עשירית בעולם. וגם מילה על טניס ישראלי

שחר פאר היא אולי מפעל פרטי של משפחתה. אבל גם פרי של מסורת שנבנתה מכלום בשלושה עשורים

talyae. cc license

שחר פאר עשירית בעולם. ציון דרך שמושג אחרי ניצחון באינדיאן וולס על סקיאבונה. האם זו מדרגה בטיפוס שלה – והיא עתידה לשחק בעתיד לפחות בחצי גמר או גמר של גרנד סלאם? אולי כן ואולי לא. אולי היא מיצתה וזה מה שהיא יכולה – מקום עשירי בענף הספורט החשוב ביותר לנשים. במושגים ספורטיבים אמיתיים זה לא משנה. זה כבר האוויר הדליל של הסופר-ספורטאיות.

מגוחך (אבל פופולארי קצת) לבוא ברמות הללו בציפיות לספורטאי כמו "תנצחי כבר את סרינה בטורניר גדול" או "תהיי ברמות של ווזניאקי או קלייסטרס". זה דומה לדרישה מכדורגלן ישראלי שיתחיל לשחק כמו רונאלדו. או לכדורסלן שכבר יוכיח שהוא תחרות רצינית לדריק רוז. גם אם בכך תתמצא הקריירה שלה זה מזהיר.

אבל אני רוצה להתייחס לאור ההישג דווקא למישהו אחר. היו לאחרונה דיונים רבים לגבי פרס ישראל לספורט וההישג הזה יקר מאד לליבו של אחד איאן פרומן. האיש שהקים את הטניס הישראלי התחרותי. בניגוד לכדורסל או בניגוד לכמה הישגים שבכל זאת היו בשנים האחרונות בכדורגל, בטניס הכל נבנה בישראל מכלום. רק ספורט. לא דילים חכמים. לא יכולת לאתר ספורטאים בכסף זול במקום אחר. אלא לברוא את הכל בישראל.

נקודת הפתיחה של פרומן הייתה בערך אפס. והטיפוס היה בלי הנחות. שום טניסאי ישראלי לא עשה מין קפיצה נחשונית. כול שיפור היה הדרגתי על קודמיו. מנסדורף שיפר על גליקשטיין. נבחרת הדייויס של סלע ואנדי-יוני ולוי עשתה קצת מעבר לזו בלום ומנסדורף וגליקשטיין ופרקיס. ואנדי-יוני זכו בגרנד סלאם זוגות אחרי שגליקשטיין היה בגמר של גרנד סלאם זוגות.  ועכשיו שחר פאר משפרת יפה את הישגי סמשנובה.

יש לטניס הישראלי בעיות עכשיו. דור עתיד מעורפל. אבל גם בתוך העתיד הלא ברור, זה מפעל הספורט המרשים ביותר של ישראל.

*

נ.ב. ואני מתנצל על טעות שלי. צריכים לקרות עוד טיפ טיפה דברים בכדי שתהיה עשירית. והם יקרו!

מארסיי. נסיבות מקילות
מה הולך פה?!

66 Comments

גיל 16 במרץ 2011

אכן כך, ומה שטוב לגבי שחר פאר זה שאתה יודע שגם אם היא לא תזכה בגראנד סלאם, היא תמשיך להיות בין 10-20 הטובות בעולם גם בשנים הקרובות.

אגב, 10 הראשונות בעולם מגיעות ממדינות שונות. אין ספורט יותר גלובלי מזה.

B. Goren 16 במרץ 2011

ראוי לציין כי איאן פרומן זכה בפרס ישראל כבר בשנת 1989. ביום העצמאות לפני 7 שנים הדליק פרומן את אחת המשואות בהר הרצל. ושחר אכן ספוטאית דגולה.

דורפן 16 במרץ 2011

ברור – לכן ציינתי זאת

moby 16 במרץ 2011

אכן כבוד,
מה שיפה אצל שחר שהיא לא סופרת אף אחד. שמה מטרה, יודעת את המגבלות שלה, ושלב שלב מגיעה למטרות שלה.
אז הכבוד לשחר. מי ייתן ויהיו לה שנים מלאות סיפוק והגשמה, וללא פציעות חמורות.
ליבי תמיד שייך לאנה, החוזק המנטלי שלה פשוט כבש אותי.
ואיאן אכן בנה כאן תשתית מכובדת וילד שרוצה לשחק טניס יכול בכל מקום בארץ. (מאמנים זה סיפור אחר הם או בחו"ל או במרכז).

נתי 16 במרץ 2011

אי אפשר שלא להסכים למה שכתבת, על החשיבות שבעצם ההישג, וחוסר ההיגיון בבקשה "תני לנו חצי גמר גראנד סלאם", או "יאללה, קלייסטרס בפתח".
עם זאת, תרשה לי לסנגר על הבקשות האלה בכל זאת.
אבל לפני כן, צריך לציין, שאני מסנגר על בקשה כזו, מהמקום שלי, כלומר מקום של הערכה ופירגון על מה שהשיגה, ורצון בשבילה שתעשה משהו שנדמה שהיא יכולה ויציב אותה במקום אחר לגמרי. אם זה ממקום של "היא לא עשתה כלום, עד שנראה ממנה…" אז ברור שזו לא רק טיפשות אלא גם צרות עין.
ולעצם העניין, אתה יודע יותר טוב ממני, שהזיכרון נקבע לא רק על סמך הישגים אלא כלולים בו גם רכיבים חוויתיים ואחרים.
המיקום בדירוג הוא מייצג עבודה קשה ויומיומית, אבל אין מה לעשות, רבע גמר דובאי לא יעצב זיכרון.
לשם המחשה: לא חושב שמישהו יכול להשוות את ההישגים שלה לשל דודי סלע. אבל מה? לדודי סלע יש משחקים שמשכו את כולנו -כלומר כל ישראלי כמעט- למסך ונתנו רגעים מרגשים שננצור לעד. אני בטוח שגם מה שהרגעים האלו עשו לסלע בלב, יישארו לעד.
זה משהו שלשחר עוד אין. כשאני רוצה בשבילה חצי גמר סלאם, אני רוצה שידור ישיר בערוץ מסחרי של רבע הגמר מול הטופ שבטופ, שירתק את כולם, ובנקודת הסיום הצעקה שנשחרר כולנו תגיע גם לשחר עצמה, באיזו יבשת שהיא לא תהיה.
נכון, זה לא ימדוד את רמתה הספורטיבית.
נכון, ראוי להעריך אותה על ההמשכיות וההשקעה לפחות באותה מידה.
אבל בלי זה זה יחסר, לא רק לנו, אלא קודם כל לשחר עצמה.

דורפן 16 במרץ 2011

נתי – אם זה היה העניין – הרצון לאיזה תואר גדול – מילא. הקטילה שהיא עברה על שהפסידה לטניסאית ה-10 בעולם בפדרציה, כולל כותרות ומאמרים "שהיא שוב הוכיחה שאין לה את זה", או "שגלושקו עשתה את שלה " (מול שחקניות באזור המקום שלה) ושחר הרסה פשוט היו מתקפה.

צר לי אבל אני יודע את הסיבה. שחר פאר היא לא מתראיינת מעולה. היא מתראיינת קשה. אפשר לראות בעליל שלא הכי נוח לה לדבר. זה מקשה את החיים על עיתונות שרגילה לבנות כתבות מציטוטים. הרבה יותר כיף להכין כתבה על דודי סלע. אתה מדבר איתו כמה דקות והוא אדם כריזמטי ונחמד עם אבחנות משעשעות על הכל.

אבל עיתונאים קצת שכחו את העבודה שלהם – להביא כתבות שמשקפות מציאות או להביא דעות (אפילו קיצוניות) שמבוססות על עניינים אמיתיים. אם המרואיין לא קומונקטיבי אז לכו תעשו את העבודה שלכם ותביאו כתבה שלא בנויה על ציטוטים. העבודה שלה היא לא להתראיין אלא לשחק טניס. טניס היא משחקת יופי.

גיא אלון 16 במרץ 2011

הטניס הישראלי – ההישג של שחר רק מעצים את העובדה שגם היום הטניס הישראלי הוא כלום.
אם לא היה לה את המשאבים הכספיים הפרטיים, לא היה לה סיכוי להתפתח ולפרוץ, וגם לא לעשות את הקמבק המופלא של השנתיים האחרונות.

הייתי אומר שיש טניס ישראלי אם היתה עתודה (3 ? 4 ?) של טניסאים ששווים מקום של קבע במאה וחמישים הראשונים. אבל אין.
יש הבלחות של כשרונות גדולים שמצליחים למרות הממסד, ולמרות איגוד הטניס.

לתחושתי – עידן הזהב של הטניס הישראלי היה לפני 15-20 שנה מבחינה תנופת העשייה והבנייה

דורפן 16 במרץ 2011

גיא אלון – הטניס הישראלי הוא לא כלום. הוא במשבר המשכיות מסויים. אבל היינו בתקופות האלו. אחרי גלעד ועמוס היה נראה שאין לנו כלום. ואז הראל לוי הגיע מתוך הכלום. ואז הגיעו דודי סלע ושחר. כך שגם אם התקופה לא טובה – זה לא דומה למדבר שהיה פעם.

martzianno 16 במרץ 2011

מי שבא באיזושהי טענה לשחר פאר, פשוט אין לו מושג מהחיים שלו.
אני עוקב אחריה בהערצה לאורך הקריירה שלה – פייטרית שאין שניה לה, ידעה לצאת ממשברים ולעמוד בלחץ תקשורת הספורט והאוהדים הלבנטינים – ספורטאית יוצאת דופן בקנה מידה ישראלי וגדולה בכל קנה מידה.
הטבלה, כמו שאומרים, לא משקרת.

אנונימוס 16 במרץ 2011

שחר פאר אחת הספורטאיות הגדולות שהיו לנו אי פעם, גברים ונשים כאחד.
צריך לתת אותה כדוגמה בבתי ספר, מודל להערצה וחיקוי.

נועם 16 במרץ 2011

מצד אחד, אי אפשר שלא להסיר את הכובע בפני הישג כזה. מקום עשירי בעולם זה הישג עצום.

מן הצד השני, אני מודה שבד"כ כשאני צופה במשחקים שלה, אני מתאכזב. היא משחקת טניס אפור מדי והנשק העיקרי שלה הוא בקהנד מצויין, והתשת היריבות. זה כנראה מביא להצלחות, אבל זה לא תענוג גדול לצפות בה.

במידה מסויימת, אני חושב שזה גם אומר לא מעט על רמת טניס הנשים כיום.

מצטער אם יצאתי פה על תקן זה שלא יודע לפרגן – ואני באמת חושב ששחר עשתה הישג אדיר מבחינת הדירוג שלה – אבל אני לא מרגיש אצלה את הגדולה שיש אצל מעט הספורטאים הבאמת גדולים שיצאו מהמדינה שלנו (כמו אריק זאבי, מנסדורף ואברבוך, למשל).

תומאס נוימן 16 במרץ 2011

זו אבחנה מקוממת בעיני. נמאס כבר מכך שמתייגים אותה כ"אפורה" ו"לוחמת". לשחר יש כישרון טבעי בלתי רגיל. יש לה את אחד הבקהנדים הטובים בעולם. תנועת הרגליים שלה מצוינת. היא למדה בשנים האחרונות גם לתקוף ולא רק משחק "הגנה". למעשה היא לוקה רק בסרב, כמו לא מעט שחקניות שאינן גבוהות ו/או חזקות פיזית. עם התמדה בלבד לא מגיעים להישגים שהיא הגיעה אליהם.

ורמת הטניס של הנשים כיום היא הגבוהה ביותר אי פעם, וכך גם העומק של ה-100 הראשונות בעולם, הרבה הרבה יותר משנות ה-90 וה-80 למשל, אז כל שחקנית בין ה-20 ל-80 היתה מפסידה אוטומטית לטופ 5, 6-1, 6-2 בתוך פחות משעה.

בעיני – היא כבר גדולה יותר ממנסדורף האגדי, וגם מזאבי

נועם 16 במרץ 2011

אני מודה שאין לי מומחיות כזו שאני יכול לאבחן תנועת רגליים.

אני כן רואה שבמשחקים שלה היא לא מכה הרבה וינרים, ומסתמכת מאד על טעויות של היריבה. רוב הוינרים שלה הם בבקהנד, ופה ושם מעט בעליות לרשת.

לפני חודש יצא לי לצפות במשחק שלה (נדמה לי שגם כן נגד טניסאית איטלקיה), ושם בלט מאד הקושי של שחר להכות וינרים מול יריבה מהירה ולוחמנית. היו לשחר המון הזדמנויות לקחת נקודות חשובות, אבל היא לא הצליחה לנצל אותן בגלל חוסר עוצמה/תחכום במכות הפורהנד בעיקר.

נועם 16 במרץ 2011

אגב, אני גם לא רואה איך אפשר להשוות לספורטאי כמו זאבי, שגילה דומיננטיות מאד גדולה בענף, והיה אחד מ-3 הטובים בעולם משך קרוב לעשור.

תומאס נוימן 16 במרץ 2011

מאוד פשוט – נדמה לי שדורפן כתב על זה פעם – ה-POOL של מתחרים של זאבי במשקלים הספציפיים שבהם הוא מתמודד – הוא הרבה יותר קטן.

ולכן ההישגים שלו (שהם אדירים בפני עצמם) אינם משתווים לאלו של פאר.

מה עוד שמדובר באחד מענפי הספורט החשובים ביותר בכלל והחשוב ביותר לנשים בפרט. עם כל הכבוד, אי אפשר להשוות את החשיבות והפופולריות של ענף הג'ודו לזה של הטניס. פועל יוצא מכך שיש לשחר הרבה יותר מתחרות, בכל רחבי העולם, על מקומה.

תומאס נוימן 16 במרץ 2011

להוציא את האחיות וויליאמס (שהן תופעה בפני עצמה שנמשכת כבר למעלה מ-12 שנים), לארה"ב אין כיום אף מדורגת ב-40 הראשונות בעולם!! ללמדכם על ההישג העצום של שחר.

ונתי – לשחר היו לא מעט משחקים "מושכי מסך" בקריירה בטורנירים גדולים כקטנים (וגם בגראנד סלאמים). את חלקם ניצחה, את חלקם הפסידה, אבל תמיד נלחמה, אף לא פעם לא נשברה מנטלית ובעיניי תמיד ריגשה, לא פחות מדודי סלע (ששומר את מעט מרגעי ה"רגש" שלו בדרך כלל לגביע דייויס).

אגב – המשחק של אתמול, מול המדורגת 5 בעולם, אלופת הרולאן גארוס, ואחת השחקניות החזקות ביותר בסבב מבחינה מנטלית ופייטרית בלתי רגילה בפני עצמה, באחד הטורנירים הגדולים בסבב, בשובר שוויון במערכה השלישית (ולאחר יותר משעתיים וחצי) – בהחלט עונה על הגדרה זו.

הופ 16 במרץ 2011

אני חושב שהסיבה לחוסר הפרגון, ונדמה לי שכבר אמרו את זה פעם באחד הדיונים פה, היא שבארץ מעדיפים את הספורטאים הטכניים והמבריקים עם ניצוצות הגאונות על פני הספורטאים שעובדים קשה לאורך זמן, גם אם הראשונים לא יציבים ולא מצליחים לשמור על רמה קבועה (סלע) ואלה מהסוג השני (סמאשנובה, טל בן חיים) מצליחים לפתח קריירה עקבית ומצליחה יותר.
או בקיצור, בארץ מעריכים יותר ספקטקל מאשר עבודה קשה. ולא רק בספורט, BEHAKOL.
(כמובן שכל הספורטאים עובדים קשה, אני מדבר על איך הם נתפסים)

בני תבורי 16 במרץ 2011

נכון לגמרי.

גיל שלי 16 במרץ 2011

כל כך נכון שזה עצוב

דורפן 16 במרץ 2011

נועם – שוב, איש לא רוצה לאמר מילה רעה על זאבי. טניס זה הענף מספר אחד לנשים. ההישג של שחר הוא כמו להיות אחד מ10-20 הכדורגלנים הטובים בעולם. אני חושב שאם היה לנו כדורגלן אפילו קרוב לכך זה היה מגמד את ההתעניינות בזאבי.

א. ונגר 16 במרץ 2011

אמנם זו אכן כותרת יפה , אך צריכים לקרות עוד קצת התרחשויות על מנת שביום שני הקרוב שחר תדורג עשירית ( או אפילו תשיעית או שמינית)
.. זו נשמעת כמו התקטננות מיותרת לכל אלה שמבינים לעומק את הניקוד בטניס ואת דינמיותו(יש מילה כזו?) אך לכל מחפשי הכותרות חסרות ההקשר מדובר במתמטיקה פשוטה.
כיוון שרבע גמר נותן 250 נק', חצי 450 נק', גמר 700 וזכייה 1000 אלו האפשרויות שיכניסו אותה לטופ 10:
1. שחר מפסידה ברבע ושראפובה, איוונוביץ' או ברטולי לא מגיעות לגמר.
2. שחר מגיעה לחצי (ומפסידה) ואף אחת מהשלוש המוזכרות לא תגענה לגמר
3. שחר מגיעה לגמר ושראפובה לא מנצחת אותה שם (במקרה זה שאראפובה עשירית)
זוכה בטורניר ואז בקונסטלציה מסוימת ייתכן והיא אפילו שמינית.

דא עקא, ראוי לציין שגם אם אחת מהסיטואציות קורה ושחר לא נכנסת בשני זה לטופ טן מירב הסיכויים שלאחר טורניר ממפיס ( היא מגנה שם על סיבוב שלישי סהכ) היא כן תיכנס

בקיצור . סבלנות חברה סבלנות. בסוף זה יגיע לא צריך למתוח את גבולות הגזרה יותר מדי.

חוץ מזה מסכים עם מה שכתבת

דורפן 16 במרץ 2011

אני מקבל את ההערה והטעות שלי. חייתי בתחושה שזה מובטח במקרה הזה. אבל מכיוון שהדיון ראוי.. נשאיר את זה כך

א. ונגר 16 במרץ 2011

והדיסקלקוליה בה אני לוקה לא עוזרת לי
במידה ושחר בגמר היא 10 כי היא עוברת את סרינה
1. שראפובה בגמר מול ברטולי/איבאנוביץ' – מקום 12.
2. שחר מפסידה ברבע לווייקמאייר, שגם מגיעה לגמר ולא פוגשת שם את שראפובה – מקום 10.
3. שחר מפסידה בחצי לזו שמפסידה בגמר למישהי שאינה שראפובה – מקום 10.
4. שחר מפסידה בגמר לשראפובה – מקום 10.
5. שחר מפסידה בגמר למישהי אחרת – מקום 9.
6. שחר מנצחת בגמר – מקום 8.
7. אחרת – מקום 11.
סיימתי לטחון להיום

דורפן 16 במרץ 2011

מכאן אני מבין שהפסד של שראפובה לפני הגמר כמעט לחלוטין סוגר את העניין.

א. ונגר 16 במרץ 2011

אכן, וכדי להגיע לגמר שרפובה המתקמבקת תצטרך לעבור משוכה דנית לא קלה… משחק שיוגדר מן הסתם (זהירות, הערה סקסיסטית) ״מפגש בין שתיים מהטניסאיות הנאות בסבב״
בהצלחה לשחר, הטורניר נפתח לה עד הגמר (ויקמאייר – איבנוביץ/ברטולי)
כולן שחקניות ששחר יכולה (וצריכה) לעבור.

י

דורפן 16 במרץ 2011

יאללה סקסיזם! מכיוון שראיתי את כל הגברות האמורות בסיקור ווימבלדון לפני שנתיים. שראפובה ממש לא הרשימה אותי ביופיה או בכריזמה שלה (אבל בטניס כן! למרות שלא באותו טורניר בה נוצחה גם "בדרבי של יפות" על ידי דולקו). ווזניאקי בעלת עיניים נהדרות והיא חביבה מאד לסביבה. אנה איבנוביץ' במקום אחר לגמרי. היא אחת הספורטאיות היפות בהיסטוריה.

matipool 16 במרץ 2011

דורפן – שמח שאתה לא שומר טינה לווזניאקי בשל אהדתה לליברפול ולג'רארד בפרט ..

א. ונגר 16 במרץ 2011

-עוד קצת סקסיזם, תסלח לי סילבי ז׳אן –
קח עוד מבט קצרצר מקרוב בעיניה של דניאל פרנקו
מובטח לך עונג שאפילו מהדורת מאה הגדולות של הספורט אילוסטריייטד לא יספק
ואיבנוביץ היא ללא ספק הכפרה הסרבית למילוסביץ׳ . 

הופ 16 במרץ 2011

סליחה, אם אנחנו בענייני יופי אז מירב דורי היא ללא מתחרות הספורטאית הישראלית הכי יפה אי פעם.
ובשביל שהסקסיזם לא יהיה שוביניזם, איתי שכטר לוקח בגברים. אני חושב. אני לא חזק בגברים.

אריאל 16 במרץ 2011

צריך להגיד, שאולי דווקא בגלל שלא מדובר בספורט קבוצתי, הטניס הישראלי מצליח להוציא ממנו שחקנים בקליבר הזה.
בספורט קבוצתי, שחקנים מתאימים את עצמם לקבוצה שמסביבם, הם מתאמנים רק עם חבר'ה כמוהם ולכן היכולת שלהם לגדול לרמה העולמית היא מוגבלת – עד שהם מגיעים לגיל שבו זה כבר מאוחר מדי.
בטניס, ברגע שאתה טוב (ג'ודו, אולי, זאת עוד דוגמא. שיט גם כן) אתה חייב להתחיל להתחרות מול שחקנים בחו"ל ואז אתה משדרג את הרמה שלך וגם את המקצוענות – הדבר הכי בעייתי לכדורגלנים ישראליים.

ניר 16 במרץ 2011

אני עוקב אחרי הקריירה של פאר משחר התמודדותה בסבב, לאורך כל הדרך אני שמח בנצחונותיה ומאוכזב בהפסדיה, אך לא הפסקתי להעריך אותה לרגע, גם ברגעים הקשים.
אך עדיין קיננה בי התחושה שמשהו חסר, לאחרונה דברתי עם אושיית טניס מאד בכירה שמכיר את שחר מקרוב, ספרתי לו על בתחושה החמצמצה שיש לי לגבי שחר על אף הישגוה הכבירים, תשובתו היתה: שחר שחקנית מצויינת, פייטרית גדולה, אבל מבחינת כשרון היא שווה איזור 25-30 בעולם, יש לה מספר מגבלות בולטות לעומת הטנסאיות שבטופ.
הוא הסביר את הדירוג הגבוה שלה בכך שהיא מוציאה מעצמה 200 אחוז ובכך שהיום הטניס הנשי נמצא בשפל מסויים, לפני עשור היא היתה מגרדת את אזור המקום ה 20 בעולם, שזה גם פנטסטי.
לכן צריך אפילו להעריך אותה יותר על הישגיה, וכל מה שתשיג מעבר (כולל דירוג,חצי סלאם וכו') יהיה יוצא מן הכלל.

דורפן 16 במרץ 2011

ניר – אני חושב שפעמים רבות אנשי טניס מתבלבלים בין הסגנון בטניס הנשי – שהפך משעמם וחד גוני לבין עומק התחרות. אם המצב הוא שב-11 המקומות הראשונים יש 11 מקומות אז התחרות רצחנית. פול השחקניות גדול מאי פעם.
שחר עצמה אמרה (גילוי נאות – בראיון איתי) שיש חמישים שחקניות לפחות עם הכשרון שלה. אבל התגאתה שאם היה דרוג עולמי לעבודה היא בין ה-3-4. עצם זה שבכך היא מתגאה אומר עליה הרבה.

אריאל 16 במרץ 2011

יכול להיות שפול השחקניות גדול, אבל זה לא אומר שהשחקניות שבטופ הן הטובות ביותר שיכולות להיות. בוא נודה באמת שכרגע נוצר חור בטניס הנשי – האחיות וויליאמס נעלמו, הנין פרשה, שארפובה לא נראית כמו פעם. העובדה היא שהטניסאית מספר אחת בעולם היום היא קלייסטרס – כזאת שהגיעה אחרי לידה של ילד ולקחה שני גראנד סלאמים, מה שהיא לא הצליחה לעשות לפני הלידה כי התחרות שלה היתה הרבה יותר קשה.
כל זה לא צריך להפחית מההישג של שחר, אבל גם לא צריך לשקר לעצמנו ולהגיד שטניס הנשים היום טוב מאי פעם. אולי התחרות בו פתוחה מאי פעם, אבל מבחינת האיכות בטופ – אין בכלל מה להשוות ללפני כמה שנים, למשל. כולן יכולות לנצח את כולן וזה לא כי כולן כאלו טובות

דורפן 16 במרץ 2011

אריאל – גם אם זה נכון… ואני לא לחלוטין מסכים עם זה… במיוחד לגבי קלייסטרס שאני חושב שהיא טובה משהייתה (הריון זה לא פציעה או מחלה…) זה אולי אומר שאפשרי יותר להיות ראשונה. או שאפשרי יותר לזכות בסלאם. אבל הקושי להיות עשירית דווקא עולה.

לגבי וואקום… מדברים על תקופת הזוהר עד 95. כשלא הייתה רוסיה אחת בסבב. לאור מה שאנחנו רואים שהרוסיות מסוגלות לעשות – האם באמת אפשר להשוות בעומק?

אריאל 16 במרץ 2011

קלייסטרס היא הטניסאית החביבה עליי בעשור האחרון ואני יכול להגיד בודאות שהיא פחות טובה ממה שהיא היתה. הגמר של מלבורן היה גמר שלהגיד עליו שהוא בינוני זה אנדרסטייטמנט. הטניס שהוצג שם בטורניר הנשים היה פשוט גרוע.

ואולי היום יש רוסיות אבל אין אמריקאיות בכלל. הייתי אומר שזה מקזז ויותר מכך

דורפן 16 במרץ 2011

אריאל – האמריקאיות לא נעלמו. הן נדחקו. אני אגיד לך איך אני רואה את הדברים. אתה לא חייב להסכים.

מזרח אירופה זה הפול האתלטי הגדול ביותר בספורט נשים מבחינה גנטית תרבותית. שילוב של הגובה עם העובדה שכל ילדה מקבלת בסיס של התעמלות ובלט. זה אולי נראה לך זניח אבל הבלט וההתעמלות נותנת להן יתרון התחלתי כל כך עצום בספורט שקשה לכפר עליו (מבחינת המאסה – לא כשרון של בודדת). לכן אגב – הרוסיות והמזרח אירופאיות האחרות לא השתלטו כל כך על המקומות הגבוהים. הן השתלטו על העומק של הסבב. וגם צריך לזכור – שמזרח אירופה עוד בעבר הפיקה טניסאיות על "עריקות" – סלש (הונגריה-סרביה), נוורטילובה (צ'כיה), הינגיס (סלובקיה) – רק שהן היו מעטות. אבל אפילו אז קשה לטעון נגד סלש או נוורטילובה שהן לא טופ-5 היסטורית.

עד נפילת הגוש הקומוניסטי כל הפול האתלטי הזה הופנה לספורט אולימפי כי המוטיבציה של השיטה הייתה פוליטית. עם נפילת החומה הן הפכו לסתם מדינות עניות וכל המוני הילדות הללו החלו לנהור לטניס. לאמריקאיות ולאוסטרליות – שרובן היו אריסטוקרטיה לבנה – לא היה שום סיכוי מול השטפון הזה. של טניסאיות אולי משעממות אבל עליונות פיזית בהרבה על כל הכריס אברטיות הנחמדות של הקאנטרי קלאבים הפרטיים של אמריקה.

זה קצת כמו שאולד טיימרים יגידו שאין כבר שחקנים כמו גריג או דימאג'יו.כשהם כמעט לא ראו יריבים שחורים או היספנים.

א. ונגר 16 במרץ 2011

כפי שאני רואה זאת, הואקום עליו מדברים הוא מה שהופך את הסבב כיום לכל כך מעניין ומותח וכן.. גם איכותי.
כמו בכל תחום, תמיד יש את האחת שתיים שנמצאות למעלה ומשאירות רק פירורים לשאר הסבב, בילי ג׳ין רחוק בסבנטיז, נברטילובה באייטיז , גראף בתפר בין האייטיז ניינטיז, הינגיס לקראת המילניום וכמובן הוויליאמסיות בעשור האחרון.
תמיד ישנן גם הנמסיס שנותנות פייט ראוי, בעשור האחרון אלו הבלגיות וקצת (מאוד) הרוסיות .
בתקופה האחרונה אין אף אחת על האולימפוס וכולן מרגישות שעכשיו זה הזמן . לא עוד פירורים כי אם את כל הבפלה.
כשבכדורגל זה קורה אנחנו מדברים על ליגה מותחת ואיכותית (בטח בניגוד לבדיחה הספרדית) .
סבב הנשים קיבל מאפיינים של הליגה הצרפתית בשנתיים שלוש האחרונות ולטעמי זה עשה רק טוב.
אין דרך אמיתית למדוד את פער ה״איכות״ על פני עשורים. מה שנותר זה ההווה שנותן (לפחות )עשר טניסאיות שיכולות לקחת טורנירים גדולים, פייטים עצומים, שינויים שבועיים בדירוג ומעל הכל, שחר שלנו שתגיע מאוד בקרוב למקום שמאות טניסאיות מקצועיות אחרות יכולות רק לחלום עליו.
מישהו מוכן לשים כסף שהיא לא תמצא את עצמה בקרוב גם בטופ חמש … שלוש …
לא אני
עד שתגיע המגהטלנט הבאה שתשאיר לשאר רק אבק. וזה קרוב
 

ניר 16 במרץ 2011

דורפן – אני בטוח שאיש הטניס שאיתו דברתי לא מתבלבל בין הסגנון לבין העומק כיוון שהוא מכיר את הטניס הנשי מקרוב (הייתי אומר את שמו, אבל כיוון שהשיחה איתו היתה חברית בלבד אני מעדיף לא לנקוב בשם)בכל מקרה הוא פירגן לשחר, אבל אמר שבעבר היא היתה מתקשה מאד להתברג בעשרים הראשונות, ואני מניח שהערכה זאת נכונה, מה שאריאל טען נכון ואף תקף לאזור 20 הראשונות בעולם ולא ל 5-6 שחקניות, ייתכן שהעומק של ה 100 הראשונות השתפר, אבל באזור ה 20 דווקא חלה ירידה.
לגבי הכשרון שלה אני הייתי עדין ואמרתי 25- 30, ואתה רשמת אפילו 50 (לפי דבריה).
כל מה שרציתי לחדד הוא את התחושה האמביוולנטית כלפיה שהיא כביכול אוברייטד, אז התחושה הזאת נכונה כנראה, אבל היא עדיין ספורטאית ענקית ובכל מקרה משתייכת לטופ העולמי גם אם היא "שווה" מקום 30 בעולם.
כנראה שלאנשים מסויימים קשה לפרגן לאור הפער הקטן הזה בין המיקום שלה לבין הכשרון שלה ביחד עם האישיות שלה.
אבל כנראה שבסוף הקריירה היא תוכר כגדולת הספורטאיות הישראליות אי פעם על אפם וחמת של כל המלעיזים כמו שא. לוזון אמר. (בפרפראזה לפוסט הציטוטים)

דורפן 16 במרץ 2011

וונגר, וגם ניר – ואני כן משוכנע שיש מדד להשוות בין עשורים. העובדה שכל הפול האתלטי של מזרח אירופה הפך חשוף לטניס שינה דרמטית את התמונה. העוצמות שונות לגמרי. הדבר היחיד שעשוי להיות שינוי דרמטי דומה הוא כניסת יותר שחורות לטניס.

יש לי המון כבוד לאנשים מתוך התחום. אבל לפעמים הם רואים דברים רק מפנים. העלמות משחק הרשת (גם בגברים) היא לא כי "לא יודעים ללמד היום טכניקה טובה". אלא שהעוצמות מהקו האחורי הופכות את משחק הרשת לכמעט לא כדאי מלבד על דשא.

אם נדאל שולט בווימבלדון על דשא זה לא כי אחרים שכחו לשחק טניס. אלא כי הכוח בפורהאנד שלו הוא פריצת דרך. זו לא פריצת דרך יפה. זה לא אסטטי. אבל זה שינוי טקטי דרמטי במשחק. אני יודע שמקנרו אמר שבפעם הראשונה שהוא שם באימון חבטות מחבט על פורהאנד של נדאל המחבט כמעט עף לו מהיד.

עכשיו בגברים ההתקדמות היא בעיקר טכנולוגית – ציוד. בנשים זה גם ציוד וגם מאגר הכשרון המזרח אירופי שאני מדבר עליו.

אני אתן דוגמא (מתקשר גם לאריאל) מטניסאית מאד משעממת – נדיה פטרובה. שני ההורים שלה מדליסטים באתלטיקה עבור ברית המועצות. היא בטניס ולא באתלטיקה. הכוח שלה לא יאומן.

א. ונגר 16 במרץ 2011

הפול האתלטי ממזרח אירופה עדיין מחזיק בכמה מן השיאים האולימפיים הפנטסטיים משנות השמונים ותחילת התשעים(חבל רק שרוב האתלטיות הללו נפטרו זה מכבר בדמי ימיהם מכל מיני בעיות ספיקה בלב בכבד ובשאר איברים חשובים…)
ודמגוגיה ריאל מדרידית בצד.. התזה לאורך השנים היתה ״משחק מגוון ויפה״ האנטיתזה לכך בשנים האחרונות היא העוצמות והדיוק הבלתי אנושיים מהקו האחורי של כמה משחקני הסבב שעיקרה די מהר את ה״משחק המגוון״ למשל הסרב אנד וולי הסינתזה, כמו תמיד, בוא תבוא .פדרר הוא דוגמא בדעיכה אך הבט על שחקנים כמו דולגופולוב, ראוניץ׳ ודל פוטרו המתקמבק
 

דורפן 16 במרץ 2011

ונגר. אני מבין שאתה בהנג-אובר של התקופה הסובייטית ונלחם למען העולם החופשי נגד האדומים. השיא הכי לא שביר באתלטיקה הוא של פלורנס גריפית ג'ויינר. והגברת בקבר.

א. ונגר 16 במרץ 2011

מאה מטר משוכות- שיא של בולגריה מאז 1988
800 מטר שיא של צ׳כוסלובקית מחזיק מ1983
4 כפול 400 ברית המועצות מחזיק מאז סיאול 88
קפיצה לגובה, שוב בולגריה שלא שמעה על ניוטון וזינקה ל209 סמ ב1987
קפיצה למרחק רוסיה שזינקה ב1988 ומאז לא נחתה
הדיפת כדור ברזל סובייטית שהדפה את גוש המתכת ב1987
משולשת אוקראינית, שיא שמחזיק רק מ1995
4 כפול 100 שיא מזרח גרמני שמחזיק מהתקופה שלהקת א-הא היתה הדבר הבא 1985
ומעל הכל מריטה קוך המזרח גרמניה שיש אומרים שהשיא אותו קבעה ב400 מטר ב1985 לא ישבר לעולם

דורפן, בחייך, הודיתי שהשתמשתי בדמגוגיה אבל עובדות הן עובדות

דורפן 16 במרץ 2011

ונגר יקירי – עכשיו תבדוק את טבלת השיאים האמריקאים והאם הן השתפרו מאז. ואז תבין שזה היה מסוממות נגד מסוממות.

א. ונגר 16 במרץ 2011

פלורנס גריפית הי״ד כמובן ב100 ו200
מייק פאואל מ1991 אם כי פה עושה רושם שמדובר בהבלחה פנומנלית של רגע קסום אחד ( הוא שבר את השיא ההבלחתי של בימון מ68) 
וכמובן קרב השבע המיתולוגי של ג׳קי ג׳וינר מ1988.

כולם משתמשים בסמים,זה ברור, יש מקומות שהפיקוח על העניין עושה את שלו ויש מקומות שטרם.
הנקודה היחידה שעשויה להפוך דיון זה למעניין היא ששיאי נשים מסוממת קשה הרבה יותר לשבור משיאי גברים מסוממים. שיטות האימון בצד הגברי השתפרו יותר מאלה בצד הנשי? הסמים משפרים בצורה משמעותית הרבה יותר כאשר נקודת ההתחלה חלשה יותר ? משפיעים ״טוב״ יותר על נשים? עניין של סטטיסטיקות, חציונים ושאר ירקות?
תמהתני

דורפן 16 במרץ 2011

וונגר – זה ברור לגמרי ואף מתועד. שסמים משפיעים יותר על הצד הנשי. כי הסם העיקרי הוא הורמון גברי. בשיא תקופת הסימום שיאי עולם לנשים בשחיה התקרבו עד כדי 20 שנה משיאי הגברים. כיום הם רחוקים בהרבה.

המדינה האחת שכנראה סיממה הרבה יותר מאחרות – מזרח גרמניה – הייתה מעצמה נשית הרבה יותר מגברית.

יריב 16 במרץ 2011

על מזרח גרמניה אמרו, ביחס לשחייה, שהם הצליחו להפוך את הנשים לגברים, אבל לא להפוך את הגברים לדגים.

גמל (סתם גמל) 16 במרץ 2011

דיון מאוד מעניין.
אני רק לא מבין למה תמיד מתחילים להשוות…
אם זאבי ספורטאי ענק אז שחר פחות גדולה? אם שחר תזכה בגראנד סלאם אז המדליות של אברבוך יאבדו מהצבע שלהן?
זאת התעסקות בטפל

יבור 16 במרץ 2011

יש לי חבר עולה מרוסיה שהסביר לי את ההשתלטות של הרוסיות על הטניס בשנים האחרונות (ואגב, גם הגברים שם זינקו באותה תקופה, שימו לב לדיוויס):
המאמנים שם נוקטים שיטה שמפתחת מאוד את ההעזה והאגרסיביות. שחר, כמו שנאמר כאן, בעיקר מחזירה ומחכה לטעות של היריב (אגב, בדומה לווז'ניאקי).
במחנות האימונים של הילדים ברוסיה אתה מקבל שתי נקודות על כל ווינר, ועדיין מפסיד רק נקודה אם העפת כדור החוצה. זה מעודד העזה, אגרסיביות, ורצון לנצח.
ומשם גם גדל פול של שחקנים טובים שמשתפרים כל הזמן.

אריאל 16 במרץ 2011

רונן, אתה צודק, אני לא מסכים. העובדה היא שהאמריקאים נעלמו מהטניס, לא רק בנשים אלא גם בגברים. ושם לא היתה התנפלות מזרח אירופאית כל כך גדולה – אני לא רואה היום הרבה יותר מזרח אירופאיים מדורגים גבוה מאשר פעם.
יהיה מעניין לחפש את הסיבות לכך (אולי זאת דעיכה ספורטיבית אמריקאית כללית, אולי הם מפנים את המשאבים למקום אחר) אבל אני לא חושב שהמזרח אירופאיות דחקו את רגליהן של האמריקאיות. האמריקאיות פשוט כבר לא משחקות טניס. העובדה היא, שכשהוויליאמסות לא היו פצועות הן ניצחו כל מה שזז

דורפן 16 במרץ 2011

אריאל – אתה לא יכול להשליך. הבנים במזרח אירופה לא מקבלים את הבסיס של הבלט. בגלל זה מזרח אירופה תמיד הייתה חזקה דרמטית בספורט נשים מגברים. גם בגברים התחרות קשה מאד – אבל כאן מה שהפיל את האמריקאים היא התחרות מהספורט המקצועני באמריקה. כפי שגלעד כתב כאן – הוא לא מקבל ילדים שיכולים להיות קווטרבק בהייסקול.

אריאל 16 במרץ 2011

קשה להגיד שזאת *הסיבה* שבגללה מזרח אירופה חזקה יותר, רק בגלל הבלט. אני בטוח שיש עוד הרבה סיבות – תרבותיות, גופניות – שבגללן מזרח אירופה חזקים. הספרדים עכשיו כובשים את העולם בכל תחום ספורט, זה בגלל שכל הילדים שם רוקדים רומבה?

בכל מקרה, אין אמריקאית אחת בין 40 הראשונות בעולם. איך שלא תסובב את זה, קשה לי להאמין שזה יכול לקרות רק בגלל שיש כל כך הרבה מזרח אירופאיות טובות שלא היה להן מקום להכנס באמצע. ודרך אגב, שתי הטניסאיות הטובות בעולם היום (קלייסטרס ו-ווזניאקי) הן בכלל מארצות השפלה. זה בגלל שהם שותים שם בירה משובחת?

ID 16 במרץ 2011

כישרון זה אוברייטד

ניר 16 במרץ 2011

דורפן – אני מעריך מאד את הידע שלך בספורט, בנושאים רבים אתה האורים והתומים מבחינתי, אך הפעם אני בוחר לקבל את דעתו של איש הטניס, ששיחק עם השחקניות ומכיר את יכולותיהן על המגרש, ובתור מומחה לטניס, אם הוא אומר שהשחקניות הצמרת לפני עשור ושני עשורים היו טובות יותר בשקלול כללי אז הפעם אלך עם דעתו במחילה ממך.
כמובן שכל מה שנאמר לא בא להמעיט אפילו בקמצוץ מהישגיה של פאר, ואולי היא אף ראויה להערכה גדולה יותר לאור יכולת ההתמדה והעבודה הקשה שלה.

גלעד בלום 16 במרץ 2011

טניס הוא ספורט מנטלי בעיקרו,החלק הפשוט הוא ללמוד פורהאנד בקהאנד,הקושי להצליח הוא ההסתגלות לסגנון החיים התובעני,היכולת לשפר חולשות כל הזמן ובעיקר היכולת המנטלית להביא את היכולות שלך כשחקן לידי ביטוי בזמן אמת בלי להשתנק שבוע אחרי שבוע כי סגנון של הברקה פה הברקה שם לא עובד לטווח ארוך(ראו מקרה דודי סלע).

יפה כתב פה מישהו שכשרון זה אובר רייטד.מה שיפה בטניס זה שגם "נגרית" כמו שחר פאר(מבחינת כשרון טהור לכדור) יכולה להגיע לעשיריה הראשונה.אני לא אומר את זה לגנותה,ההיפך,יש לה את הכשרון לעבוד על המשחק שלה,על הכושר הגופני שלה,להתמיד ולשמור על יציבות למשך שנים ולהשתפר מעט מידי שנה,זה ראוי להערצה וההישגים שלה כבר עולים אלו של סמשנובה ושל מנסדורף גם לפני העליה לטופ 10(אני מקווה שאני לא מנחס אותה).לגבי השוואה לאריק זאבי וענפים אחרים-אני לא יודע,אני מסכים עם רונן שטניס נשי זה ענף הכי חשוב ואיכותי מבחינת מאגר הכשרונות שבו כי הוא הענף עם הכי הרבה כסף(בספורט נשי),כבודם של המדליסטים מונח במקומם אבל אי אפשר להשוות את סבב הטניס שהוא סבב של 11 חדשים בשנה עם 200 טניסאיות שמתחרות זו מול זו מידי שבוע.

זה נכון שהמשחק שלה הוא לא הכי שובה עין אבל יש כל מיני דרכים לנצח משחקי טניס ואחת מהן היא להיות יציבה מהקו האחורי,להגיע לכל כדור,לא לעשות יותר מידי טעויות בלתי מחויבות ולהילחם ללא פשרה על כל נקודה,אלו הנשקים של שחר והיא מנצלת אותם עד תום.

זה כל כך מתאים לנו,עד שיש לנו שחקנית בטופ 10 אנחנו מתלוננים על הסגנון.

אגב,אם זה מעניין מישהו אז היום בגלובס כתבתי טור על שבע הנשמות של הטניס הישראלי בו אני דן בחלק מהנושאים שנידונו פה,הטור לא על פאר אלא על הטניס הישראלי באופן כללי,הוא יעלה לאתר של גלובס globes.co.il בעוד כמה שעות. 

דורפן 16 במרץ 2011

אריאל – ראשית, ווזניאקי מזרח אירופאית. ממשפחה ספורטיבית פולנית עם אבא ואמא ספורטאים. אז היא לחלוטין חלק מהשתלטות המזרח אירופאיות שתיארתי. ויש עוד מאוזרחות – הינגיס, סלש, נוורטילובה הן המפורסמות שבהן אבל גם כיום – נדמה לי שלצרפת יש כמה רוסיות. זה מזכיר לי סיפור מצחיק. הלכתי לפינג פונג באולימפיאדת סידני – היו בערך 60 מדינות משתתפות. אבל 75% מהחובטות באותו סשן היו סיניות…

עכשיו – בוא נבדוק כמה באמת ארצות הברית הייתה טובה בטניס נשים מאז תחילת שנות השמונים ומתי לדבריך היא "נעלמה". מאז 1981 האמריקאיות היחידות לזכות בווימבלדון היו האחיות וויליאמס ומרטינה נוורטילובה – שהיא צ'כית.

ברולאן גארוס אברט המשיכה לנצח עד 86 ומאז יש רק ג'ניפר קפריאטי והוויליאמסיות.

בארצות הברית מלבד נוורטילובה והוויליאמסיות הייתה לינדזי דבנפורט אחת.

באוסטרליה הזוכות האמריקאיות היחידות בין אברט (84) לוויליאמסיות היו נברטילובה ואחת מוניקה סנש.

אז אבל האמריקאיות נעלמו מהצמרת הגבוהה הרבה הרבה לפני מה שאמרת. איפה שהן היו קיימות היה בדיוק העומק של הסבב ואת המקומות הללו לקחו המזרח אירופאיות.

ההשפעה של בלט על היכולת של מזרח אירופאיות בספורט מתועדת היטב במאות מחקרים. זה ברור כמו שהשמש זורחת במזרח. וכתבתי שזה השילוב עם גנטיקה – גובה. התרומה לקוארדינציה, לבטחון העצמי, ליציבה… זה דבר שאי אפשר בכלל לדמיין. אם היית שואל אותי הייתי מבטל את שיעורי ההתעמלות האדיוטים בכיתה א ורק מלמד לרקוד.

להצלחות בספורט יש כל מיני סיבות. הגברים הספרדים מצליחים בגלל סיבות שלהם. זה לא חייב להיות סיבה דומה לנשים רוסיות – טיעון מוזר משהו העלית. אם יש מקבילה להשפעה של ריקוד על יכולות ספורטיביות היא כנראה ברזיל.

וכפי שאמרתי – ההשפעה היא בעיקר על העומק – לא על הכי-הכי טובות. הכי-הכי טובות יכולות להגיע מכל מקום. גראף באה ממדינה בלי מסורת לפניה או אחריה. גם קלייסטרס והנין באו כמעט משום מקום.

אריאל 16 במרץ 2011

השאלה אם ווזניקי למדה בלט כשהיתה ילדה..
בכל מקרה, כל הטיעון הזה נראה לי עומד על כרעי תרנגולת. ברור שהטיעון שלי היה מוזר, הוא נועד להיות ציני.
העובדה היא שפעם היו טניסאיות נשים בטופ של הטופ, היום אין. להגיד שהמזרח אירופאיות סילקו אותן נראה לי מוזר ודחוק.

נעזוב את כל הסיבות והשאלות מסביב – היום יש משחק בין מספר 4 למספר 6 בעולם בחצי גמר של טורניר כלשהו – אתה עובר לראות? התשובה שלי היא לא, ואני במשך שנים עוקב אחרי טניס נשים. טניס נשים היום פשוט לא אטרקטיבי מספיק. לדעתי זה כי הרמה ירדה ולא רק כי הטניס השתנה. היו תקופות שהייתי מעדיף את גמר הנשים בווימבלדון על גמר הגברים, היום אני לא אעדיף אותו על משחק מכללות

ID 16 במרץ 2011

גלעד – אכן התכוונתי שאי אפשר להגדיר כישרון. קשה לי להאמין שיש מישהו שיכול להיות 100 בעולם במקצוע כלשהו רק על בסיס כישרון. אולי לפני 30 ו40 שנה כשהו מאפרות בחדר ההלבשה ואני גם חושב שלא.
רונן – אני חושב שאתה שם ביצה אחת בשק גדול מדי והיא די קטנה. אם תגיד תרבות ותרובת ספורט אז זו יכולה להיות חתיכת ביצה. זה לא שאני לא מסכים עם הניתוח שלך אלא שחייבים להיות עוד משתנים בסיפור מלבד בלט. אם הבלט מייצג מבחינתך שינויים תרבותיים בארה"ב ובמזרח אירופה, שינויים כלכליים בעולם וחינוך אז אני מסכים לגמרי.

דורפן 16 במרץ 2011

D – אמרתי במקור בלט והתעמלות. ומה כל כך קשה להבין בזה –

כולם קופצים כי אמרתי בלט – כאילו זה סוד. מה זה בסך הכל בלט? ואם הייתי אומר: מגיל מאד צעיר עובר חלק עצום של הנערות המזרח אירופאיות אימון בגמישות, כוח וקוארדינציה. זה נשמע יותר טוב – פשוט קוראים לזה שיעור בלט.

ולפעמים זה לא בלט אלא התעמלות אמנותית.

ID 16 במרץ 2011

קדום כל בוודאי שזה נשמע יותר טוב. וגם זה חשוב.
עדיין זה חלק ממערך רחב של סיבות (ועד כמה שאני זוכר לאורך השנים דיברת על הרבה מהן).

וחוץ מזה כולם קופצים כי אותנו שלחו לקפוץ (או לשחק עם כדור) ולא לרקוד. אולי במזרח כולם עכשיו עושים פלייה. לך תדע?!

דורפן 16 במרץ 2011

אריאל – לעניין השעמום אין לי ויכוח. אבל זה תמיד מאד בעייתי לטעון שענף ספורט הלך אחורה. כי לרוב דברים פועלים ככה: שיטות משחק וסגנונות משתרשים בגלל שהם ניצחו את השיטות הקודמות.

ענף יכול ללכת לאחור – אוכלוסיה של מדינה יכולה כמובן להשמין מאד באופן ממוצע (סיבה מאד טובה להעלמות האמריקאיות) או להפסיק לעסוק בענף כלשהו. אבל שענף יילך לאחור ברמה העולמית – לא מדינה בודדת – צריכות להיות סיבות.

לפעמים יש אותן – לדעתי כדורסל אמריקאי קצת סבל מכך שהכוחות הכלכליים פגעו לתקופה במשחק הקולג'ים.

אבל בכל מקרה – בכדי שמישהו יגיד לי "שהרמה ירדה" אני צריך לשמוע הסבר מאד רציני.

אם אתה טוען שה-3-4 הראשונות פחות טובות מבעבר – אין לי בעיה עם זה – כי ברמת 3-4 טניסאיות יש מקום למקריות. אבל ירידה של כל ה-100 הראשונות? קשה לי מאד להאמין.

הופ 16 במרץ 2011

הסיר שלכם הורחק מחמישה משחקים. סיבה טוב לפוסט (אפשר לבקש? אז אני מבקש "כמה הרחקה של מאמן משפיעה על הקבוצה")
http://www.sport5.co.il/articles.aspx?folderid=252&docid=96388&lang=HE

יואב 16 במרץ 2011

פרגי לב לב לב, שלא ישתנה לעולם…

א.א. 16 במרץ 2011

צריך להיות "תתמצה" במקום "תתמצא"

צור שפי 16 במרץ 2011

רונן, כתבת שהטניס התקדם כמו בבניית פירמידה כאשר כל דור שיפר את השגי קודמו. בבסיס הפירמידה לגברים הנחת את גליקשטיין ואני ממרום שנותי זוכר שאליל נעורי היה אלעזר דוידמן, אז הנה אני מזכיר אותו כאן.

רנינו 16 במרץ 2011

אז נלך אלוף אחד אחורה לאליל ילדותינו (ואני לא כזה זקן) אלוף ישראל הראשון אריה אבידן (אבא של איתן ורני)
שהמשיך לזכות ולזכות בטורנירי סניורים עד גיל הפנסיה!

א. ונגר 17 במרץ 2011

עכשיו הכל כבר הרבה יותר פשוט
ניצחון אחד של ברטולי או שני נצחונות של שרפובה ושחר תאלץ להמתין
יש לי תחושה שצינון השמפניות היה אפעס מוקדם.

Comments closed