פעם הייתה לה-אנרכיה

ברצלונה רוצה לאסור על עישון. זה לא מתאים בקונצרטים

In כללי


אוריאל דסקל, חבר וקולגה וגם סתם שיכור, עדכן אותי בידיעה לפיה ברצלונה עומדת להעמיד להצבעה הצעה להפוך את הקאמפ נואו אזור אסור לעישון. אני חייב לציין שקצת קשה לי לדמיין את העניין הזה. במעט משחקי ברצלונה שהייתי בהם באיצטדיון דווקא התרשמתי מאד לטובה מכך שביציע מאחרי השער עישנו גראס באופן חופשי. ספציפית אני זוכר אפילו אישה אחת מעשנת קצת חשיש בזמן שהיא מנשקת כל כמה דקות איקון קטן של הבתולה ממונסראט בזמן משחק נגד סביליה. והרגשתי שזה פיצוי נאות לכך שהקהל לא ממש שר או מעודד ורק מוחא כפיים למבצעים יפים.

אבל זו הייתה תקופה אחרת. גם במגרש הסתובב בחור בשם רונאלדיניו שלא תמיד שיחק את משחק המסירות על פי הכללים הנכונים שהומצאו באייאקס ועשה סתם מה שהתחשק לו. לפעמים, אני נאלץ לבשר לכם, לא מסר לשחקן פנוי אלא עשה עם הכדור כל מיני טריקים מצחיקים ששעשעו מאד את הציבור הנבער.

גם הקבוצה הייתה מלאה שחקני רכש שלא גדלו בלה-מסייה עם החינוך המפורסם של ברצלונה.  כל מיני אטו ודקו והנריק לארסון.

מה נגיד? תקופה שהמוסר לא עמד במרכז סדר היום.

*
בכלל, בשנים שהייתי מבקר יותר בליגה בספרד – 2003-2007 – הייתה שם יותר לה-ליגה ופחות לה-בארסה והיא הייתה מקום מעניין הרבה יותר מהליגה האנגלית. לא תמיד העניין היה בגלל אלמנטים הכי חיוביים. כך למשל בבילבאו לא הסתפקו בגראס וראיתי אנשים מסניפים באופן די חופשי קוקאין ביציע. ביציעים שררה תחושת חופש ולה-אנרכיה. אני מקווה שהתחושה עדיין שם – לפחות בלה-ליגות הנמוכות.

במלגה ראיתי משהו מצחיק יותר. בגלל שיש שם כל כך הרבה בתי נופש לבריטים הקבוצה הקימה יציע אנגלי. שם יכול היה הבריטי המתגורר במלגה לקבל תכניה באנגלית ולעמוד עם בירה ביציעים ולשיר שירי כדורגל אנגלי שלא שייכים לקבוצות המשתתפות. אפילו ראיתי שם קצת בלגן בין אוהדי ריינג'רס וסלטיק בזמן משחק בין מלגה לראסינג סנטנדר. ואוהד אנגלי אמר לי שבאנגליה לא נותנים אפילו לשתות ביציע ופה לסדרנים אין שום בעיה גם עם קצת מכות – בתנאי שזה רק בין האנגלים.

אבל שום דבר לא דמה לדרבי של סביליה. שם הפוליטקלי קורקט נחל תבוסות קשות ביותר. את האיצטדיון בכלל לא פתחו עד פחות משעה לפני המשחק כשהצליחו להבריח את האוטובוס של סביליה לתוך המגרש. עד היום לא ברור לי איך הצליחו כי האיצטדיון היה מוקף מדורות והמוני אנשים שאיימו להגן על האיצטדיון בגופם מפני סביליה. השירות לעיתונאים היה למופת – לא יציע עיתונות, לא מסיבת עיתונאים, לא חשמל, לא אינטרנט, לא טלפון ולא כלום. פשוט נתנו לך חולצה כמו של צלם ויכולת ללכת לאן שבא לך!

במחצית השניה ישבתי על כסא מתקפל כמה מטרים מהספסל של בטיס כשדנילסון מתחמם ממש מולי ומסתיר לי את המשחק. זה היה היום הלאומי של אנדלוסיה, ויש להם איזשהי עוגה חגיגית שהם מכינים. מישהו, במחווה יפה של ידידות, התקרב לספסל של סביליה להביא להם מהעוגה. וכשהם ניגשו אליו זרק אותה על אחד מאנשי סביליה וברח ליציע.

בתכניית המשחק היו פרסומות לכמה מוסדות תרבותיים חשובים בעיר. למשל בית זונות מקומי שהייתה לו פרסומת בעמוד השלישי, עם תמונות של בחורות בתחתונים וחולצות בטיס ירוקות, שהזמינו אותך לחגוג איתן את הניצחון בדרבי. אבל המשחק הסתיים ב-1-1 ולמי יש חשק לבקר בחורות מאוכזבות?

*

אבל התחלנו את הפוסט הזה מסיגריות. נושא העישון בדיוק היה על סדר היום באנגליה, שהיא ארץ שמקדימה במספר שנים את ספרד בכל מיני דברים שאומרים לאנשים לא לעשות. טוטנהאם יצרה אזורים לעישון מאחרי היציעים וארסנל אסרה באופן מוחלט על העישון בהייבורי והייתה הראשונה לנקוט צעד כזה. מאז אני מבין שיש קשר מוזר ביותר בין מסירות קצרות לאיסור על עישון. מוזר, הגיוני לחשוב שדווקא בקבוצות בהן בועטים כדור ארוך ואחר כך דופקים ספרינט ארוך בכדי לחפש אותו צריכים להגביל את העישון. איניאסטה לדעתי אפילו יכול להרשות לעצמו סיגריה או שתיים בזמן המשחק וקצת עשן מהיציע בטח שלא צריך להפריע.

הקבוצה האחת בלונדון שלא עשתה דבר לגבי עישון הייתה מילוול. באותה תקופה עבדתי על איזה פרוייקט שהיה באיצטדיון ה"ניו-דן" מילוול והאחראי על החוליגנים אמר לי שאין להם שום כוונה להתעסק עם עישון. "יש בציבור שלנו כמה בעיות דוחקות יותר", הסביר.

גם לריאל בטיס הייתה מדיניות לגבי העישון. בעוד אני ממתין לתחילת המחצית השניה ניגשה אלי חתיכה מקומית במכנסונים קצרים ואמרה לי שלום. לא, היא לא רצתה לברר מה אני עושה אחרי המשחק. "ספיישל פרומושן", היא אמרה לי באנגלית רצוצה. והגישה לי סיגריית קאמל לנסיון.

81 Comments

חייש 28 במרץ 2011

פוסט אדיר. המנוי לבלוג הזה שווה כל שקל.

דורפן 29 במרץ 2011

תודה

ID במולדת 28 במרץ 2011

מסמך סוציו-ספורטיבי מזעזע במיטבו.

אחחחח.. היו ימים.

(אני בדרך לאנגליה. אני מבין שאין מה להביא גראס אבל סיגריות?).

ניינר 28 במרץ 2011

גדול! קשה לי לתאר משחק בקמפ נואו בלי איזה פייסל בטריבונה לפני השריקה. יהיה חבל מאד אם החוק הזה יעבור.

קאז 28 במרץ 2011

ביציעים של אינטר האנרכיה חוגגת ואיתה האהבה המטורפת של האיטלקים הצעירים לצ'ילומים והשנאה היוקדת למשטרה. לפעמים עשן הגאנג'ה המוברחת מהודו מתערבל בעשן של החזיזים אבל למי שעושה שורות בשורות הנמוכות – לא זה ממש מפריע. בין כה וכה אי אפשר לראות אה המשחק עם הדגל הזה מעל הראש.

ניינר 28 במרץ 2011

קאז, הצ'ילום שלהם מפוצץ בג'אראס משובח, לא גאנג'ה. ידוע שהאיטלקים הם אלופי העולם בסחיבת צ'ילום

דהגאנר 29 במרץ 2011

רוב הסיכויים שזה לא ג׳אראס שנדיר גם במחוזותיהם אלא חשיש מסוג פולין, שגם אותו אפשר ונהוג לעשן בצ׳ילום

קאז 29 במרץ 2011

נדיר נדיר אבל לדרבי המילנזי חוקים משלו. ולא חוסכים . אם צריך – נוסעים להוא מטורינו שמצליח להערים כל שנה על הכלבים בשדה תעופה

קאז 28 במרץ 2011

כן כן , גאראס בטח צודק. הם אנשים מאוד מאמינים

צור שפי 28 במרץ 2011

אני מאוד בעד החוק הזה. אחרי משחק אני חוזר הביתה חנוק ואסתמטי ובקושי חי. כמו שאנשים התרגלו לטוס בלי לעשן יתרגלו גם ללכת לכדורגל בלי לעשן. דווקא אלכהול ביציע יכול להיות נחמד.

איתי נ. 28 במרץ 2011

+1

יואב 28 במרץ 2011

אחד הגדולים!צחקתי בקול רם.

ניתאי 28 במרץ 2011

המשפט "תקופה שהמוסר לא עמד במרכז סדר היום" גאוני.

יובל שהוא אחר עד כדי כאב 28 במרץ 2011

למה, בגלל הבלבול בין "בראש סדר היום" לבין "במרכז תשומת הלב"?

יו 28 במרץ 2011

LOL

תומר חרוב 28 במרץ 2011

פוסט נהדר ומשעשע. באופן מוזר יש קשר הדוק בין כדורגל לסיגריות, אני אישית מאשים את הכדורגל בכך שהוא גורם לי לעשן יותר(ועוד בשבת!!). אגב, בניגוד לחברות הסיגריות ההגונות והמתחשבות אף אחד לא הזהיר אותי שכדורגל הוא ממכר ומזיק לבריאות הנפשית.

סימנטוב 28 במרץ 2011

נהדר, נהנתי בלי לעשן.
אפרופו 'פייסל'" "משחק ורוד רואים דרך עיניים אדומות"

אריאל ש 28 במרץ 2011

תענוג צרוף, למרות שאני בגמילה מכל מה שלוקחים לריאות אני מפרגן לכל מי שעדיין יכול ורוצה.

אבל רק שאלה אחת, למרות שאני חובב ידוע של דו משמעות מוצלחת אני חייב לדעת. האם במשפט "תקופה שהמוסר לא עמד במרכז סדר היום." הכוונה היא למוסר במובן Passer או מוסר במובן Morality שלא לומר Politically Correct מזורגג?

דורפן 29 במרץ 2011

אריאל ש. זו דו משמעות נפלאה. אז אל תגלה לאף אחד שבכלל לא חשבתי על זה….

גיל 28 במרץ 2011

פעם היו גם מעשנים בטיסות או אפילו בקולנוע..איזה ימים (ואני בכלל לא מעשן).

יוני 28 במרץ 2011

כתיבה משובחת. בהחלט חצוף הרונלדיניו ההוא. סתם רץ לעצמו עם הכדור.

יוסי מזרחי 28 במרץ 2011

לא יכול להיות.
הספרדים אנושיים. מענין מה יגיד על כך טל.

עופר פרוסנר 28 במרץ 2011

פוסט אדיר רונן. אני זוכר את יציע הלה דוסה בבונבוניירה כיציע הכי מסטול שיש, כשלא משנה מה קורה הריח כל הזמן באף.

ולה אנרכיה הצחיק אותי מאד.

red sox 28 במרץ 2011

בבוקה אין ביציע אפילו חצי מכמות הסמים שיש באצטדיונים של קבוצות אחרות בארגנטינה. בראסינג למשל יש גריל המבורגרים ענק בתחתית היציע. שעה לפני המשחק, כשאתה נכנס למגרש אתה שואל את עצמך איך אתה אמור לסבול את העשן של ההמבורגרים במשך שעתיים. בדקה החמישית אתה פתאום שם לב שאתה לא מריח בכלל את ההמבורגרים והריח היחיד ביציע מגיע מהענן הענק שמייצרים הג'וינטים שכולם מסביבך מעשנים.

רונן-בתור אחד שכבר שנים סובל מבגדים מצחינים אחרי משחקי כדורגל ומתעצבן כל פעם מחדש על המניאק שמעשן לי בפרצוף, יש לי רק דבר אחד להגיד: אחלה פוסט, צודק 200%.
;-)

red sox 28 במרץ 2011

אגב-האם אי פעם היה כדורגלן עילית עם לוק יותר סטלני מרוד חוליט?

קורא 28 במרץ 2011

ואני רוצה להזכיר שחקן כדורגל אחד שהעישון ממש לא הפריע לו לעשות אחד מהשחקנים הכי יצירתיים אי פעם, והאהוב עלי, יוהאן קרויף.

דורפן 29 במרץ 2011

כי זו הטעות המרכזית של ברצלונה בקונצפט שלה. אייאקס המציאה את שיטת "האל תיתן ליריב את הכדור" כדי שהשחקנים יוכלו לשבת בקופ-שופס כל השבוע בלי לחטוף יותר מדי מהיריב אחר כך.
בברצלונה השיטה עבדה כי בזמן שברצלונה התמסרה לרוחב היריב רץ בתוך עשן הסיגריות והסמים. עכשיו כשיבטלו את זה אתה תראה הרבה יותר קבוצות מצליחות לעמוד במתקפה של בארסה.

ויכסלפיש 28 במרץ 2011

אני עם צור שפי. אנשים מוזמנים לעשן עם החברים שלהם, לא לזהם את האוויר לאלפי אחרים

דורפן 29 במרץ 2011

אתה תמיד יכול להיות אוהד ארסנל

צור שפי 29 במרץ 2011

הדילמה של להיות אוהד ארסנל או לעשן מזכירה לי "קדחת המגרש" של (אוהד ארסנל) הורנבי עם הדילמה של "אליפות או שמרגרט תאצ'ר תנצח בבחירות".

YB 28 במרץ 2011

נפלא.
למרות שאני נגד עישון בכל מקום. והמדינה שלנו היא בושה וחרפה כי החוק למרמס, וכולם מעשנים כאן בכל בר כך שהבגדים שלי מסריחים, אני סובל מהעשן (הייתה לי התמוטטות ריאה כשהייתי ילד ואני משתעל בלי סוף), ולעתים אני אף נשרף (מכל מיני אידיוטים שמחזיקים סיגריה גבוה ובגלל הצפיפות שורפים אותך קלות. לעתים זה יכול להיות ממש מסוכן כשהסיגריה מתקרבת לפרצוף).
בקיצור, ישראל היא מדינה בעייתית. והכדורגל הספרדי של היום בעייתי לא פחות.

תומר חרוב 29 במרץ 2011

באמת שליבי עם הסובלים מעשן הסיגריות שלי. אני מבין ומקבל שאסור לעשן במסעדה, מטוס וקולנוע(איך אפשר לעזאזל?) אבל לאסור בכדורגל? דבר ראשון זה מקום פתוח, דבר שני בכדורגל הישראלי אין יותר מידי דברים אטרקטיביים בלהגיע למגרש, החל משירותים וכלה באוכל, אז שגם יקחו לי את הסיגריות? יש בזה גם אמירה. אני אשב, אפצח גרעינים,אעשן סיגריות ואצעק על שחקנים שהם לא רצים בעוד אני משתעל בגלל שצעקתי מילה בת שתי הברות.

צור שפי 29 במרץ 2011

תקשיב, זה נורא פשוט, יש אנשים שאתה מסב להם נזק בריאותי. אני לא מדבר על בגדים מסריחים, זה משהו שנפתר בכביסה, אני אשכרה מדבר על מחנק ואסתמה, אתה חושב שבגלל הבעיה הבריאותית שלי אני צריך לשבת בבית ולא ללכת לכדורגל? זה נראה לך הגיוני?

תומר חרוב 29 במרץ 2011

צור.
אין לי טיעון יותר טוב משלך, בסופו של דבר הצדק איתך.
יכול להיות שבגלל שמדובר במקום פתוח שהעשן מתפזר בו במהירות ובגלל שביציעי נתניה בכל מקרה דליל ואם למישהו זה מפריע אז אני יכול לזוז כמה כיסאות(כשיש ילדים לידי זה מה שאני עושה) אז אני לא רואה את זה כנורא כלכך. תראה, אין ספק שאתה צודק, השאלה היא אם זה מקום שהמחוקק צריך להתערב או שאפשר להסתדר גם בלי חוק שבכל מקרה אף אחד לא הולך לאכוף(כמו שלא אוכפים אותו בבארים).

צור שפי 29 במרץ 2011

תומר, אני מאוד בעד לחיות ולתת לחיות, אם זה לא היה מפריע לי לא הייתי מצייץ, האמת היא שבשער חמש אני עושה בדיוק מה שאתה אומר, זז קצת הצידה (כשיש מקום – גם הצפיה בעמידה עוזרת בבלומפילד, יש לי קצת יתרון גובה). אל תשכח שבחוץ לארץ יש מקומות יותר מסודרים וכל אחד עם המקום המסומן שלו והכל מלא ואז לך ותעשה משהו כשזה שלידך מעשן בשרשרת סיגריות או אפילו סיגרים (גם זה כבר קרה לי). אני גם לא מבקש מאף אחד להפסיק כי אעפס לא נעים לי לבאס להם את ההנאה מהמשחק. אם יהיה חוק זה יפתור הכל. אולי באמת אפשר להגדיר יציעים בהם העישון מותר.

רובי פאולר האמיתית 29 במרץ 2011

לא מפתיע שבהייבורי ז"ל ובאמירויות לא נותנים לעשן, לדעתי ותקן אותי אם אני טועה רונן, אין גם בארסנל אפילו שחקן מקועקע אחד. בכל מקרה, זכור לי ביקור מופלא לפני עשר שנים במגרש הישן של אספניול, בהר היהודים, צ'ילומים כמו שראיתי שם לא ראיתי לא בפונב ולא בהרי ההימליה, היה יפה וסמבולי שדווקא הר היהודים, עמד בתוך עננת חשיש ריחני וקסום, ואין לי מושג כמה כמה נגמר המשחק ההוא.

red sox 29 במרץ 2011

יפה וסימלי כי… היהודים סבלו שנים מרדיפת מחלק המוסר של האינקוויזיציה שעצרה את ייבוא החשיש ממרוקו והציפה את השוק בתחליפים זולים (כמובן, כחלק ממדיניות שבה המוסר עמד במרכז סדר היום)?????
אם לא היה לי פטיש למושא הכינוי שלך הייתי שואל אותך "מה זה הקשקוש הזה?". כיוון שקטונתי מלהקניט את רובי פאולר אשאל בנימוס מעודן: מה הקשר בכלל?

דורפן 29 במרץ 2011

רד סוקס – נדמה לי שהגברת פאולר, הידועה בחיבתה לגברים קשוחים ואמיתיים, רומזת כאן שארסנל זה מועדון גניחטי.

ניינר 29 במרץ 2011

ססק מלא קעקועים אבל זה בגלל שהוא שחקן של ברצלונה

gdana 29 במרץ 2011

גם לווילשיר ולוולקוט יש קעקועים.

דורפן 29 במרץ 2011

התענוג האמיתי בבלוג הזה הוא הקוראים. לא אנשים שטחיים אלא אנשים שמבינים לעומק את הנושאים

קאז 29 במרץ 2011

לא מחוקקים חוק האוסר התנהגות מסויימת ופוגע בחרות הפרט, רק על מנת שלאחר לא יהיה ריח לא נעים מהחולצה.
מכיוון שהסכנות הטמונות בעישון הפסיבי מעולם לא הוכחו בצורה מובהקת או במילים אחרות , זה סתם קשקוש שהפך לנורמה, אז החרמות על העישון הם פעולות ברוטליות במסווה צדקני. ואני לא מעשן.
אני לא בטוח שהאוכל שנמכר בכל אצטדיון ( במיוחד באצטדיוני ביסבול וכדורסל בארצות הברית ) לא הרבה יותר מסוכן לבריאות.

גיל 29 במרץ 2011

קאז, יש הרבה הוכחות לנזקים שבעישון פאסיבי. נשאל אחרת, האם היית מוכן לנשוף עשן סיגריות בפנים של תינוק?

צור שפי 29 במרץ 2011

תודה גיל. קאז, תסתכל גם על התגובה שלי לתומר חרוב.

תמיר 29 במרץ 2011

גיל,

מי שמגדל את ילדיו בסביבה עירונית ומוציאם לטיול יומי, חושף אותם לאוויר מזוהם בהרבה מעשן סיגריות. אני לא אומר שאין נזקים פסיביים בעישון אבל בהחלט יש מקום לתת את הדעת לכך שישנה כאן גם איזושהי נורמה ודעת קהל שמעוצבת בעיקר ע"י דוגמאות דמגוגיות (ראה דוגמת תינוק) וחוסר הבנה מספק של הסכנה המספרית שבעישון.

למיטב הבנתי ולדעתי האישית, באופן יום יומי אנו חושפים את התינוקות שלנו למצבים שתוחלת הפגיעה בהם בשנות חיים היא חמורה בהרבה מאשר עשן סיגריות.

כסיפוביץ 29 במרץ 2011

EXACTLY

דודו 29 במרץ 2011

בתור מי שעסק במחקר גנטי על נזקי העישון ל- DNA בכלל ועל הקשר הישיר בין עישון לסרטן ריאות בפרט ובתור מי שאבא שלו נפטר אחרי סרטן ריאות שנגרם מעישון ממושך, אני יכול להגיד לך בוודאות שאתה פוגע מאוד בך ובכל הסובבים אותך. אנשים לא מודעים לכמה נזק הסיגריה עושה בתוך הגוף שלהם ואצל הסובבים.

גיל 30 במרץ 2011

נו, אז אם יש נזקים מדברים אחרים זה מצדיק הוספת נזק מעישון? מילא אם זה באמת היה סתם ככה באוויר הפתוח אבל באיצטדיון צפוף כשיש לך אוהדים דחוסים אחד ליד השני זה יכול להזיק יותר.

מה בדיוק דמגוגי בדוגמא הזו? הרי אנשים טוענים שאין בזה נזק אז זה לא אמור לשנות. ושוב, תסתכל על הספרות המדעית, יש הוכחות ברורות לנזק של עישון פאסיבי, וככל שהחשיפה אליו גוברת כך הסיכון גובר.

חלפס 29 במרץ 2011

פוסט מעולה.
נראה לי בעייתי שעל המגרש יש אתלטים שכושרם ויוכלתם הפיזית הוא קריטי להצלחתם וביציעים מעשנים כאילו כלום. זה בעייתי מבחינה מעשית ומבחינה חינוכית. אני אומר זאת אע"פ שאישית זה כיף לעשן תוך כדי משחק(ביציע).

כסיפוביץ 29 במרץ 2011

מה אומר..
כיף של פוסט וכיף של תגובות.
תמיד כולם מוזמנים אלי ליציע, שם מותר הכל מהכל.

דורון 29 במרץ 2011

פוסט נפלא, תגובות מחכימות, אפילו הרציניות שבהן, ר"ל.

רונן, זה הזמן לארגן מפגש מעריצים כולל דוגמיות מכל הטוב שתואר בפוסט הזה. תהיה גם פינה ללא מעשנים שם יתקיים כמובן דיון על "דין מוסר בתרבות הקלונית".

ואגב, יפה שעה אחת קודם, בטרם תישלל אזרחותנו.

דורון 29 במרץ 2011

צ"ל: "בתרבות הקטלונית" כמובן

אור שחולם להיות אלבס 29 במרץ 2011

פשוט פוסט מופלא

אביעד 29 במרץ 2011

אני מופתע שאין יותר חוליגנים אנגליים שטסים לספרד בשביל ללכת מכות ביציע. מפגש של מועדון האוהדים "האמיתי" של מילוול ביציעים במלאגה…

דורפן 29 במרץ 2011

זה צריך להיות סטרט אפ. קבוצה בליגה נמוכה שתשווק את עצמה בכך שביציעים שלה אפשר לעשות מה שרוצים.

בליקי 29 במרץ 2011

מה עם סקס ביציעים? מי ירים את הכפפה?

צור שפי 29 במרץ 2011

מי זאת הכפפה?

פאקו 29 במרץ 2011

פוסט נהדר.
ואני הולך לשאול כמה אנשים שמבינים, מה זה צ'ילום (עד עכשיו חשבתי שזאת דמות מ"סלאם בומביי").

ID במולדת 29 במרץ 2011

http://en.wikipedia.org/wiki/Chillum_(pipe)

ואם תרצה זה הכלי (בליווי החומר המתאים שהאיטלקים בטוב ריאותיהם גנבו מההודים) שמבהיר את ההבדל בין בריחה קטנה מן המציאות לבין מכשיר לפיתוח רוחני ועצמי. אם אתה מקבל את העיקרון.

כסיפוביץ 29 במרץ 2011

את הצ'ילומים הטובים ביותר אפשר לקנות בגואה או לחילופין בשוק של בולוניה.
צילום טוב יכול להגיע גם ל-150$, ותלוי מי האומן שעשה אותו..

האיטלקים ידועים כאלה שמחזיקים את הצ'ילומים הגדולים ביותר וגם את הריאות.

עומר ב. 29 במרץ 2011

גדול!

עמית 29 במרץ 2011

פוסט נהדר.
געגועיי לצ'ילום.

ניסים ק. 29 במרץ 2011

אני חושב שיש לעודד צריכת אקסטזי ביציעים.
לנצח אזכור משחק ליגה שנערך ביום שישי מול צפרירים חולון.
עם פתיחת המשחק מצאתי בכיס עוד חצי שנותר מהמסיבה באוקטופוס בלילה / בוקר. הופ ויאללה כדורגל.
בגול הרביעי כבר התחבקתי עם אנשים שברגיל אתה עובר למדרכה השניה.
נגמר 6 – 2 לטובים. היה מוי כיף.

עזי 29 במרץ 2011

סקס? סיגריות? סמים? אלכוהול? זה פאסה. בקולומביה הביאו ביום ראשון למשחק ליגה גופה של בחור שנרצח בשבת, הלבישו אותו בבגדים והכל והושיבו אותו ביציע של השרופים כדי ש'יראה' את קבוצתו בפעם האחרונה.

אביעד 29 במרץ 2011

קראתי איפשהו שיש בחור, אוהד של סוסיאדד, שקנה במך שנים שני מנויים עונתיים – לו ולכד האפר של אבא שלו…

אבי 29 במרץ 2011

ואחד משחק פרידה…

DE 29 במרץ 2011

הפוסט הזה הוא חומר למחשבה.

הוא זידאן המקורי 29 במרץ 2011

באותה תקופה מצלמות הטלוויזיה תפסו גם את רייקרד מעשן גראס.

אבי 29 במרץ 2011

פוסט פוסט; פוסט מארץ הפוסטים! והתגובות בהתאם.
תענוג, אפשר ממש ליהנות בעבודה. (לא היו לי כאן סמים, אז העברתי את הקריאה באכילת שוקולד מריר מאד בליווי תה…)

יוני 29 במרץ 2011

אחלה פוסט!

יוני 29 במרץ 2011

היי יוני החדש, תוכל בבקשה להחליף כינוי כדי למנוע בלבול?

ממני, יוני הישן והמיושן.

ייספר אולסן 29 במרץ 2011

פוסט קורע ותגובות היסטריות. מזכיר לי שכשחיפשתי פעם חשיש בברצלונה במהלך הופעה של הפיקסיז מכרו לי גוש פחם. למזלי לידי עמדה חבורת גיבורים עם סקאנק ממאדים שחלקו אותו איתנו.

אגב אקסטזי וצפרירים חולון (סיפור גדול), אני באמת חושב שכדורגל ישראלי בלי גראס הוא בלתי צפי וחייבים לעודד עישון מריחואנה – בין אם בג'וינט, צ'ילום, באנג או וייפורייזר – בכל מגרש בישראל. זה אינטרס של אבי לוזון.

טל המנצ'סטרי 29 במרץ 2011

יש איזה פיתרון כנגד הריח שמפיצים אלה שעומדים לידך ביציע האנגלי ושלאחר כמה דקות אתה מריח ויודע שלפני המשחק הם אכלו פאי(וזה לא משנה איזה סוג בדיוק)בצד אפונה(לא מבין את הפטיש שיש לאנגלים על אפונה) ועל זה רוטב גרייבי?

אריק 29 במרץ 2011

נכון! איכס!!!!!!!

אריק 29 במרץ 2011

רונן אני מתחיל לחשוב שהפגרה האווילית של המשחקים הבינלאומיים מטיבה לא רק עם גיבורינו האדומים אלא גם איתך, או שאולי בעצם זאת לא הפגרה…

גלן בדרך לספרד 29 במרץ 2011

יש לי כרטיס לגיחון (עוד לא ברור לי אם המשחק נדחה) ועכשיו מאמץ אחרון לסדר את טוטנהם. האנשים שאיתם אני נפגש-נראה לי ששורות לבנות יותר מתאימות להן אבל מפאת הפורמליות הם כנראה יחרישו….. (מודה, לא ניסיתי מה שמסמן אותי כנראה כאן כסוכן אנטי-קולי). בכל מקרה עם מוריניו בשטח אני בטוח שיהיו שורות לבנות מסודרות על רקע ירוק.

צור שפי 29 במרץ 2011

חיחון

Taninanak 29 במרץ 2011

Pure gold!

ד"ר א 30 במרץ 2011

מדיניות עישון הגיונית למדי היתה במפרץ SF (לפחות לפני עשׂור):
סיגריות ברשות הציבור הוגבלו במרץ. אפילו פאבים אפלוליים היו נקיים מעשן. פעם ראיתי אזרח רגיל, כנראה שומר חוק, שכמעט בוצע בו לינץ' בגלל שעישן על שׂפת כביש בהמתינו לאור להתחלף. מי שרצ(ת)ה להתחמק מעשן יד-שניה – היתה לו/ה אפשרות.

מאידך, במקומות ציבוריים, שעישון סיגריא בהם היה מסתיים באשפוז בכפיה או במשלוח למחנה לחינוך מחדש, היה אפשר להדליק ג'וינט בלי לחשוש כלל. לא פעם ראיתי סדרנים במופעי מוסיקא בשטח פתוח מגרשים את מעשני/ות הג'וינטים לפינת העישון. ordnung muss sein.

Comments closed