כורדים אולֻמפיים - צילמסך Gilad Shiloach

כורדים אולֻמפיים – צילמסך Gilad Shiloach

 

הקסם האמיתי של המשׂחקים האולֻמפיים המקוריים היה השלום. פעם בארבע שנים, למשך תקופה קצרה מוסכמת, השעו היוונית את כל פעולות המלחמה ביניהם. התחרות עברה למישור אציל יותר, ואַלּים פחות. מספר הרודוטוס שבמהלך ההערכות לקרב תֵרמוֹפֻּלאי המפורסם (480 לפנ׳) תהה המלך אחשוורוש היכן, לכל הרוחות, כל היוונים? התשובה היתה – במשׂחקים האולֻמפיים. זו היתה הזדמנות פז, כמובן, לשמור על עוד פיסת נייטרליות. מלחמה כנגד הפרסים נראתה רעיון רע מאד, כאשר צבא המיליונים הגיע ליוון גופא, ויוונים רבים כבר הצטרפו אליו, בים וביבשה. אבל זו היתה הזדמנות פז שהורווחה ביושר. משׂחקים אולמפיים דוחים מלחמה. השׂפרטנים, כידוע, היו מחויבים למלחמה בכל מקרה. הפעם, עברו אפילו על האיסור המקודש לצאת למלחמה בזמן הקרניאה. בסיבוב הקודם הם החמיצו את מרתון ביום. הפעם היה התור שלהם לעלות ולחבוט.

בתמונה לעיל אין אמנם נציגים לענפי החבטות, אבל פיזיות למכביר יש ויש. ג׳ודו והנפת משקולות לא היו ענפים מוכרים במשׂחקים הקדומים, אבל ניתן לראות בקלות את שני האתלטים האלופים המעוטרים הללו משתלבים בהאבקות, אגרוף או פנקרטיון. כמו כן מסתבר, לפי הדיווח הזה מטוויטר של תחנת הרדיו מארביל, ששניהם במוצאם כורדים. ניתן לדמיין מציאות חלופית, בה היו נמתחים אחרת הגבולות אחרי מלחמת העולם הכי ראשונה, כדי לפנות מקום לכורדיסטן. השניים בתמונה היו יכולים להיות חברים לחדר במשלחת. במציאות הרגילה, מאידך, מרגש ומשׂמח אותי לראות צד ג המתגאה במתחרה ישׂראלי, אחד משלנו, ובמתחרה איראני. התמונה הזו מתריסה באופן פיוטי בפני המציאות המדינית באזורנו. הבו לי עוד מזה!

יכול להיות שסוד ההצלחה של השלום האולמפי היה בדיוק במתן רגעים כאלה של השראה. אין מקום לאשליות, כמובן. היוונים אהבו מאד להלחם אלה באלה, לאורך כל ההיסטוריא שלהם. אפשר אפילו לאמר שזה היה הספורט הלאומי האמיתי שלהם. ללא ספק, תרבות הלחימה שהעמידו הצליחה להכריע בסופו של דבר את כל צבאות המזרח. כל זה לא היה אפשרי ללא מאות שנים של אימונים מקיפים מבית. אבל בין מלחמות היתה ליוונים העתיקים גם מציאות של שלום. או, ליתר דיוק, הם קיימו שלום מציאותי. היוונים לא היו לחוצים מעולם על ״קץ הסכסוך״. נהפוך הוא, הם היו כורתים הסכמי שלום לזמן מוגבל. השיטה הזו לא התאפיינה באשליות שוא לגבי נצחיות השלום, אבל היא הותירה לו הרבה מקום בשטח. כך גם עם המשׂחקים האולמפיים. שלום תחום מאד בזמן, אבל מלא. כדי לתת מקום ובמה לכשרון גדול ולהזדמנויות קטנות.

סיעתא דשמיא