סאות'המפטון. מי הרשים ומי לא

הפרצוף של לינדנגראד קצת מעצבן אותי. אבל דארן גיבסון מעצבן בהרבה

את הרושם הכי טוב עשה עלי השוער לינדנגראד. בעיקר כי לא נלחץ מהשער שספג לא באשמתו. הבעיה העיקרית איתו שהפרצוף שלו קצת מזכיר לי את מיכאל שומאכר.

יש שחקנים רעים ויש שחקנים רעים. ג'וני אבנס למשל לא טוב. אבל דארן גיבסון עושה את כולם גרועים יותר.

מתחיל להתפתח איזשהו דיון בין רוני לצ'יצ'ריטו. אסור לטעות: רוני טוב בהרבה ויהיה מוטעה לצאת לאיזשהי מלחמה לגביו. צ'יצ'ריטו הוא כנראה לא חומר לתארי שחקני עונה לסוגיהם. כי האמת שכל המשחק שלו ממוקד לעניין אחד – הבקעת שערים. וזה לא מעניין אותו אם זה משחק לא זוהר בסאות'הפטון או המונדיאל. וגם בשער היום ראינו שניים מהנשקים של סקורר. היכולת לסדר במהירות את הרגליים וגמישות הגוף בזמן הבעיטה. מדברים על סולשיאר ועל אינזגי כהשוואות. האמת שהוא מזכיר לי מאד מייקל אואן צעיר.

מי שהתאמץ להרשים את פרגוסון ואכן הרשים במוסר העבודה שלו היה אלכס צ'מברליין הכל כך מדובר.

וזה מה שנכתב לפני המשחק"

בפוסט המשחק הקודם דנו באופן יוצא דופן בטקטיקה. בפוסט הזה אני אתייחס לכמה עניינים שקשורים לניהול. וזו הזדמנות טובה להזכיר שגיל שלי – שכותב בעיקר על ניהול והשקעות דרך הספורט – הוא מהיום בלוגר בדה-באזר.

היריבה שלנו היום היא דוגמא לכך שעבודה יסודית של מועדון לא יכולה להעשות במנותק מהישגי הקבוצה הראשונה. הייתי במשחק הפרמייר ליג האחרון של סאות'המפטון – זה היה אצלם ורוד ואן ניסטלרוי הבקיע את הגול ששלח אותם לליגה השניה. זה היה המשחק הראשון של יונייטד לאחר השתלטות הגלזרים והקהל של יונייטד זעם. קהל חוץ זה הרי לא קהל של בית. הקהל של סאות'המפטון הקניט אותנו בצעקות "יו.אס.איי, יו.אס.איי" והיה מבסוט מעצמו למרות הירידה. "יש רק בריאן רובסון אחד", שרנו בחזרה אחרי שדווקא ברומיץ', אותה רובסון ניהל, נשארה ליגה.

תהיתי איך זה שהם לא ממורמרים כל כך? ואת זה הסביר לי אוהד שלהם הסביר לי בנסיעה חזרה. הם בנו איצטדיון חדש (באמת איצטדיון נפלא) ויש להם מחלקת נוער מעולה. הוא צדק גם בכך. בסך הכל הוא חשב שהירידה היא תקלה זמנית שאולי אפילו ייצאו ממנה דברים טובים – כמו חילופי דורות בקבוצה.

אבל זה מה שקרה: סאות'המפטון לא עלתה חזרה במהירות. למעשה ירדה עוד ליגה לליגה השלישית. בתוך התהליך הזה נאלצה למכור את שני כשרונות העל של מחלקת הנוער שלה – תיאו וולקוט וגארת' בייל. עכשיו יש כשרון נוסף – אלכס אוקסלייד-צ'מברליין שמספר קבוצות צמרת מתעניינות בו. אז אם אני אוהד סאות'המפטון אני לא יכול לחמוק ממחשבת הבלהות הבאה: ב-2007 קיבלו הקבוצות הקטנות העלאה משמעותית מאד בכספי הטלוויזיה. עם וולקוט ובייל בכנפיים,  באיצטדיון נהדר שמתאים לסגנון שלהם, ורכש סביר -אולי הייתה כאן קבוצה לאירופה? צריך לזכור דבר נוסף: גם אם וולקוט ובייל היו נמכרים ממילא – כשאתה בפרמייר ליג אתה מקבל עליהם הרבה יותר כסף.

החזרה מהליגה השניה היא בכלל לא עניין טריוויאלי. אני מסתכל על תחתית הליגה השניה: פרסטון, מידלסברו, שפילד יונייטד, פורטסמות' – כולן היו לא מזמן בפרמייר ליג. בין שש הראשונות רק לשתיים עבר פרמייר ליג במאה ה-21 – לידס ונוריץ'. ליגה אחת מתחת נמצאות סאות'המפטון וצ'רלטון. שנחשבו עד לפני חמש שנים קבוצות פרמייר-ליג יציבות לחלוטין. וגם שפילד יונייטד שם. יותר מכך – בעוד לידס אשמה בצרות של אשמה לפחות צ'רלטון ומידלסברו נחשבו מועדונים שמנוהלים מצויין.

נחמד לחשוב שהשקעה באיצטדיון ונוער הם המסלול להצלחה. צריך גם לנהל את ענייני הקבוצה הבכירה כמו שצריך. עצתי לקבוצות. תבנו, תשקיעו – אבל הישארו בליגה!

*

שוק ההעברות. ליברפול ביצעה אתמול רכישה גדולה – 24 מליון לירות שטרלינג בעד סוארש מאייאקס. במונדיאל ראינו שהוא שחקן משולם. הסכום הוא פחות או יותר מה שיונייטד הייתה משלמת עבור צ'יצ'ריטו אם הייתה מחכה לסיום המונדיאל בכדי לבחון אותו קצת יותר. וזה ממחיש לי לדעתי את התכונה החשובה ביותר בשוק ההעברות, אם כבר נכנסים אליו, והיא מהירות.

את הרכש של יונייטד במאה ה-21 אפשר לחלק באופן די גס לשלוש קבוצות – על פי סכומי הכסף:

יש את רכישות הבלוקבסטר בסכומי עתק של 20-30 מליון פאונד: וורון, ואן ניסטלרוי, רוני, ברבטוב, פרדיננד. אחוז ההצלחה בקניות הללו אולי יותר מבינוני אבל זו לא חוכמה גדולה. אתה אמור לקבל כוכב ברמה עולמית בכסף הזה. וגם אם ברבטוב פתאום זוהר זה לא אומר שהוא השחקן הטוב ביותר שאפשר היה להשיג בסכום כזה.  וורון לא הצליח לדעתי כי בא בזמן קצת לא נכון. הוא לא היה נחוץ בקבוצה בה היו בקהאם, גיגס, סקולס וקין. פרדיננד ורוני היו בכל מקרה רכישות טובות בגלל הגיל שלהם. ברבטוב היה בדיעבד יקר מדי – אבל בדיעבד-על-בדיעבד – רק קצת יקר מדי.

אחר כך יש קבוצת שחקנים יקרים – נאני, קאריק, הארגריבס, אנדרסון, ואלנסיה, סמולינג – שעלו בין 10 ל-20 מליון. בכסף כזה אתה אמור לקבל שחקן הרכב. גם כאן זה לרוב מצליח ולפעמים לא. בסכומים הללו הייתה גם הצלחת הרכש הגדולה ביותר – רונאלדו. אבל זה סוג של מזל דומה לכך שריאן גיגס גם גדל במחלקת הנוער. גם אלוהים עשה את חלקו.

איפה באמת נבנתה יונייטד הנוכחית? בכמה הצלחות מדהימות בסכומים של 2-8 מליון פאונד: ואן דר סאר, וידיץ, אברה ופארק ועכשיו כאמור צ'יצ'ריטו.

היופי ברכישות הללו הוא לא שנקנו שחקנים שמעשית שווים עשרים מליון או יותר. אלא דווקא בצד השני. אחוז ההצלחה נמוך יותר מברכישות יקרות יותר. אתה מקבל גם שחקנים שלא משתלבים – כמו טוסיץ', מאנושו ובן פוסטר. דבר שעלול לקרות גם לבבה, מאמה דיוף ואוברטן. אבל טוסיץ' נמכר בשמונה מליון. פוסטר נמכר בשישה מליון. וגם אם בבה עם הסיפור האקזוטי שלו יימכר במחיר הפסד, ההפסד הזה יהיה מינימלי ביותר. בוודאי לעומת הבוננזה ברכישת צ'יצ'ריטו.

למעשה, מבחינה כלכלית, קנייה של שחקן ב-5-8 מליון פאונד כרוכה בסיכון אפסי ליונייטד. ואני מבין היטב את רכישת בבה, מבלי לבחון אותו כלל. אם יש עיסקה שנראית סבירה בסכום כזה. פשוט צריך לקחת אותה מיידית.

יוחזר ההומור (ורצוי גם המנדט)
פרשנות למצב

33 Comments

גיל שלי 29 בינואר 2011

הרכישות של השחקנים היקרים מזכירה לי אמירה של רוטשילד- נהייתי עשיר כי קניתי רק דברים יקרים. באמירה זו יש מן האמת, אך זו דרך שמתאימה לאנשים שכבר בעת הרכישה הם עשירים, וכך גם קבוצות. דוגמה לקבוצה שכזו בארה"ב היא הניו יורק ינקיס. היא מתרכזת ברכישת השחקנים היקרים ביותר, וכך שומרת את מקומה בצמרת מדי שנה.

הקבוצה הזולה היא הקבוצה שעושה את ההבדל. כאן המקום להדגיש שלא מדובר באופציות, או במניות שנמכרות בגרושים, אלא בפוטנציאל אשר עשוי להתממש, אך אפשר גם שלא. פעם היית מקבל את השחקנים האלה מקבוצת הנוער שלך, ברצלונה למעשה רוכשת אותם עוד בהיותם ילדים, ואכן מקבלת אותם מקבוצת הנוער.

כנראה שבקבוצה הזו של השחקנים המבטיחים נמדדת המקצועיות של הקבוצה. הם רכיב משמעותי תמיד, גם בקבוצות כמו הינקיס שיכולות להרשות לעצמן לקנות רק את היקרים ביותר. כנראה שיש מקום מכסימלי להתנגשות אגו של הכוכבים.

דירק דיגלר 30 בינואר 2011

הזכרת לי אימרה של יואל ריפל:
איך להיות מליונר תוך חודשיים? -כל חודש לשים חצי מליון בצד.

גיל שלי 29 בינואר 2011

וכמובן חשוב הרבה יותר, תודה על הזכות להמנות עם ההרכב בדה באזר

תומר חרוב 29 בינואר 2011

למען האמת, סוארס גם לפני המונדיאל לא היה מגיע כלכך בזול, לעומת צ'יצי'ריטו מדובר בשחקן מוכח באירופה.
אתה צודק לגמרי לגבי הרכישות של עד 10 מיליון פאונד, אבל יונייטד יכולה להרשות לעצמה את הדברים האלה, לא רק מבחינה פיננסית אלא גם מבחינת מעמד המנג'ר שמחליט על הרכישות האלה.
אם ניקח את בניטז ונשווה נגלה שגם הוא נפל ברוב הרכישות האלו אבל גם היו לו כמה פגיעות(פפה ריינה, צ'בי אלונסו, ארבלואה,לואיס גרסיה,אגר, סקרטל-אני לא סגור לגמרי על הסכומים של כולם אבל אלו לא שחקנים במעל 15 מליון) ובניטז נחשב לכישלון ברכש, בטח שלעומת פרגוסון.

דורפן 29 בינואר 2011

תומר חרוב – אני לא חושב שבניטז הוא כשלון ברכש בכלל. גם בניון היה רכישה טובה וגם טורס שנקנה בהרבה כסף היה שווה אותו. הוא נכשל ביכולתו לגבש המשכיות בקבוצה מצויינת שיצר לפני שלוש שנים. הבעיות טמונות לדעתי באישיותו.

אוהדים בעידן המודרני נוטים להתלות ברכש. אם הקבוצה נכשלה הם שואלים – למה קנו את ההוא ולא את ההוא? – אבל אני לא חושב שרכש היה הסיבה לאי ההצלחה שלו.

תומר חרוב 29 בינואר 2011

מסכים לגמרי לגבי התלות של אוהדים בעניין הרכש, מהבחינה הזו זה נהדר שדווקא ריאל ומאן סיטי לא מצליחות להתרומם יותר מידי.
אני לא מסכים לגבי זה שבניטז הוא כישלון כלל וכלל(ואני יודע שהרבה אוהדי ליברפול לא יסכימו), אנחנו רואים איך ליברפול(וגם איך טורס וג'רארד) נראית בלעדיו. רק בשנתו האחרונה הוא לא הצליח להוציא את המקסימום משחקניו.

צור שפי 29 בינואר 2011

תומר חרוב – אני לא מקבל שמדריד לא מצליחה להתרומם. היא לוקחת בערך 90 אחוז מהנקודות בליגה שלה. לבעיה שלה קוראים ברצלונה. זו בעיה יחודית, אין אף קבוצה גדולה אחרת באירופה שצריכה להתמודד עם ברצלונה בליגה ולכן מדריד נתפסת ככישלון יחסי. נכון שהרקורד שלה בצ'מפיונס בשנים האחרונות הוא עגום אבל לדעתי השנה היא תגיע יותר רחוק מאשר שמינית הגמר (אני צופה לפחות חצי, ושוב – אם ברצלונה לא תעמוד בדרך).

אופיר המקורי 29 בינואר 2011

ליברפול הביאה טראבל-מייקר שלא הוביל את הקבוצה שלו להישגים.

בוריס 29 בינואר 2011

אני מרגיש כאילו רק אני חושב שסוארז ב23 מיליון הוא אחת הגנבות של השנים האחרונות, מי יתן והוא ינחל את אותה צניחה של החלוץ הקודם שקיוויתי שיגיע לאולד טראפורד-בנזמה.

אריאל 29 בינואר 2011

בתכ'לס, יונייטד עושה את המאני-בול של הכדורגל. רכישות עם ריסק נמוך, היי ריוורד.
לגבי בניטז, הבעיה היא לא כל כך עם הרכש שלו – היו לו כשלונות צורבים (רובי קין) לצד הצלחות מסחררות (לא רק טורס אלא דווקא רנייה הוא דוגמא טובה לשחקן שעלה מעט ונותן המון תמורה) – הבעיה היא מה הוא עשה עם השחקנים שקנה ואיך (לא) פיתח אותם. בשורה התחתונה, בעונה הראשונה שלהם ברבטוב ורובי קין היו בדיוק אותו דבר – 20 מיליון פאונד בשביל מעט מאוד תוצרת. איפה קין ואיפה ברבטוב היום. זה ההבדל בין מנג'ר תותח לסתם טקטיקן (ובניטז טקטיקן בחסד, אבל זה הכל)

טל 12 29 בינואר 2011

וולקוט ובייל באותה קבוצה.מדהים

ואיזה מסכנים האוהדים(של סאות'המפטון) שאוכלים להם ת'לב

סוארס שחקן רחבה אמיתי.עכשיו צריך סבלנות.
האם זה אומר שטורס בדרך החוצה?

אזי 29 בינואר 2011

מנצ'סטר עם הרכב של קבוצת אמצע טבלה
חוטבי עצים ושואבי מים, שני ילדים והבטחה.
אוברטן יכול לתפקד רק בהרכב עם 5 כוכבים (שגם ככה לא צריכים אותו) וגיבסון צריך כל בוקר להגיד תודה שלפרגוסון יש אמון מופרז בשחקנים.
הרננדס הוא שחקן ההתקפה היחידי על המגרש, והוא צריך משחק מהיר שאין מי שיספק לו.
חוץ מנאני וגיגס אין למנצ'סטר אף שחקן אגף בסגל. מוזר בהתחשב בזה שמדובר בקבוצת "תרים תנגח" שחיה על האגפים
פרגוסון עלה באותו מערך שכמעט הפסיד לי את המשחק שבוע שעבר.
4-5-1 כשאחד החלוצים משחק כשחקן אגף. בניגוד לשבוע שעבר שזה היה רוני, השבוע כל פעם זה שחקן אחר. אוון מימין והרננדס משמאל.
שיכניס כבר את נאני או גיגס ויעבור ל4-4-2…

אזי 29 בינואר 2011

חילופים מבורכים ונחוצים.
גיגס וסקולס במרכז המגרש. כמעט 40 שנה של ניסיון בעיגול האמצע.

אדם 29 בינואר 2011

רונן – זכור לך רכש של יונייטד שבעונה הראשונה שלו מבקיע בכל חמשת המסגרות ? לצ'יצ'ריטו יש כבר גולים בגביע הקהילה, הגביע האנגלי, גביע הליגה, ליגת האלופות ובליגה.

גיל 29 בינואר 2011

מי זו הנבחרת פרו הזו שמנצ'סטר עכשיו ניצחה?

אביעד 29 בינואר 2011

לקח לסר אלכס מחצית להפנים סוף סוף את הלקחים הנדרשים, גם ממשחק הגביע אשתקד נגד לידס וגם מהמשחק נגד בלקפול ביום שלישי.
לדארון גיבסון אין מקום בהרכב היונייטד, בייחוד כשסקולס בהרכב. הוא הופך את מרכז המגרש שלנו לכבד בצורה מפחידה.
לא מטריד אותי שסקולס איטי, כי כמה שהגוף שלו איטי, הראש שלו מהיר בצורה מדהימה, אבל גיבסון איטי בתנועה ועוד יותר איטי בחשיבה.
לקח נוסף שלא הופנם – גם מול יריבה חלשה, תמיד צריך לשים במרכז ההגנה לפחות שחקן מנוסה אחד. כשהחלק האחורי בטוח בעצמו, הקישור יכול לדחוף קדימה יותר בקלות. היום סמולינג מילא את תפקיד המבוגר האחראי בצורה סבירה בעוד ג'וני אוואנס הפגן ליקויים במיקום ובחשיבה.
ושוב, כל דקה של גיגס על המגרש היא תענוג. כך גם כל סיומת של הרננדז. בימין, בשמאל, בנגיחה, בעקב, בסיבוב, תוך כדי נפילה, רפרטואר הפינישים שלו שווה סרט היילייטס וזה רק חצי העונה הראשונה שלו. הוא תמיד יודע איפה השער ואיך לשים את הכדור בשער, לא משנה איך הגוף שלו ממוקם ביחס לכדור ולשער.

ייספר אולסן 29 בינואר 2011

זה מאכזב במיוחד נוכח העובדה שגם אוונס וגם גיבסון הם שניים שאמורים היו לעשות התקדמות גדולה והראו לפרקים סימנים של יונייטד מטריאל. לפחות עכשיו אפשר להיות בטוחים שסמולינג הוא רכישה מעולה. אבל ממש.

שלו 29 בינואר 2011

הייתי רוצה שבעונה האחרונה של גיגס (בעוד מספר שנים) יעשו לו עונת פרידה בסגנון ד״ר ג׳יי.
שלכל קבוצה או מגרש תהיה את ההזדמנות להגיד שלום.
זה מה שראוי בעייני לסמל ואגדה.

אמיר 29 בינואר 2011

רונן,

1.ושכחת את שתי הרכישות הכי גדולות של הסר,פיטר שמייכל וסולשיאר שנקנו בכמה מאות אלפי פאונד מצחיקים.
2.סוארש יהיה הצלחה מדהימה בפרמייר,אני מנבא לו את סוג ההשתלבות וההצלחה של ואן ניסטלרוי הגדול.
אין ספק שהמרסיסייד ביצעו החתמה מעולה,שחקן שכל קבוצה גדולה באירופה היתה מתברכת בו.

אביעד 29 בינואר 2011

1. פיטר היה בתקופה אחרת. אז מאות אלפי פאונדים היו לא מעט כסף. סולשיאר הוא גניבה רצינית (אבל גם יונסן, שרינגהאם, סטאם וכו' וכו').
2. סוארז יכול להתברר כשחקן על. יש לא מעט שחקנים שהגיעו כסקוררים מהליגה ההולנדית והפכו לסופרסטארים – ואן ניסטלרוי, רונאלדו, רומאריו. אבל יש גם לא מעט שהגיעו כסקוררים מהולנד והתבררו כלא מספיק טובים – קז'מן, אלבש, הונטלאר. תמורת 22.7 מליון פאונד הוא מייצג סיכון לא קטן לליברפול, רק העתיד יגיד אם יהיה רווח בצידו…

קורא 29 בינואר 2011

לי זה בעיקר מזכיר את שוק ההשקעות בבורסה, קוראים לזה פיזור תיק השקעות. יש לך כמה מניות יקרות ואיכותיות שיתנו לך תשואה טובה וקבועה, אבל לא מדהימה אף פעם, מין טבע כאלה, או צ'קפוינט. מנגד, יש מניות קטנות ומסוכנות, שסיכויי ההצלחה שלהן נמוכים אבל כשהן מצליחות, הן מצליחות בענק. מצד שני, אם ספגת שם מכה, היא פחות אנושה כי הכסף ששמת היה נמוך מלכתחילה.

בעיניי, ההחמצה הכי גדולה של העונה היתה ואן דר וארט. גם אם הוא פצוע כרגע, זה שחקן שהיה מתלבש כמו כפפה ליד על היונייטד.

סימנטוב 29 בינואר 2011

הגול של צ'יצריטו הופך להיות סימן ההיכר שלו (איבוד שיווי משקל, מהירות, כמה פעולות במרחק של מ"מ)
ללינדנגראד יש משחק רגל טוב מאושיי :)
גיגס וסקולס ביחד על המגרש מדהים. נאני מראה שהוא כשרון בלתי רגיל הוא יפקשש לפעמים יעצבן לפעמים ולפעמים גם יצא לו הברקה מדהימה זאת החבילה זה המשחק. שימשיך לנסות ומידי פעם להיות אגואיסט, לפני כמה שנים הרימו גבה כשרונאלדו בעט לשער כל בעיטת עונשין ולא משנה המרחק ובסוף ראינו מה קרה (הוא לא רונטלדו אבל הוא גם מיוחד).
שמסתכלים מי משחק במשחקים כאלה צריך גם להסתכל גם מי לא שיחק והיה מוכן למשחקים הבאים (שעל הנייר…) קשים יותר.
ודבר חדש נפל לתודעה חסרונו של ברבטוב הורגש…

יואב 30 בינואר 2011

סימנטוב,
"ודבר חדש נפל לתודעה חסרונו של ברבטוב הורגש…"
יפה כתבת.

תומר ש 30 בינואר 2011

אני מוחה ואמשיך למחות בתוקף לגבי ההמעטה בצ'יצ'ריטו וקיטלוגו כסופר-סאב. השחקן הזה זה הגניבה הכי גדולה בשנים האחרונות, ולא תיהיה לנו את הפריבלגיה להשתמש בו כמחליף עוד הרבה זמן. ובצדק. אני חושב שעונה הבאה נראה כבר שחקן הרבה יותר שלם אחרי שיעבוד קצת על חיזוק פלג הגוף העליון בקיץ.

אני חושב שהוא בהחלט חומר לתארי שחקני עונה למיניהם.
וחוצמיזה גם אואן זכה בבלון ד'אור.

pig benis 30 בינואר 2011

שחקנים מקבלים הזדמנות להוכיח את עצמם נגד קבוצות נחותות. ברם, עומק השחקנים הבלתי-נדלה של הכדורגל האנגלי יוצר מצב שקבוצה מהליגה השלישית לא נופלת בהרבה משחקני שוליים של מנצ'סטר יונייטד.
כך/קח לדוגמא, לבלם השני הכי טוב בישראל אין מקום בליגה הראשונה, ניתן לומר שהוא איננו בין 40 הבלמים הטובים באנגליה.
שחקני יונייטד הנבחנים מצאו עצמם בפיגור, והלחץ התבטא במחוות ידיים א-לה דדי בן-דיין של 'אני בסדר, אבל אין לי עם מי לשחק.
לפרגוסון סבלנות אין-קץ, ושחקנים מקבלים אין-ספור הזדמנויות. דארן גיבסון, כמו רוני וולוורק ומייקל סטיוארט לפניו, כבר נראה כמו חלק מהריהוט במועדון, ועדיין, כשהוחלף הוא זכה לטפיחה אבהית מפרגוסון. סבלנות זו משתלמת בגדול כמו במקרים של פלטשר ונאני לדוגמא.
המתנגד ה"חלש" איפשר מנוחה להרכב הראשון, מנוחה שכמעט התמשכה לאורך כל מפעל הגביע

pig benis 30 בינואר 2011

המרכיב חשוב ביותר בתחרות ספורט עבור אוהד הוא – סוף טוב. האלמנט השני בחשיבותו – דרמה. פרגוסון עושה מאמצים רבים על מנת שהצופה יקבל תמורה מלאה לכסף שלו.

אזי 30 בינואר 2011

אז הוא בעצם במאי, לא מאמן :-)

חכם בדיעבד 30 בינואר 2011

מהזווית של ברצלונה, שימו לב לכך שלתפקיד הנשיא נכנס מקצוען, והמנהל הספורטיבי התחיל לעבוד בהתאם. זאת בהשוואה לבדיחה המהלכת, והללא ספק מושחתת, הקרויה ציקי בגיריסטיין. מציאה ראשונה, אברהים אפאיי בשלושה וחצי מליון יורו.המחשבה מאחורי המהלך: שחקן מצויין שיש לו סיכוי טוב להשתלב בשתי עמדות, להלחיץ את בויאן לעבוד יותר קשה, ובסוף העונה אחד מהם הולך לארסנל כחלק ממהלך הקנייה של פאברגס.

דורפן 30 בינואר 2011

הם צריכים לקבל קרדיט גם על וייה. זה לא היה פשוט להודות בטעות הקולוסאלית והיקרה עם איברהימוביץ ושוב להוציא את הכסף הגדול על העמדה הזו בכדי לתקן.

אביעד 30 בינואר 2011

אולי לא הייתה להם ברירה. אבל אני לא ממש מצליח לתת קרדיט לעסקת מכירה של שחקן בשליש מהמחיר בו נרכש, רק שנה לפני כן.

חכם בדיעבד 30 בינואר 2011

אתה משקיע בבורסה? לדעת למכור מניה מפסידה כדי לנקות את התיק היא אחת המיומנויות המבדילות מקצוען מחובב. הנקודה היא שמי שקנה היא ההנהלה הקודמת, שהשיקולים שלה היו במקרה הטוב בעייתים, ומי שמכר, כמו שאמר רונן, היא ההנהלה החדשה. ודווקא העסקה הזו מעידה בעיני על הרבה מאוד מקצוענות.

אביעד 30 בינואר 2011

רק חבל שזו לא הבורסה כאן. הפסד של 48 מליון יורו תוך שנה ממש לא הולך ברגל…

אביעד 31 בינואר 2011

אגב, דוגמה מצויינת למקצוענות היא ההתנהלות בנושא צ'יגרינסקי. לא באמת היה צורך או הצדקה לשלם עליו 25. ההנהלה החדשה קלטה את זה ונפטרה ממנו ב-15 מליון והביאה את אדריאנו ב-10. זה היה מהלך טוב, חתכו את ההפסדים בזמן, בלי הפסד כלכלי משמעותי (אם בכלל) ובלי הפסד מקצועי.

Comments closed