כתבתי כאן בעבר על השעור החביב עלי מכל במערכת – קמפוס רומא. הנה סרטון נוסף, על החומה שנקראה לא על שם מי שבנה אותה, ושלא זכתה להגן על כלום מעולם. ככה אני אוהב את ההיסטוריא – אירונית עד העצם. את הסרטון צילם וערך ידידי אוּרי אפנצלר, וזה הערך חומת סרוויוס בויקיפדיא, שהעברתי מתיחת פנים לכבוד הארוע.

~~~

ליד תחנת הרכבת הראשית של רומא (Termini) ומול מרחצאות דיוקלטיאנוס, ניצב לו קטע חומה ותיק, לא הוד לו ולא הדר. בימי שׂיאה נמתחה חומה זו לאורך 11 ק״מ, התנשׂאה עד לגובה 10 מטרים והקיפה את כל שבע הגבעות של רומא.

כבר בעת העתיקה נקראה החומה על שמו של סרוויוס טוליוס, מלך רומא השישי. עם זאת, הממצא הארכיאולוגי המודרני מלמד שככל הנראה לא כללו עבודות הביצורים של המאה השישית לפנה"ס חומה שהקיפה את העיר כולה, אלא מערכות נפרדות של סוללה וחפיר, שהגנו על נקודות תורפה שונות. במהלך המאה החמישית, כאשר רומא היתה נתונה להתקפות חוזרות ונשנות של עמים שכנים, נבנה מערך מקיף של סוללה וחפיר. החומה עצמה, שאת שׂרידיה תראו בסרטון, נבנתה רק ברבע השני של המאה הרביעית לפנ׳, כתגובה לכיבוש רומא על-ידי הגאלים.

ההחלטה על הקמת החומה התקבלה בשנת 378 לפנה״ס על-ידי הקנסורים, ולוותה במס ציבורי שהושת למימון היוזמה. לטענת החוקר הבריטי המבריק טים קורנל, הקמת החומה – מבצע הנדסי כביר – מעידה על חוזקה של רומא באותה עת, על אף התבוסה לגאלים. מלאכת הבניין נסתייעה בכך שאדמת העיר האטרוסקית ויי (Veii), בה נמצאו מחצבות ה-Grotta Oscura שספקו אבן באיכות טובה, סופחה לרומא בשנת 396. העבודות נמשכו ככל הנראה עד אמצע המאה הרביעית.

על אף שנבנתה בתגובה לאיום הגאלי וכמענה לאיומים חיצוניים נוספים, לא הותקפה החומה מעולם ולא הועמדה במבחן. במהלך המלחמה הפונית השנייה חנה צבאו של חניבעל במרחק של כ-5 ק״מ מן העיר, ולפי ההיסטוריון ליוויוס יצא חניבעל עצמו בליווי 2000 פרשים וסקר ברכיבה את החומה. זה היה יותר מדי עבור המצביאים הרומאים, שיצאו מיד ונערכו מולו לקרב. הארוע הסתיים ללא עימות ישיר. הפעם הבאה בה הותקפה רומא על-ידי צבא היה זה צבא רומאי, במסגרת מלחמות האזרחים בשנות ה-80 של המאה הראשונה לפנ׳. הפעם כן הגיעו הדברים לחילופי מהלומות, אבל בשׂדה הפתוח. החומה נותרה מיותמת.

לאורך המאות מאז הקמת החומה צמחה העיר והתפתחה הרבה מעבר לגבולותיה. בימיו של אוגוסטוס כבר היה קשה להבחין בחלקים ממנה, שהוסתרו על-ידי בניה חדשה. כאשר נזקקה שוב רומא לחומת מגן של ממש, במאה השלישית לספירה, בנה הקיסר אורליאנוס חומה מקיפה וארוכה בהרבה, העומדת על תילה עד עצם היום הזה.

 

יוחנן, ינאי והפער הכתתי
האלמוני מאחרי ההקדשה