לוקיוס מומיוס

הקורס האהוב עלי ביותר הוא, ללא ספק, קמפוס רומא. במסגרתו יוצאת הכתה לשבוע בשטח, לתור את עתיקותיה של העיר. לפני הנסיעה קריאה יסודית, אחרי השיבה כתיבת עבודה. לולי היה מדובר בעניין יקר (נסיעה לחו״ל, בכל זאת), היה אפשר לעשׂות תאר שלם כך. באביב של 2015 יצאנו לרומא עם במאי-עורך חמוש במצלמה – חברי הטוב אוּרי אפנצלר (שמוכר לכן/ם אולי כמחבר הספר ברית הבריונים) – כדי לתעד קצת מהמתרחש. הטעימה הזו היא הצעד הראשון בהפיכת הסרטונים שהפקנו יחד לחומר לימוד, עבור המחזורים הבאים. צפיה וקריאה מהנות.

https://youtu.be/2iV_AalkyJ0?list=PL0XCZNCjjX9sLSihF3uBGxOxJPQaxMDBz

 

ההיסטוריא הפוליטית בתקופת הרפובליקא הרומית היא סיפור של תחרות קשה ומדממת. התחרות התנהלה בין בתי-אב, gentes בלטינית, שנאבקו זה בזה מי ישלח את בניו לאייש את משׂרות המדינה הבכירות. הדם שנשפך היה זה אויביה הרבים של רומא ושל אזרחיה ששרתו בצבא. נצחונות צבאיים מפוארים היו מפתח חיוני לקידום פוליטי, וכהונה פוליטית רמה היתה מפתח לעמדת פיקוד צבאי.

ה-gens Mummia, שבכיר בניה מונצח על הכתובת שבסרטון, היא דוגמא טובה לאחד מבתי-האב שנגעו בתהילה, אך לא הצליחו לשמור עליה לאורך זמן. לוקיוס ממיוס, אביו של זה הנזכר כאן, היה הראשון במשפחתו שכהן במשׂרה פוליטית או צבאית בכירה – בשנת 177 לפנ׳ התמנה למושל האי סרדיניא בדרגת פראיטור.

בנו, לוקיוס מומיוס, היה אף הוא מושל בדרגה זו במערב ספרד (Hispania Ulterior), שם דכא מרד שפרץ בקרב שבטי הלוסיטאנים (אבותיהם של הפורטוגלים), ואף זכה לטריומף על נצחונותיו שם. המרד, אגב, המשיך גם אחרי תום כהונתו. לא פעם ולא פעמיים חגגו הרומאים נצחון לפני תום המלחמה.

מומיוס עשׂה צעד נוסף, והקנה למשפחתו מקום בקרב ה-nobilitas הרומי, כאשר נבחר לקונסולאט של שנת 146. הוא היה הקונסול הראשון ממשפחתו, ״אדם חדש״ (homo novus) בעגה הפוליטית של רומא. במסגרת תפקידו קבל את הפיקוד על הצבא הרומי במלחמתו כנגד הברית האכאית – ברית ערים בפלופונס שהיתה בעבר בעלת-בריתה של רומא וכעת קראה עליה תגר. מומיוס לקח אתו ליוון גם את אחיו, סְפּוּריוּס, כלֵגאטוס (מפקד לגיון, או תפקיד מטה בכיר).

המלחמה עצמה התנהלה ללא קשיים מיוחדים. מומיוס ירש מצב נוח, יחסית, מקודמו בתפקיד. רצה הגורל, ובחלקו נפל כיבוש העיר קורינתוס – מהעתיקות והמהוללות שבערי יוון. כרגיל וכמקובל, כיבוש העיר לווה בטבח המוני, ושארית אוכלוסייתה נמכרה לעבדות. העיר עצמה נבזזה באופן יסודי. כעבור זמן מה הגיע מרומא חבר-עשׂרה (דקמווירים), ועמם הוראה מהסנאט להחריב את העיר עד היסוד. כך קרה שבאותה שנה – 146 לפני הספירה, חרבו גם קרתגו וגם קורינתוס. שנה זו סמלה באופן מובהק את השתלטותה של רומא על הים התיכון. אחד מהדקמווירים, אגב, היה אביהם של לוקיוס וספוריוס מומיוס, שגם שמו היה לוקיוס מומיוס. היה זה ללא ספק רגע השׂיא של המשפחה כולה. תהילתו של מומיוס הושלמה כאשר זכה לכינוי רשמי על שם האויב שניצח: אכאיקוס, המנצח על האכאים.

עם סיום תפקידו קבל מומיוס סמכות פּרוֹקוֹנסוּלארית מן הסנאט כדי לארגן מחדש את הפרובינקיה. במשׂימה זו סייע לו פולֻביוס, אחד מבכירי האזרחים של הליגה האכאית המובסת. פולֻביוס שב עם מומיוס לרומא כבן-תערובות, שם פתח בקריירא שניה כהיסטוריון, והפך לאחד מהכותבים המפורסמים ששׂרדו מהעת העתיקה.

מומיוס עצמו ערך עם שובו לרומא מסע נצחון נוסף. מסופר שחגיגות הנצחון שלו כללו הצגות תאטרון בנוסח יווני, ושהיתה זו הפעם הראשונה שהצגות כאלה נערכו כחלק מה-ludi triumphales. בנוסף בנה מקדש להרקולס המנצח, ותרם את שלל יצירות האמנות שבזז ביוון לערים שונות באיטליא, ואף בספרד. מספרים שאחרי מותו הותיר אחריו ירושה כה זעומה, עד שהסנאט ראה לנכון לקצוב לבתו סכום כסף נאה כנדוניה.

 

כתובת ההקדשה של לוקיוס מומיוס במקדש הרקולס המנצח.   Photo credit:  O. Lyubimova
כתובת ההקדשה של לוקיוס מומיוס במקדש הרקולס המנצח. Photo credit: O. Lyubimova

 

בתמונה לעיל כתובת ההקדשה של מומיוס מהמקדש האמור להרקלס. בלטינית ובתרגום:

L(ucius) Mummi(us) L(uci) f(ilius) co(n)s(ul) duct(u) / auspicio imperioque / eius Achaia capt(a) Corint(h)o / deleto Romam redieit / triumphans ob hasce / res bene gestas quod / in bello voverat / hanc aedem et signu(m) / Herculius Victoris / imperator dedicat

ל(וקיוס) מומ(יוס) ב(ן) ל(וקיוס), שבהובלתו בסמכותו ובפיקודו נכבשה אכאיא והוחרבה קורינתוס, שב לרומא בתהלוכת נצחון. בשל ההישׂגים הטובים הללו, וכיון שנשבע כך בזמן המלחמה, מקדיש האימפראטור מקדש זה ופסל זה של הרקולס המנצח.

 

 

Share on FacebookTweet about this on Twitter

41 תגובות ל “לוקיוס מומיוס”

  1. דורפן

    ראשית, אם היינו שואלים את החתן, החותנת והבן דוד של הרבה זוכי נובל היינו מגלים שעוד בביאליסטוק הם היו ממש לא בסדר.

    שנית, לגבי המחאה. וודי ג׳תרי הוא ענק. אני מקבל שהוא מוחה גדול יותר ערכית. אבל זה עניין לפרס נובל לשלום ולא לספרות. המחאה של דילן וירטואוזית יותר במלים.

    What time is it? said the judge to Joey when they met
    Five to ten, said Joey, the judge says, that's exactly what you get

    להגיב
    • Amir A

      מה שבטוח זה שלוקיוס מומיוס לא היה זוכה בפרס נובל לשלום…

      להגיב
  2. Amir A

    חזרנו לפני כחודשיים מטיול של שבועיים שבמרביתו היינו ברומא. הייתי יכול להשאר שם חודשים ורק להסתובב בין העתיקות של העיר. מה שכן, יומיים הוקדשו לפירנצה והסנטה מריה דל פיורה, כלום לא ישתווה לה. מכל המקומות שהייתי בהם בחיי – לעמוד למרגלותיה היה הדבר הקרוב ביותר לתחושה של "עוצר את נשימתך". וזה במשך יומיים שבהם עברתי לידה שוב ושוב ובכל פעם אותה תחושה של איבוד נשימה.

    להגיב
    • אוֹרי אמיתי

      אני בוש לאמר שבפירנצה עוד לא הייתי. בכלל, הסיורים של באיטליא מצומצמים לרומא, נאפולי-פומפיי, טורינו וטיפונת מילאנו. ויש עוד כל-כך הרבה לראות…

      אבל כיון שדילן התפרץ פה לדיון, אוסיף שאני מזדהה לחלוטין עם דעתו בנדון:
      The streets of Rome are filled with rubble
      Ancient footprints are everywhere
      You could almost think that you're seeing double

      להגיב
      • דורפן

        פירנצה היא לא בתחום שלך. הסיפור של לוקיוס הוא כמובן המחשה לכך שאת ההיסטוריה כותבים מנצחים. למעשה המקום היחיד בו בדיעבד מוחים את עלבון הג׳נוסייד הרומאי הוא ישראל..

        להגיב
        • אוֹרי אמיתי

          פולֻביוס הוא ההמחשה לך שהקלישאה הזו לא נכונה.
          את ההיסטוריא כותבים מי שטורחים לכתוב את ההיסטוריא.
          ובמהלך המחקר לקראת הפוסט (בעצם, לקראת ערך הויקיפדיא שכתבתי על מומיוס), המקורות מלאים קינה על קורינתוס וגורלה המר. קולם של הלוסיטאנים אכן לא נשמע. באחריותם.

          להגיב
          • קירקגור

            הבעיה כיום היא שלא המנצחים ולא המפסידים מצליחים לגרום לרוב האנשים לקרוא היסטוריה.

            להגיב
            • אוֹרי אמיתי

              אני לא חושב שזה מדויק. יש המון קוראי היסטוריא, אבל הכתיבה ההיסטורית הפופולארית יותר כיום היא רומאנים היסטוריים. הספרים המקצועיים הפכו להיות טכניים מדי עבור רוב הציבור. אבל גם מרומאן היסטורי, אם הוא טוב, אפשר ללמוד המון.

              להגיב
              • קירקגור

                ובכן, זאת הייתה הלצה מזדקנת ממורמרת שכזאת, אולי לא הכי מוצלחת…

                אבל אני כן חושב שכשאתה מתייחס לכתיבת היסטוריא פופולארית, אתה מתייחס למה פופולארי בקרב אלו שקוראים היסטוריה בצורה זו או אחרת, אבל הם אינם רבים בהכרח ומספרם מתמעט, בטח לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות של השנים האחרונות, לא?

                בסוף מה שקורה זה סרטוני הסברה של משרד החוץ…
                https://www.youtube.com/watch?time_continue=3&v=WrBEImNCHFo

                זוועה…

                להגיב
                • אוֹרי אמיתי

                  פייר, לא יודע. אין לי נתונים להעריך כמה קוראים/ות היסטוריא היום, לעומת תקופות אחרות. ועוד לא הכנסנו את ערוצי ההיסטוריא בטלוויזיא לדיון, שגם להם יש קהל נאמן ולא מבוטל.

                  את הסרטון של משׂרד החוץ החלטתי לא לראות, ובינתיים הצלחתי.

                  להגיב
      • Amir A

        אז בפעם הבאה שאתה ברומא קח את הרכבת המהירה לפירנצה. שעה וחצי נסיעה. אנחנו שכרנו דירה שישבה בדיוק על פיאצה דלה סניורה ולהפתעתנו במחיר סביר למרות שהעיר היתה מלאה תיירים. ואם יש לך מישהו עם רקע בתולדות האמנות (עבדך הנאמן נשוי כבר עשרים ומשהו שנים לדוקטורית בתחום ועדיין לא החליט אם זה היה דבר חכם או לא לעשותו) הביקור הופך להיות חוויה אחרת לגמרי.
        ואפילו למהנדסים שביננו נכונו כאן חוויות, ובעיקר התובנה שבמקום שאתם עומדים הומצא, לפני 500 שנה, הגיר המשמש עד היום במכוניות.

        להגיב
  3. חצי גולדסטאר

    לגבי ״באחריותם״: לפוליביוס היה קל יותר לספר לרומאים את ההיסטוריה שלו, כיוון שכתב בשפה שהרומאים קראו (אלה שידעו לקרוא) והשתייך לתרבות שהעריצו, שגם הייתה לה מסורת בת מאות שנים של היסטוריה כתובה. ללוסיטאני בן התקופה לא היו מודלים לחיקוי, וספק אם היה זוכה ליחס דומה מהרומאים הכובשים. יוספוס הוא אמנם דוגמא ללא-יווני שהצליח לספר את ההיסטוריה שלו, אבל הוא חי מאתיים שנה אח״כ, בתקופה קוסמופוליטית יותר של רומא — וכמו פוליביוס, גם הוא בן לעם בעל מסורת ארוכת ימים של כתיבה.

    להגיב
    • חצי גולדסטאר

      וחוץ מזה, תודה על הפוסט. קמפוס רומא הוא רעיון אדיר. כיף לקרוא היסטוריה קלאסית — אבל עוד יותר כיף לחוות את הסיפורים דרך הרגליים, עם הפסקות לפסטה ויין פה ושם.

      להגיב
      • Amir A

        מה שכן, הפיצה היתה מאכזבת ברמות שקשה לתאר. אבל המים ברומא. למים מהברז ומהמזרקות העירוניות יש איכות שלא תאמנה.

        להגיב
        • אוֹרי אמיתי

          בשביל פיצה, סע לנאפולי. בכלל, בשביל אוכל.

          להגיב
        • שלו

          תאכל פיצה ליד תורה ארגנטינה קרוב לפנתיאון (פומדורו רוסו).
          יש עוד מליון מקומות עם פיצה טובה אבל מסובך להסביר לתיירים.

          להגיב
      • אוֹרי אמיתי

        זה נכון, ששלוסיטאנים לא היתה מסורת כתיבה. אבל גם זה לא באשמת הרומאים.
        וגם במקרים אחרים, ההיסטוריא לאו דוקא נכתבת על-ידי המנצחים. מי ניצח במלחמה הפלופונסית? ומי חיבר את תולדותיה?

        וזה אכן קורס כיפי, ולדעתי אחד המלמדים והמועילים.

        להגיב
        • ישי

          אלא אם כן מטרידים אותך מינית…

          להגיב
  4. שלו

    אחד משני הקורסים שאני הכי אוהב להעביר הוא פיזיקה קוונטית חלקיקי יסוד (כיתות י"ב)
    אנחנו לוקחים את התלמידים לסרן שוויץ למאיץ החלקיקים ובשלושה ימים לומדים יותר ממה שהם לומדים כל התיכון.
    בכיתה י אנחנו מלמדים כבידה במרכז החלל במוסקבה, שוב חמישה ימים של סמינר.
    מדהים איך איכות הלימודים משתפרת, כשזה אמיתי ובמקום בו הדברים קורים.

    להגיב
    • Ljos

      מקנא.
      אפשר לשאול על המימון של הטיולים הלימודיים האלה?

      להגיב
      • שלו

        ההורים
        מוסקבה בסביבות 5000 ש"ח לתלמיד
        שוויץ 4000 ש"ח לתלמיד

        להגיב
        • yaron

          מותר לשאול איזה בי"ס?

          להגיב
          • שלו

            אורט ע"ש יגאל אלון בנצרת עילית.

            להגיב
        • Ljos

          תודה.

          להגיב
    • אוֹרי אמיתי

      שלו –
      מדהים! ובאמת, זו למידה ברמה אחרת. אני בטוח שגם נשארת לטווח ארוך בהרבה.

      שאלה: מה קורה עם מי שידו/ה (או יד הוריה/ו, במקרה הזה), אינה משׂגת? זו שאלה שמטרידה אותי מאד מאד ביחס לקורס שלי. רוב הסטודנטים/ות מסוגלות/ים לחסוך לנסיעה בת שבוע לחו״ל, אבל יש כאלה שפשוט לא, או שאם הכסף הזה כבר יחסך, הוא ילך למשפחה או למטרות חשובות יותר אחרות. לבי נחמץ כשאני חושב עליהן/ם. ניסיתי לחשוב על כל מיני פתרונות, ובינתיים לא עלה בדעתי שום דבר. אם יש לך רעיון, אנא שתף.

      להגיב
      • דיזידין

        מסכים איתך, זה גם מדהים וגם מטריד מאוד.

        להגיב
      • טיפה סרוחה

        מניח שכבר חשבת על זה אבל בכל זאת שווה נסיון:
        לחשב מה הסכום הכללי שדרוש לקורס ולהציג אותו בפני כולם.לקוות שהאמידים יותר יתנו מעבר לחלק היחסי שלהם.

        להגיב
      • שלו

        במציאות שלי עדיין לא נתקלתי בתלמיד שלא מסוגל לשלם,
        אומנם המשפחות אינן ברמה הסוציואקונומית הגבוהה חלקן חד הוריות.
        אבל סדר העדיפויות של הורים הוא כזה שקודם הילדים יקבלו חינוך.
        באופן מעשי יותר בשנת שוייץ (סרן) יש גם מסע לפולין והרשות עוזרת בו מאוד.
        למסע לשוויץ אנחנו מנסים לגייס מילגות לפעמים זו חברת הייטק שנותנת,
        לפעמים גורמים אחרים.
        נוסעים למקומות צנועים יותר (לא מרכז החלל בארה"ב), בזמנים שהמחירים נמוכים (ינואר – מרץ).
        הדבר העצוב הוא שחינוך איכותי עולה המון כסף, אבל על היוצא דופן יותר קל לגייס.
        למשל לפתיחת שנה בכיתה י' תכננתי נסיעה למכתש רמון לתצפית על השמיים,
        סוג של נסיעת גיבוש, שבמקביל אפשר לעשות הרבה פעילויות סביבתיות
        (זיהום אוויר, אטמוספרה, מרכז מול פריפרייה וכן גם ניתוח מפת השמיים, מפץ גדול מול הבריאה)
        עלות של כזה דבר היא בסביבות 5000 ש"ח לאוטובוס (כ 30 תלמידים).
        לזה לא הצלחתי למצוא מימון…

        להגיב
      • אסף the kop

        הנה פתרון
        לאוניברסטאות יש מליונים של כספים בפקדונות והשקעות בני"ע.
        שיסבסדו את המסע הלימודי לחסרי היכולת האמיתיים.

        להגיב
        • גיא זהר

          והן ממש יתנדבו לשחרר את הסכומים האלו? האוניברסיטאות הן, בהכללה, מהגופים המושחתים שיש.

          להגיב
          • אסף the kop

            אז ?

            להגיב
            • ניינר / ווריור

              אתה צודק אסף. רק ממה שהאוניברסיטה העברית מרויח על הזכויות של איינשטיין, לא היה קורה לה כלום אם היתה מסבסדת מסעות כאלה.

              להגיב
              • אמיתי

                העברית על סף פשיטת רגל.. באשמת מנהליה וכו אבל כסף אין שם..

                להגיב
                • אסף the kop

                  אני בכלל לא בטוח
                  אפשר להיות מפוצצים בכסף ובפשיטת רגל

                  להגיב
  5. ניב

    אורי תודה, פשוט תענוג.

    להגיב
  6. S&M

    הסרטונים של הקורס נהדרים. ביקרתי בכל המקומות האלה, ועכשיו גם הבנתי מה ראיתי. :)

    להגיב
    • אוֹרי אמיתי

      רוב תודות ~
      מתכוון להעלות חלק גדול מהם לכאן, עם פוסטים. אבל זה יקח זמן, כמובן.

      להגיב
  7. אריאל הכהן

    משמעות השם לוקיוס {אגב} היא: "נולד ביום "

    להגיב

מה דעתך?