע וטסנו לקנות כרטיסים. מאיר עמד במועדון העלוב של האוניברסיטה (לא זוכר את שמו ולדעתי הוא גם השתנה כל שנה ) לבד עם הגיטרה, בלי במה ופשוט היה מאיר אריאל. אחת ההופעות הגדולות שאני זוכר, התרוממות נפש. במבחן קיבלתי 100, היחיד שלי בתואר.

גיא זהר 22 ביולי 2016

וואן

דני 22 ביולי 2016

מאיר היה איש אמת וככזה לצערי הוא לא היה שורד את תרבות השיח המצויה במקומותינו, היו מהר מאד עושים ממנו קציצות, לא יודע ולא משנה על מה (יש הרבה..)
הרבה יותר קל להעריץ אדם אחרי מותו
(בלי להיכנס לעובדת גאוניותו הלשונית הבלתי ניתנת לערעור)

ירוק 22 ביולי 2016

מעניין באמת עד כמה מותו בטרם עת השפיע על התפתחות הדמות והמיתוס שהוא מאיר אריאל.

פאקו 22 ביולי 2016

תודה על הפוסט אורי. בדיוק בשבוע שעבר 88 שמו בלילה של אלבומים שלהם את "שירי חג". במקום ללכת לישון ישבתי באוטו והקשבתי לכל האלבום. אחר כך זה כבר היה לילה לבן.

Trailblazer 22 ביולי 2016

תודה על הפּוסט המשובח. אני ממליץ גם להאזין לתכנית שערן סבאג הנפלא הקדיש למאיר אריאל ברדיו.

ירוק 22 ביולי 2016

פוסט מעולה ותגובות נפלאות.

אוֹרי אמיתי 22 ביולי 2016

עדכון חם מהשטח!
הנה מה שהיה למאיר לאמר על האשפוז הכפוי (מתוך האתר הרשמי: meirariel.org.il)

אז ראיתי שהם עשׂו סימן לשניים בלבן ותוך אולי שניה-שניותיים שקעתי בערפל ענוג צמרירי ורך, ורדרד, נטול הכרה, נטול עשתונות, נטול מחשבות, נטול נטולות, והתעוררתי במוסד לשיקום.
וצריך להגיד לכם, לא היו לי ימים טובים בחיים כמו הימים שעשׂיתי במוסד לשיקום. כל פיפס שלי היו רושמים. כל תנועה שלי היו מתייחסים. אני רק הייתי עושׂה “אה” היו רצים אלי שניים. בשפיות הייתי יכול לצעוק שעות ״תסתכלו אלי״ ואף אחד לא היה – מה – כלום. במוסד לשיקום כל פיפס שלי היו רושמים. אפשר להגיד – עשׂיתי חיים משוגעים. כל-כך טוב שחשקה נפשי לצאת, לראות אם זה באמת זה לפני שאני חותם קבע.
אז עשׂיתי את עצמי שפוי, לא פרוייקט מי-יודע-איזה. הלכתי למבדקי שפיות. שאלו אותי, בין היתר, ״כמה זה?״ (מחווה בידו ארבע אצבעות פתוחות מעלה ובוהן מקופלת פנימה, אבל מטלטל את היד מצד לצד). חשבו שתפסו פראייר, אבל אני משהו בפיזיקה עוד זוכר. התחלתי להתרטט עם זה, תופס עם זה יציבות (מטלטל את הראש), וזה שקשק לי קצת את האפורים-הלבנבנים שלי, ואיבדתי את הריכוז. אז זרקתי ניחוש: 3.7.
הם מסתכלים ואומרים: ״קרוב, כל הכבוד! כל הכבוד, קרוב!״.

ואז, עת השתחררתי…

Gil - Zimbabwe 22 ביולי 2016

אתחיל בזה שאני פושע שרק עכשיו ראיתי את הפוסט, אורי סליחה!!
וידוי קטן – בשנת 75 היה לי חבר טוב ממשמרות אבשלום (בן אח של שלום חנוך שנהרג בתאונת צלילה בשייטת) ולאורך תקופת התיכון היינו מתראים בכנסים או באירועים, אני הייתי מגיע למשמרות הוא מגיע אלי לקיבוץ, כמו שהכרנו הוא אמר לי אתה חייב להכיר את "מזכיר הקיבוץ" שלנו וככה הכרתי לאורך שנות העשרה את מאיר אריאל. אחרי שאבשלום נהרג כבר לא הגעתי למשמרות וחוץ מבהופעות לא ראיתי אותו.
אפשר להגיד עליו הכל אבל אני תמיד חשבתי שמה שמייחד אותו זה שכל מה שהוא אומר זה נכון, אם הייתי מנסה לחשוב שונה הוא הייה אומר תחשוב שוב ותמיד צדק. הוא היה קורא לי הקיבוצניק מעיירת הפיתוח.
הנחמה שלי היא שללא כל מאמץ הבנות שלי מדקלמות את כל השירים שלו בעל פה, אפילו בת ה – 16. בשיר טרמינל הן מסמיקות.
אורי שוב תודה, גרמת לי להתרגש.

YG 22 ביולי 2016

אחי היה עם אבנר חנוך, האח של אבשה, בכיתה. עד היום הוא לא שוכח את הרגע שהוציאו את אבנר מהכיתה להודיע שאבשה נהרג.

לימים אבנר גם התגייס לשייטת, בטקס סוף מסלול שלו, הדוד הגיע לעתלית להרביץ לחבר'ה הופעה. נשפכה הרבה וודקה זולה.

YG 22 ביולי 2016

*אבשי כמובן, ולא אבשה

אוֹרי אמיתי 22 ביולי 2016

גם כן פושע…

עופר 22 ביולי 2016

פוסט עשר .
ארול אחד.

אלכס דוקורסקי 22 ביולי 2016

אורי, תודה. פוסט מעולה.

מאנו 22 ביולי 2016

מצויין
תודה

אסף שלום 22 ביולי 2016

על פי זכרוני מה שמאיר אריאל אמר על ההומאים שחלק גדול מזה קשור לאופנה ופוזה ולא באמת נטיה אמיתית. זאת לא הומופוביה אלה הבחנה. אני לא זוכר דיבור על מחלות וזוהמה אבל בהחלט יכול להיות שנאמר.

מאיר אריאל כתב את השורה הכי נפלאה שנכתבה בעברית, באנגלית או בכל שפה שאני מכיר
'אני רוצה לפגוש אותה פתאום במקרה, אחרי שכבר אשכח אותה קליל'
משפט מדהים לזיכרה של האהבה ראשונה

באותו שיר עצמו חד מאיר את אחד המשפטים הסתומים ביותר בשיריו
'היא לא באה לנשיקה כמו יתר הבנות
גם תור לכרטיסים יכול להיות'
25 שנה אני מתחבט במשמעות המשפט הזה ועדיין אני מרגיש שאני רחוק מאד.

מאיר אריאל היה משורר נדיר ברמה הכי גבוהה שיש. עצוב שקרציה לקחה את האדם המדהים הזה

maorbe 22 ביולי 2016

גם תור לכרטיסים יכול להיות – מקום טוב בו אפשר להיפגש לגמרי במקרה אחרי ששוכחים קליל…
לדעתי הוא ממשיך את שורה במילים אלו או דומות באחת ההופעות..

תומר 24 ביולי 2016

למרות שהשיר נראה סתום ממבט ראשון, הוא בעצם פשוט מאוד אם מתיחסים אליו כאל שני טקסטים 'ארוגים', שורה זה ושורה זה.
טקסט אחד מדבר על העבר ("מתוק צרוד היה גלגול צחוקה") והשני, למרות שמנוסח בלשון הווה, מדבר על העתיד ("אך מי זו הנלחצת אלי גב אל גב"). רק הבית של "פתאום התחיל הקיץ רגעים למנות" בנוי טיפה שונה כששלושת השורות הראשונות הן בעבר ורק הרביעית ("גם תור לכרטיסים יכול להיות") היא בעתיד.

ואגב, 'כליל', לא 'קליל'

עב״ד 23 ביולי 2016

״היא לא באה לנשיקה כמו יתר הבנות״ – לפני עליה לקו (תעסוקה מבצעית), החברות היו באות להיפרד מהחברים החיילים שלהם והיא לא באה. בגלל זה השיר נקרא פלוגה בקו, הוא מתאר את הסיפור בזמן של עליה של פלוגה לתעסוקה מבצעית.
״גם תור לכרטיסים יכול להיות״- חזרה לנושא הראשוני. גם תור לכרטיסים יכול להיות מקום בו הוא רוצה/ישמח לפגוש אותה לגמרי במקרה.

בוגי 22 ביולי 2016

לפני משהו כמו 20 שנה או יותר עבדתי כעוזר עוזר טכנאי באולפן הקלטות מעופש ששכן לו מתחת למתחם הדולפינריום.
רוב הזמן לא הגיעו אמנים מוכרים או מענינים, עד שיום אחד הגיע מאיר אריאל בכבודו ובעצמו לאולפן ליום הקלטות.
במסגרת תפקידי כעוזר של העוזר הייתי גם מכין הקפה לאומנים ומאיר ביקש שחור חזק. ביד רועדת הגשתי לו את הקפה
והתשובה שלו היתה פשוט "זה הקפה הכי טוב ששתיתי" לאחר שלגם ממנו מילאה אותי אושר צרוף גם אם היתה שקר מוחלט.
הנה משהו שכתבתי בהשראת מאיר אריאל שהוא בעצם יותר מחווה עם ציטוטים משירים שלו ושל אחרים:

הדלתות מנחשות אותי ונפתחות לי מעצמן
בחיפוש האינסופי אחר מילים שלא מצאו את מסלולן
רק שלפעמים הן כולן כבר קיימות
בספרים, בשירים, במפות הכוכבים

תת הכרה נפתחת כמו מניפה
יונה וולך, אוהד פישוף ומאיר אריאל
נגלים אלי פתאום מתוך החשכה
התורה לשוטים, האהבה למדוכאים וחולי שפעת

העולם מושלם, האנשים רעים
המחשבה הופכת להוויה, ההוויה לתובנה,התובנה לאהבה
נופל חופשי ללא מצנח, לכל הכיוונים נפתח
ג'ה טם אי לאב יו, בלה מיה

ניינר / ווריור 22 ביולי 2016

בצוללת אצל אלון?

בוגי 22 ביולי 2016

המקום נקרא אולפני אליגל והיה שייך לבחור בשם אלדד

רביב נאוה 22 ביולי 2016

אני מתחבר בקלות לגל התשבוחות, אבל חייב להגיד שהזיכרון שלי הוא מעט שונה. "גיליתי" את מאיר בערך בגיל 15-16, וזה לא היה קול בכלל. את חבריי החנונים עוד הצלחתי לחבר לעניין איכשהו, אבל אני זוכר גם ויכוחים עם חבר בצבא שטוען שכל "הטרופה-הפרופה-הגלופה" הזה זה קשקוש בתחת, ואת גל"צ בוחרים את "היכנסי כבר לאוטו" לשיר הגרוע של השנה ואת מאיר מוציא את "רישומי פחם" ומפציר בקהל לא לקנות אותו.
אני שמח מאד שמאיר אריאל הפך לקונצנזוס שהוא. אני בעצמי מיסיונר לא קטן שלו, אבל חשוב גם לזכור שלא תמיד זה היה כך.

Matipool 22 ביולי 2016

אני זוכר שנדהמתי מהבחירה הזו ונעלבתי בשביל מאיר אריאל .
זה מלמד בעיקר לרעה על מי שבחר בה .

אוֹרי אמיתי 22 ביולי 2016

הכנסי כבר לאוטו כשיר הגרוע של השנה זה רק קצת פחות מוצלח מהמקרנה כשיר היובל (ויסטרדיי מקום שני, אבל זה לדיון אחר).

וכן, כל העניין היה די מחתרתי בעבר. בכלל, מאיר הפך לקונצנזוס אחרי שמת. לפני כן הוא היה פחות מוכר (למרות שחלק משיריו נוגנו לא מעט ברדיו). בהרבה הופעות שהייתי נכח קומץ. מניין או שני, לא יותר. 30-40 איש בקהל כבר היו הופעה המונית. האירוניא היא שרישומי פחם, שבזמן אמת נחשב לדיסק בלתי-ניתן לשמיעה בכלל, הפך למוּכּר ביותר ולמוֹכֶר ביותר (לפחות לזמן מה; לא יודע איך הנתונים המצטברים). ועצם המחשבה שערב שירי מאיר אריאל ימלא את התאטרון בקיסריא היה, בחייו, פרוע מכדי לעלות לדיון אפילו.

אמיתי 22 ביולי 2016

מעבר לזה שבקיבוצים כמו שלי הוא היה מוכר וההופעות שלו
היו עניין רציני (בבריכה. כל הקיבוץ בה והוא לבד עם גיטארה)
גם ההופעות בלוגוס היו מלאות וסוג של מיתוס עם עשב מתוק.
תודה על הפוסט btw

סימנטוב 22 ביולי 2016

נהדר, תודה!!

אלון 66 22 ביולי 2016

מעולה – המון תודה.

ברוח ועדת ביטון : (ללא פרשנות…)
תראו תראו את הגארי קופרים האלה, קלינט איסטוודים דמי קולו,
"יענו" בזים לשרב, הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב.

אוֹרי אמיתי 22 ביולי 2016

הסיפור העממי גורס שהשיר הזה התחיל בכלל בתור כתבה ב״כותרת ראשית״. דיויד ברוזה קרא אותה, ואמר למאיר אריאל שהיא בעצם צריכה להיות שיר. מאיר אמר, עזוב אותך, על מה אתה מדבר? דיויד אמר שבכל זאת. מאיר אמר, נוּ, אז תלחין ויהיה שיר. הלחין, ונהיה שיר.

גיא זהר 23 ביולי 2016

השיר מתאר את חויית הביקור בירוחם כפי שמופיעה במסע הבחירות

ירוק 23 ביולי 2016

אגב, *לגמרי במקרה* יצא לי לשמוע את "כותנת פסים" לא מזמן. מלא קיטש, ובכל זאת מצליח לרגש – אולי בגלל המילים (שהן כמובן של מאיר).

תומר 24 ביולי 2016

'היה לה מודיליאני אורגינל של צוואר ושיער של רנואר אדום אסוף'

הזיכרון ה"אריאלי" שלי קצת שונה. אולי חייתי בבועה של קיבוצניקים מתלהבים אבל כל מי שהכרתי אהב אותו וידע לדקלם בעל פהאת 'שירי חג ומועד ונופל' או לפחות קטעים נבחרים ממנו (כל מיני אמרו שזה העשב המתוק, אמרו 'הוא לא טיפס על עץ אם לא ינק'), היינו בלא מעט הופעות ותמיד היה קהל, איכשהו תחושת ההיזנחות שלו עברה מעלי. אני מודה שדי הופתעתי לשמוע על זה בדיעבד. יכול להיות שזו הייתה תופעה שהתפתחה במהלך השנים עם התקליטים המאוחרים יותר שלו שחלקם באמת פחות טובים – מה לעשות או שאולי כאמור מדובר בבועה.

ללא ספק אחד היוצרים הנערצים והזמאים האהובים אבל בסוף כל הדברים, עם כל האהבה הגדולה שלי ליצירה של אריאל וההערצה הכנה שלי ליכולת הוורבלית שלו, התחושה שלי הייתה תמיד שמדובר בפרוזה. פרוזה ברמה הגבוהה ביותר כמובן אבל לא בדיוק שירה. איכשהו תמיד היו שזורות במילים שלו התחכמויות, קריצות כאלה שרמזו שהוא לא באמת מסגיר את עצמו עד הסוף 'אני לא מפחד למות, אני רק מת מפחד, אמר לי דוקטור התחכמות כשישבנו יחד', סוג של גיחוך על עצמו.
יש כמה שירים, לא המון (מודה אני, מדרש יונתי, בטח עוד כמה), ששם התחושה היא אחרת, שם ההרגשה היא שהו לא מסתתר מאחורי מלים ואלה באמת שירים אהובים עלי מאוד, חלשים אולי מהבחינה המילולית גרידא (בסולם המאיראריאלי כמובן) אבל חזקים יותר מרוב הבחינות האחרות.

השורות הכי יפות שלו אולי:
'אהובתי היא כמו ארץ מדבר
יש בה נקיון בוהק וצח
שאם אני מעט מלוכלך
אפילו שרוצה אותי כבר
לא תתן להתקרב, לא תעתר
דווקא אז אני אוהב אותה יותר '

אסף שלום 24 ביולי 2016

מדרש יונתי חלש מבחינה מילולית ?

תומר 25 ביולי 2016

ברמת התעלולים המילוליים פר סה? אני חושב שכן (כמובן שכטקסט מדובר בלא פחות מגאונות)

Comments closed