הפסיפס מחוקוק (National Geographic)

הפסיפס מחוקוק (National Geographic)

 

הכי טוב, ביחוד עבור היסטוריון עתיק, לחזור מחופשה עם חומר חדש…   לפני שלוש שנים, פלוס מינוס, התחילו להתפשט השמועות על פסיפס שהתגלה בחפירה ארכיאולוגית ליד קיבוץ חוּקוֹק בגליל. כל מיני אנשים בביצה האקדמית התחילו לשלוח לי קישורים וחלקי-תמונות, ולא בכדי. פרופ׳ ג׳וֹדי מגנס, מנהלת החפירה, סבורה שהתמונה לעיל משקפת את הסיפור המפורסם על פגישת אלכסנדר הגדול עם הכהן הגדול של ירושלם. ואני כותב ספר על המסורת הזו. לאחרונה, אחרי שאי-אילו האקרים רוסיים החלו לפרסם תמונות מפורטות של הפסיפס באופן פיראטי, החליטו ככל הנראה החופרים להעניק לו פרסום פומבי ראשוני, בראיון ל-National Geographic. אז פרסום אקדמי מסודר עוד אין (ואני ממתין בכליון עיניים), אבל לפתוח דיון בלתי-פורמאלי אפשר.

הפסיפס נוצר, כך מובא במאמר, במאה החמישית לספירה. סביר להניח שהתארוך נעשׂה לפי ההקשר הארכיאולוגי הכללי, שיפורט מן הסתם בהרחבה בפרסום האקדמי. ניקח את התארוך בינתיים כנתון. עניין נוסף שנראה לי שאין מקום בו לויכוח הוא, שהפסיפס מספר סיפור. השאלה הגדולה היא: מה הסיפור המסופר כאן?

לפני שאציג את האפשרויות ואת דעתי, צריך להניח על השולחן שתי שאלות מתודולוגיות. האחת עוסקת ברמה המקצועית של יוצר הפסיפס. מדרך הטבע, ככל שהדיון בתמונה מעמיק, כן נתלים נסיונות הפרשנות בפרטי-פרטים. ועלינו לשאול: עד כמה פרטי הפרטים הללו הם פרי תכנון של היוצר, ועד כמה הם מקריים, או פרי אילוצים טכניים כאלה ואחרים. אני אמנם אינני מומחה גדול (או אפילו קטן) לתולדות האמנות, וגם אין לי נסיון מעשׂי בהרכבת פסיפסים, ובכל זאת נראה לי שרמת הביצוע כאן גבוהה למדי. שאלה שניה נוגעת לרמת הידע ההיסטורי של היוצר. כפי שנראה, הפרשנויות המוצעות לתמונה מביאות בחשבון סצינות היסטוריות שונות. הנימוקים לכאן ולכאן נתלים בהתאמת פרטים אלו ואחרים בתמונה לפרטים אלו ואחרים בסיפורים ההיסטוריים. עד כמה היה היוצר בקי בפרטים ההיסטוריים הללו? היתכן שעמדו לרשותו גרסאות של הסיפורים הללו – בכתב או בעל-פה – שהיו שונות באופן מהותי מאלו המוכרות לנו? ואולי לא דייק היוצר כלל, והסתפק ביצוג חזותי שנראה לו ׳דומה מספיק׳?

תשובות החלטיות לשאלות המתודולוגיות אין לי, וסביר שגם לא תהיינה. אבל זה לא פוטר אותנו מלנסות להתמודד עם הסיפור שבתמונה – כי דבר אחד הרי ברור: יש סיפור! כפי שכתבתי, השערה אחת היא שמדובר במפגש של אלכסנדר הגדול והכהן הגדול הירושלמי. פרופ׳ מגנס מצוטטת בראיון כאומרת שעצם העובדה שהפסיפס אינו נושׂא את שמות גיבורי העלילה (כנהוג בפסיפסים מהתקופה הרומית המאוחרת) היא תמיכה לטענתה: הרי רק אדם מפורסם כאלכסנדר לא זקוק להצגה. הפילים המופיעים בתמונה הם סוג של תמיכה לטענה: מחוץ להודו (וחוקוק היא בהחלט מחוץ להודו) פילי מלחמה הם מאפיין מובהק של התקופה ההלניסטית. אבל יש כמה וכמה בעיות עם הזיהוי הזה. ראשית, הטיעון על העדר השם אינו משכנע, לטעמי. שנית, ידועים לנו המוני יצוגים חזותיים של אלכסנדר הגדול (מטבעות עם פרצופו היו פופולאריים ביותר בתקופה ההלניסטית), ובכולם הוא מופיע ללא זקן. למעשׂה, אלכסנדר נקבע בתודעה כ״צעיר לנצח״, מי שנקטף מהעולם לפני שהספיק להשתלט עליו. שלישית, כאשר הגיע לארץ-ישׂראל עדיין לא פגש אלכסנדר אפילו פיל אחד לרפואה, ובכל מקרה נלחם נגד פילים, מעולם לא באמצעותם. אם נניח שהיוצר אכן היה בעל תודעה וידע היסטוריים מפותחים, לא היה מגייס פילים לצבאו של מלך מקדון. ואם כבר נרצה לטעון ביחס למה שאינו מופיע בתמונה, הרי שהמאפיין המפורסם ביותר של הסיפור – הרגע בו משתחווה אלכסנדר בפני הכהן הגדול – נעדר לחלוטין, ואת מקומו תופס מפגש tête-à-tête, במובן הכי מילולי שיש. זה כמה שנים שאני מתעמק במסורות השונות המספרות על אלכסנדר והכהן הגדול, והתמונה הזו אינה מהדהדת לי אף אחד מהם.

פרשנות אחרת מציעים פרופ׳ קרן בריט ופרופ׳ רענן בוסתן, הממונים על פרסום הפסיפס. לטעמם מדובר בתאור העימות והמפגש בין המלך אנטיוכוס השביעי סידֶטֶס לבית סלאוקוס לבין הכהן הגדול היהודי יוחנן הֻרקנוס הראשון. מספר לנו יוספוס (ענתיקות יג ח) שבשנתו הראשונה של הרקנוס (בנו של שמעון, נכדו של מתתיהו החשמונאי) עלה המלך הסלאוקי על ירושלם, כדי להחזיר את היהודים הסוררים תחת שלטונו, ולחדש את תשלום המסים לכתר הסלאוקי. הרקנוס העדיף להתנגד ולשמור על העצמאות שרכש אביו. התוצאה היתה מצור, שהלך והאריך, ואתו הסבל של מגני העיר, של הצבא הצר, וביחוד של האזרחים התמימים שגורשו מן העיר כדי שלא יכלו את המים והמזון, ושנלכדו בין החומות לבין קווי הביצורים של אנטיוכוס.

והנה בא חג הסוכות, ואלה שבפנים ריחמו עליהם וחזרו והכניסום העירה. אז שלח הרקנוס אל אנטיוכוס ובקש ממנו לכרות ברית שבעה ימים בגלל החג, ואנטיוכוס נענה ליראת אלהים שבו וכרת את הברית. ולא עוד, אלא ששלח אל העיר קרבן מפואר: פרים שקרניהם היו מצופות זהב, וגביעים של זהב וכסף מלאים כל מיני בשׂמים. ואלה שהיו על-יד השערים קבלו מאת המביאים את הקרבן והביאוהו לבית המקדש, בעוד אנטיוכוס עושׂה סעודה לצבא. כי נבדל מאד מאנטיוכוס אפיפנס, שבכובשו את העיר הקריב חזירים על המזבחות, ושפך חלבם על בית המקדש סביב, והפר את חוקי היהודים ואת דת אבותיהם, ובגלל מעשׂיו אלה התעורר העם להלחם בו ולא רצה להתפשר אתו. ואילו לאנטיוכוס זה קראו הכל ״חסיד״ על שם חסידותו המופלגת.

ומתינותו של אנטיוכוס קנתה את לבו של הרקנוס, וכשהכיר את יראת אלהים שבו שלח אליו שליחים, ובקש שיחזיר להם את סדר המדינה של אבותיהם. ואנטיוכוס לא דחה את מכתבו ולא שׂם לבו לאלה שיעצוהו להשמיד את העם בגלל פרישות חייו מחיי אחרים, כי האמין שהם עושׂים הכל לפי מצוות החסידוּת; והשיב לשליחים שעל הנצורים למסור את כלי-נשקם ולשלם לו מס בעבור יפו ושאר הערים שמחוץ ליהודה, ולקבל חיל מצב, ועל פי התנאים האלה יפטרו מן המלחמה. אך היהודים הסכימו לקבל על עצמם את שאר הדברים, ואילו לחיל מצב לא הסכימו, משום שלא היה להם, מחמת פרישותם, מגע עם זרים. אלא שבמקום חיל המצב נתנו בני-ערובה וחמש מאות ככר כסף, שמהם נתנו מיד שלוש מאות ואת בני-הערובה, וביניהם היה גם אחיו של הורקנוס. והמלך קבל אותם, והרס גם את חומות העיר. לפי התנאים האלה הסיר אנטיוכוס את המצור והסתלק.

סיפור יפה. חביב עלי ביחוד הספין הנאה שהולבש עליו, לפיו כל אחד מהצדדים נסוג במשהו מעמדתו, והסיבה לכך היא פיוס הנובע מכבוד הדדי לאורחות החיים ולמצוות הדת של הזולת. באופן כללי, נראה לי שהעולם היה מקום טוב יותר אילו היינו עושׂים שימוש נרחב יותר בכבוד ובנדיבות בכל הקשור לפערים תרבותיים-דתיים, ופחות בדרישות מהזולת להתיישר בדיוק לפי האמת שלנו. הקשר לפסיפס מחוקוק, לעומת זאת, נראה לי ברור פחות. אמנם, הדמות מימין, שנֹאמר שהפילים מבססים אותה כמלך הלניסטי, מביאה אתה פר (לקרבן? כנראה שהפר המחייך לא יודע מה מחכה לו…). אבל שום פרט אחר בתמונה לא מצביע, לדעתי, על הסיפור הזה של יוספוס. סצינת הקרב בפאנל התחתון, למשל, אינה מרמזת על מצור אלא על מערכת קרב פנים אל פנים. ומאין לנו שאנשי חוקוק במאה החמישית קראו בכלל את יוספוס? (אם כן, אלה החדשות הגדולות מבחינתי…) ומנין לנו בכלל שהאיש משׂמאל הוא ירושלמי, שלא לאמר כהן גדול? ובכלל, מנין לנו שהחבר׳ה משׂמאל יהודים? העובדה שכולם, פרט למנהיגם, מגולחים למשעי אינה תומכת על פניה בהשערה זו.

בשורה התחתונה, הסיפור שמספרת התמונה נותר בינתיים, עבורי לפחות, בגדר מסתורין. אין לי הצעה מעשׂית איזה סיפור צריך לספר פה. סביר להניח שכאשר יפורסם הדו״ח המחקרי המלא יהיה אפשר לחדד עוד את הדיון. אין ספק שחוקרות וחוקרים יביעו עוד דעות שונות ומגוונות בנושׂא. ואולי, מי יודע, גם מישהו/י מקוראות/י דה-באזזער ת/יוכל להעלות איזו הצעה מבריקה.

מה דעתכן/ם?

 

~~~ ~~~ ~~~

 

תוספת עריכה:

המגיב יובל נקט בצעד מחקרי מקורי הנקרא ״לחפשׂ בגוגל תמונות״, והעלה בחכתו תמונות של שמשון. וראו זה פלא… התמונות הועלו לרוטר (אתר חדשות מההזויים והמרתקים בשטח) על-ידי המשתמש תשבץ. אם אני מבין נכון, תמונת השועלים ותמונת שמשון נושׂא את השערים התגלו בעונות חפירה עוקבות. לא ברור לי אם באותו פסיפס או בפסיפסים שונים.

שועלי שמשון

שועלי שמשון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שמשון נושׂא את שערי עזה

שמשון נושׂא את שערי עזה

הכל נשאר במשפחה
יוחנן הֻרקנוס כהן גדול