מאקדה. כמה שעות אחרי

אני אחרי כמה שעות של צפיות חוזרות בשער הזה. מעביר בראש כמה משחקי בכורה אגדיים במנצ'סטר יונייטד. את ריאן גיגס כובש בדרבי (זו הייתה הבכורה בהרכב, הוא שיחק כמחליף לפני כן), את כריסטיאנו משמיד את הגנת בולטון ב-27 דקות בלתי נשכחות. אני גם זוכר כמובן את הבכורה של ווין רוני שכבש שלושער מול פנרבחצ'ה, שהייתה מדהימה דווקא משום שבניגוד לגיגס, רונאלדו או מאקדה הוא היה ידוע וערך אותה תחת ציפיות עצומות. יש משהו בבכורה אדירה שהוא מרגש אחרת מאשר תארים וניצחונות דרמטיים.

בבי.בי.סי תיארו את השער "כסיבוב-קרויף (Cruyff turn) ובעיטה מסובבת בקור רוח לפינה הרחוקה". דווקא לא חשבתי על קרויף אלא על תיירי הנרי. חשבתי כמובן גם על כך שפרגוסון הקפיץ אותו מעל דני וולבק במידרג החלוצים ושלח אותו למגרש לא ביתרון 0-3 במשחק בית קליל. אלא ברגע של משבר נוראי. וחשבתי גם על מי שאימן אותו בחודשים האחרונים – אולה גונאר סולשיאר. קור הרוח, חוש הדרמה.

אסטון וילה. החומרים מהם עשויות אגדות כדורגל
משחק ידידות

No Comments

בני גלובינסקי 6 באפריל 2009

הכי התרשמתי מהטכניקה של הבעיטה. פרגוסון זרק אותו למים העמוקים ולא רק שהוא לא טבע אלא הגיע ראשון במאה מטר. אכן חיכיתי לקלוז-אפ על סולשיאר. זה לא קרה.

יואב 6 באפריל 2009

לי, השער הזכיר את מכנס. היו לו כמה כאלה(הסיבוב היה קרוייפי לגמרי).
שליחתו למגרש לפני וולבק היא לא פחות ממדהימה ואפילו מופרכת למתבונן מהצד.עוד קסם של פרגי, האיש והתחושות.

טל 6 באפריל 2009

יואב

הוא כובש בצרורות בליגת המילואים כולל שלישייה מרשימה מאוד עם טא'צ מצויין בגול השלישי נגד ניוקאסל שבוע שעבר והסגנון שלו שונה ממה שהיה לנו להציע היום בחלק ההתקפי(בארבטוב שכזה)
ופרגוסון במסיבת העיתונאים יותר מרמז על אפשרות שלו וגם לפני וולבק ככה שלא הכי מפתיע שבעולם.

רונן דורפן 6 באפריל 2009

יואב – פרגוסון אפילו שקל לשים את מאקדה בהרכב. לגבי דני וולבק נדמה לי שהוא גבולי כרגע להישארות לתקופה ארוכה. יש לי תחושה שהוא ייצא להשאלה.

יואב 6 באפריל 2009

טל,
ראיתי את השלוששער(ועוד כמה).פרגי אכן רמז על זה וכבר אז זה הפתיע.מה שניתן לומר בברור זה שלילד יש ביטחון עצום.פעולת קור רוח כזאת בעיתוי הזה-סנסציוני. אם אני מכיר את דרכיו של פרגי טוב, הוא לא מלביש אותו בזמן הקרוב ונותן לו לנחות על הקרקע.
כאחד שהיה שם היום-איך זה הרגיש שם? זה נראה אקסטאזי לגמרי בטלוויזיה.אגב,אישתי משוכנעת שאני צריך טיפול.

עומרי 6 באפריל 2009

שער מדהים. הנבחרת האיטלקית זקוקה אנושות לסופרסטאר חדש ויש לי תחושה שמאקדה יכול להיות שחקן ענק.
רק חבל שהוא לא משחק באיטליה.

הקורא 6 באפריל 2009

השער של מאקדה אכן היה מדהים, לי הוא נראה כמו חלוץ מהסוג שיונייטד צריכה ואין לה (9 אמיתי). לי המשחק הזה דווקא הזכיר את חצי גמר הגביע בעונת הטרבל כשגיגס עשה שם את הסלאלום והעלה את יונייטד לגמר. אבל אין ספק שאם היונייטד תיקח את האליפות השנה זה המשחק המשמעותי ביותר שהיה עד כה.

משתמש אנונימי (לא מזוהה) 6 באפריל 2009

כששחקן הוא שחקן רואים את זה בשפת גוף.כמו אצל רוני רונאלדו בקאהם גיגס. זה לא רק הגול המדהים והאמוציונלי זה כל שפת הגוף אחרי הגול, הפוזות אחרי שריקת הסיום גנבו את הפריים בשריקת הסיום ממלך הפוזות רונאלדו, החוצפה והתעוזה לנשק את המצלמה כאילו הוא כבר שחקן בכיר. כל זה מרשים אותי לא פחות מהגול עצמו. ככה בדיוק הרגשתי אחרי הגולים של רוני נגד פנר, אחרי שרונאלדו שיגע את הגנת בולטון ואת הקהל שלא היה רגיל לריקודים לטינים, הרגשה שהולך להתפתח שחקן גדול. ככה הרגשתי היום.

לירן שבתאי 6 באפריל 2009

זה אני האנונימי התרגשתי מהגול

טל 6 באפריל 2009

יואב

אני לא זוכר את האולד-טראפורד רועד ככה כבר הרבה מאוד זמן,
חברים אמרו לי שהפעם האחרונה שהיה כזה טירוף זה היה בשער של סקולס ובשריקת הסיום נגד ברצלונה עונה שעברה.

לפני כמה עונות הייתי כשריו כבש בדקה ה 90 נגד ליברפול באולד-טראפורד,זה אפילו לא דיגדג את מה שהלך היום לאחר הגול,
הזכיר לי לכמה שניות אפילו את היציע במוסקווה.
חזרנו מהקבר,פשוט ככה ואלוהים,איזו אווירה הולכת להיות עכשיו נגד פורטו,
השער הזה יכול להיות שווה ערך לזה של סטיב ברוס ב 93 נגד שפילד וונסדי אם נזכה גם העונה באליפות.

יונתן 6 באפריל 2009

ולי הגול מזכיר קצת את ההוא של ברקאמפ נגד ארגנטינה,
זורק את המגן בנגיעה ראשונה הנגיעה השנייה זה רק רשת!

http://www.youtube.com/watch?v=ESl0-qZxlik

אריאל 6 באפריל 2009

נו, רונן, ואתה קראת לי רומנטי. מה זה היה הגול הזה בדקה ה-92, כשכל העונה על הכף אם לא הרוח של פרגי יוצאת למגרש ונותנת ליונייטד אליפות? ועוד גול כזה ועוד משחקן בהופעת בכורה שלו, ילד בן 17 שאפילו לא יודעים איך הוגים את השם שלו.

גיל 6 באפריל 2009

אני מציע לא להיסחף. הגול הזה מצוין עד למשחק הבא. אנשים פה נמצאים במאניה דיפרסיה. רגע אחד בטוחים שהכל גמור ורגע שני חוגגים כבר אליפות. כמאמר הקלישאה, זה לא נגמר עד שזה נגמר, ויש עוד די הרבה משחקים לשחק.

צביקה 6 באפריל 2009

טוב שהוא הבקיע את השער הזה. האליפות הראשונה שלנו בעידן הפרמייר ליג תהיה מתוקה יותר ככל שתמתחו אותנו עד הסוף.

אגב השער של מקדה, מה שהרשים אותי יותר מכל הוא האופן שבו ריאן גיגס, שבאנדרסטייטמנט אפשר לאמר שהוא קצת יותר מנוסה במצבים כאלה, מסר למקדה (שהיה עם הגב לשער) במקום לנסות לעשות משהו בעצמו.

זו בדיוק הרוח של מנצ'סטר יונייטד שדיברת עליה, רונן, כשהביאו את נאני ואת אנדרסון. אם אתה מספיק טוב, אתה מספיק טוב כאן ועכשיו. אין דבר כזה להתבשל.

שחר 6 באפריל 2009

צביקה-קראתי ראיון עם הסר ובו הוא אומר שבניגוד לעבר בגלל התחרותיות הגדולה אין לו זמן לבשל שחקנים
טל-אני מבין שההית במשחק,בטלויזיה זה נשמע כאילו הקהל שקט האם זה כך במציאות?

rd17 6 באפריל 2009

האיש והתחושות
פרגי הוא גאון כדורגל, המון דברים טובים אפשר להגיד עליו וחלק גדול מהם הוא יכול ללמד או לפחות לנסות ללמד.
את האינטואיציה הזאת להכניס כמעט תמיד את האיש הנכון, ללכת לא סתם עם שחקן צעיר אלא אם שחקן שזוהי הופעת הבכורה שלו במקרה כזה ולהצליח, זה כנראה מזל אבל יותר חשוב אינטואיציה אלוהית.

רונן דורפן 6 באפריל 2009

צביקה – כשאני מסתכל על זה שוב, שניה לפני המסירה של גיגס, מאקדה מסמן לו איפה הוא רוצה את הכדור. אז גם גיגס, כמי שהיה שם במקומו של מאקדה לפני 18 שנים, אימץ את החשיבה הפרגוסונית. הוא לא שואל את עצמו איפה רונאלדו ואולי ברגע קריטי צריך לחפש שחקן יותר טוב. הוא זורם עם הילד.

רונן דורפן 6 באפריל 2009

והנה השער שלו במילואים השבוע – והזדמנות לראות את סולשיאר.
http://www.youtube.com/watch?v=iINkgkDUJZ8

טל 6 באפריל 2009

שחר

כן,ברוב המשחק היתה אווירה מאכזבת,שקטה מדי,לא הצלחנו להרים את עצמנו מההלם של יום קודם לכן והשער הדרמטי של ליברפול,
ההרכב החסר לא הוסיף למצב הרוח וגם היכולת שלנו מתחילת המשחק,גם כשהובלנו לא עזרו.
זה לא תירוץ,היינו צריכים להיות הרבה יותר קולניים אבל לפעמים גם כשאתה מאוד רוצה זה לא יוצא החוצה,הגרון יבש ואין אוויר לשיר,יותר מהכל המתח הורג אותך,
בשיוויון הכל השתנה,חזרנו לחיים,חזרנו לדחוף ולעודד,
בסוף הכל התפוצץ,זעקה אדירה כאילו שנורתה מלוע של תותח,
שירה אדירה ואנחת רווחה ענקית.
חלק יבואו ויגידו,בטח,קהל של קונצרטים,רק כשכובשים ומנצחים הם נזכרים לשיר,
מי שיגיד את זה כנראה לא מבין ולא יודע מה זה נפש של אוהד.

ספיידרמן בקיבוץ 6 באפריל 2009

תודה על הלינק רונן – הטאץ' הראשון שלו בשער השלישי מושלם ממש. הזכיר לי את רוד משתלט על כדור ארוך מבקהאם במשחק שהבטיח אליפות לפני כמה עונות

Z 6 באפריל 2009

למי שראה את התקציר של משחק המילואים – מי זה זה שבישל את 2 השערים שלו?

טל 6 באפריל 2009

מאת'יו גיימס,משחק בקישור,ילד מקומי.

אורי 6 באפריל 2009

מבין רשימת משחקי הבכורה ללא ספק זה של רונאלדו מול בולטון הוא הגדול מכולם. למה? כי הייתי שם, וזכיתי לראות כמה אירועים נדירים:
א. בכורה של מישהו שהפך לשחקן השנה בעולם.
ב. גול של גיגס מבעיטה חופשית.
ג. החמצת פנדל של ואן ניסטלרוי.

רונן דורפן 6 באפריל 2009

אורי – חידה: במשחק הזה ראית שיא – מהו?

דוד מירושלים 6 באפריל 2009

בלי קשר ליכולת ולמשחק, איזה שם יפה זה מאקדה…

תומר 6 באפריל 2009

אני התרשמתי מאוד מזה ששניה לפני שהוא קיבל את הכדור מגיגס הוא איבד את הכדור למגן שלו. בלי להוריד את הראש,בלי לפחד מהמגן שלפני שניה הוציא לו את הכדור הוא בוחר לעשות עליו תרגיל לא קל שלא הרבה מגנים בפרימיירליג אוכלים,בטח שלא בדקה ה90. לילד יש ביצים,אין מה להגיד, תמיד חשבתי שחסר למנצ'סטר איזה כוכב איטלקי.

נועם 6 באפריל 2009

לאנונימי מס' 8, אם הפוזות של מאצ'דה זה מה שהרשים אותך, אז אני ממליץ לך לראות משחקים בליגת העל ובליגה הלאומית. שם ממש יש התמחות בנושא הפוזות.

פילוסוף רדום 6 באפריל 2009

במשחקים של המילואים יש הארכות ?

רונן דורפן 6 באפריל 2009

פילוסוף – בעיקרון אין הארכות. יש קצינת קישור ויש מנות קרב בסיום – אבל אצל מילואימניקים לא נהוג לבקש מהסמל הארכה.

אמיר 6 באפריל 2009

רונן,
תודה על התקציר מול ניוקאסל,תענוג…לראות את החיוך של אולה בשער השלישי כמו אומר לעצמו
הנה אני רואה את עצמי בילד שלפניי!

אורי 6 באפריל 2009

רונן-שיא ההבקעות הרצופות, של רוד ואן ניסטלרוי. שמונה משחקים מהעונה שלפני+המשחק ההוא+המשחק שאחרי בניוקאסל.

יואב 6 באפריל 2009

תומר,
הוא גם מבקש את הכדור בסימון עם היד לגיגס. התבונה(לא מעט היו בוחרים באופצינ הקלה והמתבקשת של- להרים לרחבה)והחוצפה יצרו שער חד פעמי.בכלל,קבלת ההחלטות של גיגסי בשנים האחרונות עברה מהפך דרמטי.

יואב 6 באפריל 2009

אורי,אני חושב שהשיא של רוד היה בעונתו הראשונה(שיא כיבושים רצופים).

רונן דורפן 6 באפריל 2009

אורי – לא.. זה היה סוף השיא. המשחק אחר כך היה בבית מול וולבס והסתיים בניצחון 0-1 נדמה לי שאושיי הבקיע. אלא שואן ניסטלרוי קבע פעמיים את השיא הזה – והפעם הראשונה באמת הסתיימה מול ניוקאסל.

אמנון 6 באפריל 2009

אפשר ללמוד כמה דברים עליו-
הוא הבין את התפקיד שלו במשחק. אלכס לא הכניס אותו לדקות המכריעות של המשחק בשביל שהוא יהיה בסדר, אלא בשביל שהוא ייתן ערך מוסף כלשהו. הוא גם הבין, אבל הוא גם לא פחד לבצע. אני לא בטוח כמה שחקנים יש בגילו שבקלות כזאת היו מצטרפים להתקפה. למרות שהוא ניסה לעבור שחקן ולא הצליח קודם, הוא המשיך לנסות ולא פחד מהכשלון שלו. נראה לי שלבחור יש תכונות מצויינות לשחקן כדורגל מבריק.

שחר 6 באפריל 2009

טל-אם לקהל היו משקולות על הגרון תחשוב איזה משקולות הייו על השחקנים ויצאו ענקים

יוני 6 באפריל 2009

רונן, אתה מטמין את הפודקאסט עם בורוביץ' מחברי הבלוג? זה התחיל מעט מנומנם, אם יורשה לומר, והשתפר. נחמד לשמוע גם מעבר לבלוג, כלומר ווקאלית.

זובין מלמטה 6 באפריל 2009

טל, זה בדיוק קהל של קונצרטים, ויש לו גם תירוצים – גול של ליברפול יום לפני שהכניס ללחץ, הרכב חסר, משחק נרפה, הכל מייבש את הגרון. אם קצת מתוח אז לא מעודדים, כל כך מוזר על פי התאוריה שלך בכל משחק קריטי הקהל צריך להיות במתח ובשקט ולחגוג רק כשיש גול. ליד ההגדרה במילון לקהל קונצרטים יש תמונה של הקהל שלכם אוכל שרימפסים.

רונן דורפן 6 באפריל 2009

יוני – לא ידעתי שזה כבר עלה… זה מתחיל מנומנם משום שבורוביץ' העיר אותי בבוקר…

La_squ 6 באפריל 2009

רונן,

האם יש כוונה להעלות פוסט חדש לצורך הדיון על הפודקסט ?

רונן דורפן 6 באפריל 2009

זובין – אתה צודק, אבל טועה בכך שאתה מאבחן את זה כקהל המסורתי של יונייטד. ליונייטד יש את הקהל-קונצרטים הכי גדול, זה ברור וזה בא עם ההצלחה.
היא הכי מצליחה ומושכת הכי הרבה קהל מהסוג הזה. הדבר הטרגי הוא שהקהל שבא מחוץ לעיר דוחק את הקהל המקומי כשהוא קונה ביוקר את הכרטיסים (אוהד מקומי בלי מנוי לא יוציא 250 פאונד למשחק – אבל אוהד שבא בנסיעה מיוחדת מחוץ לארץ כן).
זה עצוב – כי הקהל המקומי הוא עצום ונלהב. את זה תראה כשיונייטד מביאה יותר משבעים אלף לראות את הילדים בגביע הליגה. לפני שנתיים הנוער של יונייטד שיחק משחק גביע הנוער באולד טראפורד ובאו 38,000 – זו התכולה בצ'לסי, אנפילד או טוטנהאם.
האמת שאין לזה פתרון. כי זה לא קשור במחירי כרטיסים, שהם זולים מלונדון, אלא מהביקוש לכרטיסי שוק שחור.
את העוצמה של הקהל של יונייטד תראה יותר במשחקי חוץ.

שלו, רומא 6 באפריל 2009

טוב, לילה קשה עבר על כוחותנו בגולה.
לגבי הדיון סביב השם מאקדה – בוגר מחלקת הנוער של לאציו,
שכנראה אתמול פוטר מי ששחרר אותו מהנוער, אני מתקשה לחוות דעה על שחקן אחרי משחק אחד לפני מספר דיונים לא רצינו לדרג שחקנים שעדיין פעילים (כמו מאלדיני שאת הקרירה שלו באמת כבר אפשר לסכם), אני חושב שזה קצת מוקדם לדבר עליו…
קודם שישחק 10 משחקים ואז אפשר לתת רושם ראשוני…
לימים טובים יותר ובעיקר יותר שקטים…

רונן דורפן 6 באפריל 2009

אם לדרג את מאקדה:
כדורגל קבוצות 5. כל מילה מיותרת. הביא אליפות בכל משחק בו שיחק.
כדורגל נבחרות 3. קיבל זימון לאיטליה הצעירה והחמיץ אותו רק כי היה באולד טראפורד אתמול.
אסתטיקה 3.
סטטיסטיקה 3 – שער לכל 30 דקות
מנהיגות אמוציונלית – 2. מבקיע תחת הלחץ הכי גדול.
חוכמת משחק 1.
יצא לי 17 – בערך כמו מישל פלטיני, ואן באסטן וגארינצ'ה.

סימנטוב 6 באפריל 2009

אם השנים עברתי לא מעט רגעים שנצרבו בזכרון
כשהבוס חתם ביונייטד (מה שהוא עשה באברדין היתה לי תחושה טובה… לא ידעתי כמה טוב יכול להיות)
הופעות בכורה של גיגס, רוני, רנאלדו
אליפות ואני בארה"ב לפני עידן האינטרנט רץ לבית הקפה (לא סטארבקס!) קורא בדף האחורי של הספורט את התוצאות מאנגליה ואני מאושר (וכמובן שאף אמריקאי מסביב לא מבין אבל יש רבים מער לים שכמוני חוגגים).
אליפות אירופה (שוב בארה"ב) אני בעבודה ובmatch tracker כתוב !UNBELIEVABLE אני מכבה את המחשב ורץ הביתה לראות את צ'רלטון מוחא כפיים
ועוד ועוד (כן ירבו)
הפעם (אם השנים לומדים שזה רגע כזה) ידעתי שאני נכנס
לsettings של עצמי ולוחץ save as: MACHEDA

עומרי 6 באפריל 2009

רונן- זה מגוחך לטעון שמאקדה יותר גדול מראול!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!:)

יובל 6 באפריל 2009

רונן,

צחקתי בקול רם מתגובה 44 שלך :-)

רונן דורפן 6 באפריל 2009

עומרי – עם כל הכבוד לכשרון של ראול, אני מסתכל מה השחקן השיג. אין מה להשוות – מאקדה 17 – ראול 15.

טל 6 באפריל 2009

זובין מלמטה

אני מניח שאתה אוהד של גנבי מערכות הסטריאו,
יצא לי להיות כבר כמה פעמים באנפילד,לא יודע אם גם לך,
בכל אופן,היה שקט ובלי עידוד במשחקים שהייתי שם,
הייתי בהלם והרי הקהל של ליברפול נחשב לטוב בעולם,לא?
מה זה חשבתי לעצמי,עבדו עלי כל החיים?

יש משחקים באולד-טראפורד שהאווירה שם מטריפה,יש משחקים ששקט ולפעמים יותר מדי,בדיוק כמו בכל מקום אחר באנגליה,
למה זה ככה?ככה,תלוי ביריבה,תלוי בנסיבות,אין נוסחה ברורה,
אבל כמו שכתבתי מקודם,מי שלא מבין זאת לא מבין נפש של אוהד.

בעצם כנראה טעיתי,אתה יודע מה זה,ואני והאחרים באיצטדיון אתמול לא,
טעיתי כמו שעבדו עלי לגבי הקהל של ליברפול לפני שביקרתי במשחק באנפילד…

מישהו שיודע 6 באפריל 2009

במקום להתלהב ממקאדה, רונן, הייתי מציע שתקשיב לדברים שאמר היום נשיא לאציו, שסיפר איך יונייטד פיתתה את המשפחה של הילד ב"כוחניות האופיינית לה" (כדבריו), ניצלה פרצה בחוק, הציעה לאבא עבודה במנצ'סטר ושלפה סכומים שלאציו לא יכלה לעמוד בהם.

וזה עוד לאציו, קבוצה גדולה באיטליה, לא סתם עוד מועדון קטן באירופה (או באפריקה…) שמהם אפשר לגנוב שחקנים בעשר אגורות, כך שבמקום להיות גאים בילד הזה, אולי אתם צריכים לבדוק עד כמה מוסריות ואתיות הן דרכיו של המועדון הנערץ עליכם. אגב, כמובן שהכל "חוקי", שנאמר – כשר אבל מסריח לאללה…

חוץ מזה, בפעם הבאה שאלכס פרגוסון מאשים את ריאל מדריד בשימוש בשיטות אגרסיביות או בחוסר אתיקה וכדומה, כדאי שיחשוב פעמיים על הדרכים בהן הוא משתמש. לי זה נראה אותו דבר. למעשה, זאת אפילו צביעות.

זהו.

זובין מלמטה 6 באפריל 2009

טל, שוב אתה מנסה להתחמק מהעובדה הפשוטה שמדובר בקהל של קונצרטים וממציא נסיבות. אני לא אוהד של גנבי מערכות הסטריאו , אבל הייתי באנפילד ודממה לא הייתה שם. חוץ מזה הקהל של אנגליה או של ליברפול רחוק מאוד מלהיות הטוב ביותר בעולם, תצאו קצת לדרום אמריקה, תורכיה ויוון(לא הנבחרת)ואז תראו מה זה קהל אמיתי. הבעיה היא שמתלווה אליו אלימות בלתי נסבלת, אבל לפחות לא משלמים שם 250 פאונד לכרטיס ואוכלים שרימפסים.

טל 6 באפריל 2009

רונן

עוד משהו לגבי התגובה שלך לזובין מלמטה לגבי האווירה אתמול,
אתה צודק וטועה לגבי הקהל,
טועה,אני בעל מנוי וישבתי לצד בעלי מנויים מקומיים והאווירה לא היתה רועשת גם ביציע שלנו,ככה שבמקרה הזה זה לא קשור לתיירים ששילמו יותר מאוהד מקומי,פשוט לא היתה אווירה מספקת וזה קורה אצלנו וזה קורה בכל מקום אחר במשחקים מסויימים.
צודק,שאנשים שמגיעים במיוחד למשחק יכולים להרשות לעצמם לשלם כמה מאות פאונדים עבור כרטיס,דבר שמקומי לא יכול להרשות לעצמו וזה מרחיק קהל מקומי איכותי מהכדורגל.
צודק,קהל החוץ של יונייטד הוא הטוב באנגליה,בגלל שבעלי מנויים יש להם גישה ראשונה למשחקי החוץ ולכן הכל נשמע אחרת.

רונן דורפן 6 באפריל 2009

מישהו שיודע – אתה מביא נתונים מדהימים. רק שזה נכתב בפוסט הקודם. ויש אמת בסיטואציה שהוא מתאר. אבל אם היית קורא את דבריו עד הסוף היית שם לב את מי הוא מאשים. ההתאחדות האיטלקית לא נותנת להחתים ילדים לפני גיל 18. באנגליה מותר להחתים בני 16. אם הם לא יסגרו את הפינה הזו הם יאבדו את המוכשרים. כי אתה לא יכול לצפות ממשפחה שגדל לה ילד כזה לחכות עוד שנתיים לפני שיתבססו כלכלית – כשהם מסתכנים בכך שהילד ייפצע. אם זו לא הייתה יונייטד הם היו הולכים לספרד או מקום אחר. זה לא ריאלי מצד האיטלקים להחזיק בחוק הזה – בכל אירופה החוק הוא הגיוני – מותר להחתים בגיל 16 כי מותר לשחק מגיל 16. נדמה לי שהסיבה לחוק היא שהקבוצות בליגות הנמוכות לא רוצות לשלם לצעירים – אבל אני לא בטוח שזו הסיבה. זו בטח לא הגנה על זכויות הילד כי בכל ענף מקצועי אחר מותר לעבוד מגיל 16.

הבעיה של אפריקה היא שונה לגמרי. כי מאקדה ומשפחתו קיבלו כסף ומי שנפגע הוא כמו שאתה אומר מועדון איטלקי עשיר – כלומר בעיות בין עשירים מאד לעשירים עוד יותר. ילדים מאפריקה מובאים ואם הם נכשלים הם נזרקים ברחוב. כי אני בטוח שגם אתה תסכים – שטובת ילדים קצת יותר חשובה מטובת מועדונים. אז שהאיטלקים יקבעו חוק שמי שמותר לו לשחק מותר לו להרוויח וכולם יקבעו כלל שלא מייבאים ילד מאפריקה בלי חוזה.

רונן דורפן 6 באפריל 2009

זובין – מאד חשוב לך להחזיק בכינוי שהוא מין קללה כזו? זה מוסיף משהו לאיכות הדברים שלך? לעניין תוכן הדברים – אתה צודק אין אווירה באנגליה. לא דומה לדרום אמריקה. לא דומה למה שהיה פעם. יונייטד כנראה סבלה יותר. אבל לא בגלל שתושבי מנצ'סטר הם מולטי-מליונרים שלא באמת מתעניינים בכדורגל. בגלל שהם האיצטדיון עם תחלופת האוהדים הכי גדולה. זה רק מחיר של הצלחה. בשנות השבעים אולד טראפורד נחשב לגיהנום לבוא אליו (אגב, מבלי שהמגרש יהיה מלא לגמרי)

טל 6 באפריל 2009

זובין מלמטה

העובדה שאתה לא אוהד את מועדון גנבי מערכות הסטריאו כבר גורמת לי לחבב אותך יותר.

כמו שציינתי,אני בעל מנוי,אני גר במנצ'סטר אז אני חושב שאני יודע דבר או 2 על הקהל של יונייטד,מתי איך ולמה
וכבר ביקרתי בכמה וכמה משחקים במקומות אחרים באנגליה,כמו שכתבתי,כולל אנפילד בכדי לדעת שהתופעה היא דומה,
יש משחקים שהאווירה נפלאה,יש משחקים שפחות.
אני מאלה שעומדים ושרים ואתמול היה לי קשה,נפשית ממש,
אתה חושב שאלו תירוצים מה שכתבתי,סבבה,אני יודע מה אני הרגשתי,אני דיברתי עם אלה מסביבי והם הרגישו את אותו הדבר.

אני חושב שבגדול את איכות הקהל האנגלי רואים גם בליגה ובמיוחד באירופה ובמשחקי הנבחרת.

אני בטוח שיש בתורכיה ויוון ובדרום אמריקה קהל נפלא,אווירה מטורפת,
סוג עידוד שונה,סוג נאמנות שונה ולי מתאים יותר אנגליה,
כי לפני כמה שבועות כשקיבלנו בראש מליברפול,כל האולד-טראפורד כמה דקות לסיום ידע לקום ולשיר כי אוהב את יונייטד,
ביוון במצב דומה שורפים את המועדון.

פילוסוף רדום 6 באפריל 2009

רונן שמחתי לשמוע את קולך בפודקאסט, למותר לציין שאתה נשמע בדיוק כפי שתיארתי לעצמי, למרות שהראיון התחיל קצת אמורפי הוא התתחדד לקראת הסוף.
התכוונתי לשאול אם יש הארכות בליגת המילואים כי נראה שמאקדה שלכם הבקיע את שערו השלישי בדקה ה 99…

אבאדו האובד 6 באפריל 2009

שיניתי את הכינוי לבקשתך רונן. לא לגמרי מדוייק ששורפים את המועדון ביוון, האהדה שם שונה וצריך להפריד בין המועדונים השונים. יש מקומות שבאמת ישרפו את המועדון אבל לפני זה ישרפו את האוהדים של הקבוצה היריבה.

רונן דורפן 6 באפריל 2009

אבאדו – תודה. כדורגל באופן כללי מבטא את החברה בה הוא נמצא. באנגליה אין נאצים, אין אנשים ששורפים מועדונים, או נתלים על הגדרות. בעצם אין גדרות. מצד שני אין אווירה. מצד שלישי יש בחורות, גם כאלו שתרצה לראות אפילו בבאר או מועדון. מצד רביעי מאד יקר. מצד חמישי עם מחירי הכרטיסים הללו יצרו את הליגה החזקה בעולם.

שלו, רומא 6 באפריל 2009

אולי כדאי לעשות סקר מחירים לכרטיסים, כי אני לא ממש יודע, באיטליה אומרים שהכרטיסים באיטליה הם הכי יקרים. באנגליה ??? ומה ההבדלים באותו משחק בין הכי יקר להכי זול וכמה כרטיסים עומדים למכירה, סקר כזה יתן פרופורציה גם לתמורה שמקבלים האוהדים (אין כרטיס בשורה הראשונה במנצ'סטר שווה לשורה הראשונה באולימפיקו…מרחק,זוית ראיה…)

יואב 6 באפריל 2009

מישהו שיודע,
אז לא להתלהב ממאקדה? לרחם על לאציו המסכנים(שבטח קונים גם מהקטנות)? או להאשים את משפחתו שקיבלה כסף ראוי? אגב, זה תקף גם לפאבראגס, פיקה ועוד שמות פחות מפורסמים שנקנו עבור הליגה האנגלית.זה שאתה יודע על מאקדה, לא מעלים את העובדה שהפרמייר ליג מלאה בילדים מכל היבשת.
אבאדו האובד,
זאת לא אנגליה של יציעי העמידה.קהל הבית נופל משמעותית מול קהל החוץ, כמעט בכל משחק נתון. גם באנפילד, שמלבד ערבי אלופות מיוחדים, אנמי כמו כל מגרש אחר.

סימנטוב 6 באפריל 2009

רונן איך ניגמרה סאגת המכירה של סתאם ללאציו?
אם לא היה ביקורת מצד הנשיא שלהם על הענין של מאקדה אז גם זה אומר משהו על התנהלות של יונייטד
לא?

סימנטוב 6 באפריל 2009

היה – היתה נו שויין :(

סופרפלי 6 באפריל 2009

פיספסתי כנראה, איפה הפודקאסט?

אורי 6 באפריל 2009

רונן, דווקא מסקרן אותי לדעת לאיזה שיא הייתי עד מול בולטון. מה התשובה?

רונן דורפן 6 באפריל 2009

אורי – כפי שנאמר – שיא ההבקעות הרצופות – תשעה משחקים לרוד ואן ניסטלרוי

יואל 7 באפריל 2009

עוד משחק שאולה גונאר סולשייאר מנצח בתוספת הזמן. אגב, נראה שהכימיה בין וולבק ומאקדה עובדת די טוב. יותר מאשר בין ברבטוב ורוני או טבז.

לירן שבתאי 7 באפריל 2009

הסתכלתי פה על התגובות והמתודיקה פה היא לשבח ולנבא גדולות לילד בן 17. בדרך כלל אנשים שקולים ואינטיליגנטים, כמו רוב האנשים פה(למעט אלה שאוהדים ליברפח =)) לא מהללים שחקן על סמך משחק אחד, אפילו אם כבש גול מכריע ומדהים. אבל יש יוצאים מן הכלל כמו רוני, גיגס, רונאלדו וגם מסי בברסה. עם מאקדה התחושה דומה, תחושה שמשהו גדול יהיה ממנו. ואין ספק שהעובדה שהוא איטלקי מוסיפה לקלאסה ולסקס אפיל שלו.

מרקפוצ'ינו 7 באפריל 2009

אוף טופיק – רונן, מה שלא רצית שיקרה קרה. עכשיו לא נפסיק לשמוע על אובמה וצפון קרולינה. מה שכן, מגיע להם.

גל ד 7 באפריל 2009

צפון קרוליינה באמת מחזיקה ביותר כישרון ממישיגן סטייט, אבל אני ראיתי בעיקר ניצחון של קבוצה מנוסה יותר על קבוצה מנוסה פחות. המון איבודים לא מחוייבים וזריקות חסרות אחריות של מישיגן הם שהביאו לאובאמים את הניצחון. שנה הבאה אני לא אתפלא אם מישיגן יתקנו.
אגב, היה גם גמר גביע לנוער פה בארץ, משחק חביב ביותר.

Comments closed