מה הוא למד?

ארסן וונגר לימד את הכדורגל האנגלי המון. אבל מה הוא בעצם למד ממנו?

לצערי לא צפיתי במשחק העונה הישראלי. לא מצאתי שידור. אבל היה גם גמר גביע ליגה באנגליה והנה המחשבות שלי:

כבר קשה לשים את האצבע על משהו ספציפי בארסנל יחסית לבעיות בשנים קודמות. יש בקבוצה הזו שיפור לא קטן בהרבה תחומים. השוער הפולני הזה למשל – אני לא חושב שהוא בדיחה. ראיתי אותו מול ברצלונה ומול יונייטד – המבחנים היותר גדולים שלו השנה – לארסנל אין שוער בדיחה.

אבל הרגשת מהרגע הראשון של המשחק הזה שמשהו לא נוח לארסנל. שזה לא הולך לכיוון שלה. שהזיגיץ' הזה הוא עלבון עבורה עם השני מטר שלו. שהם כמעט אומרים לבירמינגהאם: "ככה אתם באים? עם חלוץ שני מטר?" כאילו שבירמינגהאם לא ראתה לפני עשרה ימים איזה קרב איתנים טקטי-אסתטי-תבוני ארסנל נתנה לברצלונה. ואז במקום לתת כבוד לאינטלקטואליזציה הזו של הכדורגל הדבר היחיד שהצליחה לחשוב עליו הוא להביא חלוץ שני מטר ולבעוט כדורים לכוון הכללי של הראש שלו.

החלוץ שני מטר הזה דווקא לא היה שחקן בריטי. הוא היה סרבי. סרביה היא מדינה שמיצאת את כל הכשרונות שלה. כדורגל, כדורסל, ואני חושב שגם כדוריד. וונגר יכול ללמוד מהסרבים משהו: אם הסרבים האלו באים לאנגליה הם באים כדי לשחק כמו באנגליה. וונגר מרבה לדבר בשבח הכדורגל האנגלי אבל האמת היא שהוא בז לו. כשהוא מפסיד נקודות לקבוצות נחותות הוא אומר פעמים רבות שהן לא שיחקו כדורגל. שזה קיק-אנד-צ'ייס ועוד עלבונות שכאלו. פרגוסון, או מוריניו כשהיה באנגליה נמנעים מזה. הם בוכים על השיפוט. הם אומרים שזה חוסר מזל. אבל הם לא אומרים שהיריבים לא שיחקו כדורגל. למה? לא יודע. כנראה שאם אתה בוכה על השיפוט אולי תשיג משהו. אם תבכה על קבוצה שבועטת כדורים ארוכים ומכסחת היא לא תלך להשתנות בגלל זה.

היום וונגר פתח עם שחקן בריטי אחד. בירמינגהאם עם שבעה. ארסנל היא בטח לא לגיון הזרים היחיד בכדורגל האנגלי. אבל יש זרים ויש זרים. אברה, וידיץ , מייקל אסיין, דרוגבה או קרלוס טבז הם לא התרסה כלפי הכדורגל האנגלי. הם שחקנים זרים נפלאים שהתחברו אליו. מי בארסנל הנוכחית משדר חיבור עם הכדורגל האנגלי?  ואן פרסי כן. רוסיצקי וארשווין לעומת זאת משדרים ניתוק טוטאלי. הם משדרים את האמונה שכדורגל הוא משחק בינלאומי פשוט ודומה בכל מקום. והרי החדשות: זה לא ככה. כדורגל הוא משחק שונה מאד בכל מקום. השיפוט שונה, התנאים שונים, המזג אוויר שונה, הציפיות של הקהל שונות.

במה זה מזיק לארסנל? לפעמים אני חושד שלקבוצות קטנות יש עודף מוטיבציה דווקא מול המפציצים מאיזלינגטון. יותר מאשר מול צ'לסי או יונייטד. בוז הוא מוטיבטור לא קטן. יכול להיות שזה סתם מודיעין גרוע. כי כמה שכל קבוצות הקיק-אנד-ראש גרועות הן תמיד מוצאות דרך להחזיר. כמה פעמים בעונה הוא מכניס לכל הקבוצות הנחותות הללו איזו שישיה או שביעיה. אבל הקבוצות הנחותות הללו חוזרות ומכות אותו לא פעם עם אמבושים של כדורים ארוכים ותיקולים תמיד כשלא מתאים. כמו היום.

ארסן וונגר לימד המון את הכדורגל האנגלי. מייחסים לו הרבה מהגישה המדעית לאימונים ולאורח חיים של שחקנים. הכדורגל האנגלי למד מוונגר. עכשיו תגידו לי: מה ארסן וונגר למד מהכדורגל האנגלי?

ייסורים של אהבה
פראיירים לא מתים. וגם לא מתחלפים

52 Comments

גלן 27 בפברואר 2011

אם מלכתחילה זה היה ככה אז לתהייה לא הייתה משמעות אבל זה לא האיש שהביא את ויירה? יצא פעם לקרב מצויד היטב. באמת, מה הסיפור שלו? וכמובן שטוב וראוי הסיפור של ברמינגהם. למקליש היה מורה טוב באברדין.

דורפן 27 בפברואר 2011

גלן – זה הדבר הכי הזוי. יש אנשים שלא לומדים מטעויות. אבל הוא לא למד מהצלחות.

יואב 27 בפברואר 2011

מסכים לגמרי עם כל מילה בפוסט. ארסנל לא הרגישה נוח בשום שלב היום למרות היתרון האיכותי הברור שלה.
פרגוסון ובוייר נתנו קרב כדורגל יפה במרכז המגרש וכפו משחק שקול ברובו שזה אמור להיות סוג של עלבון למלהטטים של וונגר.  

יואב 27 בפברואר 2011

מסכים לגמרי עם כל מילה בפוסט. ארסנל לא הרגישה נוח בשום שלב היום למרות היתרון האיכותי הברור שלה.
פרגוסון ובוייר נתנו קרב כדורגל יפה במרכז המגרש וכפו משחק שקול ברובו שזה אמור להיות סוג של עלבון למלהטטים של וונגר…  

גיל 27 בפברואר 2011

האמת היא שהיה לה הרבה חוסר מזל היום. הבעייה שלה שנראה שיש לה סף שבירה נמוך ותמיד ימצא המשהו שישבור אותה.

יואב 27 בפברואר 2011

גיל,
אני דווקא חושב שהיה לה מזל גדול לא להישאר בעשרה שחקנים ופנדל לרעתה בתחילת המשחק בגלל שריקת אופסייד שגוייה.
חוסר המזל והרפיסות ההגנתית בשער הניצחון יכולה לקרות לכל אחת אבל סביר יותר שתקרה לשחקני הגנה בינוניים שוונגר מקפיד לאסוף בשנים האחרונות.

מקורי האורגינלי 27 בפברואר 2011

הייתי אומר שאנגלית, אבל נראה לי שהוא ידע קודם..

אלי 27 בפברואר 2011

העונה ונגר הכניס קצת אופי וטקטיקה לקבוצה. היום זה היה חוסר מזל שמעון-פרסי, שטיפוסי לקבוצה עם בצורת של שש שנים.
אם העונה מסתיימת ללא תואר, אני במקום ונגר זורק את פברגאס למיץ הקישור של בארסה ומביא איזה קוין נולאן/ צ'רלי אדם/סקוט פארקר במקום. וגם מכניס את בנטנר לרוטציה, תארים מביאים עם עשן מהאף ולא בשחקני קולנוע סטייל רוזיצקי.

דורפן 28 בפברואר 2011

אלי -אבל מתי וונגר הלך לקבוצה אנגלית קטנה וקנה ממנה שחקן? אלה אם הוא ממש ילד צעיר כמו רמזי או וולקוט. הרי ברור שלבקפול אין שחקנים ברמה של נים או מץ או קאן.

הוא עשה זאת פעם – עם סול קמפבל. אבל זו האירוניה. פעם הוא ידע להתמודד עם הכדורגל האנגלי.

אלי 28 בפברואר 2011

אפשר להבין את ההגיון בזה- בגלל הטירוף של מחירי השחקן האנגלי. אבל כמובן שרכישה כמו קאריק השתלמה ליונייטד בשושלת האליפוית האחרונה.

דבר נוסף- ונגר צריך להיות מגלה הכשרונות החבויים בנים-מץ-קאן-כל פסטיבל אחר. הוא חייב שחקני "איזה עין טובה יש לי" דוגמת סולישאר. הוא לא מודע לזה שאפילו פרגוסון אביו הרוחני משחרר מידי פעם איזה עשרים מליון ליש"ט מהכיס האחורי.

תושב חוזר 27 בפברואר 2011

הוא קצת מזכיר לי את אהוד ברק, שתמיד יודע טוב יותר מכולם ובמיוחד יותר טוב מהמציאות, שמתעקשת לא להבין עד כמה הוא צודק.
לענין המוטיבציה ליריב, גם להגיד אחרי המשחק עם בארסה שהקבוצה שלך יכולה לזכות בקוואדרופל בטח לא חמק מהאזנים של שחקני בירמינגהם

יוסי מזרחי 28 בפברואר 2011

תומר,
ברק הוא עלבון אפילו לוונגר…

יוסי מזרחי 28 בפברואר 2011

התגובה כמובן, לתושב חוזר.

d-d 28 בפברואר 2011

כמה שהפוסטים שלך טובים.

ארנון 28 בפברואר 2011

רונן, הזכרת הרבה זרים שהתחברו או לא התחברו לכדורגל האנגלי. ולא התייחסת כלל לשחקן הזר שאם היה משחק היום, הכל היה נראה אחרת.
לקוסיילני ולשוער הפולני זוהי השנה הראשונה בפרמייר ליג (השוער ערך הופעת בכורה לפני חודשיים באולד טראפורד) – תן להם קצת זמן.
אני חושב שמה שהפסיד את המשחק היום היה הלחץ להביא תואר אחרי חמש שנים שחונות, מזמן לא ראיתי את סונג, סנייה, ארשבין ונאסרי מאבדים כל כך הרבה כדורים במסירות פשוטות, ואני חושב שללחץ היה חלק רציני בכך. מקוה שהם ילמדו מזה. ושילמדו מווילשר – הילד שוב שיחק כמו גבר.
חוץ מזה ונגר צריך להביא חלוץ שיודע לעבור שחקן, כמו מרטינס של בירמינגהאם.

דורפן 28 בפברואר 2011

ארנון. לחסרון של פברגאס אפשר להתייחס במשחק מול יונייטד או טוטנהאם. לא בירמינגהאם. החיבור של פברגאס לכדורגל האנגלי? הוא כמובן שחקן טוב מאד אבל ההחלטה לבנות קבוצה סביבו, ובמיוחד לפרק קבוצה קודמת עבורו עדיין במבחן.

לירן שבתאי 28 בפברואר 2011

ההחלטה לפרק קבוצה עבורו היא אולי הבכייה לדורות של ארסנל, אבל צריך להיות הוגנים עם ססק ולהודות שאין סביבו את השחקנים שהיו סביב הנרי למשל. אפילו לא רבע מהיכולת ואני לארג'. אבל ססק לדעתי הוא בהחלט שחקן שאפשר לבנות סביבו קבוצה בתנאי שיהיה שם גולר, שחקן שיכול ליצור שערים. (ולא ואן פרסי שנפצע לרוב). כי זה קצת בעייתי לבנות קבוצה סביב קשר מרכז שדה, במיוחד בעידן שבו המספרים והנתונים הסטטיסטים גדלים. בכל קבוצה אלופה יש את השחקן שמבקיע יותר מ20 שערים, לססק בתפקידו קשה מאוד להגיע לזה. לכן זה נכון לבנות סביבו קבוצה כי הוא יביים אותה כמו שצריך, אבל לידו צריך מוציא לפועל. צ'אבי ומסי זו הדוגמא הכי טובה ובנאלית שעולה לי לראש.

ועל ונגר הייתי מצטט משיר מאוד יפה של אתי אנקרי, שאם אני חלילה הייתי אוהד ארסנל זה היה מושלם "אהוב יקר, לא עצרתי אפילו לראות כמה זה עולה לי בלילה קר. הכול ידוע מראש וכבר נכתב מהלב, שלאוהב אותך זה לשלם בכאב… וזה הזמן ללכת?".

גיל שלי 28 בפברואר 2011

זה שיר של רונית שחר

בני תבורי 28 בפברואר 2011

אני חושב שאני בר מזל שבחרת לראות את המשחק הזה ולא את המשחק שבו ניתן היה לראות באופן ברור איך מאמן מארץ קטנה למד היטב את הכדורגל האנגלי, ועשה בית ספר לכדורגל נכון ופשוט למאמן ומועדון שהפערים התיאורטיים וההיסטוריים בניהם גדולים לעין שיעור מאלה שבין ארסנל לבירמינגהם.

שלו 28 בפברואר 2011

בני – אני ראיתי את המשחק המדובר, והיו רגעים שחשבתי לעצמי שדלגליש עוד מעט חוזר לעמדתו הישנה כמאמן-שחקן ופשוט נכנס למגרש.
חשתי צער עמוק עבורו שהוא צריך לעבור את החוויה עם שחקנים כל כך גרועים, אבל נראה לי שפה גם תמונה הגאולה שלכם, הוא לומד טוב טוב עם מי יש לו עסק, עם מי הוא יכול לצאת לקרב ובעיקר ממי צריך להיפטר כי אזלה התקווה.
מדהים אותי שהם (השחקנים) לא מבינים בכלל עבור מי הם משחקים.

יוסי מזרחי 28 בפברואר 2011

מסכים עם שלו.
באיזה שהוא פוסט כתבתי, שלחלק מהשחקנים הנוכחיים בליברפול, לא היה מקום אפילו כאנשי שירותים, בליברפול של פייזלי.
וזו נקודת התחלה טובה לדלגליש,בדרך לשקם את הקבוצה (אם יאפשרו לו) במובן של קלות להפרד מכמה מתחזים בלי כאב לב כלשהו.

בני תבורי 28 בפברואר 2011

תומר, יוסי,
מסכים לחלוטין עם שניכם ובגלל זה אני לא מאבד את התקווה.

שחר 28 בפברואר 2011

מדהים-צ'יצ'יריטו בעט 13 בעיטות למסגרת סך הכל, מתוכם 9 נכנסו.
http://www.dailymail.co.uk/sport/football/article-1361219/Javier-Hernandez-just-ticket-Manchester-United.html

יוסי מזרחי 28 בפברואר 2011

הוא היה חלש בסטטיסטיקה מאז ומתמיד…

נשנש 28 בפברואר 2011

A divine player.

יוסי מזרחי 28 בפברואר 2011

הניתוח נכון.
זה אחד ממחירי השחצנות.(בין היתר, שחצן לא חושב שיש לו מה ללמוד וממי).
יש דברים שאי אפשר לקחת מוונגר,אבל צריך לזכור שהקבוצות הטובות שלו,נשענו על הגנות פלדה שמישהו אחר בנה.
במונחי קט רגל הוא יכול היה להיות הגדול מכולם, במונחי המשחק שבאנגליה, הוא בחור טוב. לא יותר מזה.

שלו 28 בפברואר 2011

אני חושב שהבעיה המרכזית של וונגר שהוא התאהב בלבנות קבוצה ולמכור / לפרק אותה רגע לפני שהגיע לפרקה.
הוא לא אוהב שחקנים מבוגרים שיעשו לו סדר על המגרש, הוא לא אוהב שיהיה מי שידחוף את הילדים קדימה ברגעי משבר.
הוא אוהב לעצב שחקנים עבור משהו אחר.
מה שמצחיק שזה סה"כ גביע הטוטו, אבל לארסנל זה היה חשוב כדי להודיע אנחנו כאן.
השאלה הגדולה היא מה המחיר שהם ישלמו על המשחק הזה.
הפסד בדקה האחרונה יכול להפיל מורלית קבוצה.

כפיר 28 בפברואר 2011

האירוני הוא שונגר מאז ומעולם התיחס לגביע הליגה כבמה לפיתוח צעירים כשבהמון משחקים הוא משחק עם שחקני מילואים/ צעירים/ שחקנים שלא רואים מגרש בדרך כלל. בערך בכל עיתון אנגלי כתבו כסופ'ש שהגמר יכול להיות המקפצה של הילדים של ונגר אל עבר האליפות ועוד תארים ובסוף זה הסתים במפח נפש.

דורפן 28 בפברואר 2011

בני זה לא נכון על פניו. בזמננו אנו ארסנל חזקה בהרבה מליברפול ובירמינגהאם אולי חזקה טיפונת מווסט-האם העונה. אבל לא על פני השנים האחרונות. והיסטורית ליברפול חזקה בהרבה מארסנל אבל גם ווסט-האם מבירמינגהאם.

בני תבורי 28 בפברואר 2011

רונן,
דייקתי הסטורית לגבי ליברפול – ארסנל ויתכן ולא דייקתי לגבי המאזן ווסטהאם – בירמינגהם. אבל אני חושב שלעצם העניין, הדוגמא שלי מוכיחה שכדורגל הוא מקצוע שאם אתה טוב בו, אין זה משנה מנין באת. וונגר מאמן ענק שמשהו רע השתלט עליו בשנים האחרונות וגרנט מאמן ישראלי מצויין שמבליח מידי פעם גם ברמות הגבוהות, ואתמול זה היה פשוט שיעור כואב מאוד לי כאוהד ליברפול וראוי להערכה עצומה כמפרגן לגרנט. אני מניח שגם אחרים שראו את המשחק ומלאבס אינה מכורתם, יוכלו להעיד שגרנט לימד את דלגליש אתמול שיעור בהבנה טקטית והכנת הקבוצה למשחק.

בני תבורי 28 בפברואר 2011

ודרך אגב, אין בעולם כדורגלן נערץ יותר על גרנט, מדלגליש.

אביעד 28 בפברואר 2011

אם להיות הוגנים אני זוכר גם את מוריניו מבקר את סגנון המשחק של היריבה (טוטנהאם ש"החנו את האוטובוס" או לה קורוניה בשבת), אבל לא בתדירות של ונגר.
ארסנל היא לא לגיון הזרים היחיד. אבל נראה לי שהם היחידים הופיעו לגמר אנגלי כלשהו עם רביעיית הגנה כל צרפתית.
האמת היא שהפעם ונגר ניסה. בניגוד לגמר גביע הליגה הקודם של ארסנל, הפעם הוא העלה את ההרכב הכי חזק שלהם. ואולי זה מה שצריך להדאיג אותו יותר מהכל.

דורפן 28 בפברואר 2011

אביעד – אין שום בעיה עם מגינים צרפתים. אברה, דסאי וגאלאס היו מהטובים ביותר שידע הכדורגל האנגלי.

moses 28 בפברואר 2011

רונן – ופתאום ההחלטה של ונגר לוותר על גאלאס נראית תמוהה עוד יותר. הוא הדבר הכי יציב בהגנת הספרס העונה ו ווילר-דילר רדנאפ נראה גאון ליד הצרפתי.
או שאולי מזה בדיוק ונגר מפחד, מכאלה שאימצו את הסגנון האנגלי באופן מושלם מדיי לטעמו…

ויכסלפיש 28 בפברואר 2011

דיורו שוייצרי

הוא זידאן המקורי 28 בפברואר 2011

בעניין וונגר שאומר שהיריבים לא שיחקו כדורגל –

לליאור ארדיטי היה מוניטין של שומר טוב, שר ההגנה. פעם מראיין שאל אותו מי השחקן שהכי קל לו לשמור עליו? ארדיטי הגיב: "עזוב, אני לא רוצה שבמשחק הבא מישהו יעשה לי בית ספר".

לונדונאי 28 בפברואר 2011

רונן, זו תאוריה מאוד יפה שאולי גם הייתה פעם נכונה על ונגר, אבל אין לה הרבה קשר למציאות. אני מניח שכאוהד יונייטד שכבר לא גר בלונדון אתה לא עוקב (ובצדק) אחרי מסיבות העיתונים המשמימות של ונגר, אבל הוא לעולם לא מבקר את צורת המשחק האנגלית. כמעט תמיד הוא משבח את היריב, בדיוק סטייל ארדיטי, ומציין לטובה את ה"ספיריט" של המשחק. אתה יכול לבדוק את ההתבטאויות שלו אחרי ולפני המשחקים מול לידס, לייטון, איפסוויץ', הדרספילד וסטוק מהשבועות האחרונים. כולן קבוצות אנגליות מאוד ואת כולן למיטב זכרוני הוא שיבח גם לפני וגם אחרי. סטוק היא דוגמא טובה במיוחד — רק 3 ימים לפני וומבלי הוא ניצח את סטוק ב 1-0 קטן מאוד, והם אמורים להיות המודל של המשחק "המכוער". אז אולי הוא כן למד משהו?

הדבר שונגר כן מדבר עליו (וגם זה לעיתים רחוקות מאוד) הוא על תאקלים אלימים. וכאן צריך לזכור שבמהלך השנים האחרונות שברו לשלושה (!) שחקנים שלו רגליים. ממש שברו, לא פצעו או ששחקן שבר את הרגל בטעות — תאקל ברור שעבר דרך הרגל של שחקן! אני לא עוקב אחרי אחרי סטטיסטיקת שבירת הרגליים ברחבי הליגה אבל זה נראה לי מוגזם.

זה גם מתקשר לפירוק הקבוצות שלו. אין ספק שהוא טעה לא מעט והשש שנים האחרונות ללא תואר הן בעייתיות מאוד. אבל חלק גדול מהבעיות שלו במשחק אתמול הייו נפתרות אם שלושת השחקנים המדוברים היו זמינים. אבו דיאבי היה (אני מעריך) אמור להיות המחליף של ויירה — הוא גדול, חזק ומתאים לכדורגל האנגלי. אין ספק שהוא לא מספיק טוב היום, אבל אנשים שראו אותו לפני ששברו לו את הרגל טוענים שהוא מעולם לא התאושש מכך. וכאן צריך להוסיף גם את רמזי שהוא אמנם וולשי אבל נראה לי שתסכימו שאם גיגס מתאים לליגה האנגלית אז אין בעיה עם וולשים. וכן את אדוארדו שלא הצליח לשחזר את יכולותיו מלפני ששברו לו את הרגל.

לארסנל היה אתמול יום רע מאוד באופן ספציפי אבל שמשתלב עם הגנה די בעייתית לאורך השנים האחרונות. אין ספק שרוב האשמה על העובדות האלה — גם ההכנה למשחק ובחירת השחקנים וחילופים תמוהים, וגם אי יכולת לאורך שנים ארוכות לבנות הגנה רצינית — היא על ונגר. אבל יש לה מעט מאוד קשר לזילזול כזה או אחר בכדורגל אנגלי.

דורפן 28 בפברואר 2011

לונדוני ידידי. באחרונה החלו להביא עיתונים מלונדון לאזור מגורי בעזרת כרכרות וסוסים. מדענים גם הצליחו לחבר את אירופה לרשת האינטרנט. דוגמא לדרך בה וונגר מעורר מוטיבציות ביריביו על ידי עלבונות על הכדורגל שלהם תוכל לקרוא בעיתון "השומר" האנגלי המצוטט כאן.

http://www.guardian.co.uk/football/2010/jan/27/aston-villa-arsenal-premier-league1

ארסנל אכן נתקלת בלא מעט אלימות במשחקיה. אולי יותר מכל קבוצה אחרת. והסיבה היא כזו. הליגה האנגלית אלימה. ככה היא. על אלימות נגד מנצ'סטר יונייטד אתה משלם באלימות מצידה – קין, נוויל, פלטשר, אושיי – לצערי גם רוני. על אלימות נגד ארסנל אתה משלם בכך שארסן וונגר מגנה אותך במסיבת עיתונאים אחרי המשחק.

לונדונאי 28 בפברואר 2011

אחלה תגובה, אבל נראה לי שכקורא ה-"שומר" תקפיד יותר על בדיקת עובדות …

ראשית כל הכבוד על השימוש העדכני במחליפו המודרני של הטלגרף וכן בבחירה בשומר (שאמנם מקורו במצ'סטר, אבל בימינו מבוסס היטב כאושייה מרכזית בחיינו בצפון לונדון), אבל אני לא יודע אם שמת לב שהכתבה המדוברת היא מלפני יותר משנה. בנוסף לכך, האם קראת מה נאמר בכתבה ע"י ונגר?

"I believe we dropped two points because we had clear chances," said Wenger. "But on the other hand it was a very difficult game because they stopped us from playing when we had the ball and when they had the ball they played a very long-ball game and closed us down. It was difficult for us. We couldn't find our ­passing game. We know what you get when you come here and we were not disappointed. It's a very efficient English game with long balls and very physical."

הוא לא אומר בשום מקום שזה לא בסדר — נהפוך הוא, זהו "משחק אנגלי מאוד יעיל" שבגללו ארסנל הפסידו נקודות. כלומר, משחק אנגלי של כדורים ארוכים הוא טקטיקה שונגר מכיר בכך שעובדת נגדו. אוניל, לדעתי, התעצבן, כי הוא חשב (ואולי בצדק) שזה לא הסגנון של וילה.

לגבי החלק השני של תגובתך — אני מסכים לחלוטין. ונגר בנה לאורך יותר מדי זמן קבוצות רכות מדי. אבל גם כאן, אני חושב שלא מדובר בשחצנות או אי-הבנה, שכן הקבוצות הקודמות שלו (והאחרונות שבהן היו לגמרי שלו) שזכו בתארים היו בנוייות על פיזיות ואפילו אלימות.

דורפן 28 בפברואר 2011

לונדונאי – אז הנה אוניל נעלב סתם. ואני זוכר את אלרדייס לפני איזשהי תקופה נעלב ואומר שהוא מנג'ר לא פחות עדכני מוונגר.
http://soccernet.espn.go.com/news/story?id=824766&sec=england&cc=5739

אגב, יכול להיות שהבעיה היא יותר חשדנות כלפי זרים מצידם. אבל בחירת המלים long ball כנראה מטריפה אותם (למרות שאישית אינני רואה בכך בעיה). אבל איכשהו וונגר מטריף אותם יותר מכל מנג'ר זר אחר והם הרבה יותר מהירים להעלב מהערות שלו. ואני באמת חושב שהקבוצות שלהם יותר "מודלקות" במשחקים מול ארסנל.

טל המנצ'סטרי 28 בפברואר 2011

הזלזול הגמור של ונגר לאורך השנים בגביע הליגה עלה לו ביוקר גם אתמול,מבחינת ונגר גביע הליגה לא נחשב באמת.
כמו ההרכב הצעיר נגד צ'לסי בגמר לפני כמה עונות כך גם אתמול,בארסנל התייחסו לזה כאל עוד משחק ובעוד שעבור ברמינגהאם זה היה יום חג.
שחקני ארסנל הגיעו לוומבלי באימוניות,אלה של ברמינגהאם עם חליפות,פה זה מתחיל וזה נמשך בתוכנית הכנה מיוחדת של מקליש למשחק,הלחץ על מובילי הכדור של ארסנל,החילופים האמיצים,התשוקה של השחקנים של ברמינגהאם ובכלל,משחק מרשים מאוד שלהם ולעומת לא מעט כדורגל רע במשחקי הליגה ובעיקר בבית(אולי כדאי שיחשבו שם על כר דשא חדש,כזה שאפשר לשחק עליו כדורגל ואולי גם הם ימשיכו לשחק כמו אתמול)ובעוד ארסנל לא היתה עם תוכנית מגרה באמת והיחיד ששיחק שם עם תשוקה וטירוף ובכה בסיום מהלב היה ווילשר,האנגלי היחידי ושחקן בית.

לונדונאי 28 בפברואר 2011

רונן, על הערות כאלה מורתי בבית ספר יסודי הייתה אומרת "בוקר טוב אליהו"…

ראשית לגבי ונגר — ברור שהאיש הוא קצת מוזר. יתרה מכך, הוא מאוד לא בסגנון הקלאסי של מנג'רים אנגליים מבחינת תחומי העניין שלו וכו'. על כל זה נכתב הרבה מאוד לאורך השנים. לכן במיוחד ה-"אנגליים" יותר שבמנג'רים האנגלים מאוד לא אוהבים אותו כבן אדם וזה לגיטימי. הוא פשוט לא מסתדר איתם, אבל זה לא אומר שהוא מזלזל בהם (אפילו אם הם מרגישים כך). אני בהחלט חושב שיש סיכוי שזה היה מועיל לארסנל כקבוצה אם הוא היה יותר מסתחבק עם אנגלים ונהיה פופולרי בקרב חבריו המנג'רים, אבל ממש קשה לטעון שזה חלק מה-"ג'וב דסקריפשין" שלו.

לגבי אלרדייס — נו באמת, אתה לא רציני! אולי רק אנחנו קוראי השומר שמנו לב לכך, אבל זה נראה ברור שיש קבוצה לא קטנה של מנג'רים בליגה האנגלית שהם, איך להתנסח בעדינות, "נמנעים מעימותים" עם איזה מאמן מסוים שקיבל תואר אבירות על הישגיו לפני מספר שנים. ידידנו סם הגדול הוא מהקולניים שבחבורה זו, ולכן חלק נכבד מהתבטאויותיו בתקשורת צריכות להתפרש בהקשר זה. כידוע, אותו מאמן אביר היה בעימות מילולי קל גם ונגר לאורך השנים (בעיקר כמובן בתקופה שארסנל איימה על התואר) והחבר סם לא התאפק מלעזור קצת כשהרגיש שצריך. אבל בניגוד למאמן האביר שהוא גם מאמן מצויין וגם חכם (בלשון המעטה) ויודע לצאת תמיד שידו על העליונה מעימותי התקשורת עם ונגר, סם הגדול עסוק בהתלוננות קצת פאטתית על זה שונגר מזלזל בו.

דרך אגב, אישוש נוסף לתאוריה הזאת היא מהעונה שבה ליוורפול כמעט לקחו אליפות. אני לא זוכר את הפרטים, אבל אני חושב שהיה איזה שבוע שבו בניטז יצא נגד פרגסון בתקשורת (טעות חמורה כמובן) ואיזה שבוע אחר כך פתאום סם הגדול התחיל לתקוף אותו.

אני חושב, דרך אגב, שהסיבה ה-"רשמית" לתחילת הריב של ונגר עם אלרדייס היא שאלרדייס רצה שכולם יקראו לו "ביג סם", וונגר — שאין ספק שהוא בוק — התעקש לקרוא לו "מר. אלרדייס".

בקיצור — אלרדייס הוא לא דוגמא מסיבות נוספות. אבל אין ספק שונגר הוא לא אהוב ע"י מאמני הליגה באנגליה. להערכתי הוא גם לא היה נהיה אהוב ע"י מאמני הליגה בספרד או אפילו בצרפת אם היה מאמן שם. הוא פשוט איש קצת מוזר ובוק שלא נוח לו להסתחבק. האם זה אומר שהוא מזלזל בכדורגל אנגלי? לא.

יואב 28 בפברואר 2011

אפשר גם להתמקד בהענקת סרט הקפטן לגאלאס בזמנו כדי להבין שוונגר הוא מאמן כדורגל נפלא אבל קצת לוקה בניהול אנשים ודינמיקה של קבוצה. שכיר חרב שבהתנהגות סוציומטית כפה את מעברו מצלסי לארסנל, מקבל את סרט הקפטן ומחרב לה את סיכויי האליפות בהשתוללות המביכה בבירמינגהאם לאחר איבוד יתרון של שתיים אפס.

טל המנצ'סטרי 28 בפברואר 2011

יואב,

על הרבה דברים אפשר להאשים את גלאס לרעה בתקופה שלו בארסנל
אבל דווקא ההתנהגות שלו לאחר אותו משחק נגד ברמינגהאם,לי זה היה נראה שהוא לוקח את איבוד הנקודות באכפתיות ללב הרבה יותר מכל שאר השחקנים שברחו לחדר ההלבשה.

יואב 28 בפברואר 2011

טל,
בעיני זה היה מביך וממש לא התנהגות שאתה מצפה מהקפטן שלך. להזכירך, ארסנל עדיין היתה ביתרון בטבלה. זה שידר פאניקה, חולשה, רחמים עצמיים.הוא פשוט מיצמץ בהזדמנות הראשונה שהיתה לו.
ובלי קשר, אתה יכול לדמיין את היינזה מקבל את סרט הקפטן בליברפול למשל?
 

טל המנצ'סטרי 28 בפברואר 2011

יואב,

אני לא יכול לדמיין את היינצה מקבל את סרט הקפטן בליברפול
אבל בארסנל ובתקופה של גלאס,לא היה מישהו שמזכיר את מה שגרארד וקארגר שווים ומסמלים באנפילד.
אתה רואה בזה פאניקה ובצדק,אני רואה בזה אכפתיות גם כן.
גלאס אולי לא יהיה האיש הכי נחמד ופופלארי בחדר ההלבשה אבל תמיד היה לו את הדרייב,לצידו שיחקו אותם אלה שנשארו בארסנל,הוא מצא את מקומו יפה מאוד בטוטנהאם ולא ידוע על בעיות שם איתו,ארסנל נשארה עם אותם הבעיות שהיו דאז.

גמאני 28 בפברואר 2011

לגלאס לא מגיע להיות קפטן בהפועל אשקלון והוא הוכיח את זה כשעבר ללונדונית השלישית בקריירה שלו-זה שלא היה לארסנל את הג'רארד או קראגר שלהם זו לא סיבה להעמיד אותו במצב שהוא לא אמור להיות בו

לגבי וונגר-אני מודה שאני לא עוקב אחרי כל ביקורת או מחמאה שהוא מחלק אבל גם אם הוא כבר לא מתלונן(ואני לא בטוח שזה נכון) זה לא מבטל את התבטאויות העבר(הלא רחוק בכלל).רק שה תמים יאמין שהוא כבר לא מחזיק בדעות האלה-מבחינתו קבוצות שמשחקות כמו סטוק בירמנגהאם ואפילו צ'לסי צריכות לאבד זכותן לשחק כדורגל.
לצערו הוא לא משחק בליגה הספרדית שם קבוצה כמו ברצלונה יכולה לשחק 5 שנים עד שקבוצות יתחילו לנסות ללמוד אותה.ולצערם של אוהדיו הוא כנראה עוד לא מבין את זה

טל 12 28 בפברואר 2011

ארסנל כבר מזמן לא בורינג ארסנל אבל אם הם לא זוכים באליפות אז זה לא משנה כמה יפה הם משחקים.את זה הוא למד? אולי.תלוי במבחן התוצאה.

אגב,וונגר בתחילת דרכו כמאמן בצרפת זכה באליפות עם מונקו ב 1988 בעזרת שני שחקני חיזוק אנגלים.כריס וודל ומארק הייטלי.לדעתי, וודל הקשר הטכני הנהדר של נבחרת אנגליה בזמנו,יכול היה להיות בהרכב שלו בארסנל של היום.

טל 12 28 בפברואר 2011

טעות שלי, השחקן האנגלי הנהדר ששיחק אצל וונגר במונקו היה גלן הודל ולא כריס וודל.

YB 28 בפברואר 2011

1. לא מבין מדוע רצית לראות את משחק העונה בישראל.
2. לא חושב שארנסל הפגינה עודף תבונה וטקטיקה משובחת מול ברצלונה. למיטב זכרוני בארסה הייתה צריכה לפתוח יתרון 3- 0 בחצי השעה הראשונה. במזל זה לא קרה. גם בגלל השופט. נכון שארסנל השתפרה מאוד במחצית השניה. אבל אין צורך בהאדרתה על כך.
3. ארשאבין כן מתאים לכדורגל האנגלי. כפי שהוא מתאים לכל ליגה. הוא שחקן נהדר. אולי הוא לא יכול להיות כוכב באנגליה, אבל זה לא אומר שהוא לא מתאים.
4. מסכים בנוגע לכל יתר הקביעות: ונגר מזלזל בכדורגל האנגלי באופן מוגזם. זה לא כדורגל רע כל כך שצריך לנאץ כל הזמן.
5. ונגר הפך לסוג של לוזר. ההפסדים שלו מול כל הגדולות וחמש שנים וחצי נטולות תארים הם כתם גדול מאוד על הרזומה שלו.
6. אני דווקא אוהב את זה שמאמן מבקר קב' שלא שיחקה כודרגל. בעצם לא, זה לא עניינו מה שיחקה הקבוצה השניה (גם אם הוא צודק). ונגר בכיין.
7. אני מעדיף את ונגר על כל מאמן אחר באנגליה למעט אלכס פרגוסון.

דנידין 1 במרץ 2011

בסוף כל הדיון הזה יצטרך לאכול את הכובע כשארסנל תיקח אליפות……..

Comments closed